שוברים ונשברים

לאלימות נגד נשים יש פנים רבות. כדי לטפל בתופעה עלינו לאבחן נכון, להבדיל בין מקרים ולרדת לשורשיהם
X זמן קריאה משוער: 21 דקות

רצח ראש הממשלה יצחק רבין בנובמבר 1995 תפס אותי בסוף שנות העשרים לחיי. באותה תקופה הייתי עובד-סוציאלי צעיר שחווה, כמו רבים אחרים בחברה הישראלית, שבר וזעזוע עמוק בשל הרצח. בעקבות כך, הרגשתי מחויב לפעול כדי לקדם תפישות של כבוד הדדי בחברה הישראלית. מחויבות זו הובילה אותי, חודשים מספר לאחר מכן, להצטרף לתנועת גברים למניעת אלימות כלפי נשים. הצטרפותי לתנועה ביטאה תפישת עולם שמלווה אותי עד היום, הן בחיי האישיים והן בעולמי המקצועי – עמדה השוללת התנהגות אלימה ותומכת בכבוד הדדי, ותפישת עולם פמיניסטית הדוגלת בשוויון ובכבוד בין המינים. בעודי פעיל בתנועה, הוצע לי להשתלב בצוות המטפלים במרכז גליקמן-נעמ"ת בתל-אביב למניעת אלימות במשפחה, ולטפל בגברים אלימים. עם כניסתי למרכז התחלתי לפגוש בגברים הנוהגים באלימות בזוגיות במפגשים אישיים. במקביל, ב-1997 התחלתי להנחות קבוצת גברים, וסיימתי להנחותה בשנת 2020 בעקבות סגירת המרכז. הנחיתי את הקבוצה במהלך עשרים ושלוש שנים.

הניסיון להבין את הסיבות להתנהגות אלימה של גברים צמח מההבנה שאלימות בזוגיות היא תופעה הטרוגנית המוּנעת מסיבות שונות

כמי שטיפל במאות גברים לאורך השנים, חשוב היה לי להבין את המוטיבציות של גברים להתנהגות אלימה, מארבע סיבות עיקריות: הראשונה, כדי לעזור לנשים שחוות אלימות ללמוד להגן על עצמן מפניה; השנייה, כדי לעזור לגברים להבין את עצמם ואת המוטיבציות שמניעות אותם לעבר התנהגות הרסנית; השלישית, כדי לתפור חליפה טיפולית ייחודית לכל אחד מהגברים המגיעים לטיפול; ורביעית, כדי לעזור לגברים לייצר סיפור קוהרנטי עבור עצמם של מציאות חייהם.

הניסיון להבין את הסיבות להתנהגות אלימה של גברים צמח מההבנה שאלימות בזוגיות היא תופעה הטרוגנית המוּנעת מסיבות שונות. הבנה זו מחייבת הקשבה שאינה מבוססת על הנחות יסוד פרדיגמטיות אלא על גישה נרטיבית, המנסה לבסס הבנה להתנהגות הפוגעת. במאמר זה אנסה להתחקות אחר תשעה המניעים השונים להתנהגות אלימה של גברים כלפי בנות זוגן כפי שבאו לידי ביטוי במפגשים עם הגברים עצמם. יש לציין שגבר עשוי להיות מונע מיותר ממוטיבציה אחת להתנהגות אלימה ולמרות זאת הטיפולוגיה עזרה לי בהבנת ההתנהגות ובגיבוש עמדה אמפתית בעת הטיפול.

גבר, כעס, גבר כועס

כעס מכתיב לנו דרך ארוכה להבנה ולטיפול. תצלום: מרקו חימנס

התנהגות נלמדת בהעברה בין-דורית

סיבה שכיחה לכך שגברים נוהגים באלימות קשורה להתנהגות נלמדת בהעברה בין-דורית. רבים מהגברים שפגשתי למדו כיצד להתמודד עם לחץ, תסכול וכעס מהוריהם ומסביבתם הקרובה, באמצעות התנהגות אלימה שתוגמלה על ידי חיזוקים חיוביים. ילדים לומדים דרך דוגמה אישית מדמויות משמעותיות כיצד להתנהג במצבי חיים שונים ומה ההשלכות שישנן להתנהגות כזו. רבים מהגברים שהגיעו לקבוצה חיו בסביבה שבה אלימות הייתה כלי לגיטימי להשגת מטרות במשפחה ובסביבתם החברתית הקרובה. ההתנהגות האלימה הולידה רווח ולא לוותה בסנקציות, וכך היא חוזקה והפכה להתנהגות שחוזרת על עצמה.

דני, בן 27, הגיע לטיפול בעקבות התנהגותו האלימה כלפי חברתו. מיד לאחר האירוע האלים חברתו ניגשה לקבל עזרה רפואית והגישה תלונה במשטרה. כבר בתחילת הקשר עמו ציין דני שאכן נהג באלימות כלפיה והרגיש חרטה על מעשיו. הוא גדל בבית שבו אביו נהג להכות את אמו ואת אחיו הצעיר ממנו בשנתיים. מכיוון שהוא היה הבן הבכור והאהוב אביו לא פגע בו. ולמרות זאת, דני צבר כעס על התנהגותו של אביו. בגיל 14, כאשר ראה אותו מכה את אחיו, הוא לקח בקבוק זכוכית וניפץ אותו על ראשו. אביו נפצע ואף קיבל עזרה רפואית. לדברי דני, לאחר האירוע אביו לא העז יותר להכות את אמו ואת אחיו. התנהגותו של דני חיזקה אצלו את ההבנה שאלימות יכולה "לפתור בעיות", אך בה בעת היא גם חיזקה דפוס התנהגות אשר הפך לדרך פעולה באירועים שבהם הוא חווה תסכול וחוסר אונים בקשר הזוגי.

להתנהגות אלימה ישנם רווחים רבים, הכוללים, בין היתר, סיפוק מידי של צרכים ורצונות, שחרור גופני של מתח מצטבר, רגיעה, הגדרת היררכיה ושליטה בזוגיות וניתוק מהיר מכאב רגשי

להתנהגות אלימה ישנם רווחים רבים, הכוללים, בין היתר, סיפוק מידי של צרכים ורצונות, שחרור גופני של מתח מצטבר, רגיעה, הגדרת היררכיה ושליטה בזוגיות וניתוק מהיר מכאב רגשי. כמו כן, התנהגות אלימה מושכת תשומת לב וגורמת לבת הזוג להקשיב ולְרַצות את בן זוגה. בעוד שהרווחים הם בטווח המידי, המחירים הרגשיים, הכוללים, בין היתר, דימוי עצמי נמוך, בושה וחרטה, הסתבכות עם החוק ואובדן קרבה ואינטימיות, באים לידי ביטוי בטווח הרחוק יותר. מעבר למחירים אלו, ההפסד הגדול ביותר של דני היה החסך במיומנויות להתמודדות עם מצבים נפשיים מורכבים בדרכים שאינן אלימות. וכך, הוא נאלץ לגייס ברגע האמת את ההתנהגות האלימה כמשאב הטוב ביותר שהכיר להתמודדות עם תסכול וכאב נפשי.

סוגיית ההעברה הבין-דורית העסיקה לאורך השנים רבים מחברי הקבוצה. בניסיון להתחקות אחר שורשי האלימות התברר שגם האבות של רבים מהמשתתפים גדלו בסביבה אלימה וכך ההתנהגות עברה מדור לדור. בהקשר זה המשפט "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה" (ירמיהו, ל"א) היה רלוונטי גם בקרב משתתפים בקבוצה.

טראומה

יוסי, שהשתתף בקבוצה במשך שלוש שנים, חווה חרטה ותחושת כישלון מכיוון שנהג באלימות מילולית ורגשית כלפי בת זוגו. ולמרות זאת, הוא התקשה לווסת את התקפי הזעם שהובילו להתפרצויות. לאחר כחצי שנה בקבוצה הוא ביקש להיפגש איתי באופן אישי. נעתרתי לבקשתו מכיוון שחשתי בקושי לעזור לו במסגרת הטיפול הקבוצתי. התחלנו במפגשים אישיים שבהם זיהיתי שהמהלך ההתנהגותי שלו מאופיין בתסמינים של אנשים הסובלים מפוסט-טראומה. כאשר העליתי את האפשרות שהוא סובל מפוסט-טראומה, תוך מתן הסבר על מאפייני ההפרעה, הוא מיד התחבר להגדרה. לדבריו, הוא הבין לראשונה את הקשר שבין היותו ילד המוכה על ידי אביו לבין התנהגותו האלימה. הוא הבין כיצד טראומות הילדות קשורות להתנהגותו בהווה כלפי בת זוגו. היכולת של יוסי לחבר את העבר הטראומתי להתנהגותו בהווה הייתה פריצת דרך עבורו ואפשרה לו לקבל החלטות לפעולה.

עבור גברים הסובלים מחרדה מציפה ואין להם משאבים פנימיים לוויסות רגשי, התנהגות אלימה היא דרך מהירה ונגישה לבלימת החרדה

תיאור המקרה של יוסי מייצג מספר לא מבוטל של גברים שהיו בקבוצה וחוו טראומות בילדות או בשירות צבאי ונהגו באלימות. בבסיס המנגנון עומד צורך מידי בהפסקת תחושת חרדה מציפה, הקשורה לריבוי אירועי טראומה (טראומה מורכבת) בעיקר מהילדות. בקרב גברים אלו, אירוע מאיים מהעבר, כולל הרגשות שנלוו לאירוע, מתעורר מחדש בעקבות אינטראקציה עם בת הזוג, הנחווית כאיום. האינטראקציה לוחצת על כפתור אזעקה, ובעקבות זאת בת הזוג מסומנת כאובייקט שאחראי להצפה הרגשית. כך עולה צורך מידי של הגבר לנטרל את ההצפה, המוביל להתנהגות אלימה. יש לציין שהפרעה זו מאופיינת, בין היתר, בפגיעה ביכולת לעבד מידע חברתי ובין-אישי, כך שגירויים חיצוניים או פנימיים מתפרשים כאיום גם כשאינם כאלו. התנהגות שאין בה כוונת פגיעה יכולה להתפרש כאיום ולהוביל לתגובה אימפולסיבית ואלימה. אלימות, במקרים אלו, מהווה אמצעי להתמודדות עם אותה תחושת איום. עבור גברים הסובלים מחרדה מציפה ואין להם משאבים פנימיים לוויסות רגשי, התנהגות אלימה היא דרך מהירה ונגישה לבלימת החרדה. לעיתים הם יתמודדו עמה באמצעות חומרים פסיכו-אקטיביים, אך במערכת יחסים זוגית, המאופיינת בקרבה ובריבוי אינטראקציות עם בת הזוג, הסיכוי לחוות קונפליקטים ומצבי תסכול גדל, ואלימות היא שתאפשר להוריד באופן מידי את עוצמת ההצפה.

קסדה, צבא

לנפש אין קסדה, והפגיעות שהיא סופגת לא נראות לעין מיד. תצלום: ישראל פלאסיו

שליטה ונקם

סיבה נוספת להתנהגות אלימה היא צורך בלתי-מווסת בשליטה ורצון לנקם, הבאים לידי ביטוי בהתנהגות אלימה.

ערן, בן 43, נשוי לרווית ואב לשלושה, הגיע לקבוצה לאחר שאביה של רווית היה עד לאירוע אלים של ערן כלפיה. לאחר האירוע חמו הגיש נגדו תלונה במשטרה. עם הגעתו לקבוצה, ערן היה עסוק ברגשות הנקם שחש כלפי חמו, על כך שבעקבות התלונה הוא הסתבך בפלילים. קשה היה לו להתגבר על תחושת ההשפלה שחווה ועל כך שחמו התערב כדי לעזור לרווית. כל הניסיונות של חברי הקבוצה להסביר לערן שהם היו נוהגים בדרך שבה חמו פעל אם מדובר היה בבתם לא עזרו לו להשתחרר מרגשות הנקם על כך שחמו התערב ביחסיו עם רווית. עוד בהיותו בקבוצה חמו חלה בסרטן ומצבו הבריאותי הידרדר. הוא גסס במשך שבועות מספר, ובמהלכם ערן החרים לרווית את המכונית כדי שלא תוכל לנסוע ולסעוד את אביה. היא נאלצה לנסוע בתחבורה ציבורית שלוש שעות לכל כיוון. בניגוד לרוב הגברים שפגשתי, ערן לא הביע חרטה על התנהגותו הפוגעת. הוא נהג להצדיק את התנהגותו וראה בנקמה התנהגות לגיטימית. ערן עזב את הקבוצה לאחר ארבעה חודשים כאשר הבין שהשתתפותו לא תתרום להליך הפלילי.

גברים כמו ערן, שחושבים באופן נקמני, הם בעלי צורך בלתי-מווסת בשליטה. הם נוטים לראות באלימות כלי לגיטימי להשגת מטרות שחשובות להם, ובעיקר לשליטה מלאה בבת הזוג. הם נוטים לראות בזוגיות מערכת הפועלת על בסיס אינטרסים ולכן הם כל הזמן עומדים על המשמר, בשל חוסר האמון שלהם בבת זוגם. בבסיס המוטיבציה של גברים אלו נמצא הרצון לייצר שליטה על בת הזוג בכל רגע נתון והנקם מהווה כלי מרכזי כדי להגיע למטרה זו. שמירת השליטה והעליונות על האישה מתבצעת באמצעים רבים, וברוב המכריע של המקרים לא נעשה שימוש באלימות גופנית. מופעי האלימות יהיו שליטה על הכסף, התנהגויות של קנאה ורכושנות, איומים, הפחדות ומעקבים, השפלות ובידוד, ניסיון לשלוט על מכלול הפעולות של בת הזוג ומניפולציות. באמצעים אלה הגבר מצמצם את רמות החופש והאפשרות של בת זוגו להיעזר במשאבים מחוץ לקשר הזוגי ולהתנהל באופן עצמאי. בכך הגבר הופך את בת זוגו לשבויה שלו. הנקמה היא דרך להעניש את בת הזוג, תוך רצון וכוונה להכאיב לה על כך שלא פעלה כנדרש.

רבים מהגברים המוּנעים ממוטיבציה של שליטה ונקם ביטאו עמדות עוינות כלפי נשים. רבים מהם מעולם לא חוו קשר שיש בו דאגה ואכפתיות נטולות אינטרסים, ולכן הם לא למדו לאהוב

רבים מהגברים המוּנעים ממוטיבציה של שליטה ונקם ביטאו עמדות עוינות כלפי נשים. הם נטו לראות בבנות זוגם נשים נצלניות ולא האמינו שאכפת להן מהם או שהן רוצות בטובתם. רבים מהם מעולם לא חוו קשר שיש בו דאגה ואכפתיות נטולות אינטרסים, ולכן הם לא למדו לאהוב. לאור האמור, אין להם חוויה שממנה הם יכלו להפנים קשר בריא, שמושתת על דאגה, אכפתיות, נתינה וכבוד. הטרגדיה של גברים אלו היא שהסיכוי שהם יחוו אהבה בחייהם נמוך, ובבגרותם הם בדרך כלל מוצאים את עצמם בודדים ומנותקים מקשרים משמעותיים.

אנפות, ציפורים, שליטה, מאבק, דיג

מאבק שליטה: לא פעם, אנחנו נראים בדיוק כך. תצלום: כריס סאבור.

הערכה עצמית

קבוצה נוספת מורכבת מגברים הנוהגים באלימות בשל הערכה עצמית נמוכה ונטייה לפיצול. במקרים אלו דמות האישה נעה בין קצוות של טוב ורע, או כפי שהם נוהגים לומר "אישה בונה, אישה הורסת". גברים אלו נעים על מטוטלת של אהבה-שנאה. בשבוע אחד בת זוגם חומלת ואוהבת ובשבוע הבא הם יתארו אותה כאויבת וכמי שכל מטרתה לפגוע ולהשפיל. גברים אלו הם בעלי רמת תלות גבוהה בבת זוגם והם מתקשים ליצור מובחנות במערכות יחסים קרובות. המהלך הנפשי המוביל להתנהגות אלימה מתחיל באירוע זוגי שבו הגבר חווה תחושה מהירה ועוצמתית של הנמכה והשפלה. החוויה היא שבת זוגו מבטלת אותו ומזלזלת בו, ושהוא חסר ערך בעיניה. תחושת חוסר הערך מועצמת בשל רמת תלות גבוהה, התורמת לכך שההערכה העצמית של גברים אלו שברירית, והם נוטים לתת משקל יתר לקרובים אליהם בביסוס הערך העצמי שלהם. פרשנות של אירוע כמזלזל, מורידה מאוד את תחושת הערך העצמי. זה הרגע שבו מנגנון הפיצול נכנס לפעולה. ברגעים אלו בת הזוג נתפשת כחיה טורפת וכמי שמנסה להשמיד את קיומו הנפשי של הגבר. כל שנותר לו הוא להגן על עצמו באמצעות תקיפה. ההתנהגות האלימה מטרתה להחזיר באופן מיידי את הדופק של הערך העצמי השברירי, המותקף על ידי אויב חיצוני. גברים אלו מתקשים להבין שחיי נפש בריאים מבוססים על דיאלקטיקה בין חלקי האגו – אותה יכולת להחזיק מתח בריא בין ניגודים ולקבל שבכל אחד מאתנו יש ריבוי חלקים, שעל פי ההיגיון אינם יכולים לחיות יחד.

הסלמה הדדית

הדפוס הבין-אישי פועל כאשר צד אחד מסיים פעולה והאחר מגיב אליה, וכך כל פעולה נשענת על הפרשנות לפעולתו של האחר והתוצאה היא מיידית

דפוס שכיח של התנהגות אלימה בקרב גברים כלפי בת זוגם הוא הדינמיקה הזוגית המאופיינת בהסלמה הדדית. במקום לפעול כדי להפחית את עוצמת הקונפליקט, בני הזוג מגבירים ומעצימים אותו עד לכדי התנהגות אלימה. הדפוס הבין-אישי פועל כאשר צד אחד מסיים פעולה והאחר מגיב אליה, וכך כל פעולה נשענת על הפרשנות לפעולתו של האחר והתוצאה היא מיידית. שני הצדדים תופשים את עצמם כמגיבים לאלימות ולא כיוזמים אותה.

גיל הגיע לקבוצה לאחר מריבה עם בת-אל, שהתפתחה להעפת חפצים ושבירת שולחן. הוא הגיע לקבוצה מבחירה, כי הבין שהוא נמצא במשבר זוגי ושעליו לטפל בהתקפי הזעם שלו. לבני הזוג שלושה ילדים. בשל מצבם הכלכלי, גיל ציפה שבת-אל תעבוד כדי לתמוך בפרנסת המשפחה. בנוסף, הוא מנהל אורך חיים דתי בעוד שבת-אל חילונית, ויש ביניהם חילוקי דעות בכל הקשור לגידול וחינוך הילדים. גיל מרגיש שבת-אל מנצלת אותו בשל העובדה שהוא המפרנס היחיד במשפחה, ולדבריו היא מתייחסת אליו כמובן מאליו. בשנה האחרונה החמירו הקונפליקטים עד לכדי צעקות וקללות הדדיות. לדברי גיל, באחד האירועים בת-אל תקפה אותו, נתלתה עליו מאחור והחלה להכות אותו. אירועים מסוג זה, שבו הם תוקפים זה את זה, חזרו על עצמם. ברור היה שמדובר בדינמיקה של הסלמה הדדית. עם ההתקדמות בתהליך הטיפולי, גיל הצליח לזהות את הסלמת הקונפליקט מבעוד מועד, להתרחק מזירת הקונפליקט ולקחת פסק זמן כדי להירגע. למרות הפונקציונליות של התנהגות זו למניעת ההסלמה, הפעולה זכתה לזלזול מצידה של בת-אל. היא ראתה בכך בריחה מהתמודדות עם הקונפליקט וחוסר מוכנות לנסות ולפתור אותו. גם הסבריו שלא ניתן לדבר על הקונפליקט כאשר הדיאלוג מסלים לכדי מריבה לא שכנעו אותה והיא ראתה בכך ניסיונות התחמקות. ככל שחלף הזמן היה ברור שגם בת-אל זקוקה לעזרה בשל הנטייה שלה לדרדר את חילוקי דעות למריבה אלימה.

טיפול בגברים הנמצאים במערכת יחסים שיש בה אלימות הדדית מהווה אתגר, מכיוון שכל אחד מהצדדים מאמין בצדקת דרכו ובשל העובדה ששני בני הזוג תופשים את עצמם כקורבנות לאלימות, שהתנהגותם האלימה מהווה הגנה מפני תוקפנותו של האחר והם מתקשים לראות את אחריותם התורמת. בנוסף, רבים מבני הזוג חווים ייאוש בשל חוסר המוכנות של בן/בת זוגו לוותר על רצונותיו או לראות את עצמו/ה כמי שאחראי/ת להידרדרות היחסים. במערכת זוגית זו, החלקים התוקפניים מושלכים זה כלפי זה, והעמדה הפנימית של כל אחד מהם היא שהוא/היא קורבן ולא תוקפן. המורכבות בטיפול בגברים אלו קשור גם לשיח הקיים בכל הקשור לאלימות במשפחה בהקשרו הפוליטי, החברתי והטיפולי, הנשען על הפרדיגמה הפמיניסטית. גישה זו מקשה על הלגיטימיות של דיבור על אלימות הדדית בהקשר הטיפולי. שיח זה מקדם תודעה חברתית של דה-לגיטימציה לאלימותם של גברים בקשר הזוגי, בעוד שאלימות של נשים זוכה בדרך כלל ליחס אמביוולנטי הנע על הציר שבין הכחשה, הזדהות ואמפטיה. מציאות זו מקשה על אנשי מקצוע לטפל בגברים שהתנהגותם האלימה מאופיינת בהסלמה הדדית ולאבחן את הבעיה על בסיס הפרספקטיבה המערכתית-דיאדית, הרואה בשני בני הזוג אחראים למשבר הזוגי.

כפפות אגרוף

וקורה שהמכות דורשות שניים. תצלום: אריסה צ'טאסה

עמדות פטריארכליות

גורם נוסף התורם להתנהגות אלימה של גברים בזוגיות הוא עמדות פטריארכליות.

יואב, גבר בשנות השלושים לחייו, הצטרף לקבוצה שלושה חודשים לאחר שנולדו לו תאומים. הוא הורחק מביתו לאחר שדחף את אשתו ונעל אותה במרפסת בעקבות מריבה מילולית ביניהם. הרקע למריבה הוא כעסה של בת זוגו על כך שהוא אינו עוזר במטלות הביתיות ובטיפול בתינוקות. יואב מתגורר מעל בית הוריו והוא גדל בבית עם תפישות פטריארכליות, שבו הגברים אינם שותפים למטלות הביתיות. יואב הוא בעל אידיאולוגיה של גבריות מסורתית, שכוללת חלוקת תפקידים סטריאוטיפית בין המינים והוא רגיש מאוד לכבודו. לטענתו, על האישה לטפל בכל ענייני הבית ובילדים ללא עזרתו של הגבר. כך, לא רק שבת זוגו התמודדה עם המעבר להורות והקשיים הנלווים לטיפול בזוג תאומים, היא נאלצה לסבול מאלימות של יואב עד כדי כך שהחליטה להגיש תלונה במשטרה. גם פעולה זו פגעה ביואב והוא ראה בכך חציית קו אדום.

המהפכה הפמיניסטית ושינוי במעמדן של נשים ובזכויותיהן בחמישים השנים האחרונות דורשים מגברים להתמודד עם שינויים החלים בהסדרים החברתיים המחלחלים ליחסים הזוגיים

יואב מייצג חלק מהגברים שהשתתפו בקבוצה, שהסיבה להתנהגותם הייתה תפישות נוקשות באשר לחלוקת התפקידים בין גברים לנשים. האלימות במקרים אלו מהווה ביטוי של כאב ואכזבה על כך שבת הזוג מסרבת לשתף פעולה עם תפישתם הפטריארכית. האלימות מטרתה להפחיד את האישה, כדי לאפשר לגבר לבסס את שליטתו עליה. המהפכה הפמיניסטית ושינוי במעמדן של נשים ובזכויותיהן בחמישים השנים האחרונות דורשים מגברים להתמודד עם שינויים החלים בהסדרים החברתיים המחלחלים ליחסים הזוגיים. התנועה הפמיניסטית חשפה את העובדה שעבור מספר לא מבוטל של נשים הבית אינו מרחב שוויוני ובטוח, אלא מקום שבו מתנהל מאבק על שליטה, והשימוש באלימות הוא אמצעי לשמר את שליטתם של גברים על נשותיהן. עבור חלק מהנשים, ניסיון לבטא רצונות וצרכים ולדרוש שותפות והוגנות זוכה ליחס מבטל מצד בני זוגן, עד כדי התנהגויות אלימות שמטרתן להשתיקן באמצעות הפחדה.

קרבה ואינטימיות כאיום

לצד רצון בקרבה ואינטימיות, ניתן לזהות תחושת איום הנובעת מקרבה ואינטימיות שעלולה להוביל להתנהגות אלימה. החרדה מקרבה ואינטימיות היא תוצר של החשש לאבד שליטה, להיבלע ולהימחק, בשל האופי התלותי הקיים בכל מערכת יחסים. גברים, בהשוואה לנשים, קנאיים יותר לתחושה של עצמאות ורגישים לחדירת האחר ל"עצמי" שלהם, ולכן הם נוטים להכחיש תלות. הרצון "להיות עם ולהרגיש בלי" מתפתח בקרב גברים עוד בהיותם בנים הלומדים להשוות עצמם לאחרים. "למי יש יותר", "של מי יותר גדול", "מי חזק יותר" או "מי הגיע ראשון" הן רק חלק מהאובססיות התחרותיות שבנים גדלים עליהן. במקום שיעודדו בנים להיות בקשר, מעודדים אותם להיות ייחודיים – יחיד אל מול האחר. "לנצח בכל מחיר" היא מנטרה שמהווה מלכוד עבור בנים בכל הקשור לקשר וליחסים. מצד אחד לוחצים עליהם להתנתק כדי להיות "מיוחדים" או "יותר" מאחרים, כדי להגיע להישגים אישיים, ומצד שני קיימים בהם כמיהה לקשר וצורך בו. זהו "פרדוקס היחסים" המצוי בלב כל ההתפתחות הגברית הנורמלית: להיות "מיוחד ויותר" על חשבון להיות "עִם". במערכות יחסים אינטימיות מובנית תחושה של חוסר שליטה ופגיעות. הפרדוקס הוא שגברים הנוהגים באלימות מצפים להיות מוערכים על ידי בנות זוגם, אולם המיומנויות של רבים מהם באמפטיה, הדדיות, ויתור, הקשבה, התפשרות, היעזרות והישענות לוקה בחסר. קשר זוגי מיטיב מתחזק מן היכולת לחוות קונפליקט, חוסר-אונים, יצירתיות והקשבה הדדית, אולם רוב הגברים הנוהגים באלימות מפחדים מחוסר אונים והשתהות בתוך קונפליקט עד כדי כך שהם מתנתקים או פותחים קרבות ומלחמות במקום להיות בדיאלוג.

גיא, בן 29, נמצא בזוגיות כשמונה חודשים והגיע לקבוצה באופן עצמאי כדי להתמודד עם הקשיים שיש לו במערכת היחסים הנוכחית. הזוגיות הקודמת של גיא אופיינה בהתנהגות אלימה בכל פעם שהוא חווה התנגדות, דחייה או אכזבה מבת זוגו. חוויות אלו עוררו באופן מודע את נוכחות התלות שיש לגיא בבת זוגו. הוא סירב להודות בתלות והתקשה לקבל את העובדה שהוא נזקק לה. לדבריו, "למה אני צריך להיות איתה אם אני כל פעם נפגע ממנה, היא לא מעריכה אותי ואצלה הכול מובן מאליו? בשביל מה אני צריך מישהי בחיים שלי אם זה מוריד אותי?" – ובכל זאת הוא בחר להישאר.

אצל גברים הנוהגים באלימות, האלימות היא תגובה הגנתית מפני ההצפה הרגשית הנובעת מהמפגש מעורר החרדה עם הצורך בתלות, שעלה למודע. השלכת האשמה על האישה היא ביטוי של תחושת הכאב שעולה וצפה כאשר הגבר אינו מסופק

התנהגות אלימה בזוגיות מבטאת באופן דיאלקטי את הצורך של גברים בתלות, אך בה בעת את הקושי להודות בכך. אותם רגעים שבהם הצרכים שלהם אינם נענים מנכיחים את עובדת היותם תלויים בבת הזוג, והתלות מקבלת קונוטציה שלילית. במציאות לא קיימת בת זוג שתוכל לספק את כל צרכיו של הגבר. זו אחת המשימות ההתפתחותיות ביחסים בין-אישיים – היכולת לשאת את האחר כסובייקט שאני תלוי בו כאדם, ולהכיר בכך שהוא בעל צרכים ורצונות משלו, והם לא בהכרח תואמים לשלי. אצל גברים הנוהגים באלימות, האלימות היא תגובה הגנתית מפני ההצפה הרגשית הנובעת מהמפגש מעורר החרדה עם הצורך בתלות, שעלה למודע. השלכת האשמה על האישה היא ביטוי של תחושת הכאב שעולה וצפה כאשר הגבר אינו מסופק. במובן זה, האלימות היא ניסיון להתנתק מהידיעה הכואבת כי הם פגיעים. בנות הזוג, בעצם קיומן במערכות יחסים עם גברים אלו, מעוררות אצל הגבר תחושת תלות שממנה הוא עושה כל מאמץ להיחלץ.

ידיים, זוג, ביחד, חתונה, אינטימיות

ולא חסר מי שפוחד, נבהל. תצלום: תומס קורייר

דיכאון

גברים מאובחנים במידה רבה יותר כסובלים מהתמכרות לחומרים פסיכו-אקטיביים ומהפרעות אנטי-סוציאליות ונרקיסיזם – אבחנות המשקפות ניתוק מרגשות

כאשר בוחנים את שיעורי הדיכאון מנקודת מבט מגדרית מתברר כי מספר הנשים הסובלות מדיסטימיה ודיכאון מז'ורי כפול בהשוואה לגברים. בהשוואה לנשים, גברים מאובחנים במידה רבה יותר כסובלים מהתמכרות לחומרים פסיכו-אקטיביים ומהפרעות אנטי-סוציאליות ונרקיסיזם – אבחנות המשקפות ניתוק מרגשות ומתן ביטוי חיצוני לכאבים נפשיים ולקונפליקטים תוך אישיים באמצעות התנהגויות הרסניות. התמכרות עלולה אמנם להוביל לחרדה, להתנהגויות אנטי-סוציאליות ולדיכאון, אך במקרים רבים הקשר הוא הפוך: עבור לא מעט מהגברים המתמכרים לחומרים פסיכו-אקטיביים, ההתמכרות היא אמצעי להתמודדות עם דיכאון שאינו מקבל הכרה – לא על ידי ממסד בריאות הנפש ולא על ידי הגברים עצמם.  גברים הסובלים מדיכאון נוטים יותר לביטוי מוחצן. לעומת נשים, בקרב גברים הפרעת הדיכאון היא סמויה יותר מן העין, ולעיתים קרובות ממוסכת על ידי אמצעים שונים הנתפשים בעיני גברים כמקובלים חברתית, למשל שימוש באלכוהול והתנהגות אגרסיבית ואלימה. לא ניתן להתעלם מהמסרים התומכים בדיכוי ביטויים של רגשות ופגיעות שעליהם גדלים ילדים, נערים וגברים בחברה המערבית, אשר משדרים להם שעליהם להסתתר מאחורי "מסיכת הקשיחות הרגשית".

הגנה עצמית

מתברר שגם נשים נוהגות באלימות כלפי גברים. במהלך השנים פגשתי גברים שהיו קורבנות לאלימות. התנהגותם האלימה כלפי בנות זוגם נבעה מתוך הגנה עצמית. רון היה אחד מהם.

רון, בתחילת שנות הארבעים לחייו, נשוי לנעמי ואב לשלושה. כבר בתחילת הזוגיות נעמי נהגה להכות את רון כאשר סירב לבקשותיה. רון הגיע לטיפול לאחר שנעמי תקפה אותו במקלחת. בין רון לנעמי התפתחה מריבה מילולית בעקבות הדרישה של נעמי שרון יפסיק להיפגש עם חבריו אחת לשבוע למשחק קלפים. רון בקש מנעמי להפסיק את הוויכוח, ומשזו המשיכה, רון קטע את הוויכוח ונכנס למקלחת. בעודו מתקלח נעמי נכנסה והחלה להכות אותו. רון דרש מנעמי שתפסיק, אך היא המשיכה. רון הדף אותה לעבר הדלת. נעמי נחבטה במשקוף דלת המקלחת והתקשרה למשטרה. רון נעצר ל-24 שעות והוצא נגדו צו הרחקה ל-15 יום. כמו כן, הוגש נגדו כתב אישום על תקיפה. לאחר מעורבות של שירות המבחן למבוגרים רון הגיע לקבוצה.

במדינת ישראל אין הכרה בכך שגם גברים עלולים לסבול מאלימות מצד בנות זוגם, כמו כן, לא קיים שירות סיוע מקצועי עבור גברים מוכים

לאורך השנים הגיעו לקבוצה גברים אשר חוו אלימות מבנות זוגם. פגשתי גבר שאשתו אילצה אותו לקיים איתה יחסי מין למרות שסירב, "אחרת היא תגיש תלונה במשטרה על אלימות כלפיה". היה גבר שהגיע עם שריטות על הזרועות שנגרמו על ידי אשתו. גבר אחר הגיע עם סימני נשיכה, והיו גם גברים שסבלו מאלימות רגשית שנועדה לכפות עליהם התנהגות מסוימת. חלק מהגברים שחוו אלימות התקשו לראות בעצמם קורבנות. מבחינתם, בת הזוג איבדה שליטה, וכל שהיה עליהם לעשות זה לספוג את ההתפרצות ולחכות שהתקף הזעם יעבור. גברים מתקשים לראות בעצמם קורבנות, בין היתר בשל השיח החברתי הקשור לאלימות במשפחה הרואה בגברים פוגעים בלבד ואינו מתייחס לאפשרות שגברים הם קורבנות לאלימות מצד בנות זוגם. יתר על כן, חלק מהגברים נוטים שלא לדבר על אלימות כלפיהם מתוך בושה. אחת הסיבות היותר שכיחות לסירובם של גברים שהגיעו לקבוצה להגיש תלונה הייתה עמדה השוללת מעורבות של מערכת אכיפת החוק במה שקורה בביתם. חלקם ראו בכך פגיעה בבת זוגם והם לא רצו שהיא תסתבך עם המשטרה, וחלקם ראו ביכולת שלהם לספוג את האלימות מעשה אבירי המתכתב עם תפישות רחבות יותר לגבי גבריות ראויה, למשל תפישה הרואה בגבר את מי שאמור להבליג על אלימות. במדינת ישראל אין הכרה בכך שגם גברים עלולים לסבול מאלימות מצד בנות זוגם, כמו כן, לא קיים שירות סיוע מקצועי עבור גברים מוכים.

זוג, שקיעה

החושך, הרע והסבל אינם הכרחיים, ועתיד טוב יותר בהחלט אפשרי. תצלום: טרוויס גרוסן

קיימת חשיבות לניסוח מכליל של הסיבות להתנהגות אלימה כדי להתמודד ביתר יעילות עם הבעיה. יחד עם זאת חשוב להרחיב ככל שניתן את ההבנה ולראות את ריבוי האפשרויות

ככל שחלפו השנים התרחבה בי ההבנה שיש להלך על חבל דק בניסיון להבין את הסיבות להתנהגות אלימה בקרב הגברים שהשתתפו בקבוצה. מחד גיסא, קיימת חשיבות לניסוח מכליל של הסיבות להתנהגות אלימה כדי להתמודד ביתר יעילות עם הבעיה. מאידך גיסא, חשוב להרחיב ככל שניתן את ההבנה ולראות את ריבוי האפשרויות. באופן פרדוקסלי, היכולת להבין דפוסים חוזרים בהתנהגותם של הגברים אפשרה לי לשפר את היעילות הטיפולית, אך באותה נשימה הניסיון להכליל עלול להוביל לכשל אמפתי. זהו פרדוקס שיש לאחוז בשתי ידיים. ביד אחת להחזיק את הניסיון המצטבר לידע, המאפשר העמקה של התובנות, וביד השנייה את הרגישות והטלת הספק. זאת, כדי לשמור על האפשרות שכל גבר שמגיע מחזיק סיפור אישי משלו. בנוסף, היכולת להחזיק את הפרדוקס מאפשרת להנכיח במפגש הקבוצתי רגישות לסובייקטיביות של כל אחד מהמשתתפים, ובכך לעזור להם להתמודד עם החרדה מהיבלעות ועם החשש מהיותם "גבר אלים סטריאוטיפי". חשוב היה להם לזכות בהכרה לסיפור האישי שלהם. כמנחה הקבוצה, החזקת הפרדוקס אפשרה לי לשמש דוגמה אישית לאופן שבו ניתן להיות רגיש ולכבד את הסובייקטיביות של האחר – בקבוצה כמו במערכת יחסים זוגית ובכך לקדם את השינוי המיוחל.

ד"ר יאיר אפטר הוא עובד סוציאלי קליני, מנהל "אבא" - מרכז נעמת לאבות ומרצה באוניברסיטת בר אילן.

המאמר עובד על פי פרק מתוך ספרו של יאיר אפטר "גברים מדברים אלימות", שראה אור בהוצאת "רסלינג".

תמונה ראשית: גבר במצוקה, עם דימוי עצמי פגוע עלול להיות אלים. תצלום: הנריק סורנסן, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי יאיר אפטר.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על שוברים ונשברים

01
תמיר

תודה יאיר. מאמר חשוב ומרתק.

הפיל בחדר שלא מדברים עליו בשום מקום ונגעת בו בקצרה כשהתייחסת לגישה הדיאדית ולתהליך ההסלמה, הוא שחלק גדול מהמקומות האלו נבנה בתוך הזוגיות בשיתוף פעולה מלא של בת הזוג.

יש בנות זוג שמגיעות עם תפיסות פטריארכליות.
יש בנות זוג שמעוניינות בשליטה.
יש בנות זוג שיפגעו בהערכה העצמית של הגבר.
יש בנות זוג שיהיו אלו שייצרו את הטראומה עבור בן הזוג (השפלה, בגידה וכיוב').
וכו'
וכו'

חלק גדול מהמניעים שכתבת פה כל כך יפה יכולים להיות נוכחים גם אצל בת הזוג. הם לא ייחודיים לגברים.

ההבדל הוא שגברים (בהכללה סטטיסטית כמובן), ינהגו יותר באלימות פיזית כי אין להם כלים ויכולת להכיל רגשית מקומות מורכבים כל כך וכי אלימות זה כלי שהם כולם מכירים ועבר אצלהם נורמליזציה אישית או זוגית או תרבותית.

02
ד"ר פנינית צפורי-בקנשטיין

מכלול סיבות המסבירות אלימות כלפי החלש ו/או שונה הוא מתן אליבי ולגיטימציה לתופעה המתועבת הזאת. האם מי שחש עצמו מסכן/לכוד/מתוסכל/בלתי מובן/חסר הישגים רשאי לפגוע באחר אישה או ילד או כל מי שנתפס חלש בעיניו?? לא ולא. מי שיש לו פגם אישיותי כזה או אחר שמוביל אותו לנצל ולפגוע באחרים צריך להיות מורחק ולא "מנותח פסיכולוגית" כדי לרכוש אמפתיה והבנה.

    03
    קרול יונוביץ

    הכתבה והתגובות נכונות ואמיתיות אני חושב שהטיפול הכללי בבעיה היא כבר בבית בגיל צעיר ובגן ללמד אתה ילד הילדה להגיד לא נעים לא טוב תפסיקו לא חשוב אם מילים או מעשים. באין תגובה פשוט לפנות להורים לגננת יותר מאוחר למורה למפקד למנהל למצוא פיתרון . אף אחד לא צריך להיפגע ממה שלא מתאים לו וכך תימנע כל תופעות האלימות מילולית כוחנית כלכלית

04
תמיר

הי פנינית,
לטעון שניתוח של תופעה נותן לגיטימציה לקיומה של התופעה זה כמו לטעון שניתוח מכלול הסיבות והחוקים של כוח המשיכה אחראי לכך שדברים נופלים ונשברים על כדור הארץ.
ההגיון הוא בדיוק הפוך - ככל שניטיב להבין כך דברים ישברו פחות, גם על ידי כוח המשיכה וגם על ידי גברים אלימים.
וככל שנרבה לדבר על זה ולעסוק בזה כך נבין יותר טוב ונדע לעזור ולמנוע ולטפל יותר טוב.

בין הבנה לבין לגיטימציה ואליבי לא עובר קו ישר. זה שאני מבין איך דברים נופלים ונשברים לא נותן לי רשות או זכות לשבור אותם.

אה, וכל אחד זכאי לאמפתיה.
המחסור בה, ולא העודף שלה, נוכח מאוד בבסיס רוב מקרי האלימות.

05
תמיר

ועוד נקודה יאיר,
היטבת מאוד לתאר את מגוון המנגנונים הרגשיים והתפיסתיים, המודעים והתת מודעים, שמתקיימים אצל אנשים שבוחרים לנהוג באופן אלים וקיצוני.
מה שחסר לי מאוד הוא המנגנונים שדווקא היעדרם תורם להתנהגות הזו. אני משוכנע שהיעדר היכולת לחוש אמפתיה ברמה כזו או אחרת הוא תכונה שנוכחת כמעט בכל מעשי האלימות. מה לגבי היעדר הפחד מענישה ?

בסופו של דבר, כולנו יצורים מורכבים ובכולנו יש ריבויים של דחפים, מחשבות ותחושות. אצל רובנו יש מספיק מערכות שמאזנות את הדחפים האלו בצורה כזו או אחרת. היעדר הבלמים הוא גורם חשוב ומניע לפעולה בדיוק כמו קיומם של הדחפים שאותם היטבת לתאר.

הי - לרגע שכחנו את הטבע שלנו!
אלימות היא תופעה המתרחשת כאשר במרקם הכוחות הקיימים באדם, היכולת שלו להבלגה/איפוק קטנים מהאוטומט היצרי שלו שנובע מגורמים ביולוגים וסביבתיים.
רק שיטה שתוכל להעלות את יכולת האיפוק והריסון של האדם תוכל להקטין את
יצרו ורמת האלימות שלו. לצפייה:
https://youtu.be/3D56DaT52Js