איומים מעבר לחומה

תמה המלחמה העולמית. באירופה, היטלר מתאבד בבונקר וגופתו נשרפת. במערב האוקיינוס השקט מטילה ארצות הברית שתי פצצות אטומיות ומביאה לכניעתה של הקיסרות היפנית. המעצמות החבולות אך המנצחות מחלקות את בירת הרייך השלישי לאזורי שליטה ודומה כי שקט חדש יושג בהנהגת הכוחות המנצחים. אולם בדיוק אותם גורמים אשר הביאו לסיומה של מלחמת העולם השנייה, הם גם אלה שמביאים לפרוץ המלחמה החדשה. מלחמה זו תהא שונה במהותה ותחייב את כולם בהתמודדות אחרת. חזרה ונסיגה להרגלים ישנים יביאו עתה למחיר אותו בלתי נסבל: השמדה גרעינית של שני הצדדים.

כרזת תעמולה נגד יפן (1941-1945): האמריקנים איימו, וקיימו. התעמולה הדהדה גם לאחר מעשה. תצלום: הארכיון הלאומי של ארה"ב, ויקיפדיה

דורות של מנהיגים ומצביאים הבינו כי לוחמה היא אחד מהכלים המצויים בארסנל אפשרויות המשא ומתן שלהם. בעקבות הופעת הנשק הגרעיני, התעמולה תתגלה כאמצעי החדש לניהול סכסוכים בינלאומיים

אז כיצד פרצה "המלחמה הקרה" ואיך היא התנהלה? תשובות לשאלות אלה תצגנה בפנינו הרגלים ישנים וכלים ותיקים. במרכזן תעמוד התעמולה כאמצעי החדש לניהול סכסוכים בינלאומיים. כשקארל פון קלאוזביץ' הטביע את הממרה המפורסמת כי "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בתוספת אמצעים אחרים", הוא לא שיער בנפשו כי אופציה זו לא תהיה אפשרית. דורות של מנהיגים ומצביאים הבינו כי לוחמה היא אחד מהכלים המצויים בארסנל אפשרויות המשא ומתן שלהם. לוחמה, מאז המצאת הפצצה הגרעינית, כובלת למעשה את ידיהן של מדינות ומנהיגים. משמעותה של מלחמה בין מעצמות גרעיניות היא היכולת להביא להשמדת העולם כולו במתקפה אחת. הירושימה ונגסאקי סימלו עתה את המקום שאליו כדאי מאוד לא להגיע. אז מה כן יכולות לעשות מעצמות גרעיניות?

יתרונה היחסי של ארה״ב היה ברור מיד עם סיום המלחמה. היא הייתה היחידה שהחזיקה ביכולת גרעינית. יתרון זה היה גם מהסיבות העיקריות לחשש של ברית המועצות. המשטרים ששיתפו פעולה במהלך מלחמת העולם השנייה, נבדלו כעת באורח קיצוני. האחד היה דמוקרטי, ליברלי וקפיטליסטי; בעוד השני קומוניסטי וטוטליטרי. סטאלין, המנהיג הבלתי מעורער של המעצמה הקומוניסטית חש את חולשתו וחתר להשגת פצצה גרעינית גם הוא. נשק זה יאפשר לו מצב שוויוני אל מול האמריקנים. בעזרת מדענים גרמנים ורוסים גם יחד הצליחו הרוסים להוכיח כי בידם פצצה ב-1949, וסיימו בכך את המונופול של ארה״ב.

תעמולה אמריקנית נגד הקומוניזם, חוברת קומיקס מ-1947. תצלום: ויקיפדיה

התקופה העוקבת מכונה "המלחמה הקרה". אז הבינו שתי המעצמות כי אל להן להילחם במישרין ביניהן, שכן העולם כולו ייכחד כתוצאה מנשק גרעיני. עתה היה עליהן להסב את צורת הלוחמה לאמצעים אחרים. הן עשו זאת באמצעות מלחמות קונבנציונליות בין בנות בריתן או מדינות הכפופות להן, אך גם באמצעות האדרת יכולותיהן והישגיהן, כלומר באמצעות תעמולה. אם מגדירים תעמולה כ"ניסיון לשכנע אנשים (יחיד או רבים) לעשות משהו שיהיה לטובת התועמלן, מבצע התעמולה", נוכל גם לראות כי המלחמה הקרה הייתה כר פורה לקידום אמצעי תעמולה המשמשים גם בימינו.

המעצמות לא יכלו להראות את יכולותיהן הבליסטיות באמצעות שיגור טילים, אך כן יכלו להראות מרחק ירי ודיוק באמצעות שיגור עצמים לחלל

הלוחמה הבלתי ישירה בעידן המלחמה הקרה דרשה תחכום הולך וגובר. אחת המטרות העיקריות הייתה הצורך של כל צד לפרסם את הישגיו בעקיפין. למשל, כיצד תוכל ליידע את הצד השני לגבי התקדמותך בתחום פיתוח הטילים? שהרי, ככל שתציג ליריב פיתוח טילים בליסטיים מתקדם יותר ויותר, כך גם תוכל להרתיעו. המעצמות לא יכלו להראות את יכולותיהן הבליסטיות באמצעות שיגור טילים, אך כן יכלו להראות מרחק ירי ודיוק באמצעות שיגור עצמים לחלל. כך נפתח "המרוץ לחלל". מטרת "המרוץ" הייתה גם להכניס לוויינים למסלול אל מחוץ לכדור הארץ כדי שאלה ישמשו אמצעים לריגול אחר הנעשה במדינה היריבה, אך גם הצגת יכולות שיגור ופגיעה פוטנציאלית בכל מקום על גבי כדור הארץ. הסובייטים הפתיעו בשלחם ראשונים את הספוטניק 1 למסלול סביב כדור הארץ. יכולותיו היו מוגבלות עד מאוד: הוא לא היה יותר מכדור ששלח אותות בחזרה אל תחנת ממסר. הסובייטים דאגו כמובן לפרסם (או ליצור תעמולה) זאת ובכך הציגו עליונות טכנולוגית.

הישג קוסמי: בול לציון עשור לשיגור ספוטניק 1: הלוויין הסובייטי הקיף את כדור הארץ המקיף את השמש המקיפה את מרכז גלקסיית שביל החלב. תצלום: שירות הדואר של ברה"מ, ויקיפדיה

הסובייטים גם היו הראשונים ששיגרו ראשונים בעל חיים אל מחוץ לאטמוספירה והכלבה לייקה התפרסמה כבעל החיים הראשון ששוגר למסלול, על גבי ה"ספוטניק 2". הקוסמונאוט הראשון, יורי גגרין היה הראשון לצאת אל מחוץ לאטמוספירה ולשוב.

המסר היה ברור: לשתי המעצמות יכולת לפתח טילים שמסוגלים לצאת את כדור הארץ ולחזור לכל נקודה בו. או במילים אחרות, לשגר טילים אל כל בירה בעולם

המסר התעמולתי עבור האמריקנים היה ברור. עליהם להציג הישג גדול יותר. כך שוגרה לבסוף החללית ״אפולו 11״ אל הירח, נחתה, שידרה את החוויה ואף שבה לכדור הארץ. המסרים היו ברורים לשני הצדדים. לשניהם הייתה יכולת לפתח טילים שמסוגלים לצאת את כדור הארץ ולחזור לכל נקודה בו. או במילים אחרות: לשגר טילים אל כל בירה בעולם.

הלוויינים הלכו והשתפרו במהלך השנים והפכו לאמצעי עיקרי לביון. טרם המצאתם עמדה בפני המעצמות מגבלה קשה בתחום השגת המידע. הסובייטים והגוש המזרחי חסמו את אפשרות הכניסה אליהם באמצועת מסך הברזל וקשה היה לדעת מה בעצם מתרחש באזורים האסורים. המערב ניסה להשיג מידע באמצעות מטוסים מגביהי טוס, שהגיעו אל גבולות האטמוספירה ואף מחוצה לה וצילמו בסיסים צבאיים סובייטיים. האחרונים פיתחו מערכות טילים להפלתם. האמריקנים הגיבו במטוסים מהירים יותר ומגביהי טוס עוד יותר. הפתרון האולטימטיבי לסיור וריגול היה לבסוף לוויינים. הם יכלו לצלם ללא הפרעה ובכל עת את כל מה שמתרחש למטה. העזרים האופטיים שפותחו לשם כך היו אף הם חלק מהפיתוחים שהביאה עימה המלחמה הקרה.

האסטרונאוט באז אולדרין מצדיע לדגל האמריקני על הירח: אפולו 11 הייתה הישג תעמולתי מובהק. תצלום: ניל ארמסטרונג, נאס"א, ויקיפדיה

ספורט היווה מאז ומעולם אמצעי תעמולה זמין ואפשרי. הישגי נבחרות ויחידים בכל תחומי הספורט העניקו תהילה למדינה שצברה יותר מדליות. גם בעידן העתיק המשחקים האולימפיים העידו על "טיב הנוער", אך עתה משמעותם הייתה גדולה אף יותר. הם הדגישו את עדיפות החינוך הספורטיבי, המשמעת ואף את עליונות הגזע. היטלר טרח להציג זאת במשחקים האולימפיים בברלין 1936. המעצמות לא התכוונו לוותר על אמצעי תעמולה זה. חלקן אף לא בחלו בשימוש בחומרים אסורים שנועדו לשפר את הישגי הספורטאים שלהם, כדי להציג את עליונותה של כל מעצמה וגרורותיה.

המערב וארה"ב בראשו הבינו גם כי תעמולה מאפשרת גם להעביר מסרים גלויים אל מעבר למסך הברזל

המערב וארה"ב בראשו הבינו גם כי תעמולה מאפשרת גם להעביר מסרים גלויים אל מעבר למסך הברזל. כך הוקמו רשתות של תחנות רדיו ששידרו תעמולה שיכלה לעקוף את החומה הפיזית. אחת הידועות והמוכרות שבאלה הייתה תחנת רדיו אירופה חופשית, אשר הפיצה תעמולה מערבית במזרח אירופה. ארה"ב גם השתמשה באסטרטגיה זו בדרום אמריקה בניסיון להתגבר על תעמולה קומוניסטית שם.

לשדר חזק, לשדר רחוק, גם אחרי נפילת החומה בברלין: אנטנות של רדיו אירופה החופשית בחוף בקטלוניה (2005). תצלום: סנט אניול, ויקיפדיה

היכולת הממשית של שתי מעצמות העל להשמיד זו את זו הפכה לנושא מרכזי במערך התעמולה האמריקני. השאלה העיקרית הייתה, כיצד יש לטפל בפחד? פחד מוחשי ואמיתי מפני מה שעלול להתרחש בכול רגע. פחד מפני אזעקה או ידיעה שיסמלו את הנורא מכול. אם נחשוב על זה לרגע, נבין שאין הרבה מה לעשות כאשר מוטלת פצצת אטום. מערך התעמולה היה מחויב להתמודד עם סוגיה זו ובחר לשדר סדרת סרטונים, חלקם מצוירים, שכלל הנחיות שתכליתן ללמד את הציבור להתגונן מפני הפצצה. את הסרטונים ליוותה דמות ידידותית אם כי מעט נוירוטית בשם "ברט הצב". בסדרת סרטונים הדגים ברט כי אם נתכופף ונכסה את ראשינו, נשרוד גם את "הפצצה".

הסרטונים העניקו לילדים ולהוריהם אשר צפו בסרטים את התחושה שהן יכולים להתגונן אף שבפועל זה לא היה נכון.

השימוש באלמנטים גרפיים בתעמולה נועד לחזק את המסר ולהנגיש אותו לקהלים מגוונים. את זאת כבר ידעו תועמלנים עוד לפני המלחמה הקרה. כרזות ותמונות ששוכפלו והופצו בעותקים רבים הציגו את הישגי המעצמות, אך גם ניסו לשמש הרתעה. רבות פנו לאוכלוסייה המקומית, תוך שיקוף עקרונות של עוצמה והתמקדמות במטרה, שהדהדו גם מעבר לגבולות, אל היריב.

תעמולה בראשית ימי ברית המועצות: "כדי שיהיה לנו יותר, עלינו לייצר יותר, כדי לייצר יותר, עלינו לדעת יותר" (1920), אלכסנדר זלנסקי. תצלום: ויקיפדיה

מחד גיסא, המעצמות ביקשו להפחיד זו את זו מלעשות דברים שיקנו לאחת יתרון ברור על יריבתה. מאידך גיסא הן התרברבו אודות הישגיהן בכל תחום ותחום.

המעבר ההדרגתי מצפיה מרוכזת בבתי קולנוע אל צפייה ביתית, אפשר העברת מסרים ממוקדת אל יחידים. מעתה ניתן היה לבצע שטיפת מוח מאורגנת גם באמצעות סרטי טלוויזיה

אולם כרזות היו כלי של מלחמות קודמות. השימוש בכרזות נפוץ עוד במהלך מלחמת העולם הראשונה. כעת, התפתחותו של המדיום החדש, הטלוויזיה, העבירה את מודל ההרתעה וההפחדה ישירות אל בתי התושבים. המעבר ההדרגתי מצפיה מרוכזת בבתי קולנוע אל צפייה ביתית, אפשר העברת מסרים ממוקדת אל יחידים. מעתה ניתן היה לבצע שטיפת מוח מאורגנת גם באמצעות סרטי טלוויזיה.

ז'אנר שלם של דמויות מסרטי הרפתקאות, מתח, פנטזיה ואקשן השתלבו בראייה חד ממדית של "טוב ורע". טולקין וידידו לואיס יכלו לחזק דוקטרינות נוצריות של דו קוטביות ערכית, וסרטי "רמבו" או ״רוקי״  הציגו לוחם ומתאגרף אמריקני מול "מפלצות" קומוניסטיות. כל אלה השתלבו עם דמויות גיבורי על חד ממדיות המציגות את הטוב מול הרע המוחלט  (כמו קפטן אמריקה, סופר מן, וונדר וומן, ספיידר מן, חמשת המופלאים ועוד), באופן שהקל על הצופים בבית להבין. דמויות הקומיקס שנוצרו בחלקן בימים של נאציזם ופשיזם, עברו הסבה מהירה למאבק הדו קוטבי בין ארה"ב לברה"מ.

כמו כל מודל תעמולה המכבד עצמו, חזר המסר על עצמו שוב ושוב עד שהפך לטבע שני. עם קריסת ברית המועצות ב-1989 נותרו הוגי התעמולה עם מסר ללא כתובת. האם נידונה תעמולת המלחמה הקרה להעלם מן העולם או שמא שרדה גם לאחר סיומה? ניתן לומר כי היא, המלחמה הקרה, ביטאה מאבק בין ערכים מנוגדים: חופש דמוקרטי וליברלי לעומת טוטליטריזם.

כשמיכאיל גורבצ'וב עלה לשלטון ב-1985, איש לא העלה על דעתו כי השינויים והתיקונים הכלכליים שהוא ביצע יביאו להתפרקות הגוש הקומוניסטי. איש, גם לא בגוש הקומוניסטי, לא צפה לאן יובילו מהלכי הרפורמה שביצע גורבצ׳וב. מהלכים של "גלסנוסט" ו"פרסטרויקה" הביאו, תוך שנים מועטות, להתפרקות הגוש כולו ולעצמאותן של מדינות מזרח אירופה. הגלסנוסט, כלומר "הפתיחות", התבטאה בהגברת הנכונות לקבל שינויים מערביים. הפרסטרויקה סימלה את תחילתן של יוזמות כלכליות ליברליות במסגרת מדיניות הגוש. אם גורבצ'וב חשב כי מהלכים מצומצמים אלא יספיקו, הרי שמהר מאוד הבין כי יש בחופש משהו ממכר. המדינות המשועבדות לגישות ולהנחיות של ברה"מ הקומוניסטית נפרדו בזו אחר זו מהרצון להיות חלק מה"גוש" וברה״מ כולה התפוררה תוך ארבע שנים בלבד. הסמל הגדול של המהלך הוצג בנפילת חומת ברלין.

רייגן, אמן תעמולה מנוסה, בנאום "מר גורבצ'וב, הסר את החומה!" (1987)

האם נותר משהו מבחינה תעמולתית לאחר קריסת המאבק הדו-גושי? האם נשארו סימנים או קווים מנחים של הרעיונות התועמלנים שכה סימלו את תקופת המלחמה הקרה? או שמא זוהי נחלת העבר בלבד?

כאשר ניצבו שתי המעצמות על סיפה של הכחדה הדדית, נותרו בידיהן, כאמור, אפשרויות שהיו שונות ונבדלות מאלו שהיו במלחמות אחרות. המעצמות שהבינו כי לא ניתן להילחם במישרין זו עם זו, נקטו באסטרטגיה אחרת: לוחמה ישירה באמצעות בנות ברית אך גם מאבק חסר פשרות "מאחורי הקלעים", בעימות לא ישיר. גם לאחר התמוטטות הגוש הקומוניסטי, נותרנו עם מסקנות מאוד דומות, שכן לרוע המזל לא פסו המאבקים בין מדינות העולם.

תחילה, היה על המעצמות להבין כי ישנם מקרים שבהם יש לאמץ אסטרטגיות לוחמה לא-קונבנציונליות. ברירה אחרת לא הייתה. היבט נוסף שהבינה ארה״ב הוא שקיימת חשיבות עצומה לפילוסופיה העומדת בשורשי השקפתו של משטר. במילים אחרות, לא תמיד ניתן לפנות למדיניות בידוד, שכן ההשלכות עלולות להיות בלתי הפיכות.

בסקר דעת קהל שנערך טרם המתקפה על פרל הרבור, עלה כי 90% מהאמריקנים אינם מצדדים בהתערבות מחודשת באירופה (או במזרח הרחוק). כדי לעורר את דעת הקהל החלה ארה"ב לשדר סדרה של סרטי תעמולה מובהקים

ארה״ב נעה במהלך השנים מאז מלחמת העצמאות שלה ועד לימינו בין תמיכה במעורבות בעולם לבין גישת התבדלות. מלחמת העולם הראשונה, תוצאותיה והשלכותיה, תרמו לא מעט לגישת ההתבדלות. כאשר שאלו האמריקנים את עצמם "מה לנו ולעולם הישן?", העלו רבים מהם סימני שאלה. לאחר הסכמי השלום של "המלחמה הגדולה" בדמות ההסכמים של ועידת פריס, או "ארבע עשרה הנקודות של ווילסון", חזרה אט אט ארה"ב אל מדיניות של התנתקות והתבדלות מאירופה ו"שגיונותיה". בלא ההתקפה על פרל הרבור ב-1941, ספק אם היו האמריקנים חוזרים ומכניסים את ראשם אל ביצת העולם הישן. אולם, לאחר שהבינו כי אין להם ברירה והם חייבם להגיב, הם נדרשו לעורר את הקהל האמריקאי לפעולה. בסקר דעת קהל שנערך טרם המתקפה על פרל הרבור, עלה כי 90% מהאמריקנים אינם מצדדים בהתערבות מחודשת באירופה (או במזרח הרחוק). כדי לעורר את דעת הקהל החלה ארה"ב לשדר סדרה של סרטי תעמולה מובהקים המכונים "why we fight", בהפקת הבמאי ההוליוודי המוערך פרנק קפרה. מלחמת העולם השנייה כולה הציגה מודלים הדדיים של תעמולה ואינדוקטרינציה שדנים בהם עד ימינו, אך לאחר המלחמה, היה על ארה"ב לקבל החלטות קשות וחשובות: אם לשוב למדיניות של התבדלות, אם לאו.

האמריקנים הבינו כי לפחות לאותה שעה, זו הם אינם מעוניינים לאפשר לברה"מ להשתלט על שארית העולם. לא פיזית אך גם לא רעיונית. כך פותחו תאוריות תגובה שונות מ"דוקטרינת התגובה המאסיבית" ועד כזו "גמישה". אך בכול מקרה, ברור היה כי הפעם, עם עליית מסך הברזל, ארה"ב אינה יכולה שלא להגיב למדיניות ברה״מ. אם כן, פילוסופיה היא שעמדה מאחורי התנהגות שתי המעצמות. בעיני המערב, הפילוסופיה דגלה במלחמה של "הטוב", מעודד החופש, אל מול "הרע", שמציג סגירות, חוסר ליברליות, טוטליטריות והשתלטות. האם זה נכון? האם שלטון סוציאליסטי הוא הרע המוחלט? זוהי שאלה לפילוסופים של האידאות. די אם נציין כי במשטר הקומוניסטי לא יכול האדם, לפחות לא בחופשיות, לדון באפשרויות אחרות.

גם לאחר התמוטטות המשטר הקומוניסטי נותרה עדיין סיבה לתעמולה שתחזק ותבדיל את "הטוב" מול "הרע"

גם לאחר התמוטטות המשטר הקומוניסטי נותרה עדיין סיבה לתעמולה שתחזק ותבדיל את "הטוב" מול "הרע". על אף ההשערה כי אנו בעידן של "קץ ההיסטוריה" כפי שגרס פרנסיס פוקויאמה, שבו ניצחה ההשקפה הדמוקרטית הליברלית, מהר מאוד התעוררו ספקות. סמואל הנטינגטון ואחרים הציעו תאוריה אחרת על אודות עלייתן וירידתן של ציביליזציות. על פי תיאוריה זו ירידתה של אימפריה תרבותית אחת (דוגמת הקומוניזם של ברה״מ) מותירה ואקום. לתוכו יזרמו מיד אידאות חדשות ומשטרים חדשים. והנה, דומה שצפינו בעלייתו של האסלאם, ואת המאבק בו. נוכחנו גם בעלייתה של סין כמעצמה כלכלית, אידאולוגית וחברתית. בשני המקרים לא נסוגונו אל השימוש בפצצות גרעין, אלא כשהתאפשר חזרו הצדדים למלחמות אזוריות באמצעות נשק קונבנציונלי, כלכלי או חברתי (מלחמת עירק, המלחמה בדעא"ש ובאפגניסטן ובמדינות אחרות). במקרים של התמודדות בין מעצמות גרעיניות כמו במקרים של ארה"ב מול רוסיה או סין, עבר העימות לפסים דיפלומטיים, תרבותיים או כלכליים. התעמולה, ככלי, המשיכה לשמש שופר אידאי של המאבקים הללו.

ניתן להביט במקרה בוחן אחד משמעותי, הקשור לסין, בכדי הדגים את השינוי: הטבח בכיכר טיינאנמן – 4 ביוני 1989. מה עושה מעצמה גרעינית, טוטליטרית וקומוניסטית כאשר הסטודנטים שלה מתקוממים ודורשים יתר חופש?

מחווה למחאה בכיכר טיינאנמן (ממשלת סין עושה כמיטב יכולתה להעלים את התצלומים ההיסטוריים - גם מחיקה היא תעמולה). תצלום: ג'יאקומו סליצוני.

לאחר ימים של "ויתור" לסטודנטים החליט המשטר בבייג'ינג לפזר את המחאות. הפיזור היה אלים ומהיר. הנרצחים רבים. המספר לא נקבע רשמית מעולם. מה יכלו לעשות במערב ובארה"ב? בעיקר תעמולה, ואפילו התיעוד ברובו נעלם. ומי כבר יודע או זוכר שהמקרה כלל התרחש? ומי מדבר על כך? והאם סין נושלה? נודתה? הפכה לבלתי רלוונטית?

כפי שטוען נוריאל רוביני, ארה"ב הולכת וחוזרת לאיטה אל גישה של התבדלות וסגירות. במילים אחרות, כשאין צורך בתעמולה היא ננטשת. דומה כי התמוטטות המשטר הקומוניסטי סייעה לזירוז התהליך האמריקני הממושך - חזרה אל התנתקות כלכלית ואידאית משאר העולם. התקופה שלאחר התמוטטות הגוש המזרחי סימלה עבור האמריקנים (אך לא רק עבורם) עידן של שיבה אל עיסוק פנימי. עיסוק ב"אמריקה קודם", או הנטייה הברורה של מנהיגי ארה"ב לעסוק בעניינים הפנימיים של האומה. מפעם לפעם יבליחו מחשבות על "סדר עולמי חדש" או "שוטר עולמי".

פילוסופיה ואידאולוגיה נשיאותית אמריקנית השפיעו יותר מכול על השימוש בכלים שנלמדו בעת המלחמה הקרה. בבסיסן ניצבה השאיפה לשמירת החופש, הצדק והחרות העולמיים. ומה לגבי תעמולת העתיד בעידן שבו קיים נשק גרעיני? היא תשמש כלי נוסף בארסנל הכלים של המעצמות הגדולות והאזוריות. ברצותן, יאיימו בהשמדה המונית. ברצותן יפעילו נשק קונבנציונלי. וברצותן ישתמשו בתעמולה לשם השגת אינטרסים של הרתעה הדדית ותמיכה בבנות ברית. שהרי תעמולה והרתעה הולכות יד ביד גם בימינו. גם בעצירת כוונתן של מדינות משאיפתן להצטרף אל חבורת המדינות הגרעיניות.

ד"ר יורם רובובסקי, זוכה אות המופת לשיקום מטעם משרד הביטחון, הוא מרצה לרטוריקה, תעמולה וחינוך לערכים במכללת עמק יזרעאל ובמכללת תל חי.

תמונה ראשית: זיכרון של מאבק פיזי ותודעתי: חומת ברלין הפכה למוזיאון ולאתר עלייה לרגל. תצלום: לילי, unsplash.com

Photo by Lily on Unsplash