בעשר אצבעות

ממציאים מבריקים? גיבורים ההולכים נגד הזרם? אנחנו סוגדים לחדשנות, אבל האמת הרבה יותר מרתקת, מפתיעה ובעיקר הדרגתית
X זמן קריאה משוער: 19 דקות

החדשנות הפכה לאידיאולוגיה המייחדת את תקופתנו. חייבים לשבש, לזוז מהר, לשבור דברים! וכולם יודעים – לא? – בדיוק איך נראית חדשנות. גגלו את המילה. תמצאו הרבה נורות. נורות מייצגות את הבזקי החדשנות הפתאומיים שחוו תומס אדיסון וגאונים אגדיים אחרים.

שמענו זאת באינסוף פרסומות, קמפיינים פוליטיים וחממות יזמות אוניברסיטאיות: חדשנות היא תמיד דבר טוב מאוד. וכמו כל המיתוסים, גם המיתוס זה טומן בחובו מידה של אמת. החדשנות הטכנולוגית העלתה את רמת החיים והפכה מגוון אוכלוסיות לבריאות, בטוחות וחכמות יותר.

אך מכיוון שהדבר אינו תמיד נכון, חיוני להבין איך באמת מתחוללת קדמה מדעית וטכנולוגית ואיך היא משפיעה על העולם. בגלל חשיבותה של הקדמה, חיוני לבחון במבט ביקורתי יותר את המיתוסים הרווחים בנוגע לחדשנות.

חדשנות אינה תמיד דבר טוב. הקראק והקלשניקוב היו מוצרים חדשניים. דאעש וארגוני פשע מסוימים הם ארגונים חדשניים

ראשית, שכחו את כל התמונות האלה שתמצאו בחיפושים ברשת. הכוחות המניעים את החדשנות אינם גאונים אגדיים, שכמעט כולם גברים, כמו אדיסון או סטיב ג'ובס. התפישה הזאת מטעה בלשון המעטה – היא אינה אלא תיאוריית האדם (הלבן) הגדול בגרסה המותאמת להיסטוריה של הטכנולוגיה והמדע. אדיסון, לדוגמה, כמעט מעולם לא עבד לבד. ויותר משני מיליארד הסמרטפונים המשמשים אותנו כיום ברחבי העולם, עובדים לא רק בזכות גאונותו הייחודית של ג'ובס, ואפילו לא בזכות המגזר הפרטי, אלא בזכות מחקר ופיתוח שנערכו במימון מדינה יזמית.

קלשניקוב, AK47

כשיזם ומדינה יוצרים מוצר חדשני: רובה סער קלשניקוב, AK47. תצלום: פאולו פורסיה

ההיסטוריה של הטכנולוגיה חשובה מכדי שנשאירה בידי הטכנולוגים. לסמוך על אילון מאסק או פיטר ת'יל, מייסדי פייפאל, שיספרו לנו את ההיסטוריה הזאת נאמנה, זה כמו לבקש מביל קלינטון וניוט גינגריץ' לספר לנו את ההיסטוריה הפוליטית של שנות התשעים. ספרים כמו The Innovators של ולטר אייזקסון (Isaacson, משנת 2014), או How We Got to Now של סטיבן ג'ונסון (Johnson, משנת 2015) מספרים לנו על הגאון הבודד העומל בפרך במעבדות תעשייתיות ובמוסכים באזור מפרץ סן פרנסיסקו. תפישה צרה ורדודה זו של נושא החדשנות מטילה צל ארוך, המסתיר מעינינו את המגמות הרחבות והעמוקות המניעות את החדשנות הטכנולוגית וקובעות את אופי השפעתה על החברה.

בפעילות המדעית והטכנולוגית התאגידית, שיבוש הוא דבר נדיר מאוד: ההמשכיות שולטת, והיא שמאפשרת שינוי והתקדמות

הנה, לדוגמה, את משפחת אוֹט (Ott). איפשהו בקנזס, במהלך השפל הגדול, ביל אוט ובתו ליזי עשו דבר בלתי שגרתי עם המכונית שלהם. הם הסירו את הצמיג האחורי, הוסיפו רצועת הנעה ויצרו מכונת כביסה ביתית המופעלת באמצעות כלי הרכב. כפי שעשויים לומר "מובילי חשיבה חדשנית" בפורום דאבוס או בהרצאת TED, ביל וליזי אוט "פרצו" למכונית והמציאו מחדש את מכונת הכביסה. בקיצור – הם חידשו. אז איך ייתכן שלא שמעתם על משפחת אוט? מכיוון שנרטיב "האדם הלבן הגדול" מתעלם מתרומתם המכריעה של אלמונים כמו ביל וליזי אוט להתקדמות המצטברת שאחראית יותר מכל לשינויים טכנולוגיים. רוב הזמן, חדשנים לא זזים מהר ולא שוברים שום דבר.

פורד, מודל T

בסיס למכונת כביסה: פורד מדגם T, שנת 1922. תצלום: דניאל אורת

במהלך מאתיים השנה האחרונות, רובם המכריע של המדענים והמהנדסים המקצועיים כלל לא ניסו לכרות את עצי הטכנולוגיה והידע הוותיקים ולהצמיח חדשים, אלא לטפח ולגזום את העצים הקיימים. בפעילות המדעית והטכנולוגית התאגידית, שיבוש הוא דבר נדיר מאוד: ההמשכיות שולטת, והיא שמאפשרת שינוי והתקדמות. היו תקופות בהיסטוריה שבהן אף ניסו לעודד מדענים ומהנדסים להימנע משיבושים. במעבדות התעשייה הגדולות של תחילת המאה העשרים, חברות כגון AT&T וג'נרל אלקטריק  לא רצו שעובדיהן ייצרו חדשנות טכנולוגית מופרזת – החברה השקיעה עשרות מיליוני דולרים בבניית מערכות טכנולוגיות קיימות. מנהלי מחקר כמו ויליס ר' ויטני (Whitney) מג'נרל אלקטריק, חתרו לשיפורים הדרגתיים שיקדמו את הטכנולוגיות של החברה צעד אחר צעד  וירחיבו את שליטתה במרחב הקניין הרוחני. קנת מיס (Mees), שניהל את מעבדת המחקר של קודאק במשך עשרות שנים, אמר ב-1920 שמנהלי מחקר תאגידיים אינם מחפשים גאונים מבריקים ואקסצנטריים (ובלתי צפויים). כל חוקר מיומן יוכל לתרום למחקר "אפילו אם לא התברך בשום ניצוץ שעשוי להבעיר בו את אש הגאונות".

בעודנו מנסים להבין שוב מיהו חדשן ואילו כישרונות הוא או היא ניחנים בהם, אנו מתחילים להבין שהמהפכות התעשייתיות של מאות השנים האחרונות לא היו בעלות משמעות גלובלית אחת ויחידה. יש הבדל גדול בין נקודת המבט האירופאית לבין נקודת המבט האסיאתית או האפריקאית, למשל, בכל הקשור לתמורות הכלכליות, לתהפוכות החברתיות ולניצול הסביבתי שהתלוו למהפכות התעשייתיות המודרניות. אם ניחלץ מצִלה של תיאוריית החדשן הלבן הגדול, נניח לפולחן הגאונים ונתחיל לבחון שינויים היסטוריים בעיניים רעננות, נצליח לראות רחוק יותר ועמוק יותר.

נקודת המבט הגלובלית מסיטה את המוקד ממנצ'סטר, לוֹאֶל, דטרויט ועמק הסיליקון. היא דורשת מאיתנו להבין שחדשנות ושינוי טכנולוגי אינם נוגעים אך ורק ליצירת דברים. למרבה האירוניה, ההבנה הזאת תפתח לנו צוהר לעולם שגרתי הרבה יותר, שבו מושלות פעילויות כגון תחזוקה, תיקונים, שימוש ושימוש חוזר, מחזור, התיישנות והיעלמות. תתגלה בפנינו תמונה גלובלית הרבה יותר, הכוללת אנשים שחייהם ותרומותיהם נדחקו לשוליים על-ידי נרטיב החדשן הלבן הגדול. או אז יזכו אנשים כמו ליזי אוט להכרה הראויה להם כמי שהשתתפו בתהליך ותרמו לו.

בכל שנה אני מלמד קורס על תולדות הטכנולוגיה. בתחילת כל סמסטר אני מבקש מהסטודנטים שלי באוניברסיטת קליפורניה להשלים את המשפט: "טכנולוגיה היא...?"

התשובות שלהם צפויות. בעיני סטודנטים צעירים, טכנולוגיה היא המכונות והמכשירים שסביבם – מכוניות, סמרטפונים ואפילו נורות. בסוף הסמסטר אני שואל אותם שוב אותה שאלה. אם התמזל מזלי ולימדתי היטב, הסטודנטים הבינו שטכנולוגיה אינה רק דברים. היא מורכבת ועשירה יותר מאשר המכונות המקיפות אותם. היא כוללת דברים שאיננו נוהגים להגדיר כ"דברים", כמו פטנטים, רגולציות, הסמכות מקצועיות, וכמובן – המוסדות ש"מייצרים" את ה"דברים" האלה.

הנה דוגמה – תקנים טכנולוגיים. כשאתם הולכים לחנות וקונים בורג כדי להחליף את הישן שנשבר, אתם מניחים שאם התווית אומרת בורג מתכת 3/8 אינץ' עם 32 תבריגים לאינץ', זה מה שאתם מקבלים. זאת מכיוון שביורוקרטים ומהנדסים אמריקנים ואירופאים עבדו עשרות שנים בפיתוח תקנים. ללא תקנים, לא היה אפשר לייצר חלפים, והסחר העולמי לא היה מתאפשר. אנו נוטים להתעלם מהתקנים – לעתים הם ממש בלתי נראים – אך הם מקנים יציבות למערכות טכנולוגיות. בין שמדובר בברגים או במכולות, התקנים הפכו את החדשני ליומיומי, ואת המקומי לגלובלי.

קובה, מכונית, תחזוקה, חלקי חילוף

חדשנות של תחזוקה וחלקי חילוף: מכונית בקובה. תצלום: אלכסנדר שימק

ביסודו של דבר, התקנים לא נועדו לעזור לנו ליצור חפצים חומריים חדשים – לא בדיוק. התקנים נועדו לכונן תמימות דעים באמצעות תהליך פוליטי. במקרה של תבריגים – דוגמה יומיומית, ולמעשה די משעממת – המאמצים כללו שורה של פגישות לאומיות ובינלאומיות, והערכות של אגודות מהנדסים מקצועיות (את האגודות האלה עצמן אפשר להגדיר כ"חדשנות", שנולדה כאשר מהנדסים בארצות הברית ובמקומות אחרים החלו לייסד התארגנויות פוליטיות). המטרה לא הייתה לשבש ולזוז מהר, אלא להגיע להסכמה ולייצר יציבות טכנולוגית. לעתים, ההנדסה הפוליטית הזאת דרשה מהמעורבים להתמודד עם תלונות, שטענו כי התקנים שחברות גדולות, כמו AT&T, מנסות לקדם, מגבילים את החדשנות ויוצרים ריכוזיות של כוח תאגידי. ארגונים לאומיים היו צריכים לפעול יחד כדי להתגבר על ההתנגדות. ב-1924 טען נשיא איגוד התקנים האמריקני שהתקנים הם הכוח "המשחרר", שלוקח בעיות שכבר נפתרו והופך את פתרונותיהן לעניין שבשגרה.

ב-1924 טען נשיא איגוד התקנים האמריקני שהתקנים הם הכוח "המשחרר", שלוקח בעיות שכבר נפתרו והופך את פתרונותיהן לעניין שבשגרה

כיצירים פוליטיים, התקנים מגלמים אידיאולוגיות שונות. האינטרנט, למשל, מגלם את השאיפה לפתיחות – מערכות פתוחות, גישה פתוחה, קוד פתוח. בארה"ב, לאידיאולוגיה הזאת יש שורשים היסטוריים עמוקים. אחדים מהרעיונות הטבועים בפתיחות הזאת ניכרו כבר בזכויות האזרח שעמדו בבסיס ההתנגדות לחוק הבולים הבריטי של המאה השמונה עשרה. הם שרדו וניכרו גם באידיאל החברה הפתוחה של המאה העשרים, שנועד לשמש כחלופה למשטרים פשיסטיים וקומוניסטיים. הפילוסוף לנגדון וינר (Winner) טען ב-1980 שבכל אביזר ומכשיר טבועות תפישות פוליטיות, אמונות שונות והנחות לגבי העולם והחברה.

לכן תקנים טכניים - ה"דברים" שבזכותם המחשב שלי והאייפון שלכם מצליחים להתחבר מיד (פחות או יותר) לרשתות תקשורת, בעודנו נעים ברחבי כדור הארץ – דורשים תמיכה מארגון התקינה הבינלאומי (ISO), וכן הכרה ושיתוף פעולה מצד סוכנויות לאומיות, כמו רשות התקשורת הפדרלית של ארה"ב, ומצד ארגונים בינלאומיים נוספים כמו איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי. טכנו-ליברטריאנים עשויים לטעון שהם פיתחו את הטכנולוגיה, את הדברים האלה, אבל ההאמת היא שללא תקנים בינלאומיים, הדברים שהם עושים לא ממש יפעלו.

לוויין GPS

לוויין GPS, תצלום: גארי קופ

גם רעיונות ותפישות הם "דברים" תשתיתיים בעולמנו הטכנולוגי. בראשם נמצאת אידיאולוגיה רווחת – החתירה ליעילות – שאחראית למהפכות התעשייתיות של העבר וההווה. החתירה להגברת היעילות וליצירת מערכי תפעול רציונליים יותר ניכרה כבר בטחנת הקמח האוטומטית שאוליבר אוואנס (Evans) רשם כפטנט ב-1790, והמשיכה אצל מנהלי המפעלים שעמדו עם שעוני עצר ביד ויישמו שיטות ניהול מדעיות הן בעבודה והן בבית. האידיאל שעמד בבסיס החיפוש של פרדריק וינסלואו טיילור (Taylor) אחר "הדרך הטובה ביותר" המשיך למשול גם בתוכניות המודרניזציה של אזורים עניים בשנות השישים. הוא אומץ על-ידי מערכות קפיטליסטיות וקומוניסטיות גם יחד. הן התחרו זו בזו וניסו לעלות זו על זו בתפוקה וביעילות. אותו אידיאל נוכח בבירור גם בימינו, בדיבורים על אודות "המהפכה התעשייתית הרביעית" הממשמשת ובאה, שבה יאוחד העולם הפיזי עם העולם הקיברנטי.

בתחילת "לב המאפליה", הרומן של ג'וזף קונרד מ-1902, מַרלוֹ מסביר בפירוט מה מבדיל לדעתו בין האימפריה הבריטית לקודמותיה או יריבותיה האימפריאליסטיות. "מה שמציל אותנו הוא היעילות", הוא טוען, "המסירות ליעילות". קונרד כתב את ספרו בתקופה שבה מכונות שיקפו את ערכה של תרבות. יעילות עזרה לבני התרבות לשלוט בפראים. המסירות ליעילות הייתה המגדלור המאיר את דרכן של מהפכות תעשייתיות ומוביל אותנו מגלגל המים לפיקוח חברתי, ובמקרה של בריטניה – לאימפריה עולמית חסרת תקדים.

היעילות אינה, אם כך, ערך אוניברסלי על-זמני אלא ערך המעוגן בנסיבות היסטוריות. היו תקופות שבהן יעילות הייתה דרך לכמת את ביצועי המכונה – חשבו לדוגמה על מנועי קיטור – וגם עיקרון חשבונאי שיושם במדעים השימושיים החדשים, מכניקה ותרמודינמיקה. עיקרון היעילות היה קשור גם לסוגיות של שימור טכנולוגי ויציבות. בתחילת המאה העשרים – ימי השיא של הטיילוריזם – טענו מומחים שעלייה ביעילות תביא למימוש מלוא הפוטנציאל של פרטים ותעשיות כאחד. דינמיות ושמרנות חתרו יחד ליעילות רבה מתמיד.

לעתים, היעילות אינה ערך עליון: מטבח המשותף למספר משפחות יהיה יעיל יותר מאשר מטבח בכל דירה, ואבל לפי האידאולגיה השלטת במערב, כל משפחה ואפילו כל אדם זקוקים למטבח משלהםאבל מבט רחב על ההיסטוריה של הטכנולוגיה מראה בבירור שערכים אחרים מקבלים לעתים קרובות קדימות על-פני היעילות, אפילו בעידן המודרני. לדוגמה, מטבח המשותף למספר משפחות יהיה יעיל יותר בכל מיני מובנים מאשר מטבח בכל דירה, ואכן באזורים אחדים בעולם ישנם מטבחים משותפים. אבל על-פי אידיאולוגיית המשפחתיות והבית השלטת, כל משפחה, ואפילו כל אדם בודד, זקוקים למטבח משלהם. והם זוכים לו.

כמו כן, על אף טענותיהם של הטכנו-ליברטריאנים מעמק הסיליקון, שינוי טכנולוגי אינו מיתרגם אוטומטית לשיפור היעילות. לפעמים, יעילות – כמו החדשן האקסצנטרי הבודד – אינה רצויה. בשנות השישים, למשל, השתמש הצבא האמריקני במערך המכרזים שלו כדי לעודד חברות לעיבוד מתכת להשתמש במכונות יקרות המבוססות על בקרה נומרית. המימון הרב שהשקיעה מחלקת ההגנה בקידום הטכנולוגיה הזאת לא הניב מיד יתרונות כלכליים ברורים. עם זאת, המכונות החדשות – אלה שחברות קטנות התקשו לאמץ – הגדילו את הריכוזיות בתעשיית עיבוד המתכת, ואפשר לטעון שהן צמצמו את התחרות הכלכלית. בה בעת, ההמצאות החדשות בתחום הייצור העניקו למפקחי העבודה במפעלים כושר פיקוח רב יותר על התפוקה. באחת מחברות הייצור הגדולות, הבקרה הנומרית נחשבה ל"מערכת ניהול", ולא לכלי חדש לחיתוך מתכות. כלומר, ציוויים אחרים, מעבר ליעילות, הם שהניעו את תהליך השינוי הטכנולוגי.

ההיסטוריה של השינוי הטכנולוגי עמוסה דוגמאות לפתרונות שנזנחו. יש דוגמאות רבות להחלטות בלתי הגיוניות לכאורה שהתקבלו על-ידי חברות או אנשים. אין זה פלא – שינוי טכנולוגי תמיד היה תהליך עמוק ומרובה רבדים, המתקדם בזינוקים פתאומיים בזמן ובמרחב. הדבר שונה מאוד מסיפורי המעשיות שמספרים לנו ספרי העיון הפופולריים ומחלקות יחסי הציבור של עמק הסיליקון.

אף שהטכנולוגיה לבטח אינה "דברים" בלבד, אין להכחיש את החומריות היסודית שלה. המציאות הפיזית של הטכנולוגיה מתגבשת לאורך זמן, כמו משקע. טכנולוגיות, כמו הרים או ערים עתיקות, יוצרות עם הזמן שכבות, ממש כמו השכבות שגיאולוגים חושפים והיסטוריונים מנסים להבין. טכנולוגיות נערמות זו על גבי זו. הביטו בציור הבא:

American Progress, ג'ון גאסט, קידמה, ארצות הברית

"American Progress", ציור מ-1872, מאת ג'ון גאסט (Gast)

החירות מרחפת כאן מעל יבשת צפון אמריקה. המתיישבים באים בעקבותיה. הילידים והטבע נסים מפניה. היא מחזיקה כבל טלגרף ופורשת אותו לאורך מסילת רכבת הנפרשת גם היא בהדרגה. מצד אחד זהו דיוקן המציג בפנינו גורל אמריקני. אך מנקודת מבט שונה, מדובר בדוגמה הממחישה את התלות ההדדית האדירה של מערכות התחבורה והתקשורת באותם ימים. הדפוס הזה אינו ייחודי לארה"ב. החל בעורקי התנועה של אניות הקיטור וכבלי הטלגרף התת-ימיים במאה התשע עשרה וכלה ברשתות התקשורת הממוחשבות של ימינו – אותם נתיבים מותווים זה על גבי זה.

כפי שאמר היסטוריון המחשוב נייתן אנסמנג'ר (Ensmenger), הגיאוגרפיה מעצבת את הטכנולוגיה ולהיפך. בראשית המאה העשרים הייתה "סאות'רן פסיפיק" אחת מחברות הרכבות הגדולות ביותר בארה"ב. עד 1930, החברה וחברות הבת שלה כבר הפעילו יותר מסילות באורך כולל של עשרים אלף קילומטר. בשנות השבעים הפעילה אחת מיחידות החברה שורה של מגדלי תקשורת מיקרוגל לאורך פסי הרכבת שלה. תקשורת מיקרוגל פינתה את מקומה לסיבים אופטיים שהונחו בכבלים לאורך המסילות. בסביבות 1978 התחילה אותה יחידת-בת, שנקראה Southern Pacific Communications Company , לספק שירותי טלפון לטווח רחוק. הפיצול הזה משירותי התחבורה של סאות'רן פסיפיק הצריך שם חדש. הוחלט על Southern Pacific Railroad Internal Network Telecommunications, או בקיצור SPRINT. "ספרינט", שתשתיתה המקורית נבנתה על גבי פסי הרכבת של המאה התשע עשרה, הפכה להיות אחת מספקיות התקשורת האלחוטית הגדולות בארה"ב  בזכות שינוי תוספתי ובנייה של שכבות על גבי שכבות.

טכנולוגיות שנערמות ומצטברות שורדות לאורך זמן. לדוגמה, יפן של המאה התשע עשרה הייתה עולם שבו קיטור ומפרשים, פסי רכבת וריקשות, חלקו כולם מרחב משותף. מהפכות תעשייתיות נפוצו בחלוקה לא שווה במרחב ובזמן. במלחמת העולם השנייה, כלי התחבורה הנפוץ ביותר של הצבא הגרמני לא היה טנקים או כלי רכב ממונעים אחרים, אלא סוסים. העולם הטכנולוגי לא היה שטוח. והוא עדיין אינו שטוח בימינו. הוא רצוף בליטות ומהמורות. טכנולוגיות ישנות וחדשות נערמות זו על גבי זו, וזו לצד זו.

קטר קיטור

קטר קיטור. תצלום: ריץ' גרונדי

נטייתנו להתמקד בזעזועים שמחוללים חידושים טכנולוגיים, מערפלת או מעוותת לעתים קרובות את האופן שבו אנו רואים את הישן ואת הקיים. רבים נוהגים לומר שהטלגרף היה האינטרנט של המאה התשע עשרה. למעשה, טום סטנדג' כתב רב-מכר בדיוק על זה: The Victorian Internet (משנת 1998). אלא שזה לא נכון. לפני מאה שנה רוב האנשים לא יכלו להרשות לעצמם לשלוח מברק. במשך עשרות שנים היה הטלגרף טכנולוגיה יקרה השמורה לאליטות. מה שכן היה חדשני עבור רוב האנשים ב-1900 הם מחירי הדואר הזולים. לכן בימי השיא של "האינטרנט הוויקטוריאני", מערכות דואר חוצות-אוקיינוסים הן שהעניקו לציבור תקשורת זולה, מהימנה ומהירה. שטף המידע נעשה נגיש ודמוקרטי הרבה יותר. אף שקשה לדמיין זאת כיום, ביורוקרטים ואנשי עסקים מובילים הרעיפו שבחים על עלויות הדואר הנמוכות, בדומה לאופן שבו נהוג לדבר על חלק גדול מהטכנולוגיות החדשות בימינו. אם לא נזהה את טכנולוגיות העבר האלה, אנו עלולים להתמקד אך ורק בטכנולוגיות עתידיות ולהחמיץ את ערכן של הטכנולוגיות הקיימות כיום ואת הפוטנציאל הטמון בהן. לדוגמה, אנו מאזינים בנשימה עצורה לסיפורים על ה"הַייפֶּרלוּפּ" של אילון מאסק ושוכחים לבנות מערכות תחבורה ציבוריות המבוססות על טכנולוגיות קיימות ומוכחות. אנו אפילו שוכחים לתחזק את מערכות התחבורה הקיימות.

כאשר אנו בוחנים את נושא החדשנות במבט צר ורדוד, הרדיפה אחר יצירת דברים (חדשים) משתלטת על שדה הראייה שלנו. בשנות השמונים של המאה התשע עשרה, ג'ורג' איסטמן (Eastman), מנהל הביטוח שהפך ליזם, המציא יחד עם עמיתיו סוגים חדשים של סרט צילום. היה קל יותר להשתמש בסרט הזה וקל יותר לפתח אותו, ובכל זאת המכירות דשדשו. ואז צץ במוחו של איסטמן הרעיון לפנות לשוק בלתי מנוצל: אנשים שרוצים להתנסות בצילום אבל חוששים מהפן הטכני. ב-1888 פרסמה החברה של איסטמן את מצלמת קודאק בסלוגן: "אתם לוחצים על כפתור, אנחנו עושים את כל השאר". תמורת עשרים וחמישה דולר – סכום גדול ב-1890 – יכולתם לרכוש מצלמה הטעונה בסרט צילום למאה תמונות. לאחר מכן הצלמים החובבים פשוט שלחו את המצלמה לחברת "איסטמן קודאק", שם חילצו הטכנאים את הסרט מהמצלמה ופיתחו אותו. התמונות המפותחות נשלחו אז בחזרה אל הלקוחות, יחד עם המצלמה הטעונה בסרט חדש. החברה של איסטמן לא המציאה רק מצלמה חדשה, אלא גם קהילה של משתמשים – צלמים חובבים. מובן שהיוזמה של איסטמן לא הייתה אפשרית בלי קיומה של רשת הדואר האיתנה שהממשל הקים. המערכת שלו נבנתה על גבי מערכת קיימת, בדיוק כפי שכל "חדשנות משבשת" בימינו נבנית על גבי האינטרנט.

קודאק, רקומר 33

מצלמת קודאק מדגם Recomar 33, תצלום: מריה קורדל

כיום, אותה השקפה צרה ניכרת גם באופן שבו הציבור תופש את המושג "חברת טכנולוגיה". איאן בּוֹגוֹסט (Bogost) מכתב העת 'האטלנטיק' ציין לאחרונה שבמגזר הטכנולוגי, ה"טכנולוגיה" שמורה בדרך כלל לחברות מחשבים כמו אפל ואלפבית, והציבור נוטה להתעלם מחברות כמו ג'נרל אלקטריק, פורד או שֶברון. זה מגוחך. אין ספק שבואינג – שמייצרת דברים – היא "חברת טכנולוגיה", וכמוה גם אמזון, ששולחת דברים באמצעות הדברים של בואינג. אם ניטיב להבין מהי טכנולוגיה – ומיהו חדשן – ניטיב להבין גם מהי חברת טכנולוגיה.

אחת הסיבות לבלבול הזה, אני חושב, קשורה לכך שכבר עשרות שנים עמק הסיליקון מרתק אותנו: מה שפעם היה פרשיית אהבים, קיבל כעת מאפיינים של מערכת יחסים דיספונקציונלית. כפי ש"מחשב" הוא סינקדוכה ל"טכנולוגיה", עמק הסיליקון משקף כיום תרבות הומוגנית של צורות מחשבה וביטוי בנוגע לטכנולוגיה. מובן שיש לצעוד כאן בזהירות. הכנסייה הקתולית של ימי הביניים והקרמלין של ימי המלחמה הקרה לא היו ישויות אחידות, באותו אופן גם אין עמק סיליקון אחד ויחיד. מדובר בתמהיל מורכב של עובדים, מנהלים, משקיעים, מהנדסים וכו'. למרבה הצער, ישנם פרשני טכנולוגיה שפשוט מתעלמים מהגיוון הזה ומציגים את עמק הסיליקון כמרחב קריקטורי, שמלא רק בחברות סטארט-אפ משבשות.

למרבה האירוניה, אינטלקטואלים רבים מתחום ההיי-טק מציגים תפישה קיצונית של הטכנולוגיה, הדוחה לחלוטין את ההיבט החומרי שלה. אחד הכשלים המתמשכים ביחצנות הדיגיטלית של ימינו, היא ההתעלמות מכך שכל הדברים שבזכותם רשת האינטרנט עובדת עשויים מחומר כלשהו – סיליקון, פלסטיק, מינרלים נדירים הנחצבים בבוליביה או בסין. עובדי פוקסקון בשנג'ן שבסין, שמרכיבם אייפונים ומכשירי היי-טק אחרים, לבטח מבינים זאת. העגה הפופולרית – "ענן" הוא המונח המזיק ביותר בהקשר זה – מטשטשת את ההיבט החומרי של הטכנולוגיה (היבט שאי אפשר להתכחש לו, אף שלטכנולוגיה יש גם היבטים נוספים). וכמוה גם מפות האינטרנט, שמייצגות את התשתית הפיזית המורכבת של הרשת בתרשימי זרימה, או כרשת של נקודות בלתי גשמיות.

האמת הפשוטה ביותר, שלעולם לא תשמעו מפרשני תעשיית הטכנולוגיה, היא שחדשנות אינה תמיד דבר טוב. הקראק והקלשניקוב היו מוצרים חדשניים. דאעש וסינדיקט הפשע לוס סֶטאס הם ארגונים חדשניים. היסטוריונים טוענים זה מכבר שחדשנות לא תמיד יוצרת מקומות עבודה. לפעמים היא הורסת אותם. משנות העשרים עד שנות החמישים הביאו האוטומציה והחדשנות לפיטוריהם של עשרות אלפי עובדים. היזכרו בעימות בין ספנסר טרייסי (שגילם חסיד של אוטומציה) לקתרין הפבורן (שגילמה ספרנית חרדה) בסרט "שולחן ערוך" מ-1957.

לוס סטאס

אנשי קרטל "לוס סטאס" חוקרים יריב מקרטל המפרץ. תצלום: ויקיפדיה

ומה לגבי היתרונות החברתיים הרחבים יותר שהחדשנות מביאה? בספר Technological Medicine (משנת 2009), סטנלי ג'ואל רייזר (Reiser) מציג טיעון משכנע, לפיו חדשנות בעולם שירותי הבריאות מניבה הן הישגים והן הפסדים – והמנצחים אינם תמיד המטופלים. לדוגמה, חדשנות בתחום ההנשמה המלאכותית הצילה אינספור חיים, אך בה בעת עוררה דיון לגבי סוגיות אתיות ומשפטיות חדשות בנוגע למשמעותם של חיים ומוות – פשוטו כמשמעו. יתרה מזאת, יש שאלות מהותיות לגבי השקעת משאבים בחדשנות רפואית. האם מוסרי להשקיע סכומים גדולים בפיתוח טיפולים חדשים או תרופות חדשות למחלות אקזוטיות נדירות, בשעה שאותם סכומים יוכלו בלי ספק להציל מיליוני אנשים הסובלים מבעיות בריאות פשוטות?

יהיה זה בלתי מציאותי לחשוב שהאובססיה הבינלאומית לחדשנות תדעך בעתיד הקרוב. אפילו היסטוריות של מדינות לאום כרוכות, בצדק או שלא בצדק, בנרטיבים של חדשנות וקדמה בפוליטיקה ובטכנולוגיה. חשוב לציין שטכנולוגיה וחדשנות הם כוחות שתרמו תרומה מרכזית לשגשוג הכלכלי, הביטחון הלאומי וההתקדמות החברתית של ארה"ב. אפשר לטעון שהחדשנות הפכה למנטרה לאומית, ומפאת מרכזיותה, חובה עלינו להבין טוב יותר כיצד היא עובדת ומהן מגבלותיה. או אז נראה שהמשכיות והצטברות הן תיאור מציאותי הרבה יותר של תהליכי השינוי הטכנולוגי.

בו בזמן, כאשר אנו יוצאים מתחום הצל שמטילה עלינו החדשנות, אנו רוכשים תובנות חדשות לגבי טיבו של שינוי טכנולוגי. נקודת המבט הרחבה הזאת עוזרת לנו לבחון את מורכבותו של השינוי בדרכים חדשות. אנו מזהים לפתע את ההצטברות השכבתית המתמדת של הטכנולוגיות הישנות. אנו מכירים בתפקידם המהותי של משתמשים ו"משמרים", וכן בתפקידם של חדשנים מסורתיים כגון ביל גייטס, סטיב ג'ובס וכן, גם ביל וליזי אוט. אנחנו מתחילים לראות את הגורמים שקשה לאמוד ולכמת – התקנים והאידיאולוגיות שעוזרים לייצר ולארגן מערכות טכנולוגיות, שבזכותם המערכות האלה עובדות, לפחות רוב הזמן. אנחנו מתחילים להבין ששינוי טכנולוגי אינו תובע מאיתנו לזוז מהר ולשבור דברים. הבנת תפקידם של תקנים, אידיאולוגיות ומוסדות – ההיבטים ה'לא-דבריים' של הטכנולוגיה – תעזור לנו לראות איך שינוי טכנולוגי באמת מתרחש, ומי אחראי להתרחשותו. היא תעזור לנו לראות את הטופוגרפיה האמיתית של הטכנולוגיה ושל העולם כיום.

ו' פטריק מקריי (McCray) הוא מרצה להיסטוריה באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה. ספרו האחרון הוא The Visioneers: How a Group of Elite Scientists Pursued Space Colonies, Nanotechnologies, and a Limitless Future (משנת 2012).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: אטב כביסה. תצלום:  Charissa Van Straalen / EyeEm, אימג'בנק /גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ו' פטריק מקריי, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על בעשר אצבעות

02
רוני

מאמר מרתק, מזכיר לנו שאנחנו אוהבים סיפורים על גיבורים אבל שההתקדמות של האדם היא קולקטיבית, קדימה ואחורה, ועם לא מעט בחינה עצמית וחלקים אפורים. הדוגמה של תקן מסילות הברזל עם הרוחב הקבוע חסרה לי, למשל.

03
עמיחי סנד

מעניין.
אך הייתי נזהר קצת, מאז ומעולם החדשנות לא הגיע מיזם אחד אלא מרבים. פשוט כבני אנוש נוח לנו להתאים פנים או שם אחד לתחום שלם.
אין אשליות לאיש וברור כי החדשנות היא לא מנת חלקם של גאונים. ברוב המקרים המוחלט מדובר במזל נטו.

04
עוזי

לא במקרה אנחנו סוגדים למולך החדשנות. היא זו שהביאה את האנושות למקום שבו היא נמצאת היום, אבל...
האם המקום הזה הוא כל כך טוב?
מומלץ לקרוא (שוב?) את הספר עולם חדש ואמיץ, שמתאר עולם שמנהיגיו הבינו שהחדשנות היא אם כל הרעות וקידשו את השמירה על הקיים לטובת אושר, שלווה ושלום עולמי.
האם זו אוטופיה או דיסטופיה?

05
בועז שוורץ

מאמר נפלא!

העיסוק הפופוליסטי בחדשנות אכן מוביל להדגשת הממציא הבודד על פני התקדמויות משמעותיות הדרגתיות, ויש עוד הרבה נושאים שלא הוזכרו:

1. תעשיית הפלסטיק והחומרים מתקדמת כל העת, ומשפרת את איכות החיים (עם נזק לסביבה).
2. תעשיית הרכב שיפרה את היעילות והבטיחות, והפחיתה את הזיהום שפולט כלי רכב פר קילומטר.
3. תעשיית המזון התייעלה והשתכללה. היום יש מזונות רבים ומגוונים וגם בריאים יותר מאשר לפני שלושים שנה.
4. שיפור חומרי גדול התרחש במזרח הרחוק בעשורים האחרונים. הסינים סבלו מרעב לפני מספר עשורים, והיום הם הולכים ומתקרבים למערב.

יש עוד הרבה, אך הכלל הגדול יותר לדעתי הוא, שהדיון בנושא הוא לרוב שטחי ועוסק באנקדוטות ולא בתוכן.