אלילי הטכנולוגיה השתגעו

אנחנו מרבים לדבר על טכנולוגיה, לחשוב שבעזרתה אנחנו לומדים על העולם ועל עצמנו, אבל אנחנו לכודים בה ושואלים: מהי בעצם טכנולוגיה?
X זמן קריאה משוער: 19 דקות

0. לאחוז בטכנולוגיה

0.1 טכנולוגיה מהי?

זמן קצר לאחר שהאמריקנים הטילו פצצות אטום על הירושימה ועל נגאסאקי, כתב רוברט אופנהיימר, מי שנחשב לאבי פצצת האטום, לאחד מחבריו, כי: "הדבר היה חייב להיעשות... [במיוחד] בזמן שאנשים חשו את עצמם מחויבים, כפי שלא חשו מעולם... לטכנולוגיה כדרך חיים ומחשבה". למה מתכוון אופנהיימר כשהוא מדבר על מחויבות לטכנולוגיה כדרך חיים? האם טכנולוגיה היא דת? ובכלל, במה מאמינים כשמאמינים בטכנולוגיה? נראה שכדי לענות על שאלה זו יש, להבהיר, ראשית כל, טכנולוגיה מהי.

טכנולוגיות רבות לא התפתחו על מנת לפתור בעיה מסוימת והתברר רק בדיעבד למה הן יכולות לשמש ולא פעם הטכנולוגיה עצמה מייצרת צרכים יותר מאשר עונה עליהם

פירוק המילה למרכיביה (טכנו = אומנות, לוגיה = תורה, ומכאן תורת האומנות) אינו עוזר לנו להבין מהי טכנולוגיה. גם עיון במדריך למורה שיצא לאור על ידי משרד החינוך אינו מקדם אותנו, כי המשפט "הטכנולוגיה עוסקת בפתרון בעיה ומענה על צורך", מניח שיש תהליך רציונלי ליצירת טכנולוגיה ואילו בפועל טכנולוגיה יכולה להתפתח בדרכים שונות ומגוונות. נראה שלא נכון לצמצם טכנולוגיה לפתרון בעיות – מהות הטכנולוגיה הולכת הרבה מעבר לטכניקה ולכלי. יתרה מכך, טכנולוגיות רבות לא התפתחו על מנת לפתור בעיה מסוימת והתברר רק בדיעבד למה הן יכולות לשמש ולא פעם הטכנולוגיה עצמה מייצרת צרכים יותר מאשר עונה עליהם (האם מכונת הדפוס רק ענתה על צורך? האם האייפון רק עונה על צרכים או דווקא מייצר אותם?)

פיצוץ גרעיני

המון טכנולוגיה: כך מתפוצצת פצצה גרעינית. תצלום: Fastifission, ויקיפדיה

 

גם באנציקלופדיה של הרעיונות הדברים עמומים. טכנולוגיה, כך נטען שם, היא "נקודת המפגש בין ידע מדעי תאורטי לבין ידע שימושי, שנועד לסיפוק צרכיו האינסטרומנטליים של האדם", מדובר ב"יישום של ידע מדעי ואחר למטרות מעשיות, באמצעות מערכות מורכבות הכוללות אנשים וארגונים, מכשירים ומכונות". ההגדרה לא רק אינה עוזרת לנו להבין מהי טכנולוגיה, אלא שלפחות על פניו היא שגויה; האם ההמצאה של תיק הנשיאה לפני אלפי שנים, היא יישום של ידע מדעי? נראה שהתשובה לכך ברורה: לא. ובכלל, האם, בהכרח, מדע קודם לטכנולוגיה או שמא המדע המודרני יכול היה להתפתח רק בתוך הוויה טכנולוגית?

לפי מרקס, רק תהליך יצרני שמבצעים בני אדם יכול להיחשב לטכנולוגיה, אך נראה שנוכח השימוש של קופים בכלים, הגדרה זו אינו מתאימה. מכל מקום, הגדרתו של מרקס מעלה את השאלה האמנם האדם, ורק האדם, מתעצב, תרבותית ואבולוציונית (למשל, כלי ציד ובישול שינו את מבנה הלסת ואת נפח המוח, לעומת זאת אנו יודעים על תקופות ממושכות מאוד שבהם נפח המוח גדל ללא שינוי ניכר בערכת הכלים הבסיסית), מתוך אופי השימוש שלו בטכנולוגיה? על הרקע הזה אפשר לתהות האם טכנולוגיה היא תרבות, ואולי אפילו, האם אפשר לעשות רדוקציה של תרבות לטכנולוגיה? באנציקלופדיה העברית כתוב ש"דברי ימי הטכנולוגיה הם כדברי ימי האנושות". האם מאמירה זו נגזר שניתן לעשות רדוקציה של האנושות לטכנולוגיה, והאם זה שאנו עושים בפועל במחקרים ארכיאולוגיים ואבולוציוניים?

האם טכנולוגיה היא אוּמנות, טכניקה ותוּ לא? ואם כן, האם השפה עצמה אינה אלא טכניקה? האם איברי החישה שלנו הם סוג של טכנולוגיה? האם הגוף, לרבות המוח (מחשב) והלב (משאבה) הוא מארג של פונקציות? האם טכנולוגיה מוגבלת למה שמחוץ לגוף?

האם טכנולוגיה היא אוּמנות, טכניקה ותוּ לא? ואם כן, האם השפה עצמה אינה אלא טכניקה? האם איברי החישה שלנו הם סוג של טכנולוגיה? האם הגוף, לרבות המוח (מחשב) והלב (משאבה) הוא מארג של פונקציות? האם טכנולוגיה מוגבלת למה שמחוץ לגוף? או אולי בעידן הגנים והמוח, הטכנולוגיה חודרת עמוק לתוך טבע האדם (למשל על ידי שינוי הגנום). ובכלל, מה המשמעות של מושג טבע האדם בעידן של טכנולוגיה פולשנית?

שאלה נוספת שיש לשאול היא האם לטכנולוגיה יש מהות (או שאולי דווקא השימוש בה חושף את מהות האדם), כלומר מה משותף לשימוש בכלים דוגמת גרזן צור, שמתארכים אותו לתקופה של לפני 3.3-2.6 מיליוני שנים, ולבינה המלאכותית? האם הניסיון לחשוב על שימוש בכלים ועל פיתוח של בינה מלאכותית כרצף אחד אכן מקדם אותנו בהבנת מהות הטכנולוגיה או שמא שגוי מיסודו?

גרזן אשלי

טכנולוגיה מתקדמת: גרזן אשלי דו-פאתי, הוט-גארון, צרפת. תצלום: Biface, ויקיפדיה

האם השימוש הראשוני באבן באורח שיטתי יחסית יכול להיחשב להמצאה, או שמה רק מהרגע שנבנה הגרזן בתרבות האשלית ניתן לדבר על המצאה של כלי? ואולי רק את הטכנולוגיות המתקדמות בהרבה, הגלגל או מכונת הדפוס, ניתן להגדיר כהמצאות וכטכנולוגיות במלוא מובן המילה. ובכלל, האם כדי שמשהו יוגדר כטכנולוגיה חייבים להמציא אותו, לדמיין אותו? לחילופין, ניתן להציע שהבינה המתקדמת המלאכותית ואבן הצור הראשונות כמו "המציאו את עצמן", ממש כמו שהכוורת, שהיא לא רק בית אלא גם מפעל מתקדם, המציאה את עצמה. ואם לא כך, האם הדבורה בנתה מפעל, המציאה אותו? דמיינה אותו? האם לדבורה (כפרט או דווקא כקהילה) יש מניפסט פוליטי? האם, כפי שמציע הסוציולוג יובל דרור, לטכנולוגיה יש פוליטיקה? ואם לפתח שאלה זו, האם לטכנולוגיה יש אתיקה?

טכנולוגיה אינה יכולה להיות טכנולוגיה במלוא מובן המילה שלא במסגרת התחייבות ואמונה

במסה זו אציע שלפני שטכנולוגיה היא סמארטפון, תרמיל לנשיאת אוכל או כלי ציד, טכנולוגיה היא דרך מחשבה. איני טוען שמחשבה טכנולוגית קדמה לייצור כלים, ולמרות זאת, טכנולוגיה היא צורת מחשבה, ואולי מדויק יותר לומר, טכנולוגיה היא קודם כל הוויה קיומית ורק אז כלי מסוים. כך למשל, עצם של פרה (נקודת המפנה בסרט ״2001: אודיסאה בחלל״), אינה יכולה להפוך לכלי נשק אלא בתוך הוויה טכנולוגית שבמסגרתה נפתחות אפשרויות ואחרות נסגרות. כלומר: טכנולוגיה אינה יכולה להיות טכנולוגיה במלוא מובן המילה שלא במסגרת התחייבות ואמונה.

0.2 הטוטאליות של הטכנולוגיה

לטכנולוגיה יש דינמיקה פנימית, כפי שכתב ניל פוסטמן בספרו ״טכנופולין״: "ברגע שניתנת לטכנולוגיה דריסת רגל, היא תמצה עצמה ככל יכולתה". כדי להסביר למה הכוונה ב מונח ״דינמיקה פנימית״ נתייחס לספר ״האיש ללא תכונות״ מאת רוברט מוסיל (בתרגום מגרמנית של אברהם כרמל): "המתמטיקה היא מקורה של תפישה מרושעת, שאומנם עשתה את האדם לאדוני הארץ אך גם לעבד המכונה... המתמטיקה, כאמם יולדתם של מדעי הטבע המדויקים, כאם-אמה של הטכניקה, היא גם אמה הקדמונית של אותה רוח, שהולידה בסופו של דבר את הגזים המרעילים ואת מטוסי הקרב". כאמור, בני אדם השתמשו במתמטיקה זמן רב לפני שהגו את השעון, הרכבת או את תאי הגזים, אבל, למין הרגע הראשון היה קשר בין מתמטיקה לבין האובססיה לספור, להשוות, למדוד, לתכנן, ובקיצור לשלוט, להרוג, כלומר לצמצם חרדות וליצור תחושה מדומה של שליטה. מבחינה זאת אין המתמטיקה ישות תיאורטית, ניטרלית – יש לה דינמיקה וכול כדור אקדח, וכמובן גם כול כדור משכך כאבים, חושף את הדינמיקה הזו. כל מחשבה דיכוטומית על טכנולוגיה כבר מראש כלואה בהוויה טכנולוגית ולפיכך חוסמת אותנו מלהבין את מהות הטכנולוגיה. כדי להבין טכנולוגיה מהי חייבים לדלג אל מעבר לכלי שאוחז בי לא פחות משאני אוחז בו.

מטוס

גם בעבר עברנו ממקום למקום. פתרון טכני לבעיה שלא הייתה קיימת? תצלום: דניאל אלדוט

אם להמשיך קו מחשבה זה, נראה שלא בכדי קרא דקארט לספרו המכונן משנת 1637 ״מאמר על המתודה״. לפי מוסיל, "פילוסופים הם אנשים אלימים שאין לרשותם צבא, ומשום כך הם מדבירים תחתיהם את העולם בכלאם אותו בין גדרות של שיטה". הפילוסופיה, במסווה של מודעות לעצמה, מנסה לבנות טיעון משכנע, כלומר שיטתי. וכשיש שיטה (מתודה) יש בה דינמיקה פנימית משלה ומכאן, משהצגנו טענה לוגית, אפשרנו (לא חייבנו!) את הרצח השיטתי. כך למשל, מהרגע שהמשפט "הבעיה היהודית" היה בכלל אפשרי, לא מבחינה סמנטית אלא מבחינה רעיונית, אושוויץ, כסיסמת על לעידן הזה, נעשה אפשרי, הגיוני, ואפילו, מתבקש. אלא שהביטוי "הבעיה היהודית" לא תמיד היה אפשרי, הוא נעשה כזה במסגרת הוויה טכנולוגית, כי השפה עצמה, שגם היא כלי, כלואה בסד של טוטאליות טכנולוגית. הוויה טכנולוגית מחייבת אותנו לחשוב במונחים של פתרון בעיות – שהן תמיד טכניות. ואף על פי כן, אין להטיל את האחריות על הטכנולוגיה – וכך מנסח זאת עדי אופיר בספרו ״לשון הרע״:

״אלה היו פתרונות טכניים לשאלות טכניות שנוצרו אחרי שהתקבלה ההחלטה העקרונית להעביר לפסים מעשיים את התביעה האידיאולוגית להיפטר מן היהודים... אושוויץ היא, בין השאר, הצירוף הספציפי של המתה בגז והמתה המונית וחיסול שיטתי ומסודר, שאּפשר למכונת המוות לפעול ביעילות מחרידה שכזו. כשמפרקים את המכונה הזאת לגורמים מוצאים שהפרקטיקות שקיימו אותה והטכנולוגיות שהופעלו בה, מתקיימות או מוכנות להפעלה בהרכבים ובצירופים שונים בלב החברות המערביות.... חלק בלתי נפרד ממערכות שליטה אחרות המתקיימות כמעט בכל המשטרים הדמוקרטיים.... אושוויץ הייתה מודל "מוצלח" במיוחד של שילוב כל הפרקטיקות האלה. ייחודה של אושוויץ איננו מצוי בשיטתיות החיסול לבדה, גם לא בטכניקה המיוחדת של ההמתה, לא בטכנולוגיה עצמה... ייחודה של אושוויץ נעוץ באופן המיוחד שבו שולבו כל הגורמים האלה ויצרו עולם מוות״.

אני יושב כעת, לבוש בבגדים שיוצרו במפעלים שונים במדינות שונות, את הבדים ארגו בני אדם שהגיעו לעבודה באמצעי תחבורה מגוונים והם נמצאים במרחב מסוים וכן הלאה וכן הלאה – בעצם לאינסוף

נחזור להתחלה – לניסיון להבין טכנולוגיה, לחשוף אותה, להתעמת איתה כדי לגלות את עצמנו במנותק ממנה. אמרנו שהטכנולוגיה היא תמיד טוטאלית. אני יושב כעת, לבוש בבגדים שיוצרו במפעלים שונים במדינות שונות, את הבדים ארגו בני אדם שהגיעו לעבודה באמצעי תחבורה מגוונים והם נמצאים במרחב מסוים וכן הלאה וכן הלאה – בעצם לאינסוף. אבל נחזור לרגע הזה (וכמה שזה קשה, שכן המרשתת תמיד קוראת לנו, מפתה אותנו, לברוח מהכאן-ועכשיו).

לכיסא שלי יש משענת אורתופדית, כך הגדיר אותה מומחה, ומומחים אחרים, כל אחד בתחומו, תרמו לכיסא תכונות אחרות – אין זו אלא דוגמה, אבל היא נכונה לגבי טכנולוגיות שבתוכן אני ספוּג. אני יושב מול מחשב הניצב על השולחן בחדר שלי, בבית שלי – וכדי שהבית הזה יהיה "שלי" נעזרתי בבעלי מקצוע רבים, לא רק מהנדסים ובנאים, גם פקידים שותפים לבנייה, ואלה וגם אלה העבירו בינם לבין עצמם וגם זה אל זה, ניירות, לחצו ENTER ושתו קפה וכן הלאה. ועדיין לא הגעתי לרעיון, אבל מתחילים להרגיש אותו.

כיסא, חמקן, Haldane Martin

"כיסא חמקן" מאת Haldane Martin. יוצרו רק 12, מחומרים מיוחדים, בטכניקות מתקדמות, ובכל זאת: רק כיסא. תצלום: Haldane Martin

אני יושב ועובד במחשב, משמאלו ומימינו של הצג מוצבים שני רמקולים. אני מקשיב למוזיקה וזה עוזר לי להתרכז ואני חושב לעצמי שהנה, כשאני מנסה להסביר את הטוטאליות של הטכנולוגיה, כל ההיסטוריה האנושית נמצאת איתי. האצבעות שלי נעות על המקלדת, בונות מילים ומשפטים המביעים רעיונות שמעולם לא חשבתי אותם בדיוק כך. הטכנולוגיה שבה אני משתמש כעת, המקלדת, היא המאפשרת והמגבילה את המחשבה שלי: על המסך מופיעות אותיות הבונות מילים המרכיבות משפטים המביעים רעיונות המובעים בספר המונח על מדף בארון בחדר בבית בארץ כלשהי בעולם. וכך מקבלת האות מובן רק בתוך הטוטאליות של המשפט, של הפסקה – של כל הספר. בעצם, אין די בזה, האות זקוקה לעולם ומלואו, היא זקוקה גם לקורא המסתמך בתורו על טכנולוגיה.

כשמשהו מתקלקל, איני יכול לחשוב על פתרון אלא במסגרת הטכנולוגיה הטוטאלית – אני יכול להשתמש בכלים, כגון במברג, לתקן דבר מה, אני יכול להתקשר לטכנאי. אולם דבר אחד ברור לי, אין טעם לשבת ולחשוב מה קרה למכשיר. כדי לתקן את המכשיר עליי להשתמש במכשיר אחר

אני יושב ליד שולחן על כיסא עם גלגלים, שהומצאו, כך אומרים, בדרום מסופוטמיה באלף החמישי לפני הספירה ושינו את פני ההיסטוריה. על השולחן מונחים טלפון קווי וטלפון חכם ומהדק ורשמקול ומחדד ושלט למזגן וסוללות, וספרים ועפרונות וכוסות ומנורות, וכשמתעוררת בעיה במכשיר בסביבה שלי, כשמשהו מתקלקל, איני יכול לחשוב על פתרון אלא במסגרת הטכנולוגיה הטוטאלית – אני יכול להשתמש בכלים, כגון במברג, לתקן דבר מה, אני יכול להתקשר לטכנאי. אולם דבר אחד ברור לי, אין טעם לשבת ולחשוב מה קרה למכשיר. כדי לתקן את המכשיר עליי להשתמש במכשיר אחר. רק ברגע הזה הטכנולוגיה מתחילה להיחשף בפני, כפי שכותב היידגר בטקסט הידוע ״מקורו של מעשה האמנות״: "באמצעות המעשה ובמעשה בלבד מופיעה בעליל הישות המכשירית של המכשיר". זו הטוטאליות של הטכנולוגיה – בעיות הן טכנולוגיות והפתרון חייב להיות טכנולוגי. התכונה הזו של הטכנולוגיה, שאפשר לחשוב עליה רק בה ורק דרכה, נשכחת משום מה. אולם אנחנו מושלכים לתוך העולם הטכנולוגי כך שכל מחשבה שלנו מתקיימת בהוויה טכנולוגית, וככל שיש יותר טכנולוגיה כך מתעצמת הטוטאליות שלה ונעשית שקופה יותר – וכאן בדיוק נוכחת הסכנה: מהות הסכנה אינה נוגעת לשימושים הטכנולוגיים אלא לשכחה של הטכנולוגיה.

עיפרון

נאמר ללא היסוס: טכנולוגיה. תצלום: קים גורגה

0.3 שקיפותה של הטכנולוגיה

טכנולוגיה נוטה להשכיח מאיתנו שאין היא רק חושפת מציאות – היא גם יוצרת אותה. כאשר אנחנו חושבים על טכנולוגיה, אנחנו חושבים לרוב על כלים המאפשרים לנו להבין טוב יותר את העולם – מעין משקפיים.

אם בראשית דרכו הטלסקופ רק "קירב אלינו את הכוכבים" – היום הוא יוצר עבורנו עולמות נסתרים, מתווך ומפרש אותם

גלילאו גליליי נחשב לאחד מאבות המדע. תגליותיו התאפשרו בזכות הטלסקופ שהמציא בשנת 1608 הנס ליפרשיי מהולנד ואשר גלילאו שכלל. כשאנחנו חושבים על גלילאו ועל הטלסקופ, אנחנו חושבים על אדם שהסתכל על ואל החלל – בעין חזקה יותר – טלסקופ. מדובר בטכנולוגיה אנלוגית. אף על פי שהיום טלסקופים בנויים אחרת, עדיין אנחנו מתייחסים אליהם כאל "עין טובה יותר". כך מתייחסים גם לסטטוסקופ, שהומצא על ידי הרופא הצרפתי רנה לנק בשנת 1816, כאל אוזן טובה יותר. אולם, בין טלסקופ מגדיל לבין טלסקופ הקולט ספקטרום שמעבר לחושים שלנו, כמו קרינה אלקטרומגנטית, ההבדל גדול. שוב אין מדובר באופטיקה כי אם בהדמיה ובסטטיסטיקה. זהו תהליך שבו הטכנולוגיה משפיעה באופן דרמטי על הדרך שבה אנחנו רואים את העולם. הטכנולוגיה משנה את האופן שבו נחשף אלינו העולם עד כדי כך שאין זה ברור כלל מה נחשף בפנינו: ככל שהטכנולוגיה התקדמה אין היא רק מתווכת לנו את העולם, היא גם משתתפת בתהליך הפרשני עצמו ובמקרים מסוימים אף מייצרת את מה שאנחנו רואים. אם בראשית דרכו הטלסקופ רק "קירב אלינו את הכוכבים" – היום הוא יוצר עבורנו עולמות נסתרים, מתווך ומפרש אותם. אם להכליל (ואולי גם מעט להקצין), ניתן לומר שכיום מה שאנחנו רואים באמצעות טכנולוגיה אינו העולם אלא טכנולוגיה במסווה של עולם ואולי אפילו, ייצוג שמסתיר את העולם (עצם ההסתרה במקרה הזה מוסתרת בעצמה). ולמרות זאת שומרת הטכנולוגיה על שקיפות מוחלטת, כאילו היא רק מתווכת בינינו לבין העולם בלי להתערב בתהליך – ניטרלית ואובייקטיבית.

טלסקופ

טלסקופ: שינה את האדם, שיצר אותו. תצלום: אוריאל סובראנס.

דוגמה מורכבת יותר: את היום שלנו חילקנו לשעות. אנחנו קמים בשעה מסוימת כדי להגיע בשעה מוסכמת למקום אחר. אבל, השעון לא תמיד היה כאן. מקורו במנזרי הבנדיקטינים וככל הנראה הוא הומצא בשנת 1310 כדי לאפשר לנזירים להתפלל בזמנים קבועים. בראשית השעון לא הגדיר את הזמן אבל מהר מאוד החל השעון המכני להסדיר את הזמן העולמי והאישי. כיום הזמן הביולוגי עבר אדפטציה מוחלטת וברוב המקרים אין עוד הבדל בינו ובין הזמן המכני, כלומר אין משמעות למושג זמן מעבר לזה של השעון. אך שוב, התהליך כולו שקוף לנו, השעון הוא אדון ולהמרות את פיו אי אפשר.

אנחנו חושבים שהשעון מצביע על הזמן, אך לא כך. לפחות במובנים מסוימים, השעון מייצר את הזמן –ואת המציאות

אנחנו חושבים שהשעון מצביע על הזמן, אך לא כך. לפחות במובנים מסוימים, השעון מייצר את הזמן –ואת המציאות. קשה לראות איך יכול היה הקפיטליזם לצמוח ללא השעון, כי בליבה של הדת הקפיטליסטית עומד הרעיון שזמן שווה כסף, ואפשר לסחור בו ומכאן ניתן להסיק שהשעון מאפשר להחליף הכול בהכול – לרבות בני אדם שגם הם מטבע עובר לסוחר. ועדיין, הוא שקוף לנו ולדעתנו הוא רק מראה את השעה ואינו מגדיר את עצם ההוויה שלנו. תנו דעתכם שאנו אפילו לא יכולים לדמיין איך העולם שלנו היה נראה ללא שעון, עד כדי כך הטכנולוגיה ספוגה לתוך הבשר החי.

בשל שקיפות הטכנולוגיה קשה לחשוף אותה ולא כל שכן להבין אותה, ובמקרה הצורך אף להתגונן מפניה (ומכאן הפניקה). עד שהמערכות (שגם הן טכנולוגיות בעיקרן) מבינות שמדובר בטכנולוגיה, זו כבר התקדמה ומציגה לנו את עצמה במסווה של העולם. הטכנולוגיה מצטיינת ביצירת אשליה שהיא רק מתווכת לנו את העולם, בעוד שבפועל היא יוצרת אותו. במקרה של הטכנולוגיה הפאניקה (בלי לשפוט אם היא מוצדקת או לא) לעולם אינה מהדבר הנכון שכן טכנולוגיה איננה דבר, גם לא (רק) תהליך, אלא הוויה, לפיכך הפאניקה מהטכנולוגיה היא החרדה מהמציאות.

שעון פיל, שעון, אל-ג'זארי

דמיון לפני טכנולוגיה? "שעון פיל" (1206), איור בכתב יד של אל-ג'זארי, "ספר המתקנים המכניים המחוכמים". תצלום: ויקיפדיה

נחזור לטלסקופ. פוסטמן מצביע על כך שהטלסקופ הוביל לכך שלא יכולנו עוד לחשוב ולהאמין שכדור הארץ נמצא במרכז היקום (כאן בתרגום אמיר צוקרמן):

״שכלוליו של הטלסקופ עשו את הידע שבידם כה מדויק עד שהביאו לקריסה, אם אפשר לנסח זאת כך, של מרכז הכובד המוסרי של המערב. מרכז מוסרי זה הניח לאנשים להאמין כי הארץ היא המרכז היציב של היקום, ומכאן כי המין האנושי ניצב במעמד מיוחד בעיני אלוהים. לאחר קופרניקוס, קפלר, ובמיוחד לאחר גלילאו, הייתה הארץ להלך בודד בגלקסיה מעורפלת, חבויה באיזו פינה נידחת של היקום – והעולם המערבי נותר תוהה אם לאלוהים יש בכלל איזשהו עניין בו״.

לפי גישה זו, את ההכרזה של ניטשה על מות האלוהים אפשר לייחס להמצאת הטלסקופ – קודם טכנולוגיה ורק בעקבותיה תיאוריה, ואולי אפילו, קודם טכנולוגיה ורק בעקבותיה – דת.

0.4 ידע זה כוח, אבל בשביל מי?

הבלבול היום אינו קטן מבלבולו של אדם שחי במאה השתיים-עשרה או של אדם שחי לפני המהפכה החקלאית. מהפכת המידע עושה ועשתה הרבה דברים טובים לחיים שלנו אך היא לא יצרה וודאות גדולה יותר. ככל שיש יותר טכנולוגיה יש יותר מידע, יותר DATA, ובמסגרת הדת(data)ית-מדעית-טכנולוגית הקובעת כי ידע הוא כוח – אנו חזקים יותר, לכאורה. אלא שהכוח אינו שלנו כי אם של הטכנולוגיה. ככל שיש יותר לדעת, אנו חשים שאנו זקוקים לכלים נוספים שיארגנו לנו את המידע, יפרשו אותו ובסופו של דבר יחליטו במקומנו.

המתקפה המתישה על המערכת הקוגניטיבית שלנו גורמת לנו לקרוס ולאבד אמון בעצמנו ולכן לחפש גורם חיצוני שיעשה סדר במידע. הטכנולוגיה מבטיחה לעשות את העבודה הקשה בשבילנו, והתוצאה היא העמקת הטוטאליות הטכנולוגית

אנו אמנם יודעים להתמודד עם מידע הנחוץ לפעולה בעולם, אך איננו בנויים להתמודדות עם מידע חסר חשיבות לחיים עצמם. איננו מסוגלים להתמודד עם כמות המידע העצומה שבה אנו מופצצים. המתקפה המתישה על המערכת הקוגניטיבית שלנו גורמת לנו לקרוס ולאבד אמון בעצמנו ולכן לחפש גורם חיצוני שיעשה סדר במידע. הטכנולוגיה מבטיחה לעשות את העבודה הקשה בשבילנו, והתוצאה היא העמקת הטוטאליות הטכנולוגית – הכלא נעשה בלתי נראה עוד יותר ומאובטח יותר, ובמילותיו של פוסטמן: "ככל שמתרבות הבעיות שאינן ניתנות להבנה, ככל שמתעמעם מושג הקדמה, ככל שהמשמעות עצמה נעשית חשודה, כך נותר הטכנופוליסט תמיד באמונתו כי מה שהעולם זקוק לו הוא עוד מידע". אולם ישנה אפשרות שבפועל גודש המידע דווקא "מנטרל מובן ומשמעות", כלומר, כפי שז׳אן בודריאר מנסח זאת בספרו ״סימולקרות וסימולציה״ (בתרגום אריאלה אזולאי):

"במקום שבו אנחנו חושבים שהמידע מייצר מובן, מתרחש ההפך הגמור", משמע, "מידע = אנטרופיה".

מהפכת המידע והשתלטות המחשב על חיינו גורמים לנו לחשוב שגם האדם הוא יחידת מידע. כך למשל, אין מדברים על גֶן במונחים ביולוגים אלא על קוד-גנטי או על צופן גנטי, מתוך המחשבה שאין האדם אלא פיסת מידע שמקודדת בגנום. המוח הוא דוגמה לתהליך רדוקציה של טבע לטכנולוגיה: מאחר שהאדם אינו אלא פיסת מידע, יש לחקור כיצד מוח מעבד מידע כדי לדעת מהו אדם. הטכנולוגיה גורמת לנו לחוש שאנו מתבוננים בדבר כשלעצמו באמצעותה, אולם בפועל היא יוצרת תשתית תיאורטית שבגינה אנו מתייחסים אל המוח כאל יחידה טכנולוגית ביולוגית לעיבוד מידע.

קליפת המוח

מפה של קליפת המוח: תמיד מדובר בדימוי, לעולם לא בדבר עצמו, שממשיך לחמוק מאיתנו. תצלום: Matthew Glasser, Ph.D., and David Van Essen, Ph.D., Washington University

הטכנולוגיות לחקר המוח הולכות ומשתכללות, וכך, מבלי משים, באמתלה של הניסיון להבין את האדם, מתרחשת במוח התערבות טכנולוגית ברמת הנוירון, המעוררת תקווה שקיימת יחידה סופית כלשהי, שתסביר משהו. בניסוי במעבדה, כשבשימוש בטכנולוגיה מצליחים לשלוט בעכבר, שהוא כבר אינו בדיוק עכבר רגיל, שכן בהרבה מובנים הוא כבר מגיע לעולם כעכבר טכנולוגי (למשל, הוא מהונדס ומיוצר כך שהמוח שלו צבוע, היום כבר מיוצרים עכברים שנוירונים מסוימים שלהם מגיבים לגירויים מסוימים כדי שניתן יהיה לעקוב אחריהם ולשלוט בהם), זו אינה התקדמות בידע על העולם, זוהי הטכנולוגיה המתקדמת בשליטה על הטבע. ידע הוא אכן כוח, אולם כמו שלא הצלחנו למנוע את הדינמיקה של הפצצה האטומית, לא נצליח לעצור את הדינמיקה של ההתערבות הטכנולוגית בפעילות המוחית, בגן האנושי וכן הלאה. וגם אם איננו מודעים לכך, זה כבר קרה ואנחנו דנים בתהליך כאילו עוד יש לנו יכולת להשפיע – זה בדיוק המאפיין של הטכנולוגיה שתמיד משאירה אותנו לפחות צעד אחד מאחור.

0.5 מטפורה שהשתגעה

אנחנו נמצאים בתקופה שבה רעיונות דתיים עברו טכנולוגיזציה. כך למשל, השאיפה לחיי נצח באה לידי ביטוי במחשבה שהנפש אינה אלא פונקציה, ולכן, אם רק נצליח להוריד את הפונקציה הזאת מהמוח הביולוגי אל המחשב, מובטחים לנו חיי נצח

בימים אלה אנו עדים להמרה של שאלות מהות – מהו האדם – לשאלות טכניות. למעשה, במסווה של חיפוש אחרי תשובות מהותיות לשאלות מהותיות כבר ענינו עליהן: האדם הוא יחידת עיבוד מידע, מעין מחשב שמריץ תוכנה, והטכנולוגיה של הדימות מאפשרת לנו לעקוב אחרי אופן פעולתו. אך fMRI, מכשיר הדימות המוחי, אינו טלסקופ פשוט בלבד, הוא טכנולוגיה יצרנית. נראה כאילו הדבקות בחיפוש אחר קוד גנטי או נוירון בודד, היא דבקות דתית (המילה הפרסית ״דת״ ­היא השורש האטימולוגי של המילה Data, מן הפועל ההודו-אירופי הקדום שמשמעותו "לתת", גם במובן של "לתת צו", כמו במגילת אסתר) ואין המסע הטכנולוגי להבנת טבע האדם אלא דוגמה להשתלטות של הטכנולוגיה על המחשבה האנושית. ואכן, לדברי פוסטמן: "הדבר קורה כאשר תרבות הנמחצת תחת משקלו של מידע יציר טכנולוגיה, מנסה להשתמש בטכנולוגיה עצמה כבאמצעי למציאת כיוון ברור ותכלית אנושית".

אנחנו נמצאים בתקופה שבה רעיונות דתיים עברו טכנולוגיזציה. כך למשל, השאיפה לחיי נצח באה לידי ביטוי במחשבה שהנפש אינה אלא פונקציה, ולכן, אם רק נצליח להוריד את הפונקציה הזאת מהמוח הביולוגי אל המחשב, מובטחים לנו חיי נצח. כדאי להזכיר שההתייחסות למוח כאל מחשב ולנפש כאל תוכנה החלה את דרכה כמטפורה, ומעניין להזכיר את דבריה של דליה איתמר בספר ״מכניזם, ויטליזם ואורגניציזם״: "בכל תקופה בהיסטוריה של העת החדשה שימשה מטפורה אותה מכונה שנחשבה אז לשיא הפיתוח הטכנולוגי: במאות ה-17 וה-18 היה זה השעון, ואילו במאה ה-19 – בשיאה של המהפכה התעשייתית – מנוע השרפה. כיום ממלא את התפקיד הזה המחשב". אלא שבמקרה של המחשב, כפי שמדגיש פוסטמן, אין ספק שמדובר ב"מקרה של מטפורה שהשתגעה".

ואולי דרך טובה לסיים את הדברים הזמניים הללו הוא להביא את דבריו של מרטין היידגר:

"בזמנים שבהם האדם הטכני, הנבלע בחברת ההמונים, יכול לשמור על יציבותו רק באיסוף ובארגון כל תוכניותיו ומעשיו באופן שמתאים לטכניקה, מרב הדאגה צריכה להיות מוקדשת למחויבות האתית" (היידגר, איגרת על ה"הומניזם")‎

 

מקורות:בודריאר, ז'. (2007). סימולקרות וסימולציה. (א' אזולאי, מתרגמים) תל אביב: הקיבוץ המאוחד.היידגר, מ'. (2017). מקורו של מעשה האמנות. (א' טננבאום, מתרגמים) תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד - קו אדום.פוסטמן, נ'. (2003). טכנופולין: כניעתה של התרבות לטכנולוגיה. (א' צוקרמן, מתרגמים) תל אביב: ספרית פועלים.מוסיל, ר'. (1990). האיש בלא תכונות. (א' כרמל, מתרגמים) תל-אביב: שוקן.אופיר, ע'. (2000). לשון הרע. תל-אביב: עם עובד.רידלי, מ'. (2009). האב, הבן והגֶן. (א' גבעון, מתרגמים) אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר.הגנר, מ'. (2012). המוח האנושי. (נ' קול, מתרגמים) תל אביב: רסלינג.איתמר, ד'. (2002). מכניזם, ויטליזם ואורגניציזם. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.

תמונה ראשית: אומים בגדלים שונים. תצלום: דיוגו נונש, unsplash.com

Photo by Diogo Nunes on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על אלילי הטכנולוגיה השתגעו

01
נדב

תודה רבה, יוחאי.
הכרה בממדים הדתיים המחולנים המשוקעים בחיינו היא צעד טוב בדרך להתייחסות מושכלת וביקורתית ביחס אליהם, כלומר - ביחס לחיים, ביחס לטכנולוגיה, ולא פחות מכך, ביחס לרעיונות דתיים המתחפשים לחילונים ובכך נהנים מחסינות מפני ביקורת בחברות פרוטסטנטיות (ולא רק בהן), כפי שלמדנו מפיטר ברגר ומיהודה שנהב.

זה מה שקורה כאשר הוגי דיעות שולפים (גונבים?) מונח שהוגדר במפורש במועד מפורש ובמשמעות מפורשת, ומשתמשים בו כמו בכדור, במסירות, מהוגה להוגה, וכך יוצרים בלבול.
תארו לכם מה היה קורה למתמטיקה אם כך היו מתייחסים למונח "מעגל", או "משטח". אבל כבר נרמז במאמר שהמתמטיקה היא אם כל רוע.

04
יוסף להמן

מאמר מעורר מחשבה. תודה יוחאי. ניתן להזכיר בהקשר זה את מרסלו דסקל שכתב על "השפה כטכנולוגיה קוגניטיבית". הוא התייחס להשערת ספיר-וורף שהשפה מכוננת את התודעה.

האידאל של המתמטיקה המוכרת, הוא לגלות עולם אובייקטיבי של אמיתות שהן מוחלטות. מתוך שכך היא שואפת לבטל כל רכיב סובייקטיבי. אתה צודק יוחאי שבכך טמון הזרע של יצירת טכנולוגיה שפועלת באופן נסתר וגלוי להכחדת האדם.

אבל הפתרון לבעיה הוא לא לזרוק את המתמטיקה אלא להעמיק יותר ולחפש פרדיגמה חדשה של המתמטיקה שיש לה מקום גם לנקודה הסובייקטיבית.

זה יצור מדע, טכנולוגיה ותרבות חדשים. אם להתייחס לתגובה של יוסי להמן אכן מרסלו דסקל דיבר הרבה על החזון שהיה ללייבניץ לפתח שפה עם רציונליות רכה.

06
אחינעם א

תודה על המאמר. פיתוח השאלות סביב הגדרת המושג טכנולוגיה בתחילתו, והאמירה על היותה יצוג של העולם המסתיר אותו, מבריקים בעיני, ובהחלט מעוררים מחשבה.

07
טל

יש משהו נעים בתמימות שאנו תופסים בחושינו עולם שהוא אמיתי, ואילו הטכנולוגיה היא גמדים קטנים שבונים את העולם הזה. הזמן הוא זמן, בין אם ישנו שעון שמודד יחידת זמן, כפי שמרחק קיים בין אם יש סרגל שמודד אותו. המתמטיקה אינה דוחקת את הכחדתו של האדם, חתולים מכחידים מינים שלמים של ציפורים מבלי להיות מודעים לחוקי היקום. הקביעה שאם נוכל לייצג את מחשבתו של אדם למידע של גרף עם נקודות והוא יגיד לנו מהו אדם, אולי יש מי שחושב כך, מסופקני.
אם כבר המאמר מדבר על דברים שממציאים את עצמם, השימוש באמות מידה כגון "רשע" צריך לקבל פה פרק שלם, מהו רשע בכלל? האם מגיפה היא מרושעת? האם הכחדת הניאנדרטלים והקרומניון היתה רשעות? ע"פ אלה מדדים מוחלטים מודדים "רשע"?
בסופו של יום, קיים עולם שמשתרע מעבר לכל מה שאנו מסוגלים לתפוס, כשם שהצבעים שאנו רואים קיימים מעבר למחושי הנמלה. המחשבה שאנו, הכוכב הזה והמוח שלנו הם הנורמה היא מגוכחת.
מעניינת המחשבה על כך שהנפש היא פונקציה, אך מכיוון אחר לחלוטין. הרי הקפה שמהביל באוויר קר, התחושה של בגד על הגוף, כל אלה הם לא יותר מזרימה של "נתונים", בין אם חשמל שרץ בנוירונים או שטף של שדות אלקטרומגנטים שמציית לחוקי התרמודינמיקה. למרות כל המחשבה שלנו על האנושיות שלנו ועל המוחשיות של הסובב אותנו, אין כיום שום הוכחה עדיין שאנו כולנו לא יותר מהדמיה ממוחשבת (simulation hypothesis). דמיינו את האירוניה.