תחלואים קדומים

מחלות לב, סרטן, דיכאון, הפרעת קשב וריכוז, אוטיזם; כל אלה הם מחלות שנובעות מהלחץ והמתח שבחיים המודרניים, נכון? טעות!
X זמן קריאה משוער: 8 דקות

במשך יותר מ-3,000 שנה שכנה גופתו של הפרעה המצרי מרנפתח בעמק המלכים שבגדה המערבית של נהר הנילוס. בשנת 1898 נלקחו שרידיו החנוטים לקהיר, וכמה שנים לאחר מכן בחן אותם מומחה האנטומיה והאגיפטולוג האוסטרלי המכובד גרפטון אליוט סמית. סמית תיאר את מרנפתח כ"אדם זקן... קרח כמעט לגמרי, רק שוליים צרים של שיער לבן...שנותר על הרקות ואחורי הראש." אבל הנתיחה שהוא ביצע חשפה משהו מרתק הרבה יותר. "היא הראתה שמרנפתח סבל מטרשת עורקים," אומר הקרדיולוג רנדל תומפסון מאוניברסיטת מיזורי-קנזס סיטי. כשהוא ועמיתיו גילו את זה, הם היו ספקנים, בלשון המעטה. "לא האמנו."

הספקנות שלהם אינה מפתיעה; טרשת עורקים נחשבת לנגע מודרני. מחלה כרונית זו, שגורמת תגובה דלקתית בעורקים, מקושרת ללחץ דם גבוה, רמת כולסטרול גבוהה והתקפי לב. היא גם גורם המוות הנפוץ ביותר בחלק גדול מהעולם כיום. כמו סרטן – הרוצח השני הנפוץ ביותר – ומחלות נפש מסוימות, כולל דיכאון, טרשת עורקים נחשבת למחלה הנובעת מהמתחים והלחצים של צורת החיים המערבית הטיפוסית של העידן הפוסט-תעשייתי. אז איך יכול להיות, לכל הרוחות, שמרנפתח סבל מאחת משלושת "מחלות הציביליזציה" האלה?

ישנם מקרים קדומים של גידולים ממאירים בבני אדם, העתיקים שבהם התגלו בשרידים בני 5,000 שנה ממצרים ומהאזור שכיום הוא קנטאקי. והראיות הראשונות לסרטן הערמונית הן בנות 2,700 שנה, בשרידיו של מלך רוסי

תומפסון (Thompson) ועמיתיו היו משוכנעים שסמית טעה, ולכן הם החליטו לבצע בדיקה משלהם. הם גילו שטרשת עורקים אינה מחלה חדשה בכלל, ונראה שכך גם שאר המחלות המרכזיות שרודפות את האדם המודרני. ייתכן שאם נבין מדוע, ובאיזה היקף, סבלו אבותינו מהבעיות האלה, נשנה את תפיסותינו לגבי מחלות מודרניות.
למרות ההנחות המקובלות, עד לאחרונה אף אחד לא ידע עד כמה הייתה טרשת עורקים נפוצה בעבר. בשנת 2009, בעקבות ספקנותם בנוגע לאבחנת מרנפתח, החליטו תומפסון ועמיתיו לחפש ראיות למחלות במומיות שבמוזיאון המצרי בקהיר. הם ערכו בדיקות סי-טי מלאות וחיפשו חסימות, המכונות פלאק, על דפנות העורקים – סימן בטוח לטרשת עורקים – והופתעו למצוא אותן בתשע מ-16 מומיות, כולל מרנפתח. זה היה הרמז הראשון לכך שמחלות לב היו נפוצות בתרבויות עתיקות. עם זאת, הצוות הכיר בכך שהדגימה שלהם אינה מייצגת את תושבי מצרים העתיקה; אלה היו אנשים רמי מעלה שאכלו היטב וייתכן שניהלו חיים נטולי פעילות גופנית. ומה לגבי אוכלוסיות אחרות עם הרגלי אכילה וסגנונות חיים שונים?

במאמר שהתפרסם מוקדם יותר השנה הציעו תומפסון ועמיתיו תשובה. הפעם הם בחנו 127 מומיות מתקופות שבין 3,000 לפנה"ס ועד המאה העשרים, מארבע חברות טרום-תעשייתיות מרחבי העולם: מצרים העתיקה, פרו, יוטה והאיים האלאוטיים שבאוקיינוס השקט. הם שקלו גם את גורמי הסיכון לטרשת עורקים, במיוחד התזונה, וציינו שהמצרים הסתמכו על גרסה של "תזונה ים-תיכונית" בריאה; הפרואנים ותושבי יוטה היו חקלאים וציידים-לקטים שאכלו סוגים רבים של מזון ללא מוצרי חלב או סוכרים מעובדים שידועים כגורמים המעודדים מחלות לב; ותזונתם של תושבי האיים האלאוטיים היתה עשירה בדגים שומניים, הנחשבים למזון שמפחית את הסיכון למחלות לב וכלי דם.

ד"ר טורי רנדל מכינה מומיה שנמצאה בפרו לסריקת סי.טי. צילום: הצי האמריקאי

ד"ר טורי רנדל מכינה מומיה שנמצאה בפרו לסריקת סי.טי. צילום: הצי האמריקאי

למרבה הפתעתו של הצוות, סריקות הסי-טי חשפו שכיחות רבה של טרשת עורקים בקרב כל ארבע האוכלוסיות. השיעור הכללי שלה בקרב הנבדקים הוא 34 אחוז, ובקרב אנשים מעל גיל 40 הוא 50 אחוז1. "זה לא רחוק משכיחות המחלה כיום," אומר תומפסון.
לאור הטיעון שרק אנשים רמי מעלה נחנטו, הממצאים האלה עדיין מוטלים בספק. ובכל זאת, השכיחות הגבוהה של פלאק באנשים מתרבויות מגוונות רומזת כי טרשת עורקים אינה מחלה מודרנית בלבד. יכול להיות שבימים עברו היו גורמי סיכון שונים, כמו עשן ממדורות בישול או תכיפות רבה יותר של זיהומים, הם אומרים. עם זאת, החוקרים מסיקים שייתכן כי לבני אדם יש "נטייה בסיסית למחלה הזו." ואולי לגנים יש כאן תפקיד גדול משנדמה לנו, אומר תומפסון, אולי טרשת עורקים היא בכלל חלק נורמלי מתהליך ההזדקנות. הוא מאמין שיש לזה השלכות חיוניות על מניעת המחלה והטיפול בה כיום. "לתוצאות יש חשיבות רבה והן צריכות לעודד אותנו להביט מעבר לגורמי סיכון מסורתיים," הוא אומר. "ברור לחלוטין שהמחלה נובעת משילוב של גורמים – והידע הקיים לגבי דרכי המניעה שלה אינו רב כמו שאנשים מסוימים טוענים."

אם מחלות לב היו נפוצות בקרב אבותינו, אז מה לגבי סרטן? בשנת 2010, סקירת מחקרים הכוללת עשרות אלפי שלדים עתיקים ומאות מומיות, לא מצאה ראיות רבות לגידולים. החוקרים טענו שתוצאות המחקר מאששות את התפיסה שסרטן הוא מחלה מודרנית שנובעת מזיהום, תזונה לא בריאה וסגנון החיים המערבי. אבל העניין לא עד כדי כך פשוט. נכון, העולם המודרני מכיל קרצינוגנים שלא היו קיימים בזמנים הטרום-תעשייתיים, אבל יש גם גורמים טבעיים רבים לסרטן שאליהם היו חשופים אבותינו, כולל קרינה על-סגולה מהשמש, גז רדון מסלעים ונגיפים מסוימים. וכמובן, ישנו גם הרכיב הגנטי בסוגי הסרטן השונים.

לפי דייוויד פרייר (Frayer) מאוניברסיטת קנזס בלורנס, לא מפתיע שאין הרבה ראיות גנטיות לסרטן בשרידים אנושיים עתיקים. "סוגים רבים של סרטן הורגים אנשים לפני שהם משפיעים על העצמות, ויש גם סוגים שלא משפיעים עליהן כלל." המגבלות של טכנולוגיות הסריקה לפני שנת 2005 עשויות גם הן להסביר את שיעורי הסרטן הנמוכים שנמצאו בשרידים העתיקים.

כמו כן, תגליות כאלה אינן חסרות תקדים. מוקדם יותר השנה בקרואטיה, הצוות של פרייר מצא, לדבריו, את הגידול הידוע העתיק ביותר בבן אדם, בצלע של נאנדרתל שחי לפני 120,000 שנה. הוא אינו סרטני, אבל ישנם מקרים קדומים של גידולים ממאירים בבני אדם. העתיקים שבהם התגלו בשרידים בני 5,000 שנה ממצרים ומהאזור שכיום הוא קנטאקי. והראיות הראשונות לסרטן הערמונית הן בנות 2,700 שנה, בשרידיו של מלך רוסי.

סיבה אחת לכך שהסרטן נפוץ יותר כיום היא שאנשים פשוט חיים יותר. כ-90 אחוז מהשרידים האנושיים העתיקים היו שייכים לאנשים שמתו לפני גיל 55

הגיוני שאבותינו חלו בסרטן. הסרטן הוא מחלה שנגרמת על-ידי מוטציות מזיקות בדנ"א, וסביר להניח שהוא קיים מאז התפתחות החיים המורכבים. למעשה, הראיות הברורות המוקדמות ביותר לגידול ממאיר נמצאו בדינוזאור מלפני פחות או יותר 150 מיליון שנה. סיבה אחת לכך שהסרטן נפוץ יותר כיום היא שאנשים פשוט חיים יותר. כ-90 אחוז מהשרידים האנושיים העתיקים היו שייכים לאנשים שמתו לפני גיל 55, אך כיום 89 אחוז ממקרי הסרטן מאובחנים אצל אנשים מעל גיל 50. ייתכן שהסרטן נמצא בעלייה, אבל הוא בהחלט לא חדש; כמעט כל סוגי הסרטן שאנשים חולים בהם כיום, תועדו גם בשרידים אנושיים מהעבר.

מוחות פרהיסטוריים

אם טרשת עורקים וסרטן הם אויבים ותיקים, ייתכן שכך גם דיכאון, הפרעת קשב וריכוז ואוטיזם? כיום, בסביבות 15% מהאוכלוסיה במדינות המפותחות ו-11% במדינות פחות מפותחות שוקעים בדיכאון בשלב כלשהו בחייהם. לא קל לנטר דיכאון בתקופות קודמות, במיוחד מכיוון שההגדרות השתנו. אבל איך שלא נגדיר אותו, דיכאון אינו תופעה חדשה, אומר קלארק לולר (Lawlor) מאוניברסיטת נורת'אמבריה בניוקאסל, מחבר הספר From Melancholia to Prozac: A history of depression. לדוגמה, הפוריטנים במאות ה-16 וה-17 באנגליה היו ידועים באומללותם. בנוסף, לולר לא מאמין שדיכאון הוא בהכרח תוצר של החיים המודרניים רק מפני שהוא לא קיים בחברות ציידים-לקטים מסורתיות. בני שבט הזוני מאריזונה דווקא כן נעשים מדוכאים. "זה כמעט ראוי להערצה אצלם, להיות במצב קודר של השלמה ופסיביות," הוא אומר. "אם הם ייכנסו למרפאה בארצות הברית יאמרו להם שהם סובלים מדיכאון קליני."

לולר אינו היחיד המחזיק בתפיסה הזו. פול אנדרוז (Andrews) ועמיתיו מאוניברסיטת מקמאסטר באונטריו אף טוענים שהדיכאון שרד בברירה הטבעית כי בעוצמה נמוכה הוא משפר את שיקול הדעת ואת כושר הניתוח ולכן עשוי לעזור בפתרון בעיות מורכבות.

כל זה ספקולטיבי למדי, אבל יש כבר מי שניסה להסביר בעזרת טיעונים אבולוציוניים דומים את שכיחותה של הפרעת הקשב והריכוז. לפני המאה העשרים כלל לא הכירו בה. כיום בארצות הברית, בין 7%-3% מהילדים מאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז, שתסמיניה הבולטים הם חוסר תשומת לב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. המאפיינים האלה עלולים להיות בעייתיים בכיתה, אבל בעולם של אבותינו ייתכן שהם היו ההבדל בין חיים למוות, אומר פיטר ג'נסן (Jensen) מ-Mayo Clinic במינסוטה. ג'נסון טוען שאנשים היפראקטיביים היו טובים יותר בחיפוש אחר מזון ובזיהוי הזדמנויות ואיומים. האימפולסיביות נתנה להם יתרון בזינוק אחר טרף או בהתחמקות מטורפים.

תחלואה נוספת שהוגדרה רק במאה ה-20 והחלה להשתרש בשיח הרפואי רק לפני שני עשורים היא אוטיזם. אוטיזם הוגדר לראשונה בשנת 1943 וכיום כ-1% מהאוכלוסיה במערב אירופה ובארצות הברית נמצא על הרצף האוטיסטי – סדרה של לקויות המשפיעות על ההתנהגות, האינטראקציה החברתית וכישורי התקשורת. האוטיזם נראה כמו התפתחות מודרנית קלאסית, אבל מחקרים שנערכו לאחרונה מראים כי העלייה הניכרת במספר האבחנות נובעת מהמודעות הגוברת ללקויות הרצף האוטיסטי והתרחבות הקריטריונים המשמשים באבחנתו. ויש מי שחושב שהאוטיזם ותיק הרבה יותר מזה.

כלים זעירים המכונים מיקרוליתים שהופיעו בהודו לפני כ-75,000 שנה. צילום: ג'יימס מנואל בניטו

כלים זעירים המכונים מיקרוליתים שהופיעו בהודו לפני כ-75,000 שנה. צילום: ג'יימס מנואל בניטו

התמקדות בפרטים, כישורי סיווג מעולים והצטיינות בסוגים מסוימים של זיכרון חזותי הם מאפיינים של אנשים הנמצאים ברצף האוטיסטי. זה היה נכון גם לאבות אבותינו, טוענים ברי רייט (Wright) מבית הספר לרפואה האל יורק ופני ספיקינס (Spikins) מאוניברסיטת יורק. ספיקינס חושבת שהיא מצאה סימנים לתכונה אוטיסטית בממצאים הארכיאולוגיים. לפני כ-75,000 שנה הופיעו בהודו כלים זעירים המכונים מיקרוליתים. "הדיוק והסבלנות הנדרשים לעבודה איתם הם אדירים," היא אומרת. נעבור לתקופה הפלאוליתית העליונה, לפני כ-50,000 עד 100,000 שנה, ונמצא את ה- Taï Plaque, שיטה קלנדרית שאיתה סימן מישהו בצורה מדוקדקת ביותר את מופעי הירח לאורך כמה חודשים. לבסוף, באותה תקופה מופיעה גם אמנות מערות ריאליסטית ביותר – עם כמה דוגמאות שמזכירות מאוד את ציוריהם של חלק מהסוואנטים כיום.

ספיקינס ורייט מכינים כעת מאמר שבו הם טוענים כי התנהגויות אלה הופיעו, לפי הממצאים הארכיאולוגים, במקביל למוטציות גנטיות המקושרות לצורות מסוימות של לקויות הרצף האוטיסטי. אם נתפוס את הרצף האוטיסטי, הפרעת הקשב והריכוז והדיכאון כתופעות קדומות, נראה אותם באור שונה לחלוטין. כמו כן, ההבנה שמחלות לב וסרטן אינן בהכרח תוצאות של סגנון החיים המודרני עשויה לדרבן אנשים מסוימים לקבל החלטות בריאותיות חכמות יותר. ובינתיים, אם חוקרים ורופאים יבינו בצורה טובה יותר את מקורן ותולדותיהן של הפרעות "מודרניות", ייתכן שיתחולל שינוי מהותי באופן שבו הם תופסים את הבעיות האלה – אפילו אם הם ייאלצו להודות שמה שהם חשבו שהם יודעים, אינו נכון.

@2013 New Scientist Magazine, Reed Business Information Ltd. All rights reserved. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אמה יאנג, New Scientist.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על תחלואים קדומים

01
יורם הורוביץ

המאמר מדגיש את העובדה שנבדקו (או יכלו להיבדק) רק אנשים מהמעמד הגבוה ביותר שגופותיהם נחנטו. אבל לאנשים אלה, האוליגרכיה השלטת, יש מאז ומעולם, בעיה משותפת: הם נמצאים כל הזמן במתח הישרדותי עצום. לרוב הם אנשים בודדים שאין להם על מי לסמוך כי כל סביבתם מורכבת מאינטרסנטים במקרה הטוב או יריבים שמחכים למעידה או נפילה. מלחמות חצר, מלחמות פנימיות, מלחמות עם מלכים שכנים, ומרידות מכל הסוגים היו ענין של קבע. שליט שכשל לא היה צפוי לצאת לפנסיה, לעיתים נדירות ביותר הוא יצא לגלות. כמעט תמיד סופו היה מר. לכן אנשים אלה פיתחו שיגעונות מוזרים ואכזריים. וכמובן מאליו מחלות פיסיות, בדיוק כמו היום. בענין הזה אין כל חדש. אמנם הדמוקרטיה המערבית שהיא ענין חדש יחסית ( כשלוש מאות שנים ) מנסה לעדן את המצב, אבל עדיין סביבתו, או חצרו, של כל שליט או בעל שררה, רוחשת ובוחשת כמו ביצה מלאה נחשים ועקרבים.

03
איתן

כמה צודק. אלו תחלואים של המאה הנוכחית. ולראייה בתרבויות עבר במזרח הרחוק את הכול ניתן היה לפתור באמצעות דיקור סיני,
שהיה פותר הכול ובמהירות. כי אז לא היו את מחלות המאה ה- 21......