המשבר הבא, ברוך הבא

כולנו רוצים להתקדם, להצליח, לנצח, לזכות בהכרה, וכל זה בעולם תחרותי וצפוף שמעודד ציפיות. אבל מי מלמד אותנו להתמודד עם משברים?
X זמן קריאה משוער: 11 דקות

כולנו יפים, חכמים וחזקים. לרוב, אנחנו מרגישים ש"הכל דבש", שאנחנו מטפסים בסולם המקצועי ובסולם החברתי ומקבלים הערכה וכבוד מהסובבים אותנו. עד ש... פתאום קורה משהו דרמטי. זוגיות שנראתה מבטיחה מסתיימת, לא קיבלנו תפקיד נחשק או פוטרנו מהעבודה שכה אהבנו והשקענו בה שנים רבות. אירוע משברי שכזה טומן בחובו שבר לדימוי העצמי שלנו בבחינת "אנחנו לא חזקים כמו שחשבנו".

גם אני חוויתי משבר שכזה. במהלך לימודי הדוקטורט שלי באוקספורד, ולאחר שלוש שנים שבהן זכיתי לתשבחות בלבד, קיבלתי פתאום ביקורות נוקבות על העבודה שלי. הביקורת שללה את המבנה הלוגי של עבודתי. הייתי בהלם. הרגשתי שאני קורס. עד לאותו הרגע, חלק ניכר מהזהות שלי נשען על ה"אני המקצועי" שלי. הייתי סטודנט מבריק, שאמור היה להפוך לדוקטור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת אוקספורד. אני זוכר את תחושת החולשה, את האוויר שיצא מהבלון המנופח של הגאווה העצמית שלי. הרגשתי כמו צוללן שירד למעמקי הים ופתאום גילה שנגמר החמצן בבלונים.

אוקספורד, אוניברסיטה

שלווה פסטורלית באוניברסיטת אוקספורד. תצלום: סטיב אוונס.

האירוע המשברי הזה לימד אותי מהו חוסן נפשי, והעניק לי את היכולת לחוות מצוקה קשה ולהתמודד איתה בהצלחה. זה לא קרה בין רגע, אך לשמחתי הצלחתי לחזור לעצמי אט-אט. זכיתי בתמיכה משמעותית של אשתי, המשפחה וחברים קרובים, שהעניקו לי אהבה ללא גבול. הלכתי לטיפול, חזרתי לעשות ספורט וקיבלתי תמיכה מאנשי אקדמיה שכיוונו אותי. אט אט למדתי לפרק את הביקורת על הדוקטורט שלי למרכיבים ולמטלות שיכולתי לטפל בהן אחת אחת. הדבר המשמעותי ביותר שלמדתי היה להגדיר את עצמי מחדש. "אני יאיר, אינדיבידואל, אני מתמקד בצמיחה האישית שלי ובאנשים היקרים לי". מחיאות הכפיים מהסביבה נעימות אבל אינן מגדירות אותי. בסופו של דבר קיבלתי את הדוקטורט בתאריך היעד שכיוונתי אליו, אבל לא פחות חשוב, קיבלתי שיעור לחיים שהבטחתי לעצמי להחכים ממנו.

למעשה, אין לנו רגע שבו אנחנו נותרים לבד, עם עצמנו. הקבוצה נמצאת אתנו כל הזמן ונותנת ציונים לכל מעשה שאנו עושים

השיעור הקטן שלי על אודות אתגר הגדרת הזהות רלוונטי במיוחד בעולם שבו אנו חיים היום: עולם הרשתות החברתיות האינטרנטיות, שבו אנחנו כל הזמן מבקשים אישור מהקבוצה על כל מעשה. למעשה, אין לנו רגע שבו אנחנו נותרים לבד, עם עצמנו. הקבוצה נמצאת אתנו כל הזמן ונותנת ציונים לכל מעשה שאנו עושים. במציאות כזו, אנחנו מתחילים להגדיר את עצמנו בהתאם לקבוצה שאנו חברים בה, ולעתים קרובות אנחנו כלל לא מודעים לכך. אנחנו מוסרים את השליטה בחיינו לידי הקבוצה. השאלה הפילוסופית: האם עץ שנופל ביער שבו אין איש משמיע קול? נשאלת היום בנוסח חדש: האם באמת ניתן להגדיר רגע כמאושר, אם חלקת אותו עם חבריך ברשתות החברתיות ולא קיבלת מספיק "לייקים"?

מה משמעות השאלה הזו? משמעותה היא שאיבדנו את היכולת להבין מהי אינדיבידואליות. יחד עם אובדן ההבנה הזו, איבדנו גם את המצפן למוטיבציה, את אותו מנוע שמכוון אותנו במעשינו, אותו מנוע שנועד לסייע לנו להגיע להגשמה העצמית שלנו כאינדיבידואלים בעלי משמעות. העניינים נהיים מסובכים עוד יותר בעולם שבו השיווק והפרסום משתמשים בכלים הפסיכולוגיים המתוחכמים ביותר בכדי למכור לנו הגשמה עצמית. "רק תקנה את המכונית הזאת ותהפוך להיות אינדיבידואל משמעותי...". חברו את זה לעובדה שהחברות האינטרנטיות המובילות יודעות עלינו הכול ושאנחנו התמסרנו להן לחלוטין, מתוך אמונה שיש ארוחות חינם. עכשיו חברו את זה לעולם של פרסומות שמקיפות אותנו בכל מקום. התוצאה? בִלבול גדול. האם אני מגדיר את זהותי מתוך מיקוד עצמי אמיתי או מתוך מבט חיצוני? זה סוג של רדיפה אחרי אינדיבידואליות מלאכותית, מסונתזת.

לפטופ, אונליין, צעיר, כורסה, שעון

חיים צעירים, מודל 2018. תצלום: קווין, unsplash.com

מוטיבציה פנימית נובעת מהאדם עצמו ומהדברים שחשובים עבורו

כדי להבין את הנושא לעומק, חייבים להבחין בין מוטיבציה פנימית לבין מוטיבציה חיצונית. מוטיבציה פנימית נובעת מהאדם עצמו ומהדברים שחשובים עבורו. אלה מעוררים בו תחושות פנימיות כמו הנאה, עניין או מוסריות. לעומת זאת, מוטיבציה חיצונית נובעת מכל אותם גורמים חיצוניים כגון פרסים ותגמולים שהחברה מעניקה למי שמתנהג על פי אמות התנהגות הנחשבות לרצויות. מחקרים רבים בפסיכולוגיה הראו ששימוש במוטיבציה חיצונית יכול להיות יעיל מאד לטווח הקצר, אבל בטווח הארוך הוא עלול לפגוע בהתנהגות שמבקשים לחזק.

כדי להבין את הנקודה אתאר מחקר קלאסי של החוקרים לפר, גרין וניסבט (Lepper, Greene & Nisbett) שבחן את האופן שבו התנהגות של ילדים מושפעת מסוג המוטיבציה המפעילה אותם. החוקרים צפו בילדי גן ובחנו מה מביא ילדים להשקיע בציור שציירו, מדוע חלק מהילדים השקיעו בציור מאמצים גדולים מאחרים. הילדים חולקו לשלוש קבוצות:

  1. ילדים שנאמר להם שהם עתידים לקבל פרסים, והם אכן קיבלו פרסי הצטיינות
  2. ילדים שלא ידעו מראש על האפשרות לקבל פרס, אבל קיבלו פרס בהפתעה מיד לאחר שהביעו רצון לצייר
  3. ילדים שלא קיבלו פרס כלשהו

שבועיים לאחר מכן, החוקרים ביקשו לבחון כיצד המוטיבציה (פרס ידוע, פרס מפתיע והיעדר פרס) משפיעה על המוטיבציה לציור. החוקרים חילקו לאותם ילדים דפים וצבעים וצפו בהם. הם מצאו שדווקא הילדים שקיבלו פרס הצטיינות על הציור (קבוצה 1) היו בעלי המוטיבציה הנמוכה ביותר, ואילו הילדים שלא קיבלו כל פרס היו בעלי המוטיבציה הגדולה ביותר לציור.

מה המסקנה? בטווח הארוך המוטיבציה הפנימית חזקה יותר מהמוטיבציה החיצונית. אם תעודדו ילד ללמוד מתמטיקה או לנגן בפסנתר באמצעות תשלום שתשלמו לו עבור כל הישג, הוא יגלה חריצות לטווח קצר, אבל לאורך זמן הוא יאבד עניין במתמטיקה או בנגינה. הוא ירגיש שהוא עושה את זה בשבילכם ובשביל הפרס ולא עבור עצמו. עד מהרה הוא ירגיש שזו אינה פעילות מהנה אלא עונש. חשוב להבין שברגע שהורה מסייע לילד להתחבר באופן פנימי לדברים שהוא עושה, הוא מאפשר לילד להגדיר את עצמו באופן אוטונומי. התחביב יהפוך לחלק מהגדרת האינדיבידואליות של הילד ויהפוך למקור כוח פנימי שלו. מקור הכוח הזה יעזור לילד להגדיר את עצמו, להשקיע בהתפתחות האישית שלו ולהיות תלוי בעיקר במשוב הפנימי שהוא נותן לעצמו. זה ייתן לילד, ואחר כך לאדם הבוגר, עמידות גבוהה יותר בפני משברים הקשורים לדימוי העצמי שלו.

ילד, פסנתר

"אדישות", תצלום: אמנדה טיפטון

מכאן, שהמוטיבציה הפנימית היא גורם חשוב בחיינו. דרך טובה לפתח אותה היא משוב נכון. משוב צריך להיות קרוב ככל הניתן להתנהגות שהוא מתייחס אליה, מפורט וממוסגר באופן חיובי. הוא צריך לתת כלים לשיפור ולהיות מלווה בהסבר על התועלות האישיות ללומד. ככל שמקבל המשוב הוא בוגר יותר, רצוי לאפשר לו לקחת חלק פעיל בתהליך המשוב ובהגדרת היעדים והאמצעים לשיפור. כאשר המשוב ניתן בקבוצה, יש לדאוג לכך שהקבוצה תיצור אווירה תומכת ומאפשרת למידה. הדגש הוא על התפתחות האדם עצמו ולא על ריצוי העולם החיצוני.

כלי נוסף שיכול לעזור לנו הינו יצירת זהות עשירה וחזקה. על פי הפסיכולוגית פטרישיה לינוויל (Linville) מאוניברסיטת דיוק האמריקנית, האדם צריך לחתור ליצירת מדורים שונים בזהותו, שכל אחד מהם הוא עצמאי וחזק, כך שיחד הם יוצרים את השלם הזהותי. כל אחד מהמדורים הוא הגדרת זהות נפרדת, ועל האדם להשקיע בכל אחד מהם, בכדי שיהפכו לבעלי משמעות אמיתית. כך, למשל, האדם עשוי להיות מוגדר כבעל, אבא לשני ילדים מקסימים, ישראלי, יהודי, מורה, חבר במועדון קוראי ספרות טובה, רץ למרחקים ארוכים ומתנדב במרכז לאנשים מוגבלים פיזית. את כל אחד מחלקי הזהות הללו הוא צריך לשמר ולחזק באמצעות השקעה מתמדת. כאשר האדם יעבור משבר, כגון פיטורין ואבטלה, הוא יחווה משבר, אבל יצליח להתעשת במהירות יחסית, הודות לאותם חלקי זהות משמעותיים אחרים שלא נפגעו. לעומת זאת, אם אדם שכל זהותו היא עבודתו יאבד את מקום עבודתו  – דימויו העצמי יפגע קשות.

גורם נוסף לחוסן נפשי בנוי על תאוריית ההתקשרות של הפסיכולוג האנגלי ג'ון בולבי (Bowlby). על פי התאוריה הזו, הורים המעניקים לתינוקם תחושה של הגנה ומצד שני את האומץ לחקור את העולם, יגבירו את הסיכויים לכך שהתינוק יגדל להיות בוגר בטוח. הוא יאמין ביכולתו לפגוש את העולם מתוך אמונה בכוחו הפנימי. הוא יפגוש את העולם באופן אקטיבי וחיובי. לא כולנו גדלנו אצל הורים שכאלה, אבל גם מי שלא גדלו כך, יכולים לחזק את החוסן הנפשי שלהם באמצעות אותה גישה. ראשית, אנחנו צריכים להעלות למודעות את הרגעים הבטוחים בחיים, באמצעות איסופם לבנק הכוח הפנימי שלנו. לבנק זה ייכנסו כל החוויות המעצימות של חיינו. יהיו שם האנשים הראשונים שתמכו בנו בשלבים המוקדמים של חיינו – הורינו, בדרך כלל – אך גם אנשים טובים אחרים שפגשנו במהלך חיינו. באותו בנק יהיו גם אתגרי העבר שיכולנו להם וסביבות עבר שנתנו לנו תחושת כוח להתמודד עם אתגרי החיים. הכול צריך להיכנס לבנק הביטחון העצמי, וכשכל אלה יעלו למודעות, הם יהפכו לאנרגיית חיים. בשלב הבא אנחנו צריכים להשתמש באנרגיה זו כדי להניע את עצמינו לפעולה. אנחנו צריכים לחתור לפגוש את העולם. חשוב לזכור, שאנחנו צומחים מתוך מפגש עם אתגרים, וכאשר אנחנו לא חותרים אליהם אלא מנסים ליצור עולם מוגן וחסר אתגרים, אנחנו פוגעים בחוסן שלנו. את האתגרים יש לבנות באופן הדרגתי, כך שמצעד לצעד נחזק את תחושת המסוגלות שלנו. כאשר אתם מגיעים לצומת משברית, העלו למודעות את בנק הכוח שלכם על כל מרכיביו. זה ייתן לכם כוח אדיר להתמודדות עם האתגר.

גורם חשוב המעצים את חוסננו הנפשי הוא מעגל תמיכה. כדי ליצור מעגל תמיכה, הקיפו את עצמכם באנשים שמסייעים לכם להתפתח. אתם זקוקים לאנשים שיכולים לתת לכם אהבה ללא תנאי ושאוהבים אתכם כפי שאתם. אתם גם זקוקים למומחים, שיכולים לתת לכם תמיכה ממוקדת בכיוון שבו בחרתם. האחרונים יתנו משוב חיובי ומכוון. השילוב בין חום אנושי ומומחיות בתחום האתגר שלכם חשוב ליכולת שלכם ולהצלחתכם לנוע קדימה. שימרו מרחק מאלה הפוגעים ביכולתכם לבנות את זהותכם. לעיתים הם עושים זאת באופן ישיר וגס ולעיתים באופן עקיף ומתוחכם. כשאינכם יכולים להימנע מהם, נסו ליצור איתם דיאלוג שיוליד את התמיכה שלה אתם זקוקים. לעיתים, כשתבחרו לתמוך בהתפתחות האישית שלהם תיווצר הדדיות חיובית. המודעות לתרומה של כל אדם בסביבתכם לחוסן הנפשי שלכם היא מפתח חשוב להצלחתכם.

בעידן הדיגיטלי, שבו אנשים מתהלכים עם אוזניות באוזניים ומבט מהופנט המתמקד במסך, אין פלא שאנשים הזקוקים לחמלה ולעזרה הופכים לשקופים

לבסוף, ישנם שני תחומים שבהם כדאי להתמקד, אף שלכאורה הם אינם קשורים לחוסן נפשי: הנתינה לאחר וספורט. אנו חיים בעידן שבו נוטים פחות להפגין אמפתיה לאחר. בעידן הדיגיטלי, שבו אנשים מתהלכים עם אוזניות באוזניים ומבט מהופנט המתמקד במסך, אין פלא שאנשים הזקוקים לחמלה ולעזרה הופכים לשקופים. אנחנו מיח"צנים את עצמנו ללא הפסקה וההתנהלות שלנו נרקיסיסטית יותר מבעבר. הנתינה לאחר הופכת אותנו לחלק מהפאזל האנושי על כל צבעיו, צרכיו וכאביו. הנתינה לאחר מחזקת את החוסן הנפשי שלנו.

קיר טיפוס

קיר טיפוס. תצלום: רויה אן מילר, unsplash.com

העיסוק בספורט לא תורם רק לכושר הפיזי שלנו. הוא גם יוצר ויטמינים של חוסן נפשי. כשאנו במשבר הנוגע בדימוי העצמי שלנו, פעמים רבות הדכאון מתפרץ ועלול להשבית אותנו. הפעילות הגופנית גורמת לנו להתמקד בהווה, במקום בבעיה, ומשחררת לגוף אנדורפינים, היוצרים תחושה נעימה ומעניקים ניצני אופטימיות במצבים שנראים קשים ובלתי ניתנים להתמודדות. ניצנים אלה, שיתפתחו בתוך עשיה והתקדמות מתמדת בכל הגורמים שציינתי, יהוו ביחד מטרייה של כלים, שיחזקו את חוסננו הנפשי.

אסיים בסיפור על בני הצעיר, שהתגייס ליחידת עילית. מהרגע הראשון, המפקד סימן מספר חיילים כשעירים לעזאזל. הוא יצר אווירה אלימה, שבה הצוות התגבש סביב יצירת טקסי השפלה לחיילים אלו. ה"טובים" זכו להערכת המפקד כשמיררו בתוקפנות את חייהם של ה"רעים". בני סירב לחלוטין לשתף פעולה עם המנטליות האלימה והפך עד מהרה לקורבן של התעללות פיזית ומנטלית קשה, שלא כאן המקום לפרטה. התקופה הזו הייתה קשה מנשוא וכל מה שבני חונך אליו נחשב ל"חלבי" ו"רך". מלבד הפגיעות הפיזיות הקשות, הדימוי העצמי שלו היה במצוקה. יחידה מובחרת, שרק אתמול הייתה משאת נפשו, הפכה בין לילה מלכודת.

יישמתי את מה שלמדתי על מהמשבר הגדול שלי ועם אשתי, מטפלת קלינית בהכשרתה, וחבר טוב שהוא מטפל דינמי, עבדנו איתו בכדי לחזק את המוטיבציה הפנימית שלו. התמקדנו באופנים שבהם הוא יכול לא לאבד את האינדיבידואליות ואת הערכים שלו, למרות התנהגות המפקד. בני גם קיבל תמיכה מדהימה מהחברים הוותיקים שלו.  זה היה קשה מאד. אקורד הסיום היה במהלך מסע הכומתה, כאשר בני, שכבר ידע שיודח, סיים בכל זאת צעידה של חמישים קילומטר עם תת-מקלע על כתפיו וחיוך על פניו. כשניתחנו יחדיו את גודל ההישג, הגענו למסקנה שמלבד המשקל הכבד שסחב על כתפיו, הוא "סחב" גם את המפקד שניסה לאורך כל המסלול לשבור את רוחו. ה"כנפיים" שהצמיח בני באמצעות העבודה העצמית על ליטוש הגדרתו האישית העניקו לו את הכוח לעוף. ההבדל בין התחושה שאתה צוללן במעמקים, ללא אוויר בבלונים, לבין היכולת לעוף אל מעבר לקשיים, נובע פעמים רבות מהחוסן האישי-פנימי שלנו. חוסן אישי נבנה לאורך מסלול חיים. הוא  דורש עבודה רבה וכמעט יומיומית על הגדרת האינדיבידואליות שלנו אל מול הסביבה וליטושה.

כולנו יפים, חכמים וחזקים, עד שאנחנו פוגשים את המשבר ועוד נכונו לנו כאלה במעלה הדרך. בואו ננסה לבנות את עצמנו מבפנים, כך שאת המשבר הבא נהפוך לאתגר שעמו נדע להתמודד טוב יותר.

 

מקורותBowlby, J (1979). The Making and Breaking of Affectional Bonds. London: Tavistock PublicationsLinville, P.W. (1987). Self-complexity as a cognitive buffer against stress-related illness and depression. Journal of Personality and Social Psychology, 52, 663-676.Lepper, M., Greene, D., & Nisbett, R. (1973). Undermining children's intrinsic interest with extrinsic rewards: A test of the "overjustiftcation" hypothesis. Journal of Personality and Social Psychology, 25, 129-137קריאה מומלצתAmichai-Hamburger, Y. (2017) Internet Psychology. New York: RoutledgePetri, H, & Govem, J. M. (2012). Motivation: Theory Research and Applications. 6nd ed. Belmont, Calif.: Wadsworth.Rafaeli-Mor, E., & Steinberg, J. (2002). Self-complexity and well-being: A review and research synthesis. Personality and Social Psychology Review, 6(1), 31-58.Stone, D. & Heen, S. (2014). Thanks for the Feedback, The Science and Art of ReceivingFeedback Well. Penguin Group, New York, New York.

המחבר מודה לדבי עמיחי, מתן פוזננסקי, טל שני-שרמן ואילן חסון על הערותיהם המועילות

תמונה ראשית: גולש על הגל. תצלום: BraunS, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

9 תגובות על המשבר הבא, ברוך הבא

03
אופק

ועל זה בדיוק מדבר הרמבם ותורת החסידות
נסיונות בונים אותנו, ועבודת המידות היא מטרת חיינו. כל הדיבור בכתבה על בנייה עצמית מבוטא ביהדות כעבודת המידות והאמונה שאדם יכול לעבוד על עצמו כדי להשתנות

05
יורם גרשמן

אכן מרתק אך ציטוט מטריד: ״האם באמת ניתן להגדיר רגע כמאושר, אם חלקת אותו עם חבריך ברשתות החברתיות ולא קיבלת מספיק ׳לייקים׳?״ לעומת ״עץ נופל ואף אחד לא שומע אותו״... עברנו מ׳לייק׳ יחיד (אדם אחר שומע) ל׳מספיק׳ (רבים)