המקצוע: חמלה

במה נעבוד בעתיד? בעבודות בעלות בסיס רגשי מובהק, עבודות חשובות מאין כמוהן: אלה שאינן זוכות כיום להערכה או לתגמול הולם
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

בתחילת 2016 פרסם הפורום הכלכלי העולמי דו"ח המזהיר כי השינוי הטכנולוגי עומד להפוך את הכלכלה העולמית על פיה. המחברים טענו ש"יש צורך אדיר להקנות לעובדים של ימינו מיומנויות נוספות וחדשות" כדי שהם יוכלו למלא את המשרות של העתיד. באותה תקופה בערך, ברק אובמה, נשיא ארצות הברית דאז, הכריז על תוכנית "מדעי מחשב לכל תלמיד", לתלמידי בתי הספר. "אנחנו חייבים לוודא שהילדים שלנו יהיו מצוידים כהלכה למשרות של העתיד, כלומר לא רק שיוכלו לעבוד עם מחשבים, אלא שיפתחו את המיומנויות האנליטיות ומיומנויות הקידוד הנדרשות כדי להניע את כלכלת החדשנות שלנו", אמר אובמה.

אבל האמת היא שרק שיעור קטנטן מבני האדם בעולם הבתר-תעשייתי יעבדו בהנדסת מחשבים, ביוטכנולוגיה או ייצור מתקדם. מכונות הענק של המהפכה התעשייתית הפחיתו את הצורך בכוח גופני, ואילו המחשבים של מהפכת המידע מאפשרים לנו כעת להפסיק להתחרות ביכולות הטכניות שלהם, ובמקום זאת לעבוד לצדם. חלק גדול מהעבודות החשובות ביותר של העתיד ידרשו מיומנויות "רכות", ולא אלגברה מתקדמת.

דיילת אוויר, סרי לנקה

דיילת אוויר: הקשבה, סבלנות, אמפתיה. תצלום: נימאל סקנדאקומאר.

 

מיומנויות רכות עשויות להבדיל בין עובד מצטיין לעובד שפשוט מסתדר איכשהו

ב-1983 טבעה הסוציולוגית ארלי ראסל הוכשילד (Hochschild) את המונח "עבודת רגשות" לתיאור התהליכים המעורבים בניהול הדרישות הרגשיות של העבודה. היא חקרה את השיטות שדיילים משתמשים בהן כדי לשמור על חזות ידידותית, כנדרש מהם על-ידי חברת התעופה, גם כשהנוסעים מתעמרים בהם: לנשום נשימות עמוקות, להזכיר לעצמך לשמור על קור רוח, או לנסות לפתח אמפתיה כלפי הנוסעים המרושעים. "אני מנסה לזכור שאם הוא שותה יותר מדי, הוא כנראה מפחד מטיסות", הסבירה אחת הדיילות. "אני אומרת לעצמי: 'הוא כמו ילד קטן'".

בגלל הצטמקותו המהירה של המגזר התעשייתי, לרובנו יש כיום משרות הדורשות מיומנויות רגשיות, בין שאנו עובדים ישירות מול לקוחות ובין שאנו משתפים פעולה עם ה"צוות" התאגידי שלנו בפרויקט כלשהו. ב2015 מצא כלכלן החינוך דייוויד דֶמינג (Deming) מהרווארד שכמעט כל הצמיחה התעסוקתית בארצות הברית בין 1980 ל-2012 התרחשה בתחומים הדורשים רמה גבוהה למדי של מיומנויות חברתיות, ואילו רוזמרי הייפנר (Haefner), סמנכ"לית משאבי האנוש באתר ההשמה CareerBuilder, אמרה בינואר לחברת פתרונות המידע Bloomberg BNA שהמעסיקים התאגידיים יתמקדו בשנה הקרובה במיומנויות האלה יותר מאשר בתקופות קודמות של התאוששות כלכלית. "מיומנויות רכות", אמרה, "עשויות להבדיל בין עובד מצטיין לעובד שפשוט מסתדר איכשהו".

החנויות הפיזיות שורדות בכל זאת, מכיוון שיש אנשים המעדיפים פטפוט עם מוכרים על-פני לחיצה על כפתורים

בכל מגזרי הכלכלה, הטכנולוגיה דוחקת את העובדים האנושיים למחוזות רגשיים יותר. בתחום הקמעונאות, אמזון וחקייניותיה מכלות במהירות את שוק הקניות המסורתי, אבל החנויות הפיזיות שורדות בכל זאת, מכיוון שיש אנשים המעדיפים פטפוט עם מוכרים על-פני לחיצה על כפתורים. כבר עכשיו, הטיעונים בעד שמירה על משרדי הדואר הכפריים אינם מתמקדים בחשיבות שירותיהם – המטופלים רובם ברשת – אלא בתפקידם כמרכזים חברתיים בקהילה.

לאורך ההיסטוריה נהגנו להתעלם מתפקידה המרכזי של עבודת הרגשות, והדבר בא על חשבון העובדים והאנשים שהם משרתים. שוטרים, לדוגמה, מבלים שמונים אחוז מזמנם ב"משימות שירות", כך לפי ג'ורג' ט' פטרסון (Patterson), חוקר עבודה סוציאלית מניו יורק המייעץ לרשויות המשטרה ברחבי ארצות הברית. מדי יום מגיעים שוטרים לבתים פרטיים בכדי ליישב סכסוכים משפחתיים ולסייע במשברים הקשורים לבריאות הנפש. אך הכשרת השוטרים מתמקדת בעיקר בשימוש בנשק, טקטיקות הגנה ומשפט פלילי, ולכן, כצפוי, מתקבלים דרך קבע דיווחים על אנשים שהתקשרו למשטרה כדי לבקש עזרה משום שבן משפחה מבולבל שוטט לו לכביש, וראו את יקירם נורה לנגד עיניהם.

שיטור קהילתי, הוואי

שיטור קהילתי בהוואי. תצלום: מייק דנפורד

 

יש ביקוש עולמי גובר לעובדים המסוגלים להביע  אמפתיה, עובדים בעלי הכישרון לגרום לאחרים להרגיש בנוח

בתחום הרפואה, אחד הרגעים הקשים ביותר בחייהם המקצועיים של רופאים הוא הרגע שבו הם יושבים מול מטופל ומסבירים לו כיצד האבחנה שקיבל תשנה את חייו בתכלית. את המשימה הזאת שום טכנולוגיה אינה יכולה לבצע כהלכה – זאת בניגוד לניתוחים, תחום שרובוטים אוטונומיים לומדים כעת לבצע ברמת דיוק שיד אדם אינה מסוגלת לה. כעת, בתקופה שבה חברות מפתחות בינה מלאכותית המסוגלת לאבחן מטופלים, החלו רופאים לחשוב כיצד תראה עבודתם לצד הכלים האוטומטיים האלה. כפי שצוין ב-2013 בדו"ח אסטרטגי של שירות הבריאות הלאומי של בריטניה (NHS): "אמנם ה-NHS יכול להעסיק מאות אלפי אנשי צוות בעלי המיומנויות הטכנולוגיות המתאימות, אבל בלי החמלה הנדרשת למטופלים, לא נצליח לתת מענה לצרכים שלהם".

הביקוש העולמי הגובר לעובדים המסוגלים להביע אמפתיה, עובדים בעלי הכישרון לגרום לאחרים להרגיש בנוח, מחייב אותנו לבצע שינוי משמעותי בנקודת המבט. הוא מחייב אותנו להדגיש פחות את הביצועים האקדמיים כנתיב מרכזי להצלחה. הוא מחייב אותנו לתת כבוד רב יותר, ותשלום רב יותר, לעובדים המכונים לעתים קרובות בזלזול "בלתי מקצועיים" (unskilled labour). והוא מחייב אותנו לייחס ערך רב יותר למיומנויות שאנו נוטים למצוא אצל נשים ממעמד הפועלים, ולא אצל גברים משכילים.

המקום שהכי קל לזהות בו את השינוי הזה הוא תחום הרפואה, כיוון שנוף שירותי הבריאות משתנה כעת וכולל יותר ויותר עובדים שמיומנויותיהם העיקריות הן רגשיות. לשכת הסטטיסטיקה של משרד העבודה האמריקני מנבאת ששיעור משרות הרופאים והמנתחים יעלה בארבעה עשר אחוז מ-2014 עד 2024, אך היא מנבאת גם ששלוש משרות "הטיפול הישיר" (direct care) המובילות – מטפלים סיעודיים, מטפלים ביתיים וסייעים לאחיות – צפויות לצמוח בשיעור של עשרים ושישה אחוז. אף אחת מהמשרות האלה אינה דורשת תואר אקדמי, ובסך הכול עובדים בהן יותר מחמישה מיליון איש בארצות הברית, זאת בהשוואה ל-708 אלף הרופאים במדינה.

טיפול ישיר הוא הדוגמה המושלמת למשרה בכלכלה של עבודת הרגשות. נכון שלעתים המשרות האלה דורשות כוח גופני – למשל, כדי לעזור למטופלים המוגבלים בתנועתם להתרחץ ולקום מהמיטה. ולעתים הן גם דורשות ידע רפואי בהיקף כלשהו. אבל כפי שמצאה ב-2007 חוקרת החינוך אינגה בייטס (Bates) מאוניברסיטת שפילד הבריטית, שערכה מחקרים אתנוגרפיים בקרב מתלמדות בתחום הטיפול הישיר, המיומנויות החשובות ביותר הן אלה שעוזרות בהתמודדות עם לכלוך, אלימות ומוות.

בייטס חקרה קבוצה של נערות בנות שש עשרה, שהתחילו ללמוד בתוכנית להכשרה מקצועית לקראת עבודה סיעודית בבתי קשישים. הנערות האלה, שקיוו בעבר לעבוד עם ילדים, או בחנויות, משרדים וכו', נחרדו לעתים קרובות מהעבודה שהתבקשו לעשות. הן סיפרו שקשישים סניליים ומבולבלים היכו אותן, שראו במו עיניהן מטופלים מתים, שעזרו להזיז גופות, ושבאו במגע עם הפרשות. אחת המתלמדות סיפרה שמצאה את המטופלת שלה משחקת בצרכיה: "הייתי צריכה לקרצף לה את הידיים והציפורניים ולהוריד לה את הפיג'מה והכול, והושבתי אותה ואמרתי, תישארי פה, אני הולכת להביא לך בגדים, ועד שחזרתי היא כבר התחילה שוב לעשות את זה. לפעמים זורקים עלייך את-יודעת-מה... צריך ללמוד להתחמק".

זיקנה, סבא, טיפול

לטפל בסבא. תצלום: ניל מורלי

 

לאנשים ממעמד הפועלים יש בדרך כלל מיומנויות רגשיות מפותחות יותר מאשר לבני גילם העשירים והמשכילים יותר

אף-על-פי-כן, במהלך ההתלמדות למדו רבות מהנערות להתגאות בכך שהן עושות עבודה חיונית שאין הרבה אנשים שמסוגלים להתמודד איתה. "בשנה השנייה של התוכנית, רובן כבר רצו מאוד להיות מטפלות, ובכל פעם שמישהי מצאה עבודה זאת הייתה סיבה למסיבה, והן יצאו לפאב או אפילו ערכו מסיבה", כתבה בייטס.

חוקרים מבינים כעת שלאנשים ממעמד הפועלים יש בדרך כלל מיומנויות רגשיות מפותחות יותר מאשר לבני גילם העשירים והמשכילים יותר. ב-2016 מצאו הפסיכולוגים פּיה דיצה (Dietze) ואריק נואלס (Knowles) מאוניברסיטת ניו יורק, שנבדקים ממעמדות חברתיים גבוהים בילו פחות זמן בהתבוננות באנשים החולפים על פניהם ברחוב מאשר נבדקים ממעמדות נמוכים יותר. יתרה מזאת, בניסוי מקוון, נבדקים ממעמדות חברתיים גבוהים היו גרועים יותר בזיהוי הבדלים קטנים בתמונות של פנים אנושיות.

באותו מחקר שערכה ב-2007 מצאה בייטס שהרקע המעמדי של הנערות השפיע על יכולתן לבצע את עבודתן. לנערות שהצליחו בעבודתן היו מיומנויות שהן רכשו במהלך ילדותן במשפחות מעמד פועלים. בגיל צעיר הן נדרשו להשתתף במטלות הבית, לטפל בילדים ובקרובים קשישים וללמוד לשמור על איפוק ושלוות נפש לנוכח התנהגות תובענית. "ברור שבזכות הניסיון שצברו בעבודות הבית, בסיוע לזולת ובוויתור על הצרכים שלהן (כמו למשל שינה סדירה בלילה, זמן חופשי בסוף השבוע), היו נערות אלה ממעמד הפועלים מורגלות בדרישות של עבודה מסוג זה כבר בגיל שש-עשרה", כתבה בייטס.

עבודות טיפוליות הן קשות והשכר תמורתן נמוך. אף-על-פי-כן, "ההכנסה הנפשית" מעשייה בעלת ערך מספקת לעוסקות ולעוסקים בה תגמול חלופי, אומרת ננסי פוֹלבְּרֶה (Folbre) , כלכלנית מאוניברסיטת מסצ'וסטס באמהרסט. ככלות הכול, באופן מסורתי למדנו לצפות מנשים לעשות עבודות מהסוג הזה בחינם, בנדיבות לב ואף בהנאה. ואף על פי שעלינו להכיר בנזק החמור שהציפייה הזאת גרמה, אין משמעות הדבר שההנאה אינה כנה. גם אצל גברים וגם אצל נשים, גם בתשלום וגם בחינם, משימות כמו לקום בשלוש בבוקר כדי לטפל בתינוק בוכה, או לרחוץ מטופל הסובל מאלצהיימר, עשויות להיות מפרכות ובה בעת לרומם את הרוח ולהקנות תחושת משמעות.

מטפלת, תינוק

מטפלת ותינוק בהשגחתה. תצלום: פרריקה

 

לא תמיד קל לנו לקלוט שעבודת רגשות היא באמת עבודה. יכול להיות שהסיבה לכך – לפחות בכל הנוגע לעבודות הקשות ביותר בעלות השכר הנמוך ביותר, כמו עבודה עם מטופלים שגוססים, או שאינם שולטים בצרכיהם – היא שכל מי שאינו עוסק בעבודות האלה מעדיף לא לחשוב על חשיבותן האדירה ועל הקושי הכרוך בהן. במקרים אחרים חסר לנו לעתים קרובות עולם המונחים המקצועי הנדרש כדי לדבר על עבודת הרגשות שאנחנו עושים. לפעמים כדי לסגור חוזה גדול אנחנו חייבים להקשיב בחיוך ובעניין לסיפור משמים של הלקוח, אבל קורות החיים אינם כוללים סעיף שבו כתוב: "מסוגל לשאת טרחנים". במקרים רבים, עבודת רגשות לא "מרגישה" כמו עבודה. וגם לא קשה לראות שאנשים משכילים, בעיקר גברים, שאמונים על פיתוח וניתוח של מדיניות כלכלית, עיוורים למיומנויות השכיחות בעיקר בקרב נשים ממעמד הפועלים.

בעיה נוספת היא שבכל פעם שמישהו שואל איך אפשר לעזור לעובדים בעלי שכר נמוך להרוויח יותר, התשובה היא תמיד: "תנו להם השכלה טובה יותר". מתכנני המדיניות מדברים הרבה על "מִקצוּע" של משרות טיפול ישיר ומנסים לקדם הצעות לדברים כמו "הכשרה מתקדמת" לטיפול בחולי סוכרת או בחולי דמנציה. לאחרונה החליטו בוושינגטון לדרוש תואר ראשון למשרות טיפול בילדים, וגורם בכיר באחד ממחוזות מערכת החינוך של העיר אמר שמהלך זה "יביא לקידום המקצוע ויציב את הילדים שלנו על מסלול חיובי של למידה והתפתחות". אמנם כל מי שעובד עם קשישים בעלי נכויות או עם ילדים קטנים עשוי להפיק תועלת מהיכרות עם המחקר הקיים בנושא הצרכים הייחודיים לקבוצות האלה; ואמנם השכלה אקדמית נגישה היא דבר טוב מסיבות שאינן קשורות אך ורק בהכשרה מקצועית. אבל ההנחה שזמן רב יותר בכיתה הוא המפתח ליצירת עובדים "טובים יותר" היא בבחינת זלזול עמוק במיומנויות היסודיות, הלא-אקדמיות בתכלית, שנדרשות כדי להרגיע ילד מבוהל או כדי לשמור על קור רוח מול אישה המשחקת בצרכים שלה.

מחקרים מלמדים שכאשר רופאים מצליחים לראות את המצב מנקודת מבטם של המטופלים, התוצאות הקליניות טובות יותר, המטופלים מרוצים יותר, ופחות רופאים מרגישים שחוקיםאת ההנחה שהשכלה רבה יותר היא הפתרון לכל בעיות התעסוקה, כינו הכלכלנים האמריקנים ו' נורטון גראבּ (Grubb) ומרווין לייזרסון (Lazerson) בשם "בשורת ההשכלה". כפי שטען גראב בהרצאה ב-2005, השכלה רבה יותר נוטה לעזור לנו, כפרטים, למצוא עבודה טובה יותר, אבל משמעות הדבר אינה שהשכלה היא מדיניות כלכלית מוצלחת. למעשה, הוא אמר, כבר עכשיו 30-40 אחוז מהעובדים במדינות המפותחות הם בעלי השכלה רבה יותר מהנדרש לעבודתם.

עד כה, המחקר בתחום פיתוח המיומנויות הרגשיות התמקד יותר מכול בניסיונות הנחושים להקנות לרופאים כישורים אמפתיים. במהלך העשור האחרון החלו בתי הספר לרפואה ובתי החולים להתעניין בכל אותם מחקרים המלמדים שכאשר רופאים מצליחים לראות את המצב מנקודת מבטם של המטופלים, התוצאות הקליניות טובות יותר, המטופלים מרוצים יותר, ופחות רופאים מרגישים שחוקים. יתרה מזאת, יש ראיות לכך שאפשר ללמד את המיומנות הזאת. סקירה מ-2014 מצאה שתוכניות הכשרה בתקשורת וטכניקות של משחק תפקידים העלו את רמות האמפתיה בקרב סטודנטים ורופאים בשמונה מתוך עשרה מחקרים איכותיים.

מתבקש לתת הכשרה במיומנויות רגשיות למומחים בתחומם, שעובדים במשרות יוקרתיות בשכר גבוה. קשה יותר לשכנע את הגורמים הרלוונטיים שהכשרה מסוג זה תועיל לכל השאר. אבל אחד מסימני ההתקדמות בחזית הזאת הוא ההתמקדות הגוברת והולכת ב"למידה חברתית ורגשית" (SEL) בגילאי בית הספר.

מטרתן המוצהרת של תוכניות SEL בארצות הברית היא להקנות לתלמידים אסטרטגיות לפיתוח אמפתיה ולהסביר להם איך לווסת את הרגשות שלהם ואיך לעבוד עם אחרים. ילדים מתַרגלים שימוש בשפה חיובית ותומכת, מנסחים יחד כללים להתנהלות הכיתה, ואף משתמשים בקשיבות ("מיינדפולנס") כדי לשכלל את הבנתם בכל הקשור לתהליכים מנטליים. מחקרים מראים שתוכניות מסוג זה עוזרות לתלמידים לאמץ גישה חיובית יותר ולהתנהג באופן הולם יותר בחברה. בתי ספר רבים כבר יישמו תוכניות SEL, ובשנה שעברה הכריזו שמונה ממדינות ארצות הברית על שיתוף פעולה לפיתוח תקנים לשימוש ב-SEL.

אבל השיח סביב נושא ה-SEL מבהיר גם כמה מעט חשיבות אנו מייחסים למיומנויות רגשיות. במקרים רבים, התוכניות האלה משווקות אך ורק כדרכים להפחתת אלימות, ולא כשיטות לפיתוח יכולות אנושיות חשובות. ובסביבות לימודיות שבהן תחומים "רכים יותר" נרמסים לעתים קרובות על-ידי הלחץ להצליח בבחינות ועל-יד הרטוריקה הדוגלת ב"חזרה ליסודות", תוכניות ה-SEL קורצות לאנשי החינוך רק מכיוון שהן מעודדות את הילדים "לשלוט בעצמם" ולשבת בשקט לאורך שיעור שלם בנושא חילוק ארוך.

והנה עניין נוסף. גם אם הכשרה פורמלית במיומנויות רגשיות היא בעלת ערך, היא אינה המפתח העיקרי להצלחה בעבודת רגשות. הוכשילד אמרה ש"משחק על פני השטח" – יצירת מראית עין של הרגש ההולם את הסיטואציה – הוא קשה יותר לעובדים ויעיל פחות מאשר "משחק עמוק" – כלומר ניסיון אמיתי להתחבר לרגשות האלה. וכפי הנראה, הדבר הטוב ביותר הוא תגובה ספונטנית וכנה המביעה את הרגש המתאים. ב-2013, רשת בתי הקפה הבריטית Pret A Manger ספגה ביקורת על שהשתמשה בקונים סמויים כדי לפקח על עובדיה ולוודא שתמיד יהיו חייכנים. מובן שנותני שירות אמורים להיות נחמדים ללקוחות, אבל ההתנהלות של רשת Pret A Manger – שפיקחה בחשאי על עובדיה כדי שישמרו על עליזות בלתי נלאית ובה בעת מנעה מהם את השכר ואת תנאי העבודה שעשויים לעודד עליזות אותנטית – נראתה צינית ומזויפת. חוץ מזה, ההכרח לזייף רגשות עלול לעורר בעובדים, במובנים מסוימים, תחושה חריפה של ניצול, שאפילו העבודה הגופנית הקשה ביותר אינה מעוררת בנו.

בריסטה, חיוך, שירות

בריסטה מחייכת במשמרת. תצלום: mendhak

 

אנחנו יכולים, כחברה, להחליט שעלינו להקצות משאבים להגדלת מספר העובדים ולשיפור השכר כדי לסייע למטפלים המבצעים את העבודות התובעניות ביותר מבחינה רגשית תמורת שכר זעום

ובקצה האחר של סולם השכר, דייוויד סקיילס (Scales), רופא בספקית שירותי הבריאות Cambridge Health Alliance, מציין שהדגש הרב ששמים כיום על הכשרות אמפתיה לרופאים מחמיץ את "הליקויים הבולטים בסביבת העבודה, שמדכאים את האמפתיה האנושית של הרופאים". רופאים נאלצים להתמודד עם שטף בלתי פוסק של מטופלים, לחצים כלכליים אדירים התובעים ממנו לקצר את משך המפגש עם כל מטופל, ושבוע עבודה בן שמונים שעות, ולכן כמעט בלתי אפשרי מבחינתם להיות קשובים באמת למטופלים שיושבים מולם. בדומה לממצאים של בייטס במחקר בנושא הנערות הבריטיות, סקיילס מציע לבחון את הפער הקיים בין הלחץ המופעל על הרופאים לתת מענה זריז לבעיות הקשות ביותר של המטופלים במסגרת מערכת המצויה תחת עומס יתר, לבין הזמן הנדרש כדי להעניק להם טיפול אמיתי והולם. ייתכן שכדי לשפר את תפקודם של עובדי-רגשות עלינו, בראש וראשונה, לתת להם מעט אוטונומיה, להתייחס אליהם בהוגנות ולא להעמיס עליהם כל הזמן עומס אדיר.

ניצבת לפנינו הזדמנות אדירה, דווקא עכשיו כשרובוטים ואלגוריתמים דוחקים את רגלי בני האדם מתחומי העבודה הקוגניטיבית. אנחנו יכולים, כחברה, להחליט שעלינו להקצות משאבים להגדלת מספר העובדים, לשיפור השכר ולהגדלת מספר ימי החופשה כדי לסייע למטפלים המבצעים את העבודות התובעניות ביותר מבחינה רגשית תמורת שכר זעום. בה בעת, אנחנו יכולים לשנות גם מגזרים אחרים בכלכלה, ולעזור לשוטרים, עובדי דואר וכל השאר ללמוד איך להיות קשובים באמת לאנשים שמולם.

המערכת הכלכלית שלנו, שבצורתה הנוכחית שופטת את איכות המשרה לפי תרומתה לתוצר הלאומי הגולמי, אינה מותאמת למשימות האלה. למעשה, יש כלכלנים החוששים שלא השקענו מספיק בשיפור "הפריון" של עבודות שירות, כמו טיפול בקשישים, כפי שעשינו בתחומים אחרים, כמו ייצור מכוניות. סביר להניח שעבודת רגשות לעולם לא תהיה דרך טובה במיוחד להניב רווחים. השאלה האמיתית היא האם החברה שלנו מוכנה להפנות לה משאבים רבים יותר למרות זאת.

היעילות הטכנולוגית הניבה תוצאות נפלאות. היא הביאה איכות חיים גבוהה להפליא לתושבי המדינות המפותחות, ושחררה את רובנו מהצורך לגדל את המזון שאנו אוכלים או לייצר את המוצרים שאנו משתמשים בהם. אבל כאשר אנו מחילים את אותו מדד של יעילות על הזירה המתרחבת והולכת של עבודת הרגשות, אנו מחמיצים את אחת ההבטחות המהותיות ביותר שהקדמה הטכנולוגית נושאת בחובה – ההבטחה שלאחר סילוק העבודות הגופניות והקוגניטיביות השוחקות, עבודות העתיד יתנו לנו את ההזדמנות לטפל זה בזה באמת ובתמים.

 

ליביה גרשון (Gershon) היא כותבת עצמאית מניו המפשייר.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: "זיקנה", תצלום: ג'יי. די. מייסון, unsplash.com

JD Mason

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ליביה גרשון, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

10 תגובות על המקצוע: חמלה

השינוי הוא לא רק טכנולוגי, אלא בעיקר כלכלי, והוא גורר שינוי חברתי ומנטלי. זה קורה ככל שהכלכלה נהיית יותר ריכוזית ומבוססת על רשתות ועל תאגידים גדולים.

בעבר, הייתה לקונה היכרות אישית ומתמשכת עם ״הזבנית״ - בעלת המכולת. אח״כ היכרות כלשהי עם ״המוכרת״ בחנות, והיום היא מגיעה לסופרמרקט ופוגשת ״קופאית״ אנונימית לחלוטין, שאין לה שום סמכות (לתת הנחה, להחליף סחורה, לרשום חוב בפנקס וכו׳ - דברים שהזבנית עם ההיכרות האישית היתה עושה).

במצב כזה, אין בעיה להחליף את הקופאית ברובוט, או במסוע אוטומטי, כמו שאכן קורה ברוב הרשתות בחו״ל ומתחיל לקרות גם אצלנו.

זו כמובן רק דוגמה. גם הרופא שלך ליווה אותך בעבר כל חייך והיום הוא שכיר זמני ומתחלף בחברה גדולה. כך גם לגבי סוכן הביטוח, המטפלת וכל יתר המקצועות. טוענים שהטכנולוגיה תשתכלל עד כדי כך, שרובוטים יוכלו בעתיד להחליף אפילו רופאים.

השינוי החברתי והמנטלי שמתפתח בעקבות המבנה הכלכלי הזה הוא, שפחות ופחות אנחנו מצפים ליחס אישי וכבר מעדיפים רובוטים ומנגנונים אוטומטיים על פני תקשורת אינסטרומנטלית ופונקציונליות לחלוטין עם אדם זר. ככל שהדור תעיר יותר והמבנה הריכוזי בשוק נתפס אצלו כמובן מאליו, כך ניכרת העדפה לבצע פעולות באינטרנט, במסועים אוטומטיים, במערכות ממוחשבות ובלי ליצור אינטראקציה עם עובדים, שאינם יכולים לעשות דבר שהמחשב אינו יכול לעשות.

אני מעריך, שהסיבה היא בין היתר, שלאנשים ״אין כוח״ למה שתקשורת אנושית תובעת - נימוס, אדיבות, חייכנות, התנסחות בהירה, ״לבקש דברים״, ״להסביר את עצמך״ - כל אלה נתפסים כזיוף ולבישת מסיכות והם כרוכים במאמץ רגשי שנחסך כשמשתמשים ברובוט. אבל הם נתפסים כזיוף מייגע, בעיקר משום שמתחת לנימוסיות, נציג השירות בצד שני של הקו לא יכול במילא לחרוג מהכללים או ״לבוא לקראתך״, אדיב ככל שיהיה.

ושוב, היום מדובר על ״תמיכה טכנית״, ״נציגי מכירות״, ״מנקות״, ״סוכני ביטוח״, ״רואי חשבון״ ו-״קופאיות בסופר״, אבל בעתיד לא תהיה בעיה להחליף גם רופאים, אחיות, מטפלות ועורכי דין. ככל שתתחזק התפיסה המנטלית של יחסי שכיר/לקוח כפונקציונליים-אינסטרומנטליים ומייגעים, אפשר יהיה להחליף אפילו מורות וגננות.

    05
    יונתנא

    יופי של הערה/הרחבה על הנושא, אבל אני חושב שהפלטפורמות, לדוגמא Airbnb, באמת מייתרות כל צורך להרים טלפון ולשמוע את קולו של האיש בצד השני אך מאידך מאפשרות את קיום המצב הזה שלא היה קודם. סוג של תנועה בשני כיוונים.

06
קרן

סופר מעניין. ובנושא אחר, ניתן להאזין לכתבות? מצאתי בארכיון ICAST כתבות משנים קודמות. מקוצר זמן וראיה אני מפספסת תכנים מרתקים!

09
ציפי אדלר

מאמר מבורך, אני מאמינה שאמפטיה וחמלה הם לב ליבו של כל שירות/טיפול ומאמינה שאנשים ירגישו יותר טוב עם עצמם וסביבתם ופחות יחלו/יצרכו תרופות...
כל אדם ובטח ילד צמא לאהבה והאמפטיה והחמלה, החום האנושי הם חלק חשוב מאוד

10
חנה רודיטי

אולי קצת עם חיוך- נזכרתי במאמר זה כשפתחתי את עיתון "הארץ" מהיום 9.9.17 . ובמוסף של "דה מרקר" מתואר שוק עבודה עתידי תזזיתי ורווי משברים שיש לתכנן עבורו את המקצועות העתידיים.
במדור הפופולארי "טיסות נכנסות/יוצאות של ליאת אלקיים כיכבה נעם שקוראת לעצמה "מכשפה לבנה" והיא עוסקת ב"ניקוי בתים ואנשים מדברים ששואבים אנרגיה".. ומאיהיה שממריאה ללוס אנגלס עוסקת "בריקוד עם ילדים תוך שימוש בדרך רוחנית ומיסטית"
האם אלו יהיו מקצועות העתיד כשהרובוטים יחליפו את רב המקצועות הרגילים?כנראה...בינתיים יש בסינמטק בנובמבר פסטיבל של סרטים רוחניים אולי כדאי כבר עכשיו לספוג את האווירה.....