אלכסון קלאסיק השעון הביולוגי מתקתק לאט

ערימת הטיות וכשלים מדעיים עומדת בבסיס התחושה המוטעית שחלון הזמן של הפוריות הנשית מוגבל לגיל 35. הנה מה שהסטטיסטיקות באמת אומרות – ומה שהן לא אומרות
X זמן קריאה משוער: 20 דקות

באביב המהוסס של 2002, לאחר אירועי ה-11 בספטמבר, היינו בעלי הראשון ואני בעיצומה של פרידה. הייתי אז בת 30. בעלי ואני הכרנו בלימודי הדוקטורט, אבל לא הצלחנו למצוא שתי משרות אקדמיות באותו מקום, ולכן בילינו את שלוש שנות נישואינו במדינות שונות. אחרי שקיבלתי משרה במסלול קביעות בקליפורניה, והוא סירב למשרת פוסט-דוקטורט במקום סמוך – המשרה לא הייתה טובה מספיק, לטענתו – היה לנו ברור שלא נוכל לגור יחד בעתיד הנראה לעין. במשך שבועות חששתי לספר להוריי על הפרידה כי פחדתי לאכזב אותם. כשבסופו של דבר בישרתי להם את החדשות הם תמכו בי והבינו אותי, למרבה ההקלה. ואז אמי אמרה, "קראת את ה'טיים' השבוע? אני יודעת שאת רוצה ילדים".

בתמונת השער של מגזין "טיים" הופיע תינוק. "כשאישה מצליחה מספרת איך לא הצליחה להביא ילד לעולם, אפשר להרגיש שהצער שלה עטוף במרירות ובחרטה", נפתחה הכתבה. דור שלם של נשים שדחו את הקמת המשפחה החל אז להתמודד עם ההחלטה הזאת, וכלי תקשורת רבים קפצו על ההזדמנות לעסוק בירידה התלולה בפוריות האישה עם הגיל: "כשמאוחר מדי להביא ילד לעולם", קונן ה"אובזרוור" בבריטניה; "בהלת התינוקות", הכריז "ניו יורק מגזין" בשער.

מקור הבהלה היה פרסום ספרה החם של סילביה אן היולט, "Creating A Life", באפריל 2002. הספר מייעץ לנשים להביא ילדים לעולם בגיל צעיר, ולא הן מסתכנות בכך שלא יוכלו ללדת ילדים כלל. באמריקה התאגידית, 42 אחוז מנשות הקריירה שהיולט ראיינה עדיין לא הביאו ילדים בגיל 40, ורובן אמרו שהן מתחרטות על כך עמוקות. בדיוק כפי שאת מתכננת כיצד להשיג את המשרד הפינתי, מייעצת היולט לקוראות, עלייך לתכנן כיצד תשיגי נכדים. בסתיו הקודם ליציאת הספר, השיקה החברה האמריקאית לרפואה רבייתית (ASRM) קמפיין שהזהיר, "עם השנים יכולתך להביא ילדים לעולם פוחתת". אחת המודעות המעודנות פחות הציגה בקבוק של תינוק בצורת שעון חול שהחלב הולך ואוזל ממנו. פוריות האישה, הכריז הארגון, מתחילה לדעוך בגיל 27. "האם עלייך להיכנס להיריון כבר עכשיו?" שאל "ניוזוויק" בתגובה.

הנתון הידוע שאומר כי אחת מכל שלוש נשים בגילאי 39-35 לא תיכנס להיריון תוך שנה מרגע שהתחילה לנסות, מבוסס על מאמר שפורסם ב-2004. אבל כמעט שאף אחד לא מזכיר את מקור הנתון: רשומות לידה מצרפת מ-1830-1670

תמיד רציתי ילדים. אפילו כשהייתי שקועה בפוסט-דוקטורט, התנדבתי לעשות בייביסיטר לילדה של חברה. הייתי מעבירה את הזמן בשדות תעופה בפטפוט עם אימהות מותשות ותינוקות מברברים – פעם אחת, למרבה הפתעתי, ילד בן שנתיים זחל לחיקי. בחתונה שהלכתי אליה בסוף שנות ה-20 לחיי, שיחקתי עם האחיינים הקטנים של החתן על הרצפה במשך כל החזרה ורוב קבלת הפנים ("את מפליצה?", שאל אותי אחד מהם בקול רם מדי בזמן החזרה. "כולם מפליצים", עניתי בכובד ראש בשעה שסבו צחק בשקט לידינו).

אבל לפתע, כגרושה בת 30, הרגשתי שנגזר עליי להישאר נטולת ילדים לפחות עד אמצע שנות ה-30 לחיי, ואולי לעד. במאי 2002, בטיסה בדרך לחתונה של חברה, הכרחתי את עצמי סוף סוף לקרוא את המאמר ב"טיים". הוא עורר בי כזו סערת רגשות שהתחלתי לראשונה לפקפק בגירושין שלי. "אלוהים, מה אם ארצה שני ילדים?", כתבתי ביומן שלי בשעה שהמטוס חלף מעל הרי הרוקי. "הראשון ב-35, ואם מחכים עד שהוא בן שנתיים, רוב הסיכויים שהשני יהיה בגיל 38 או 39. אם בכלל". כדי להרגיע את עצמי לגבי הגירושין כתבתי, "שום דבר שהייתי עושה לא היה משנה את המצב". את המשפט הזה הדגשתי בקו.

״אישה בהיריון עם בטן אדומה,״ מאת אגון שילה

״אישה בהיריון עם בטן אדומה,״ מאת אגון שילה

היה לי מזל: תוך כמה שנים התחתנתי שוב, והפעם לבן זוג שמתאים לי הרבה יותר. אבל בעלי החדש ואני הרגשנו שהסיכויים שלנו להביא ילדים לעולם רעים להחריד. רוב הספרים והאתרים שקראתי אמרו שאחת מכל שלוש נשים בגילאי 39-35 לא תצליח להיכנס להיריון תוך שנה מרגע שהתחילה לנסות. העמוד הראשון במדריך 2003 של ASRM להורים מציין שלנשים בסוף שנות ה-30 לחייהן יש סיכוי של 30 אחוז להישאר חסרות ילדים. המדריך כלל גם סטטיסטיקות שראיתי במקומות רבים אחרים: סיכוייה של אישה להיכנס להיריון הם 20 אחוז מדי חודש בגיל 30, ו-5 אחוז בלבד בגיל 40.

בכל פעם שנתקלתי בנתונים האלה הרגשתי מחנק מבשר רעות בגרון. האם פספסתי את ההזדמנות להיות אם?

כחוקרת פסיכולוגיה שפרסמה מאמרים בכתבי עת מדעיים ואף זכתה להכרה מסוימת בעיתונות, ידעתי שחלק גדול מהממצאים המדעיים שונה משמעותית מהדברים שהציבור שומע. זמן קצר אחרי החתונה השנייה שלי החלטתי ללכת למקור: סרקתי מאגרי נתונים של מחקרים רפואיים ובמהרה למדתי שהסטטיסטיקות לגבי גילן ופוריותן של נשים – סטטיסטיקות שאנשים רבים מסתמכים עליהן כשהם מקבלים החלטות לגבי מערכות יחסים, קריירה וילדים – הן אחת הדוגמאות המדהימות ביותר לחוסר יכולתם של כלי התקשורת לדווח נכונה על מחקרים מדעיים.

לדוגמה, הנתון הידוע שאומר כי אחת מכל שלוש נשים בגילאי 39-35 לא תיכנס להיריון תוך שנה מרגע שהתחילה לנסות, מבוסס על מאמר שפורסם ב-2004 בכתב העת Human Reproduction. אבל כמעט שאף אחד לא מזכיר את מקור הנתון: רשומות לידה מצרפת מ-1830-1670. הסיכוי להישאר חסרת ילדים – 30 אחוז – חוּשב גם הוא בהתבסס על אוכלוסיות היסטוריות.

מיליוני נשים בעולם מקבלות ייעוץ לגבי הגיל המתאים להיריון בהתבסס על סטטיסטיקות מתקופה שבה עדיין לא היו חשמל, אנטיביוטיקה או טיפולי פוריות

במילים אחרות, מיליוני נשים בעולם מקבלות ייעוץ לגבי הגיל המתאים להיריון בהתבסס על סטטיסטיקות מתקופה שבה עדיין לא היו חשמל, אנטיביוטיקה או טיפולי פוריות. רוב האנשים מניחים שהנתונים האלה מבוססים על מחקרים גדולים ומהימנים של נשים בתקופה מודרנית, אבל זה לא נכון. כשאני אומרת את זה לחברים ועמיתים, התגובה הנפוצה ביותר היא: "מה? לא יכול להיות. באמת?".

מחקר שפורסם במרץ 2013 עקב אחרי 2,820 נשים דניות שניסו להיכנס להיריון. בקרב הנשים שקיימו יחסי מין בחלון הפוריות שלהן, 78 אחוז מהנשים בגילאי 40-35 נכנסו להיריון תוך שנה, בהשוואה ל-84 אחוז מבנות 34-20

כמות קטנה להפתיע של מחקרים מהימנים בנושא גיל האישה ופוריות טבעית נערכו בנשים שנולדו במאה ה-20 – אבל אלה שכן נערכו מציירים תמונה אופטימית יותר. אחד המחקרים האלה, שנערך בראשות דייוויד דנסון (Dunson) ופורסם ב-Obstetrics & Gynecology ב-2004, בחן את סיכוייהן של 770 נשים אירופאיות להיכנס להיריון. הוא מצא שכאשר הן מקיימות יחסי מין לפחות פעמיים בשבוע, 82 אחוז מהנשים בגילאי 39-35 נכנסות להיריון תוך שנה, בהשוואה ל-86 אחוז מהנשים בגילאי 34-27 (שיעורי הפוריות של נשים בסוף שנות ה-20 לחייהן ונשים בסוף שנות ה-30 היו כמעט זהים – ידיעה מרעישה בפני עצמה). מחקר נוסף, שנערך בראשות קנת רותמן (Rothman) מאוניברסיטת בוסטון פורסם במרץ 2013 ב-Fertility and Sterility, עקב אחרי 2,820 נשים דניות שניסו להיכנס להיריון. בקרב הנשים שקיימו יחסי מין בחלון הפוריות שלהן, 78 אחוז מהנשים בגילאי 40-35 נכנסו להיריון תוך שנה, בהשוואה ל-84 אחוז מבנות 34-20. מחקר בראשות אן סטיינר מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת נורת' קרוליינה פרסם את תוצאותיו ביוני של אותה שנה. נמצא בו כי בקרב נשים בנות 38-39 שהיו בהיריון בעבר, 80 אחוז מהנשים הלבנות במשקל נורמלי נכנסו להיריון באופן טבעי תוך חצי שנה (אף על פי שהאחוז הזה היה נמוך יותר בקרב גזעים אחרים ובקרב נשים הסובלות מעודף משקל). "בנתונים שלנו, אנחנו לא מזהים ירידות גדולות עד גיל 40", היא אמרה לי.

אפילו חלק מהמחקרים שמבוססים על רשומות לידה היסטוריות הם אופטימיים יותר משנדמה כשקוראים עליהם בעיתון: אחד מהם מצא שבימים שלפני אמצעי המניעה, 89 אחוז מהנשים בגיל 38 היו פוריות. מחקר נוסף הסיק שהאישה הטיפוסית יכולה להיכנס להיריון עד גילאי 40-45. אבל את הנתונים המעודדים האלה כמעט שלא מזכירים – אף אחד מהם לא מופיע בחוות הדעת שהגישה ב-2008 החברה האמריקאית לרפואה רבייתית בנושא גיל האישה ופוריות; דו"ח זה מסתמך בעיקר על הנתונים ההיסטוריים המאיימים ביותר.

בקיצור, "בהלת התינוקות" – שלא פחתה כלל מאז שתקפה אותי אישית – מבוססת ברובה על נתונים מפוקפקים. ארגנו את חיינו, דאגנו ללא הרף וזנחנו אינספור הזדמנויות מקצועיות בהתבסס על כמה נתונים סטטיסטיים לגבי נשים שגרו בבקתות עם סכך ומעולם לא ראו נורה בחייהן. במחקר של דנסון על נשים מודרניות, ההבדל בשיעורי ההיריון בין גילאי 28 ל-37 הוא כארבע נקודות אחוז בלבד. מובן שהפוריות יורדת עם הגיל, אבל הירידה אינה חדה מספיק כדי למנוע מרוב הנשים בשנות ה-30 המאוחרות לחייהן להביא ילד לעולם. והרי זאת בסופו של דבר המטרה.

"בהלת התינוקות" מבוססת ברובה על נתונים מפוקפקים. ארגנו את חיינו, דאגנו ללא הרף וזנחנו אינספור הזדמנויות מקצועיות בהתבסס על כמה נתונים סטטיסטיים לגבי נשים שגרו בבקתות עם סכך ומעולם לא ראו נורה בחייהן

כיום אני אם לשלושה, וכל ילדיי נולדו אחרי שהגעתי לגיל 35. הגדול התחיל ללכת לגן ביום הולדתי ה-40; הקטן נולד חמישה חודשים לאחר מכן. כל ההריונות היו טבעיים וקרו תוך כמה חודשים מרגע שהתחלנו לנסות. וכעת, הפעוט שזוחל לחיקי בשדה התעופה הוא שלי.
במקום לדאוג לגבי פוריות, אני דואגת עכשיו לגבי תשלום לצהרונים ושעות שינה. אלה בעיות טובות.

ובכל זאת, מעולם לא שכחתי את הפחד הנורא מפני אי-פוריות. בכל פעם שניסיתי להיכנס להיריון התמלאתי חרדה וחששתי שמא מאוחר מדי. ואני לא היחידה. נשים בפורומים מקוונים מספרות כיצד צמצמו את הקריירה שלהן או הביאו פחות ילדים משרצו, כי הן לא היו מסוגלות לשאת את המחשבה שינסו להיכנס להיריון אחרי גיל 35. נשים שכבר חצו את יום ההולדת הנורא מבקשות טיפים שיעזרו להן להישאר רגועות כשהן מנסות להיכנס להיריון, כיוון שהן כל הזמן חוששות – בדיוק כפי שקרה לי – שלעולם לא יהיה להן ילד. "אני מפחדת כי אני בת 35 וכולם מזכירים לי כל הזמן ש'השעון מתקתק'. סבתא שלי אפילו אמרה לי את זה בקבלת הפנים בחתונה שלי", כתבה לי נשואה טרייה אחרי שקראה את ספרי משנת 2012, “The Impatient Woman’s Guide to Getting Pregnant”, המבוסס בחלקו על חוויותיי האישיות. ולא רק סבתות אומרות את הדברים האלה. "הדברים שהמדע מספר לנו על הזדקנות גוף ההורה אמורים להדאיג אותנו יותר משקורה בפועל", כתבה העיתונאית ג'ודית שולביץ בכתבת שער של “New Republic”, שהתבייתה, כמו כוונת לייזר, על החסרונות שבדחיית ההורות.

מה מקורה של בהלת התינוקות? ולמה מומחי פוריות לא יוצאים נגדה בפומבי?

תשובה אפשרית אחת היא "היוריסטיקת הזמינות": כשאנשים מבצעים "שיפוטים", הם מסתמכים על מה שנמצא להם מול העיניים. רופאי פוריות רואים מדי יום את השפעות הגיל על שיעורי ההצלחה של טיפולי פוריות. זה נכון בייחוד להפריה חוץ-גופית, המסתמכת על חילוץ מספר גדול של ביציות מהשחלות, כי חלק מהביציות אובדות בכל שלב בתהליך הקשה הזה. שחלותיהן של נשים צעירות יותר מגיבות בצורה טובה יותר לחומרים המשמשים לחילוץ הביציות, ולביציות שלהן יש סיכוי גדול יותר להיות נורמליות מבחינה כרומוזומלית. כתוצאה מכך, שיעורי ההצלחה של הפריה חוץ-גופית בנשים צעירות יותר גבוהים הרבה יותר – כ-42 אחוז מהנשים מתחת לגיל 35 ילדו תינוק חי אחרי מחזור הפריה אחד, לעומת 27 אחוז מגילאי 35-40, ו-12 אחוז בלבד מגילאי 42-41. מחקרים רבים בדקו את הירידה בשיעורי ההצלחה של הפריה חוץ-גופית עם הגיל, והנתונים האלה מצוטטים במאמרים ופורומים רבים.

אבל רק כאחוז אחד מהתינוקות הנולדים מדי שנה בארצות הברית נולדים כתוצאה מהפריה חוץ-גופית, ורוב אִמותיהן השתמשו בטכניקה הזאת לא בגלל גילן, אלא בגלל חצוצרות חסומות, אי-פוריות של בן הזוג או בעיות אחרות: כ-80 אחוז מהמטופלות בהפריה חוץ-גופית הן בנות 40 ומטה. ובכל מקרה, סטטיסטיקות ההפריה החוץ-גופית לא אומרות לנו יותר מדי על הריונות טבעיים, שדורשים ביצית אחת בלבד במקום תריסר ומעלה (מלבד הבדלים נוספים).

עריכת מחקרים בנושא הריונות טבעיים היא קשה באופן מפתיע – זאת אחת הסיבות לכך שגם סטטיסטיקות של הפריה חוץ-גופית וגם רשומות היסטוריות תופסות מקום גדול מדי בדיווחים עיתונאיים על אודות פוריות

עריכת מחקרים בנושא הריונות טבעיים היא קשה באופן מפתיע – זאת אחת הסיבות לכך שגם סטטיסטיקות של הפריה חוץ-גופית וגם רשומות היסטוריות תופסות מקום גדול מדי בדיווחים עיתונאיים על אודות פוריות. רשומות הלידה המודרניות לא מספקות מידע רב כי רוב הנשים יולדות בשנות ה-20 לחייהן ואז משתמשות באמצעי מניעה או ניתוחי עיקור כדי למנוע הריונות נוספים בשנות ה-30 וה-40 לחייהן. מחקרים השואלים זוגות כמה זמן נדרש להם להיכנס להיריון או כמה זמן הם ניסו להיכנס להיריון אינם מהימנים כי הם מתבססים על הזיכרון האנושי. בנוסף, קשה למצוא ולבדוק נשים המנסות להיכנס להיריון, כיוון שיש חלון הזדמנויות צר מאוד בין המועד שבו הן מתחילות לנסות להיכנס להיריון לבין המועד שבו חלקן מצליחות בכך.

ישנה בעיה מאיימת אף יותר: נשים המנסות באופן פעיל להיכנס להיריון בגיל 35 ומעלה עלולות להיות פוריות פחות מאשר האישה הממוצעת באותם גילאים. ישנן נשים פוריות מאוד שמשלימות את התא המשפחתי שלהן בגיל צעיר יותר (אחדות נכנסות להיריון לא מתוכנן בגיל צעיר, ואחרות נכנסות להיריון במהירות ברגע שהן מתחילות לנסות). הקבוצה שנותרת היא פורייה פחות ביחס לאוכלוסייה הכללית. ולכן, "הירידה המזוהה בשיעור הפוריות בקרב נשים מבוגרות יותר מטה כביכול את השפעת ההזדקנות הביולוגית", אומר דוקטור אלן וילקוקס, שעומד בראש קבוצת האפידמיולוגיה הרבייתית במכון הלאומי למדעי הבריאות הסביבתית. "ואם אנחנו מגזימים בהערכת מידת הירידה בפוריות, אלה חדשות טובות לנשים שהקפידו יותר מאחרות על אמצעי מניעה, כיוון שהן עשויות להיות פוריות יותר, בממוצע, בגילן הנוכחי משאפשר לצפות לפי הנתונים שבידינו".

יכול להיות שהירידה בשיעור הפוריות ברשומות ההיסטוריות נובעת מכך שלעתים קרובות, זוגות מבוגרים עושים פחות סקס מזוגות צעירים יותר. הירידה בתכיפות הסקס נשמעת הגיונית בייחוד אם הזוגות היו נשואים זמן רב, או שכבר הביאו ילדים רבים לעולם

הבעיות המחקריות האלה מסבירות למה מפתה כל כך לפנות לנתונים היסטוריים מהתקופה שלפני אמצעי המניעה. אבל לגישה ההיסטורית יש חסרונות רבים. טיפולים רפואיים מתקדמים, אנטיביוטיקה, אספקת מזון מהימנה – כל אלה לא היו זמינים לפני מאות שנים. ויכול להיות שהירידה בשיעור הפוריות ברשומות ההיסטוריות נובעת מכך שלעתים קרובות, זוגות מבוגרים עושים פחות סקס מזוגות צעירים יותר. הירידה בתכיפות הסקס נשמעת הגיונית בייחוד אם הזוגות היו נשואים זמן רב, או שכבר הביאו ילדים רבים לעולם, או שני הדברים גם יחד (מספר רב של ילדים מפחית את כמות ההזדמנויות לעשות סקס, וזוגות מסוימים מבינים לבטח – מדהים, לא? – שאם יצמצמו את הפעילות הלילית יהיה להם פה אחד פחות להאכיל). מחקרים היסטוריים מסוימים מנסים לפצות על הבעיות האלה בדרכים שונות – כמו לבחון רק נשואים טריים – אבל רבים מהם סובלים מאותן בעיות.

יכול להיות שהדרך הטובה ביותר להעריך פוריות היא למדוד את "היתכנות ההפריה לפי המחזור" (cycle viability), כלומר את הסיכוי של זוג להיכנס להיריון אם הם מקיימים יחסי מין ביום הפורה ביותר במחזור האישה. מחקרים המבוססים על היתכנות ההפריה לפי המחזור משתמשים במודל "פרוספקטיבי" – הם עוקבים אחרי זוגות בזמן שהם מנסים להיכנס להיריון במקום לבקש מהם להיזכר כמה זמן נדרש להם להצליח או כמה זמן ניסו. מחקרי אלה מבטלים גם את הצורך לתאר את חיי המין הפעילים-פחות של זוגות מבוגרים יותר. הניתוח של דייוויד דנסון מראה שקיום יחסי מין יומיים לפני הביוץ הוביל להיריון 29 אחוז מהזמן אצל נשים בגילאי 39-35, בהשוואה ל-42 אחוז, פחות או יותר, אצל בנות 29-27. לפי ממצא זה, פוריות האישה צונחת בערך בשליש מסוף שנות ה-20 ועד סוף שנות ה-30 לחייה. עם זאת, פוריותן של בנות 39-35 ביומיים שלפני הביוץ הייתה זהה לפוריותן של בנות 29-19 שלושה ימים לפני הביוץ: כלומר, לפי הנתונים של דנסון, זוגות מבוגרים יותר שמתזמנים את יחסי המין בצורה מדויקת (יום אחד מאוחר יותר מאשר זוגות צעירים) מבטלים בפועל את פערי הגילאים.

האם המספרים האלה סותרים את הסטטיסטיקות המופיעות לעתים קרובות בעיתונים, אלה שאומרות כי רק 20 אחוז מבנות ה-20 וחמישה אחוז מבנות ה-40 נכנסות להיריון פר מחזור? כן, הם סותרים אותן, אבל לא הצלחתי למצוא אף מאמר מדעי שמציג את הנתונים האלה, ואף אחד מהמומחים שדיברתי איתם לא ידע לומר לי על מה הם מבוססים. המדריך של החברה האמריקאית לרפואה רבייתית לא מספק הפניות לסטטיסטיקות האלה; כשיצרתי קשר עם משרד יחסי הציבור של הארגון, הנציג שענה לי אמר שהנתונים מוצגים בצורה פשטנית לטובת הקהל הרחב, ולא סיפק לי מקור ספציפי.

דנסון, מרצה לביו-סטטיסטיקה, חשב שאולי הנתונים הנמוכים האלה הם ממוצעים שנמדדו לאורך מחזורים רבים, ולא הסיכויים שאישה תיכנס להיריון במחזור הראשון שבו היא מנסה. יותר נשים ייכנסו להיריון במחזור הראשון שבו הן מנסות מאשר במחזורים הבאים, כי הנשים הפוריות ביותר יצליחו במהירות והנותרות הן נשים בעלות פוריות ממוצעת נמוכה יותר.
רוב בעיות הפוריות לא נובעות מגיל האישה. חצוצרות חסומות ואנדומטריוזיס (מחלה שבה תאי רירית הרחם נמצאים גם מחוץ לו) הן בעיות שקיימות אצל נשים צעירות ומבוגרות גם יחד. קרוב למחצית מבעיות הפוריות קשורות לגבר, ונראה ששכיחותן עולה בקרב גברים מבוגרים יותר, אף על פי שמחקרים מראים שפוריות הגבר יורדת עם הגיל בצורה הדרגתית בלבד.

בעיות פוריות שאינן קשורות לגיל האישה עשויות להסביר מדוע, במחקרים רבים, הפוריות בגילאים מבוגרים יותר גבוהה בצורה משמעותית בקרב נשים שכבר היו בהיריון בעבר. אצל זוגות שלא נכנסו להיריון לא מתוכנן יש סבירות גבוהה יותר לבעיות של זרע וחצוצרות חסומות

בעיות פוריות שאינן קשורות לגיל האישה עשויות להסביר מדוע, במחקרים רבים, הפוריות בגילאים מבוגרים יותר גבוהה בצורה משמעותית בקרב נשים שכבר היו בהיריון בעבר. אצל זוגות שלא נכנסו להיריון לא מתוכנן –או כמו שדוקטור סטיינר אומרת, "שאף פעם לא היה להם 'אופס'" – יש סבירות גבוהה יותר לבעיות של זרע וחצוצרות חסומות. לכן יכול להיות שנתונים המבוססים על מדגם של נשים שכבר ילדו, יציירו תמונה מדויקת יותר של השפעת "הזדקנות השחלות" על הפוריות. במחקר של קנת רותמן בנשים דניות נמצא, כי אצל נשים שכבר ילדו בעבר לפחות פעם אחת, הסיכוי להיכנס להיריון בגיל 40 זהה לסיכוי בגיל 20.

מובן שהפחדים של נשים מבוגרות יותר לא נוגעים רק לעצם האפשרות להיכנס להיריון. שיעורי ההפלות והמומים המולדים עולים עם הגיל, והעיתונות עסקה בשני הנושאים האלה לרוב. אבל עד כמה הסיכונים האלה באמת עולים עם הגיל? נתונים רבים על הפלות נלקחים – כן, ניחשתם – מנשים שעוברות הפריה חוץ-גופית או טיפולי פוריות מסוג אחר, ולכן יכול להיות שהיה להן סיכוי גבוה יותר להפלה בלי קשר לגילן. ובכל זאת, ה- National Vital Statistics Reports, שמסתמך על נתונים מהאוכלוסייה הכללית, מצא ש-15 אחוז מהנשים בגילאי 20-34, 27 אחוז מהנשים בגילאי 39-35 ו-26 אחוז מהנשים בגילאי 44-40 מדווחות על הפלה. העליות האלה אינן מבוטלות כלל וכלל, ושיעור ההפלות האמיתי גבוה יותר כיוון שהפלות רבות מתרחשות בשלב מוקדם מאוד בהיריון – עוד לפני המחזור הראשון שלא מגיע, או בדיקת ההיריון. אבל יש לציין שאפילו אצל נשים מבוגרות, הסיכוי שההיריון יצלח גבוה כמעט פי שלושה מהסיכוי שתתרחש הפלה שהאישה מודעת לה.

״אישה בהיריון״, מאת מוחמד עזרני

״אישה בהיריון״, מאת מוחמד עזרני

ומה לגבי מומים מולדים? הסיכוי לבעיות כרומוזומליות כגון תסמונת דאון אכן עולה עם גיל האישה –הבעיות האלה הן גם הסיבה לחלק גדול מאותן הפלות מוקדמות בלתי ידועות. אבל הסיכוי ללדת תינוק עם בעיה כרומוזומלית נשאר נמוך מאוד. כבר בשלב בדיקת העובר הראשונית (הידועה בשם בדיקת סיסי שליה), 99 אחוז מהעוברים של נשים בגיל 35 ו-97 אחוז מהעוברים של נשים בגיל 40 הם נורמליים מבחינה כרומוזומלית. בגיל 45, שבו רוב הנשים כבר לא יכולות להיכנס להיריון, 87 אחוז מהעוברים עדיין נורמליים בשלב זה (בחלק גדול מהמקרים החריגים תתרחש הפלה בשלב מאוחר יותר). בעתיד הקרוב יהיה אפשר לבצע בדיקה גנטית של העובר בעזרת בדיקת דם פשוטה, וכך יהיה קל אף יותר לנשים לקבל מידע על בעיות גנטיות אפשריות בשלב מוקדם.

מה כל זה אומר מבחינת אישה המנסה להחליט מתי להביא ילדים לעולם? וליתר דיוק, כמה זמן היא יכולה לחכות בלי דאגות?

על השאלה הזאת אי אפשר לענות בביטחון מלא, משתי סיבות עיקריות. ראשית, אמנם אנו הולכים וצוברים עוד ועוד נתונים על פוריות טבעית בקרב נשים בימינו, אך נכון לעכשיו הם עדיין דלים. המחקרים של דנסון, רותמן וסטיינר יחד כוללים רק כ-400 נשים בגיל 35 ומעלה, ויכול להיות שהם לא מייצגים את כל הנשים המנסות להרות.

שנית, סטטיסטיקות מספרות לנו על הסתברויות וממוצעים, אך הן לא מספקות ערבויות לאנשים אמיתיים. "גם אם יהיו לנו הערכות מבוססות לגבי הירידה הממוצעת בפוריות עם הגיל, זה לא עוזר יותר מדי לבני אדם ספציפיים, בגלל טווח הפוריות הגדול בקרב נשים בריאות", אומר אלן וילקוקס מהמכון הלאומי למדעי הבריאות הסביבתיים.

אז מה אמורות נשים – ובני ובנות זוגן – לעשות?

אף על פי שהנתונים אינם מושלמים, עולות מהם שתי מסקנות.

  1. הפוריות יורדת עם הגיל.
  2. מסקנה רלוונטית הרבה יותר - רוב הנשים בסוף שנות ה-30 לחייהן יצליחו להיכנס להיריון באופן טבעי.

לדעתי, השורה התחתונה מבחינת נשים היא זו: תכננו להוליד את הילד האחרון שלכן עד גיל 40. בשלב מאוחר יותר אתן לוקחות סיכון, אם כי יכול להיות שהסיכויים עדיין לטובתכן. "הפוריות נשארת יציבה יחסית עד סוף שנות ה-30, והצניחה מתחילה באזור 38, 39", אמרה לי סטיינר. "נשים בתחילת שנות ה-30 לחייהן יכולות לחשוב בקנה מידה של שנים, אבל בסוף שנות ה-30 הן צריכות לחשוב בקנה מידה של חודשים". וזאת הסיבה שמומחים רבים מייעצים לנשים מעל גיל 35 להיבדק אצל מומחה פוריות אם הן לא מצליחות להיכנס להיריון תוך חצי שנה – בייחוד אם מדובר בחצי שנה של סקס בימי הפוריות.

הבאת ילדים בגיל צעיר מורידה מעט את הסיכוי לאי-פוריות וחריגות כרומוזומליות, ומורידה מעט יותר את הסיכוי להפלה. אבל היא גובה מחיר בין-אישי ומקצועי

אין מועד אחד מובהק שמתאים להיריון יותר מאחרים. נשים וזוגות מסוימים יעדיפו להתחיל – ולהשלים – את משפחתם בשנות ה-20 לחייהם. הם פשוט לא צריכים לתת לרטוריקה מבהילה לדחוף אותם להיות הורים לפני שהם מוכנים לזה. הבאת ילדים בגיל צעיר מורידה מעט את הסיכוי לאי-פוריות וחריגות כרומוזומליות, ומורידה מעט יותר את הסיכוי להפלה. אבל היא גובה מחיר בין-אישי ומקצועי. ולכך אני מתכוונת מילולית: ניתוח של כלכלן מצא שעל כל שנה שאישה דוחה את הילד הראשון, היא מגדילה בעשרה אחוזים, בממוצע, את הכנסותיה לאורך הקריירה.

טכנולוגיות חדשות – אך לא מושלמות – מציעות אפשרות שלישית לנשים שעדיין אינן מוכנות לילדים בתחילת שנות ה-30 לחייהן, ובכל זאת חוששות לחכות זמן רב מדי. יש נשים שבוחרות להקפיא ביציות – כלומר רופאי פוריות מוציאים מהן ביציות כשהן עדיין צעירות (נאמר, תחילת שנות ה-30 לחייהן) ומשמרים אותן בהקפאה. ואז, אם הן לא הביאו ילדים בעצמן עד המועד שהגדירו לעצמן, הן יכולות להפשיר את הביציות, להפרות אותן, ולהשתיל את הביצית המופרית בהפריה חוץ-גופית. באופן תיאורטי, מכיוון שהביציות צעירות יותר, שיעורי ההצלחה גבוהים יותר. החסרונות הן ההוצאה – לעתים היא מגיעה ל-10,000 דולר על הקפאת הביצית וליותר מ-12,000 דולר, בממוצע, פר מחזור של הפריה חוץ-גופית – בנוסף לעצם השימוש בהפריה חוץ-גופית כדי להיכנס להיריון. נשים עם בן זוג יכולות להקפיא ביציות מופרות, הליך נפוץ יותר שמשתמש גם הוא בטכנולוגיה של הפריה חוץ-גופית.

במקביל, זוגות צריכים להבין שחשוב מאוד לקיים יחסי מין בזמנים הפוריים ביותר במחזור. זה עלול להיות ההבדל בין כניסה מהירה להיריון בחדר המיטות לבין טיפולי פוריות יקרים במעבדה. המחקר של רותמן מצא שכאשר מקפידים לתזמן את הסקס סביב הביוץ, מצטמקים פערי הפוריות בין נשים צעירות למבוגרות יותר. כשנשים מעל גיל 35 רוצות להיכנס להיריון, כדאי להן לשקול לשחזר את ימי התהילה של חיי הסקס שלהן משנות ה-20 לחייהן, או ללמוד לחזות את הביוץ על-ידי תיעוד זמני המחזור שלהן בעזרת מכשיר לניטור פוריות.
הלוואי שהייתי יודעת את כל הדברים האלה באביב 2002, כשהסיקור התקשורתי בנושא גיל ואי-פוריות היה מחריש אוזניים. ובכל זאת הצלחתי למצוא הקלה מסוימת בזכות הנשים החכמות של "סאטרדיי נייט לייב".

"לפי הסופרת סילביה היולט, נשות קריירה לא צריכות לחכות להביא ילדים לעולם, כי הפוריות שלנו צונחת אחרי גיל 27", אמרה טינה פיי באחד ממערכוני "Weekend Update". "וסילביה צודקת; אין ספק שהייתי צריכה להיכנס להיריון בגיל 27, כשגרתי בשיקגו מעל בר של אופנוענים והרווחתי 12,000 דולר בשנה. זה היה מסתדר מצוין". רייצ'ל דראץ' הוסיפה, "כן. סילביה, אה, תודה שהזכרת לי שאני צריכה למהר להביא ילדים לעולם. אני וארבעת החתולים שלי נתחיל לעבוד על זה עוד הערב".

"לשכנה שלי יש תינוק סיני קטן ומתוק שמדבר איטלקית", ציינה איימי פולר. "אז, את יודעת, אני פשוט אקנה לי אחד כזה". מאיה רודולף סגרה את סבב העקיצות: "כן, סילביה, אולי הספר הבא שלך צריך להסביר לגברים בגילנו להפסיק לשחק Grand Theft Auto III ולחכות לבחורה מ'זהות בדויה'" ("אתם לא הולכים להשיג את הבחורה מ'זהות בדויה'", ייעצה פיי).
11 שנים לאחר מכן, יחד, לארבע הנשים האלה יש שמונה ילדים, וכולם מלבד אחד נולדו כשהן היו מעל גיל 35. איזה כיף לגלות שצדקת.

 

המאמר מובא לכם כחלק מיוזמה שלנו, "אלכסון קלאסיק", שמביאה מדי פעם מאמרים שפרסמנו בעבר, אהובים, טובים וחשובים במיוחד, עבור עשרות אלפי קוראינו החדשים שאולי לא הכירו את האוצרות שצברנו ושלא נס ליחם.

המאמר התפרסם לראשונה ב"אלכסון" ב-13  באוגוסט 2015

כל הזכויות שמורות לאלכסון.

המאמר פורסם במקור בגיליון יולי-אוגוסט 2013 של אטלנטיק.

Copyright 2015 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ג'ין טוונגי, Atlantic .

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

28 תגובות על השעון הביולוגי מתקתק לאט

01
זיגי מורנו

נשארה רק בעיה אחת במקרה של אישה המתחילה ניסיונות להרות בגיל 33-35 - אין מספיק זמן ל"תיקונים" במקרה של בעיית פריון של אחד מבני הזוג, או בעיה "להחזיק הריון". הבעיה בפריון היתה קיימת גם בשנות העשרים (של הגבר או האישה), אבל פשוט לא גילו אותה. עכשיו לך תתחילי טיפולי פוריות בגיל 40.

    04
    Dave

    לפייסבוק יש גם נתונים מצויינים לגבי הסטיות המיניות שלנו, מתי אנחנו משקרים לבוס שלנו שאנחנו חולים, מתי ואיפה אנחנו צורכים חמרים אסורים והאם התפיסות הפוליטיות שלנו מסכנות את הרווחים של תאגידי ענק. הם משתפים פעולה גם עם המידע הזה, תמורת מחיר מסויים.

05
טל

הפריה חוץ גופית לא מעלה כשלעצמה סיכוי למומים, אבל יש הפרעות פוריות מסוימות שמגבירות סיכוי למומים.

ובנוגע לזה שאם מתחילים בגיל 33 אז את הטיפולים מתחילים בגיל 40 - מה?? אם יש בעיה בגיל 33 אז אפילו אחרי כל הדחיות האפשריות מתחילים לטפל בגיל 35...

תודה על האמת בפנים, הגיע הזמן שמישהי תבדוק לעומק את האמת מאחורי ״מחקרים מדעיים״.
עד גיל 40 הייתי רווקה ולא רציתי להיות אם במשפחה חד הורית. בגיל 40 הכרתי את בנזוגי ואחרי 3 חודשים נכנסתי להריון, לא ״ניסיתי״ ולא ״מנעתי״. הבכור שלי נולד כשהייתי בת 41.5 השני נולד אחרי גיל 43. אז שלא יבלבלו לי את המוח :-)

08
אנה

גם אני רציתי קריירה ואז ילדים .ילדתי בגיל 34 וילדתי ילד אוטיסט. רק אז הבנתי כמה חשוב ללדת יוקדם וכך יורד הסיכון בצורה משמעותית מאוד להולדת ילד עם אוטיזם...למרות זאת יש לי את הילד המקסים בעולם! אבל חשוב שאמהות לעתיד ידעו זאת שהולדה בגיל מאוחר מגדילה בצורה משמעותית את הסיכוי לא רק לבעיות כרומוזליות אלא לאוטיזם ולעוד בעיות כגון קשב וריכוז .לכן המלצה אישית ממני- תלדו כמה שיותר מוקדם! לקח שאני לקוחת איתי לגלגול הבא

אני חושב שהכותבת מציגה תמונה לא מאוזנת של נושא הפוריות ומאוד סלקטיבית בבחירה של המחקרים שהיא מאמינה להם. היא מציגה את זה כאילו יש מעט מאוד מחקרים אמינים על מספר קטן של נשים וזה בבירור לא נכון. זה נכון שיש הגזמה מסוימת בתאור בעיות הפוריות של נשים בגיל מבוגר והרופאים ממהרים להציע טיפולי פוריות לזוגות בריאים לחלוטין גם כשהריון טבעי יכול להיות מושג. וזה גם נכון שהפוריות נפגעת בצורה קטנה יותר ממה שחושבים בתחילת שנות ה-30. אבל, בשורה התחתונה הפוריות כן נפגעת אצל נשים מעל גיל 30 ובמיוחד מגיל 35 ואילך (וזאת המסקנה של כל ארגון בריאות עולמי ואפשר למצוא נתונים וגרפים שמדגימים את זה ברשת בקלות). אפילו אם השינוי קטן יותר ממה שהרבה נשים חושבות, גם ירידה של מספר אחוזים יכולה להיות הרסנית למיליוני נשים שאתרע מזלן להיות בקבוצה הזו. זה יפה שלכותבת לא הייתה שום בעייה להכנס להריון בגיל מבוגר אבל לאלו שיש בעיות טיפולי פוריות לא תמיד פותרים את הבעייה והם ארוכים, מכאיבים וגם עולים הרבה כסף בהרבה מדינות (בטח בארה"ב). לאישה מעל גיל 35 גם יהיו פחות ביציות מה שיכול לגרום ליותר טיפולים הורמונליים ומספר גדול יותר של סבבי טיפולים. אחת הבעיות היא שלפעמים לוקח שנים לאתר את הבעייה, ולפעמים לא מצליחים למצוא אותה. ככל שאיתור הבעייה והטיפולים מתארכים, כך הסיכויים להריון ממשיכים לרדת.

אני חושב שרוב הנשים מודעות לירידה בפוריות ואני דווקא מוצא את הבעייה ההפוכה כיותר מטרידה. המחשבה שעם הטכנולוגיה שיש היום אפשר להרות בגיל מאוחר בלי בעייה ולכן אפשר לדחות לידה לגילאים מאוחרים. זה לא נכון ונוטע תקוות שם אצל נשים. עוד דבר שצריך לקחת בחשבון זה את ההשפעות הסביבתיות של זיהום אוויר וגורמים כמו השמנה שמשפיעים גם על גברים ופוגעים בפוריות.

ידידה שלי נכנסה להריון בגיל 46. כעבור כמה שנים אמרתי לה שזה ממש מדהים שהיא יכולה ללדת בגיל 47. היא אמרה לי, באחד הימים כשהייתה מותשת לחלוטין, "עזוב מדהים, אתה יודע מה זה בגיל 50 לרוץ אחרי ילדה בת 3?" :)

יובל

    מסכימה לחלוטין עם הידידה שלך, לא קל לרוץ אחרי זעטוטים בגיל 50 אבל זה לא עצם העניין כאן. ההחלטה אם ללדת ילדים בגיל בוגר או צעיר לא צריכה להיות מוטה מסיבות סביבתיות (כמו "הסיכויים" להיכנס להריון אחרי גיל 40) אלא מסיבות אישיות בלבד.

תודה רבה על מאמר מאיר העיניים הזה!
אני אומרת את הדברים האלה במשך שנים,
שאפשר להיכנס להריון טבעי גם אחרי גיל 35
שגיל הוא לא בעיית פוריות אלא עוד משתנה
ביחד עם עוד גורמים רבים מאוד שמשפיעים על פוריות
של אישה,
לא יזיק שילמדו נשים להקשיב לגוף שלהן, וללב,
ללמוד לזהות מתי הביוץ שלהם
ומהם הסימנים הפיזיים לחלון הפוריות שלהן
במקום להלחיץ, להפחיד ולייאש
ואז לדחוף אותן לטיפולי פוריות בטרם עת.
שמחתי מאוד לקרוא ולשתף, כן ירבו מאמרים מעצימים כאלה!

15
רות

מאמר מניפולטיבי ומתעתע. השכנוע הפנימי שלו מסתמך על הודאות לכאורה: לי זה הצליח, לכן זה נכון לכולן.
כדאי מאד לקרוא מחקרים רציניים יותר. למשל:
http://www.haaretz.co.il/news/health/research/.premium-1.2151402
או: http://www.maccabi4u.co.il/18117-he/Maccabi.aspx
או: http://www.baby4u.co.il/article.aspx?id=993
או: http://www.meravgudovich.co.il/?p=465

16
בן ציון

מאמר מצויין ואני מסכים עם כל מילה בו, ולא מהצד של המחקר המדעי אלא מצד החיים עצמם.
סבתי, עליה השלום, עברה את ההפלה הראשונה שלה בגיל 30, עת נכנסה למחנה ההשמדה אשוויץ בירקאנו, איך היא שרדה הפלה בתוך כל הגהנום הזה לעולם לא אצליח להבין.
שנתיים לאחר שחרורה מבוכנוואלד היא ילדה את דודי ו-4 שנים לאחר מכן ילדה את אימי, כאשר הייתה בת 40.
סבי מצד אבי הוא הילד ה-3 מתוך חמישה, את שתי אחיותיו הצעירות הביאו הוריו לעולם כאשר שניהם מעבר לשנות ה-40, ושוב, אנחנו מדברים על אמצע שנות ה-20 של המאה הקודמת.
כיום, אשת חברי, ילדה את ילדם ה-5 במספר כאשר הילד הראשון הגיח לאוויר העולם עת היא חגגה 42 אביבים.

לכל האחרים שרצו להביא ילדים באמצע או בסוף שנות ה-20 לחייהם אוכל לומר דבר אחד - הפסדת את האפשרות לפתח קריירה ועסק משגשג ואתם נאלצים לחיות את שנות ה-30 לחייכם במירוץ מטורף של עבודה ומשפחה, שבשני המירוצים אתם מפסידים.
ואני? פרשתי לחיי נוחות כלכלית, ילדים אוהבים אותי גם כשהם של אחרים, וכאשר הצורך שמשהו יהיה שלך יורד ממך, החיים הרבה יותר מהנים ורגועים.
אולי לקראת גיל 50 אחשוב אחרת, עד אז, נהנה מההווה.

18
מאמר חשוב ומעניין

למי שרוצה לדעת מתי חלון הפוריות שלה - ממליצה בחום על "שיטת המודעות לפוריות". כמו שכותבת המאמר כתבה, השיטה הזו (יש ספר ויש קורסים בנושא) יכול להיות ההבדל בין הריון טבעי תוך מספר חודשים לבין נסיונות אינסופיים להפריה במעבדות.

24
רונית

מאמר לא נכון שלא מבוסס על שום מחקר מדעי ושמפתח תקוות שווא. נשים בגילאי 40+ לא יכולות ללדת וגם אם אחוז אחד יצליחו הסיכון לעבור ולאם אינו הגיוני כלל להמשך הריון כזה. נשים, תכננו את הקמת המשפחה בתחילת שנות השלושים או אמצע שנות השלושים לכל היותר