בסוף גם הדו-מיניות יעשו את זה

כשאני רואה סיטקומים אמריקאיים, ואלוהים וכל מכרי יודעים שמדובר בשעות רבות מחיי, אני נקרעת בין מספר תחושות וכעסים. הכעס הראשון שלי מופנה כרגיל כלפי הפטריארכיה, ומקורו בייצוג הבלתי נסבל של דו-מיניות נשית תוך ניצול מיניות האישה לקידום טבלאות הרייטינג. הדבר קורה בכל סדרה קומית מאז שנות התשעים שהוקרנה על המסך הקטן. כעסי השני מופנה כלפי עצמי עקב חוסר יכולתי להבין מדוע גיבורות הסיטקומים אינן נענות לחיזורי הגיבורות הדו-מיניות בסדרות המדוברות ופוצחות ברומן נשי סוער.

הגיבורה הסטרייטית והחברה המעריצה
בסדרות קומיות אמריקאיות רבות, אם לא בכולן, יש גיבורה ראשית. הגיבורה לעולם יפה, מצחיקה, סקסית ולכל הדעות היא דמות חיובית ומגניבה. הגיבורה עושה הכול נכון: היא יפה אך שאפתנית, היא סטרייטית כמובן, יוצאת לדייטים רבים בחיפושה אחר האושר (אושר יש רק אחד – זוגיות הטרוסקסואלית, אלא מה?), אך היא אינה מופקרת. לגיבורה זו יש חברה, שהיא סבבה לגמרי, אבל קצת פחות מהגיבורה הראשית, כי גיבורה ראשית, אחרי הכול, יש רק אחת. החברה הטובה מעריצה את הגיבורה ממש כמו כל שאר הגיבורים בסדרה וכך גם קהל הצופים בביתם. החברה מחזקת את מעמדה של הגיבורה הראשית כיפה, מגניבה, מצחיקה וסקסית. הערצת הגיבורה על ידי החברה הטובה שונה במקצת לעומת שאר הגיבורים בסדרה בפרט קטן ומעורר הומור: החברה הטובה היא דו-מינית ומאוהבת בסתר בגיבורה הראשית.

מדוע גיבורות הסיטקומים לא נענות לחיזורי הגיבורות הדו-מיניות ופוצחות ברומן נשי סוער?

האהבה האסורה הזו, על פי כללי הז'אנר, לעולם אינה ממומשת אבל תמיד נמצאת שם, מרימה את ראשה ומספקת בדיחות לצופים. לסיטקומים יש כללים רבים, ובייצוג הדו-מיניות הכללים נוקשים במיוחד: החברה הטובה והגיבורה הראשית לעולם יצאו עם גברים, יתחתנו עם גברים ויולידו ילדים לגברים. הדו מיניות והאופציה למימוש מיניות זו לעולם יישארו בגדר בדיחה בלבד. המילה "דו מיניות" לעולם לא תצא לאוויר אולפן ההקלטות. הגיבורה הראשית לנצח תהדוף את חיזורי חברתה תוך התעלמות מרגשותיה האמיתיים ותעמיד פנים שמדובר בחברות גרידא.

"שתי בתולות?", תצלום: אלן גרינברג

הסיבה ברורה: הרי דו מיניות נשית מבדרת גברים, צופים ויוצרים רק כאשר מדובר בפנטזיה לא ממומשת ולא באופציה ממשית לאושר זוגי שבו הגברות בסיטקום יגלו את מיניותן ויעיפו את הגברים מחייהן לכל הרוחות.

וויל, גרייס, קרן ווקר והמפלצת ששמה לא יוזכר
הגחכת והסתרת דו-מיניות נשית התחילה אי שם בשנות התשעים עם סדרת הקאלט "וויל וגרייס" (Will and Grace), הסדרה המהפכנית שהראתה לכולנו שהומואים זה נפלא כל עוד הם הטרו-נורמטיביים או מוחצנים להחריד וקלים לזיהוי, לא עושים סקס, וחיים עם נשים.

דו מיניות נשית מבדרת גברים, צופים ויוצרים רק כאשר מדובר בפנטזיה לא ממומשת ולא באופציה ממשית לאושר זוגי

נשים שגדלו על הסדרה הזו, כמוני, למדו שזכויות ומעמד הומואים יבואו על חשבונן ועל גבן. בסדרה הזו יש ארבעה גיבורים ראשיים, וויל ההומו ההטרו-נורמטיבי, שהיה נידון לחיי בדידות אלמלא האישה שלצידו – גרייס. וויל מעולם לא היה מושא לבדיחות וירידות בסדרה. מעמדו התבסס כעליון. במסגרת הסדרה הוא היה הגבר הלבן השולט. עזר כנגדו הייתה גרייס – המצחיקה, המגוחכת, הפאתטית וחסרת האונים – אף שהייתה משכילה, יפה ובעלת עסק עצמאי מצליח. רוב הבדיחות בסדרה סבבו סביב גרייס ושגעונותיה. פרק אחר פרק צחקנו ורחמנו עליה כאחד, הצופים ראו שכל הישגיה האישיים זניחים לעומת חסרונה כאישה רווקה שאינה מצליחה לתפוס גבר.

וגרייס הייתה קרובה באופן קיצוני לחבריה הגברים ההומוסקסואלים. גם כאן טמון שיעור לחיים שלמדתי עוד בצעירותי: אישה הרבה יותר מגניבה כאשר היא מוקפת בהומואים, אבל גם פאתטית יותר וטובה רק לבידורם של הגברים שבחייה. הסדרה הציבה סולם מעמדות ברור – הגבר ההומו הלבן הוא החשוב והשולט והנשים הסטרייטיות פחותות, כי אם את לא נשואה ומשרתת את בעלך את משמשת כשק חבטות לחבר ההומו. מעולם ידידות לא נראתה עגומה יותר. חברות בין נשים וגברים הומואים הוצגה כתחליף זול וריק כקליפת השום לדבר האמיתי – נישואים סטרייטים או זוגיות דמוית נישואים סטרייטים.

בסדרה זו היו עוד שני גיבורים – קרן ווקר וג'ק. ג'ק שימש כסטיגמה מהלכת המדברת ומאוששת את כל הדעות הקדומות של ההגמוניה על גברים הומואים כמופקרים, טיפשים, שטחיים ואינפנטיליים, ילדות קטנות בגוף של גבר. קרן ווקר הייתה דמות מעניינת יותר, אף שהייתה מציאותית פחות. היא הייתה אישה עשירה ומלאת מיסתורין. גילה, זהותה המינית והמגדרית היו לא ברורים אפילו לצופה המתמיד. על פניו היא הוצגה כאישה סטרייטית עשירה שמרוב עושרה איבדה את שפיותה. אלא שלצופה הרגיש ניגלו רמזים כי יתכן שקרן ווקר לא נולדה אישה ואולי גילה עובר את השנתון המאה, ואולי היא דו-מינית ואולי אף מעוניינת בקשר מיני עם גרייס. בנוסף לכל פשעיה, קרן גם אלכוהוליסטית וצורכת סמים בכמויות שלא היו מביישות סוס שיכור ומסומם. מצבה הקבוע של קרן כשיכורה ומסוממת אפשרו לדמות את מעשיה כרמיזות מיניות רבות כלפי גרייס, שבהן היא מודה לה על ליל אתמול, רומזת שהיא מחכה לה ועוד. גרייס מתעלמת מכל הרמיזות המיניות בנפנוף יד.

https://www.youtube.com/watch?v=zf9RM4UbGGg

יש לזכור שהגיבורה הראשית בסיטקום היא תמיד סטרייטית ומחפשת אהבה בכל המקומות הלא נכונים אך הגבריים. אם הגיבורה תשקול ולו להרף עין את האפשרות הנשית שמול עיניה, אזי אותה חברה דו-מינית המחזרת אחריה תתהפך ותסטור על פניה כדי להחזירה למוטב ומהר, והמוטב הוא סטרייטי בלבד. כי גם החברה המחזרת בסיטקום אינה מעוניינת במימוש הפנטזיות שלה, בדיוק כמו הצופה בבית, היא מעוניינת לפנטז על האופציה המינית עם חברתה אך לחיות חיי הטרו-נורמה. כשגרייס מגלה מעט רוך – אפילו לא מיניות! – כלפי קרן, זו צועקת עליה שתשמור את ידיה לעצמה ומתחתנת מיד עם גבר.

איך לא פגשתי את האמא השנייה שלכם
בשנות האלפיים נחשפנו לעוד סדרה מצחיקה ומצוינת, הסדרה שמדגימה את שלל האופנים שבהם הטרדה מינית, ניצול ואונס יכולים להיות מצחיקים, וזו כמובן הסדרה "איך פגשתי את אמא" (How I met your mother).

במקרה הזה יש חמישה גיבורים. הגיבורה הראשית והרווקה היא רובין, יופי מושלם בשילוב עם חוכמה ואהבת כל מה שגברים סטרייטים אמריקאים אמורים לאהוב – וויסקי, אקדחים, סטייקים, משחקי מלחמה, הישרדות בטבע ועוד. היא החבר הכי טוב שגבר יכול לחלום עליו במעטפת של דוגמנית לבושה בשמלות חושפניות במידה הרצויה על עקבים גבוהים במיוחד. על אף כל חסרונותיה של הדמות יש לציין מעט מיתרונותיה שהיו מהפכניים למדי בז'אנר הסיטקום – רובין פמיניסטית ולא מתביישת להודות בכך, היא מעוניינת בקריירה ואינה רוצה ילדים. כמובן שעם הזמן היא לומדת ששאיפותיה היו טיפשיות וכי האושר מצוי בזרועות הגבר הנכון, אך במשך 9 עונות רובין שמרה על עצמאות. רובין מגניבה ואי אפשר שלא להתאהב בה, וזה בדיוק מה שעושים שאר גיבורי הסדרה: טד, הבחור הטוב שאמורים להתאהב בו, מאוהב בה לאורך הסדרה כולה ומחזר אחריה ברוך ואהבה המוסווים כחברות כנה; ברני, האנס החביב שמתייחס לכל הנשים בחייו כאיבר מין מהלך שיש לפגוע בו על מנת לזכות בו, מתייחס לרובין כבת אדם ומתאהב בה ואף מתחתן איתה, כי גם סוציופתים מתחתנים בסיטקומים.

הסדרה מציגה גם את הזוג המושלם והאולטימטיבי, לילי הגננת ומרשל עורך הדין המגודל. לילי, כמו רובין, היא אישה עצמאית, חזקה, יפה וחכמה. היא מאושרת בזוגיות עם בן זוגה מימי הקולג' ומאוהבת בחברה הכי טובה שלה מהצד. אף שהסדרה מציגה את האושר המושלם והבלתי נסבל של הזוג המאושר על שלל חוויותיהם, הכוללות חיי מין מרגשים ומפתיעים, היא גם מציגה את חלקה של רובין בחיי מין אלו כמושא הפנטזיות המיניות של לילי שנועדו לפלפל את חיי הנישואים שלה אך לא מעבר לכך. לילי מנסה לשדל את רובין לסקס מספר פעמים בצורה בוטה פחות או יותר ואף מפליגה במחשבות עליהן כנאהבות, אך גם בפנטזיות הללו היא אינה מוותרת על חיי נישואים תקינים עם גבר, כפי שחולמת לילי מדובר ב"מערכת יחסים מינית שלא פוגעת בנישואים של כל אחת מאיתנו". כלומר, מימוש הדו-מיניות וקשר מיני עם נשים הוא רק תוספת לחיים הטרו-נורמטיביים ולא אופציה לחיים מלאים. על פי מוסכמות הז'אנר גם אופציה חלקית זו לא תמומש לעולם.

בפרק האחרון של הסדרה, לאחר אין-סוף חיזורים של לילי מהן רובין מתעלמת בחינניות, רובין נענית לנשיקה אחת עם לילי. בתום הנשיקה רובין מגלה כי היא נמשכת ללילי ומוכנה להמשיך במגע המיני, אך לילי מתפכחת, מגלה כי פנטזיה על נשים עדיפה כפנטזיה בלבד, והודפת את רובין. שתיהן חוזרות לבעליהן החוקיים.

דו-מיניות וגאונות
הסדרה האחרונה שאביא כדוגמה, שבעת כתיבת הדברים עדיין רצה על מסכינו ולא צפוי לה סיום באופק – "המפץ הגדול" (The Big Bang Theory).

הגיבורה הראשית שמלווה את הסדרה מתחילתה כחלק בלתי נפרד מכל פרק, היא פני. רק פני, כי נראה ששם משפחתה אינו חשוב. הסדרה עוסקת בגאונים, מדענים וחוקרים. פני היא אישה יפה. העובדה כי פני יפה מעמידה אותה באותה רמה כמו טובי מוחות העולם שמפצחים את תעלומות היקום. אם ניקח בחשבון שהם גם חנונים, אז היא אפילו מעליהם בסולם החברתי. על אף פערי האיי-קיו ביניהם, הפערים בתחומי העניין, פערי הגיל ותפיסת העולם, לאונרד, המדען השכן של פני, מתאהב בה נואשות עד שהוא מתיש אותה בחיזוריו כל הדרך לחתונה ונישואים.

השותף של לאונרד, שלדון, הוא  חכם ומוזר יותר והוא בוחר בדרך חכמה והגיונית יותר ומנהל מערכת יחסים מוזרה עם מדענית מוזרה וחכמה אחרת, ושמה איימי פארה פאולר. איימי חכמה, מוכשרת אך לא יפה. הסדרה מציבה גבולות ברורים לגיבוריה – יופי או חוכמה, כישורי חברה או כשרון מדעי, לעולם לא גם וגם.

אומנם הסדרה מציגה גם מדעניות נשים, היא גם טורחת להראות שנשים חכמות לא מתעסקות בחיצוניות, ואף מכערת את השחקניות המגלמות מדעניות. כמו חבריה הגברים המדענים, איימי סובלת מבעיות חברתיות ותקלות רבות בתקשורת הבין-אישית, אם כי פחות כי היא אישה ותפקידה כולל גם להכיל ולקבל את מוזרויותיו של בן זוגה. בסדרה יש לאיימי שני תפקידים עיקריים, לספק בדיחות שמקורן במערכת יחסיה החולנית עם בן זוגה שאותו היא משרתת ומעריצה, ולספק בדיחות במסגרת הידידות שלה עם פני, שאותה היא משרתת ומעריצה. כלפי שני מושאי תשוקתה, שלדון ופני, יש לאיימי פנטזיות מיניות ותחושות רומנטיות אם כי רק האופציה של שלדון היא בעלת סיכויי מימוש, אף ששלדון א-מיני. פני ושלדון מתעלמים באורח שיטתי מרצונה של איימי בקשר מיני, אף ששלדון נמצא בזוגיות עם איימי ואילו פני היא רק חברתה. שאיפתה של איימי לקשר מיני ממוששת עם שלדון, אף שהלה אינו מעוניין במין, ומעניק לה במתנה את גופו ללילה אחד (כבר אמרנו קשר חולני?), ואילו עם פני המימוש המיני חסר כל סיכוי כי זו בזוגיות הטרו-נורמטיבית עם לאונרד.

דו מיניות צדיקה בסדום
הצגות דו מיניות בסדרות קומיות מכעיסה אותי ברבדים רבים כמי שמאמינה בשיוויון להט"בי ובפמיניזם.

ראשית, הצגת נשים שנמשכות לנשים תוך התעלמות מהנטייה המינית שלהן וצמצום מיניותן לבדיחה חבוטה, מגחיכה את הדו-מיניות ככלל ומציגה אותה כקוריוז זמני ומבדר שלא פוגע בתפקידן האמיתי של נשים – להתחתן עם גבר. שנית, מכעיס אותי האופן בו מוצגת חברות בין נשים, כעניין של אינטרסים, אופציה פגומה מיסודה. ניכר כי תפקידן של החברות הטובות לחשוק בגיבורה הראשית אך בתוך כך נגזר עליהן להעמיד פנים כי הן חברות בלבד. הסדרות מציגות בפנינו תמונה שבה הקשר הזה של חברות אינו מבוסס על יחסי ידידות כנים אלא דומה לקשרי חברות מדומה בין אישה לגבר סטרייט שמסווה את חיזוריו בידידות, או לקשר בין אישה לגבר הומו המשמש כתחליף לזוגיות הטרו-נורמטיבית.

יש סיטקום אחד, חדש ושולי מעט יותר אם כי גאוני ומהפכני ביותר מדרך אחת, שמתעלה על מוסכמות הז'אנר מתוך מודעות לכלליו, וזה "ברוד סיטי" (Broad City).

במרכז הסדרה עומדת איתנה חברות בין שתי נשים צעירות – חברות כנה, אמיצה ומכילה הכל – חברות בין אבּי ואילנה. אבי היא בחורה סטרייטית וקצת מיושנת בדעותיה, לעומתה אילנה, פצצת מקסימה של אנרגיה וטירוף. אילנה, כיאה לז'אנר הסיטקום, מאוהבת באבי, חברתה הטובה, ואילו אבי אינה מעוניינת בקשר מיני עם אילנה.

עד כאן הכל צפוי, אך הטוויסט מגיע באופן הגלוי שבו אילנה מחזרת אחרי אבי ומציגה את מיניותה. אילנה מכריזה על עצמה כדו-מינית, היא אומרת ומדגימה בסדרה את משיכתה לשני המינים. לאורך הסדרה אילנה יוצאת עם נשים וגברים ולא מסתפקת בפנטזיות מיניות על נשים בעודה שוכבת עם גברים בלבד. זו הפעם הראשונה שבה המילה "דו-מיניות" נאמרת בסדרה קומית ולא מרומזת בבדיחות מיניות. כמו כן, בשונה מהנהוג בז'אנר הסיטקום, אילנה אינה מסתירה את אהבתה כלפי אבי ואבי אינה מתעלמת מחיזוריה של אילנה תוך העמדת פני תמה שהיא לא שמה לב להצעות המיניות של חברתה. אילנה מבקשת לגעת באבי, מתחננת לראות את שדיה, מבקשת לחלוק איתה מיטה, נפגעת עמוקות כאשר היא מגלה שאבי התנסתה בעברה עם אישה אחרת, אומרת שאבי היא אהבת חייה וברגע של חולשה אף מציעה לה נישואים. אילנה אינה מסתירה את אהבתה ומאמינה כי עם הזמן אבי תתרצה והם יהיו יחד, אם כי היא מאמינה שזה יקח עוד שנים ארוכות, ובינתיים שתיהן נהנות מחיי מין מגוונים עם בני המין השני ומחברוּת הקושרת ביניהן. אבי בתורה אינה משחקת משחקים ואינה מתעלמת מחיזורי חברתה אלא אומרת לה שוב ושוב כי היא סטרייטית. סדרה זו מציגה חברות כנה ומיניות מפוכחת.

אז למה לא בעצם?
דווקא הצגה מאוזנת והוגנת של דו-מניות נשית בסיטקום מעוררת את כעסי. אינני מבינה מדוע אבי לא נכנעת לחיזוריה של אילנה וזורמת איתה לעבר שקיעה רומנטית וחיי אושר זוגי. אינני מבינה איך הזוג המושלם הזה אינו זוג כלל ולא מבינה מדוע אבי מתעקשת לצאת עם גברים לוזרים ולא להתייחד עם הנפש התאומה שלה.

בניסיון לגלות איפוק, עלי להזכיר לעצמי שוב ושוב שאף שבמציאות הזוג המושלם הזה היה מתפכח ומתמסד עם שני חתולים, הסיטקום פועל במסגרת הגמונית שכבר מתחה את גבולות סבלנותה מעבר ליכולתה. סיטקומים אמריקאיים לרוב אינם מחפשים לעורר ויכוחים פוליטיים או לאתגר מוסכמות חברתיות. הם נועדו לבדר את הקהל הרחב ולהעביר ביקורת בצורה מעודנת וקלה לעיכול בלבד או כלל לא. סיטקומים לרוב מיעדים לכל המשפחה ומוקרנים בשעות הערב המוקדמות או בשעות הפריים טיים, והם לעולם לא יציגו סקס או אלימות בוטה. אין מדובר בז'אנר שמטרתו לשנות את העולם, אלא רק לשקף את הצד המבדר שבתרבותנו. אומנם יש יוצאים מהכלל כמו סיינפלד ולואי שהצליחו להעביר ביקורת חברתית כזו או אחרת, אך גם הם עשו זאת ברמיזות ובשיח מעודן.

למרות מגבלות ז'אנר הסיטקום, גיבוריו השונים מציגים את התהפוכות החברתיות שעברו על החברה האמריקאית בפרט ועל העולם המערבי בכלל. עד שנות השמונים סיטקומים הציגו אנשים לבנים בלבד שחיו בפרברים, משפחות מושלמות ושמחות, שבהן האבא ידע הכי טוב איך לחיות. מיעוטים אתניים או מיניים לא הופיעו על מסכנו או הופיעו במתכונת מצומצמת שמאששת את מעמדם החברתי. שנות השמונים והתשעים הציגו שינוי חברתי על ידי הצגת משפחות אפרו-אמריקאיות. זו הייתה התקדמות עצומה בתפיסה של החברה האמריקאית שהזמינה לסלון הביתי שלה גם משפחות של בני מיעוטים, אך גם שיקפה את הצביעות של דור הפוליטיקלי קורקט. בני המשפחות האמריקאיות הללו, שהוצגו כעת לראשונה בסיטקומים, התנהגו בדיוק כמו חבריהם הלבנים בסיטקומים שכנים, הם היו הכי לבנים שיש, רק אפרו-אמריקאים. ההגמוניה קיבלה את המיעוטים האתניים כל עוד הם התנהגו לגמרי כמו לבנים, בני הרוב השולט. קבלה להגמוניה כרוכה בביטול כל איום ושוני מצד קבוצת המיעוט.

תצלום יח"צ של הסדרה "משפחה ג'פרסון", CBS, שנת 1974. תצלום: ויקיפדיה

תהליך דומה עובר בימינו על מיעוטים מיניים בסיטקומים. ריבוי הדמויות בעלי המיניות המגוונת בסיטקומים מרגשת ומעודדת – הומואים, לסביות, דו-מיניים, פאנסקסואליים או סתם אנשים בעלי שמיניותם נזילה – הרי הדמויות אינן מודות כי הן דו-מיניות או שיתכן שמיניותן מורכבת אפילו עוד יותר מכך.

ההגמוניה מוכנה לקבל לזרועותיה את השונה רק כאשר היא נטולת עוקץ, ללא האיום על סדר היום והמבנה החברתי המצוי. ההומואים של וויל וגרייס חיים עם נשים, לא מקיימים יחסי מין ושואפים לשעתק את הנישואים ההטרו-נורמטיבים. ואילו הנשים הדו-מיניות בסיטקומים אחרים שומרות על מיניותן מבדרת ולא מזיקה, פנטזיה חביבה ולא מאיימת על יעודן להתחתן עם גבר נחמד ולהקים משפחה לתפארת, ולא חלילה להפוך את הגבר למיותר בחייהן.

יילנה קופילוב היא בוגרת תואר ראשון בכימיה ומנהל עסקים ומשלימה תואר שני בלימודי תרבות

Save

Save

Save