בין לאס וגאס לשדרות רוקח

דרוש יותר מעיוורון סטטיסטי כדי להביא מיליונים לנהוג בניגוד להגיון כלכלי בסיסי. על המנגנון שמאחורי המס הכי פחות צודק בישראל
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

"רמאי הקלפים" הוא ציור שמן של קאראווג'ו משנת 1594 ונחשב לציון דרך חשוב בחייו המקצועיים של הצייר הנודע לאחר שהחליט לעזוב את סדנת מורו ולפתח קריירה עצמאית משלו. בציור נראים שני נערים משחקים במשחק קלפים אלא שאחד מהם רמאי המחזיק בחגורתו קלף נוסף הגלוי לצופים בתמונה אך נסתר מעיני השחקן האחר. מבוגר נוסף הניצב במרכזה של התמונה מציץ בקלפיו של השחקן התמים ומאותת לשותפו-תלמידו הצעיר את שרואות עיניו. הציור הנפלא משלב את תיאור המציאות הבוטה של חיי הרחוב באותה תקופה עם רמת פירוט דקדקנית, צירוף שהפך כבר לאחד מסימני ההיכר של קאראוואג'ו. מבט נוסף בציור מגלה כי לצידו של הקלף הנוסף בחגורתו של הרמאי, ניתן להבחין גם בפגיון לכל מקרה בו יתעורר הפתי למציאות העגומה שבה רומה וידרוש את כספו חזרה. אך נראה שלא יהיה צורך בהפעלתו- מיומנותם של הרמאים מרדימה כל חשד.

התמונה תלויה היום במוזיאון קימבל לאמנות שבפורט וורת', טקסס. במהלך שתי שעות טיסה ממנו, בלאס וגאס שבנבדה, שש מאות שנה מאוחר יותר, מוצאים עצמם מיליוני איש מדי שנה במצבו של הנער הפתי מבלי שאיש יציץ לקלפיהם או יאיים עליהם בסכין. כיצד זה קורה?

רמאי הקלפים

קרוואג'יו, "רמאי הקלפים", 1594

כדי להבין את הקסם שמהלכים עלינו הימורים ומשחקי מזל, לפניכם סיפור שמצאתי ברשת המופיע תחת הכותרת "האגדה על האיש בחלוק האמבטיה הירוק". הסיפור נסוב סביב זוג צעיר שבילה את ירח הדבש שלו בלאס וגאס. לאחר שלושה ימים כילה הזוג את אלף הדולר שהקצה להימורים בחופשתם. בלילה הבחין הבעל הטרי בחפץ זוהר על השידה. כשהתקרב ראה כי מדובר באסימון הימורים של חמישה דולר שהזוג שמר כמזכרת מהביקור. המספר 17 היה מוטבע עליו. הבעל הניח על עצמו במהירות חלוק אמבטיה ירוק ודהר למטה אל שולחן הרולטה שם הימר, איך לא, על המספר 17. הוא הרוויח והמשיך להרוויח עד שרווחיו הסתכמו ב-7.5 מיליון דולר.

אנשים שמרוויחים לזמן מה מצדיקים לעצמם את המשך ההימור בכך שבסך הכל הם מהמרים על הרווחים

בשלב זה התערב מנהל המשמרת וביקש מעוטה החלוק הירוק לפרוש באמרו כי היה והמספר 17 יעלה שוב בגורל, אין לקזינו די כסף לשלם. הבעל הטרי לא נרתע, יצא במהירות מהמלון ונסע במונית לקזינו אחר שם הימר על מספר המזל שלו- 17. כשגם הימור זה עלה יפה הסתכם סך זכיותיו לאותו ערב ב-262 מיליון דולר. עם יד חמה כל כך הוא החליט להמר שוב הימור אחרון אך הפסיד את כל כספו כאשר כדור הרולטה עצר על 18.

שבור ומדוכא, צעד האיש כמה קילומטרים בחזרה למלונו. "היכן היית"?, שאלה אשתו שהתעוררה כשנכנס לחדר. "שיחקתי ברולטה", ענה. "ואיך היה"?, שאלה האישה. "לא רע", השיב האיש, "הפסדתי חמישה דולר".

סיפור זה משקף היטב את הלך הרוח של מהמרים: כאשר הם זוכים, מתייחסים המהמרים לכסף שבו זכו כאל "כסף של הבית", כלומר לא כספם שלהם ולכן כזה שניתן להתייחס אליו בקלות דעת ולהמשיך להמר עליו. אנשים שמרוויחים לזמן מה מצדיקים לעצמם את המשך ההימור בכך שבסך הכל הם מהמרים על הרווחים. את ההפסד הם רואים כהפסד של כסף שלא היה שלהם מלכתחילה.

אך ההטיה הקוגניטיבית המגולמת בסיפור (אגדה אורבנית כנראה), היא רק אחת מהמניפולציות הפסיכולוגיות אליהן חשופים המהמרים בבתי הקזינו של לאס וגאס. אחרת, כיצד ניתן להבין שהכסף שכל כך חשוב עבורם בכל צירוף נסיבות אחר, מאבד לפתע מערכו דווקא בבתי הקזינו ומדוע אנשים שעומדים להפסיד אלפי דולרים בהימורים על שולחנות הרולטה מעדיפים לוותר לעתים על ארוחה כדי לחסוך דולרים בודדים? ובכלל, מה מביא אנשים ליטול חלק במשחק שלא דרושה השכלה סטטיסטית גבוהה כדי להבין שהסיכויים לזכות בו הם נגדך. האם די בסיכוי הקטן לזכיה בכדי לטשטש את חוסר ההגיון שבהימור מלכתחילה?

נראה שדרוש יותר מעיוורון סטטיסטי כדי להביא מיליונים לנהוג בניגוד להגיון כלכלי בסיסי. כאן נכנסים לתמונה מתכנני אולמות ההימורים ומכונות המשחק המצליחים לגרד ברוב יצירתיות כל פינה חשופה בקליפת המוח האנושי שבעליו הלא אחראי גרר איתו לאולם ההימורים.

מתכנתי מכונות ההימורים לא הופתעו כשפרסם ה"אקונומיסט" במאי 2010 תוצאות מחקר שגילה כי מהמרים כפייתיים מגיבים ל"כמעט זכיה" בדרך שונה מתגובתם של מהמרים רגילים. "בעוד שבמשחקים המבוססים על רמה מסוימת של מיומנות, כמו משחק הכדורגל, להחטאה קרובה עשויה להיות איזו משמעות, הרי שבהימור על שולחן הרולטה, התוצאה אקראית לחלוטין", אומרים החוקרים. התחושה של כמעט זכייה כשכדור הרולטה נופל על מספר קרוב לזה שהימרנו עליו חסרה כל משמעות. אלא, כמובן, אם אנו מייחסים לעצמנו איזושהי מיומנות בתהליך ההימור. החוקרים מצאו כי מתנדבים נורמליים ובריאים מגיבים במוחם להחטאות קרובות באותם אזורים הקשורים לרווחים כספיים, אך לא כך המהמרים הכפייתיים.

השניים הזמינו 20 מתנדבים לשחק במכונת מזל כאשר מוחם נסרק תוך כך על ידי סורק fMRI. סורקים אלה מתחקים אחר האזורים הפעילים במוח כשאנו מבצעים פעולות שונות, על ידי גילוי תנועת הדם המוגברת לאזורים אלה. כל המשתתפים בניסוי, למעט אחד, היו מהמרים פעילים, שלושה עשר מהם, "פעילים מאד". חוקי המשחק אותו שיחקו היה תכלית הפשטות: כאשר צורה מסוימת על התוף השמאלי של מכונת המזל תאמה את הצורה על התוף הימני שבמכונה זכה המשתתף בפרס כספי של חצי לירה שטרלינג. החטאה קרובה הוכרזה כאשר, לאחר שנבחרה הצורה הזוכה על הגליל האחד, היא הייתה רחוקה שתי צורות בלבד מהצורה שעליה נעצר בסופו של דבר הגליל האחר. החוקרים תכנתו את המכונה כך שהמשתתפים יזכו 30 פעם, יפסידו בבירור 90 פעם, אך יפסידו ב"החטאה קרובה" 60 פעם.

חלק ממכונות המזל שבבתי הקזינו מתוכנת להציג "כמעט זכייה" בתדירות גבוהה יותר מאשר החמצה אקראית של הזכייה

החוקרים גילו כי מי שנהגו להמר יותר גם מחוץ למעבדה, הראו את הפעילות הרבה ביותר במוח בתגובה להחטאה קרובה, עד שקשה היה להבדיל בין תגובה זאת לתגובתם לזכייה אמיתית. האזור במוח בו התרחשה התגובה מעניין במיוחד משום שזה האזור בו מיוצר הדופאמין, מוליך עצבי, המקושר לתענוג אך מופיע גם במחקרים שונים על התמכרויות.

ואמנם, חלק ממכונות המזל שבבתי הקזינו מתוכנת להציג "כמעט זכייה" בתדירות גבוהה יותר מאשר החמצה אקראית של הזכייה. בנוסף לתחושה הנעימה של זרם הדופאמין המתנחשל במוחו, מעודדת ה"כמעט זכייה" אצל המהמר תחושת שליטה בסיטואציה שבפועל אין לו עליה כל שליטה. תופעה זאת, טוען לוק קלרק, אחד מעורכי המחקר, בראיון לבי.בי.סי., גורמת למהמר להעריך הערכת יתר את סיכוייו לזכות ובעקבות כך, להמשיך ולהמר זמן רב יותר.

התובנה על פיה מי שמרבים להמר מועדים יותר להטיות קוגניטיביות מקבלת תימוכין גם מהמחקרים הענפים שעורך הפסיכולוג מרק גריפית', אחד מהחוקרים החשובים ביותר בתחום. באחד ממחקריו ניסה החוקר האנגלי לעמוד על ההבדלים הקוגניטיביים שבין המהמרים ה"מקצועיים", המרבים להמר ובין מהמרים מזדמנים. הוא התעניין בהבדלים אלה ביחס למכונות המזל המציגות על מסכיהן תמונות פירות (כאשר תצוגה של שלושה פירות זהים מזכה בפרס). לכל אחד מ-60 המשתתפים בניסוי, מנוסים ובלתי מנוסים כאחד, הוקצו 30 הימורים חופשיים על "מכונת הימורי פירות" ומטרתם הייתה להאריך את המשחק ב-30 הימורים נוספים באמצעות הצלחותיהם. המשתתפים התבקשו להשמיע בקול רם את מחשבותיהם בתהליך ההימור ואלה הוקלטו ברשמקול שהוצמד לדש בגדם.

ניתוח ההקלטות העלה כי המהמרים המקצועיים בחרו ביותר אמירות לא רציונליות מאשר המהמרים הבלתי מנוסים. הם נטו, בין השאר, להאניש את המכונה ("המכונה הזאת אוהבת אותי היום"), להסביר את הפסדיהם בדרך לא רציונלית ( "הפסדתי בסיבוב זה כי לא התרכזתי") או שדיברו אל המכונה ( "קדימה, האם אינך מתכוונת לשלם לי היום"?) אך בכל הקשור למיומנות בפועל לא התגלה כל שוני בין המנוסים והבלתי מנוסים למרות שהמהמרים המנוסים ייחסו לעצמם מיומנות גבוהה מהממוצע במשחק (הטיה הידועה בכינויה "אשליית השליטה"). דווקא המהמרים הלא מנוסים התייחסו להפסדיהם בדרך רציונלית ( קללה, התייחסות לסיכוי, התייחסות לרמת התסכול וכו'). אין להתפלא, אפוא, על הקביעה כי מהמרים כבדים נוטים לאמץ גישה לא רציונלית בבואם לקבל החלטות, שהרי אם היו רציונליים, היו מוותרים על ההימורים מכל וכל.

אך עיקר האחריות לאובדן האוריינטציה של המהמרים ואיתה כל שריד למשמעת עצמית מוטל על מתכנני האולמות. אלה דואגים קודם כל להימנע מקריעת חלונות בקירות ולסילוק כל עדות לשעת היום. בנסיבות כאלה לא יכולים המהמרים הספונים אל מכונות המזל לדעת אם מחוץ לאולם מתרחש משהו מעניין, או חשוב יותר, חוש הזמן שלהם משתבש לחלוטין. בבוקר מואר הקזינו כאילו שכבר ערב ( ולפיכך, מאוחר מספיק לשתות ולהמר) ובלילה מואר הקזינו כאילו שמדובר בשעות הבוקר ( ולפיכך, מוקדם עדיין מכדי ללכת לישון).

בנוסף סובלים כמעט כל אולמות הקזינו משילוט עלוב במיוחד. הגישה לרוב האזורים במלון בו ממוקם הקזינו אינה אפשרית אלא דרך מסדרונות ואולמות גדושים במכונות מזל מסוגים שונים. החזרה לחדר מהאולם הראשי מייצגת אתגר מיוחד ברוב המלונות. קשה למצוא כסא לישיבה נינוחה בשטחים הציבוריים וכל הכסאות מוצבים ליד מכונות המזל. בתי המלון עצמם מתוכננים לספק את כל צרכיו של האורח, אזוטריים ככל שיהיו. חנויות, ספא, מסעדות, בארים, מזון מהיר והכל כדי להעניק לאורח את התחושה שכל מה שהוא זקוק לו נמצא בהישג יד ואין לו כל צורך לצאת מדלת המלון ( ולבזבז כספו במכונת הימורים המוצבת במקום אחר). הבעיה היחידה היא שכאשר מנסה האורח להגיע לאזורים אחרים של המלון כדי לאכול או לערוך קניות, הוא מגלה שעליו לעבור קודם דרך הקזינו.

מלון בלג'יו בלאס וגאס. צילום: o palsson

מלון בלג'יו בלאס וגאס. צילום: o palsson

בתי קזינו אינם "פתוחים" במובן התכנוני. החללים קטנים וסגורים יחסית ואמורים להעניק למבקרים תחושת אינטימיות ובטחון שנעדרים באולם גדול. בנוסף, מעריכים הפסיכולוגים, מי שנרתעים להמר בנוכחות אנשים רבים, עשויים לחוש יותר בנוח בחלל קטן יותר. לשטיחים על רצפת הקזינו תפקיד חשוב בכיוון תנועתם של האנשים. השטיחים צבעוניים במיוחד ובעלי דוגמה צפופה ומורכבת המעייפת את עין המתבונן בהם ומכריחה אותו להישיר מבט ולפגוש את מכונות המזל ושולחנות המשחק המביטים בו בערגה. יש גם כאלה שמרחיקים לכת בהערכת השפעתם של השטיחים על המהמרים כשהם טוענים כי צורות וצבעים מסוימים מעניקים למהמרים תחושה שהם ברי מזל.

בתי קזינו הם גם מקום הומה במיוחד. שאגות השמחה של הזוכים, גניחותיהם של המפסידים ומעל הכל רעש המכונות המקרקשות כשהן מופעלות וכשהן פולטות כסף אל מול הזוכים ברי המזל. הרעש חשוב כי הוא מבטיח את ערנותם של אלה שנלחמים בעייפות ואת רמת הגירוי המתאימה של השאר. אם המכונה מצלצלת למישהו שזכה, אתה אמור להבין שהיא יכולה לצלצל גם עבורך. המוסיקה שמושמעת באולמות עובדת במחזוריות קצרה יחסית, שוב, כדי להעניק למבקרים את התחושה שהם במקום מוכר.

מפעל הפיס, מונופול ההימורים החוקיים בישראל, אינו זקוק למוסיקה קצבית, תאורה אדומה או עיצוב פנים מתוחכם כדי להגדיל בכל שבוע מחדש את אי השוויון החברתי בישראל

במאבק על כיסו של המהמר מיישמים בעלי בתי ההימורים את ממצאי המחקרים המעודכנים ביותר במדעי ההתנהגות: שילוב של אורות אדומים ומוזיקה קצבית המגביר את קצב ההימורים והזרמת תערובת ריחות נעימה שגם יוצרת תחושת ביתיות במהמר שעזב את אולם ההימורים לזמן מה וחוזר אליו מאוחר יותר. בחלק מבתי הקזינו מבטיחים המתכננים שיפוע קל ברצפה המכוון בעדינות את המהמרים למרכז הקזינו שם תוססת פעילות ההימורים במיוחד. מכונות המזל המשלמות בתדירות גבוהה יותר ממוקמות במקומות מרכזיים יותר כמו במסדרונות או ליד המסעדות. כך מובטח כי יותר אנשים יוכלו להיות עדים לחווית הזכייה של אחרים. הצבע האדום מופיע בבתי קזינו יותר ממה שהוא מופיע בכל מקום אחר. כבר שמעתי גם את הסברה כי הסיבה לכך היא כי האדום הוא צבע הרחם שזוכר העובר.

מי הזוכה האמיתי במפעל הפיס?

קשה שלא להתרשם מהמאמץ העצום שמשקיעים מפעילי הקזינו כדי לגרום לנו להיפרד מכספנו בנעימים גם אם תוך טשטוש חושים. אלה יטענו להגנתם כי מי שמגיע ללאס וגאס אינו בא לשכלל את כישורי היוגה שלו ובנסיבות אלה הוא יודע למה לצפות (מה עוד שלרבים מהמהמרים זה ביקור חוזר). אך אם התשוקה לקיצורי דרך בדרך לעושר היא המאפיין האנושי המנוצל על ידי תעשית ההימורים, מציעים מפעלי הגרלה בחסות ממשלתית פיתוי אחר לחלוטין. מפעל הפיס, מונופול ההימורים החוקיים בישראל, אינו זקוק למוסיקה קצבית, תאורה אדומה או עיצוב פנים מתוחכם כדי להגדיל בכל שבוע מחדש את אי השוויון החברתי בישראל בהפכו עניים לעניים יותר. נראה כי מפעל ההגרלות הלאומי אינו מציע כלל השתתפות בהימור הוגן אלא את התקווה למי שנמנה על השכבות המוחלשות להיחלץ יום אחד ממצבו, כשיזכה בפרס הגדול. הגאונות השיווקית שבהצעה צפה ועולה בכל פעם שההימור אינו עולה יפה אך התקווה, הפלא ופלא, רק מתחזקת.

אתר ויקיפדיה יודע לספר כי מפעל הפיס הוקם בשנת 1951, על ידי דר' מיכאל לנדאו וביוזמת ראש העיריה דאז, ישראל רוקח ("מי פנוי ברוקח") כמפעל הגרלות עירוני בתל אביב. בתחילה הוגבלו מטרות המפעל לתמיכה בשירותי האשפוז של תל אביב, אך מאוחר יותר הורחבו לסיוע ותמיכה גם בנושאי חינוך ובריאות ברמה הלאומית ותחומים נוספים לרבות שכר לימוד ללוחמים משוחררים ואפילו גינות ציבוריות. באסיפה הכללית שלו משתתפים נציגי רשויות מקומיות שהן גם המוטבים העיקריים של המפעל. לרוכשי הכרטיסים, מיותר לציין, אין שם כל ייצוג.

בחמישים שנות קיומו השקיע מפעל הפיס למעלה מ-21 מיליארד ש"ח למימוש מטרותיו המוצהרות. בשנת 2007 בלבד הסתכמו רווחי המפעל ב-3.85 מיליארד שקל מתוכם הוענקו 2.4 מיליארד כפרסים ו-1.1 לקידום מטרות ציבוריות. השאלה המיידית שאמורה להטריד כל חובב הימורים, כזה שאינו מתעניין במטרות הציבוריות שמקדם מפעל הפיס או בתקווה שהוא מפיח במהמרים, האם מדובר בהימור הוגן?

די ברור שהימור בו תוחלת הרווח עומדת על פחות מ-63% (2.4/3.85) אינו אטרקטיבי (שיעור ההחזר בלוטו נמוך אף יותר). האם הייתם מוכנים להמר על שולחן רולטה שבו יותר משליש מהמספרים שעל לוח הלבד הירוק מייצגים זכייה של ה"בית", מארגן המשחק? נראה שמשתתפים רבים מוכנים להשתתף במפעל ההגרלות בגלל קיומו של הפרס הגדול מבלי להתייחס כלל לסיכוי הממשי לזכות בו וחשוב יותר, מבלי להפנים שבנסיבות אלה הסכום הכולל של הפרסים שאינם הפרסים הגדולים קטן אפילו יותר. ניתן אפוא לראות במהמרים רבים מי שמוכנים לשלם פרמיה מופרזת עבור הסיכוי לממש חלום של היחלצות מעמדית ולא על הזכות ליטול חלק במשחק הימורים הוגן.

בסדרה של שלוש רשימות שפרסם יורם שורק באתר "נענע" הוא מתייחס לנושא ההימורים באמצעות הלוטו. במאמר הראשון בסדרת המאמרים שלו נדרש שורק לקושי האנושי להתמודד עם מושג האקראיות. מפעל הפיס מציע, אמנם, באתר שלו "ייעוץ סטטיסטי" כשהוא מפרט את תוצאות הגרלות העבר, הגם שברור לכל סטטיסטיקאי חובב שאין למידע זה כל משמעות לגבי תוצאות העתיד כיון שהן בלתי תלויות לחלוטין בתוצאות העבר. שורק טוען כי מפעל הפיס מודע לתוצאות מחקרים המראים כי מי שטורחים לברר תוצאות של הגרלות עבר גם נוטים לכמה מההטיות השכיחות ביותר של מהמרים לדורותיהם אך מה שחשוב יותר, מהמרים יותר.

לאחר ניתוח מרתק של אפשרויות שיפור סיכוייו של המהמר בלוטו להיוותר עם פרס גדול יותר אם אמנם יצליח לנחש נכונה את צירוף המספרים הזוכה (בחירה במספרים הגדולים מ-31 והימור על מספרים בשולי הטופס), מנסה שורק לעמוד על קסם הפופולריות של הלוטו כאשר המארגנים מחלקים רק כ- 60% מההכנסה בפרסים ורוב הטפסים אפילו אינם מניבים כל פרס.

ההסבר העיקרי שהוא מציע מייחס למהמרים בורות סטטיסטית וכשל בהערכות כמותיות. הוא גם מבהיר כיצד המנעות מחרטה נוקבת היא הסיבה המביאה את מי שבחרו במספר קבוע להפוך לאוכלוסיית המהמרים הנאמנה ביותר, כאשר האפשרות שהמספר הקבוע שבחרו יעלה בגורל מבלי שהם יוכלו ליהנות מכך, היא פשוט בלתי נסבלת מבחינתם. מתוך הטיה התנהגותית אחרת, הם גם מייחסים למספר הקבוע שבחרו, סיכוי גבוה יותר לזכייה ממספר אחר שמוצע להם להמר לגביו.

תור ללוטו

תור לדוכן לוטו בפרבר של לונדון. צילום: Peter Herring

הבה וננסה לבחון יחד בראש צלול מה הסיכוי האמיתי לזכות לשיחה מאראלה איידינגר, מנהלת מחלקת שימור ושירות לקוחות במפעל הפיס, המבשרת למינויי מפעל הפיס כי זכו בפרס הנכסף. " הודעתי למישהי שזכתה במיליון וחצי שקל דקה לפני חתונת בתה" ( כן, אראלה עובדת גם בערב). חישוב מורכב שכותב הערך "מפעל הפיס" בויקיפדיה טורח לפרט את הסיכוי לזכות בפרסים בכל אחד ממוצרי ההימור שמציע המפעל. זוכה הלוטו, לדוגמה, הוא מי שיצליח לנחש שישה מספרים שיעלו בגורל מתוך שלושים ושבעה מספרים וכן ינחש מספר נוסף מתוך שבעה מספרים. סיכוייו להצליח בניחוש מתוך טור בודד שימלא עומדים על 1 ל-16,273,488. הרבה פחות מסיכוייו למות על ידי פגיעת ברק (אחד למיליון) או להיפגע מחלקי מטוס שנופל מהשמיים (אחד לעשרה מיליון). כדי לזכות בהגרלה היומית, עליכם לנחש רצף בן שלוש ספרות. בעוד הסיכוי לזכייה בודדת בהימור זה הוא 1 ל-1,000, אם אמנם תצליחו בו תקבלו רק פי 600 מסכום ההימור שלכם. הדבר דומה, שוב, לשולחן רולטה שהזכייה בארבעים אחוז מהמספרים שלו עוברת למארגנים, גם אם הצלחתם להמר עליהם נכונה.

בקליפורניה מצא מחקר כי 40% ממהמרי הלוטו הם מובטלים ובמרילנד, על פי מחקר אחר, רוכש השליש העני של המדינה 60% מכרטיסי הלוטו

כן, תאמרו, ובצדק, הרי הכסף הזה הולך לממן מטרות חברתיות חשובות אז מה זה כבר משנה אם הוא אינו מחולק כפרסים. ובכן, יש כאן שתי בעיות. האחת, רוכשי כרטיסי ההגרלה אינם נשאלים כלל לדעתם על הנושאים החברתיים בהם היו מעדיפים לתמוך. השנייה, הסכומים שמעבירים המשתתפים בהגרלה מדי שנה לפרויקטים ציבוריים וחברתיים הופכים אותם לתורם הגדול במדינה (על פי נתוני רשות המסים המעניקה זיכויי מס לתורמים). חומרת הבעיה נובעת מהעובדה שמשתתפי ההימורים באים בעיקר משכבת הביניים ומהשכבות המוחלשות. מהמרים משכבות אלה נוטים להוציא על הימורים פי שתיים ויותר ממהמרים אחרים. בקליפורניה מצא מחקר כי 40% ממהמרי הלוטו הם מובטלים ובמרילנד, על פי מחקר אחר, רוכש השליש העני של המדינה 60% מכרטיסי הלוטו. נתונים דומים מאפיינים את מפעלי ההגרלה בחסות ממשלתית באירופה. גם שם מתברר כי ככל שמעמדו הסוציו אקונומי של המהמר נמוך יותר כך הוא מקצה להימורים סכום גבוה יותר במושגים יחסיים מהכנסתו הפנויה, אך גם בערכים מוחלטים.

מהותה של האחריות החברתית שממשלות אמורות לאמץ היא תכנית פעולה שמציעה לשכבות העניות שבאוכלוסיה תקווה כלשהי להחלץ ממעמדן. מפעל הפיס אינו אלא הפרטה מקוממת של חובה ממשלתית מרכזית זאת. הפער שבין הכנסות המפעל לסך הפרסים שהוא מחלק לרוכשי הכרטיסים ( 40% ) מייצג, למעשה, את שיעור המס שגובה הממשלה על תקווה שהייתה אמורה מלכתחילה לספק בעצמה בתוקף אחריותה. אלא שמס אכזרי זה נגבה דווקא מאלה שרבים מהם כה עניים עד שאותה ממשלה כבר הכירה בכך שאין להטיל כל מס על הכנסתם. על אחת כמה וכמה , תקוותם.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על בין לאס וגאס לשדרות רוקח

01
ניר

ההסבר (הדי סביר בעיני) שמצדיק המשך קיום הגרלות מפעל הפיס, הוא שלאנשים (מסויימים?) יש נטיה להתמכר להימורים, אז עדיף שיעשו זאת לפחות במקום מסודר, כשסיכויי הזכיה ברורים, וכשמרבית רווחי ה"בית" הולכים למטרות חברתיות.
בקיצור, פיס הוא תחליף טוב לקזינו, וודאי לחדרי הימורים אפלוליים בפאתי הערים.

02
אריק

אני מאמין שגם אם המסר היה מובא בצורה ״ עממית״ יותר זה לא היה משנה דבר, גם האינטליגנטים שבינינו מעשנים סיגריות המזיקות לבריאותנו ורוכשים ביגוד ממותג ללא כל הצדקה שלא נדבר על פיתויים יותר נועזים.
אנחנו בעלי חיים עם מוח מפותח שיכולים להגיע לירח אבל לאבד ריכוז למראה אישה יפה ( מבלי לפגוע).
מי מאיתנו לא מביע התעניינות לגבי מניית טבע אבל מישהו חושב גם להתעניין בפיתוחים כנגד מעכבי גידולים סרטניים שהחברה יכולה לפתח? בינינו אנחנו הולכים למקום הקל שמספק אותנו ללא יכולת שליטה משמעותית לזמן ארוך. אבל זה גם מה שיפה בנו...

03
יוסי

הבעיה במפעל הפיס היא שהוא מעודד אנשים להמר. כלומר, הוא משדל אנשים להתמכר להתנהגות שכנראה אינה רציונלית ויכולה לגרום להם לנזק (למשל, אם אדם עני מוציא יותר מדי כסף על לוטו). יתכן שהמגיב הראשון, ניר, צודק לגבי הטענה שעדיף שיהמרו בלוטו ולא בקזינו, אבל בהחלט לא הוגן לעודד אנשים לעשות זאת. מספיק פרסום צנוע בעניין. הכשל המוסרי הגדול הוא כל הפרסומות בתקשורת שמשדלות אנשים להפוך למהמרים. זהו גם כשל מוסרי כי מפעל הפיס שייך למדינה, והוא בעצם מנסה לשכנע אנשים לשלם מיסים גדולים יותר, שכן המדינה אמורה לדאוג לכל הפרויקטים להם תורם מפעל הפיס.

ובכל זאת, מעניין לחשב אם יתכנו הגרלות לוטו מוסריות באופן יחסי. למשל, אם תהיה הגרלה כספית שהופכת אנשים עניים לאנשים אמידים. בעיני זה לא מוסרי שיהיו אנשים עם מיליוני שקלים, אבל אולי זה לא נורא להשתמש במפעל הפיס כדרך להוציא כמה אנשים ממעגל העוני. למשל, אם הפרס הראשון היה חמש מאות אלף שקלים, וסכום ההימור המקסימלי היה קטן יחסית.

06
אלון ל.

אפשר לראות את ההימור בלוטו כדבר הדומה לקניה כרטיס לסרט רומנטי: אתה משלם סכום לא גדול, עבור הזכות להיות חלק (ולו לזמן קצר) מחלום. זהו סוג של כרטיס המכניס אותך לזמן מה לעולם אחר של פנטזיה ואשליה.

ו-לא, אני לא קונה לוטו, טוטו או כל שטות אחרת. אבל, אני יכול להבין את אלה שמשקיעים כמה עשרות שקלים בכדי לפנטז שבוע שלם על שיחת הטלפון של אראלה שתשנה להם את החיים.