איזו מין שיחה על מין

מעבר להסכמה ולסירוב, כדי ליצור תרבות של יחסי מין אתיים, צריך לעצב אפשרויות חדשות של משא ומתן מיני
X זמן קריאה משוער: 20 דקות

תקשורת היא מרכיב חיוני בסקס מוסרי. על פי רוב, הדיון הציבורי מתמקד רק בסוג צר מאוד של תקשורת: הבקשה לקיום יחסי מין, וההסכמה או הסירוב שבעקבותיה. אבל שימו לב שאנו משתמשים בשפה ותקשורת במגוון רחב של צורות כשאנו נושאים ונותנים בנוגע לסקס. אנחנו מפלרטטים, דוחים חיזורים, מביעים סקרנות ודחייה ומבטאים פנטזיות. במקרה האידאלי, אנחנו משוחחים על יחסי המין שהיינו רוצים לקיים, אילו מעשים היינו רוצים לעשות ומה אנחנו אוהבים או לא אוהבים, אנחנו מסכמים האם אנחנו בכלל רוצים לקיים יחסי מין ומתי אנחנו רוצים להפסיק. אנחנו בודקים איך כל אחד מאיתנו מרגיש ובמהלך הסקס מדברים זה אל זה במילים גסות.

איני יכולה להעניק שם לתינוק של מישהי אחרת רק משום שמתחשק לי, על ידי כך שאצעק את שמו. זאת תהיה פעולת דיבור שאינה נאותה. מוסכמות הולמות הן נורמות שהופכות את פעולות הדיבור למתאימות במצבים מסוימים

במאמר הזה, אבחן את השפה של המשא ומתן המיני. אני מתעניינת במיוחד במה שפילוסופים מכנים בשם ״פרגמטיות״ הדיבור. כלומר, משמעות המילים מעניינת אותי פחות מן האופן שבו הדיבור עשוי להיות מובן כסוג של פעולה שיש לה השפעה פרגמטית על העולם. פילוסופים המתמחים במה שידוע כ״תאוריית פעולת הדיבור״ מתרכזים במה שפעולת הדיבור מבצעת, בניגוד למשמעות של מילותיה. ג׳. ל. אוסטין פיתח את צורת החשיבה הזו על הדברים השונים שהדיבור מסוגל לבצע בספרו הקלאסי ״איך עושים דברים עם מילים״ [שראה אור בעברית בשנת 2006], ופילוסופים רבים של השפה המשיכו מאז לפתח את הרעיון.
למשל, חשבו על השאלה: ״אתה יכול לקחת רכבת לניו יורק?״; על ההצהרה: ״אתה יכול לקחת רכבת לניו יורק!״; על הציווי: ״קח רכבת לניו יורק!״ ועל העצה: ״אני במקומך הייתי לוקח רכבת לניו יורק!״ פעולות דיבור אלה משתמשות כמעט באותן מילים, אבל הן שונות מאוד ב״כוח״ הפרגמטי שלהן. כלומר, הן נבדלות פחות במשמעות שלהן, ויותר במה שהן מחוללות, בפעולות שהן תובעות מן הקהל שלהן. האחת מצפה לתשובה, האחת מוסרת מידע, האחת תובעת מעשה והאחרונה ממליצה ומייעצת.
כל פעולות הדיבור מבצעות פעולות כלשהן, בעלות השפעה חברתית. וכל פעולות הדיבור נשלטות על ידי מה שפילוסופים מכנים ״מוסכמות של נאותות״ (felicity norms) ו״מוסכמות של הולמות״ (propriety norms). הראשונות הן הנורמות שהופכות פעולת דיבור מסוימת לאפשרות קוהרנטית. כך למשל, בני בן העשרה אינו יכול להכריז על בחירות כלליות – פשוט אין לו סמכות שיכולה להפוך פעולת דיבור כזו מצדו להגיונית. באותה מידה, איני יכולה להעניק שם לתינוק של מישהי אחרת רק משום שמתחשק לי, על ידי כך שאצעק את שמו. אלה יהיו פעולות דיבור שאינן נאותות. מוסכמות הולמות הן נורמות שהופכות את פעולות הדיבור למתאימות במצבים מסוימים. כך, אף שיש לי סמכות להורות לבני לנקות את חדרו, זו תהיה הפרה בוטה של המוסכמות אם אכנס לכיתה שלו בבית הספר ואצעק עליו, באמצע הכיתה, שינקה את החדר.

נעליים, פלטפורמה

היא מחכה לרכבת. מה מותר לומר לה? מה מקובל? מה אפשר להציע, אם בכלל? תצלום: דוויד ליגבואה

הסכמה כרוכה, על פי רוב, בכך שמישהו עושה לכם משהו. אנו נוטים להבין הסכמה (או סירוב) כתגובה לבקשה. היא מציבה את המבקש בעמדה הפעילה, ואת מי שמסכים בעמדה סבילה

פעולות דיבור שונות בעלות עוצמה שונה עשויות לאפשר או לערער יחסי מין מוסריים, מהנים, אוטונומיים. בדיון הציבורי על אודות האתיקה של התקשורת המינית, נטינו לחשוב שבקשה לקיים יחסי מין, והסכמה או סירוב לכך, הם הדברים החשובים היחידים שניתן לעשות בדיבור בכל הנוגע לסקס מוסרי – שזהו סוג הדיבור היחיד שצריך להטריד אותנו. אנסה להראות שהמבט הצר, המתמקד בהסכמה, עיוות והגביל את ההבנה שלנו את ההגדרה העצמית המינית, ואת התפקידים השונים שהשפה עשויה למלא בהפיכת יחסי המין למוסריים ומספקים, או לבלתי מוסריים ומזיקים.

כיצד מגבילה אותנו ההתמקדות בשאלת ההסכמה? הנה מספר דוגמאות:
• הסכמה כרוכה, על פי רוב, בכך שמישהו עושה לכם משהו. אנו נוטים להבין הסכמה (או סירוב) כתגובה לבקשה. היא מציבה את המבקש בעמדה הפעילה, ואת מי שמסכים בעמדה סבילה. ובפועל, בהתחשב במציאות תרבותית, הדיון שלנו על אודות הסכמה כמעט תמיד מציב את הגבר כמבקש הפעיל ואת האישה כמי שמסכימה או מסרבת שהוא יעשה לה דברים. אבל היינו מעדיפים שמשא ומתן מיני יהיו הדדי יותר, לא?
• חלק גדול מהתקשורת המינית שלנו בפועל אינו עוסק בבקשה או בהסכמה לקיום יחסי מין. כשאני מתקשרת בנוגע לסקס, אני עשויה, למשל, להתחיל לתאר פנטזיה, להציע אפשרויות שאני חושבת שיענגו את האדם האחר, לברר כיצד הוא מרגיש בנוגע לפעילות או תפקיד, או לבקש עזרה כדי לברר מה אני מרגישה בנוגע לכך. משא ומתן מיני טוב מערב תכופות דיון משותף פעיל על מה שעשוי להיות נעים. לעתים קרובות הוא כולל שיחות על מגבלות, גבולות ותנאי סיום של פעילות מסוימת. דבר מכל אלה אינו תואם בדיוק את דגם הבקשה-הסכמה-או-סירוב של המו״מ המיני.

השתתפות אוטונומית מרצון חיונית לקיום יחסי מין מוסריים, אבל אינה מספיקה. אנו יכולים להסכים בחופשיות לכל מיני סוגים של סקס רע, מְסיבות איומות• השתתפות אוטונומית מרצון חיונית לקיום יחסי מין מוסריים, אבל אינה מספיקה. אנו יכולים להסכים בחופשיות לכל מיני סוגים של סקס רע, מְסיבות איומות. למשל, אני עשויה להסכים לעשות משהו שנראה לי משפיל או כואב באורח לא נעים, אולי משום שאני מעדיפה לקיים יחסי מין גרועים מלא לעשות סקס בכלל, או משום שבן זוגי אינו מגלה עניין במה שמעניק לי עונג.
כשאדם מבקש לקיים יחסי מין ואדם אחר מסכים להניח לסקס להתקיים – זו אינה הדרך האופיינית וכמעט תמיד גם לא האידיאלית ליזום בה יחסי מין. אז מהן הדרכים שבהן אנו יכולים להשתמש בשפה כדי ליזום סקס, ובעיקר מהן הדרכים לעשות זאת היטב? אתמקד בשתיים: הזמנה והצעת מתנה.

זוג, חיבוק

ועכשיו מה? איך? תצלום: Marie S

בדרך כלל, כשהכול מתנהל כשורה, יוזמה לקיום יחסי מין מתבצעת בצורת הזמנה, לא בקשה. בעיקר אם אנו חוברים למישהו בפעם הראשונה, בין אם מדובר במפגש סתמי או בהתחלה של מערכת יחסים רצינית יותר – הזמנות הן הדרך הנפוצה יותר ליזום סקס, ולרוב גם המתאימה יותר. כשאני במערכת יחסים עם מישהו, אין פירושו שאסור לי בשום מקרה לבקש סקס, כטובה. אבל כשאני מנסה ליצור אינטימיות עם מישהו בעודי לומדת להכיר אותו, הזמנה היא הדרך המקובלת יותר, התורמת לסקס טוב ומוצלח יותר מבקשה.

איזו מין פעולת דיבור היא הזמנה? מה היא עושה? הזמנה יוצרת מרחב מסביר פנים שאליו המוזמן יכול להיכנס. כשאתם מזמינים מישהו או מישהי, הם אינם מחויבים להסכים להזמנה. אבל אתם גם לא פותחים אפשרות ניטרלית, אתם מבהירים להם שהם רצויים במרחב הזה. אם אני אומרת לכם: ״אני מכינה אצלי ארוחת ערב ביום רביעי ואני רוצה בבקשה שתבואו, ואם לא תבואו אני אפגע״, אז אני מבקשת מכם לבוא, ואיני מזמינה אתכם. באותה מידה, אם אומר, ״אני מכינה ארוחת ערב, אצלי, ביום רביעי, ואתם יכולים לבוא או לא, זה לא משנה לי״, זו אינה ממש הזמנה, אלא מין הצעה, ובמקרה הטוב זו מין הזמנה מגושמת שאינה מסבירת פנים. הזמנות מותירות למוזמנים את האפשרות לקבל או לדחות אותן. אם תסרבו להזמנה שלי, מותר לי להתאכזב, אבל לא להיפגע (אף כי אני עשויה להרגיש פגועה אם הזמנתי נדחתה בצורה גסת רוח או מעליבה). אחת התכונות המוזרות והמעניינות של הזמנות היא שכאשר הן נענות בחיוב, גם המזמין וגם המוזמן מצופים להפגין הכרת תודה. אני מודה לכם על כך שאתם באים לארוחת הערב ואתם מודים לי על האירוח.

אף שהזמנות מותירות את המוזמנים חופשיים לסרב, אין פירושו שכל אחד רשאי להזמין כל הזמנה שהוא רוצה

אף שהזמנות מותירות את המוזמנים חופשיים לסרב, אין פירושו שכל אחד רשאי להזמין כל הזמנה שהוא רוצה. הזמנות עשויות להיות לא נאותות או לא ראויות. איני יכולה להזמין אתכם לבוא להצביע באזור מגורי. זו אינה הזמנה נאותה: אין לי זכות לעשות זאת, וזו אינה הזמנה שהמוסדות מאפשרים לכם להיענות לה. והזמנה נאותה עשויה להיות בלתי ראויה. אם אני פוגשת זרה באוטובוס ומשוחחת איתה קלות במשך שתי דקות, על פקקי תנועה, זה יהיה לא ראוי מצדי להזמין אותה לחתונה שלי.
הזמנה מינית פותחת את האפשרות לקיים יחסי מין, ומבהירה כי הסקס רצוי. הזמנות הן הבעת רצון ללא תובענות. אף שאנחנו בדרך כלל מרוצים כשאנשים מקבלים את הזמנתנו לקיום יחסי מין, על פי רוב איננו רוצים שאנשים יסכימו לעשות איתנו סקס כטובה, משום שזה יראה לנו כאילו הם נעתרו לבקשה. והזמנה צריכה להיות נאותה וראויה. איני יכולה להזמין אתכם לעשות סקס עם איש מלבדי (זה יהיה מעשה לא נאות וגם לא מוסרי). איני יכולה להזמין אתכם לקיים איתי יחסי מין אם זה יהיה ניצול של כוח מצדי, או אם אתם תתקשו, מסיבה אחרת, לסרב להזמנה (שתהיה לא ראויה וגם לא מוסרית), או בסיומו של פטפוט בן שתי דקות בתור במכולת (שאז מדובר בהזמנה לא ראויה ובוודאי גם מביכה). עצם העובדה שניתן לסרב להזמנה אינה מעניקה לאנשים רשות להזמין הזמנות שאינן נאותות או אינן ראויות – מה שמטרידנים ברחוב, למשל, נוטים לא להבין.

כוס קפה, הזמנה, הצעה

כמו להציע כוס קפה? תצלום: קווינסי אליביו

אני מציעה להציב במרכז המודל שלנו של שפת היוזמה המינית, את ההזמנות ולא את הבקשות. הדבר מעורר שורה חדשה שלמה של שאלות מעשיות. מתי הזמנות מיניות הן נאותות וראויות, ולמי יש סמכות להזמין, ואת מי? מאחר שהזמנות נשענות על איזון מורכב בין פנייה חיובית אל המוזמן לבין החופש שלו להגיב כרצונו, מה משמר את האיזון ומה מפר אותו? הזמנה עלולה, למשל, להיות משפילה אם היא אינה נעשית באופן חיובי מספיק. או שהיא עלולה להתפרש ככפייה, אם היא נעשית תוך הפעלת לחץ. שימו לב, שאם אני מזמינה תכם, באורח נאות, לקיים איתי יחסי מין, אז התגובה שלכם אינה נכללת כלל בקטגוריית פעולות הדיבור מסוג הסכמה או סירוב. היענות להזמנה אינה מעשה נאות – ניתן להיענות או לדחות הזמנה. ולכן המודל אינו מאפשר הבנה של ממש של מרבית היוזמות לקיום יחסי מין, ובעיקר יחסי מין מענגים ומוסריים.

בין בני זוג הנמצאים בקשר ממושך מקובל למדי להציע זה לזה מתנות של קיום יחסי מין

כשאנו מנסים להתחיל ולייצר אינטימיות מינית עם אדם כלשהו, הזמנות מיניות נפוצות יותר ועל פי רוב בריאות יותר מאשר בקשות לקיום יחסי מין. בתוך מערכת יחסים ארוכת טווח עם בני זוג, היוזמה לקיום יחסי מין נעשית לעתים באמצעות הצעת-מתנה. אמנם, משונה וכמעט תמיד לא ראוי להציע סקס כמתנה לאדם שאנו בקושי מכירים, אך בין בני זוג הנמצאים בקשר ממושך מקובל למדי להציע זה לזה מתנות של קיום יחסי מין. אני עשויה להציע לבן זוגי סקס כסוג של פרידה לפני שאני יוצאת לנסיעה ממושכת. אני עשויה להציע לו משחק תפקידים, או לשתף פעולה עם פֶטיש אשר שנינו יודעים שהוא אינו בדיוק ״הדבר״ שלי. אין כל פגם בהצעה לעסוק בפעילות מינית עם אדם יקר לנו מתוך נדיבות, ולא מתוך תשוקה ישירה. אמנם יש מי שלאחרונה מצדדים במודל של סקס מוסרי התובע ״הסכמה נלהבת״ מכל המעורבים, אך לא כל המפגשים המיניים ולא כל הפעילויות הנעשות במסגרתם חייבים להיות נחשקים בלהט על ידי כל הצדדים כדי שהמפגש יהיה מוסרי או בעל ערך.

מכונית, מתנה, חיפושית אדומה

גם את עצמי אגיש לך כך. רוצה? תצלום: מיק מינגל

מתנות, במהותן, ניתנות מתוך רצון חופשי ונדיבות. מתנה שאני חייבת להציע אינה בעצם מתנה

כפי שנהגנו באשר להזמנות, לפני שנמשיך, בואו נבחן לרגע את המבנה הפרגמטי של מתנות ושל הצעות מתנה. מתנות, במהותן, ניתנות מתוך רצון חופשי ונדיבות. מתנה שאני חייבת להציע אינה בעצם מתנה. בפועל, כללי אתיקה מאלצים אותנו לתת ״מתנות״ שונות – אבל אלה אינן באמת מתנות, גם אם אין לנו ברירה אלא להעמיד פנים שהן ניתנות מתוך רצון חופשי. מתנות, מטבען, אינן יכולות להיתבע או להינתן בעקבות בקשה. אם אתם מבקשים ממני לקחת חלק במעשה מיני שאתם משתוקקים לעשות, ההשתתפות שלי אינה מתנה אלא טובה שאני מעניקה לכם. מתנה נועדה לשמח את מקבליה. היא אינה מצליחה תמיד לשמח אותם, אבל מתנה שלא נועדה לעשות זאת אינה מתנה כלל. בנוסף, מרכיב חיוני בהענקת מתנות הוא האפשרות של המקבל לסרב להן. מתנות המתקבלות מחייבות את המקבל בהכרת תודה ובהדדיות.

הענקת מתנות סקרנה תמיד חוקרים בתחום מדעי החברה, גם משום המרוכבות של המוסכמות הכרוכות בה וגם בשל התפקיד החשוב שהיא ממלאת בניהול ובתחזוק הקהילה. כפי שמראה ג׳ון שֶרי במאמרו משנת 1983, העוסק באנתרופולוגיה של הענקת מתנות, סוגים שונים של מתנות וסוגים שונים של קבלה והדדיות נחשבים נאותים עבור עמיתים לעבודה, חבר מאושפז, מסיבת רווקות, מאהב, חתונה, מסיבת יום הולדת של ילדה וכן הלאה. בכל תרבות ישנן גם נורמות ברורות הקובעות כיצד לסרב או לקבל מתנות. אחד המאפיינים הבולטים של הענקת מתנות הוא אופייה ההדדי, שהוא חלק מכל מערכת של הענקת מתנות בתרבויות שונות ונבדלות. מתנות דורשות הדדיות, וכך, בין השאר, הן מתחזקות מערכות יחסים.

חלק מן המורכבות של הנורמות הנוגעות להדדיות של הענקת המתנות הוא שהן מטבען פתוחות לפרשנות. מסובך לדעת מה נחשב לגמול הולם תמורת מתנה. למשל, אם אתם משיבים מתנה לנותן במהירות גדולה מדי, או שהמתנה שלכם דומה מדי לזו שקיבלתם, יש בכך הפרה של נורמה. אם אתם מעניקים לי ספר שאתם חושבים שאוהב, לא ראוי שמיד אגיש לכם בתמורה ספר אחר, ועוד פחות ראוי אם אתן לכם בעתיד את אותו ספר בחזרה. על הגודל, העיתוי ותוכן מתנת-התגמול להיקבע באורח שאינו ישיר מדי ובעדינות, בהתאם למתנה המקורית. משום שמתנות חייבות – בין השאר – להינתן בנדיבות ולא מתוך אילוץ, ההיגיון הקובע את מתנת-הנגד הוא מסובך. מתנות אמנם דורשות פעולת תגמול, אבל אם התגמול הנדרש ספציפי מדי, כבר אין מדובר במתנות אלא בדבר מה הדומה יותר לסחר חליפין.

הזמנה אינה אמורה להניח שהמקבל רוצה לקבל אותה. אבל מתנה נועדה להיות מעשה של נדיבות שמשמח את המקבל (בין אם היא מצליחה לעשות זאת ובין אם לאו), והיא מזמינה הדדיות

הזמנה אינה אמורה להניח שהמקבל רוצה לקבל אותה. אבל מתנה נועדה להיות מעשה של נדיבות שמשמח את המקבל (בין אם היא מצליחה לעשות זאת ובין אם לאו), והיא מזמינה הדדיות. משום כך, בין השאר, מתנות מיניות, להבדיל מהזמנות מיניות, הן על פי רוב יומרניות ואינן מתאימות לשלבים מוקדמים של ההיכרות, כשעדיין אינכם יודעים מה מספק את בני הזוג ואינכם נמצאים עדיין בעמדה שתאפשר לכם להטיל עליהם מחויבות להשיב לכם בתגמול. אבל הענקת מתנות מיניות נדיבות, שנועדו קודם כל לשמח את בני הזוג ולא לספק ישירות את התשוקות המיניות שלכם, הן חלק נורמלי ממערכת יחסים ממושכת ובריאה. מתנות כאלה אכן יוצרות מחויבות להענקת תגמול, אף אם זה אינו מידי וגם לא זהה למתנה וגם אינו מחויב להינתן במועד מסוים. אם אתם מגשימים את תשוקותיי המיניות באורח קבוע, מתוך נדיבות, הרי שחוסר הדדיות מצדי יהיה בגדר זלזול ופגיעה במערכת היחסים שלנו.

זוג, מין, אינטימיות

סימנים להדדיות. תצלום: וידאר נורדי-מתיסן

שימו לב, שעל פי רוב, אם מישהו מציע מתנה ראויה, אני זקוקה לסיבה טוב כדי לדחות אותה. סירוב לקבל מתנה הוא מעשה פוגעני. לא כך בנוגע למתנות מיניות, שניתן לסרב להן גם ללא כל סיבה, ואיש אינו רשאי לחוש עלבון בשל כך. אם אני מציעה, למשל, לעסוק בפֶטיש שלכם ואתם מסרבים, יתכן שאתאכזב או שאופתע, אבל אין לי זכות לראות בכך עוול שעשיתם לי.
מתנות מיניות, כמו הזמנות, יכולות להיות הולמות או לא הולמות, נאותות או לא נאותות. למשל, משלוח צילומי-פין (dick-pics) שלא נתבקשתם לשלוח נחשב על פי רוב למתנה שאינה ראויה. הצעת מתנות מיניות בשלב מוקדם מדי במערכת יחסים אינו הולם. אם אנסה להעניק לכם כמתנה את תשומת הלב המינית של אדם אחר, זה יהיה מעשה שאינו נאות. מתנה מינית אותנטית, הולמת ומתחשבת, המוצעת במסגרת מערכת יחסים, דורשת הכרת תודה (אך לא בהכרח קבלה של המתנה), גם אם למקבל לא מתחשק, במקרה, לקבל מתנה כזו באותה עת.

שפת המו״מ המיני כוללת יותר מיוזמות מיניות בלבד. באורח אידיאלי, אנו מתקשרים על אודות כל מיני דברים אחרים מלבד השאלה האם לקיים יחסי מין, ובכלל זה איזה דברים אנחנו רוצים לעשות במהלך הסקס, מה אנחנו ממש לא רוצים, האם אנו נהנים, מה לשנות תוך כדי, מתי אנחנו רוצים להפסיק...

עד כה דנו בדרכים שבהן אנשים יוזמים יחסי מין. ניסיתי לחרוג מן המודל שלפיו אדם אחד יוזם קיום יחסי מין באמצעות בקשה, שהאחר מסכים או מסרב לה. אבל חשוב לשים לב כי שפת המו״מ המיני כוללת יותר מיוזמות מיניות בלבד. באורח אידיאלי, אנו מתקשרים על אודות כל מיני דברים אחרים מלבד השאלה האם לקיים יחסי מין, ובכלל זה איזה דברים אנחנו רוצים לעשות במהלך הסקס, מה אנחנו ממש לא רוצים, האם אנו נהנים, מה לשנות תוך כדי, מתי אנחנו רוצים להפסיק וכן הלאה. אף שאני יכולה להזכיר סוגים רבים של דיבור, אני רוצה להתמקד בסוג נוסף אחד בלבד של פעולת דיבור, משום שאני חושבת שהוא כלי מוסרי מעניין וחשוב במיוחד לתקשורת מינית. מדובר במילות ביטחון ובמבנה הפרגמטי שלהן.

גם אם אנחנו מסכימים מרצוננו החופשי למפגש מיני, או נכנסים אליו באורח עצמאי (למשל, על ידי היענות להזמנה), עלינו להיות מסוגלים לצאת מן הפעילות הזו בקלות ובחופשיות. לא די בכניסה עצמאית. פעילות מינית היא אוטונומית רק כשכולם מבינים את תנאי היציאה ומסוגלים להפסיק את הפעילות כרצונם, ויודעים ובטוחים שהם מסוגלים לעשות זאת. הדבר תובע מוסכמות שפה משותפות ליציאה מכל פעילות. מילות ביטחון, כשנעשה בהן שימוש נכון, מספקות מסגרת המאפשרת לכולם להבין מתי מישהו מעוניין להפסיק את הפעילות המינית. לעתים אנשים הדנים ביחסי המין, מסכימים מראש על מילת ביטחון. זו יכולה להיות מילה אקראית ברורה שכמעט בטוח שהיא לא תעלה במהלך הדיבור השגור במהלך הסקס (חברה אחת שלי משתמשת ב״קימצ׳י״, ואחרת ב״הלסינקי״). או שהמשתתפים יכולים להשתמש במערכת ה״ירוק״, ״צהוב״ ו״אדום״, המאפשרת הבדלי דרגות: ״ירוק״ נועד להבהיר לבני הזוג כי הכול מתנהל כשורה, מעיד על הנאה ועל רצון להמשיך בפעילות. ״צהוב״ נועד להבהיר אי נוחות או חשש, וקורא לאדם האחר למתן את הפעילות ולחפש אותות לכך שאתם מעוניינים לשנות או להפסיק את המתרחש. ״אדום״ מסיים את המפגש המיני. אם מישהו קורא ״אדום״ כולם לא רק מפסיקים את מה שהם עושים, אלא עוצרים לחלוטין את המעשה המיני כולו.

דובדבנים

כל אחד והדובדבן שלו, או שלה. תצלום: ג'ייסון לונג

חלק ממה שמעניין במילות ביטחון הוא שהן מאפשרות להפסיק פעילות בכל שלב, ללא צורך בהסברים, ללא האשמה בחציית גבולות או בכל עוול אחר (אם כי הן עשויות לשמש אותנו כשמתרחשת חריגה כזו). השימוש במילה ״אדום״ אינה מרמזת כי מישהו הפר כללים או חרג מן המוסכם. המילה פשוט מסיימת את הפעילות המינית. היא אינה דורשת התנצלות ואינה מחייבת התנצלות מצד מי שהשתמש בה. חשוב לציין כי מילות ביטחון הן על פי רוב מילים שאין להן כל רלוונטיות סמנטיות ואין סיכוי שיעלו בהקשר אחר במפגש מיני רגיל – הן נועדו ליצור הפרעה מינימלית אך כזו שאינה משתמשת לשתי פנים, מבלי לבקש הפרעה, דיון או שיחה בתגובה. ללא מערכת של מילות ביטחון, אם אני רוצה לפתע פתאום לעצור את המתרחש, אני חייבת לומר משהו כמו: ״תפסיק את זה, מיד״. קשה להשתמש בפעולת דיבור כזו מבלי להישמע נוזפת, וכמעט אין מצב שבו פעולת דיבור כזו לא תיצור קרע שיחייב תיקון.

למילות ביטחון יש מבנה פרגמטי מורכב. בחירת מילות ביטחון היא מעין מֶטה-דיבור שמאפשר למשתתפים להחליט ביחד כיצד להבהיר את הגבולות של המפגש המיני. הן ממלאות תפקיד רב עוצמה ביצירת המבנה שבתוכו יכולה הפעילות להתקיים, גם אם לא משתמשים בהן לעולם. הן חשובות, בין השאר, משום שתוך כדי מפגש מיני, הדיבור הוא לעתים קרובות בלתי ישיר. אם מישהו קורא, ״לא, אבא, לא, תפסיק!״ הוא כמעט תמיד אינו סבור שבן הזוג הוא באמת אביו, ואולי אינו רוצה כלל להפסיק. אנחנו זקוקים לדרכים ברורות מאוד כדי שנוכל לדעת מתי מישהו רוצה לומר משהו שלא בהקשר הבלתי-ישיר הזה. מערכת של מילות ביטחון מאפשרת למשתתפים לקבוע דרך מוסכמת ליציאה מן הדיבור בהקשר הלא ישיר הזה, שעשוי לכלול משחק תפקידים, מטפורות ובדיקת גבולות. המילה ״צהוב״ אינה משתמשת כפקודה אלא כהפניית תשומת לב, לצד בקשה לשינוי קל. ״אדום״ היא פקודה ברורה: היא שוללת את ההסכמה שניתנה קודם, וגם קוטעת את המפגש, ומעבירה את המשתתפים מן ההקשר המיני אל ההקשר היומיומי שלהם.

כשאנחנו רוצים להתנסות במשהו שאולי יענג אותנו, אבל עלול גם לגרום לנו אי נוחות או לסכן אותנו, אנו צריכים לוודא מכל לכל ספק שאנו יכולים להפסיק את הפעילות הזו בצורה בטוחה

מילות ביטחון הן כלי דיון רבי עוצמה המאפשרים אוטונומיות, עונג וביטחון במין, לפחות בשני מובנים. במובן הישיר ביותר, הן מעניקות כלי להפסקת פעילות בצורה ברורה וחד משמעית, וכמעט אינן מותירות מקום לאי הבנות. אבל בעיניי מעניינת עוד יותר העובדה שמילות ביטחון מאפשרות לאנשים לעסוק בפעילויות, לבחון תשוקות ולחוות התענגויות שבצורה אחרת היו נראות להם מסוכנות מדי. כשאנחנו רוצים להתנסות במשהו שאולי יענג אותנו, אבל עלול גם לגרום לנו אי נוחות או לסכן אותנו, אנו צריכים לוודא מכל לכל ספק שאנו יכולים להפסיק את הפעילות הזו בצורה בטוחה. מילות ביטחון מרחיבות כך את טווח האפשרויות לבחירה מינית. מיני דברים שהיינו רוצים לעשות או לנסות, עלולים להיות מסוכנים או לא מפתים אלא אם אנו בטוחים שנוכל להפסיק אותם באופן שאינו משתמע לשתי פנים, ללא משא ומתן וללא רגשות פגועים. אלה עשויים להיות מעשים הכרוכים בכאב או אי נוחות, וגם פעילויות שבהן אנו מגלמים תפקידי משדלים, שתלטנים או כנועים, וכל מעשה אחר הכולל דיבור שאין להבין אותו מילולית. אנו עשויים לרצות לבדוק כל מיני דברים, גם אם יש בכך חצייה של גבולות אזורי הנוחות שלנו.

עצור, לעצור

יש הרבה דרכים לבקש... עד כאן. תצלום: וולודימיר הרישצ'נקו

נטינו להתמקד באונס ותקיפה, שהובנו כפעילות מינית שלא מהסכמה, כפגיעות המיניות היחידות שעמן עלינו להתמודד. למעשה, ישנן דרכים רבות נוספות שבהן סקס יכול להשתבש מבחינה מוסרית

ומילות ביטחון אינן אמורות, לעולם, להיות הדרך היחידה שבה מישהו יכול לקטוע התרחשות מינית – כל המשתתפים צריכים להיות מסוגלים להגיב בגמישות גם למילים אחרות. לכן, ״הו, לא, בבקשה, אני לא מסוגל יותר, לא!״ יכול להיות חלק מסצנת שליטה מוסכמת ולא ניסיון להפסיק את ההתרחשות, אבל ״לא, באמת, רדי ממני, אני חייב להשתין ואת לוחצת לי על השלפוחית״ הוא כמעט תמיד אות לחוסר רצון להמשיך ולקחת חלק במתרחש, ממש כמו ״לעזאזל, כבר שמונה בבוקר, אני חייב ללכת לעבודה״. מילות ביטחון הן כלי המעצים את האוטונומיה והביטחון במין, אבל אסור שהן יחליפו את כוחן של יתר המילים.
אמנם, שלא במפתיע, מילות ביטחון נולדו בקהילת ה-BDSM, אבל נדמה לי שיהיה נפלא אם השימוש במילות ביטחון יהפוך למעשה שיגרתי (גם מחוץ לתחום המיני), ובעיקר אם הן יהפכו לחלק מן החינוך המיני לנוער. מילות ביטחון מעניקות לאנשים את היכולת להפסיק את הפעילות בצורה בהירה, ללא ויכוח ומבלי שידרשו לנמק. הדבר חשוב במיוחד עבור צעירים שרק מתחילים להתנסות בסקס ולגלות ממה הם נהנים ולומדים כיצד להקשיב ולכבד את גבולותיהם של אחרים. מילות ביטחון גם מאפשרות לאנשים לחקור את התשוקות שמילואן עלול להיות מסוכן או לא נעים ללא מילים כאלה. נרמוּל השימוש במילות ביטחון יהיה צעד משמעותי מעצים, שיגן על הביטחון והאוטונומיות של כולם. השימוש במערכת כזו יוצר מרחב להסכמה מתמשכת, התנסויות פעילות ושיתוף פעולה מיני.

אמרתי שהנטייה החברתית הברורה שלנו למקד את הדיון במו״מ המיני בהסכמה ובסירוב יוצרת ראייה צרה ומעוותת של הפרגמטיות בתקשורת המינית. באותו אופן, נטינו להתמקד באונס ותקיפה, שהובנו כפעילות מינית שלא מהסכמה, כפגיעות המיניות היחידות שעמן עלינו להתמודד. למעשה, ישנן דרכים רבות נוספות שבהן סקס יכול להשתבש מבחינה מוסרית. לעתים אנשים מסכימים באופן חופשי לקחת חלק בפעילות מינית, מסיבות בעיתיות מבחינה מוסרית – אולי משום שהם חושבים שהדבר נחוץ כדי להוכיח את ״הגבריות האמתית״ שלהם ולהרשים את חבריהם, או משום שהם מגישים אשמים על כך שלא קיימו יחסי מין עם אדם שהיה נחמד אליהם ורוצה סקס ״בתמורה״. לפעמים אנשים מסכימים לעשות מעשים שמשפילים או מנצלים אותם. ולעתים התקשורת במינית מפרה נורמות מוסריות ופרגמטית: הזמנה עלולה להיעשות בנימה שלילית או לא נאותה או תובענית מדיי. הצעת מתנה עלולה להיות מעליבה. אנשים עלולים להסכים לקחת חלק בפעילות שמסכנת מישהו מבלי להבהיר כיצד אותו אדם יוכל להפסיק את הפעילות, וכן הלאה.

כשאנו מדברים על אוטונומיה מינית, השיחות שלנו מתמקדות על פי רוב בשני תחומים. האחת הוא גישה לאמצעי מניעה, הפלות, בריאות מינית וחינוך מיני (נושאים שבהם לא עסקתי כאן). השני הוא הסכמה – או ליתר דיוק, כפי שהצעתי קודם, על פי רוב מדובר ביכולתן של נשים לסרב בהצלחה להצעה גברית. שני אלה הם אכן נושאים חשובים ביותר, בעיקר מאחר שהם נמצאים כעת תחת איום תרבותי וחוקי גדול. אבל לטענתי אוטונומיה מינית תובעת גם את היכולת לעסוק בתקשורת מינית בהירה, מורכבת ומדויקת מאוד – ובכלל זה שימוש בשפה שחורגת מעבר להסכמה וסירוב לבקשות לקיום יחסי מין.

 

רבקה קוקלה (Rebecca Kukla) מלמדת פילוסופיה באוניברסיטת ג׳ורג׳טאון. היא חוקרת בכירה במכון קנדי למוסר, והיא מחברת הספר Mass Hysteria: Medicine, Culture, and Mothers' Bodies (משנת 2005).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: במיטה, ביחד. תצלום: קרול ייפס, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי רבקה קוקלה, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על איזו מין שיחה על מין

01
אריה

מה היה קורה אילו הנורמה בחברה הייתה מתחלקת להורות מחד גיסא וזוגיות מאידך. (כפי שיש לנו הרבה חברים יהיו לנו הרבה זוגיות, אך הורים נהיה רק עם אדם אחד עד שניים (כנורמה) כך ימנע המצב של הרבה אחים ואחיות מסתובבים בינינו)
כלומר זוג הורים יכול להיות מי שמטפלים יחד בילדיהם אך זוגיות זה משהו, כזה, קצת יותר מתגלגל.
בהתאם לנורמה חדשה של התגלגלות וחיבור לעצמי לתחושות הרגע.
הנורמה של היום מונעת מרבים מהאנשים לאפשר מגע אחד לשני, כי כל מגע (למרות היותו כל כך חשוב לאדם מטבעו, כל עוד זה בהסכמה, למשל חיבוק) כל מגע (למשל בעבודה) ישר יכול להקרא בגידה להביא לבגידה ולשבור את נורמת הרומנטיקה המוסר והזוגיות.
וכך הנורמה הזוגית של היום היא כמו סם מדכא.
היא מונעת ומדכאת לנו האנשים את האפשרות לחוות התרגשויות ופרפרים בבטן מרבים שנמצאים סביבנו.
ודי מונעת מאתנו לחוות את ספי האושר העליונים שלנו בחיינו. (בסוף התאהבות זה כמו סמים) .
למה?
כי כך קבעו? כי קבעו נורמה שמונעת סבל מלאכותי שהיא עצמה יצרה.
סבל של בגידה קנאה ופגיעה בנרטיב שכולם מכירים של "חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה עם ילדיהם"
גם הילדים רוצים לראות את הוריהם ביחד לנצח (אך יותר בקטע של חברים) מתחבקים מתנשקים אך חס וחלילה שום ילד לא רוצה לראות סממן מיני בין הוריו, כי זה די מביך בלשון המעטה.
וכך יוצא שדווקא כן היה אפשרי מודל של הורים חברים מצד אחד ומנגד שניהם בעלי זוגיות מתגלגלת ללא קנאה וכעסים.
כמובן שכל זה רק אולי עניין של עתיד כי שינוי נורמה כזו דורש מאסה קריטית של אנשים ולא נראה לי שמי שקובע את הנורמות המדוברת אשר קובעות לנו את התודעה יוותר בקלות על שליטתו בנו.
אלא לדעתי ימשיך לחלחלה כי כך הכי נכון לכאורה.
סיפור הזוגיות מאפשר שליטה בדיוק כמו סיפורי הדת.
כנ"ל אילו הייתה נורמה ללכת ערומים, האם עדיין היו עושים עניין כזה גדול מאיברים מוצנעים?

אך די בטוח שאם הנורמה הייתה החדשה המדוברת לעיל: "שכמו שמותר חברים כמה שרוצים אז מותר גם זוגיות או מגע כמה שרוצים" (כמה ממכם היו רוצים לחבק מישהו בעבודה או לקבל ממנו חיבוק? אך לא אסור, me too ובגידה ולא מוסרי, מי קבע? אנשים רוצים אהבה.) זה אפשרי רק אם יגדירו נורמה שבה אין מטרה נשגבת של זוגיות נצחית של רומיאו ויוליה אלא יש בני אדם שמחפשים לחוות אהבה שאילו יאפשרו להם לחוות אותה מכל הכיוונים מבלי רגשות אשם כי פועלים באופן לא מוסרי אלא מתוך תפיסה שזה הצורך העיקרי שלנו מרגע שאנו נולדים... רק אז, אולי, אולי יפסיקו המלחמות.

02
איתמר

זה מאמר גרוע מאוד. החולשה הגדולה ביותר שלו היא ההתבססות כביכול על תיאוריה מתחום הפילוסופיה של הלשון, בעוד שבפועל התרומה שלה לרעיונות שהכותבת רוצה לקדם קלושה ביותר. לא כל מה שמתפרסם בכתבי עת ראוי לתרגום...

04
ד.ה.

מבלי להסכים לכל תוכן המאמר, הרי שהוא תורם להבנת המורכבות בתקשורת הבין אישית בכלל.
מה שהמאמר לא נוגע בו הוא המיגוון האנושי החל גם על היכולת להבין מורכבות שכזו. רבים מאיתנו מכירים אחרים שגישתם התקשורתית היא פשטנית ואינה יכולה להכיל מורכבות. אנו חיים עם אנשים כאלו ויכולים גם לאהוב אותם בשל סגולותיהם האחרות, אבל איננו יכולים לצפות ולדרוש שהם יידעו להתנהג על בסיס ניתוח פילוסופי נרחב ורב-דקויות של השפה. אם, כדברי הכותבת, "אוטונומיה מינית תובעת גם את היכולת לעסוק בתקשורת מינית בהירה, מורכבת ומדויקת מאוד" - הרי שאוטונומיה מינית תישאר אוטופיה לנצח. ברגע שאנו עוברים מניתוח תיאורטי לתביעה חברתית אנו חייבים להביא את המיגוון האמור בחשבון, ולשרטט קווים גסים יותר ופשוטים יותר שעל פיהם יוכלו לנהוג כמעט כל יחידי-החברה שבה מדובר.
למעשה החוק הוא מערכת קווים כזו וגם הנורמה החברתית היא מערכת קווים כזו. תחושת הבעייתיות שממנה נובע המאמר הזה והשיח ציבורי העכשווי בנושא המיני, נובעת ממערבולת הערכים שבה שרוייה החברה האנושית, מערבולת שמצדה נובעת מתהליכים טכנו-תקשורתיים ונדידה פיזית בין תרבויות, ההולכים ומתגברים כעת.
השיח התיאורטי מסוגו של המאמר הזה יכול לסייע להרגיע את הסערה, אבל לא באופן של "דרישה ליכולת". דרישה כזו היא מחוץ ל"מוסכמות הנאותות" אותן מזכיר המאמר: כפי שאין הכותבת יכולה לדרוש מכל יחידי-החברה לעמוד בסטנדרטים של יכולת פיזית, אלא היא (אני מניח) מבקשת מהחברה להתאים עצמה למאותגרים בתנועה במרחב הפיזי, כך היא צריכה להתייחס לסטנדרטים של תקשורת.