אליפות העולם בצניעות

צניעות מאפשרת לנו לראות שאיננו ניצבים במרכז העולם ועוזרת לנו למצות את עצמנו, מעבר לתחרות ולהשוואות
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

אחרי שביליתי את מרבית חיי כפילוסוף מקצועי במחשבה על צניעות, אני יכול בכנות לומר שיש בה לא מעט דברים שאני שונא. הדיבור על צניעות נראה מיושן ללא תקנה. הוא עשוי להזכיר שריד מאובק מתקופה גרועה יותר, תקופה שבה גברים היו גברים ונשים היו בתי חרושות לתינוקות וגם מטופשות מכדי להצביע. אפילו המילה ״צניעות״ מעוררת סוג של התחסדות דתית שגורמת לנו לחשוב על טבעות טוהר, האחים ג׳ונאס ואינספור שאלות רטוריות שאיש אינו רוצה לשמוע, בנוסח ״החצאית הזו לא קצרה מדי?״ ראוותנית מדי? חושפנית מדי? כל כך לא צנועה.

קל להבין למה מישהו אינו מחבב מילה, שמשמשת לעתים קרובות כל כך כדי להימנע מאמיתות שאינן נעימות, או כדי להורות (בעיקר לנשים) איך להתלבש

המילה ״צניעות״ גם נושאת בעול, וממלאת את מקומן של לא מעט מילים בוטות יותר. המתווכת שאומרת לך שיש לה יחידת דיור ״נוספת, צנועה יותר״ שהיא רוצה להראות לך, מתכוונת לדירה זולה וקטנטנה. האיש אינו עני, הוא רק בעל ״אמצעים צנועים״. והוא אינו נמוך, הוא פשוט ״בעל ממדים צנועים״. קל להבין למה מישהו אינו מחבב מילה, שמשמשת לעתים קרובות כל כך כדי להימנע מאמיתות שאינן נעימות, או כדי להורות (בעיקר לנשים) איך להתלבש, ועל פי רוב באופן הסתמי והנשכח ביותר שניתן להעלות על הדעת.

צניעות היא עניין חביב כשהיא מעודדת אנשים לא להתרברב. במקרה כזה, צניעות מבצעת שירות חברתי רב ערך. איש אינו אוהב לשמוע אנשים מלהגים עוד ועוד על מספר שכיבות הסמיכה שהם מסוגלים לבצע או על העבודה החשובה הם עושים. אנשים שמרבים להחמיא לעצמם הם אנשים מייגעים מאוד, ולעתים מוסכמת הצניעות היא הדרך היחידה לבלום את מה שאחרת עלול להיות מסע-שיחתי ארוך ולא נעים.

בחור שרירי, משקלות

צנוע הוא לא. תצלום: דמיר ספניץ'

סוג כזה של צניעות נוגדת-רהב הוא שמעניין במיוחד את הפילוסופים, אבל אפילו הם נחלקים בשאלה האם זו צניעות טובה או לא. הפילוסוף הסקוטי דייוויד יום, מראשוני הפילוסופים המודרניים, תיאר אותה באורח שלילי כ״מעלה נזירית״ – כלומר משהו שאנשים מכנים בשם מעלה, אך בעצם יש בו הימנעות מהחיים, ואם לומר זאת בבוטות, לא כיפי. צניעות, אפילו במובן זה, עדיין מעוררת דימוי של ביישנות, כניעות, אפרוריות וחוסר ייחוד. תתכסי. תהיי בשקט. אל תכווני גבוה מדי. נשמע נפלא, לא?

צניעות, במובנה כמנוגדת להתרברבות, היא משהו שלא באמת ניתן להתהדר בו. מקובל לומר שאנשים אחרים הם צנועים, אבל האמירה ״אני צנוע״ נאמרת על פי רוב בזלזול עצמי או כבדיחה

אם צניעות היא משהו נורא כל כך, למה ביליתי את רוב זמני במחשבות עליה? משום שלמרות כל המטען המצטבר הלא מעורר תאבון שהצניעות צברה במהלך השנים, אני חושב שיש בה משהו שאינו רק אחד הדברים הטובים בחיים, אלא ממש מעודד גישה חיובית לחיים. כדי לראות זאת יש לסטות לרגע מן החשיבה העכשווית על מהותה של הצניעות, ומה שעשוי להיות טוב בה.

הפן של הצניעות שעניין פילוסופים יותר מכל, הוא החמקמקות שלה. צניעות, במובנה כמנוגדת להתרברבות, היא משהו שלא באמת ניתן להתהדר בו. מקובל לומר שאנשים אחרים הם צנועים, אבל האמירה ״אני צנוע״ נאמרת על פי רוב בזלזול עצמי או כבדיחה. צניעות היא מסוג הדברים שיש לשמור הרחק מן העין, כי המודעות העצמית מקלקלת אותה. אם אתם צנועים, לא תהיו מודעים לכך – ואם אתם חושבים שאתם צנועים, אתם בעצם לא.

בשנת 1989, הפילוסופית האמריקנית ג׳וליה דרייבר שמה לב למאפיין הזה של הצניעות, והדבר הוביל אותה לתאר את הצניעות כ״מעלה של בורוּת״.  היא ציינה כי לעתים קרובות מוצא חן בעינינו שאדם אינו מודע למעלותיו שלו. יש משהו מקסים באדם חכם או טוב לב שאינו מבין עד כמה הוא חכם או טוב לב. יופי המודע מדי לעצמו יכול להיראות פגום. וכך, טוענת דרייבר, גם באשר לצניעות – להיות צנועים, פירושו לא לדעת עד כמה אתם טובים באמת.

פילוסופים אחרים, בעיקר מי שהושפעו מאריסטו ומעמנואל קאנט, דחו את תפישת הצניעות כבורות, כאי-ידיעה. הם עשו זאת ממגוון סיבות, אבל בעיקר בגלל תפישתם את המצוינות האנושית. מי שרואים את המוסר כקשור בקשר אינטימי לשימוש ביכולות השכליות שלנו מתקשה להשלים עם כך שסוגים מסוימים של חוסר-היגיון – כמו התעלמות מראיות הנוגעות למעלות הטובות שלכם עצמכם – עשויה להיות טובה מוסרית. אם אתם חושבים שאידיאלים אפיסטמיים ומוסריים שלובים אלה באלה, לא תוכלו להשלים עם הרעיון שבורות עשויה לעתים להיות טובה מבחינה מוסרית. במילים אחרות: המחשבה שמעלות מוסריות כלשהן, כמו צניעות, עשויות להיות מחוץ לטווח השגתה של ישות יודעת-כל, עלולה להיראות משונה. אבל איך יכול אידיאל אפיסטמי להפריע לאידיאל מוסרי? בעיניי פילוסופים אחדים, בורות היא רעה, ודברים רעים אינם יכולים להיות מעלות.

מי שדוחים את הגדרת הצניעות כבורות מציעים מגוון של חלופות. אדם צנוע אינו בור בשום תחום, הם אומרים. יש מי שאומרים שאדם צנוע מבין לגמרי את השוויון המוסרי בין בני אדם. אחרים אומרים שצניעות פירושה פשוט הצבת סטנדרטים גבוהים יותר לעצמך לעומת אחרים. ויש גם מי שאומרים שהאדם הצנוע מבין את מקומו בעולם החברתי או הרוחני בכלל. תפישות אלה, אף שהן נבדלות זו מזו, הופכות את הצניעות לידע מסוים. האדם הצנוע אינו חסר ידע כלל, אלא מבין נכון משהו מיוחד. השערות אלה אמנם נבדלות בכל הקשור למה בדיוק יודע האדם הצנוע, אבל כולן מסכימות שצניעות אינה קשורה כלל לבורות.

נזיר, קמבודיה, אנגקור וואט

נזיר בקמבודיה. תצלום: ג'ושוע מדוויי

צניעות קשורה למה שאתם מייחסים לו חשיבות, ולאופן שבו הדבר משנה את הצורה שבה אתם חווים את העולם. בין אם הצנועים יודעים עד כמה הם טובים ובין אם לא, הם אינם חווים את העולם רק ביחס לעצמם.

אני עצמי איני חושב שצניעות קשורה כלל למה שיודעים או לא יודעים. המחשבה שצניעות קשורה לידע או לבורות היא דרך מוטעית לראות את הדברים. בעיניי, צניעות קשורה למה שאתם מייחסים לו חשיבות, ולאופן שבו הדבר משנה את הצורה שבה אתם חווים את העולם. בין אם הצנועים יודעים עד כמה הם טובים ובין אם לא, הם אינם חווים את העולם רק ביחס לעצמם. לעתים קרובות הם פשוט אינם חושבים על טובתם. הבנה כזו של צניעות הופכת אותה לפחות מיושנת ובעיניי לפחות, לדבר מה ראוי ביותר.

מה שחשוב לכם משפיע על האופן שבו אתם חווים את מה שמתרחש בחיים. הוא משנה את הרגשתכם, את מה שאתם מבחינים בו, ואת מה שאתם חושבים עליו. קחו למשל אדם שמאוד חשוב לו להיות עשיר. אדם כזה ישים לב לדגם המכונית שאחר נוהג בה, ואם מדובר במהדורה יוקרתית או לא. אם המכונית יקרה בהרבה משלו, הוא ירגיש שאינו מוצלח מספיק או יחוש תערובת של קנאה והתפעלות. הוא יקדיש זמן רב למחשבה על חשבון הבנק שלו ועל האופן שבו יוכל לצבור עוד ממון. וכנראה יחלק את האנשים לקטגוריות כמו: עשירים-ממני, עשירים-כמותי ועניים-ממני. הוא יעשה זאת במודע או שלא במודע, אבל בפועל, הרצון להיות עשיר יעצב את מרבית חוויות החיים שלו.

אפשר להבין את הצניעות באותו אופן. הדרך הקלה ביותר היא לחשוב על ההפך מצניעות: יוהרה. חוויותיו של אדם יהיר סובבות אותו עצמו: הוא מתעניין באופן שבו דברים משפיעים עליו, ומרבה להשוות את עצמו לאחרים בתקווה לגלות שהוא עליון עליהם. לאדם צנוע, לעומת זאת, לא באמת אכפת מדברים כאלה, ולכן החוויות שלו אינן ספוגות באותם עניינים הנוגעים רק לו.

הרצון להיות עליון ביחס לאחרים אינו תמיד מובן מאליו כמו פשוט לרצות להיות טוב יותר, חכם יותר, מהיר יותר מאחרים. לעתים הדבר מובלע בהתעניינות בדבר מה שממבט ראשון כלל אינו נראה תחרותי. חשבו על אותו אדם שרוצה להיות עשיר. הדבר עשוי לנבוע מכך שהוא פשוט רוצה הרבה כסף. אחרי הכול, זו המשמעות של להיות עשיר. אבל הרצון להיות עשיר קשור לעתים קרובות בתשוקה עמוקה להיות מיוחד, להיות עשיר מן האנשים שמסביב. יש מי שישמחו להיות מיליונרים גם אם כל האחרים יהיו מיליונרים. עבור אחרים, אם גם האחרים הם מיליונרים, הם לא יסתפקו בכך. חשוב להם להיות עשירים במיוחד, כדי שיהיה להם יותר כסף מאשר לאחרים.

בהשוואתיות הזו, הקשורה לחוסר צניעות, ישנה התמקדות עמוקה בעצמי – מעמדם של כל האחרים משווה לזה שלכם. אדם צנוע, לעומת זאת, אינו מתעניין בדברים כאלה, ולכן החוויה שלו אינו נצבעת בהתמקדות כזו בעצמי. לא שצניעות פירושה חוסר עניין מוחלט בעושר, רווחה או כישורים. הצניעות פירושה שאינכם  מתעניינים במיוחד בהשוואות ועליונות, ואין לכם עניין להתנשא על אחרים.

הדברים שחשובים לכם קובעים במה תבחינו, הם משפיעים על הרגשתכם ועל מה שתחשבו עליו – אבל כך גם הדברים שאינם חשובים לכם. מי שאינו מייחס חשיבות לאופנה, בוודאי לא ישים לב לדברים כמו העגילים שהוא עונד או גזרת החולצה שהוא לובש. מי שאינו מתעניין בפוטבול בוודאי לא ירגיש דבר כשיגלה מי ניצח בסופרבול, ולא יקדיש זמן למחשבה על המשחק.

באותו אופן, אדם צנוע לא יבלה זמן רב במחשבות על כך שהוא טוב מאנשים אחרים, ולא ירגיש עליונות זחוחה כשיצא לו לתקן הגייה מוטעית של אדם אחר. היעדר האכפתיות עשוי ללבוש צורות שונות בתחומים רבים ושונים. חלקנו נפגין אדישות רבה יותר בתחומים מסוימים ופחות באחרים.

למה בכלל טוב כל כך לא לייחס חשיבות לשיפוטים השוואתיים? האם לא טוב לרצות להיות הטוב ביותר, המצטיין בכיתה או להגיע לראש הטבלה?

למה בכלל טוב כל כך לא לייחס חשיבות לשיפוטים השוואתיים כאלה? האם לא טוב לרצות להיות הטוב ביותר, המצטיין בכיתה או להגיע לראש הטבלה?

חלק ממה שגרוע בכך הוא העובדה שהדבר מעצב את החוויות שלכם בדרכים שמונעות מכם דברים רבים שהופכים את החיים למשמעותיים. ג׳ף שונא ללכת למוזיאונים. לא משום שהוא אינו אוהב אמנות, אלא משום שהביקור שם מלחיץ אותו. הוא חושש תמיד שהוא מבלה יותר מדי זמן מול הציורים הלא נכונים, ולא מספיק זמן מול הציורים שהוא אמור לעמוד מולם זמן רב. הוא חושש שמישהו ישאל אותו מה הוא חושב על משהו ולא תהיה לו תשובה מרשימה מספיק. הוא מרגיש תמיד כאילו אנשים שופטים אותו ללא מילים, משום שההתנהגות שלו חושפת את העובדה שהוא מבין פחות מהם באמנות.

מצבו של ג׳ף מעציב, אבל זהו תסמין של נטייה להתרכזות-בעצמי. ג׳ף מניח שבחדר המלא יצירות אמנות גדולות אנשים ישימו לב אליו ולזמן שהוא מקדיש להתבוננות בציורים שונים. הוא מניח שאם מישהו ישאל אותו שאלה, זה מפני שהוא רוצה לבחון אותו ולא כדי לזכות בתובנה הנוגעת ליצירת אמנות. החרדות של ג׳ף נובעות מהשקפת עולם שמעמידה אותו עצמו במרכז. אפילו ביקור במוזיאון קשור, עבורו, פחות לאמנות ויותר לכך שג׳ף מביט ביצירות אמנות.

מונה ליזה, סלפי, לובר, סלולרי, המון

עכשיו כולם יודעים שהם "עשו" את המונה ליזה ושהם יודעים מה טוב. תצלום: מיקה באומייסטר

חלק ממה שעצוב במצבו של ג׳ף הוא שכאשר הוא מעמיד את עצמו במרכז, הוא מכשיל את עצמו. גם במוזיאון מלא יצירות אמנות, הוא אינו מסוגל ליהנות ממש. מישהו שלא כל כך חשוב לו להיראות חכם יתר או מתוחכם יותר מאחרים, מסוגל לשקוע ביצירות האמנות או להתרגש מהן בלי שדעתו תהיה מוסחת ללא הרף בבחינה עצמית.

כדאי לשים לב שהדבר תואם לחלוטין את הידע או הבורות שלנו בנוגע למעלותינו. אדם המעריך אמנות במוזיאון עשוי לדעת היטב שהוא מבין באמנות יותר מרוב המבקרים האחרים שם. או שהוא עשוי לחשוב שהוא יודע יותר מכפי שהוא יודע באמת. בשני המקרים, אם לא ממש חשוב לו להיות חכם יותר מאחרים, הוא יכול להימנע מן המצב העצוב שבו ג׳ף מוצא את עצמו. משום שאנו יכולים לדעת דברים ולא לייחס לכך ערך רב במיוחד. אתם יודעים שהכוכב שבתאי גדול יותר ממישיגן, אבל קרוב לוודאי שלא הקדשתם לכך מחשבה עד שהעליתי את הנושא כרגע. האדם הצנוע מנהל מערכת יחסים דומה עם הידיעה שהוא אדם טוב מאחרים. הוא יודע, אבל אינו מקדיש לכך מחשבה, עד שמישהו אחר מעלה את הנושא (ואפילו אז, המחשבה תתפוגג לה במהירות).

כשאינכם נחושים להיות טובים מאחרים, אתם מפסיקים לבחון לעתים קרובות כל כך את לוח התוצאות הפנימי שלכם, וכך אתם יכולים להביט וגם לתעות אל מקומות טובים יותר

תפישה כזו של צניעות הופכת אותה בעיקרון לתחושה עמוקה שלא כל מה שקורה קשור בכם. אולי נדמה לכם שההבנה שהחיים אינם סובבים סביבכם היא מדכאת, אבל היא שהופכת את הצניעות לתכונה המעודדת הסתכלות חיובית על החיים. להרפות מהתחושה שהחיים סובבים אתכם, פירושו להיפתח לכל הדברים הנפלאים האחרים בחיים. הדבר מאפשר לכם להתחבר לאחרים בחיבור עמוק יותר, ולהרגיש משולבים יותר בעולם. כשאינכם נחושים להיות טובים מאחרים, אתם מפסיקים לבחון לעתים קרובות כל כך את לוח התוצאות הפנימי שלכם, וכך אתם יכולים להביט וגם לתעות אל מקומות טובים יותר. אילו ג׳ף היה מפסיק לחוות את המוזיאון כסובב אותו, הוא עשוי היה אפילו לשקוע ביצירת אמנות.

אין בכך כדי לומר שצניעות פירושה חוסר רצון להיות אלופים או מוצלחים במיוחד במה שאתם עושים. יש הבדל בין רצון להיות אם נהדרת לבין רצון להיות אם טובה משכנתך. את יכולה לרצות להיות שפית מעולה, בלי להקדיש את עצמך לרצון להיות טובה מכל מי שלומדים איתך בישול. לא במקרה היעדים ההשוואתיים הללו נראים פחות אציליים ויותר קטנוניים מייחוס חשיבות לערכם האמיתי של הדברים. ראוי יותר לרצות ליצור מוזיקה מופלאה מאשר לנצח בקרב התזמורות המקומיות בשבוע הבא. נפלא לאהוב עשייה קולנועית. אבל אם אתם מאוהבים ברעיון שתהיו קולנוענים? זה נפלא פחות.

לחם, אופה

מעשה ידיו להתפאר, או לחם טוב להנאתנו? תצלום: נתן דומלאו

צניעות קשורה להינתקות מחוויית החיים כסובבים סביב השוואת עצמכם לאחרים. אין מחסור במאמרים המקוננים על האופן שבו הרשתות החברתיות מובילות אותנו בקלות כזו להתבוסס בגיהינום אישי של קנאה, פחד מהחמצה ותיעוב עצמי. כולם שונאים זאת. אבל תארו לכם לרגע שהייתם מסוגלים לראות את החופשה המדהימה של עמית לעבודה וממש לשמוח בשבילו. נדמה לכם אולי שמדובר במשהו שהוא בין תמימות לאי-אפשרות, אבל אילו הייתם עסוקים פחות בלהשוות את עצמכם לאחרים, יתכן שהדבר היה משפר את חייכם.

הצניעות היא זו שבעצם קשורה לביטחון עצמי. אנשים שאינם חוששים אינם צריכים למלא את השיחה בדיבורים על עצמם ועל הישגיהם

הדבר מאיר נקודה חשובה הנוגעת לצניעות. אנשים מקשרים לעתים צניעות עם התרברבות, ואת ההתרברבות עם ביטחון עצמי, אבל לא תמיד יש קשר. חוסר צניעות והתרברבות נועדו לעתים קרובות להסתיר חוסר ביטחון, ואת החשד שמא אינכם טובים כלל. התרברבות היא דרך לפצות בהגזמה על תחושות כאלה, או ניסיון להטביע אותן באמצעות רהב וסיפורי הצלחה.

הצניעות היא זו שבעצם קשורה לביטחון עצמי. אנשים שאינם חוששים אינם צריכים למלא את השיחה בדיבורים על עצמם ועל הישגיהם. הם אינם צריכים לשמוח לאידם של אחרים כשהם מנצחים במשחק קלפים, משום שאין בתוכם קול מציק שהם חייבים להשתיק. הם אינם צריכים לבקש מחמאות, להעמיד פני מצטנעים או למשוך את השיחה לכיוונם. צניעות קשורה לביטחון כזה המאפשר לכם להעריך את האחרים ואת הישגיהם והצלחותיהם בלי להתייחס לעצמכם. היא מעניקה לכם ביטחון להקשיב לאחרים באמת ולא רק לחכות שיגיע תורכם לדבר.

קשה לדבר על מעלות מסוימות בנפרד מאחרות. והדיון הזה בצניעות ובמעלותיה האפשרויות אינו יוצא דופן. הוא מניח הנחות רקע רבות. ישנם אנשים הזקוקים לכך שיחשבו שהם טובים מאחרים כדי לדרבן את עצמם, כדי לקום בבוקר. יש מי שנוטים, באופן טבעי או בעקבות תהליך חִברות, לייחס חשיבות קטנה מדי לעצמם. עבור אלה, צניעות אולי אינה חשובה במיוחד. צניעות, כמו כל מעלה, קיימת ביחד עם מעלות אחרות, ועשויה לא להיות חשובה במיוחד עבור אדם מסוים, במקום וזמן מסוימים.

מנוחה מהעבודה, וינסנט ון גוך

"מנוחה מהעבודה" (1890), וינסנט ון גוך, מוזיאון ד'אורסיי, פריס. תצלום: ויקיפדיה

הרהבתנות נובעת מן החשיבות שאנו מייחסים להשוואה בינינו ובין אחרים, אבל זו גם מונעת מאיתנו להתחבר לאחרים ולעסוק בהרבה דברים רבי ערך בעולם

אני שונא לספר לאנשים שאני כותב על צניעות. לא בגלל כל הבדיחות בנוסח ״אה, אתה החוקר הטוב ביותר בתחום הצניעות?״ (בדיחה מתבקשת, אבל קלאסית), אלא משום שצניעות נדמית לעתים קרובות מדי כדכאנית, צייקנית מחרבת שמחות, שמתחזה ל״מעלה״. אבל כשנדמה שהיא ראויה, היא פחות דומה ל״תכסי-את-עצמך-ותשתקי״ הישן, ויותר לדרך לפרוץ את המחסומים, שחוויית החיים כנוגעים לנו בלבד עלולה לכפות עלינו.

הרהבתנות נובעת מן החשיבות שאנו מייחסים להשוואה בינינו ובין אחרים, אבל זו גם מונעת מאיתנו להתחבר לאחרים ולעסוק בהרבה דברים רבי ערך בעולם. כשאינכם מקדישים את עצמכם לעליונות יחסית, אתם יכולים לחוות דברים שאחרת הייתם מחמיצים. אתם יכולים פשוט להרגיש טוב כשמתמזל מזלו של אדם אחר. אתם יכולים לעזור לאחרים להגשים את מטרותיהם מבלי לחוש שאתם מפסידים במשחק סכום-אפס.

בשיר של וולט ויטמן ״שירת עצמי״ (משנת 1855) ישנה שורה שבה הוא אומר במאמר מוסגר שהוא מתנהג בלא יותר יוהרה מזו שמאפיינת את הפלס שבעזרתו הוא בונה את ביתו. הפלס שלו אינו מפגין צניעות, אינו מעמיד פנים שהוא אינו טוב ממכשירים אחרים, יקרים יותר, והוא גם לא שקוע כולו בניסיונות להיות טוב ומדויק יותר מאחרים. הוא פשוט עושה את מלאכתו בלי להכשיל את עצמו. במיטבה, צניעות פועלת כך בדיוק – היא מניחה לנו לעשות את מה שאנו עושים היטב, ללא המטען ההשוואתי. תובנה הולמת לשיר המתחיל בכוונתו של ויטמן לפאר את עצמו, אבל למעשה חוגג את כל האחרים ואת כל השאר.

 

ניקולס בומריטו (Bommarito) מלמד פילוסופיה באוניברסיטת באפלו בניו יורק. ספרו האחרון Inner Virtue ראה אור ב-2017. ספרו Seeing Clearly יראה אור השנה (2020).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מתוך "נערה עם אפרסקים" (1887), ולנטין סרוב, גלריית טרטיאקוב, רוסיה. תצלום: ויקיפדיה

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ניקולס בומריטו, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על אליפות העולם בצניעות

03
חיצ

לא מסכים.
צניעות יעילה ביותר כדי לשמור על אדם מצליח עם רגליים על הקרקע וזה היתרון הגדול שלה. אי לכך אדם צנוע יכול להיות מודע לצניעותו מכיוון שהוא מפיק ממנה תועלת ואינו נוהג בנאיביות. דוגמאות רבות לכך אפשר לראות בתולדות רומא של ליוויוס בתיאורו את המידות התרומיות הרומיות בתקופת הרפובליקה.
סגפנות יעילה בחיזוק האופי - ראו את אורחות הספרטנים.
כל שאר סוגי הצניעות והסגפנות מבית מדרשה של הנצרות מאפיינים טיפשים או חלשי אופי ונוצרו כדי לשלוט ביתר קלות בהמון.

04
אבישי

מדהים, ממש בחינה יפה של המילה צניעות מכל הכיוונים, ואז לתת לה הגדרה, שאני אישית מאוד מתחבר אליה ומרגיש שיכולה ממש לעשות סדר בראש ולהשפיע השפעות טובות.