הנפילה

הרבה נופלים יש בשפה העברית ומעט מפילים. מדוע אנחנו כה מאוהבים בצד הפאסיבי של הנפילה ואיך זה קשור לאחת המילים האומללות ביותר בעברית?
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

אומרים ששפת-אם היא לאדם כמו המים לדג – מדיום שקוף ובלתי מורגש, אך כזה שמתווך התנסויות רבות ואף מבנה את משמעותן. ואם כך, מעניין תמיד להתבונן לא רק באטימולוגיה של מילים ספציפיות, אלא גם בחתך רחב של שימוש במילים וביטויים שגורים, ובהם לחפש דפוסים ושיקופים של תופעות תרבותיות. כך לפחות הרגשתי כאשר התחלתי לחשוב על האופן המגמתי בו אנו עושים שימוש בפעלי השורש נ.פ.ל. הרבה נופלים יש בעברית, מתברר, ומעט מאוד מפילים.

השפה העברית מציעה לנו גמישות ואיזון בין שני סוגי מסרים: אפשר לומר, למשל, משפט כמו "מרוב עצבים הפלתי לרצפה את הצלחת" ומאידך אפשר לומר ש"מרוב עצבים הצלחת נפלה לי לרצפה". אלה שני משפטים דומים אמנם, אך בניסוח הראשון עולה אופי מכוון יותר של הפעולה ואילו בשני, עולה הרושם כי זו ככל הנראה אינה אלא טעות או תאונה. כך גם בביטויים הרבים והמגוונים הקיימים בעברית, שעושים שימוש בפעלים אלה. בביטויים עם ההטיה האקטיבית מודגש מרכיב האחריות באופן חד משמעי. הרי איש אינו "מפיל את השלטון" בלי כוונה, למשל. באותו אופן, ניתן לומר גם שכל מי או מה ש"מפיל פחד", "מפיל בפח", "מפיל מצחוק" או "מפיל את הדולר", נושא באחריות המלאה לכך. אולם ביטויים אקטיביים אלה הם יחסית מעטים מאוד בעברית. באופן מעניין, נדמה כי יש העדפה ברורה להטיית המילה "נפל" (נפלה/נפלו/נופל...) אשר במידה מסוימת מסירה את האחריות האנושית ומשרה רושם של מקריות, קורבנוּת או כורח הנסיבות.

חיילים ש"נפלו בשבי" (או במלחמה) ובני אדם ש"נפלו שדודים" או "נפלה רוחם", בסך הכל נקלעו למצב ביש. לעיתים האחריות האנושית מיטשטשת כליל ואת מקומה תופס כורח הנסיבות שפעל מאחורי הקלעים

כאשר פורים "נופל על שבת", למשל, זה פשוט מקרה או גורל. חיילים ש"נפלו בשבי" (או במלחמה) ובני אדם ש"נפלו שדודים" או "נפלה רוחם", בסך הכל נקלעו למצב ביש. לעיתים האחריות האנושית מיטשטשת כליל ואת מקומה תופס כורח הנסיבות שפעל מאחורי הקלעים. כמו למשל, כאשר אומרים "נפלה לידיו ההזדמנות" (הוא לא פעל כדי לייצר את ההזדמנות, אלא פשוט נתקל בה) או "נפלה טעות" (כלל לא ברור מי טעה וכיצד זה קרה). בהקשר הזה מעניין במיוחד גם הביטוי "נפל דבר בישראל", בדרך כלל כחלק מכותרות עיתונאיות הזועקות על דבר דרמטי שקרה. מאין בדיוק "נופלים" כל האירועים החדשותיים האלה? כנראה משמיים, כך לפחות לפי המקור המקראי לביטוי, בפסוקים הרומזים על התגשמות החלטת אלוהים או מקרה הגורל, כמו למשל כאשר נעמי אומרת לרות: "שבי בתי, עד אשר תדעין איך ייפול דבר" (רות, ג', יח').

רחמנות על הנופל

כאשר מדובר באירועים מקריים או בהיקלעות למצב ביש, שפות אחרות מציעות גם הן ביטויים המקבילים לאלה בעברית, המרמזים על גורל או קורבן. למשל באנגלית, אפשר לומר: Christmas falls on Sunday; He fell captive; He fell under the weather. אך נדמה שהשפה העברית כל כך מאוהבת בהטיה הפסיבית של פעלי נפל, עד שבאופן אירוני, לעיתים רבות נעשה בהם שימוש גם כאשר הכוונה האמיתית – לעיתים המפורשת! – של הביטוי היא דווקא אקטיבית לחלוטין. כאשר שאול המלך "נפל על חרבו", למשל, אין הכוונה לכך שהוא התאבד בטעות; שאול לא טייל בשדה ומעד בדיוק כשלפניו הוצבה חרבו העומדת. ב"נפל על חרבו" עולה אוקסימורון המטשטש פעולה מסוימת, או לכל הפחות מטייח את האחריות לה. וזהו אינו טיוח השמור למלכים בלבד (מפאת כבודו של שאול, אפשר להניח שכותב ספר שמואל לא העלה על דעתו לכתוב כי המלך הפיל את עצמו על חרבו והתאבד) אלא גם לכל דוברי השפה העברית. כאשר אנחנו אומרים כי בקשה כלשהי "נופלת על אוזניים ערלות", למשל, אין זה משום שיש לנו כאן עסק עם בני אדם עם מוגבלוּת מסוימת – כאלה ש"ערלה אוזנם ולא יוכלו להקשיב" (ירמיהו ו', י') – אלא דווקא עם מי שסירבו באופן אקטיבי להקשיב או לחילופין, הקשיבו אך דחו את הבקשה.

באופן לא מפתיע, ההטיות השונות של פעלי נפל הפסיביים נמצאות שימושיות גם במצבי עימות. כמו בשדה הקרב, למשל, כאשר "נפל שלל" לידי הצד המנצח; כאילו השלל היה תלוי על ענף או וו, שכמו נעלמו מעצמם. כמה נוח. או כאשר שואלים בסלנג "מה נפלתם עליו כולכם", שזו צורת התבטאות שגם לה יש מקבילה במקורות, באחת הסצנות הרצחניות בספר יהושע (י"א, ז'): "ויבוא יהושע וכל עם המלחמה עמו עליהם על מי מרום פתאום וַיִפְּלוּ בהם". צריך לחדד את האוזן למילים "נפלתם עליו" כדי להבחין כיצד הן מעדנות את האגרסיביות של התוקפים ויוצרות רושם של התקרבנות, כאילו כולם מסכנים פה- בעיקר זה שחטף אך גם אלה שנפלו עליו, כמעט בעל כורחם נפלו, אולי אפילו בעקבות התגרות. השאלה "מה נפלתם עליו ככה" מבטאת למעשה שתי משמעויות מקבילות: "מדוע אתם תוקפים אותו" יחד עם "מה הוא עשה לכם רע".

"הַפָּלָה" היא אחת המילים האומללות בשפה העברית, בין השאר משום שאין לנו מילה נוספת כדי להבחין בין שתי התופעות

מדוע יש כל כך הרבה שימושים יצירתיים וביטויים מגוונים במילה נפל הפסיבית? (הדוגמאות לעיל הן רשימה חלקית ביותר.) האם זה משום ששימוש אקטיבי נושא עמו מחויבות נחרצת מדי? האם העברית חושפת כאן נטיה תרבותית לנקוט זהירות, רחמנות וסלחנות במקרה הטוב, או רציונליזציה וטיוח במקרה הפחות טוב? מכל מקום, דווקא לאור המגמתיות הזו, כל כך מפתיעה בחריגותה מילה אחת: "הַפָּלָה".

טוב ממנו הנפל

רוב השפות מציעות לפחות שני מונחים נפרדים המשמשים להבחנה בין שתי תופעות: מונח אחד לתהליך המלאכותי של הפסקת היריון בטרם עת (מונח המרמז בדרך כלל על ביטול או הפסקה יזומה) ואחר לתהליך הספונטני הכפוי (מונח שבאופן מילולי מרמז בדרך כלל על שיבוש או טעות). "הַפָּלָה" היא אחת המילים האומללות בשפה העברית, בין השאר משום שאין לנו מילה נוספת כדי להבחין בין שתי התופעות. ניתן אמנם להשתמש בניסוח קליני כמו "ההיריון נכשל" ואפשר גם לנקוט עידון ולומר כי אישה "עברה הפלה" או להבהיר כי מדובר ב"הפלה טבעית" ולא "מלאכותית". אבל בסופו של יום, בין אם התהליך יזום או כפוי, יותר משהעובר נפל זו האישה שהפילה אותו.

גם אם נטען שלהפיל אפשר גם בלי כוונה, נניח כפי שמלצר מפיל מגש, האחריות הבלעדית היא תמיד על המפיל, כפי שהראיתי בדוגמאות לביטויים העושים שימוש בהפלה אקטיבית. ועל כן ראוי לשאול: כיצד ייתכן שלאור הנטייה הברורה בעברית להשתמש בהטיה הפאסיבית של הפועל (כולל, כאמור, במקרים בהם הכוונה היא לפעולה מכוונת לחלוטין), אישה היא זו ש"מפילה" את עוברהּ, אפילו כאשר התהליך הביולוגי השתבש בלי שליטתה; מאין נובעת הטלת האחריות הזו, שלא לומר אשמה?

צריך בהקשר הזה לבדוק את משמעות המונח שהוענק לעוּבּר אשר הריונו הופסק בטרם עת: נֵפֶל. בעקבות המשמעות הרחבה של המילה – כישלון – נֵפֶל כיום הוא גם כינוי לתחמושת שלא התפוצצה, חניך שנפלט מקורס, או סתם כינוי סלנג מעליב. אך בדרך כלל איש אינו מפיל דבר: הרימון נותר שלם משום שהוא פגום והחניך נפל בקורס כי הוא נכשל במבחנים. אפשר אמנם להגיד שמקרה העובר שנופל הוא שונה, כי התפתחותו התקינה תלויה במידה מסוימת בכשירות גוף האם, אולם גם החלמה מנגיף מסוכן תלויה בגופו של החולה. את שני המקרים – אישה שאיבדה את עוברה וגבר שמת ממחלה – אפשר להגדיר כאסון או שיבוש, אך גם הגבר וגם האישה לא הפילו דבר במכוון וקשה להטיל עליהם את האחריות משום שהמערכות של שניהם נפלו תחת כורח הנסיבות. יחד עם זאת, ייתכן שאישה היא ה"מפילה" בגלל גודל האסון והאופן בו הנֵפֶל מוצג בספר קהלת.

"אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי שָנָיו ונפשו לא תשבע מן הטובה וגם קבורה לא היתה לו אמרתי טוב ממנו הנפל" (קהלת, ו', ג'). ובעברית של היום: אפילו אם יש לו לאדם מאה ילדים והוא יחיה שנים רבות מאוד, אם אין בנפשו יכולת למצוא כל סיפוק בחייו ואם לא יזכה לקבורה, אפילו ולד מת נחשב יותר ממנו. ברצונו של המחבר לומר, שאפילו מתנות החיים הגדולות ביותר – צאצאים רבים ואריכות חיים – לא תַקהֶינה את הכישלון העצום שבחוסר יכולת למצוא סיפוק באותן מתנות (וגם בהיעדר קבורה ראויה). לצורך העברת המסר, קהלת נדרש כאן להנגדה לשונית קיצונית ככל האפשר ולשם כך הוא משתמש בדימוי העובר המת. גם אם לא מסכימים, אפשר להודות שזהו ניגוד הולם ואפקטיבי: מי שאינו לומד לחיות, עדיף שלא היה נולד. מצד שני, התוצאה של ההנגדה הזו, היא שהנֵפֶל אינו מתואר רק כתקלה או אסון, אלא ככישלון הגדול ביותר. ומכאן עולה השאלה מי נכשל, על מי האחריות? ייתכן שעל הכישלון הגדול ביותר חייב להימצא אחראי אנושי. כלומר, אחראית. וכך דווקא בעברית , בה ברוב הביטויים העושים שימוש בשורש נ.פ.ל ישנה העדפה ברורה להטיה הסלחנית או מטשטשת האחריות, הפועל שמתאר היריון שכשל נותר עד היום "הפלה". איך נפלו גיבורות.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

20 תגובות על הנפילה

01
גיל

בר, מה נפל עליך שכתבת את המאמר הזה? ;)
ועכשיו ברצינות. דווקא כאן באלכסון במאמר אחר למדתי שבין העובר לאם ניטשת מלחמה עיקשת לחיים ולמוות. מכאן אני לומד שמוות של עובר הוא אכן פעולה אקטיבית של גוף האם! לכן במקרה הזה ההטייה האקטיבית נכונה מבחינה ביולוגית.
בכל מקרה אבחנות מעניינות (למרות שלא היפלתי את עצמי מהכיסא). תודה.

    02
    בר חיון

    גיל, תודה.
    איכשהו, קשה לי להאמין שהשימוש במילה הפלה לאורך רוב ההיסטוריה שלה נבע מממצאי מחקרים עדכניים שהובאו כאן באלכסון :)
    למעשה, המאמר ההוא יצא כנגד כל התפיסות הקונבנציונליות בתרבות שלנו.

תודה, בר, על המאמר המעניין.

כמה הערות בלשניות.

"כל מי או מה ש"מפיל פחד", "מפיל בפח", "מפיל מצחוק" או "מפיל את הדולר", נושא באחריות המלאה לכך."

בהחלט לא. הנושא של אחד מהפרדיקאטים האלה יכול להיות עצם לא-חי: "החושך מפיל עלי פחד", "התסרוקת שלה מפילה מצחוק", "מחירי הזהב הפילו את הדולר" וכו'.

"נדמה שהשפה העברית כל כך מאוהבת בהטיה הפסיבית של פעלי נפל...".

ראשית, זהו לא סביל. הסביל של "הפיל" הוא "הופל", לא "נפל". המונח הבלשני לפעלים כמו "נפל" הוא אינקוהטיבים או אנאקוזטיבים; ההבדל בינם לבין סביל הוא בדיוק ההיעדר של גורם מחולל (כפי שציינת), להבדיל מסביל, שבו הגורם-מחולל תמיד מובלע, אם לא מצוין במפורש ("על ידי...").

שנית, עברית לא מיוחדת בכך. משמעותם של פעלים אינקוהטיבים בשפות רבות היא גמישה ומאפשרת גם שימוש אג'נטיבי. למעשה הפסוק על שאול מתורגם בתנ"ך לאנגלית בדיוק כך: fell on his sword. אתה יכול לבדוק.

""נופלת על אוזניים ערלות". אומנם המאזינים מסרבים באופן אקטיבי, אך זה לא רלבנטי למשמעות של "נפל" כאן; המשמעות עדיין היא של אירוע שלא התחולל כתוצאה מפעולה התכוונותית (הנושא של "נפל" כאן הוא רעיון או הצעה, לא אדם שפועל במכוון).

"הפלה". ההנחה המובלעת היא שבניין הפעיל תמיד מציין פעולה אקטיבית בעברית. זה כמובן לא נכון, למשל: ההצגה התחילה / השחר הפציע / פניו האדימו / וכו'. לכן אין פלא גדול שאפשר גם להשתמש בפועל "להפיל" ללא ציון כוונה, מה עוד שזה אפשרי גם במשמעות הפיזית הפשוטה שלו, כפי שציינת ("הוא הפיל בטעות את המגש").

    04
    בר חיון

    הי עידן, תודה על ההערות. מקווה שההתייחסות שלי כאן תענה גם על תגובתו של איציק.

    לגבי ההערה הראשונה והאחרונה:
    ציטטת אותי אך נראה שלא שמת לב שכתבתי לא רק "כל מי" אלא גם כל *מה* שמפיל פחד, מפיל בפח וגו'. כוונתי היתה שבכל הביטויים הנ"ל ישנו מרכיב אג'נטיבי. אנחנו תמיד יודעים בדיוק מי או מה הפיל מצחוק/את הדולר/את השלטון וכולי (בדוגמאות האלה זה לא חייב להיות גורם אנושי). ואכן, אתה צודק שלא תמיד פעלי בניין הפעיל הם אקטיביים. אבל כשמשתמשים בפועל בבניין הפעיל המיוחס לאדם, הכוונה היא בדרך כלל לפעולה אקטיבית ו/או מכוונת ו/או עם אחריות מסוימת. הגליד/הפציע אי אפשר לייחס לאדם אבל תן דעתך על ההבדל בין "ההצגה התחילה" לבין "שפרה התחילה" או למשל, "היריעה האהילה" מול "שפרה האהילה". הפעולה במקרה של שפרה היא מכוונת. ישנם פעלים בבניין הפעיל שנראה שאין בהם שמץ של כוונה או אקטיביות, כמו למשל, "שלמה הבין/הגעיל/הדאיג". ויכול להיות ששלמה לא התכוון לעשות פעולות אלה באופן אקטיבי, אך יחד עם זאת, הן כולן התרחשו בזכותו/בגללו. כך גם לגבי אישה שמפילה עובר. ("האדים" זה מעניין! אני צריך לחשוב על זה).
    יכול להיות שאתה מנסה לטעון שהמילים הפיל ונפל הן נרדפות(?), כמו "השמין" ו"שָמַן", אבל זה פשוט לא נכון במקרה של הפיל ונפל.
    כך או כך, אני לא חושב שכשאנשים אומרים "היא הפילה את העובר" הם מתכוונים לאיזו פעולה זדונית בכוונה תחילה. אני כן טוען, שהמילה "הפלה", גם אם אנחנו לא שמים לב לכך, מייחסת מידה מסוימת של אחריות (לכל הפחות) שלא צריכה להיות שם.

    בעניין שאר ההערות, בשום מקום במאמר לא טענתי ש"נפל" הוא סביל, שכן זהו פועל בבניין קל (כפי שאיציק ציין). היעדרו של הגורם המחולל הוא בדיוק מה שניסיתי להראות ולהדגים במגוון ביטויי "נפל" שהבאתי.
    מה גורם לך להניח ש"נפל" (אצל שאול, למשל) הוא פועל אינקוהטיבי? לפי הבנתי פעלים אינקוהטיבים הם כאלה שמסמנים תהליך שבאמצעותו הנושא נעשה למשהו שונה (הוא גסס, קמל, בגר, דהה, כהה...). נדמה לי שברוב הדוגמאות שנתתי "נפל" הוא פועל אנאקוזטיבי (כמו בצרפתית:je suis tombé ; באנגלית: I have fallen) ובהגדרה אינו מאפשר שימוש אג'נטיבי. בכל מקרה, הנקודה שניסיתי להעביר היא שקיים עושר מגוון של ביטויים בעברית העושים שימוש במילה "נפל" בהם בולט בהעדרו הגורם המחולל, מה שמעלה את החשד שיש נטיה להסוות אותו, או לכל הפחות להתעלם ממנו.

    ב"נופל על אוזניים ערלות", זה אכן הרעיון/בקשה שנופלים ולא האדם, אבל אותי עניין מה הפיל את הרעיון/בקשה? באופן מילולי, מדובר בעורלה המכסה את אוזנו של הנמען. אם אני מדבר עם פקיד עם עורלה על האוזן, אני לא יכול לבוא אליו בטענות כפי שאין לי מה לבוא בטענות לעיוור שביקשתי ממנו משהו בשפת הסימנים. אבל המוזרות שניסיתי להצביע עליה היא שהמשמעות המילולית הפוכה(!) מהמשמעות האמתית של המשפט וההיפוכים מהסוג הזה בדרך כלל אומרים משהו. הבריטים יכולים לומר "oh, sorry" ולהתכוון ל"watch you step" וזה אומר עליהם משהו מבחינה תרבותית. אנחנו אומרים, הוא חירש המסכן, ומתכוונים לכך שהוא לא מעוניין לשמוע אותך, וגם זה אומר משהו.

    ובקשר לשאול המלך, אני חושד שזה נשמע לנו הגיוני ששאול "נפל על חרבו" בכוונה תחילה אך ורק משום שזו המשמעות היחידה שאי פעם היכרנו למשפט הייחודי הזה. אך אילו המילה "חרבו" היתה מוחלפת בכל שם עצם אחר (בננה?), אין לי ספק שזה היה נשמע בלתי מכוון. האם אי פעם שמענו על גיבור ש"נפל" על רימון והציל את חבריו, למשל? זה נשמע מוזר. גיבור נשכב/מזנק על הרימון וביש המזל נופל עליו.

05
איציק אשכנזי

בר,
עידן כבר כתב את מרבית מה שרציתי לכתוב. אין שום דבר מיוחד בשורש נ.פ.ל. שלא ניתן למצוא בשורשים אחרים. "נפל" הוא אכן לא צורת סביל בהכרח, אלא בנין קל (פעל).
נעלם (סביל...) ממך שכל (!) הדוגמאות שהבאת לשימוש במילה "נפל" מדברות בפעולה החוזרת על הפועֵל - שאול "נפל" על חרבו, משום שהרבה יותר פשוט להתבטא כך, מאשר "הפיל את עצמו" המאולץ, שלא לדבר על צורות כגון "מה הפלתם את עצמכם עליו". באותה מידה אדם "קם" מן הכסא, למרות שהוא אכן "מקים את עצמו" באופן פעיל, וכהנה רבות.

שורש הטעות, לדעתי, הוא בעובדה שאכן, במקרים רבים, משתמשים בבנין קל כאשר אין חשיבות, או שלא ידוע, מי הפועֵל - למשל "נפל דבר". להגיד "הפיל דבר" יחייב להתייחס לשאלת ה"מי?", ואפילו "הופל" דבר מזמין "על ידי מי?", בעוד שבבנין קל מתייחסים לגורל עצמו, על דרך ההאנשה, כמי שביצע את פעולת הנפילה, וכך שורת הדין. דינו של "פורים נפל בשבת" זהה בדיוק ל"פורים חל בשבת" או "פורים בא" - זוהי צורת active ברורה, כשהמשפט חסר מושא.
עם זאת, האבחנה הפסיכולוגית שעשית בראשית המאמר בין שימוש פעיל לסביל (אמיתי!), כאשר האחרון נוטה "להצניע" את חלקו של בעל הפעולה משל נעשתה זו מעצמה - מדויקת, והיא אכן מקובלת ככלי פרשני בקרב פרשני המקרא המאוחרים. במאמר המוסגר, חשבתי פעם לנתח סטטיסטית את כותרות ה-New York Times, לאחר שנדמה היה לי כי ישראל תמיד attacks, בעוד קרבנותיה מוצגים תמיד כמי שאתרע מזלם ו- killed, 'kidnapped or (my favorite) 'died in an attack (ראה מאמרו של ריצ'רד בהר בפורבס, אודות הטיה מוסתרת, לכאורה, בדיווחי הני"ט: http://www.forbes.com/sites/richardbehar/2014/08/21/the-media-intifada-bad-math-ugly-truths-about-new-york-times-in-israel-hamas-war/)

לסיכום, סמואל ג'ונסון היה מן הסתם אומר כי חלקו הראשון של הפוסט
מדויק, אם כי אין בו כל כך מן החידוש, בעוד שחלקו השני, המחודש, אינו מבוסס דיו...

06
חגית

אלו ועוד כל כך הרבה ביטויים לחוסר הנכונות וחוסר המוכנות "שלנו" לקחת אחריות,
עצוב ומטריד כמה שזה עמוק.
משמח שיש גם פעולות ויוזמות הפוכות.

07
ערן

בר תודה על הכתבה המעניינת!
בתור מאוהב בשיטה שנקראת תקשורת לא אלימה, אני חושב לא מעט על המשמעויות מאחורי בחירות מילים וביטויים מסוימים.
למשל יש את ״אני מרגיש/חש ש...״ שבא לבטא מחשבה, השערה, הערכה, דעה, אמונה, ובכל אופן לא תחושה (מידע מהחושים) או רגש (עצב, שמחה וכו׳). אני חושד שזו דרך טובה לעגן את ההשערה של הדובר במשהו עמוק ופנימי שאי אפשר להתווכח איתו, ומצד שני מאפשר לו עדיין לומר שזו רק הרגשתו/תחושתו. יש כאן בעיני אי לקיחת אחריות מסוימת של אדם על מחשבותיו.

ויש את המילה ״מסרב״ שבמקרים רבים בכלל לא מתארת סירוב, כי לא היה סירוב, אלא פשוט מישהו שלא עושה משהו שאחר רוצה שיעשה, לא משנה הסיבה. ובאותו הקשר הביטוי ״לא מוכן״ שגם, מתאר הרבה פעמים מישהו שפשוט לא עושה מה שאתה רוצה, אבל אם תשאל אותו הוא יכחיש שאינו מוכן. אז זה לא אני שקשה לי שמישהו לא עושה כרצוני, זה הוא ש״מסרב״, ו״לא מוכן״.

ויש את ״לא רוצה״ שכל כך הרבה פעמים משמעותו דווקא ״מאוד רוצה״, רק מה, נורא פוחד, שעוזר לנו להדחיק את הפחד וכך לא לקחת עליו אחריות.

וכמובן שיש את המילים ״אמת/שקר״, ״נכון/טעות״, ״צודק/שגוי״, ״מה שקרה זה״, ״האמת היא״, שמשמשות את אלה שחושבים שיש להם מנדט על האמת, הצדק והמציאות, ואת אלה שרוצים לשכוח שאין להם. שוב, יש כאן אי לקיחת אחריות, הפעם על ההצהרה עצמה.

ולבסוף הביטוי ״אתה צריך״ שמשמעותו בדרך כלל ״אני צריך שאתה״ שזו כמובן השלכה של הצורך אל מישהו אחר ושוב, אי לקיחת אחריות עליו.

בר, חזרתי רק עכשיו.

חלק מהבעיה אולי היא שאתה משתמש במונחים בלשניים במשמעויות פרטיות שלך. "אג'נטיבי" הוא מונח מוגדר-היטב, ומשמעותו: פעולה עם כוונה. על כן, כל עצם שאינו חי אינו יכול להיות אג'נטיבי, בהגדרה, וכך גם כל בעל חיים/אנוש שפועל בלי התכוונות. מה לעשות, אלה המונחים. "מה הפיל מצחוק" - אם זה "מה", זה לא אג'נטיבי.

"כשמתמשים בפועל בבניין הפעיל המיוחס לאדם, הכוונה היא בדרך כלל לפעולה אקטיבית ו/או מכוונת ו/או עם אחריות מסוימת."

שוב, ה"בדרך כלל" הזה איננו עוזר כאן, כי עקרונות הדקדוק אינם מבוססים על שכיחויות סטטיסיטיות. הנה דוגמאות נגד:

רינה התחילה להתעורר (בלי שום שליטה מצידה).
יוסי הפסיק לקבל מכתבים מאהובתו (לצערו הרב).
מיכל האדימה/הסמיקה/השמינה/החווירה.

""שלמה הבין/הגעיל/הדאיג". ויכול להיות ששלמה לא התכוון לעשות פעולות אלה באופן אקטיבי, אך יחד עם זאת, הן כולן התרחשו בזכותו/בגללו."

אני לא רואה כאן שום הבדל בין "שלמה" לבין גורם לא אנושי. שים לב:

שלמה הדאיג את מיכל.
המחלה של שלמה הדאיגה את מיכל.
הסדקים בתקרה הדאיגו את מיכל.

בכל המקרים האלה, הדאגה מתחוללת "בזכות" הנושא; ואף על פי כן, אין השתמעות אג'נטיבית *הכרחית*. המשפט הראשון אומנם מתיישב עם פעולה מכוונת (שלמה הדאיג בכוונה), אבל כמו שאתה רואה, זה לא קשור למשמעות הלכסיקלית של "הדאיג", שלחלוטין אינה מצריכה התכוונות, אלא קשור לידע הכללי שלך ש"שלמה" הוא בן אנוש שמסוגל לפעול בכוונה. וגם כך, "שלמה הדאיג את מיכל" יכול לתאר מצב שבו משהו בהתנהגות/מצב של שלמה, בכלל ללא ידיעתו, הדאיג את מיכל.

הנה אתה רואה: פעלים ב"הפעיל", גם כשהם לוקחים נושא אנושי, אינם מחייבים אג'נטיביות.

"בשום מקום במאמר לא טענתי ש"נפל" הוא סביל."

סליחה, כך הבנתי את המשפט: ""השפה העברית כל כך מאוהבת בהטיה הפסיבית של פעלי נפל...". יש כאן אולי אבחנה (פרטית שלך) בין "הטיה פסיבית" לבין "סביל". אני לא מכיר אבחנה כזאת.

"אינקוהטיביות". יש מחלוקת כלשהי בין בלשנים על תחולת המושג, האם הוא מוגבל לשינוי מצב או גם לשינוי מיקום. זה לא מחלוקת חשובה, היא נוגעת רק למינוח. לכן לא הכרעתי בין אינקוהטיבי לאנאקוזטיבי; הנקודה הקריטית היא ש"נפל" איננו סביל.

"בהגדרה אינו מאפשר שימוש אג'נטיבי...". זאת טעות נפוצה. כמו שאמרתי, הרבה מאד פעלים אנאקוזטיבים מאפשרים בקלות רבה שימוש אג'נטיבי. למשל:

הוא בכוונה נפל כדי שירחמו עליו.
היא מנסה להגיע אלינו.
הוא בכוונה התגלגל לכיוון שלנו.

המסקנה מכך היא שהאבחנה בין אג'נטיבי לאנאקוזטיבי איננה תכונה לקסיקלית קבועה אלא תכונה "אמרגנטית" שתלויה במבנה התחבירי שבתוכו משובץ השורש. יש היום תיאוריות תחביריות מאד יפות שמנתחות את התופעות האלה באופן שיטתי.

בסך הכל אני נוטה להסכים עם האבחנות התרבותיות שלך. אני רק חושב שהקמת כאן מגדל קצת מפואר מדי על בסיס בלשני רעוע, ולמען האמת המגדל יכול להתייצב יפה גם ללא הבסיס הזה. הנטייה "לצאת מן השפה אל התרבות", או להיפך, כדי למצוא חיזוקים הדדיים ביניהן, מאד מפתה הרבה כותבים. אבל כמי שעיסוקו בחקר השפה אני כמעט תמיד מוצא את ההצדקות הלשוניות מאד קלושות ואקראיות.

12
צהלה

למיטב ידיעתי המילה הרודפת להפלה מלאכותית היא גרידא.
ועוד, יתכן והשימוש בפועל נ פ ל בשפה העברית נובע מתוך הידיעה הלא מודעת כי יש מי מעלינו ו/או יד מכוונת מלמעלה. (אולי זו רק אני

    13
    בר

    גרידה היא רק אמצעי, אחת הדרכים (הליך כירורגי) מתוך כמה להגיע למטרה ולא ההפלה עצמה.
    הערתך השניה מעניינת, בעיקר לאור הנבואה (שהיתה ידועה לשאול) שממלכת שאול תעבור לאחר שאינו צאצאו.

14
ד.

אני אציע לראות את ייחודה של הנפילה בקיומו של כוח הכובד, ובעובדה שכדי ליפול יש להפעיל מאמץ קטן בלבד ביחס לגודל המעשה, להרפות אחיזה למשל, בעוד שאשר לעלות יש צורך במאמץ רב.
לכן סביר יהיה להשתמש בנפילה באופן סביל לצורך הקטנת או הסרת האחריות מן המעורב בפעולה (וכך גם בשפות אחרות, לאו דווקא בעברית).

ואולם לפעמים השימוש בשורש נפ"ל דווקא נעשה תוך הטלת אחריות, ראה ירמיהו ל"ז 13: " וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר אֶל הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל" או בשימושו של יצחק רבין "נפולת של נמושות" ובשני המקרים האחריות או האשמה היא רפיון ידיים.
- - -

הערה נוספת:
בתרבות הנוכחית קשה לנו לתאר לעצמנו את האבחנה התהומית שנפערה בתקופות אחרות בין המינים: האשה היא מקור הרע והמוות, מחווה ופרי עץ הדעת ומתיבת פנדורה ואילך. האשה שהתאלמנה משני בעלים היא "אשה קטלנית", לא פחות, ומנועה מלהינשא כהלכה, והמילה המקראית לאשה שעובריה מתים היא "מְשַׁכֵּלָה" (שמות כ"ג 26). נראה ש"מפילה" היא מילה מעודנת, פולטיקלי-קורקט ממש, לעומת דוגמאות אלה.

15
ענת

תודה לעידן לנדו שטרח ופירט כאן את הצד הבלשני, שמאוד נעדר מהכתבה לצערי. חסכת ממני - ובודאי מעוד בלשנים שקראו את זה - לנסח את כל הבעיות והתיקונים שעולים מהכתבה.

בר - הכיוון שלך מעניין והסוגיה של "הפלה" (abortion) באמת מעוררת מחשבה, אבל הדוגמאות מסביב לא תקפות ברובן, וחבל שלא התייעצת לפני שפירסמת את זה.

לעניין פעלים כמו האדים, הדאיג, הגעיל - שבהם המושא הוא זה שחווה את השינוי והנושא לא חייב להיות אגנט, אתה מוזמן לקרוא על פעלים פסיכולוגיים (בין השאר לנדו כתב על כך).

לעניין היעדר אקטיביות בפעלים (ביניהם 'נפל') אתה מוזמן לעיין בתאוריה של מרטין הספלמת, ציר הספונטיניות.

16
rachel.rabino@mail.huji.ac.il

שלום בר, לפני מספר שבועות הגבתי שהזכרת את וויטגנשטיין ואמרתי שלמרות
היותו פילוסוף, הפילוסופיה-של-השפה שלו מבקשת לגשת לשפה בשימושיה, ולא במחשבות ורעיונות עליה. גם לא תיאוריות.
הדיון שלכם עכשו מגיע מכיוון של תחום, תיאוריה, בלשנות, מושגים מוגדרים של דקדוק
וכד'.
ויטגנשטיין מבקש שנתבונן במשמעות מילים בעת השימוש בהן כ"משחקי שפה" עם "משפחות דמיות". (resemblance
זו חוקיות שונה לגמרי מזו של בלשנות, היא גמישה ואסוציטיבית יותר,
כך שפה 'מתארגנת' בתהליך-ארגון-עצמי, כי בתקופות קדומות וגם כיום, לא האקדמיה ללשון המציאה מילים.
הן 'הגיחו' emerged לתוך השפה כשהתרבות-זמן-מקום נזקקים למילה, היא מגיחה
ממילים-דומות, וכשהיא 'מתקבלת' ע"י התרבות היא משתלבת בחוקיות הדקדוק המחייב.

'שיחקתי' - משחק חופשי שרש המילה נפל, ויש לי רשימה ארוכה ממש כולל התנפלות,
מפולת, והלאה. אבל כשהצצתי גם למקרא, לא כ"מקור הכרחי" ולא להסבר היסטורי,
נחשף אוצר מרתק סביב נ פ ל - "ויפול אברהם על פניו" "ויפול על צואריו"
"ויפול על פניו ארצה" ועוד ועד - לא רק אברהם כמובן. זה גם על צוארי אנשים אהובים,
וגם ארצה בפני האלוהים.
יש כאן משמעות גם של הירארכיה, גם של אהבה, כשליפול ארצה בפני אלוהים הוא
כעין נקודת מוצא.
ואז דמיות-הצליל משכה אותי אל כך שאברהם גם "התפלל" בפני אלוהים, לא רק התנפל לרגליו. תפילה יותר אקטיבית מנפילה. פחות נמוך בהירארכיה,

לא ארחיב. כרגע ההשערה שלי היא שגם 'תפילה' התפתחה בשפה העברית מתוך
"דמיון משפחתי" למילה 'נפילה'.
אתם מוכנים להצטרף למשחק ולהראות דוגמאות מן המקרא ל'קישורים' בין המילים,
כי אלו 'קישורים' של שפה כ'מערכת מורכבת', מערכת כרשת, ולא מובנית נוקשה כמו
דקדוק. שם המילה משתזרת עם התקבלותה.

    17
    עמי

    דברים פרק ט

    וָֽאֶתְנַפַּ֞ל לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה אֵ֣ת אַרְבָּעִ֥ים הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַרְבָּעִ֥ים הַלַּ֖יְלָה אֲשֶׁ֣ר הִתְנַפָּ֑לְתִּי כִּֽי־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה לְהַשְׁמִ֥יד אֶתְכֶֽם:
    וָאֶתְפַּלֵּ֣ל אֶל־יְהֹוָה֘ וָאֹמַר֒ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה אַל־תַּשְׁחֵ֤ת עַמְּךָ֙ וְנַחֲלָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר פָּדִ֖יתָ בְּגָדְלֶ֑ךָ אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתָ מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה:

20
רחל רבינוביץ

תגובה ל'פילוסופית' Fuck זה סיפור אחר. זו רב שימושיות באותה מילה.

ושאלה לאורי אוחיון: תשובתך לא ברורה לי. האם כוונתך שהצעתי שאולי "להתפלל" הגיחה מן המילה "להתנפל" - שניהם אל אלוהים - אכן נראית לך. כאן זו לא משמעות רבה של אותה מילה, אלא
"משפחת דומות" של מילים...