של מי השכל הזה?

למי יש אינטליגנציה? לרירניות, נמלים, תלמידי כיתות ט׳, חסילונים, תאי עצב, ChatGPT, להקות דגים, כלבי רועים, קהלים, ציפורים, לכם ולי? לכולם? לחלקם? או, גם אם זה עלול להישמע בלתי מקובל: אולי לאף אחד מאלה? השאלה היא שאלה נצחית, שמתעוררת לעתים מחדש נוכח התנהגות של בעלי חיים שלא הייתה מוכרת בעבר, או מול מכשירים ממוחשבים חדשים שלומדים לעשות דברים אנושיים ואז עושים את הדברים הללו היטב. אנחנו עשויים לפלס את דרכנו קדימה אינטואיטיבית – לבחור, למשל, להסכים שכלבי רועים וילדים הם תבוניים אבל להתכחש לאפשרות הזו אצל חסילונים ויצורים זעירים במיוחד, ולהתווכח בלי סוף בנוגע לציפורים – אבל האמת היא שבלתי אפשרי לענות על השאלה עד שנפתור את הנושא שבבסיסיה. מהי בדיוק אינטליגנציה?

אנחנו מציעים לראות באינטליגנציה תווית המוצמדת על ידי האנושות לשק מלא בערבוביה של תכונות נפרדות שסייעו לאבותינו לשרוד

במקום דבר מדיד וניתן לכִימות שקיים באורח עצמאי בעולם שבחוץ, אנחנו מציעים לראות באינטליגנציה תווית המוצמדת על ידי האנושות לשק מלא בערבוביה של תכונות נפרדות שסייעו לאבותינו לשרוד. אף שאנשים מתייחסים לאינטליגנציה כאל שלם קוהרנטי, היא עדיין אינה מוגדרת כראוי, כי בעצם מדובר באסופה משתנה שמתחזה לדבר אחד. אנחנו סבורים כי קשה לכמת תבונה באורח אמפירי מאחר שהיא מתקיימת רק ביחס לציפיות שלנו – ציפיות שהן אנושיות, ויתרה מכך, אישיות, של בני אדם מסוימים. משום כך, ממש כמו האינקוויזיציה הספרדית בסרטם של מונטי פייתון, התבונה מופיעה לעתים במקומות לגמרי בלתי צפויים.

אינטליגנציה אינה מהותית להצלחתם של מרבית צורות החיים על פני כדור הארץ. חשבו על עשבים: הם שגשגו במיני סביבות, שונות להפליא, ברחבי תבל, בלי לתכנן או להתווכח על כל צעד. תולעים שטוחות מצמחות מחדש כל חלק מגופן ומבחינה תפקודית הן בנות אלמוות – מה שאנחנו יכולים לבצע רק במדע הבדיוני. ונגיף מיקרוסקופי הצליח לשתק בפועל את התנועה האנושית בשנת 2020, בלי שיהיה לו כלל מושג מה הם בני אדם.

ככל הידוע, הוא לא מודע לנו. נראה שהוא הצליח. ואולי לא? ומה לגבי האינטליגנציה שאפשר לייחס לו? Covid-19, אילוסטרציה. תצלום: CDC.

אולם, כארכאולוגים, כשאנחנו משרטטים את הצלחתו של המין שלנו במשך אלפי שנים, מפתה לקשור זאת לאיזו תכונה יחידה, אובייקטיבית, כוכב מנחה זוהר. כאן נכנס לתמונה מושג התבונה. ההצלחה האבולוציונית שלנו נראית כאילו היא קשורה ישירות לחוכמתנו, שהביאה להמצאה של כלים מורכבים יותר ויותר על ידי סבי-הסבים-של סבי-סבינו וכו׳, שהפכו חכמים יותר ויותר. על פי גרסה נפוצה זו – אף שהיא מעוצבת וצרה – של הסיפור האנושי, גרזני אבן וחרוזים סמליים הובילו בסופו של דבר לחקלאות, כתיבה ונופים מתועשים, והכינו את הרקע לניצחונות הקרובים יותר לתקופתנו ובכלל זה ניצחון במלחמות ופרסי נובל, צבירת עושר והגעה לירח (ועדיף להגיע ראשונים).

למרות טבעה המעורפל, התבונה חשובה לנו, ולכן אנחנו מחפשים אותה אצל אחרים – בבני זוג רומנטיים, חיות מחמד, מנהיגים, חברים ועמיתים לעבודה

למרות טבעה המעורפל, התבונה חשובה לנו, ולכן אנחנו מחפשים אותה אצל אחרים – בבני זוג רומנטיים, חיות מחמד, מנהיגים, חברים ועמיתים לעבודה. לעתים אנחנו מייחסים תבונה גם לאובייקטים קישוטיים או לכאלה שאנחנו משתמשים בהם תכופות, למשל, כשאנחנו נעזרים באפליקציה חדשה בסמרטפון או מרימים ידיים כשאנחנו לא מצליחים לפתוח מנעול מרושע. זוהי תכונה שאנו תוהים לגביה ומתחבטים ללא סוף בשאלה אם היא קיימת בבעלי חיים שאינם אנושיים (שייקראו מכאן והלאה בעלי חיים), מפילי בר ודולפינים ועד קופים בשבי וחתולים. מאמץ אדיר מושקע כעת בניסיון להבין את האינטליגנציה, ולבנות עוד ממנה, תחת מטריית תוכנות הבינה המלאכותית (AI). היא אפילו חלק מהותי ממה שאנחנו מקווים למצוא בחייזרים, כפי שעולה מן החיפוש הממושך אחר חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ (SETI).

אך אף שהיא מאפשרת למין שלנו להגיע לקצוות העולם, התבונה נותרת קשה להפליא להגדרה. כשחוקרים נאלצים לתת תשובה, הם מצביעים לעתים קרובות על כישורים מנטליים ברורים יותר כמו הפשטה, פתרון בעיות, יעילות, לימוד, תכנון, קוגניציה חברתית והסתגלות – אפילו על חשיבה כמותית או היכולת לזהות את עצמך במראה – אם כי הם מתווכחים בשאלה מה מאלה הוא דוגמה להתנהגות תבונית.

הריבוי הזה הוא בדיוק מה שעלינו לצפות לו: אינטליגנציה אינה ומעולם לא הייתה ישות אחת. להפך, מדובר בכלי איתור הבנוי למידת האדם, דרכנו לתפוש בקלות מאפיינים חשובים אצל בני אדם אחרים. כמו יופי, האינטליגנציה גם היא נמצאת בעיני המתבונן. וממש כפי שאיננו יכולים לצפות ליצור תבנית אוטומטית לעדשה המשתנה שמבעדה כל אחד מאיתנו רואה יופי, חיפוש אחר דבר הדומה לאינטליגנציה כללית מלאכותית (AGI) מחמיץ את העניין: אין בתבונה דבר הגיוני אלא לאורה של האנושות, ולאור התפישות שהתפתחו בנו.

עולם הטבע שופע בעלי חיים שרואים, שומעים, מריחים ומרגישים באופנים שונים לגמרי מאיתנו, וגם חיים בתנאים שהיו מוחצים, מקפיאים, ממיסים או צולים אותנו בחיים. מבין בעלי החיים, ההומו ספיאנס הוא בעל המוח הגדול ביותר יחסית לגופו, כלומר מוחנו גדול הרבה יותר מן הצפוי על פי גודל גופנו. יש בכך כדי לטפח את היהירות שלנו, אבל חלק מן היצורים הנבונים ביותר בעולם הם בעלי מוחות שונים מאוד משלנו

עולם הטבע שופע בעלי חיים שרואים, שומעים, מריחים ומרגישים באופנים שונים לגמרי מאיתנו, וגם חיים בתנאים שהיו מוחצים, מקפיאים, ממיסים או צולים אותנו בחיים. ישנם גם המוני אורגניזמים קטנים יותר וחד תאיים שמשגשגים בדרכים שאינן תואמות בקלות לקנה המידה של המציאות שלנו, ובל נשכח את ממלכות הצמחים והפטריות שנמצאות שם בחוץ. כל מין החי כיום יכול להיחשב שווה ערך לנו במשחק ההצלחה, פשוט מעצם קיומו המתמשך. מבחינה גופנית, בני אדם הם יונקים בינוניים בגודלם, בעלי תבנית שיער מוזרה, גב שהתפתח בצורה גרועה ופה שכבר אינו מתאים לכל השיניים שלנו בבגרותנו. ובדיוק משום כך אנחנו ממש אוהבים מוחות.

גודל מוח אבסולוטי, גודל מוח יחסי, צורת הארגון של המוח וצפיפות תאי העצב שימשו כולם בניסיון לחזות היכן תופיע אינטליגנציה. מבין בעלי החיים, ההומו ספיאנס הוא בעל המוח הגדול ביותר יחסית לגופו, כלומר מוחנו גדול הרבה יותר מן הצפוי על פי גודל גופנו. יש בכך כדי לטפח את היהירות שלנו, אבל חלק מן היצורים הנבונים ביותר בעולם הם בעלי מוחות שונים מאוד משלנו – דיונונאים, למשל, משתמשים בתאי עצב בזרועותיהם כדי לפתור בעיות מורכבות. תוכים אפריקנים אפורים הם בעלי רמת תבונה של ילד, אבל יש להם מוחות קטנים בהרבה מן הצפוי. חדפיים, לעומת זאת, הם בעלי צפיפות תאי העצב מן הגבוהות בקרב יונקים, אך למרבה האירוניה, הם אינם חדי תפישה במיוחד. צרעות חופרניות משתמשות בכלים, ופרפרי הדנאית המלכותית חוצים מדי שנה יבשות בנדודיהם. מוחות גדולים חשובים לתבונה האנושית, אבל החיים מוצאים דרכים אחרות להצלחה.

פרפר על פרח: הצליח בדיוק כמונו בני האדם, הרי גם הוא וגם אנחנו כאן, חיים כתמיד. תצלום: יואיצ'י קאגיאמה

בחלק מן ההקשרים, המוח עצמו מסתמן כמועמד לא מוצלח לשמש כמקום משכנה של התבונה. התומכים בהשערת האינטליגנציה הקולקטיבית או ההמונית אומרים לנו שפתרון בעיות עשוי להתחלק בין שפע של ישויות דומות

את התמונה מערפלת עוד יותר העובדה שהתנהגות תבונית בקרב בני אדם אינה תמיד תוצאה של בחירה מודעת או אסטרטגיה רציונלית, אלא היא יכולה לנבוע מתהליכים אוטונומיים. מיני תחושות בטן, אינטואיציות וקולות פנימיים ניתן לעתים קרובות לייחס למערכות ״מסדר נמוך יותר״ כמו מערכת העצבים הסימפתטית או האמיגדלה, או שהן באות לידי ביטוי כתגובות תת-סיפיות או בלתי מודעות לאותות מן הסביבה. בחלק מן ההקשרים, המוח עצמו מסתמן כמועמד לא מוצלח לשמש כמקום משכנה של התבונה. התומכים בהשערת האינטליגנציה הקולקטיבית או ההמונית אומרים לנו שפתרון בעיות עשוי להתחלק בין שפע של ישויות דומות, כמו להקת דגים או נחיל של חגבים. נמלים בונות סירות, גשרים או ערי ענק עם אוכלוסיות של מיליונים, ועם זאת כוח הסוס התבוני האישי שלהן אינו מרשים במיוחד. הגבולות של הקבוצה המקיימת בתוכה אינטראקציות – הקן, הלהקה, התודעה הרציונלית, מדינת הלאום – יכולים כולם להיחשב כאלה שמתוכם נובעת התבונה האמיתית. באורח פרדוקסלי, אנחנו מעריכים אינטליגנציה כסימן להצלחה של יחיד, ועם זאת היא קיימת גם כקולקטיב של תאי העצב שלנו, וגם כצבר של התנהגות קולקטיבית. בפרפראזה על דבריו של איניגו מונטויה, אנחנו כל הזמן משתמשים במילה הזו, אבל יתכן שיש לה משמעות שונה מכפי שנדמה לנו.

מחפשים עדויות לאינטליגנציה אנושית: כלב בין הריסות בוצ'ה, אוקראינה (אפריל 2022). תצלום: manhhai, אפרם לוקצקי, איי.פי.

כדי להמשיך לדבר על אינטליגנציה, אנחנו צריכים לפחות לוודא שאנחנו מתכוונים לאותו דבר. נקודת ההתחלה שלנו (כך אנו מקווים) אינה שנויה במחלוקת: אינטליגנציה היא תווית שבני האדם משתמשים בה כדי לסייע לנו לנתח את העולם. קיומה של התבנית אינו מעיד אוטומטית על כך שהיא מתייחסת לדבר אמיתי בודד. ממש כפי שלפני מספר מאות שנים, קיומה של המילה ״פלוגיסטון״ לא הבטיח את הימצאותו של חומר מיוחד בכל מה שעשוי להישרף. יתכן שזה מובן מאליו, אבל הדבר מדגיש את העובדה שבסופו של דבר אנשים הם שבוחרים מה חשוב ומעניקים לו שם. כדי לענות על השאלה מהי האינטליגנציה, ראשית עלינו להכיר בכך שאנחנו – האנשים – הם השואלים את השאלה.

להבדיל ממרבית האורגניזמים האחרים, לרוב איננו פותרים את הבעיות שלנו באמצעות חלקי גופנו

להבדיל ממרבית האורגניזמים האחרים, לרוב איננו פותרים את הבעיות שלנו באמצעות חלקי גופנו. אין לנו בהכרח את הפרווה החמה ביותר, השיניים החדות ביותר, ההפרשות הרעילות ביותר מעורנו או מיתרי קול המותאמים באורח המוצלח ביותר לאיכון במרחב. במקום זאת, אנחנו חושבים על דברים, ואז אנחנו משנים את הסביבות שלנו לתועלתנו;אנחנו יוצרים כלים, מפעילים אסטרטגיות, בונים סביבות מגורים מורכבות ומזיזים סמלים. כך פועלים בני האדם. התבונה אינה מתייחסת לתכונה או איכות יחידה ומדידה, אלא היא אומדת התנהגויות ויכולות שנולדו בזמנים שונים במהלך תולדות התפתחותו של המין שלנו. במקום חבילה שהגיחה לעולם בצורתה הסופית ברגע יחיד בזמן, מעשה טלאים זה של יתרונות סלקטיביים הופיע לאורך אלפי שנים. לכן אין זה מפתיע שהתכונות שאנו מזהים כאינטליגנציה קיימות בו זמנית כמעט אך ורק אצל בני האדם המודרניים.

התבונה התפתחה ועודה מתפתחת. לפני כשבעה מיליון שנים, האבות המשותפים האחרונים שלנו ושל השימפנזים כבר היו מסוגלים להתנהגויות תרבותיות ושימוש בכלים, ובוודאי הייתה להם הבנה מתקדמת של סיבה ותוצאה פיזיות. לפני כ-3.4 מיליוני שנים, הסבתא-רבתא ה- 10⁵ החכמה שלנו (מישהי כמו לוסי) הכינה כלי אבן חדים וגם השתמשה בהם כדי להכין בשר לצרכיה. הגישה לבשר העניקה לצאצאים שלה את האנרגיה הנוספת הדרושה כדי להזין את רקמות המוח התובעניות שלהם, שבעזרתן הם תכננו כלים ואסטרטגיות יותר ויותר מורכבים.

מה שברור הוא כי המין שלנו תפס את הכדור ורץ איתו קדימה, המציא את הכתב, הבטון, האייפון, את לשכת המסחר ואת המחשבים הקוונטיים, וכל זה בעשרת אלפים השנים האחרונות

מאז, השושלת שלנו המשיכה להשקיע בתבונה כאסטרטגיה בהתלהבות יתרה. אבותינו ההומו-ארקטוס, מלפני 1.8 מיליוני שנים, ציידו אותנו ביכולת לצוד, אולי גם לבשל, ולהכין כלים מורכבים כמו גרזינים, סירות ומנשאים לתינוקות. הצורך הגובר בהעברת ידע ותיאום אסטרטגי עם אחרים העניק יתרון סלקטיבי למי שהצטיינו בתקשורת. סוג של דיבור בוודאי הופיע לפני שני מיליון עד חצי מיליון שנה, בין ההומו ארקטוס לבין האב המשותף האחרון שלנו ושל הנאנדרטלים והאדם הדניסובי. היכולת לקודד מידע ולמסור אותו – באמצעות כלי סימלי כמו חרוזים, מקלות ששימשו לספירה, קעקועים או ציורי מערות – גם היא נמצאת כבר אצל אבותינו מעידן הפליסטוקן התיכון. מה שברור הוא כי המין שלנו תפס את הכדור ורץ איתו קדימה, המציא את הכתב, הבטון, האייפון, את לשכת המסחר ואת המחשבים הקוונטיים, וכל זה בעשרת אלפים השנים האחרונות.

המצאנו את האצטרולב, גילינו את העולם, כבשנו אותו ואנחנו יודעים להגיע לכל נקודה וגם לפגוע בה. ובכן? בתמונה: אצטרולב שיוצר בתבריז, איראן (2013). תצלום: מסעוד ספרנייה, ויקיפדיה

האינטליגנציה היא אמיתית, כי היא אמיתית עבורנו, אבל היא אינה דבר אחד. היא דרך לזיהוי תכונות המופיעות בו זמנית, אשר במין שלנו מייצגות בדרך כלל 'הצלחה'

במבט לאחור, ברור שקשה להגדיר במדויק את האינטליגנציה האנושית. התבונה אינה תכונה חיובית אמפירית בודדה שקיימת בטבע – היא דרך לזיהוי תכונות המופיעות בו זמנית, אשר במין שלנו מייצגות בדרך כלל ״הצלחה״. האינטליגנציה היא אמיתית, כי היא אמיתית עבורנו, אבל היא אינה דבר אחד. כאנלוגיה, חשבו על הקשת. הקשת קיימת, כמובן, אבל רק עבור מי שמתבונן בטיפות מים כשהשמש נמצאת מאחור, בזווית של פחות מארבעים ושתיים מעלות. קשת היא מושג אחיד שמתאר דבר מוכר, ועם זאת היא במהותה עניין של נקודת מבט. בהנחה שהתנאים ההכרחיים הללו עבור צפייה בקשת מתקיימים, מה שאנחנו בעצם מדברים עליו הוא צבר של חלוקות של ספקטרום האור הנראה, שמקורן תרבותי (האם טורקיז הוא כחול או ירוק?), שהן נבדלות אבל חופפות (אדום או אדום-כתמתם או כתום?), אקראיות ועם זאת אמיתיות (כחול אינו צהוב, אבל הוא נמוג לתוכו בהדרגה). יתרה מזאת, הקשת מובנת לנו כמושג רק בגלל שיש לנו מנגנון חישה שיכול לתפוש אותה, ואשר התפתח בנו כפרימאטים בעלי שלושה סוגים של תאים קולטי אור ברשתית. לתבונה יש תכונות דומות מאוד: חשבו עליה כעל קשת המשתנה ללא הרף, אשר אבותינו השתמשו בה כדי לבצע דברים. היא מציינת צבר של רכיבי הסתגלות אבולוציוניים, עם יכולות נבדלות אך חופפות (חשיבה כמותית, שימוש בכלים, חשיבה סמלית), מחולקות שרירותית אך עם זאת אמיתיות (תבונתו של רב אמן בשחמט לעומת זו של דיפלומט או זו של מדען טילים או זו של אחראי שירות לקוחות) – אשר אפשרו לאבותינו לשרוד.

הקשת קיימת, אבל מבחינתנו היא תלויה ביכולתנו לראות ולקלוט אותה. האם זה מעיד עלינו? עליה? על בעל חיים שאינו רואה אותה? תצלום: דייויד ברוק מרטין

אז למה אנחנו ממשיכים להתעקש שכל הדברים הללו שלובים כיחידה אחת? מה הטעם לאמוד את התבונה זה של זה, ולמה זה חשוב לנו עד כדי כך שאנחנו מוציאים מיליארדים על ניסיונות למצוא וליצור תבונה במכונות?

היתרון ההסתגלותי שהועיל לנו מאוד במהלך אבולוציה לא היה טמון רק בהיותנו תבוניים אלא בזיהוי האינטליגנציה אצל אחרים. מדובר בהבנה רבת ערך, המאפשרת לנו להיות מודעים ליכולות של תקשורת, תיאום, טכנולוגיה, אסטרטגיה, תכנון, זיהוי דפוסים ושימוש בסביבה, העשויות להועיל לנו

במהלך ההיסטוריה שלנו, הערכת יכולותיהם של בני אדם אחרים – שחקני ברירת המחדל בעולם החברתי המתפתח שלנו – הייתה עניין של חיים ומוות. היתרון ההסתגלותי שהועיל לנו מאוד במהלך אבולוציה לא היה טמון רק בהיותנו תבוניים אלא בזיהוי האינטליגנציה אצל אחרים. מדובר בהבנה רבת ערך, המאפשרת לנו להיות מודעים ליכולות של תקשורת, תיאום, טכנולוגיה, אסטרטגיה, תכנון, זיהוי דפוסים ושימוש בסביבה, העשויות להועיל לנו. אפשר לראות את חיי האדם כמערך של בעיות בלתי פוסקות, בעיות יומיומיות ממש, שסובבות סביב הישרדות, נוחות ומציאת משמעות בהמשך הקיום. רוב הבעיות הללו נפוצות דיין בקרב חברים, בני משפחה ושכנים כך שכל הפתרונות שהם מוצאים יכולים לסייע גם לנו, לצד כל היתרונות החברתיים המגיעים מעצם ההשתלבות בקבוצה. כך גם הטעויות שלהם – בעיקר הטעויות הקטלניות – מציעות לקחים רבי ערך בנוגע לדברים שאיננו יכולים או שלא כדאי שנלמד על בשרנו. ההבחנה בכל האותות הללו היא חלק מרכזי בהישרדותנו בעולם האנושי.

היכולת לשחזר, לזהות ולמסור הלאה התנהגויות חדשות, הסתגלותיות, ״תבוניות״, היא ששמרה על אבותינו בחיים, אבל לא באמצעות כוח או יתרונות גופניים. חשבו שוב על אחד מאבותינו האוסטרלופיתקוסים אשר בשימוש בגופו בלבד לא היה לו סיכוי לשרוד מול נמר. כל אחד משכניה של לוסי שהיה מנסה להתמודד לבדו עם חתול גדול הסתכן במוות מהיר, אבל מי ששמו לב לדרכים שבהן ההומינינים האחרים שרדו מפגשים עם נמרים, ידעו ממה להיזהר ואיך להתנהג. נמרים הם בעיה שניתנת לפתרון, ומי שפתרו אותה הפגינו איכות שהמין שלנו החליט לכנות בשם אינטליגנציה.

בין אם הפתרון היה הסוואה עצמית, הכנת מקל מחודד, מתקפה משולבת, כריית בור מכוסה, צעקת הוראות לחבר על העץ, טיפוס למקום גבוה או פיתיון בדמות עכבר שהוצג בפני החתול (כל אחד מאלה דורש רמות שונות של תכנון ותיאום סביבתי, טכנולוגי או חברתי); ההסתמכות על שיפוטם של צופים פירושה שאינטליגנציה היא מבוססת תוצאה. מובן שחברי הקבוצה המפגינים את התכונה הזו הם מי שאליהם אנחנו אמורים להתאים את עצמנו – לחקות, להתיידד, להינשא, לגייס לקבוצתנו, להאזין, לקדם כמנהיגים – או להיזהר מהם. בהקשר של האבולוציה האנושית, הערכת האינטליגנציה שימשה כשם כללי לדרכים של עשייה שהעניקו לקדמונינו יתרון ייחודי. תוצאות האינטליגנציה אולי השתנו עם הזמן, אבל הן הוסיפו למשוך את תשומת לבנו, כי ביחד הם שידרו כשִירות, והם נשמרו לאורך דורות באמצעות בחירה חברתית הסתגלותית כדי להבטיח את הישרדותם של בני האדם.

פומה: לך להתמודד איתו בלי כלים, לבד, כחלק מהתחרות על בשר. תצלום: פריסילה דה פריז.

אם כך, גילוי של תבונה מפעיל פעמוני אזעקה מנטליים, ממש כפי שקורה כשאנחנו רואים יופי. הערך ההישרדותי שלה גורם לכך שאנחנו נוטים מטבענו לחפש אותה. המוח האנושי תואר כמכונת חיזוי, כזו שבונה דגם סטטיסטי של העולם מכל מה שחולף דרך חושינו, ואז בוחנת באיזו מידה המודל תואם את המידע החדש כשהוא מגיע. דגם מדויק הופך את עיבוד המציאות ליעיל יותר – וזהו יתרון עבור רקמה יקרה כמו המוח האנושי – משום שצריך לשים לב רק לאותם חלקי מידע נדירים שאינם תואמים לשאר. התוצאה היא שאפשר להתעלם מרוב העולם החיצוני במשך רוב הזמן, בעודנו נעים בסביבה שמאוכלסת ברובה על ידי שרטוטים כלליים של עצים, עננים, בניינים ואפילו אנשים. טורפים מעוררים את האזעקה הזו, וכך גם רעש עז פתאומי, נפילה בלתי צפויה, ריח נפלא ממאפייה סמוכה או דוכן נקניקיות, או אדם מושך במיוחד שחולף על פנינו. מה שמשותף לאירועים הללו אינו טבעם המהותי, אלא מה שהם מעוררים בנו: הפתעה.

תפקידה של ההפתעה הוא להתריע בפנינו כי משהו בנוגע לעולם דורש את תשומת לבנו, משהו שלא ציפינו לו – משמח או לא. אינטליגנציה, אם כך, מעוררת סוג מסוים של הפתעה, כשאנחנו רואים מישהו שמשיג תוצאה שחורגת מהמודל שלנו עצמו – על פי החוויות שלנו עד לאותו שלב – בנוגע לפתרונות אפשריים בעולם

המפתיעוּת, כפי שמכנים זאת לעתים באורח רשמי, היא מה שקורה כשהעולם הצפוי והמדווח אינם תואמים. הגרסה הטכנית הזו של ההפתעה תואמת היטב את החוויות היומיומיות שמובילות לצחוק, הלם, פחד וכן הלאה, על פי מידת החיוביות של ההפתעה. חשוב לציין כאן כי ההפתעה היא סובייקטיבית ומשתנה לאורך זמן. היא יחסית וקיימת רק בהשוואה לציפיות שלנו. תפקידה של ההפתעה הוא להתריע בפנינו כי משהו בנוגע לעולם דורש את תשומת לבנו, משהו שלא ציפינו לו – משמח או לא. אינטליגנציה, אם כך, מעוררת סוג מסוים של הפתעה, כשאנחנו רואים מישהו שמשיג תוצאה שחורגת מהמודל שלנו עצמו – על פי החוויות שלנו עד לאותו שלב – בנוגע לפתרונות אפשריים בעולם.

מאחר שאנחנו ממהרים לייחס תבונה לפתרונות מפתיעים, אנחנו גם נוטים לשיפוט חיובי במקום שאינו ראוי לכך. שחקנים בלתי צפויים מפעילים את ״התיל הממעיד״ הקוגניטיבי שלנו. אנחנו עשויים, למשל, להיות מופתעים ולראות תבונה בלתי צפויה אצל רירניות שמפלסות להן דרך במבוך, או אצל תמנון בשם אוטו שמתמודד עם אורות בוהקים בקרבת מקום על ידי התזת סילוני מים מתוך האקווריום שלו, המקצרים את רשת החשמל. וקשה לא להיות מופתעים כשאנחנו מגלים שמרמיטות בקליפורניה לועסות עור של נחש מת המוטל על האדמה ומתמרחות בו, כדי להסוות את ריחן מפניו של טורף. אבל כשאותה מרמיטה קופאת מול אורות של מכונית מתקרבת, אנחנו בוודאי לא מסווגים זאת כהתנהגות תבונית. מה שנראה כי איננו מבינים הוא שהמרמיטה מחווטת להימנע מהתגלות על ידי כך שהיא נמנעת מלעורר את הרגישות הטבעית של טורפים לתנועה. התנהגות שאינה גמישה – התנהגות קשיחה, בדפוסים שהוכיחו את עצמם לאורך זמן בתגובה לגירויים מסוימים – תבטיח לרוב את הישרדותו של בעל החיים, ממש כמו ההתמרחות בעור הנחש. בכל אחד מן המקרים, עיקר האינטליגנציה אינו במה שהרירנית, התמנון או המרמיטה עושים, וגם לא בהקשר ההסתגלותי להתנהגות מסוימת, אלא נובע מתוכנו. אנחנו מדמיינים אינטליגנציה.

סנאי. קיים. אולי אפילו מודע, אבל מה המשמעות של ייחוס אינטליגנציה (אנושית תמיד) לבעל-חיים כזה? תצלום: אילנור קלימולין

בעלי חיים מתאימים במיוחד לצלצל בפעמוני האזעקה שהתפתחו בנו. רבים מהם נעים ויוצרים אינטראקציות עם העולם בדרכים שאנחנו יכולים להבין באופן כללי, וחיים במהירות ובגודל שאנחנו יכולים לצפות בהם בנוחות, וכמונו הם מתמודדים עם חיפוש יומיומי אחר מזון, מקלט ובני זוג. וככל שבעל חיים דומה לנו – אם יש לו שתי עיניים ולסת וארבעה גפיים והוא חי על פני היבשה – כך אנחנו נכונים יותר למפות את הפתרונות שהוא מוצא לבעיותיו שלו על פי הציפיות שלנו. אבל אפילו דברים שאינם דומים לנו מטעים אותנו לעתים קרובות. כאשר בעל חיים מפתיע אותנו כשהוא משיג יעד, פותר בעיה או מפעיל אסטרטגיה מוצלחת שלא ציפינו לה, אנחנו נוטים לייחס את אי ההתאמה בין ההתנהגות שראינו לבין הציפיות שלנו לאינטליגנציה.

ממש כפי שהיכולת שלכם לחוש מופתעים משתנה, תלויה בגילכם, ברקע התרבותי שלכם ובמה שאתם יודעים ומצפים מן המצב, כך גם האינטליגנציה שאתם מייחסים היא יחסית וניתנת לשינוי

הדבר קורה לעתים קרובות משנדמה. למשל, כאשר אנחנו חושבים בטעות שמשהו פשוט מדי או קטן מכדי לבצע סדרה מורכבת של פעולות. כך עשויים דבורים או חיידקים להיראות תבוניים ככל שאנחנו מכירים אותם יותר. אולם, ישנה בנו מגבלה טבעית באשר למשך ההפתעה. המשך המחקר עשוי בסופו של דבר לשנות את קו הבסיס של הציפיות שלנו, עד כדי כך שכבר לא נחוש מופתעים וחלק גדול מהתנהגותם של אלה כבר לא תיראה לנו תבונית, עד שבסופו של דבר ניווכח שניתן לראות בה תכנות אבולוציוני. אנחנו מכווננים מחדש את הציפיות שלנו, ממש לפני ההצבעה על אינטליגנציה ״אמיתית״ אצל ישויות שאינן אנושיות. למשל, אנחנו אומרים לעצמנו שבני אדם עושים משהו חכם או טקטי כי המוח שלנו דימה שצורת פעולה זו תניב את התוצאות הרצויות, אבל כשאנחנו מגלים שנמלים עושות את אותו דבר על ידי ביצוע של תגובות מתוכנתות לפרומונים, ברור לנו שזה לא נחשב. המעגל הזה שב ומדגיש את תפקידו המרכזי של המתבונן, ולא מאפיין מהותי כלשהי – או תוצאה חיובית – אצל מי שמתבוננים בהם. ממש כפי שהיכולת שלכם לחוש מופתעים משתנה, תלויה בגילכם, ברקע התרבותי שלכם ובמה שאתם יודעים ומצפים מן המצב, כך גם האינטליגנציה שאתם מייחסים היא יחסית וניתנת לשינוי. ראו למשל את העכבישים הקופצניים, כמו אלה מסוג פורטיה, שמסוגלים לתכנן מסלול מורכב אל טרף פוטנציאלי, ואז לעקוב אחר המסלול גם אם אינם רואים את הטרף במהלך המסע. אם, כמונו, הייתם מצפים שהעכבישים לא יוכלו ליצור מפה מנטלית ולהשתמש בה, זוהי תגלית מפתיעה. אבל היא אינה משנה את מה שהעכבישים הללו עשו כל העת, מתחת לאפנו ממש – היא רק מספרת לנו על מה שצפינו שהם יוכלו לעשות.

יתרה מכך, כשאנחנו מתארים בעלי חיים או דברים אחרים כבעלי אינטליגנציה, אנחנו עשויים לייחס להם לא בכוונה תכונות אנושיות נוספות. אם לוטרת הים יכולה להשתמש בכלים, אנחנו עלולים, שלא במודע, להניח שהיא דומה לנו באופנים אחרים; אולי היא מסוגלת לספור, לחשוב חשיבה מופשטת, לתכנן, או לזהות את בבואתה במראה. אם היא אינטליגנטית, איך יתכן שלא? אבל זוהי קפיצה שאינה מוצדקת, הנובעת מן האופן שבו בנינו הגדרה של התבונה המתמקדת בנו. אצל בני אדם, שימוש יעיל בכלים מורה באופן מדויק למדי על רמה מסוימת של התפתחות בתאוריית התודעה (היכולת לייחס מצבים מנטליים לאחרים), דחיית סיפוקים ושליטה בדחפים, אסטרטגיה פרוצדורלית ויכולת חישוב – כי תכונות אלה מתפתחות בו זמנית כשילדים גדלים. קרוב לוודאי שאדם המדבר אתכם תוך שימוש בשפה מורכבת ורקורסיבית יכול גם לתכנן מה יאכל לארוחת ערב ולממש את התוכנית, לא משום ששפה היא אות לתבונה, אלא משום שהשפה מעידה על כך שהוא אדם ובני אדם גם מצטיינים בתכנון, לעומת צורות חיים מוכרות אחרות. כמו חיים וזמן, אינטליגנציה היא כינוי מקוצר יעיל לרעיון מורכב שעוזר לנו לבנות את חיינו, כבני אדם. זהו קודם כל שם נרדף לאנושיות, והערכת בעלי חיים אחרים על פי מדד זה מתעלמת מן הייחודיות הלוטרית, התולעית או הכרישית שלהם.

לדעתנו, אינטליגנציה הפכה מבלי משים לתבנית עוגה שצורתה 'הצלחה אנושית' ואנו מנסים לדחוס לתוכה מינים אחרים

לדעתנו, אינטליגנציה הפכה מבלי משים לתבנית עוגה שצורתה ״הצלחה אנושית״ ואנו מנסים לדחוס לתוכה מינים אחרים. אם נעבור ממטפורת האפייה למטפורה של ספורט, נוכל לומר שכל האחרים – בעלי חיים, אמבות, בינה מלאכותית וחייזרים – חייבים לשחק את המשחק על המגרש שהכנו אנחנו, על פי הכללים שקבענו והוכחנו שאנחנו ממלאים אותם בהצלחה רבה. אנחנו מעריכים חדשנות ויעילות, ולכן אנחנו מופתעים כאשר בעל חיים, נחיל או תוכנה עושים דברים מהר מכפי שציפינו או מוצאים קיצור דרך בלתי צפוי כדי לפתור בעיה (כפי שהבינה המלאכותית AlphaGo עשתה במשחק השני, בצעד 37 של המשחקים שלה נגד אלוף ה״גו״ לי סדול בשנת 2016).

כריש נמר ליד איי בהאמס: מקובל לחשוב שהוא לא אינטליגנטי, אבל אין ספק שהוא מוצלח, מצליח ומייצג נוסחה מעולה שלא השתנתה מזה מאות מיליוני שנה. תצלום: גרלד שומבס

מערכת היחסים של האנושות עם הבינה המלאכותית מאופיינת במעגלים דומים של זלזול והפתעה, שבעקבותיהם מגיעים הבחינה, ההבנה וההסבר, ולאחר מכן צמצום האמונה שלנו בכך שלפנינו ניצבת תבונה. מודלי השפה הגדולים (LLMs) של ימינו דוגמת ChatGPT משוחחים במשפטים שכמעט לא ניתן להבחין בינם לבין אלה שנשמעים מפי אדם, ויכולת החיפוש המהירה שלהם, השכבות המרובות של הפרמטרים שניתנים לכוונון והאימון שלהם בעזרת גופי ידע אנושי עצומים מאפשרים להם להצליח במבחני אינטליגנציה מקובלים. אולם, השבריריות והמנגנונים הלא ברורים של התוכנות הללו הובילו לספקות בנוגע לשאלה אם מדובר ״באמת״ בבינה מלאכותית, שאולי ניתן יהיה למצוא רק כשמכונות יוכלו להתמודד עם מושגים מופשטים, להכליל מתוך מספר דוגמאות קטן כדי לחזות את החלקים החסרים – או לגלות את החלק הבא בסדרה של חידות, דברים שאנחנו בני האדם מצטיינים בהם, במקרה. שוב, התודעה האנושית משמשת ברקע כאבן הבוחן: אם מחשב מפגין תכונה אחת של תבונה אנושית, אבל לא את האחרות, ההערכה שלנו לחוכמתו האמיתית יורדת מיד.

מרגע שמכונות מסוגלות להביס רבי אמנים אנושיים במשחק שחמט, המשחק כבר אינו נתפש על ידי כולנו כסימן לאינטליגנציה 'אמיתית'

לפעמים מכנים זאת בשם ״אפקט הבינה המלאכותית״ (AI effect), שהוסבר על ידי איש מדעי המחשב לארי טסלר (Tesler) כנטייה שלנו להאמין ״שאינטליגנציה היא מה שמכונות עדיין לא עשו״. מרגע שמכונות מסוגלות להביס רבי אמנים אנושיים במשחק שחמט, המשחק כבר אינו נתפש על ידי כולנו כסימן לאינטליגנציה ״אמיתית״. בדומה לכך, בענפי הרפואה שבהם אבחנות של בינה מלאכותית אמינות יותר משל רופאים, אבחון של מחלות אלה ייחשב בוודאי לכזה שאינו מצריך תבונה, אלא יכולת חישוב בלבד. מה שמשתנה אינו היכולת התאורטית של המכונה לפעול באותה רמה של בני האדם או מעבר לכך, אלא ההבנה שלנו את מה שמערכת מסוימת מסוגלת לו. מרגע שאנחנו מסוגלים לחזות היטב את הצלחתה של המערכת, היא כבר אינה מפתיעה, והאינטליגנציה של המכונה נתפשת בעינינו כמכאנית בלבד. היעדים נעים מעצמם.

לי סידול: גדול שחקני הגו בדורנו, שהובס על ידי מערכת בינה מלאכותית (ולא ברור לנו כיצד). האם היא תבונתה עולה על שלו? תצלום: LG Electronics, ויקיפדיה

יעדי אינטליגנציה ניידים אינם ייחודיים לבעלי חיים ולבינה מלאכותית, ויש להניח שהם התקיימו מראשית קיומם של בני האדם. רבים מאבות אבותינו הקדמונים והקרובים יותר חיו באזורים שבהם ישנה פעילות טקטונית, והמועדים להתפרצויות הרי געש ורעידות אדמה. את האירועים האלה, שאינם ניתנים לחיזוי ולעתים הם מסתיימים באסון, כמעט מתבקש לראות כמעשה ידיהם של אלים או רוחות אינטליגנטים, גם אם הפכפכים. אולם, הידע המצטבר הביא אתו הבנה גדולה יותר, ותחזיות והסברים של התפרצויות ורעידות אדמה הופכות יותר ויותר מדויקות (גם אם לא מושלמות). ילד עשוי עדיין להיות מופתע מן הרעש הפתאומי של סערת ברקים ולייחס אותו לסוג של תבונה מענישה או חורשת רע. מבוגר משכיל יודע שלא כך הוא, ובמקום זאת הוא מייחס תבונה כמו אנושית לצ׳טבוט – אבל רק לעת עתה. אלה תגובות נורמליות לעולם בלתי צפוי. אנחנו במיטבנו כשאנחנו יודעים את מי לפייס ולמי נתונה הנאמנות שלנו.

הדברים שאותם אנחנו מכנים בשם תבונה הפכו אותנו מקופים קטנים, איטיים וחלושים לטורפי העל הקטלניים ביותר במערכת השמש. אולם, כשאנחנו שואלים אם בעלי חיים אחרים הם תבוניים, לרוב איננו שואלים אילו יכולות או סוגים של גוף העניקו להם יתרון אבולוציוני בעבר. אנחנו בעצם שואלים אם הם עושים דברים כמונו

הדברים שאותם אנחנו מכנים בשם תבונה הפכו אותנו מקופים קטנים, איטיים וחלושים לטורפי העל הקטלניים ביותר במערכת השמש. אולם, כשאנחנו שואלים אם בעלי חיים אחרים הם תבוניים, לרוב איננו שואלים אילו יכולות או סוגים של גוף העניקו להם יתרון אבולוציוני בעבר. אנחנו בעצם שואלים אם הם עושים דברים כמונו. לעתים, דיאגרמות ון של האסטרטגיות המצליחות של בעלי החיים חופפות לאלה שלנו (שלום לכם, דולפינים!). אבל כשאנחנו מחפשים אינטליגנציה, אנחנו בעצם מחפשים את עצמנו – אנחנו מחפשים אסטרטגיות מצליחות שתואמות את אלה שגילינו בסיפור האבולוציוני שלנו. אם מכונה המאומנת על דיבור אנושי מייצרת דיבור שנראה לנו לגמרי אנושי; אם סנאי מבצע התנהגות אופיינית כתגובה לגירויים; אם דוב, או באותה מידה נרקיס, אינם לומדים ללחוץ על מתג שמאפשר לפתוח קופסה כדי לקבל ממתק – אז מה? התמקדות בהתנהגויות הדומות לאלה שלנו מתעלמת לעתים קרובות משאלות מעניינות הרבה יותר. איך עשויה להיראות הצלחה בעיני דובוני מים, או יונה או סרטן פרסה? האם טרפיד טווסי, המסוגל לראות קשת צבעים כמעט בלתי נתפשת (ובכלל זה אור מקוטב) ולהכות בכוח מדהים בעודו יוצר בועות הנעות במהירות על-קולית, יתרגש מן היכולת שלנו לנצח אותו בדמקה?

משתמש בכלים ומדמיין תרחישים עתידיים, ושונה מאיתנו מאוד מאוד: תמנון הקוקוס, ליד חופי אינדונזיה. תצלום: כריסטיאן גלור

מה כל זה אומר על אינטליגנציה כסמן להצלחה אנושית? למען האמת, דבר לא השתנה. אנחנו נמשיך להקביל בין תבונה להסתגלות, תחכום, לימוד, תכנון, אסטרטגיה, הפשטה וכן הלאה – יכולות שנמצא באנשים שסביבנו. כך התפתחנו, ולכן נמשיך לעשות זאת. אם יכולת כזו אצל אדם אחר מושכת את תשומת ליבכם, ואז מפתיעה אתכם, יש שם תבונה. אחרי הכול, תבונה היא מושג מאחד, אבל מה שהיא מאחדת הוא הניסיון האנושי: היא ציור קטן על אות ההצלחה שלנו כמין.

מנקודת מבט כזו, שום הגדרה קרתנית לא תערער את מעמדה של האינטליגנציה. הורים יעקבו אחר תבונתם המשתנה של ילדיהם הגדלים, אוהבי בעלי חיים יתענגו נוכח מה שיראה להם כאינטליגנציה אצל חיות המחמד שלהם, וחוקרי בינה מלאכותית יצהירו בסמכותיות שמשחק שחמט פשוט (כבר) אינו התנהגות אינטליגנטית. במקום לנסות להשוות בין הדברים הללו כמותית, אנחנו יכולים להבין שברמה העמוקה יותר הם אינם תואמים – וגם אינם צריכים להיות.

בסופו של דבר, במקום לדבר על האופן שבו מכונות, קבוצות של בעלי חיים או ציפורים וחרקים בודדים מפגינים אינטליגנציה, עדיף שנפנה לחקור כיצד הם התפתחו או עיצבו את הפעולות הללו במרחבים האבולוציוניים שלהם, שאינם כבולים לסטנדרטים אנושיים

בסופו של דבר, במקום לדבר על האופן שבו מכונות, קבוצות של בעלי חיים או ציפורים וחרקים בודדים מפגינים אינטליגנציה, עדיף שנפנה לחקור כיצד הם התפתחו או עיצבו את הפעולות הללו במרחבים האבולוציוניים שלהם, שאינם כבולים לסטנדרטים אנושיים. עבור מי שמחפשים את דרך האמצע, יתכן שנתפתה לומר שלכל מין ישנה אינטליגנציה משלו, אבל כרגע הטענה הזו טעונה מדי. כוכב מלא בצורות חיים פותרות בעיות מתקיים ללא קשר לבני האדם, ודבר מתוכו אינו מחויב להתאים היטב לצורת המחשבה הסובייקטיבית שלנו, שנועדה לשרת אותנו. אנחנו צריכים להימנע מן הסכנה האמיתית שמא נחמיץ את הדרכים שבהן בעלי חיים או מכונות (או צמחים, פטריות, חיידקים או אפילו חייזרים) מצליחים, רק משום שהן שונות מהותית מארגז הכלים המושגי שלנו.

בדומה למבט מבעד לחלון ויטראז׳ בנוף מושלג בעל צבעים עזים, התבונה אינה רק מה שאנחנו מחפשים, היא גם הכלי שמבעדו אנחנו מתבוננים. בני אדם מעריכים אינטליגנציה, וזה אינו עומד להשתנות. מה שעשוי להשתנות הוא היכולת שלנו להעריך סוגים אחרים של חיים על פי מושגיהם שלהם, במנותק מרשימת התכונות האנתרופוצנטרית. אנו מקווים שההצעה שלנו תמנע מאמת מידה אחת ומוגבלת לעוות או להסתיר את מגוון סוגי ההצלחה הקיימים בעולם שלנו, ובכלל זה את אלה שטרם גילינו. כך לא רק נראה את הדברים בבהירות רבה יותר – אלא נראה יותר דברים משראינו בעבר. אם התבונה לא תהיה ברירת המחדל המודדת את ערכם של מינים, מה עשוי להשתנות בשיפוט שלנו? האם ניטה יותר להתפלא? ואולי הפליאה הזו תכריח אותנו לשמר את היצורים האחרים הפלאיים שעמם אנחנו חולקים את הכוכב, ואת הסביבות שבהן הם פיתחו את סוגי ההצלחה שלהם? אנחנו חושבים שזה יהיה צעד נבון ביותר.

אביגיל דזמונד (Desmond) מלמדת ביולוגיה אבולוציונית של האדם באוניברסיטת הארוורד. היא בעלת דוקטורט בארכאולוגיה פליאוליתית מאוניברסיטת אוקספורד והמחקר שלה מתמקד בהצטלבות של הטכנולוגיה, הביולוגיה והקוגניציה, בעיקר בשושלות אנושיות.

מייקל האסלם (Haslam) הוא ארכאולוג שחוקר את התפתחות הכלים בשימוש האדם ובעלי חיים אחרים. הוא עובד באתר המורשת העולמית הנאוליתי סקארה ברי באיי אורקני שבסקוטלנד. הוא כותב על שימוש של בעלי חיים בכלים בבלוג Twig Technology.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: עכביש קופץ, יצור מוצלח מאוד. תצלום: שיאמלי קשיאפ, unsplash.com

Photo by Shyamli Kashyap on Unsplash