שוברים ומערבבים

במרחב האקולוגי קיימות נישות אקולוגיות שונות שבעלי חיים מתפתחים וממלאים אותן. בעלי החיים עצמם, אף הם מהווים נישה. המשאבים והחולשות שלהם הינם נישה עבור אורגניזם זר שיכול להתפתח בקרבם. תופעה דומה קיימת גם במרחב האידאולוגי. המדינה הליברלית היא עתירת משאבים וכעת היא משמשת נישה נוחה עבור אידאולוגיה בשם הניאו-מרקסיזם.

בשנת 1968 התפרסם השיר "מהפכה" של הביטלס, אשר ביקר אידאולוגיה מהפכנית זו. אני אשתמש בשורות מהשיר כאשר אפרט את המאפיינים של הניאו-מרקסיזם, כדי להסביר את הצלחת האידיאולוגיה והאסטרטגיות שלה משנות השישים ואילך. המאפיינים הללו אינם מורכבים. האתגר המשמעותי בהכלתם וניתוחם נובע מזרותם לתפישה הליברלית.

הביקורת והטמעתה בממסד הליברלי

You say you want a revolution
Well, you know
We all want to change the world
You tell me that it's evolution
Well, you know
We all want to change the world

But when you talk about destruction
Don't you know that you can count me out

בין מלחמות העולם, קבוצת האינטלקטואלים הגרמנית המכונה ״אסכולת פרנקפורט" פיתחה את התפישה הניאו-מרקסיסטית הידועה גם כ"תיאוריה הביקורתית". שניים מחבריה, תאודור אדורנו ומקס הורקהיימר כתבו את ספר היסוד בתחום, "הדיאלקטיקה של הנאורות". אין מדובר רק בביקורת על צורת הממשל או המבנה הכלכלי. מדובר בביקורת עמוקה יותר, על הרציונאליות עצמה.

בניגוד למרקסיזם שהתמקד במוקדי ייצור חומרי, הניאו-מרקסיזם שם לו למטרה – וגם הצליח – להשתלט על מוקדי יצירת תרבות

התיאוריה הביקורתית רואה את הרציונליות כמניפולטיבית ומנוכרת במהותה. היא מזהה את ניצני הנאורות באודיסאה של הומרוס. אודיסאוס, הנעזר בשכלו המניפולטיבי נגד האלים, מתואר כאב-טיפוס של האדם הבורגני. גישה זו נראית כה אזוטרית וזרה לליברליזם, עד שניתן היה לצפות שהיא לא תוכל להשפיע עליו. אך בניגוד למרקסיזם שהתמקד במוקדי ייצור חומרי, הניאו-מרקסיזם שם לו למטרה – וגם הצליח – להשתלט על מוקדי יצירת תרבות.

הרעיון להפגין מחוץ לקמפוס עם שלט "הקץ לליברליזם והנאורות" אינו מעשי במיוחד וסביר שלא יזכה את במפגינים במשרה וקביעות. דרושה מראית עין של ניטרליות אינטלקטואלית ככרטיס כניסה. הניטרליות שאומצה לצורך זה בשנות השישים היא זו של "ספקנות כללית". זהו הפוסטמודרניזם, שכל מייסדיו הגדולים היו מרקסיסטים. על הנייר, הפוסטמודרניזם שולל כל "נרטיב כוללני". בפועל, הוא פועל לקידום הנרטיב והאג'נדה המרקסיסטית.

הליברלים מורגלים לחשוב במונחים של רעיונות, בעוד שהצד הניאו-מרקסיסטי מתעניין בהשפעה האסטרטגית של הרעיונות. כך הליברלים נוטים להפסיד עוד לפני שהבינו שהמשחק התחיל. כוחו של הליברליזם הוא בפתיחותו, אך מצב זה מותנה בכך שהליברליזם נותר מודע למהותו ומוקיר את עצמו מספיק כדי לשאוף לשימור עצמי.

נשמיד ונראה

You say you got a real solution
Well, you know
We'd all love to see the plan

האסטרטג הראשי של הניאו-מרקסיזם בזמן שנכתבו השורות הללו היה הרברט מרקוזה. מרקוזה נולד בברלין בשנת 1898, במשפחה יהודית, והיה אחד מהוגי אסכולת פרנקפורט. הוא עזב את גרמניה עם עליית הנאצים והגיע בסופו של דבר לארצות הברית. מרקוזה נודע לימים כ"אבי השמאל החדש" וספריו זכו לפופולריות רבה. המונח "שמאל" פירושו כאן תמיכה במהפכה מרקסיסטית. אף שמרקוזה אינו מוּכר היום כמו קרל מרקס, רובנו חווים את השפעת רעיונותיו.

כאשר מרטין לותר קינג תיאר את החלום שלו והתנועה לזכויות האזרח התקדמה בצעדים אדירים למימושו, מרקוזה טען כי זהו עדיין בגדר "סטטוס קוו". קינג הרי לא הביא ערכים חדשים אלא רק דרש מימוש ערכים מוצהרים של החברה הליברלית.

הערכים החדשים הראויים, כך מרקוזה מלמד, יוכלו להתגלות רק לאחר השמדת המערכת החברתית הקיימת

הערכים החדשים הראויים, כך מרקוזה מלמד, יוכלו להתגלות רק לאחר השמדת המערכת החברתית הקיימת. הביטלס שמו לב לכך שהדרישה להרס אינה מלווה בתוכנית לימים שאחרי. במקום "נעשה ונשמע" מתקיימת הדרישה: "נשמיד ונראה". מרקוזה כותב גם שהעיקרון אשר לפיו "המטרה אינה מקדשת את האמצעים" הוא טוב באופן כללי, אך המהפכה דורשת חריגה ממנו. התפישה שלו הייתה אוטופית, דתית באופייה, כזו שנכללה בה חזון אחרית הימים, והיא הצליחה להתברג ללב מוקד הפקת הידע של החברה הליברלית.

דיוקן של הרברט מרקוזה באירוע "בית הכאוס" באלפים הצרפתיים (2014), תצלום: תיירי ארמאן, ©2014 www.AbodeofChaos.org

מאגרי אומללות

מרקס הסתמך על אומללות בקרב מעמד הפועלים. הוא לא לקח בחשבון את האופן שבו החברה הליברלית תעלה את רמת חייהם של מעמד הפועלים. מרקוזה שם לב לכך וציין שהפועלים הפכו מכוח מהפכני לכוח מייצב.

לשיטתו של מרקוזה יש לחפש ולטפח "מאגרי אומללות" חדשים, והללו יימצאו בשולי החברה ובמיוחד בקרב השחורים

בתיאור החידוש האסטרטגי שלו, מרקוזה משתמש במושג "מאגרי אומללות". לשיטתו, יש לחפש ולטפח "מאגרי אומללות" חדשים. אליטה אינטלקטואלית אמורה לכוון ולנצל את אותם מאגרי האומללות. מאגרי האומללות החדשים יימצאו בשולי החברה ובמיוחד בקרב השחורים.

השחורים עבור מרקוזה אינם "כוח מהפכני". מהפכנות דורשת את התכנון של האינטלקטואלים. השחורים הם רק "כוח מורד" לשם ערעור החברה. מרקוזה אף מציין את היתרון בכך שאלה נמצאים במרכזי ערים וכך ניתן להשתמש בהם בעת הצורך כדי לשתק את פעילותם הכלכלית.

אך מרקוזה חשש שמא אסטרטגיה זו תשובש על ידי העושר החומרי של החברה הליברלית והביע את החשש שהשחורים לא יתפקדו כראוי ככוח פוליטי מונוליטי רבים מהם יתעשרו. הדרך לאוטופיה עוברת דרך טיפוח אומללות בקרב אוכלוסיות פגיעות, כדלק עבור ההפיכה.

כשאומללות מציתה להבה: חנות שרופה בעקבות מהומות בוושינגטון הבירה, בתגובה לרצח מרטין לותר קינג (1968). תצלום: StreetsOfWashington

אלכימיה של מילים

You tell me it's the institution
Well, you know
You better free your mind instead

אסטרטגיה נוספת של מרקוזה היא שינוי של משמעות מילים בשפה. הוא מכנה את הדבר: "אלכימיה של מילים".

מרקוזה התנגד מפורשת לדמוקרטיה, אך הוא הביע תמיכה ב"דמוקרטיה אמיתית". זהו המצב שאמור לשרור לאחר ההפיכה.

אמנות נשפטת על ידי מרקוזה כאמנות אמיתית או "פסבדו-אמנות", על פי השאלה אם היא תומכת במהפכה או לא. לכן דוסטוייבסקי, לדוגמא, מתואר כפסבדו-אמנות".

"סובלנות" עבור מרקוזה היא סובלנות כלפי תנועות מהשמאל וחוסר סובלנות כלפי תנועות מהימין. "שמאל" הוא "מהפכני", והמשמעות של שלילת סובלנות היא שלילה של חופש ההתאגדות והדיבור. מרקוזה טוען שאמצעים אלו מתאימים רק למצב חירום אך הוא מתייחס לכל יום שבו הליברליזם קיים כמצב חירום.

המורשת של מרקוזה נראית טוטליטרית, מאחר שהיא כוללת את הצו האמוני "נשמיד ונראה"

המורשת של מרקוזה נראית טוטליטרית, מאחר שהיא כוללת את הצו האמוני "נשמיד ונראה", את המבנה האסטרטגי שבו הרובד האינטלקטואלי מכוון, מטפח ועושה שימוש ב"מאגרי אומללות" ואת השימוש ב"אלכימיה של מילים".

הם חיכו

But if you want money for people with minds that hate
All I can tell you is brother you have to wait

הביטלס שרים על כך שאסור לתת תמיכה כספית לתפישות שעניינן שנאה. אך הניאו-מרקסיסטים חיכו, וכעת רבים מהם הם פרופסורים בעלי קביעות הממומנים גם על ידי הציבור.

ג'יימס לינדזי הוא אחד משלושה אזרחים מודאגים שזיהו את הריקבון בחוגים שונים באקדמיה ושאפו לחשוף אותו על ידי הגשה מכוונת של מאמרים פגומים מתודולוגית ומוסרית [אוסף דוגמאות של מאמרים כאלו זמין כאן] רבים מהם התקבלו לפרסום. הפרשייה נודעה בשם Grievance studies affair.

לדוגמה, מאמר בשם The Progressive Stack: An Intersectional Feminist Approach to Pedagogy  הוגש לכתב העת Hypatia. המאמר הציע לייצר אירוע חינוכי על ידי קשירת סטודנטים לבנים בשרשראות בזמן שיעורים "מתוך חמלה", בכדי שיחוו דיכוי. תגובת כתב העת הייתה שהגישה נכונה, אך שחמלה אינה במקום כיוון שהיא ממקדת את תשומת הלב במדכאים. האבסורדיות עלולה להוליך לתחושת שעשוע ולכן לאווירה של קלות ראש והיעדר סכנה.

המדע המערבי מוצג כנעדר חמלה או התחשבות באוכלוסיות מדוכאות, ומכאן קצרה הדרך לרמיסת הרציונאליות ולקריאה להשמדת המדע

סרטון מאוניברסיטת קייפטאון מראה כיצד קלות הראש עשויה להתאדות בלי להותיר זכר במהלך דקה וחצי. בסרטון, סטודנטית אומרת שצריך להשמיד את המדע המערבי ולהתחיל מחדש. הרעיון מעורר צחוק בכיתה. הסטודנטית ממשיכה ומסבירה שהמדע המודרני אינו מצליח להסביר "קסם שחור", שבו ניתן לגרום לברק לפגוע באדם אחר. אחד הסטודנטים אומר "זה לא נכון". בשלב הזה המרצה קמה, גוערת בו בחומרה כזו המשרה בכיתה דממה של חרדת קודש. הסרטון מראה הדברים באורח ברור: לאחר עבודת ההכנה הדרגתית של הניאו-מרקסיסטים שנעשתה בכל שלב בשם החמלה, כללי המשחק החדשים הופעלו ברגע אחד. ההומור והרציונאליות כאחד נרמסו תחת המגף.

תוצר של מדע מערבי, בוודאי גברי ויש להניח שללא שמץ של חמלה כלפי אחרים. תצלום: אנדרו פלמר

הלבנת רעיונות

ברט ויינשטיין היה פרופסור לביולוגיה במכללת אוורגרין סטייט. ויינשטיין תמיד הזדהה עם השמאל והצביע בהתאם. יחד עם זאת הוא לא הזדהה עם הכיוון הניאו-מרקסיסטי שקודם על ידי נשיא המכללה. השוט כלפי מי שלא שיתף פעולה היה הכינוי "גזעני". ויינשטיין היה משוכנע שהעבר שלו כלוחם נגד גזענות מקנה לו חסינות נגד שוט זה ולכן העז להגן על ערכים ליברליים בסיסיים.

באחת מישיבות הצוות דובר על גזענות המשתוללת בקמפוס. ויינשטיין שאל: "על איזו גזענות מדובר?". התגובה לה זכה הייתה שעצם השאלה היא עדות לגזענותו.

רעיונות רדיקליים עוברים דרך המנגנון האקדמי וזוכים בלגיטימציה כמחקר. למחקרים ישנה משמעות אופרטיבית בחברה. כך המשאבים והיוקרה של מוסדות ליברליים משמשים נגד החברה הליברלית

המצב שאליו נקלע ויינשטיין הביא אותו לזהות את הסימביוזה בין אקטיביסטים ואקדמאים. הוא דימה סימביוזה זו ליחס שבין ארגון פשע וחברה לגיטימית המשמשת להלבנת הון. במקום הלבנת הון מתבצעת "הלבנת רעיונות". רעיונות רדיקליים עוברים דרך המנגנון האקדמי וזוכים בלגיטימציה כמחקר. למחקרים ישנה משמעות אופרטיבית בחברה. כך המשאבים והיוקרה של מוסדות ליברליים משמשים נגד החברה הליברלית.

ויינשטיין פוטר, אך לא לפני שהוזהר שלא להיכנס לקמפוס כיוון ששם חיכו לו סטודנטים ובידיהם אלות בייסבול. נשיא המכללה סירב לתת למשטרה להתערב והדרג הפוליטי במדינת וושינגטון גיבה את נשיא המכללה הציבורית.

היפר-זהות

קימברלי קרנשו היא זו שטבעה את מושג המפתח ""Intersectional (הצטלבויות). המושג נפוץ במהירות באקדמיה ומחוצה לה וקידם את "פוליטיקת הזהויות".

בהפגנות בתנועה לזכויות האזרח בשנות השישים, מפגינים החזיקו שלטים שבהם היה כתוב "אני אדם". כלומר, הם ביטאו שאיפה לאוניברסליות. הניאו-מרקסיזם, לעומת זאת, רואה בצבע העור פוטנציאל מהפכני ולכן קרנשו דחפה לכיוון ההפוך. במקום לומר "אני אדם שהוא במקרה שחור" היא טענה שעל השחורים להזדהות קודם כל עם הצבע שלהם ולומר: "אני שחור".

קרנשו גם תרמה לפיתוח "תיאוריית הגזע הביקורתית" ואף העניקה לה את שמה. המילה "ביקורתי" מגיעה מן "התיאוריה הביקורתית", שאינה אלא שם חלופי לניאו-מרקסיזם. תיאוריה זו מפתחת את האסטרטגיה של מרקוזה, המציע שימוש באלמנט הגזעי ככלי פוליטי מהפכני. כאשר החיידק המהפכני מוחדר לתוך עומק הזהות עצמה, קטנה הסכנה ששיפור המצב הכלכלי ייבש את מאגר האומללות. כך המצווה הבסיסית של "נשמיד ונראה" מוחדרת לא רק למרחב המוסדי אלא ללבבות בני האדם. היא משתלבת עם זהותם הבסיסית תוך שימוש באלמנט הגזעי.

פרופסור ויינשטיין לא הבין בתמימותו באיזה עשור הוא נמצא כאשר הציע להביא לקמפוס חברים שלו שהיו פעילים בתנועה לזכויות האזרח. כמו רוב הליברלים עד היום, הוא לא היה מודע להבדל התהומי שבין תנועתו של מרטין לותר קינג לזו של מרקוזה.

מאגרים רבים של אומללות, סיבות רבות למחאה: מול הבית הלבן, דצמבר 2020. תצלום: ויקטוריה פיקרינג

היפר-מוסר

חידוש דרמטי נוסף של קרנשו הוא התובנה שאין עוד צורך בכרטיס הכניסה הפוסטמודרני לאקדמיה. קרנשו ביצעה את המהלך הבא: לדבריה, הפוסטמודרניזם טוען לזכות לפרק כל מושג, אך זוהי פריווילגיה של האדם הלבן לפרק את המושג "גזע" כיוון שהוא לא נפגע ממנו. לכן אסור לפוסטמודרניזם לגעת במושג זה.

כלומר, מושג הגזע מקושר לנושא כה "היפר-מוסרי" עד שכל מגע בו על ידי תיאוריה סקפטית מוגדר כפסול. זוהי סתירה מובהקת לעיקרון הסקפטי שאמור היה להיות המנוע היסודי של הפוסטמודרניזם. הקליפה התיאורטית השלימה מטרותיה האסטרטגיות והיא הושלה כנשל הנחש.

הניאו-מרקסיסטים קובעים, למשל, מה שחורים "אותנטיים" חושבים (כמו ניאו-מרקסיסטים). אדם שחור החורג מהתבנית נחשב בוגד

לא רק המושגים עצמם, אלא גם שימוש ספציפי בהם יכול להיות היפר מוסרי וחסין מביקורת רציונאלית. את זאת, כאמור, גילה ויינשטיין כאשר שאל "על איזו גזענות מדובר?" והתחוור לו שעצם השאלה גזענית. כך גם לגבי הסטודנטים מקייפטאון.

הדגש על זהות מאפשר שימוש בסוסים טרויאנים כמו Diversity (מִגוון). הליברלים מניחים כי הכוונה היא פשוט לקבלת האחר. בפועל, האלכימיה של מילים פועלת כך: נקבעת משמעות עליונה למאפיינים כמו צבע העור. הניאו-מרקסיסטים קובעים, למשל, מה שחורים "אותנטיים" חושבים (כמו ניאו-מרקסיסטים). אדם שחור החורג מהתבנית נחשב בוגד. במקרה זה אין כמובן קבלה של האחר. מכאן שהמשמעות בפועל של הביטוי היא: "כולם ניאו-מרקסיסטים".

מי קובע מיהו אחר? מי קובע מה מאפיין את "האחר"? תצלום: GoToVan

גזענות ככלי התקפי

You say you'll change the constitution
Well, you know
We'd all love to change your head

הגזענות גם הופכת לכלי התקפי על ידי יצירת זהות בין יסודות התרבות שהניאו-מרקסיזם שואף להשמיד ובין תכונות שליליות של הגזע הלבן. באופן זה, במקום שהניאו-מרקסיזם יתנגד לרציונאליות, הוא מתנגד לאדם הלבן הרציונאלי. במקום להתנגד למדע, הוא מתנגד למדע של הגזע הלבן הקולוניאליסטי.

גזענות זו אינה מוגבלת לתחומי האקדמיה. מוזיאון הסמית'סוניאן הוציא דף מידע עם הכותרת "תרבות לבנה". הדף סוקר רבים מיסודות התרבות הליברלית כמו מוסד המשפחה, המערכת החוקית ומוסר עבודה ומאפיין אותם כשליליים. לעיתים מוצגת גרסת קריקטורה שלהם ולעיתים הם מופיעים כפשוטם.

הרעיון של "לתכנן לעתיד" משויך לגזע הלבן. כך גם חשיבה אובייקטיבית, רציונלית וסיבתית

הרעיון של "לתכנן לעתיד" משויך לגזע הלבן. כך גם חשיבה אובייקטיבית, רציונלית וסיבתית. טענות גזעניות אפלות ששימשו בעבר לבנים כדי לטעון לעליונותם, מובאות כיום בדף מידע של מוזיאון כדי להציג את האדם הלבן כדורסני. ההד השלילי לדף המידע גרם להורדתו מאתר המוזיאון אך לא מעבר לכך. כותבי המאמרים ממשיכים להשפיע על סטודנטים, שיגיעו בעצמם בעתיד, יש להניח, לעמדות השפעה.

חתרנות אסטרטגית

פרופסור אמריטוס סנדרה הרדניג ידועה כפמיניסטית ופוסט-קולוניאליסטית. הרדינג היא עטורת פרסים ורבת השפעה והייתה מרצה בכירה בחוג לחינוך באוניברסיטת קליפורניה במשך עשרים שנה. בהרצאה שלה, הרדינג מציינת שמרקס הוכיח כי הליברליזם פגום ושהיא פועלת בתוך המערכת וכנגדה.

הרדינג טוענת כי במצב האידאלי, בכל עבודת מחקר בכל תחום, יש לבצע פוסט-קולוניאלי ורק לשלם לתחום התוכן הרשמי מס שפתיים. אחרי שהיא מוודאת שאין פיזיקאים בקהל, הרדינג מתארת אסטרטגיה להשתלטות על תחום הפיזיקה. המילה "אסטרטגי" חוזרת בהרצאה שוב ושוב.

בהרצאתה הרדינג השתמשה במספרים כדי לתאר אחוז נשים בתחום מסוים ומיד התנצלה על הניסוח הכמותי וטענה שהיא עדיין בתהליך גמילה מכך. הרדינג פיתחה את מה שהיא רואה כתחליף למתודה המדעית. זוהי תיאורית העמדה הפמיניסטית (Feminist Standpoint Epistemology). העבודה שלה היא ההשראה לדברי הסטודנטית מאוניברסיטת קייפטאון שהוזכרה כטוענת שהמדע המערבי צריך ליפול. רעיון מטורף יכול להישמע כהיתולי כל עוד הוא נתפש כאנקדוטה על רקע בסיס חברתי יציב. אם וכאשר אותו רעיון מחליף את אותו בסיס יציב לכאורה, המצב נראה אחרת.

אייזק גוטסמן (Gottesman) מפרט בספרו The Critical Turn in Education, מתוך נקודת מבט ניאו-מרקסיסטית, את שלבי ההשתלטות של הניאו-מרקסיזם על תחום החינוך בארה"ב.

זוהי תופעה מרתקת בימינו שהניאו-מרקסיזם מכריז מלחמה על הליברליזם, מתעד קרבות, אסטרטגיות וניצחונות דרמטיים והליברלים נותרים בלתי מודעים ברובם לעצם קיום המערכה.

מפגין בברקלי, קליפורניה, נגד אירוע של הימין הקיצוני (2017). תצלום: פרנקו פוליני, FrancoFollini.com

סוס טרויאני נטול סוס

הניאו-מרקסיזם עוסק בשתי משימות: חתירה תחת המערכת הקיימת וייצור ניאו-מרקסיסטים. עבודת הייצור של ניאו-מרקסיסטים דורשת משאבים. משאבים אלה באים על חשבון המוסדות שעליהם האידאולוגיה השתלטה.

אלה כוללים, כאמור, חוגים שונים באקדמיה אך גם תנועות חברתיות חשובות שונות כדוגמת הפמיניזם. ב- 2006 התפרסם מאמר של שני חוקרים מאוניברסיטת אריזונה,  ברניס פאס (Fahs) ומייקל קארגר (Karger) שכותרתו:  Women’s Studies as Virus: Institutional Feminism and the Projection of Danger.

לא מדובר במאמר ביקורתי, כי אם במאמר המשבח מודל אקטיביסטי. המודל כולל טיפוח אסטרטגי של רגשות שליליים חזקים כמו פאניקה מתוך מטרה מוצהרת להפוך תלמידים ל"וירוסים סימבוליים" המערערים תחומים נוספים באקדמיה.

על החזון שיתגלה לאחר המימוש של "נשמיד ונראה" ידוע רק שהוא באילן היוחסין של גרסאות קודמות של קומוניזם, אך עם מנה גדושה של אנטי-רציונליות מתובלת בגזענות

המאמר מייצג מטרה הפוכה לקידום גוף ידע אובייקטיבי ואף אינו מדגיש קידום נשים. לכאורה, זהו מאמר מתחום לימודי האישה אך בפועל הוא אינו יותר מאסטרטגיה לשימוש בחלק נגוע של ממסד כדי להדביק נוספים. כיוון שניאו-מרקסיזם אינו מכוון ליעד מוגדר אלא למהפכנות תמידית, התנועה נידונה להשמיד את עצמה. ייתכן שפרופסורים בתחום לימודי נשים משתדלים להוכיח את עצמם במאמר כרלוונטיים בעבודת הקודש של "חתירה תחת המערכת", בעידן שבו התחום חשוד בשמרנות מעצם כך שקיימת בו המילה "אישה".

במקום ביטוי של חופש אקדמי התקבל החופש להשמיד את האקדמיה. על אף מאמרים סוריאליסטיים למראה, הניאו-מרקסיזם הוכיח את עצמו כפרגמטי ואפקטיבי ביכולתו לשגשג במוקד החיים האינטלקטואליים הממוסדים של חברה הליברלית. על החזון שיתגלה לאחר המימוש של "נשמיד ונראה" ידוע רק שהוא באילן היוחסין של גרסאות קודמות של קומוניזם, אך עם מנה גדושה של אנטי-רציונליות מתובלת בגזענות.

כאזרחי מדינת ישראל, עלינו להתעניין ברמת החוסן של המערכת האקדמאית בארץ לאידאולוגיה זו. העברתי מכתב בנושא לדוברות המועצה להשכלה גבוהה אך לא נעניתי כראוי.

אריח הפנתרים השחורים, מוסררה (ירושלים), תצלום: zeevveez, ויקיפדיה

מ.ש.ל

העוגן בבסיס כל תרבות הוא האופן שבו טענות מוכחות. בגמרא ניתן להוכיח דבר על ידי ציטוט של תנא. בבתי משפט, נאשם יכול היה בעבר להוכיח את חפותו על ידי ניצחון בדו-קרב מתוך התפישה שהאל יגרום לצד הצודק לנצח. במתמטיקה ניתן להוכיח דבר על ידי גזירתו מאקסיומות ובמדע ניתן לייצר תיאוריה אם זו תואמת ממצאים אמפיריים.

הליברלים בעלי הלב הפתוח שופטים לכף זכות כל טענה המציגה את עצמה כפועלת לטובת החלש. תכונה נאצלת זו מנוצלת במלואה על ידי הניאו-מרקסיזם

הליברלים בעלי הלב הפתוח שופטים לכף זכות כל טענה המציגה את עצמה כפועלת לטובת החלש. תכונה נאצלת זו מנוצלת במלואה על ידי הניאו-מרקסיזם. על בסיסה פותח מבנה ההוכחה הבא האמור לחתום כל דיון: "פעולה X נדרשת מתוך תרומתה לאוכלוסייה מדוכאת Y שאני מייצג".

כל שאלה שמבקשת "פרט, הסבר ונמק", תגרום לניאו-מרקסיסטים לעשות שימוש בווריאציה כלשהי של הטענה: "השאלה היא גזענית". אלא שבקשות הבהרה אינן גזעניות – הן הבסיס היחיד לפתרון בעיות.

כיוון שדרכי ביסוס הטענות של הליברליזם והניאו-מרקסיזם זרות זו לזו, מוסד אחד לא יוכל לקיים את שניהם לאורך זמן. השאלה היא מתי יאמרו הליברלים: "דרך הסקת המסקנות שלכם אינה רלוונטית לממסד זה. דלת היציאה מאחוריך". משלב מסוים הרי יהיו אלה הניאו-מרקסיסטים שיאמרו זאת לליברלים.

צבי שלם הוא מפתח חומרי למידה, ממציא משחקים ופילוסוף. הוא מנהלו של אתר לחומרים פדגוגיים

תמונה ראשית: מתוך "ממד" (1972), ברטינה לופש, מוזיאון גולבנקיאן, ליסבון. תצלום: פדרו ריביירו סימואש