הנשמות האבודות מפרומל

98 שנה בדיוק לאחר אחד הקרבות הקשים ביותר של מלחמת העולם הראשונה, הצליחו חוקרים לזהות את החיילים הקבורים בקברי אחים ולספר מחדש את סיפוריהם
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

זה היה מחזה זוועה בל יתואר. יותר מ-5,500 חיילים אוסטרלים ו-1,500 חיילים בריטים נהרגו, נפצעו, או דווחו כנעדרים באחד הקרבות הקשים ביותר של מלחמת העולם הראשונה – קרב פְרוֹמֶל, שהתרחש בצפון צרפת. רבים מהחיילים שנהרגו שם מעולם לא נמצאו. כשהחיפוש אחר הגופות הסתיים בשנות ה=-20, נותרו 1,294 אוסטרלים בגדר נעדרים . ביניהם היה ג'ק מרצ'מונט קמפבל, סמל בן 21 ששיקר לגבי גילו כדי שיוכל להשתתף בלחימה. מדי שנה מתגלות בצרפת ובבלגיה כ-20 גופות של חיילים ממלחמת העולם הראשונה, לרוב על-ידי חקלאים או במהלך עבודות בנייה. אבל המקרה של ג'ק שונה. גופתו התגלתה בקבר אחים שחפרו חיילים גרמנים ביער שליד הכפר, לצד גופותיהם של 249 חיילים אלמונים אחרים. מיהם החיילים האלה? ומהם סודותיהם?

זהותם של רבים מהחיילים האלה ידועה לנו היום הודות לפרויקט מחקר גדול, המשלב שיטות פורנזיות מודרניות עם גישות ארכיאולוגיות ואנתרופולוגיות מתקדמות. פרויקט פרומל הוא הניסיון הנרחב ביותר שנעשה אי פעם לזהות חיילים הקבורים בקברי אחים בני מאה שנה. "היקפו האדיר של הפרויקט הזה הוא שמייחד אותו," אומר פיטר פרנסיס מוועדת חבר העמים לקברי מלחמה במיידנהד שבאנגליה.

אוסטרליה ספגה את מספר האבדות הגדול ביותר ביממה אחת בכל ההיסטוריה הצבאית שלה. בריטניה אפילו לא הכירה רשמית באסון עד לאחר המלחמה – המבוכה הייתה גדולה מדי

98 שנה בדיוק לאחר הקרב זכתה משפחתו של ג'ק לראות אותו מובא למנוחות בקבורה צבאית מלאה, לצד 19 חיילים נוספים, בטקס שנערך בפרומל. האירוע ציין את סופו של פרויקט שבו זוהו 144 חיילים. "היכולת להעניק שם לכל המצבות האלה היא שהופכת את הפרויקט הזה למיוחד כל כך," אומר פרנסיס. לא זו בלבד שפרויקט פרומל מאתר קרובי משפחה אבודים, הוא גם מחולל מהפכה במחקר קברי האחים ואף מספק תובנות בלתי צפויות לגבי דנ"א ולגבי התנאים הרפואיים והחברתיים של אותה תקופה.

קרב פרומל נחקר לעומק לאורך השנים ונחשב בדרך כלל לאחד האסונות הקשים במלחמה העקובה מדם. המתקפה של מדינות ההסכמה על הצבא הגרמני שבמקום הייתה אמורה להיות תרגיל הסחה שימנע מכוחות האויב להצטרף לקרב על הסוֹם, שהתרחש 80 קילומטר מדרום לפרומל. אבל נראה שהגרמנים ידעו על המתקפה מבעוד מועד. ללא יתרון ההפתעה, הפך הקרב לטבח. אוסטרליה ספגה את מספר האבדות הגבוה ביותר ביממה אחת בכל ההיסטוריה הצבאית שלה. בריטניה אפילו לא הכירה רשמית באסון עד לאחר המלחמה – המבוכה הייתה גדולה מדי. "האזור הזה בחזית המערבית מכונה לפעמים 'החזית הנשכחת'," אומר פרנסיס.

ג'ק וחיילים אחרים נשארו אבודים במשך עשרות שנים עד שמישהו עלה על עקבותיהם באתר בשם פיזנט ווד (Pheasant Wood), ממש ליד הכפר פרומל. למביס אנגלזוס, מורה והיסטוריון חובב ממלבורן, התחיל לחקור באופן פרטי את נושא החיילים האוסטרלים הנעדרים במלחמת העולם הראשונה בשנת 2002. הוא ואחרים מצאו דו"חות גרמניים ומסמכים של הצלב האדום שמעידים כי חיילים נקברו ליד פיזנט ווד. נדרשו שנים לאיסוף ראיות ולהגשת בקשה למימון ממשלתי שיאפשר להתחיל בחפירות ראשוניות, אך במאי 2009 יצא פרויקט פרומל סוף סוף לדרך באמת.

קרב פרומל

צילום פנורמי משנת 1914 של האזור בו התרחש קרב פרומל בצרפת.

מעבדה מתקדמת נבנתה ממש ליד קברי האחים, בעזרת מימון מממשלות בריטניה ואוסטרליה. צוות החוקרים כלל 30 חברים, בהם ארכיאולוגים, אנתרופולוגים, רדיוגרף פורנזי וחוקר מז"פ ממשטרת גוונט, ובמהלך ארבעה חודשים הם חפרו ובחנו בקפידה את הקברים ואת השלדים והחפצים שהתגלו בהם. הדבר הראשון שהם שמו לב אליו הוא הסדר המפתיע בקברים. הגופות נעטפו בשמיכות ובברזנטים והונחו מצפון לדרום בשתי שכבות: זו על גבי זו,  כששכבת אדמה מפרידה ביניהן. "הגרמנים ביצעו את הקבורה בקפידה," אומר פיטר ג'ונס, סגן יו"ר ועדת הזיהוי וגנטיקאי מולקולרי שפיקח על עבודת הדנ"א של הצוות. "הם עשו זאת בצורה מכובדת."

כשהחיילים נקברו במקור, הסירו הגרמנים את הדסקיות שלהם ושלחו אותן לצלב האדום; לכן נאלצו החוקרים למצוא דרכים אחרות לזהותם. בתחילה היה הצוות בספק לגבי האפשרות למצוא דנ"א שמיש בגופות בנות מאה שנה. אבל מחקרים ראשוניים בעשרה חיילים הוכיחו אחרת. הדנ"א בשיניהם של החיילים כמעט ולא נפגע מהחרקים אוכלי הפחמן ומהחנקן שבקרקע. אדמת החרסית הדביקה, הכחולה-אפרפרה, של פלנדריה עזרה גם כן, אומר ג'ונס. חרסית היא חומר אלקלי, שנוטה להפריד את המבנה הדו-גדילי של הדנ"א ולא לשבור אותו. לעומת זאת, הדנ"א מגופות שנקברו בביצות כָּבוּל חומציות לא משתמר היטב בדרך כלל.

מדענים מחברת LGC Forensics שבטדינגטון בנו לכל חייל פרופיל שעזר לקשר בינו לבין קרובי משפחה חיים. כדי לאתר קרובים מצד האב הם בחנו סַמָנים בכרומוזום ה-Y, ועל מנת לאתר קרובים מצד האם בחנו את הדנ"א המיטוכונדרי, שרק האם מעבירה בתורשה. "כך הייתה לנו פי שניים תחמושת למציאת התאמה," אומר ג'יימס ווקר, שהוביל את הצוות מ-LGC. מובן שצריך גם משהו להתאים את הדנ"א אליו; לשם כך היה על המדענים לאתר קרובי משפחה חיים – משימה לא פשוטה אחרי מאה שנה. בחלק מהמקרים הרכיבו גנאולוגים אילנות יוחסין לפי רשומות ציבוריות. הם פרסמו גם מודעות בתקשורת, ואף ערכו תצוגות נודדות כדי לאתר קרובי משפחה אפשריים.

כך נוצר מאגר גדול של קרובי משפחה פוטנציאליים בעבר ובהווה – 60,000 בסך הכול, מכל רחבי העולם. חלקם היו קשורים לחיילים בקשר רחוק מאוד. לדוגמה, אם  לא היו לחייל אחים, דרשה מציאת קרוב משפחה טיפוס באילן היוחסין ומציאת ענף אחר. "התיעוד שלנו הגיע 16 דורות לאחור, עד שנת 1700," אומר ג'ונס. החוקרים שלחו ערכות לבדיקת דנ"א ויצרו קרוב ל-1,800 פרופילים אישיים. "לפני 20 שנה זה לא היה אפשרי," אומרת מרגרט קוקס, יו"ר ועד הזיהוי של פרומל, מכיוון שטכנולוגיית הדנ"א עדיין לא הייתה מפותחת מספיק.

אחד החיילים זוהה בעזרת הפציעות בעצמותיו; הן תאמו את דו"ח הגיוס שלו, שבו נכתב כי החייל נדרס 13 שנים קודם לכן על-ידי עגלה הקשורה לסוס ועליה חביות בירה

ובכל זאת לא הצליחו בדיקות הדנ"א לבדן לספק התאמה ודאית, ולכן נאלצו החוקרים מפרומל לחבר יחד רסיסים רבים של ראיות כדי לזהות את החיילים. הם יצרו סרטונים תלת ממדיים של הגולגולות כדי שיוכלו לסובב את התמונות ולהשוותן לצילומים ישנים. במקרים רבים הצליחו למצוא פיסות שיער של החיילים וזה עזר לזהותם. גם כאן הקרקע עזרה. שיער נצבע בדרך כלל באדום לאחר המוות, משום שפיגמנטים אחרים מתפרקים קודם. אבל החוקרים מצאו בחלק מהקברים שיערות שחורות, חומות ואפורות ששמרו על הגוון המקורי שלהן. קוקס חושב שרמות החמצן הנמוכות בקרקע רוויית המים מנעו את התפרקות הפיגמנטים.

חייל מלחמת העולם הראשונה

חייל גרמני עומד מול המוצב בפרומל, 1916.

גם חפצים אישיים עזרו בזיהוי החיילים. הצוות תיעד 6,200 חפצים, שרובם היו תזכורת נוגעת ללב לחייהם. לדוגמה, במסכת גז נמצא מקופל בזהירות כרטיס חזור מפרימנטל לפרת', שנשמר לקראת חזרתו הביתה של אחד הלוחמים.
ובזמן שהארכיאולוגים חילצו בקפידה את החפצים שהיו מונחים סביב כל חייל וחייל, צילמו תמונות מפורטות ותכננו תוכניות, האנתרופולוגים והרדיוגרפים עבדו במעבדה וחוקר המז"פ טיפל בדנ"א. משמעות הדבר היא שהצוות היה יכול, למשל, לשלב בין צילומי רנטגן ארכיאולוגיים לבין התהליך הלא פולשני של דימות רפואי כדי להציץ בתוך העצמות בחיפוש אחר מחלות. אחד החיילים זוהה בעזרת הפציעות בעצמותיו; הן תאמו את דו"ח הגיוס שלו, שבו נכתב כי החייל נדרס 13 שנים קודם לכן על-ידי עגלה רתומה לסוס שהובילה חביות בירה.

הבדיקות האלה סיפקו גם תובנות ייחודיות לגבי מצבם הבריאותי של אנשים בתחילת המאה ה-20. חברי הצוות נדהמו במיוחד ממצב השיניים של החיילים. "היינו המומים מהטיפולים הרפואיים המתוחכמים שנעשו בשיני החיילים, ומכמות הזהב שראינו בפה שלהם," אומרת קוקס. חלקם עברו טיפולי שורש, ולאחדים אף היו סתימות לבנות. הדנ"א גם סיפר לחוקרים סיפורים רבים, חלקם של ממזרות או אימוץ. "לא לכולם יש אילן יוחסין פשוט וברור," אומר ג'ונס. "את מקרי האימוץ הרשמיים קל יחסית לאתר. אבל באותה תקופה, בייחוד באוסטרליה, היו הרבה מקרי אימוץ לא רשמיים, שנעשו לרוב בכוונה טובה."

ההיסטוריות המשפחתיות הנרחבות והפרופילים המבוססים על כרומוזום ה-Y עשויים לספק גם עושר של מידע מדעי. לדוגמה, צוות הדנ"א הופתע משיעור המוטציות הגבוה שהתגלה בכרומוזום ה-Y לאורך כמה דורות. אמנם שיעורי מוטציות הם נושא שנחקר בעבר, אך לרוב בהקשרים של מחלות, אומר ג'ונס, ולא של אנשים בריאים. "לאף אחד לא הייתה הזדמנות לעשות את זה." הצוות מקווה לפרסם מאמר בנושא בשנה הבאה.

ובינתיים, העבודה על קברי האחים נמשכת ברחבי העולם. הוועדה הבינלאומית לאיתור נעדרים, למשל, עובדת על קברים מהמלחמה בבלקן בתחילת שנות ה-90; החוקרים שם מנסים לזהות לא רק גופות, אלא גם ראיות לפשעי מלחמה. הוועדה מטפלת גם במקרים מעירק, מתקופת שלטונו של סדאם חוסיין, ובהתרסקויות מטוסים. אבל פרויקט פרומל הוא ציון דרך משמעותי. "הוא תרם רבות לגישה שלנו לחפירת קברי אחים," אומרת לואיז לואו מחברת Oxford Archaeology בבריטניה.

היא ומדענים אחרים מהצוות הגיעו לטקס שנערך ביולי לכבוד ג'ק ובני ארצו. עד אז הם לא פגשו את המשפחות ולא עמדו איתן בקשר. "זו חוויה מטלטלת לדבר עם המשפחות ולשמוע עד כמה היה חשוב להם למצוא מישהו," אומרת קוקס. הפרידה הרשמית העניקה למשפחת קמפבל "תחושה משותפת של סולידריות משפחתית, עצב, המשכיות וגאווה," אומרת ג'נט בייקר, אחייניתו של ג'ק, שהגיעה מלייסי שבוושינגטון. שישה בני משפחה אחרים באו מרחבי העולם. "מבחינתי, הדבר המספק ביותר הוא שאני יכולה לעשות את מה שאחותו, אחיו והוריו לא יכלו לעשות – להיות שם בשבילו, לראות שהוא זוכה להכרה המגיעה לו ונקבר באופן רשמי," היא אומרת. "יש לזה משמעות."

@2014 New Scientist Magazine, Reed Business Information Ltd. All rights reserved. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי שאוני בהאטאצ'אריה.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על הנשמות האבודות מפרומל

01
ד.

קצת מפתיע ש"צוות הדנ"א הופתע משיעור המוטציות הגבוה שהתגלה בכרומוזום ה-Y לאורך כמה דורות".
הרי מתפרסמים לפרקים מחקרים גניאלוגיים בשושלות זכרים (כרומוזום Y) ונקבות (דנ"א מיטוכונדריאלי), והדעת נותנת שיש קשר בין אורך הדור הזכרי לאורך הדור הנקבי, כך שיש מקום ללמוד בקלות יחסית ממחקרי זכרים על מחקרי נקבות ולהיפך, ולהגיע במהרה למקדם המוטציות האופייני בכל אחד משני המקטעים הכרומוזומליים הנדונים.

מישהו יודע להסביר אם יש משהו מיוחד בחיילים אוסטרליים? או הסבר אחר לאנומליה?