הראש, הלב, ועוד משהו

האינטואיציה מוליכה אותנו להצלחות אדירות ולכשלונות מביכים. האם יש דרך להבין אותה ולהשתמש בה נכון?
X זמן קריאה משוער: 22 דקות

בשנת 1997 הביס "כחול עמוק", מחשב העל של חברת IBM, את גארי קספרוב, שחקן השחמט הטוב בעולם. קמו מביני דבר והודיעו שאנחנו עדיין טובים יותר ממחשבים במשחק הסיני העתיק "גוֹ". על המשחק הזה, הם חרצו, לא יצליחו הרובוטים להשתלט בעתיד הנראה לעין. ריבוי המהלכים האפשריים, והניואנסים הנדרשים כדי להבין מי בכלל מנצח במשחק, מעבירים אותו ממחוזות הקומבינטוריקה היבשה אל ממד של אינטואיציה – וזאת הרי תכונה ייחודית לבני האדם. "יעברו עוד מאה שנה לפני שמחשבים ינצחו את בני האדם ב'גו'", אמר אסטרופיזיקאי מאוניברסיטת פרינסטון לניו יורק טיימס זמן קצר אחרי המשחק של כחול עמוק וקספרוב. "אולי אפילו יותר".

מי שעוקב אחרי החדשות יודע שזה קרה כבר ב-2016.

מה מלמדת אותנו הצלחתם של "כחול עמוק" ו"אלפא-גו" מול נבחרת הבשר והדם על אודות האינטואיציה האנושית, או כל אינטואיציה אחרת? מצד אחד, היא מפריכה חלק מהטענות היהירות על קיומו של חוש אנושי מיוחד, ומוכיחה את מה שפסיכולוגים מסוימים טוענים כבר הרבה זמן: שבסך הכול מדובר ביכולת לזהות דפוסים.

רוב ההתנהגות האנושית מתרחשת באופן אוטומטי, בהנחיית הגנטיקה וההרגל ולא מתוך מחשבה עמוקה

מצד שני, "זיהוי דפוסים" זאת הגדרה שאינה עושה צדק עם ריבוי הדפוסים שהאינטואיציה מזהה. רוב ההתנהגות האנושית מתרחשת באופן אוטומטי, בהנחיית הגנטיקה וההרגל ולא מתוך מחשבה עמוקה. "לא היינו מסתדרים אילו היינו צריכים להיכנס למסעדה ולהסיק מתוך עקרונות בסיסיים מהי ההתנהגות הרצויה", אומרת ואלרי תומפסון (Thompson), חוקרת פסיכולוגיה מאוניברסיטת ססקצ'ואן בקנדה.

האינטואיציה עוזרת לנו לקבל החלטות אפילו בבעיות מורכבות יותר, אומר גֶרְד גיגֶרֶנְצֶר (Gigerenzer), חוקר פסיכולוגיה ממכון מקס פלאנק להתפתחות האדם בברלין. בעבודתו עם מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בגרמניה, הוא רואה "שהם סוקרים את כל הנתונים שיש להם – והם הרי קבורים מתחת להררי נתונים – ובסופו של דבר הנתונים אינם אומרים להם דבר על מה שהם צריכים לעשות". אינטואיציה, הוא אומר, "היא מין אינטליגנציה לא מודעת, והיא חיונית לא פחות מהאינטליגנציה המודעת".

אף שאנו נתקלים באינטואיציה בכל מקום, יש לנו הרבה מאוד אינטואיציות שגויות לגביה

אף שאנו נתקלים באינטואיציה בכל מקום, יש לנו הרבה מאוד אינטואיציות שגויות לגביה. במאמר זה נבחן שמונה היבטים של עיבוד אינטואיטיבי לא מודע – יצירתיות, מוסר, אינטראקציות חברתיות ועוד – וננסה להבין במה הוא מצטיין, במה הוא כושל, מי משתמש בו, מתי לבטוח בו ואיך לשפרו. נדרשה עבודה רבה, קשה וקפדנית כדי לבנות את "כחול עמוק" ו"אלפא-גו", אבל נדרשו גם המון אינטואיציה אנושית ותובנות אנושיות מעמיקות. אמנם המכונות שבנינו הצליחו להביס אותנו רק בשני היבטים פעוטים של המשחק האנושי, אבל עובדה זו מוכיחה לכל הפחות שאנחנו מסוגלים לפענח גם את האינטואיציה של עצמנו.

ניתוח המצב וקריאת המפה חיוניים, אבל האינטואיציה מכריעה

אינטואיציה היא כלי יעיל להפליא – אם לא חושבים יותר מדי

מחקרים מלמדים שהאינטואיציה אינה רק מהירה יותר מחשיבה עמוקה, אלא גם מדויקת יותר.

אנחנו די טובים בגיבוש רושם ראשוני לפי "פרוסות דקות" של חוויה, ממבט חטוף בתמונה ועד אינטראקציה של חמש דקות, ומחשבה ממושכת לאו דווקא מעמיקה את הבנתנו. למעשה, היא עלולה אף לשבש אותה. הפסיכולוגית המנוחה נאליני אמבּאדי (Ambady) ערכה מחקר לבחינת יכולת "הפריסה הדקה" שלנו, ובמסגרתו ביקשה ממשתתפים לצפות בסרטונים אילמים בני 10 שניות, שבהם נראו מרצים, ולדרג לפיהם את יעילותם הכללית כמורים. נמצא מִתאם חזק בין הדירוגים האלה לדירוגים בסקרי ההוראה בסוף הסימסטר. משתתפים בקבוצה אחרת התבקשו לספור אחורה מ-1,000 בקפיצות של תשע בעודם צופים בסרטונים, כדי להעמיס על זיכרון העבודה שלהם. הדירוגים היו לא פחות מדויקים, מה שמצביע על טיבו האינטואיטיבי של העיבוד החברתי.

ושימו לב: הנבדקים בקבוצה שלישית התבקשו להקדיש דקה כדי להסביר בכתב מה דעתם על המרצים לפני שהם מדרגים אותם. המתאם לסקרי ההוראה צנח משמעותית. אמבאדי חשדה שהמחשבה המעמיקה גרמה למשתתפים להתמקד בכל מיני אותות בולטים אך מטעים, כמו מחוות גוף או צורות ביטוי מסוימות, ולא אפשרה למערכת האותות המורכבת לייצר רושם כללי. אמבאדי זיהתה דפוסים דומים כשהיא ביקשה מנבדקים לצפות בסרטונים של 15 שניות שבכל אחד מהם נראו שני בני אדם, ואז לקבוע אם האנשים בסרטון הם זרים, חברים, או בני זוג.

אנחנו טובים גם בזיהוי הונאות ונטייה מינית לפי אותן פרוסות דקות של חוויה, כלומר כשאנו מסתמכים על אינטואיציה ולא על חשיבה עמוקה

מחקרים אחרים מלמדים שאנחנו טובים גם בזיהוי הונאות ונטייה מינית לפי אותן פרוסות דקות של חוויה, כלומר כשאנו מסתמכים על אינטואיציה ולא על חשיבה עמוקה. "זה כמו לנהוג בעזרת הילוכים", אומרת ג'ודית הוֹל (Hall), חוקרת פסיכולוגיה מאוניברסיטת נורת'איסטרן. "כשמתחילים לחשוב על זה יותר מדי, פתאום לא זוכרים מה לעשות. אבל אם נעבור לטייס אוטומטי, נהיה בסדר גמור. חלק גדול מחיי החברה שלנו הם כאלה".

גם היכולת שלנו לגבש העדפות עלולה להיפגע מהתלבטות ממושכת. הדירוגים שנתנו סטודנטים לריבות תות ולקורסים באוניברסיטה היו קרובים יותר לדעותיהם של מומחים כשהסטודנטים לא התבקשו להצדיק את הדירוג. ונבדקים קיבלו החלטות טובות יותר בנוגע לרכישת מכונית, הן לפי מדדים אובייקטיביים והן מבחינת הסיפוק האישי, כשהם התבקשו להתמקד ברגשות שלהם ולא בפרטים הטכניים – אבל רק במקרים שבהם ההחלטה הייתה מורכבת, כלומר כשהיה להם מידע רב לעבד.

כוחותיה המיוחדים של האינטואיציה באים לידי ביטוי רק בנסיבות מסוימות. משתתפים במחקר השלימו רצף של שמונה מטלות שארבע מהן מפעילות את החשיבה המעמיקה (זיהוי כללים, הבנת אוצר מילים, וארבע מפעילות את האינטואיציה והיצירתיות (ייצור מוצרים חדשים או מטבעות לשון חדשים). ואז הם דירגו את המידה שבה הם הפעילו את האינטואיציה ("תחושת בטן", "הלב שלי אמר לי..."). כצפוי, ההסתמכות על תחושת בטן פגעה בביצועים שלהם בארבע המטלות הראשונות ועזרה להם בארבע האחרות. לפעמים הלב חכם יותר מהראש.

מקרונים

איזה הכי טעים? ניעזר מומחה או באינטואיציה? תצלום: הולי סטרטון

אנחנו נקשרים יותר מדי לעמדות אינטואיטיביות

ברגע שהאינטואיציה נכנסת לפעולה, אנחנו נאחזים בה למרות הסכנות הכרוכות בכך. לדוגמה, האינטואיציה עלולה לייצר כל מיני הטיות קוגניטיביות וחברתיות, כמו אפקט העיגון (הטיית ההחלטות שלנו לפי פיסת המידע הראשונה שאנחנו מקבלים) והטיות גזעניות. אפילו בתחומים שבהם הלב אמור למשול, כמו ברומנטיקה, הוא אינו יודע תמיד מה הוא עושה. במחקר קלאסי, אישה מושכת עצרה גברים על גשר וביקשה מהם למלא שאלון. אם הגשר היה גשר תלוי מפחיד, שיעור גבוה יותר מהנבדקים יצר עמה קשר אחר כך – הם בלבלו בין עוררות רגשית לעוררות מינית.

אנשים מדווחים שהסבירות לכך שהם ישנו את התוכנית שלהם לחופשה גבוהה יותר אם הם חולמים על התרסקות מטוס מאשר אם הממשלה מפרסמת אזהרת מסע אמיתית

החלומות שלנו, חזיונותינו הליליים הלא רצוניים, אפופים בהילה של אמת שאי אפשר לעמעם. אנשים מדווחים שהסבירות לכך שהם ישנו את התוכנית שלהם לחופשה גבוהה יותר אם הם חולמים על התרסקות מטוס מאשר אם הממשלה מפרסמת אזהרת מסע אמיתית. ונבחנים מתקשים להשתחרר מ"כשל האינסטינקט הראשון" (first instinct fallacy): שבעים וחמישה אחוז מהסטודנטים מדווחים שכאשר הם שוקלים מחדש כיצד לענות במבחן אמריקני, הם מגלים בדרך כלל שהבחירה הראשונה שלהם הייתה נכונה. אבל כשניתחו סימני מחיקה במבחנים אמיתיים, התברר שההיפך נכון: פי שניים מהתשובות ששונו הוחלפו משגוי לנכון, ולא להיפך.

"באופן כללי", אומר חוקר הפסיכולוגיה סשה טופולינסקי (Topolinsky) מאוניברסיטת קלן בגרמניה, "אינטואיציה היא תופעה רגשית שנותנת לנו ביטחון בעמדה שלנו. 'איני מצליח להשתחרר מההרגשה שאסור לי לסמוך על סוחר המכוניות הזה. איני יודע למה, אבל ברור לי שאיני אוהב אותו'".

והאינטואיציה שלנו לגבי מידת הדיוק של האינטואיציה שלנו מוּעדת אף יותר לכשלים לוגיים. כשביקשו מאנשים לדרג עד כמה הם בטוחים ש"תחושת הבטן" שלהם עזרה להם לעבור מבחן בהצלחה, התגלה שאין שום קשר בין דירוגי הביטחון לביצועים במבחן.

גם כשאנו מודים שאינטואיציה נתונה היא מופרכת, אנחנו נאחזים בה לעתים קרובות. קחו לדוגמה את נושא האמונות התפלות. אני אתאיסט שנוקש בעץ אף שברור לי שזה קשקוש. "כשאינטואיציה כלשהי תופסת את תשומת הלב שלנו ומפעילה בנו רגשות, קשה מאוד להתנער ממנה", אומרת ג'יין רייזן (Risen), חוקרת פסיכולוגיה מאוניברסיטת שיקגו. לתופעה שבה אנו נאחזים בהשקפות מסוימות אף שאנו יודעים שהן שגויות, היא קוראת "כניעה לאינטואיציה". האינטואיציה אינה כישוף, ובכל זאת אנו שבויים בקסמה.

סוס, רוכב

לפני הקפיצה: שתי אינטואיציות, שתי החלטות. תצלום: פטריק בוקה

אפשר לשפר את האינטואיציה על-ידי תרגול

כדי לפתח אינטואיציות טובות בכל תחום שהוא, נדרש תרגול רב. אבל לא בכל התחומים אפשר להצטיין באמצעות אינטואיציה מפותחת. ראשית, חייבת להיות סדירוּת בקשר בין אירועים לתוצאות – כלומר חייבת להיות "תקפות" גבוהה.

גארי קליין (Klein), פסיכולוג מחברת הייעוץ MacroCognition מהעיר וושינגטון חוקר כבר זמן רב את השפעתה של האינטליגנציה על האינטואיציה של מומחים כמו כבאים בכירים, המסוגלים לאמוד בזריזות את מצבו של בניין בוער. "הרי האש מצייתת לחוקי הפיזיקה", אומר קליין.

הכלכלה הגלובלית, לעומת זאת, הרבה יותר כאוטית, וקשה לצפות את ההתרחשוית בה (כפי שגיגרנצר מציין, חמש שנים לפני משבר הדיור של 2007, נשיא האיגוד הכלכלי האמריקאי אמר "המקרו-כלכלה... הצליחה. הבעיה המרכזית שלה, מניעת השפל הכלכלי, נפתרה").

אסור לנו להסתמך על עוצמת הרגשות שלנו כשאנו מנסים להחליט אם הרגשות האלה מהימנים. יש לנו אינטואיציה גרועה לגבי אינטואיציות

אז לפני הכול, אסור לנו להסתמך על עוצמת הרגשות שלנו כשאנו מנסים להחליט אם הרגשות האלה מהימנים. יש לנו אינטואיציה גרועה לגבי אינטואיציות. מה שחשוב הוא טיבו של התחום שאנו פועלים בו. הביטו החוצה, לא פנימה.

שנית, אנחנו זקוקים למשוב ברור כדי לשכלל את קבלת ההחלטות האינטואיטיבית שלנו. סקירת מחקרים מלמדת שחזאים, טייסי ניסוי ורבי אמן בשחמט מגיעים לתוצאות מקצועיות מהימנות יותר מאשר פסיכולוגים, אנשי ועדות קבלה באוניברסיטאות ושופטים בבתי משפט. התוצאות בתחומים האחרונים האלה פחות חד-משמעיות, והשפעתן עשויה להימשך זמן רב אחרי קבלת ההחלטה. ואותו דבר נכון גם לרוב ההחלטות שאנו מקבלים בחיי היומיום. "אין לנו יומן או קובץ אקסל שבהם אנחנו כותבים, 'אוקי, בראשון באוקטובר קיבלתי את ההחלטה הזאת, או קניתי את המוצר הזה', וכן הלאה", אומר טופולינסקי. אין לנו נתונים קשיחים לגבי ההחלטות שלנו.

אינטואיציות טובות בתחום אחד אינן מבטיחים אינטואיציות טובות בתחום אחר. כפי שאומר גיגרנצר, "לשחקן כדורגל בעל אינטואיציות הבקעה מעולות אין בהכרח אינטואיציה מעולה לגבי התנהלות כלכלית. אז אי אפשר להרכיב מבחן אינטואיציה כללי". אפילו בתוך תחום נתון, מידת המומחיות עשויה להשתנות בין סוגים שונים של מטלות.

לא זאת בלבד שאנחנו יכולים להשתמש בחשיבה ממוקדת כדי לאמן את המומחיות האינטואיטיבית שלנו לאורך זמן, אלא שאפשר להשתמש בה גם כדי להפעיל אינטואיציה ברגע האמת או כדי להימנע ממנה. מטאפורות וניסוחים כלליים הם כלים מצוינים שעוזרים לנו לנסח מחדש בעיות או לראות פתרונות בבהירות רבה יותר.

קליין מדריך אנשים להשתמש באסטרטגיה של "פרֶה-מורטם": כשבוחנים תוכנית, דמיינו אותה מנקודת מבט עתידית שבה היא נכשלה, ונסו לחשוב מה השתבש. כלי החשיבה הזה הופך את נקודות החולשה מהשערות כלליות שקל להתעלם מהן לאובייקטים מוחשיים-אינטואיטיביים.

הפילוסוף דניאל דֶנֶט (Dennett) מאוניברסיטת טאפְטְס, טבע את המונח "משאבות אינטואיציה" (intuition pumps) לתיאור ניסויי מחשבה שאמורים לעזור לנו לנסח מחדש בעיות. אבל הוא מציין שאפשר להשתמש בהם לטובה וגם לרעה.

"חשוב להבין שקל נורא לבנות משאבת אינטואיציה מוטעית שמייצרת אינטואיציות חפוזות שעדיף להתעלם מהן", אומר דנט. "ובכל זאת, משאבות אינטואיציה יכולות לעזור לנו להיחלץ מקיפאון מחשבתי. השתמשו בזהירות".

עצם העובדה שאפשר להשתמש במחשבה ממוקדת כדי לשכלל אינסטינקטים ולדעת מתי לסמוך עליהם, מלמד אותנו על שיתוף הפעולה ההדוק בין חשיבה עמוקה ואינטואיציה

עצם העובדה שאפשר להשתמש במחשבה ממוקדת כדי לשכלל אינסטינקטים ולדעת מתי לסמוך עליהם, מלמד אותנו על שיתוף הפעולה ההדוק בין חשיבה עמוקה ואינטואיציה – הן בשכלול האינטואיציה והן ביישומה. "הפיגומים המחשבתיים שלנו נבנים על יסודות האינטואיציה, ולהיפך", אומר חוקר הפסיכולוגיה גורדון פֶּניקוּק (Pennycook) מאוניברסיט רג'יינה בקנדה. אנחנו נוטים גם להשתמש בהן יחד.

טיפוס הרים

הסכנה מעבר לפינה: מה אומרת האינטואיציה? מה כדאי לדמיין? תצלום: כריסטיאן בורט

אינטואיציה זה לחוש, תובנה זה להתבונן

יש קשר הדוק בין אינטואיציה לתובנה. לפעמים אף מבלבלים ביניהן, ואפשר להבין למה. שתיהן הבנות שמתהוות בתהליכים לא מודעים, מנחות אותנו בפעולותינו ומטשטשות את עקבותיהן. אבל הן גם שונות מיסודן.

אנחנו חשים פתרון לבעיה, או חשים את הכיוון שאנו אמורים ללכת בו. זה שיפוט – כמעט כמו להציג השערה. איננו יודעים אם היא נכונה או לא עד שאנחנו פועלים לפיה

"תובנה דורשת התבוננות", אומר יוג'ין סאדלר-סמית (Sadler-Smith), חוקר ניהול מבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת סארי שבאנגליה. "אנחנו מסוגלים לנסח את הפתרון במילים ברורות ולהסביר אותו לאדם אחר". ואילו אינטואיציה פירושה לחוש: "אנחנו חשים פתרון לבעיה, או חשים את הכיוון שאנו אמורים ללכת בו. זה שיפוט – כמעט כמו להציג השערה. איננו יודעים אם היא נכונה או לא עד שאנחנו פועלים לפיה".

לפי גארי קליין מ-MacroCognition, "אינטואיציה פירושה להשתמש בניסיון שלנו כדי לדעת מה לעשות. תובנה היא משהו שעובד בכיוון ההפוך – אנחנו לא רק מסתמכים על מה שידוע לנו, אלא גם משנים את מה שידוע לנו".

לשם כך, אנחנו צריכים לפעמים לכבות את האינטואיציה כדי להגיע לפתרונות הפתאומיים שאותם אנו מכנים תובנות. לעתים קרובות, פריצות דרך מגיעות דווקא באופן שאינו אינטואיטיבי. דוגמה מצוינת לסכנות הכרוכות בחשיבה הרגלית, היא קסמים. אשליה היא מין מהלך ג'ודו שִכלי, שמשתמש בהנחות שלנו נגדנו. כדי לגלות איך קסם פועל, צריך לשחרר מגבלות שכליות מסוימות – וזאת טקטיקה טובה להשגת תובנות באופן כללי.

משתתפים במחקר צפו בסרטונים של שנים-עשר קסמים, וחצי מהם קיבלו רמז מילולי שהפנה את תשומת לבם להנחה מסוימת. לדוגמה, כשהקוסם זורק לכאורה מטבע מיד אחד לשנייה לפני שהוא מעלים אותו, הרמז אמר "לעבור ליד האחרת". בעזרת רמזים כאלה, שנועדו לנטרל את האינטואיציה שלהם בצפייה, שיעור הפתרון עלה מ-21 אחוז ל-33 אחוז.

הקשר בין אינטואיציה לתובנה הוא מורכב. לפעמים הוא עוזר לנו להבין מתי תובנה אפשרית בכלל. בדיקת מעבדה נפוצה הבוחנת אם תובנה היא אפשרית, היא remote associates test, או RAT: בהינתן שלוש מילים, כמו למשל קוטג', שוויצרית ועוגה, האם תצליחו למצוא מילה רביעית שמקשרת ביניהן (גבינה, במקרה הזה). גרסה אחרת של המבחן הזה מציגה שלשת מילים קוהרנטית או אקראית, ומבקשת מהנבחנים לנחש במהירות אם היא בכלל פתירה - עוד לפני שמבקשים מהם את הפתרון עצמו. אפילו במקרים שבהם הנבחנים אינם מצליחים למצוא פתרון, הסיכוי שיענו נכון טוב מאשר בניחוש אקראי.

חוקרים משתמשים באינטואיציה יצירתית כדי להחליט באיזה כיוון להתקדם בדרך לתגליות אפשריות

חוקרים משתמשים באינטואיציה יצירתית כדי להחליט באיזה כיוון להתקדם בדרך לתגליות אפשריות. "על זה מדברים כשאומרים 'לחוש מה הכיוון הנכון'", אומר סאדלר-סמית, "כמו מכ"ם שאומר לנו, 'לכו לכאן, אבל לא לשם'". חתני פרס נובל מספרים לעתים כיצד הם הסתמכו על תחושות בטן. מייקל ס' בראון (בכתב העת Medicine, 1985), כתב, "אני חושב שבזמן שעבדנו, כמעט הרגשנו לפעמים שיש יד נעלמה שמכוונת אותנו".

אבל יש לנו אינטואיציה די גרועה לגבי המרחק שלנו מפתרון. משתתפים במחקר קיבלו בעיות מתמטיות ולוגיות שכדי לפתור אותן נדרשות תובנה עיקרית, או להיפך, התקדמות אטית צעד אחר צעד. הם התבקשו להעריך את המרחק שלהם מפתרון מדי 15 שניות. בניגוד לבעיות שאינן מצריכות תובנה, ההערכות של הנבדקים בכל הקשור לבעיות התלויות בתובנה לא השתנו יותר מדי עד לרגע ההבנה הפתאומית וקריאת ה"אאוריקה!".

במחקר אחר התבקשו המשתתפים לחזות את יכולתם לפתור בעיות תובנה, אבל לא היה שום מתאם בין ההערכות שלהם לאמת – זאת בניגוד להערכות שלהם לגבי בעיות אלגברה שגרתיות. טופולינסקי מתייחס בהקשר זה לחידה המתמטית העתיקה המכונה "לרבע את העיגול" (שבה יש לבנות ריבוע ששטחו שווה לשטח עיגול, במגבלות מסוימות), שב-1882 הוכח שהיא בלתי אפשרית. "במשך אלפי שנים צעדו אנשים בכל מיני דרכים בלי להבין לאן הם מתקדמים", הוא אומר. או לדוגמה, איינשטיין, שפיתח את תורות היחסות שלו, "ואז כל שאר חייו ניסה לרקוח תיאוריה של הכול". לא מן הנמנע שתיאוריה כזאת קיימת, אבל "יחסית ליכולות הקיימות בזמנו, זאת הייתה אינטואיציה שגויה".

חידות הרכבה, פאזלים

איך? מה פועל אצלנו? מה עוזר לנו לפתור? תצלום: פרדריק וואזן-דמרי

לחץ אוהב אינטואיציה, העצב לא

חשיבה עמוקה היא מותרות. במצבים נואשים – אם דב רודף אחרינו, לדוגמה – אין לנו זמן לשקול את כל האפשרויות. אנחנו נשמעים לאינסטינקט המידי שלנו (לברוח, בדרך כלל). בכל מצב שבו מתעוררת בנו חרדה, אנחנו נשענים על תגובות רפלקיסביות פשוטות ומהירות. כשאנחנו באמת בסכנה, זה די שימושי. אחרת, יכול להיות שעדיף לחשוב לעומק.

במסגרת מחקר שמטרתו לבחון את השפעות הלחץ על קבלת החלטות, חיברו החוקרים אלקטרודות לידיהם של משתתפים ונתנו להם מכות חשמל אקראיות. במשך כל אותו זמן נאלצו המסכנים להשלים אנלוגיות מילוליות כשהם בוחנים את כל התשובות האפשריות בזו אחר זו: "כמו החמאה למרגרינה, כך הסוכר ל... סלק, סוכרזית, דבש, לימון, סוכריות, שוקולד". בהשוואה למשתתפים שלא קיבלו מכות חשמל, עלה הסיכוי שהם ימהרו לבחור תשובה בלי לראות את כל האפשרויות, ולכן עלה גם שיעור הטעויות שלהם.

הלחץ משפיע על המוח, בין היתר, באמצעות ההורמון קורטיזול. חוקרים נתנו למשתתפים תרופה המגבירה את הפרשת הקורטיזול, ולקבוצת ביקורת נתנו פלסבו, ואז ביקשו מהם להיבחן במבחן הקרוי cognitive reflection test, או CRT. המבחן כולל שלוש שאלות, שלכל אחת תשובה אינטואיטיבית אך שגויה. לדוגמה, "מחבט וכדור עולים 1.10 דולר. המחבט עולה דולר יותר מהכדור. כמה עולה הכדור?" אנחנו קופצים לומר 10 סנט, אבל חישוב מהיר מלמד אותנו שהכדור עולה 5 סנט והמחבט 1.05 דולר. רוב האנשים, אפילו סטודנטים באוניברסיטאות יוקרתיות, אינם מצליחים להשיב נכונה על כל שלוש השאלות, אבל הקורטיזול הפחית את שיעור התשובות הנכונות אף יותר.

לא זאת בלבד שהלחץ מפעיל חשיבה היוריסטית – הרגלים וקיצורי דרך – אלא שהוא פוגע גם בעיבוד אינטואטיבי מתוחכם יותר

לא זאת בלבד שהלחץ מפעיל חשיבה היוריסטית – הרגלים וקיצורי דרך – אלא שהוא פוגע גם בעיבוד אינטואטיבי מתוחכם יותר. זוכרים את מבחן ה-RAT (קוטג', שוויצרית, עוגה)? חוקרים שהגבירו את רמת החרדה במשתתפים שלהם באמצעות תמונות מסמרות שיער, הצליחו לפגוע באינטואיציה שלהם (לפי מדד הביצועים intuition index) ולהקשות עליהם למצוא את המילה המקשרת. יכול להיות שהאינטואיציה של הנבדקים נפגעה בין היתר בגלל הפגיעה במצב רוחם: עצב נוטה לעורר בנו חשיבה אנליטית. אנחנו עצובים כשמשהו אינו כשורה, ולכן אנחנו נוטים לחשיבה ממוקדת שמטרתה למצוא פתרון לבעיה.

לא כולם אינטואיטיביים באותה מידה

יש חוקרים שחושבים כי לכל אדם מידה שונה של יכולת אינטואיטיבית כללית. במחקר שנערך לאחרונה, זיהו חוקרים שני מקבצים של מיומנויות אינטואיטיביות מעשיות. מקבץ מיומנויות אחד מצריך תובנות – למשל היכולת להמציא מטאפורה חדשה – ומתקשר לאינטליגנציה. המקבץ האחר הוא מיומנויות של למידה מובלעת, כלומר למידה של מידע מורכב בלי להבין שאנחנו לומדים – כמו לרכוש שפה חדשה משימוש יומיומי – ולכך אין קשר חזק לאינטליגנציה.

אבל יותר מאשר היכולת האינטואיטיבית הכללית, ההתנהגות שלנו מושפעת מסגנון החשיבה – כלומר, עד כמה אנו מסתמכים מלכתחילה על אינטואיציה או חשיבה עמוקה. מדד מקובל במחקר הוא מדד faith in intuition, או FI, שבו הנבדקים מדרגים את מידת הסכמתם עם היגדים כמו "אני סומך על תחושות הבטן שלי". מדד FI ואחרים כמוהו מקושרים למספר תכונות חיוביות. אנשים עם דירוג FI גבוה מקבלים דירוג גבוה ב-intuition index – כל עוד הם במצב רוח טוב, כי מצב רוח טוב מפעיל את האינטואיציה.

סקייטבורד

אופטימיות ואמונה באינטואיציה. תצלום: ניקט ניז'ד

מדד אחר, ובו פריטים כמו "אני נוטה לקבל החלטות שנדמה לי כי הן נכונות", נמצא במִתאם עם היכולת לזהות מוסכמות חברתיות – כדי למדוד את היכולת הזאת התבקשו הנבדקים לדרג את האופן שבו אנשים אחרים תופשים התנהגויות כמו גניבה והתקוטטות. ויש גם חוקרים שזיהו מִתאם בין הסתמכות על אינטואיציה ויצירתיות רבה יותר במטלות כמו ציור והמצאת שימושים לארגז קרטון.

אנשים שמסתמכים על אינטואיציה גם משלמים מחיר. הם פחות טובים במשימות הדורשות לוגיקה והם מדווחים על מספר רב יותר של קשיים הנובעים מהחלטות גרועות שהם קיבלו

אבל אנשים שמסתמכים על אינטואיציה גם משלמים מחיר. הם פחות טובים במשימות הדורשות לוגיקה. הם מדווחים על מספר רב יותר של קשיים הנובעים מהחלטות גרועות שהם קיבלו, החל מהחמצת טיסה וכלה בגירושים. הם דיווחו על מידה רבה יותר של חשיבה "קסומה" – אמונה באסטרולוגיה, רוחות רפאים, מזל, אלוהים וכו'. ויש אפילו מחקר שהראה כי אנשים המסתמכים על אינטואיציה נוטים יותר לסטריאוטיפים מגדריים (אבל רק כשהם במצב רוח טוב).

טופולינסקי טוען שאולי כדאי לנו לחפש קריירה שתואמת את סגנון החשיבה שלנו. לרואת חשבון, למשל, לא כדאי להסתמך על תחושות הבטן שלה – לעומת יועצת. ובכל מקצוע, אם אתם יודעים שאתם מסתמכים הרבה על רגשות, כדאי לכם להשאיר מקום לחשיבה עמוקה במצבים שבהם החלטות פזיזות עלולות לסבך אתכם בצרות, כמו למשל בהגעה לשדה התעופה.

 קל להטות אינטואיציות מוסריות

השקפות מוסריות, כלומר דעותינו בנוגע למערכת היחסים בין אדם לחברו, הן מההשקפות המושרשות ביותר שלנו. ואף על פי שהן עשויות להיראות כמו עובדות מוצקות – לא תרצח – גם הן מתבססות על אינטואיציה.

אפשר להצדיק רבות מההשקפות האלה בטיעונים של שכל ישר, אבל רק עד גבול מסוים. בסוגיות רבות, ובייחוד בסוגיות שנויות במחלוקת כמו הפלות, אנחנו חוזרים בסופו של דבר לאינטואיציה: זה פשוט "מרגיש" לא נכון (או נכון).

אינטואיציות מוסריות הן בלתי נמנעות ואף חשובות, אומר חוקר הפסיכולוגיה מתיו פיינברג (Feinberg) מבית הספר רוטמן למנהל עסקים בטורונטו. הן מעודדות אדיבוּת ומולידות תנועות של צדק חברתי. "אבל אינטואיציות מוסריות גם עומדות בלבן של בעיות חברתיות רבות מספור". תגובות רגשיות משולהבות עלולות לסכל דיונים רציונליים, כי הן מובילות לכך שאנו מתייגים את הצד השני כ"רע".

מחקרים שונים מראים לנו כיצד פועל העיבוד הלא מודע שעליו מתבססים השיפוטים המוסריים שלנו. לעתים קרובות אנחנו מבססים את דעתנו על דברים שלא היה עולה בדעתנו להתייחס אליהם בדיון מושכל. חוקרים מצאו שנבדקים פחות סובלניים ליחסי מין בין בני דודים אם מישהו ריסס תרסיס עם ריח של נפיחות בקרב מקום. דחייה גופנית מובילה לדחייה מוסרית.

במחקר אחר נשאלו הנבדקים אם זה בסדר לדחוף אדם שמן מגשר להולכי רגל כדי לחסום עגלה שעומדת להרוג חמישה אנשים. בקבוצה שצפתה רגע לפני כן ב"סאטרדיי נייט לייב" ולכן הייתה במצב רוח טוב, שיעור האנשים שחשבו שזה בסדר היה גבוה פי ארבעה מבקבוצה שצפתה רגע לפני כן בסרט תיעודי. זה לא נשמע כמו חשיבה עמוקה במיוחד: לא תרצח – אלא אם שמעת בדיחה טובה בזמן האחרון.

מובן שעמדה מוסרית אינה תלויה רק באותות מקריים מזדמנים. יש לנו גם ערכים עמוקים יותר כמו הוגנות ונאמנות, שכל אחד מהם הוא מושג מופשט שרכשנו לאורך חיים שלמים של חוויות.

הפסיכולוג ג'ונתן היידט (Haidt) מאוניברסיטת ניו יורק תיאר חמישה "יסודות מוסריים" מובחנים שמנחים את התנהגותנו: הוגנות, נאמנות, סמכות, טוהר והימנעות מכאב. מחקרים מלמדים שליברלים מבכרים הוגנות והימנעות מכאב, ואילו שמרנים מבכרים נאמנות, סמכות וטוהר.

תנינים, ג'ון סינגר סרג'נט

"תנינים בוציים" (1917), ג'ון סינגר סרג'נט, תצלום: ויקיפדיה.

ופיינברג מצא שאנחנו יכולים להשפיע על האינטואיציות המוסריות של הזולת על-ידי התאמת מסרים לערכים המועדפים עליהם. כשהוא ניסח טיעון בעד ביטוח בריאות אוניברסלי במונחים של טוהר (פחות אמריקנים חולים) לעומת הוגנות (ביטוח בריאות הוא זכות בסיסית), עלה שיעור התמיכה של שמרנים באובמה-קֶר. כשהוא ניסח טיעון בעד השקעה בצבא במונחים של הוגנות (מאבק באי-שוויון) לעומת סמכות (עליונות אמריקנית), עלה שיעור התמיכה בקרב ליברלים.

דוגמאות, מטאפורות, דימויים וסיפורים מעשירים את האינטואיציות של כולנו, בכל תחומי החיים: פוליטיקה מדע, מערכות יחסים, חינוך

הוא הצליח לשכנע שמרנים לתמוך בנישואי זוגות חד-מיניים באמצעות נאמנות (זוגות פטריוטיים) ולתמוך בסביבתנות באמצעות טוהר (כדור הארץ יהיה נקי יותר). הוא גם הצליח להפחית את שיעור התמיכה של נבדקים שמרנים בדונלד טראמפ באמצעות נקודת מבט מוסרית חדשה (הוא רימה כדי להשתמט מגיוס) ולהפחית את שיעור התמיכה של ליברלים בהילרי קלינטון (יש לה העדפה לא הוגנת לוול סטריט).

דוגמאות, מטאפורות, דימויים וסיפורים מעשירים את האינטואיציות של כולנו, לא רק בפוליטיקה אלא בכל תחומי החיים: מדע, מערכות יחסים, חינוך. אנחנו רוכשים דרכם מודלים חדשים של העולם, ויוצקים בהם תוכן באמצעות חשיבה – מודעת ולא מודעת.

ובאשר לאמירות שנועדו להפעיל אותנו ברמה הרגשית, "יש לא מעט כאלה באינטרנט", אומרת תומפסון מאוניברסיטת ססקצ'ואן. "מֶמים. זה בדיוק מה שהם". לא נטעה אם נאמר שמֶמים הם תרסיס הנפיחות של האינטרנט.

אם תקראו מה שאנשים כותבים ברשת, תדעו לקרוא אותם עצמם

לבני אדם יש אינטואיציות חזקות בנוגע לבני אדם: לא רק מפני שליכולת שלנו לשפוט אופי יש השלכות משמעותיות על חיינו, אלא גם מפני שצברנו ניסיון רב בשיפוטים האלה, הן לאורך חיינו והן לאורך ההיסטוריה של האבולוציה. מה קורה כשאנחנו נדרשים לשפוט בני אדם אחרים באינטרנט? וכשאנחנו צריכים לעשות את זה על סמך מילים כתובות בלבד? כיום, יותר מאי פעם, אנחנו נדרשים להעריך אנשים לפי קטעי טקסט קצרים במקום לגבש עליהם דעה לפי עיניהם המתרוצצות וחיוכיהם הטובים. ואף על פי כן, הדבר אינו מונע מאיתנו לבצע שיפוטים מהירים.

על פי רוב, כשמבקשים מנבדקים לדרג תכונות של כותב לפי מיילים, חיבורים אישיים, זרמי תודעה, קטעי יומן מומצאים, פוסטים מומצאים בבלוגים, פידים של טוויטר ופרופילים באתרי היכרויות, היקף ההסכמה ביניהם גבוה מכדי שיהיה מקרי. מכאן אנו לומדים שגם קטעים כתובים מכילים אותות שמפעילים את האינטואיציות שלנו באופן עקבי. אז מהם האותות האלה?

פרופיל

מה אתם יודעים לומר עליו כבר? אתם כנראה צודקים. תצלום: אנסטסיה ארשקו

הוספת סמיילי עם אף בפרופיל באתר היכרויות מגדילה את מספר התגובות, והוספת סמיילי בלי אף מקטינה אותו ;-)

מחקרים מראים שבפרופילים באתרי היכרויות, קללות מלמדות על רמה גבוהה של נוירוטיות ורמה נמוכה של מצפוניות וחביבות. הדבר נכון גם באשר לביטויי כעס בטוויטר; בחיבורים, הגזמה מלמדת על מוחצנות ועל פתיחות לחוויות; שימוש בזמן עבר בבלוגים מלמד על דיכאון, וכך גם שימוש במילים קוגניטיביות, כמו "יודע", ביומנים אישיים. לחשיבה עמוקה ודאי יש מקום בשיפוטי אופי, אבל אני בספק אם מישהו סופר פעלים בזמן עבר.

כאמור, שיפוטי האופי שאנו מבצעים על סמך קטעים כתובים הם מדויקים למדי, ובכל זאת יש אנשים שטובים יותר מאחרים בקריאה בין השורות. ג'ודית הול מנורת'איסטרן ערכה מחקר, שבמסגרתו היא מצאה ששופטות האופי הטובות ביותר הן נשים חביבות, מצפוניות, יציבות רגשית שמתעניינות בחייהם של אחרים וקוראות הרבה, בעיקר פרוזה. שיפוטי אישיות יכולים להתרחש על סמך "פרוסות" החוויה הדקות ביותר – אפילו כתובת מייל. האם יש פרוסת חיים דקה יותר מכתובת מייל? סימן פיסוק. חוקרים מצאו שבמיילים המעוררים רושם כועס, אך גם במיילים שנראים שמחים, יש ריבוי סימני קריאה ומיעוט סימני שאלה, ובמיילים המעוררים רושם נשי יש גם וגם. במחקר אחר התברר שסמיילים במיילים פורמליים אינם מעוררים רושם שהכותב הוא אדם חם, אלא שהוא טיפוס לא רציני. כמו כן, הוספת סמיילי עם אף בפרופיל באתר היכרויות מגדילה את מספר התגובות, והוספת סמיילי בלי אף מקטינה אותו ;-)

תארו לכם – העתיד שלנו תלוי באימוג'י.

לא הראש ולא הלב אינם יכולים להסתדר לבדם, והרבה יותר קשה לגשר ביניהם מלנצח בשחמט או בגו. "זה לא שאינטואיציה עדיפה על ניתוח לוגי או להיפך", אומר סאדלר-סמית למנהלים. "המיומנות האמיתית בקבלת החלטות, פתרון בעיות, יצירתיות, או כל דבר אחר, היא לשלב בין השניים. וזה הרי משהו שלומדים כל החיים, לא?"

 

מתיו הטסון (Hutson) הוא עיתונאי מדע מניו יורק. הוא מחבר הספר The 7 Laws of Magical Thinking  (משנת 2012).

Reprinted from Psychology Today. Copyright 2019 Sussex Publishers LLC.Distributed by Tribune Content Agency. 

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: מה שחסר. תצלום: mikroman6, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי מתיו הטסון, Psychology Today.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על הראש, הלב, ועוד משהו