איפה כולם?

האם יש חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ? האם אנו היחידים? אולי החיפוש שלנו מוגבל? ואולי יש מחסום התפתחותי שאין לעבור אותו?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

אנו חיים בתחילתו של עידן מרגש, האדם מתחיל להביט אל הכוכבים. הוא שואף "לחקור ולגלות עולמות מוזרים חדשים, לחפש אחר חיים וציוויליזציות חדשות, להרחיק באומץ למקום שאליו לא הרחיק אדם בעבר..." אולם שאיפות לחוד ומציאות לחוד – האדם, ככל הנראה, לא ירחיק באומץ בעתיד הנראה לעין, לפחות לא מעבר לגבולותיה המצומצמים של מערכת השמש. לעומת זאת, לא מן הנמנע שבן ציוויליזציה אחרת הרחיק לכת אל עבר מקומות שבהם לא דרך אחד מבני מינו. האם היו בהם מי שהגיעו לכאן? ככל הידוע לנו (הקהל הרחב), לא. לא רק שאיננו יודעים על זר שירד מן הכוכבים לבקרנו, גם אנו שמביטים בכוכבים הרחוקים ומחפשים סימנים טרם גילינו דבר. אם ניקח בחשבון את מספרם העצום של הכוכבים ומערכות השמש הדומות לשלנו בגלקסיה, ייתכן ונתהה כיצד לא פגשנו עד כה יצורים אינטליגנטיים אחרים, שלפחות על פי חישובים סטטיסטיים משוערים אמורים להיות אזרחיו של שביל החלב, ממש כמונו. או במילותיו של הפיזיקאי אנריקו פרמי, "איפה כולם?" (“Where is everybody?”)

לא מן הנמנע שבן ציוויליזציה אחרת הרחיק לכת אל עבר מקומות שבהם לא דרך אחד מבני מינו. האם היו בהם מי שהגיעו לכאן?

פרדוקס פֶרמי, הקרוי על שמו, מאיר את הסתירה בין החישוב הסטטיסטי, שתוצאתו היא מספר רב של ציוויליזציות אינטליגנטיות האמורות ליישב את הגלקסיה והיקום, ומנגד, השאלה "איפה כולם?", כלומר העובדה שלא נתקלנו בזרים אלו עד היום. ההערכה המקובלת כיום היא שישנם בין 100 ל-400 מיליארד כוכבים בגלקסיית שביל החלב. מחקרים ותצפיות חדשים מצביעים על כך שמספר הגלקסיות ביקום הוא כשני טריליון, או במילים אחרות 2000 מיליארדים (2 כפול 10 בחזקת 12) גלקסיות. החיפוש אחר חיים תבוניים מתמקד בכוכבי לכת דמויי-ארץ – כוכבי לכת שאורך הרדיוס שלהם זהה או כפול מהרדיוס של כדור הארץ, הקרינה שהם מקבלים מהשמש שלהם היא בעוצמה של עד פי ארבעה משלנו ומשך זמן הקפתם את השמש שלהם הוא בין 200 ל-400 ימים. אחת השאלות המרכזיות בניסיון למצוא כוכבי לכת כאלה, היא איזה חלק הם מהווים מתוך כלל כוכבי הלכת המקיפים כוכבים בעלי מאפיינים הדומים למאפייניה של השמש שלנו. ההערכות השמרניות מדברות על כחמישה אחוז מבין הכוכבים. מתוך כוכבים דמויי-שמש אלה, המחקרים התצפיתיים מסיקים סטטיסטית שאת 5-6 אחוז מהם מקיף כוכב לכת דמוי-ארץ. מחישובים אלה עולה שבגלקסיית שביל החלב בלבד, על פי ההערכות השמרניות ביותר, אמורים להיות 250 מיליון כוכבי לכת דמויי-ארץ. מכאן מתחילים החישובים להיות ספקולטיביים, משום שכעת עלינו לשער בכמה מדמויי-ארץ אלו יתפתחו חיים. אם נניח שרק באחוז אחד מתוכם נוצרו חיים, ורק באחוז אחד מדמויי-ארץ מכילי חיים אלה הגיעו החיים לדרגת התפתחות הדומה לשלנו, אזי אנו עומדים בפני מספר עצום של 25 אלף ציוויליזציות אינטליגנטיות כשלנו רק בתחומי גלקסיית שביל החלב. ומכאן השאלה, איפה כולם?

איפה כולם?, פרדוקס פרמי, חוצנים, חיים מחוץ לכדור הארץ

"איפה כולם?", החיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ. תצלום: טימותי טקמוטו.

וזה לא שאנחנו לא מחפשים. פרויקט SETI (חיפוש אחר אינטליגנציה חוּצנית, Search for Extraterrestrial Intelligence) הוא למעשה אסופה של פרויקטים שונים, המחפשים בחלל הרחוק אחר סימנים המעידים על קיומן של ציוויליזציות אינטליגנטיות. מרבית הפרויקטים מוקדשים לחיפוש אחר אותות רדיו בתדרים וברוחבי תדרים מסוימים, אולם ישנם גם פרויקטים המחפשים אורכי גל אופטיים (שמקורם בלייזרים), חוקרים את האפשרות לשימוש בהתפרצויות קרני גמא לשם תקשורת ואפשרויות אחרות, כגון שימוש בגָשוֹשוֹת-חלל על מנת לתקשר. בנוסף לכל אלה, ישנו גם אפיק מחקר העוקב אחר "חתימות טכנולוגיות" שעשויות להתגלות על כוכבים מרוחקים. חתימות אלה יכולות ללבוש צורות שונות, החל מזיהום אטמוספרי ועד למבנים בדיוניים כגון מראות חלל, או ספירת דייסון (Dyson_sphere). ובכל זאת, למרות המספרים המדהימים והעובדה שאנו עושים מאמצים לעקוב אחר אותות שמקורם בציוויליזציות מתקדמות, לא מצאנו עדיין דבר. איפה כולם?

גם אם מתי מעט ציוויליזציות שרדו והפכו לעתיקות ומפותחות כאלה, נוכחותן מסביבנו הייתה ללא ספק מורגשת, בלשון המעטה.

לפני שנמשיך וננסה לענות לפרדוקס פרמי, עוד נקודה מעניינת למחשבה. גילם של כדור הארץ ומערכת השמש הוא בסביבות 4.5 מיליארד שנים – גיל צעיר בקנה המידה של הגלקסיה והיקום. ישנם כוכבים וכוכבי לכת דמויי-ארץ ש"זקנים" ממערכת השמש שלנו בכמה מיליארדי שנים. דמיינו ציוויליזציה המתפתחת ושורדת על אחד מכוכבי הלכת דמויי-ארץ, דמיינו עד כמה מפותחת טכנולוגית תהיה ציוויליזציה כזו. גם אם מתי מעט ציוויליזציות שרדו והפכו לעתיקות ומפותחות כאלה, נוכחותן מסביבנו הייתה ללא ספק מורגשת, בלשון המעטה. ולמרות כל זאת, איננו מוצאים דבר. אז איפה כולם?

ההסברים לפרדוקס פרמי רבים ומגוונים, אולם ניתן לחלק אותם לשתי קטגוריות כלליות:

1. אנו לא מוצאים סימנים לציוויליזציות מתקדמות משום שאין כאלו בנמצא.
2. קיימות ציוויליזציות מתקדמות וישנן תשובות הגיוניות לשאלה מדוע לא נתקלנו בהן.

אלו התומכים בהסברים מהסוג הראשון מסתכלים נכוחה במספרים – גם אם ישנן סיבות טובות לכך שציוויליזציות מתקדמות לא יוצרות קשר ואינן מתגלות (כפי שגורסים הסברים מהסוג השני), מספרן המשוער של ציוויליזציות אלו הוא כל כך גדול שגם אם אחוז קטנטן (0.1% לצורך הדיון) מהן היו סוטות מהדרך שבה בחר הרוב (99.9% מהציוויליזציות), היינו מגלים חיים אחרים. אבל מסתבר שאין ציוויליזציות כאלה.  מאחר שהחישובים צופים אלפי, אם לא עשרות אלפי ציוויליזציות מתקדמות בגלקסיה שלנו בלבד, חייב להיות הסבר לכך שאין כאלה – וההסבר הטוב יותר, או לפחות הנפוץ ביותר, נקרא בפי תומכי הגישה הזו "המסנן הגדול" (The Great Filter).

המסנן הגדול היא תאוריה הגורסת שבשלב כלשהו במהלך ההתפתחות האבולוציונית הדרושה על מנת ליצור ציוויליזציה אינטליגנטית מהסוג שייקלט על ידי הטכנולוגיה העכשווית שלנו, ישנו מחסום הסתברותי. כלומר, ההתפתחות האבולוציונית המביאה להיווצרות ציוויליזציות כאלה מורכבת מצעד אבולוציוני, אחד או יותר, שהסיכוי להצליח בו נמוך מאד, כמעט זניח.

על פי תאוריה זו, התפתחות אבולוציונית יכולה להתחיל על פני מיליונים רבים של כוכבי לכת דמויי-ארץ המקיפים כוכבים דמויי-שמש, אולם רק במקרים בודדים, אם בכלל, היא תגיע לשלב מתקדם של ציוויליזציה אינטליגנטית הפולטת אותות שבהם נוכל להבחין. המסנן הגדול הוא אם כך רב עצמה, כלומר ההסתברות לעבור את שלב הסינון האבולוציוני המדובר שואפת לאפס, עד כדי כך שלמרות מיליונים רבים של ניסיונות, לא תיווצר הצלחה אבולוציונית. רובין הנסון (Hanson)  מנחש בצורה מושכלת את המסלול האבולוציוני שצריכה ציוויליזציה לעבור על מנת להגיע למצב בו היא מתפשטת אל הכוכבים, ומפרט מספר שלבים, שחלקם עשויים להיות המסנן הגדול: למשל, שלב המעבר מצורת חיים חד-תאית פשוטה (prokaryotes) לצורת חיים חד-תאית מורכבת יותר (eukaryotes), שנמשך 1.8 מיליארד שנים במהלך התפתחות החיים על פני כדור הארץ. אם אנו תומכים בתאוריית המסנן הגדול, השאלה החשובה על הפרק היא האם אנו, כציוויליזציה אינטליגנטית במהלך התפתחות אבולוציונית, נמצאים אחרי או לפני שלב הסינון?

פטרנודון, Pteranodon

פטרנודון: דינוזאור מעופף. לא שרד. תצלום: ג'וליאן ג'ונסון.

אם אנו אחרי שלב הסינון הגדול, ברור למה איננו מוצאים אף ציוויליזציה אחרת. אם ישנו שלב אבולוציוני שההסתברות לעבור אותו שואפת לאפס, סביר להניח שאנו (שעברנו את השלב הזה, על פי ההנחה) הציוויליזציה היחידה בסביבה. האפשרות האחרת היא שהמסנן הגדול נמצא לפנינו, כלומר בעתיד. משתמע מכך שישנו שלב עתידי כלשהוא המונע, בהסתברות גדולה מאד, מציוויליזציות אינטליגנטיות כמו שלנו להתקדם לשלב שבו הן מיישבות ומתפשטות בחלל הגלקסיה ומגלות את נוכחותן לציוויליזציות אחרות. הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות, אבל האפשרות הסבירה ביותר היא פיתוח של טכנולוגיה – למשל כזו היכולה לשמש כנשק רב עצמה, או לגרום לאסון כוכבי – שגורמת להשמדת הציוויליזציה. בהקשר זה כתב הפילוסוף ניק בוסטרום (Bostrom) שהוא מקווה שלא יימצאו סימני חיים על המאדים. אנשים ומדענים מתרגשים מהאפשרות שיימצאו עדויות לחיים על פני המאדים, אולם למעשה, עדויות כאלה יהיו חדשות גרועות מאד עבורנו – ככל שיעידו על חיים מתקדמים יותר שהתפתחו על המאדים, כך תגדל הסבירות שהמסנן הגדול עוד לפנינו. אם חיים כלשהם התפתחו בצורה בלתי תלויה על מאדים או על כוכב לכת אחר במערכת השמש שלנו, יעיד הדבר על כך שהתפתחות אבולוציונית כזו אינה בלתי סבירה כלל וכלל, וככל שיהיו החיים שנגלה מתקדמים יותר, אורגניזמים רב-תאיים או אפילו יצורים בעלי חוליות, כך יגדל הסיכוי ששלב המסנן הגדול עדיין לפנינו. אלה יהיו כמובן חדשות רעות עבור המין האנושי. אפשרות נוספת היא שאנו פשוט הראשונים. תומכי האפשרות הזו יכולים לטעון שרק בתקופה קוסמית זו הבשילו סוף סוף התנאים (בחלק הזה) של היקום ליצירת חיים מתקדמים. התפרצויות קרני גאמא, על פי מקורות מסוימים, יכולות להיות גורם שמנע היווצרות חיים מורכבים עד היום, אך יחד עם מעבר שלב אסטרוביולוגי (astrobiological phase transition), הן עשויות לדעוך ולאפשר לחיים אינטליגנטיים להתפתח בעתיד.

הקטגוריה השנייה, כאמור, תומכת בקיומן של ציוויליזציות אינטליגנטיות ומציעה מגוון של הסברים לכך שאיננו מצליחים להבחין בהן. ישנו בסיס פילוסופי-לוגי לטיעונים הללו והוא מורכב בין היתר מעקרון הממוצעוּת (mediocrity principle), שעל פיו כאשר אנו שולפים בצורה אקראית פריט מתוך פריטים רבים השייכים לקבוצות שונות, סביר יותר שהפריט הנשלף ישתייך לקבוצה המכילה פריטים רבים יותר, מאשר שישתייך לאחת הקבוצות המכילות פריטים מעטים יותר. כאשר מיישמים את העיקרון בהקשר שלנו, ניתן לומר שהתכונות והאבולוציה של מערכת השמש אינן שונות או מיוחדות בשום צורה. לכן, סביר יותר להניח שהאירועים והתפתחות החיים על פני כדור הארץ הם תהליכים שיכולים להתרחש בכל מקום על פני היקום, מאשר להניח שהם מיוחדים או נדירים במיוחד. נוסיף לכך את הטענה שחוסר הראיות בדבר קיומן של ציוויליזציות אינטליגנטיות אינו מעיד על אי קיומן – בייחוד לאור העובדה שהמרחב-זמן שאותו אנו סורקים מוגבל ביותר, ועל כך ארחיב בהמשך – ונגיע למסקנה שעלינו לחשוב בזהירות וברצינות על האפשרות שציוויליזציות אינטליגנטיות קיימות, ולהציע הסברים לכך שאיננו מבחינים בהן. ישנם מספר רב של הסברים המתאימים לקטגוריה זו, ספקולטיביים יותר או פחות. בפסקאות הבאות אתייחס לאלה שנחשבים בעיניי לסבירים ביותר וארחיב לגבי הכשלים האפשריים המובְנים בתוך החיפוש שלנו אחר חיים תבוניים – כשלים ברורים יותר הנובעים מן המרחב-זמן שבו אנו מחפשים וכשלים מושגיים הנובעים מהיותנו אנושיים.

צ'יצן איצה, מצפה כוכבים

מצפה הכוכבים של בני המאיה, צִ'יצֶ'ן אִיצָה, מקסיקו. תצלום: Wendy

כשמדובר על מרחב ומשך החיפוש, הדברים ברורים: טווח החיפוש שלנו, כלומר הטווח שבו סביר להניח שניתן יהיה לקלוט אותות, אפילו כאלה שמקורם בקרניים ממוקדות בעוצמה, הוא מספר מאות שנות אור, שמהוות פחות מאחוז משטח הגלקסיה. להסיק שאין בנמצא ציוויליזציות אינטליגנטיות על סמך נתוני החיפוש שלנו, יהיה שקול להסֶק שיסיק בן שבט נידח מצפון קנדה ולפיו האמריקות לא יושבו על ידי האירופאים, רק משום שבשטח הציד של שבטו לא נראו אירופאים. וישנו גם העניין של משך החיפוש. ניתן להתווכח על טווח הזמן שבו מחפשים בני האדם אחר חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ. בין אם מדובר בעשרות שנים בודדות של חיפוש מדעי, ובין אם אלה מאה ועוד קצת שנים של שימוש אנושי בגלי רדיו, או אפילו אלפי שנים, תקופת זמן המתייחסת לתיעוד ההיסטורי של האנושות, תיעוד שעשוי להכיל רמזים לקיומם של חיים חיצוניים – בכל מקרה, מדובר בתקופת זמן שכמוה כהרף עין ביחס למשך קיומם של הכוכבים דמויי-השמש בגלקסיה שלנו, שחלקם עתיקים במיליארדי שנים מכדור הארץ. בהתחשב במשך הזמן שלקח לאנושות לצמוח לכדי ציוויליזציה אינטליגנטית, מן הסוג שייקלט בחיפוש אחר חיים תבוניים, הרי שציוויליזציות אינטליגנטיות עשויות היו לצמוח, להגיע לרמה טכנולוגית גבוהה בהרבה משלנו ולדעוך, וכל זאת עוד לפני שקרום כדור הארץ התקרר. רוצה לומר, בהתחשב במגבלות המרחב-זמן שצוינו, ייתכן מאוד שהגלקסיה שקקה ושוקקת חיים תבוניים מחוץ לטווח המרחב-זמני של החיפוש שלנו. וכל זאת עוד לפני שדיברנו על כשלים מושגיים.

הנה מספר כאלה: אנחנו נוטים לחשוב על היקום מנקודת מבט אנתרופוצנטרית, כלומר  כזו ששמה את האדם במרכז. ניתן לומר שבמקרים מסוימים זה בלתי נמנע. אנחנו מחפשים ברחבי היקום את מה שאנו מניחים שיהיו אותות של ציוויליזציה אינטליגנטית, אותות דומים לאלה שמפיקה הציוויליזציה שלנו וכאלה שאנו יכולים לחפש בטכנולוגיה העומדת לרשותנו. אבל גם במגבלות הדמיון, ניתן לחשוב על אפשרויות אחרות.

אנו מניחים שציוויליזציה אינטליגנטית תנסה לצאת אל החלל, לחפש חיים תבוניים אחרים, ליישב את הכוכבים, ללמוד על היקום. אנו מניחים יצר סקרנות ורצון להתקדם. אנו מניחים קִדמה שמביאה עוד קדמה, אבל ישנן כמובן אפשרויות אחרות. ייתכן שציוויליזציה מתקדמת תלמד לנצל אנרגיה בדרכים שיאפשרו לה ליצור סביבה שתספק את כל צרכיה. פרטיה אף עשויים לראות את העולם הפיזיקלי כפרימיטיבי, ולו משום שהגיעו למקום שאותו גם אנחנו מסוגלים לדמיין – מקום של מציאות וירטואלית, שבו ניתן להעתיק ולהעלות את התודעה אל גן עדן וירטואלי נצחי. בנושא זה, שאל האסטרונום והסופר האמריקאי קרל סייגן (Sagan), "מה משמעה של ציוויליזציה בת מיליון שנים? לנו יש טלסקופי רדיו וחלליות מזה מספר עשורים; הציוויליזציה הטכנולוגית שלנו היא בת מספר מאות שנים... ציוויליזציה טכנולוגית בת מיליוני שנים היא מתקדמת מאתנו כפי שאנחנו מפותחים מקוף המקוק". וכשלוקחים בחשבון את דבריו, האפשרויות לכך שאיננו יכולים להבחין בציוויליזציות אחרות הן רבות ומגוונות: האפשרות הברורה ביותר היא שהטכנולוגיה הפרימיטיבית שלנו אינה יכולה להבחין בטכנולוגיה המתקדמת שלהם. במילים אחרות, כיוון שאנו מחפשים אותות מהסוג שטכנולוגיה כשלנו פולטת, ומאחר שהחוצנים שאנו מחפשים מתקדמים מאתנו טכנולוגית, איננו מחפשים אחר הדבר הנכון ולא נדע מה לחפש עד שנגיע לרמתם הטכנולוגית. "מדוע אנו מצפים שנוכל לזהות את ביטוין של ציוויליזציות מתקדמות כל כך?", שואל סייגן במקום אחר. "האם מצבנו אינו דומה לזה של חברות מבודדות באגן האמזונס, למשל, אשר חסרות את הכלים להבחין באותות הרדיו והטלוויזיה החזקים מסביבן?"

תחנת החלל הבינלאומית

תחנת החלל הבינלאומית (ISS). תצלום של NASA.

בהקשר הזה מעלה גם סייגן אפשרויות שונות, שחלקן הוזכר כאן, חלקן מוכר לחובבי המדע הבדיוני, וכולן תואמות את העובדוּת. למשל: תופעות קוסמיות הנחשבות לטבעיות, כגון פליטת הקרינה של פולסארים ומקורות האנרגיה של קוואזרים, הן למעשה פרי טכנולוגיה של ציוויליזציות מתקדמות. אפשרות אחרת כללית, שקיימות לה תת אפשרויות שונות, קשורה לאתיקה "קוסמית" של אי-התערבות. ציוויליזציות מתקדמות נותנות לאלו הצעירות יותר (כמונו, על פי השערה זו) זמן להתבגר (או להיהרס) ולהפוך לחלק מהחברה הגלקטית. ובהקשר זה של ציוויליזציות צעירות ובוגרות יותר, ייתכן שבתהליך ה"התבגרות" רוכשת ציוויליזציה יכולות, דוגמת נצחיות האישיות או התודעה, הגורמות לה לאבד עניין במציאת חיים אחרים, בחקירת החלל ויישובו או אפילו בפעילות מדעית-מחקרית נוספת.

ישנה גם אפשרות מעניינת לפיה ציוויליזציה טכנולוגית המתקדמת במיליון שנים מאתנו (כהרף עין בקנה המידה של חיי היקום) כלל לא תהיה מעוניינת לתקשר אתנו. באותה מידה, סביר להניח שאנו לא נוכל להבין תקשורת כזו, או אפילו לתפוש את קיומה. בהקשר זה, מציג מיצ'יו קאקו (Kaku) אנלוגיה מאלפת: "דמיין שאתה צועד בדרך כפרית ונתקל בקן נמלים. האם תיגש לנמלים ותאמר: "...אני מביא לכם אנרגיה גרעינית וביוטכנולוגיה, קחו אותי למנהיג שלכם?"...אם הנמלים יבחינו בבנייתו של כביש רב-נתיבי לידם, האם ידעו לתקשר עם העובדים? האם יסיקו שהעובדים מתקשרים רק בתדרים נמליים? למעשה, הנמלים כל כך פרימיטיביות, שהן לא יבינו כלל מהו כביש רב-נתיבי." במילים אחרות, השאלה כלל אינה האם אנו קולטים אותות או מסרים, אלא האם ביכולתנו להבין אותם ואת היצורים ששלחו אותם. ייתכן שהם כל כך מתקדמים שגם אם ירצו ויתעקשו להאיר את עינינו, יהיה הדבר דומה לניסיון ללמד נמלים לבנות כורים אטומיים.

כשבוחנים את מגוון הפתרונות לפרדוקס פרמי, ניתן להגיע למסקנה שהפרדוקס אינו פרדוקס: ישנם הסברים דוגמת המסנן הגדול, או לחילופין כשלים מרחביים-זמניים והנחות מושגיות לא מבוססות שמובילות, בטעות, למסקנה שיש סתירה בין מספרן האפשרי של ציוויליזציות תבוניות לבין העובדה שלא הבחנו בהן עדיין. בכל מקרה, יש הסבורים שחיפוש אחר אינטליגנציות חוּצניות, בין אם יניב תוצאות ובין אם לאו, הוא פעילות מבורכת. גם ללא תוצאות, הפעילות המחקרית הכרוכה בכך מקדמת את המדע ואת הידע האנושי על הגלקסיה ועל היקום. לחילופין, טוען קרל סייגן, הודעה אחת מהחלל יכולה לשנות רבות:

"יש מי שמסתכלים על הבעיות הגלובליות שלנו כאן על כדור הארץ – היריבויות הלאומיות, מחסני הנשק הגרעיני, פיצוץ האוכלוסין, הפער בין העניים לעשירים, המחסור באוכל ובמשאבים אחרים, ושינויים בתנאיהסביבה של הכוכב שלנו – ומסיקים שאנו חיים במערכת שהפכה לבלתי יציבה, מערכת שעתידה להתמוטט בקרוב. ישנם אחרים שמאמינים שבעיותינו ניתנות לפתרון, שהאנושות עדיין בחיתוליה ושיום אחד, בקרוב, היא תתבגר. הודעה אחת שתגיע מן החלל תראה שאפשר להמשיך לחיות במהלך התבגרות טכנולוגית: הציוויליזציה ששיגרה את ההודעה, אחרי הכול, שרדה. נדמה לי שידע כזה יהיה רב ערך...

"תוצאה צפויה אחרת של קבלת הודעה מהחלל היא חיזוק הקשרים המאחדים את כלל האנושות והיצורים האחרים על פני הארץ. אם יש לקח שלמדנו מן האבולוציה הוא שלאורגניזמים חוצנים יהיו מסלולי התפתחות אבולוציוניים נפרדים משלנו – הכימיה והביולוגיה, וסביר שגם המבנים החברתיים שלהם, יהיו שונים מאד מכל דבר המוכר לנו מכדור הארץ. ייתכן שנוכל לתקשר איתם מפני שאנו חולקים את אותו יקום – משום שאנו חולקים את חוקי הפיזיקה, הכימיה והסדירויות האסטרונומיות. אבל הם תמיד יהיו, במובן העמוק ביותר, שונים מאתנו. וכאשר נזהה ונבין את השוני העמוק הזה, ייתכן שהיריבויות המפרידות בין אנשי הארץ ייעלמו. ההבדלים בין בני אדם מגזעים, לאומים, דתות ומינים שונים יהיו ככל הנראה חסרי משמעות בהשוואה להבדלים בין גזע האדם לגזעים תבוניים חוצנים."

 

ארז פירט הוא דוקטור לפילוסופיה המתמחה בפילוסופיה של המדע, של ה-mind ובינה מלאכותית, וכן מהנדס תכנה.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

8 תגובות על איפה כולם?

    02
    ארז

    אם חוקי הפיזיקה נכונים אף פעם לא נוכל לדעת ברגע נתון האם אנו לבד, אבל יהיה מפחיד פחות לגלות שכבר היו (ואינם עוד) יצורים חושבים. זוהי גם אפשרות (נוספת) סבירה יותר וגם מפחידה פחות.

03
רועי

זכור לי מילדותי סיפור קצר על ספינת חיזרים שעושה את דרכה לכדור הארץ והעולם ממתין כולו דרוך בציפיה תוך תקשורת עם הספינה. בסוף (אותו אני זוכר באופן חלקי בלבד), נראה לאנושות כי הספינה נעלמה ולעולם לא תגיע, בפועל גודלה היה מיקרוסוקופי והיא התרסקה על כדור הארץ וכל צוותה מת מבלי שאיש ידע על כך.

    04
    אריאל

    יש את הספר הפרדוקס האבוד של פרדריק בראון ובו יש סיפור המזכיר את מה שתיארת אבל לא בדיוק: מדובר בספינה זעירה שיש עליה חייזרים דמויי תיקנים, וכדור הארץ השמיד חלק מהם והיה אדם אחד שעזר להם להינצל מהשמדה.
    במדריך הטרמפיסט לגלקסיה לעומת זאת יש קטע יותר דומה למה שאמרת, אלא שכל הספינה נבלעה בפיו של כלב קטן...

06
שחק

אני אוהב את הרעיון והדיון בנושא. בעיניי סיבה מתקבלת על הדעת לסימני השאלה היא האופן בו אנו תולים את מהות קיומנו בשאלת מהות קיומו של "אחר" מאיתנו. כל עוד מטרתנו המוצהרת או הסמויה היא להגדיר את עצמנו באמצעות ה"אחר" אלו סוג התשובות שאנו יכולים לצפות להן.