המוציאות לפועל

ככל שהאמון ברשויות יורד וחוסר הביטחון גובר, רבים פונים להסתמך על מכשפות: תופעה ותיקה שנמצאת בעלייה חדה
X זמן קריאה משוער: 12 דקות

ג׳ולייט דיאז אמרה שהיא מתקשה לא להאזין למחשבות שלי. ״סליחה, אני כאילו קצת קוראת את מה שנעשה אצלך בראש״, היא אמרה לי, כשבפעם השלישית באותו אחר צהריים באוגוסט היא ענתה על אחת השאלות שלי (שאמנם לא הייתה שאלה בלתי צפויה) בנוגע לכשפים שלה, שניות לפי שהספקתי לשאול אותה. היא שתתה תה ״מייצב״ מתוצרת בית, בדירה שלה, בבית ויקטוריאני שהפך לבית דירות בג׳רזי סיטי בניו ג׳רזי, מתחת ללוכד חלומות ומול מה שנראה כמו גולגולת אנושית. היינו מוקפות בכמעט 400 עציצים, בריח של קטורת, ועל פי דיאז, במספר מדריכים, רוחות של אבותיי, שהגיעו למקום ביחד איתי. ״יש לך מדריכה-נזירה,״ הודיעה לי דיאז. ״אני לא יודעת מאיפה היא באה, ואין לי כוונה לשאול אותה״.

דיאז תיארה את עצמה כבעלת יכולת לקרוא הילות ולהתחבר ״לצד השני״, לוחשת לצמחים המסוגלת לתקשר עם הסוקולנטים שלה, ובת לשושלת ארוכה של הילרים, ששורשיה מקובה ובני הטאינו, מאזור הקריביים. היא גם מכשפה מקצועית: דיאז מוכרת בחנות המקוונת שלה מיני שמנים למשיחה ומוצרים בעלי ״עוצמה רוחנית״ לגוף, מלמדת יותר מ-8900 מכשפות שנרשמו לבית הספר שלה ברשת ומנחה סדנות כישוף, המבטיחות כי המשתתפות ירגישו בסיומן ״קסומות להדהים!״ בשנת 2018 דיאז, מחברת רב המכר Witchery: Embrace the Witch Within הרוויחה יותר מחצי מיליון דולר מעבודות הכישוף שלה, וזכתה בתואר ״המכשפה הטובה יותר״ – כן, יש דירוגים – מטעם כתב העת Spirit Guides Magazine.

קקטוס, סוקולנטים

לדבר אל הקקטוס, אולי אפילו איתו: מי יודע? תצלום: FANJ

קבוצות של מכשפות החלו נפוצות בכל מקום: ישנן מכשפות ים, מכשפות עירוניות, מכשפות כפריות, מכשפות מטבח, ומכשפות בעלות אינספור עוקבים ברשתות חברתיות, החולקות מתכונים למי ירח או תמונות חלומות של מזבחים באור נרות

דיאז היא בת 38, והיא זוכרת שבילדותה היה לה ברור שמעשי הכישוף הנהוגים במשפחתה הם מעשים אסורים. אבל בשנים האחרונות, הכישוף, אשר במשך זמן רב נתקל בחשדנות ובעוינות, הפך לתופעה מקובלת. קבוצות של מכשפות החלו נפוצות בכל מקום: ישנן מכשפות ים, מכשפות עירוניות, מכשפות כפריות, מכשפות מטבח, ומכשפות בעלות אינספור עוקבים ברשתות חברתיות, החולקות מתכונים למי ירח או תמונות חלומות של מזבחים באור נרות. יש מכשפות המתגוררות בוויניפג, אינדיאנה, בסן פרנציסקו ובדובאי. הן עורכות פולחני ירח בגנים ציבוריים במנהטן ומוכרות תרופות להאנג-אובר ב-11.99 דולר, המבטיחות ״להתאים את רטט האלכוהול כך שלא יגדיל את צפיפות ה׳משקל׳ האנרגטי של ההילה״. במחקר של מכון פיו (Pew) משנת 2014 עולה כי בארצות הברית ישנם כ-730 אלף בוגרים המגדירים את עצמם כפגאנים או מאמיני ויקה – מספר דומה לזה של מאמיני הזרם הנוצרי היוניטרי. אבל הוויקה מייצגת רק גישה אחת מרבות לכישוף, ולא כל המכשפות מגדירות את עצמן כפגאניות או מאמינות ויקה. כיום, אמרה לי דיאז, ״כולן קוראות לעצמן מכשפות״.

הכוונה המדויקת משתנה ממכשפה למכשפה. על פי Primordial Characters, ספרו משנת 1978 של האנתרופולוג רודני נידהאם (Nidham), ההגדרה המקובלת על חוקרים בזמנו הייתה ״מישהי שמזיקה לאחרים באמצעים מיסטיים״. בעיני דיאז, מכשפה היא ״התגלמות האמת שלה בכל עוצמתה״. בקרב אחרים העוסקים בכישוף, המונח ״מכשפה״ עשוי לציין השתייכות דתית, מעשה פוליטי, אורח חיים, סגנון לבוש ״מדליק״ או שילוב כלשהו של כל אלה. ״אני מחוללת קסמים כשאני צועדת ברחובות ניו יורק ומפגינה למען מטרות שבהן אני מאמינה״, כתבה פאם גרוסמן, מכשפה וסופרת, במאמר דעה בניו יורק טיימס.

הטלת כישופים וטקסים המוניים הפכו לעיסוקים מכניסים מאוד. כיום אפשר לקחת חלק בפולחן יום השוויון של הסתיו המאורגן על ידי חברת Airbnb, לרכוש ערכות לימוד שמעניקות תואר בכישוף ולקנות מנקי-הילות באינטרנט. למכשפה המשפיעה ביותר באינסטגרם, ברי לונה (Bri Luna) יש יותר מ-450 אלף עוקבים והיא ערכה שיתופי פעולה עם חברות אופנה וקוסמטיקה נודעות, ולאחרונה הציגה עם אחת מהן, Smashbox, סדרת מוצרי קוסמטיקה ״בהשראת יכולת הריפוי של קריסטלים״.

Zemi, טאינו, אלים, רוחות, סגידה

פסל Zemí של בני הטאינו (Taíno) בקריביים, מלפני גילוי אמריקה על ידי האירופים. הפסלים הביתיים גילמו אלים, רוחות של אבות ורוחות הנוף. תצלום: Walters Art Museum, ויקיפדיה

מכשפות מקצועיות רבות, ובכללן דיאז, משכירות את שירותיהן לביצוע מעשי כשפים לטובת לקוחותיהן. המוצר הפופולרי ביותר שדיאז מוכרת הוא ״טקס נרות להתקשרות עם אבותינו״, טקס הגשמת משאלות, שמחירו 45 דולר, שכדי להתנסות בו באתי לדירתה (״בחודש שעבר היו לנו 4 הריונות, 33 קידומים בעבודה, 12 עסקים חדשים, 12 הצעות נישואין! וגם 4 ניצחונות בבתי משפט״, נטען במייל שנועד לקדם את מכירות הפולחן). דיאז, שגדלה במשפחה ענייה, הייתה חסרת בית במהלך לימודיה בקולג׳, ובחייה הבוגרים יצא שדילגה על ארוחה כדי שתוכל לשלם שכר דירה. היא אומרת שהיא ״הגשימה משאלה של חיים שלמים חדשים״ הודות לעבודתה עם הנרות. החיים החדשים הללו כוללים את החוזה שחתמה לכתיבת הספר, את העובדה שהוא הפך לרב מכר, את החנות שלה וכן מערכת יחסים הדוקה יותר עם בעלה. היא מבצעת 100 טקסי נרות בכל חודש, ולדבריה, קשה מאוד למצוא אצלה תור פנוי.

עוד בימי קדם היה למכשפות דימוי שלילי: מכשפות מתוארות כנשים עם פאות, שיניים תותבות, הגוהרות מעל גוויות של בעלי חיים ומיללות בקול

לא פשוט לאתר את השורשים ההיסטוריים של המכשפות. הרעיון עצמו אמנם עתיק יומין –ב״סאטירות״ של הורטיוס, שנכתבו בערך בשנת 35 לפני הספירה, כבר יש להן דימוי שלילי, ומכשפות מתוארות כנשים עם פאות, שיניים תותבות, הגוהרות מעל גוויות של בעלי חיים ומיללות בקול – אבל העיסוק המעשי של המכשפות השתנה ללא הרף, והדבר מקשה על הניסיון לבנות עבורן עץ משפחה מסודר. ההיסטוריה של הכישוף גם היא רצופה מספרים שאינם אמינים. צייד המכשפות בסיילם שלהב תמיד את הדמיון האמריקני, אבל אין לו עדויות רשמיות, ורישומי משפטים ששרדו הם, לדברי ההיסטוריונית סטייסי שיף (Schiff), ״לא עקביים להרגיז״.

ג'וזף בייקר, משפט, מכשפות, סיילם

כך דמיין האמן ג'וזף בייקר את משפט המכשפות בסיילם במאה ה-17 (ליטוגרפיה, 1892), תצלום: ויקיפדיה

המחקר ההיסטורי העכשווי גם הוא לא הצליח למצוא ממצאים רבים. דת הוויקה צמחה מתוך כתביו של ג׳ראלד גרדנר (Gardner), סוכן מכס לשעבר אשר ספרו משנת 1954 “Witchcraft Today״ מתאר את ההתרחשויות בקבוצה של מכשפות שאמונותיהן עברו, לכאורה, מדור לדור מאז ימי הביניים. אבל חוקרים הגיעו למסקנה כי אמונות אלה הומצאו, לפחות בחלקן, על ידי גרדנר.

ואין תרבות שיכולה לטעון למונופול על מכשפות. ״אין ספק כי בכל יבשת מאוכלסת בעולם, רוב החברות האנושיות המוכרות האמינו, ופחדו, מיכולתם של יחידים לגרום מזל רע או פציעה לאחרים באמצעים זדוניים ולא גשמיים (׳קסומים׳)״, כותב ההיסטוריון רונלד האטון (Hutton), שחקר את הגישות כלפי מכשפות ביותר משלוש מאות קהילות, במקומות כמו אפריקה שמדרום לסהרה וגרינלנד. האמונה בכישוף נפוצה כל כך, ועמוקה כל כך, שהיו היסטוריונים שחשבו כי היא מוטבעת בבני האדם.

עם התפשטות ההתנועה למען זכויות הנשים, מכשפות זכו לתחייה ומיתוג מחדש. הן הפכו מסוגדות-שטן לנשים חכמות ושופעות אינטואיציה

בארה״ב, על פני השנים העניין של מרבית הציבור במכשפות התפוגג מדי פעם, אבל התגבר במקביל לעליית הפמיניזם ולירידה באמון ברעיונות ממוסדים. במאה ה-19, עם התפשטות התנועה הטרנסצנדנטאלית והתנועה למען זכויות הנשים, מכשפות זכו לתחייה ומיתוג מחדש. הן הפכו מסוגדות-שטן לנשים חכמות ושופעות אינטואיציה. וודסטוק והגל השני של הפמיניזם עודדו גם הם את המכשפות, שהפופולריות שלהן הגיעה לשיא בשנות ה-90 [של המאה ה-20] בימי עדותה של אניטה היל בפני הקונגרס, ושוב אחרי בחירתו של דונלד טראמפ ועלייתה של תנועת #MeToo.

אניטה היל, הטרדה מינית, קלרנס תומס

אניטה היל: פרופ' למשפטים שטענה שהשופט קלרנס תומס הטריד אותה מינית. הוא הפך לשופט עליון - ב-1991, לפני ימי MeToo# - ומכהן עד היום. תצלום: גייג' סקידמור (2018), ויקיפדיה

הרנסנאס המכשפתי האחרון מתרחש במקביל לעלייה בהתעניינות באסטרולוגיה, קריסטלים וקלפי טארו, אשר בדומה לכשפים, נתפסים בעיני העוסקים בהם כדרכים לשימוש במקורות כוח בלתי נראים ולא מקובלים – ואשר קוסמים במיוחד לאנשים המרגישים מוחלשים או מי שהתייאשו מלחולל שינוי באמצעות השיטה הקיימת. הכישוף המודרני, אגב, משך יותר נשים מגברים, וכן יותר לא-לבנים, קווירים וטרנסג׳נדרים. אף כי [באנגלית] המונח ״מכשפה״ Witch, אינו ממוגדר. ״ככל שאנשים חשים יותר תסכול, הם מרבים לפנות לכישוף כי הם אומרים לעצמם ׳טוב, הערוצים המקובלים פשוט אינם עובדים, אז הוא נראה מה עוד אפשר׳״, אמרה לי גרוסמן. ״בכל פעם שמתרחשים אירועים המטלטלים את החברה״ – מלחמת האזרחים האמריקנית, הסערות החברתיות שקדמו למהפכה הרוסית, רפובליקת ויימאר בגרמניה, ההיערכות החברתית החדשה באנגליה לאחר המלחמה – ״אנשים פונים מיד אל תורת הנסתר״. טראמפ נאלץ להתמודד לא רק עם מי שמתנגדים לו אלא גם עם אנשי ה-#MagicResistance החולקים ״מדריכים לכישוף תאגידים״, כשפים להגנה על זכויות הפריון, והזדמנות להצטרף ל-4900 חברי קבוצת הפייסבוק #BindTrump, המטילים כישופים כדי להכשיל את כוחו של הנשיא.

לאורך ההיסטוריה, ניסיונות לשלוט בנשים התחזו למלחמה במכשפות, ויש מי שרואים בעצם ההזדהות כמכשפה סמל של כוח נשי רב עוצמה, בעיקר מול האלימות ותגובת הנגד המיזוגינית הנפוצה

לאורך ההיסטוריה, ניסיונות לשלוט בנשים התחזו למלחמה במכשפות, ויש מי שרואים בעצם ההזדהות כמכשפה סמל של כוח נשי רב עוצמה, בעיקר מול האלימות ותגובת הנגד המיזוגינית הנפוצה – כלומר, לפי הגישה הזאת מדובר למעשה בצורה של אקטיביזם. ״כישוף הוא פמיניזם והוא במהותו פוליטי,״ אמרה גבריאל הרסטיק (Herstik) לכתב העת Sabat. ״המכשפות היו תמיד האאוטסיידריות, נשים שאינן עושות את מה שהכנסייה או הפטריארכיה רוצות״.

היסטוריית הכישוף של דיאז החלה הרבה לפני הבחירות של 2016. היא אומרת שהיא חוותה את החזון הראשון שלה בגיל חמש, אמה לימדה אותה להכין שיקויים כדי להתמודד עם סיוטים בגיל בית הספר היסודי, והיא השתמשה ביכולתה ״לראות״ דברים, בלי לפרסם זאת, בעת שעבדה כחוקרת זירות רצח אחרי לימודיה בקולג׳. לפני עשר שנים, בעקבות עצות של רוחות אבותיה, לדבריה, היא התפטרה ממשרתה, התגרשה מבעלה הראשון והשקיעה את כול כולה בעבודתה כמכשפה.

דיאז, המתארת את עצמה כ״מכשפת צמחים״, משתמשת הרבה מאוד במסורות של בני טאינו ובצמחי מרפא, וצנצנות של צמחים כאלה ממלאות כמעט חדר שלם בדירתה. אבל דווקא העובדה שאין קריטריונים הקובעים מי רשאית להיקרא מכשפה, היא, עבור רבים, חלק מהקסם. הכישוף מושך באמצעות הבטחה לרוחניות המוגדרת על פי הגדרה עצמית, אנטי-פטריארכלית וגמישה דיה כדי להכיל מסורות תרבותיות מגוונות.

אבל אין פירושו שהכול קביל. אף שדיאז צמחה להיות קול מוביל של הכישוף המתאים לכולם ואינו כופה תשובות חד משמעיות, היא ואחרות מסתייגות מכך שיותר ויותר אנשים מכנים את עצמם מכשפות/ים בלי לעסוק בפועל בכישוף. ״בחורות רבות, צעירות, מעלות תמונת של ביתן, של החדר שלהן מלא בצלבים הפוכים, של בגדים גותיים, כל מיני שיקויים. הן אפילו לא עוסקות בכישוף, הן רק אומרות ׳תראו, אני מכשפה׳״, אמרה לי דיאז. ״זה מקטין את קדושת המילה״. דיאז אומרת גם שהיא מוטרדת ממה שהיא רואה כמסחור של הכישוף – אף כי, כמובן, היא מרוויחה מן המשיכה לפן המסחרי הזה – ומן הניכוס התרבותי המתלווה אליו. את הפאלו סנטו (Palo Santo), עץ ששמאנים נוהגים לשרוף בטקסים מסורתיים, וכעת ניתן למצוא אותו בכל סטודיו ליוגה, ניתן לרכוש היום בשורה ארוכה של רשתות אופנה, בתי כלבו ואפילו בחנות מזכרות של מוזיאון הוויטני. דיאז משתדלת למכור בחנות שלה רק מוצרים שמקורם בעמים ילידיים או מוצרים שהיא מפתחת בעצמה.

בלונדון הוקם צוות שיטור מיוחד שמטרתו צמצום האלימות כלפי מי שמואשמות בכישוף. לעומת זאת, בסעודיה הוקמה יחידה של מתנגדי כישוף המלמדת שוטרים להילחם ״באופן מדעי״ בכישוף, עבירה שדינה עריפת ראש

למרות כל זה, מי שמאמצת לעצמה את הכינוי מכשפה עלולה לגלות כי זהו מעשה מסוכן. גרוסמן אמרה לי שהיא קיבלה מכתבים מאנשים רבים שחוששים שאם יודו בגלוי כי הם עוסקים בכישוף, הם ״יפוטרו מעבודתם או שילדיהם יילקחו מהם או שהם ינודו על ידי משפחותיהם״. הסיכון גבוה עוד יותר באזורים אחרים בעולם, שם, על פי דו״ח של האו״ם משנת 2009, התואר ״מכשפה״ עדיין ״מבטיח גזר דין מוות״. נוכח העלייה במקרה התקיפות הקשורות למעשי כישוף – ובכלל זה מקרה שבו ילדה בת 8 עונתה למוות בשנת 2000 – בלונדון הוקם צוות שיטור מיוחד שמטרתו צמצום האלימות כלפי מי שמואשמות בכישוף. לעומת זאת, בסעודיה הוקמה יחידה של מתנגדי כישוף המלמדת שוטרים להילחם ״באופן מדעי״ בכישוף, עבירה שדינה עריפת ראש.

קריסטלים, כישוף

כשהרשויות לא מספקות צדק, גם קריסטלים, צמחים וחתיכות עץ מתבקשים לעזור. תצלום: יואנה קוסינקה.

על ההדום המרופד בבד עשיר הניצב ליד הספה שלה, דיאז הניחה מגש ועליו המצרכים הנדרשים לקיום פולחן הנרות. אלה כוללים עצמות עכבר דקיקות (״למהירות״), גוויית נחש הצפה בנוזל חלבי (״להגנה״), ושמן לבונה (״לפתיחת השער עבור הנר, ושליחת מסר אל שורשי השעווה״) היא הדליקה מקל של פאלו סנטו ונופפה כדי שהעשן יעטוף את כל הפריטים, הקיפה בזהירות את הנר הארוך ואמרה שהיא תקבע את המשאלה שלי ואחר כך תבעיר את הנר באזור מקודש שהיא מתחזקת במרתף שלה.

עצם החיים על כוכב המסתובב ללא הרף, מרחף ביקום – זהו קסם. אבל אנחנו כל כך רגילים לפנטזיות שאנחנו רואים בטלוויזיה – שאנחנו שוכחים שאנו עצמנו יצורים קסומים

דיאז אמרה לי שהמשאלה שלי צריכה להיות ממוקדת, משאלה שלא הבעתי בשלושים הימים האחרונים, ושאני לא יכולה לבקש שמישהו אחר יתאהב בי. התפשרתי על משאלה קלאסית: כסף. בעיקר, קיוויתי לקבל תשלום על חשבונית שהוצאתי מזמן וכן שחברה שהלוויתי לה כסף לפני שנה, תחזיר לי את החוב.

״ראשית, אני לא מלווה כסף,״ אמרה לי דיאז בעודה מטפטפת שמן לבונה על הנר. ״שנית, תמיד תדרשי תשלום לפני העבודה.״ היא מכשפת צמחים, אבל היא גם מכשפה מעשית. כשאישה כותבת לפורום הקהילתי של בית הספר המקוון של דיאז ומבקשת כישוף שיביא לפיטוריו של העוזר לווטרינר, שלדעתה לא נהג כראוי בחתולים, דיאז ענתה, ״אני עצמי הייתי מזמינה מפקחים או מצלצלת למחלקת הבריאות״. בעיניה, הכישוף אינו נפרד מן היומיומי. ״אני מנסה לעורר מודעות ל[אידיאל] שלפניו אנחנו חושבות שהנורמלי הוא בעצם קסום״, היא אומרת. "עצם החיים על כוכב המסתובב ללא הרף, מרחף ביקום – זהו קסם. אבל אנחנו כל כך רגילים לפנטזיות שאנחנו רואים בטלוויזיה – שבהן מנופפים במטה ומשהו פשוט מתרחש. [אנשים] חושבים שזהו קסם, והם שוכחים שהם עצמם, יצורים קסומים״.

דיאז סיימה לקבע את המשאלה שלי בנר, ואחרי שהבטיחה להבעיר אותו בקרוב, היא שילחה אותי משם בליווי הוראות להשלים את חוברת שלה, הכוללת 13 עמודים ומלאה מטלות כישוף-נרות. מילאתי את ההוראות לשרוף מרווה, להביע הכרת תודה ולמדוט לפחות חמש דקות בכל יום. לא קרה הרבה. ניסיתי לעזור לקסם באמצעות מיילים חוזרים בנוגע לחשבונית, ושוב, בנוגע להלוואה.

שבועיים אחרי הביקור שלי אצלה, דיאז כתבה לי פתאום מייל: ״הנר שלך, אגב, נגמר ובער היטב!״ הופתעתי לשמוע ממנה, והופתעתי מהתזמון. עשרים דקות קודם לכן גיליתי שני צ׳קים שלא הפקדתי, בטעות, בין המסמכים שעל שולחני, כל אחד מהם סכום גבוה מהכסף שעדיין הגיע לי. זה היה צרוף מקרים – אני [כמעט] בטוחה. אבל באותו רגע הרגשתי שאני יצור מבולגן, אבל קסום.

 

ביאנקה בוסקֶר (Bianca Bosker) שימשה עורכת בתחום הטכנולוגיה ב-HuffPost. היא מחברת הספרים Cork Dork ו-Original Copies.

כל הזכויות שמורות לאלכסון.

Copyright 2019 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency. The original article was published here.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: שריפת "פאלו סנטו" (עץ קדוש) בטקס כישוף. תצלום: Will Power

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ביאנקה בוסקר, The Atlantic.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על המוציאות לפועל

01
רחמים

כן אבל זה התחיל מעבודת אלילים והסתמכות על מכשפים , AKA רבני הממסד הדתי המושחת,
שכל תכליתו לעשוק את מיסי האזרח מן השורה.

חטא גורר חטא, עצוב

02
מירון א

ולמה לא בעצם?
כל זמן שהעיסוק אינו מזיק, הרי שהוא מועיל.
הרי דת, כסף ואפילו המרדף אחרי האושר הם כישופים ממסדיים מושרשים. לכן אין שום בעיה במכשפות אופנתיות מקסימות :)