טרמפ לעומק ההזיה

צמח האיוואסקה מבטיח רבות למחפשי דרך ולסובלים ברוחם ובנפשם, אך הוא גם מעוגן בתרבויות ילידיות. סיפור ציני של ניצול או שמא שיתוף פעולה?
X זמן קריאה משוער: חצי שעה

לפני כעשור, העניין באיוואסקה, מרקחת של חומר הגורם להזיות, החל לגבור באירופה ובצפון אמריקה, תודות לדיווחים של דמויות ידועות, שסיפרו על סגולות המרפא של החומר, וטענו שהוא יכול לחולל תמורות של ממש. לינדזי לוהאן, למשל, טענה שהחומר עזר לה להיפטר מחורבות חייה הקודמים, תוך פתרון של טראומות עבר באופן שאפשר לה להמשיך בחייה. בתגובה לדיווחים הללו – ועל יסוד התעוררות מחודשת של העניין המדעי בשימושים הרפואיים האפשריים בחומרים פסיכדליים – חוקרים החלו לבחון את הפוטנציאל של איוואסקה לעזור בטיפול בשורה ארוכה של בעיות, מהתמכרות ודיכאון דרך הפרעות אכילה ועד לתסמונת הדחק הפוסט-טראומטי.

על אף שמדובר בתוצאות חלקיות, הן מעודדות דיין כדי שמעבדות אחדות יבחנו דרכים לבודד את הרכיבים הפעלים של החומר הפסיכדלי, ולהפוך אותם לתרופות בעלות תופעות לוואי מזעריות בלבד. אחרים בוחנים דרכים לשלב איאווסקה וחומרים פסיכדליים נוספים בטיפולים מערביים מקובלים. יש אף מי שדיווחו שהם החלו להציע מפגשי תרפיה מחתרתיים, שבהם נעשה שימוש בחומרים פסיכדליים – מפגשים שאינם חוקיים, כמובן.

איוואסקה

הכול מתחיל בצמח משתרג, רגיל למראה. תצלום: ז'יירו גארוויס הנאו.

רבים רוצים ליטול חלק במה שהם רואים כטקסי איוואסקה מסורתיים ואותנטיים, מתוך אמונה שמבנה הטקסים הללו יעניק להם יכולת לראות למהות הדברים וגם הדרכה, שהם זקוקים לה כדי לשחרר את פוטנציאל המרפא האמיתי של המרקחת

יחד עם זאת, מעטים מבין המתעניינים באיוואסקה רואים ערך במה שמכונה כדורי pharmahuasca, או בטריפים בקליניקות של מטפלים פרטיים. רובם חשים שהגישות הרפואיות המערביות עקרות מדי, מנותקות מדי מתפישות העולם ההוליסטיות. רבים רוצים ליטול חלק במה שהם רואים כטקסי איוואסקה מסורתיים ואותנטיים, מתוך אמונה שמבנה הטקסים הללו יעניק להם יכולת לראות למהות הדברים וגם הדרכה, שהם זקוקים לה כדי לשחרר את פוטנציאל המרפא האמיתי של המרקחת. זוהי הסיבה לכך שאלפי בני המערב מבקרים מדי שנה באיקיטוס (Iquitos) שבפרו, מוקד של תיירות פולחן האיוואסקה. זוהי גם הסיבה שבגללה מי שמארגנים טקסי איוואסקה תדירים בערים גדולות בארצות הברית ובאירופה מגייסים לא פעם שמאן מן האמזונס, מולדת האיוואסקה, כדי לנהל אותם. והרי "שמאן" הוא מונח מערבי כוללני למגוון רחב של מומחים, החל ב-curanderos – מרפאים עממיים שלמדו מסורות רוחניות ושיטות המערבות שימוש נרחב בצמחים – דרך ayahuasqueros – מומחים להכנה ולהגשה של האיוואסקה ושאינם בהכרח מרפאים, וכלה ב-vegetalistas, שהם מרפאים עממיים בני תערובת, המשלבים מסורות שונות ועושים שימוש בצמחים, ומעבר לכך. פיטר גורמן (Gorman), אחד הכותבים הראשונים שעסקו באיוואסקה באמריקה, אומר שחסידים נלהבים לוקחים שמאנים מן האמזונס לסיבובים ברחבי ארה"ב לפחות מאז 1994. (גורמן עצמו נישא לבת של קהילה של יושבי נהרות באמזונס ולקח חלק וגם ניהל טקסי איוואסקה רבים).

"אם מישהו הוא מן האמזונס", מוסיפה ייבגניה פוטיו (Fotiou), אנתרופולוגית שחוקרת את השימוש באיוואסקה בקרב מערביים, "הרי שהוא מביא מידה של לגיטימיות" לטקס איוואסקה, לפחות בעיני המשתתפים.

אלא שהאמונה הנפוצה בכוחם של טקסים אותנטיים, מסורתיים, ושל השמאנים שמובילים אותם, היא בעייתית במקרה הטוב, ומסוכנת ללא ספק במקרה הרע. ראשית, אין טקס איוואסקה אמיתי או אותנטי, ואין אפילו אוסף של טקסים. אך חשוב מכל, כך אומר רובן אורייאנה (Orellana), ארכיאולוג ומרפא עממי פרואני, מסורות האיוואסקה פותחו עבור אנשים בעלי רקע תרבותי מסוים. ככאלו, אפילו שהמרקחת עצמה, ואף חלק מהמנהגים התרבותיים הסובבים אותה, עשויים להיות בעלי השפעה כללית דומה, יהיה הבדל בחוויות שייגרמו לכל אחד ואחד – וגם הבדל בסיכונים ובתועלת – עבור מי שאינם שייכים לתרבויות המקוריות לעומת בני אותן תרבויות.

איוואסקה, תיירים

האיוואסקה מתבשלת והתיירים מחכים. תצלום: אפולו

במקרה הטוב ביותר, משמעות הדבר היא שיתכן כי רבים מבני המערב משלמים סכומים נכבדים תמורת חוויות שהם אינם מסוגלים להבין עד תום, חוויות שגם אין להם דרך להפיק מהן את מלוא התועלת. בדרך, הם תורמים לתהליך פרוע, שבו התרבויות שהם מבקשים להיכנס לתחומיהן או לגייס לטובתם, עוברות מסחור ופֶטישיזציה. במקרה הגרוע ביותר, אנשים מסוימים עלולים לחשוף את עצמם, מאחר שאינם מבינים את ההקשרים ואת התכנים, לסכנות חמורות לפגיעה בגוף ובנפש.

איוואסקה הוא רק אחד משמות רבים – השם בשפה קצ'ואה, אם לדייק – למרקחת של עלי הצמח Banisteriopsis caapi עם עלים של שיח ה-Psychotria viridis, או לעתים של צמחים קרובים לו. הראשון מכיל חומר מדכא שמאפשר לבני אדם לעכל באורח מלא את ה-DMT הפסיכדלי שבצמח השני, ואשר גורם להזיות רבות-עוצמה, לדיסאוריינטציה, ואצל אחדים לתחושה של עזיבת הגוף או אף של מות האגו – התפרקות התפישה של "אני" מובחן.

השפעות של החומר על רמות הסרוטונין של מי ששותים אותו מתנגשות לא פעם עם חומרים נוגדי דיכאון ממשפחת SSRI שהללו נוטלים. התוצאה, פרפורי לב והתקפים, יכולה להיות קטלנית

על אף שחוקרים סבורים שאיוואסקה הוא לרוב חומר בטוח, רבים חוששים שצריכתו עלולה להחמיר בעיות נפשיות חמורות, כמו סכיזופרניה. חוקר הפסיכדליה צ'רלס גרוב (Grob) מציין שההשפעות של החומר על רמות הסרוטונין של מי ששותים אותו מתנגשות לא פעם עם חומרים נוגדי דיכאון ממשפחת SSRI שהללו נוטלים. התוצאה, פרפורי לב והתקפים, יכולה להיות קטלנית. המרקחת גם מעלה את לחץ הדם ואת קצת הלב של רוב מי שנוטלים אותה, כך שאיוואסקה אינה תמיד בטוחה עבור מי שיש להם בעיות לב. רופאים עומדים על כך שיש לנקוט משנה זהירות בשימוש במרקחת אם סובלים מהשמנת יתר, בעיות בחילוף חומרים או גלאוקומה, וכן אם מדובר בנשים הרות או מי שנוטלים תרופות כגון dextromethorphan. איוואסקה הייתה מעורבת במותם של כמעט תריסר תיירים בפרו, ובמספר גובר של פניות של אמריקנים למרכזים לטיפול בחומרים רעילים. הדאגות הללו גרמו לספקים מבוססים רבים להתחיל לסנן לקוחות פוטנציאליים המבקשים ליטול את המרקחת, כדי לוודא שהם אינם סובלים מבעיות בריאות לפני שהם מאפשרים להם להשתתף בטקסים, ובמקרים מסוימים רופאים מומחים מתחום הרפואה המערבית המודרנית זמינים במהלך המפגשים, כדי לטפל בכל מקרה חירום בלתי צפוי.

עשרות תרבויות באזור האמזונס, מבוליביה ועד קולומביה וונצואלה, הן תרבויות ילידיות והן תרבויות של mestizos (בני תערובת), משתמשות באיוואסקה מזה מאות שנים, אפילו אלפי שנים. ההכרה במורשת הזאת הביאה לכך שטקסי איוואסקה מוכרים כחוקיים במידה גוברת אם כי מוגבלת בארצות שונות ברחבי העולם – ובכללן בארה"ב, שאישרה למספר קטן של כנסיות בעלות שורשים באמזונס לחרוג, מסיבות דתיות, מן החוקים הדרקוניים הנהוגים במדינה בכל הקשור לסמים.

יחד עם זאת, לא כל התרבויות הללו רוקחות איוואסקה באותו אופן. יש בהן שמוסיפות למרקחת חומרי הזיה נוספים כמו Brugmansia suaveolens. "יש עשר, עשרים ושלושים דרכים להכין ולצרוך את זה", מסביר גורמן. ההבדלים תלויים בגורמים זעירים וספציפיים כגון "האם העלים מבושלים, האם מדובר בחליטה קרה, האם היא נחלטה במשך 12 או 20 שעות ועוד ועוד. קבוצות שונות משתמשות בזה באופנים שונים".

אמזונס

הטבע מגוון, התרבויות מגוונות: אזור האמזונס הוא לא רק צמחי הזיה. תצלום: סבסטיאן גולדברג

ולא כל התרבויות צורכות את החומר באותם ריכוזים או באותם מינונים, או מאותן הסיבות. במסע לנהר הפורוס (Purus) בשנת 1968, המדענים יאן-אריק לינדגרן (Lindgren) ולורן ריבייה (Rivier) הבחינו שברוב הקהילות הילידיות של דוברי שפת פאנו (Pano) שהם ביקרו, רק המרפאים צרכו את המרקחת כדי לתקשר עם מישור רוחני של הקיום, במטרה לברר את הסיבות המטפיזיות למחלות של החולים שלהם, ולעזור בפתרונן. אך בשתי קהילות, אחת דוברת פאנו ואחרת לא, גברים מהשורה (ועתים רחוקות מאוד נשים) פשוט שתו איוואסקה ביחד, במפגשים לא מחייבים, בלי הרבה טקסיות, כדי ליצור ביניהם קרבה חברתית באמצעות חוויות ההזיה שלהם.

המרפאים והן האנשים מהשורה (גברים ונשים) השתמשו במרקחת כדי ללמוד עוד על הטבע ועל הרוחות המצויות בו, או אפילו כדי לבקר, פיזית, קרובי משפחה בשעה שהם היו במסעות ארוכים או חשו בדידות

שנתיים קודם לכן, הבוטנאי מלווין ל. בריסטול (Bristol) הבחין שמרפאים בקהילות סיבונדואי (Sibundoy) מסוימות בקולומביה משתמשים באיוואסקה לצורך אבחון רוחני. אך הוא גם שם לב שהן המרפאים והן האנשים מהשורה (גברים ונשים) השתמשו במרקחת כדי ללמוד עוד על הטבע ועל הרוחות המצויות בו, או אפילו כדי לבקר, פיזית, קרובי משפחה בשעה שהם היו במסעות ארוכים או חשו בדידות.

נראה כי הסיבות לשימוש באיוואסקה, הטקסים סביב השימוש בחומר, והתדירות של השימוש משתנים על פני הזמן בקהילות רבות, כדי להתאים לצרכי השעה. סביר שקבוצות מסוימות אף ויתרו על שתיית איוואסקה ולאחר מכן שבו ואימצו את הנוהג במאות השנים האחרונות. האתנו-בוטנאי גלן ה. שפרד (Shepard) מציין שאנתרופולוגים צפו בלפחות שתי קהילות ילידיות (של בני Matsigenka ובני Yora, בהתאמה) מפתחות מסורות איוואסקה חדשות במהלך המאה העשרים. אנתרופולוגים טוענים כי ההתפתחות המתמדת – מה שניכר כשינוי בטקסים על פי המצב – היא מאפיין בסיסי של אמונות ונוהגים תרבותיים באמזונס.

כשאנשים מתארים טקסי איוואסקה אותנטיים, מסורתיים, במערב כיום, הם לרוב מתארים משהו שדומה לטקסים של קהילות הילידים וה-mestizo באיקיטוס ובסביבתה, שהאנתרופולוגית הרפואית מרלן דובקין דה ריוס (Dobkin de Rios) ואחרים צפו בהם בסוף שנות ה-60 וגם תיעדו רבות בכתבי עת במערב וכן בכלי תקשורת בשנות ה-70 וה-80: קבוצות של אנשים שלעתים קרובות לא הכירו אלו את אלו ונפגשו בקרחות יער או בבתיהם של curanderos מקומיים, וכולם שתו איוואסקה ביחד. הם נמנעו מלאכול מזונות מסוימים, כמו שומנים ומלחים, במשך יום או יותר לפני המפגש. ה-curanderos לא פעם הצליפו בהם קלות באמצעות ענף רגע לפני שהם שתו את המרקחת. לאחר שהמרקחת פעלה את פעולתה, ה-curanderos שרו שירים מיוחדים בשם icaros, ולעתים קרובות הרעישו באמצעות chakapa, רעשן שהיה עשוי מאגודה של ענפים. לפעמים, ה-curanderos עישנו, ונתנו למשתתפים לעשן גם כן, טבק עם חומרים מסממים, וגם מצצו נקודות של כאב ממשי או סמלי בגופם של המשתתפים. הטריפ היה יכול להימשך בין שעתיים לעשר שעות ללא הפסקה.

 

"היה, ויש עדיין, curandero שעוסק באיוואסקה בכל בלוק שני באיקיטוס", אומר גורמן. לאחר שתיירות האיוואסקה החלה לפרוח בסוף שנות ה-90 ובעיקר באמצע העשור הראשון של המאה ה-21, יותר מ-100 מרכזי איוואסקה המיועדים בעיקר לתיירים צצו בשולי העיר או בקרבתה. אלן שומייקר (Shoemaker), אמריקני שביקר באיקיטוס בשנות התשעים, ארגן את אחד הסיורים הראשונים של שמאן בארה״ב, והוא גם הוכשר כ-curandero וכעת מנהל מרכז ליד איקיטוס, אומר שהמשטרה המקומית אומרת לו "שהם סבורים שבכל יום ששי בלילה, 10% מהאוכלוסייה נמצאים בטקס". מדובר ב-10% מהאוכלוסייה באזור שבו מתגוררים חצי מיליון אזרחים פרואנים.

הם חווים הזיות, לעתים קרובות חזיונות של דמויות כמו-אנושיות או של בעלי חיים. הם גם עשויים לחוש שתודעה זרה מבקרת בתוכם או שוכנת בקרבם, שהם יצאו מגופם או שהם מעופפים דרך נופים מגוונים ופנטסטיים, ויש החווים חוויות הזיה רבות אחרות

רוב מי שנוטלים איוואסקה, ללא קשר לרקע שלהם או להקשר הטקסי שבו הם נוטלים את החומר, מדווחים על חוויות בסיסיות דומות: זמן קצר לאחר שתיית המרקחת, הם חווים בחילה ולעתים קרובות מקיאים או עושים את צרכיהם. משתמשים רבים רואים בכך טיהור מועיל של המערכת שלהם. הם עשויים להתחיל להזיע ולרעוד ולהרגיש שקצב פעימות הלב שלהם גובר מאוד. הם עשויים לחוש נסערים, מתוחים, מסוחררים או חסרי קואורדינציה. לאחר מכן הם לרוב מתחילים לראות צבעים וצורות גאומטריות במשך דקות אחדות (אם כי פרק הזמן עשוי להידמות כארוך בהרבה), ולאחר מכן, בהדרגה, הם חווים הזיות, לעתים קרובות חזיונות של דמויות כמו-אנושיות או של בעלי חיים. הם גם עשויים לחוש שתודעה זרה מבקרת בתוכם או שוכנת בקרבם, שהם יצאו מגופם או שהם מעופפים דרך נופים מגוונים ופנטסטיים, ויש החווים חוויות הזיה רבות אחרות.

"אלא שהדרך שבה אנו מפרשים" את החוויות הללו, אומרת פוטיו, "האופן שבו אנו מדברים עליהן, הסיפור שאנחנו מספרים על אודותן, בהחלט מעוצבים על ידי התרבות שלנו", כלומר על ידי הרקע המיוחד שלנו.

מאז שנות ה-60, מדענים במערב הכירו בכך שהמצב המנטלי שלנו וגם הנסיבות הפיזיות, ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב החוויות שלנו כשאנו נוטלים חומרים פסיכדליים. הפסיכולוג טימותי לירי (Leary) וחסידי ה-LSD שלו, תרמו רבות להפצת הרעיון הזה, וכן לפופולריזציה ולהפצה של החומרים גורמי ההזיה במובן הרחב יותר. ספציפית, הקורבנות הלא מודעים של מחקרי MK-Ultra של הסי.איי.איי בשנות ה-50 וה-60, שעסקו בפוטנציאל של אל אס די וסמים אחרים כאמצעים לשלוט במוחם של אנשים, כחומרי עזר בחקירות ובמסגרת עינויים, לקו בהזיות בלתי צפויות, לעתים קרובות בנסיבות שגרמו להם לסבל נוסף. על פי רוב, הם חוו חוויות איומות, ולעתים נגרמה להם טראומה לכל החיים. בה בעת, אמנים שמתנדבים במסגרת מחקרים העוסקים בהשפעות של אל אס די על היצירתיות, עוברים הכנה לקראת מה שצפוי להם, בתנאים רגועים ונעימים – ולרוב הם חווים חוויות חיוביות בעקבות אפקטים פיזיים גולמיים זהים, ואולי אפילו כשהם חווים את אותן תבניות הזיה בסיסיות.

חוקרים דנים לא פעם במערך הדברים ובנסיבות של החוויה במונחים ממוקדים ביותר, אך הרעיונות הללו מקיפים גם את ההקשר התרבותי שלנו – את הציפיות הנלמדות שיש לנו מהחוויות, ואת המסגרות המושגיות שיש לכל אחד מאיתנו בבואנו להבין את תוכנן ולעבד אותן. ב-1959, האנתרופולוג אנתוני וואלס (Wallace) התפרסם בכך שהראה שקבוצות ילידים שיש להם מסגרות מושגיות לצריכה של פיוטה (Peyote) יכלו לקחת את החומר וכמעט לכולם היו חוויות רוחניות חיוביות, בעוד שרוב העצום של האמריקנים ממוצא אירופי שלקחו את אותו פיוטה חשו מצוקה וחוו חזיונות עגומים בעליל, שהיו עלולים אף לרדוף אותם במשך שנים. בהמשך, וואלס צידד בבקרה תרבותית בניסויים בסמים – במקום בקרה באמצעות פלסבו או בנוסף לבקרה כזאת.

איוואסקה, חיזיון, הזיה

בעקבות הזיה של איוואסקה. תצלום: trippy, ויקיפדיה

האיסור לאכול מזונות מסוימים בסביבת איקיטוס, למשל, משקף את האמונה המקובלת שכל צמח – כולל העלים באיוואסקה – ניחן בכוח רוחני גדול אך ניטרלי, שיש לפייס אותו אם ברצוננו לזכות בעזרתו

פוטיו מסבירה שרוב הטקסים מאזור האמזונס מעוגנים עמוק באמונות מקומיות ספציפיות ובמערכות תרבותיות של האזור. האיסור לאכול מזונות מסוימים בסביבת איקיטוס, למשל, משקף את האמונה המקובלת שכל צמח – כולל העלים באיוואסקה – ניחן בכוח רוחני גדול אך ניטרלי, שיש לפייס אותו אם ברצוננו לזכות בעזרתו. ההצלפה הקלה ופעולות המציצה באזורי גוף כואבים משקפות אמונות ביחס לכוחות הרוחניים השליליים שביסודן של מחלות שונות – וכן את האופנים שבהן הן לכאורה נכנסות לגוף הפיזי של האדם ומשתכנות בו. ה-icaros, אם שר אותם curandero שלמד מ-curandero אחר (או מרוחות), הם כמעט בעלי כוח חיים משל עצמם וכן כוחות הייחודיים להם, כך שרצפים מסוימים של השירים הללו אמורים לעצב ולהדריך את החזיונות של חברי המעגל בדרכים ספציפיות.

"זה אינו חלק מאונטולוגיות מערביות", מדגישה פוטיו. וכך, מערביים לא פעם אינם קולטים את העניין, והם אינם מגיבים בדרכים שהטקס מכוון להן, או בדרכים טובות בכלל, נוכח המשמעויות העמוקות יותר המוטבעות במעשים הטקסיים של עולם האיוואסקה.

לעתים קרובות, מערביים, זרים לעניין, קוראים הגבלות על אכילה כדרך להכין את הגוף לחוות את האיוואסקה – כאילו הם מכינים את עצמם כדי שהצמחים יוכלו לעשות את מה שהם אמורים לעשות. הם מתעלמים מנוהגים כמו ההצלפה הקלה או אינם מצליחים להבין אותם, מנהגים שמשקפים אמונה במחלות רוחניות ובכישוף. (רוס הבן [Heaven], שמאן בריטי בולט מתאר את הטקסים הללו בספרו The Hummingbird’s Journey to God בטון כמעט לגלגלני, כגידולים תרבותיים שמסיחים את הדעת מן המטרה האמיתית של טקס איוואסקה: לשבת עם המחשבות שלך). והם רואים ב-icaros מוזיקת רקע מעגנת אך חסרת משמעות שמשקפת את תפקידו את ה-curandero: לדאוג לביטחונם ולשלוותם בעוד הם יוצאים למסעותיהם האישיים, שמוגדרים על ידי הכוונות האישיות שלהם עצמם, או על ידי הציפיות התרבותיות שהם נושאים בתוכם כתשתית.

בגלל המסגרות השונות ורמות ההבנה השונות הללו, כך אומרת פוטיו, נראה כי המקומיים באיקיטוס מתמקדים בתחושות שמעורר הטריפ בגופם – במה שהם רואים כפעולות הרוחניות-פיזיות של המהות החיה של האיוואסקה בתוכם. הם קוראים את החזיונות שלהם, על בני האדם ובעלי החיים שבהם, שלעתים קרובות משקפים סביבות, כמגעים עם רוחות. הם גם עשויים לקרוא את החזיונות שלהם כייצוגים של התקרית או האדם שגרם לסבל או לפגיעה שהם סובלים מהם, והם אפילו עשויים לראות דימויים של ה-curandero שלהם, או איזשהו ייצוג סמלי של אותו אדם, הנתון במאבק עם מישהו אחר שלכאורה היה לו תפקיד כלשהו בצרותיהם.

מערביים מדברים לעתים קרובות יותר על חוויות שמחוץ לגוף, ועושים זאת בלשון הרבה יותר קונספטואלית ופסיכולוגית, ולעתים קרובות מתמקדים בתחושות החריפות של מות האגו. הם מפרשים את החזיונות שלהם כזיכרונות מודחקים, או כמטפורות למצב הנפשי או לחוויות שלהם

בינתיים, מוסיפה פוטיו, מערביים מדברים לעתים קרובות יותר על חוויות שמחוץ לגוף, ועושים זאת בלשון הרבה יותר קונספטואלית ופסיכולוגית, ולעתים קרובות מתמקדים בתחושות החריפות של מות האגו. הם מפרשים את החזיונות שלהם כזיכרונות מודחקים, או כמטפורות למצב הנפשי או לחוויות שלהם. הם מדברים עם icaros פחות כעל כוחות המדריכים אותם ומעצבים את חזיונותיהם ויותר ככלים בסיסיים שנועדו לעגן אותם במסעותיהם הפנימיים, מסעות של רפקלציה והתגלות. או, כפי שפוטיו מנסחת זאת בתמציתיות, כל מה שהם חווים "עשוי בהחלט להיות אותו הדבר, אך מתפרש באורח שונה".

למשל: רבים מהדיווחים של מקומיים על החזיונות שהם חווים כוללים תמונות של נחשים שנכנסים או יוצאים מפיותיהם של חברים אחרים במעגל האיוואסקה. המקומיים הללו בדרך כלל מפרשים וחווים זאת כרוח טבע דו-משמעית, שנכנסת לתוך גופם כדי לעשות את העבודה הדרושה כדי לרפא את הנגעים שהם סובלים מהם. אך כששון אילינג (Illing), כותב ב-Vox, נטל איוואסקה וראה עשרות נחשים יוצאים מפיה של מישהי וזורמים בשצף במורד גרונו שלו, הוא פירש את הדבר והרגיש אותו כביטוי לכאב שלה העובר לתוכו – מה שכשלעצמו התפרש בעיניו כמטפורה עמוקה יותר לאנוכיות שלו, וכמסר עבורו לזכור שלעתים מה שקורה בחייו אינו רק מרוכז בו עצמו. יתכן שזאת תובנה אפשרית ומועילה, אך היא מעוגנת עמוק בהבנה המערבית של סמל הנחש.

פבלו אמרינגו

"חזיונות איוואסקה של פבלו אמרינגו" (כריכת ספרו של Pablo Amaringo), תצלום: Howard G. Charing

אין משמעות הדבר שטקסי איוואסקה למיניהם, על אף שהם נטועים עמוק באמזונס, לא עשויים להיות בעלי ערך למשתתפים מהחוץ. הדיווח של אילינג, ואינספור דיווחים אחרים, מראה בבירור שמערביים יכולים למצוא בדיוק את סוג החוויות הטרנספורמטיביות, את התובנות האינטרוספקטיביות ואת חוויות הצמיחה האישית שהם מחפשים בתוכם. יתכן שהם פשוט עושים פטישיזציה של מסגרות ומנהגים תרבותיים שבפירוש לא נוצרו כד לעודד את אותם חזיונות והתגלויות המביאים לקתרזיס הנחשק, מסגרות ומנהגים תרבותיים שבוודאי אינם חיוניים להשגת המטרות הללו שהמערביים כה מבקשים לעצמם.

קל לחשוב שהפטישיזציה הזאת היא בלתי מזיקה, או אפילו מועילה לקהילות של בני האמזונס. בסופו של דבר, היא מניעה אנשים מן החוץ לנסוע לאיקיטוס ולמרכזי איוואסקה נוספים ולשלם עד 250 דולר לליטר מרקחת ועד 4,000 דולר לכל השירותים הנלווים, בעוד שלפני הבום התיירותי, טקסים שנערכו באותו אזור עלו בסך הכול כ-10 דולר למשתתף.

מרכזים רבים נמצאים בבעלותם של אנשים מהחוץ, כך שהתועלת הכלכלית שיכולה לתרום לקהילות המקומיות, מגובלת. הביקוש שנוצר לרכיבים של טקסי האיוואסקה עשוי לספק לאיכרים, מכיני מרקחות וסוחרים מסוימים תעסוקה יציבה, אך האופנה החדשה גם הקפיצה את מחירי האיוואסקה עבור המקומיים

אך אלו המבקרים את תיירות האיוואסקה מציינים שמרכזים רבים נמצאים בבעלותם של אנשים מהחוץ, כך שהתועלת הכלכלית – התמורה החומרית וגם האוטונומיה הנלווית – שיכולה לתרום לקהילות המקומיות, מגובלת. אותם מבקרים אמנם מודים שהביקוש שנוצר על ידי המרכזים המקומיים והמעגלים בארצות אחרות לרכיבים של טקסי האיוואסקה עשוי לספק לאיכרים, מכיני מרקחות וסוחרים מסוימים תעסוקה יציבה, אך האופנה החדשה גם הקפיצה את מחירי האיוואסקה עבור המקומיים. במקרים אחדים נרשמה עלייה של עד 300 אחוז בעשור האחרון, וזו מגבילה את האפשרות של המקומיים ליהנות ממסורות ריפוי שהן בסופו של דבר שלהם, אבן יסוד במורשת התרבותית שלהם.

דו"ח שהתפרסם ב-2019 הראה שתיירות האיוואסקה גרמה לעלייה חדה בציד לא חוקי של יגוארים ובעוד פעילויות הרסניות לסביבה. שרלטנים מצליחים לשכנע זרים תמימים ששן של חתול גדול או איזה חפץ מהסוג הזה הוא כלי רוחני מסורתי, שיגביר את השפעת הטקסים שהם ישתתפו בהם, בעוד שלמעשה אין לדבר שחר. מדובר בלא יותר מסמל לבורות הרסנית.

הדבר הוא עלבון חמור לקהילות הילידיות, שלא פעם התמודדו עם רדיפה פעילה – רדיפה שבמסגרתה הם ראו כיצד שורפים את צמחי המרפא הפסיכדליים שלהן, כיצד מבזים את הטקסים שלהן ואף מגדירים אותם כפעילות בלתי חוקית – כל זאת בידי אנשי מיליציות, מיסיונרים של הכנסייה ופקידים שמונעים על ידי גזענות, או על ידי "המלחמה נגד הסמים" בהנהגת ארה״ב. העניין הפתאומי שזרים מגלים בצמחים ובטקסים יכול להיתפש פחות ככבוד שיש בו העצמה ויותר כניצול וניכוס של מנהגים מקומיים רבי משמעות לטובת הצרכים של קבוצות חזקות יותר.

כפי שפוטיו ניסחה את הדבר באחת ההזדמנויות, הפטישיזציה הזאת יוצרת "דימוי רומנטי חד-צדדי" של curanderos, של הטקסים שלהם ושל הקהילות שלהם, דימוי ש"מסתיר את המורכבות של מצב הקהילות הילידיות על ידי מחיקת עוולות שהן חוו וממשיכות לחוות".

פטישיזציה, שלעתים קרובות כל כך מעוגנת בקריקטורה ובשכנוע עצמי יותר מאשר בהבנה ממשית, יכולה להיות מסוכנת גם לזרים שנוקטים אותה. היא גורמת לכך שקל לשרלטנים ללא כל הכשרה ממשית כ-curanderos, שלעתים קרובות מדי שייכים לקהילות מהאמזונס שאין להן כל מסורת חיה של שתיית איוואסקה, להציג את עצמם כשמאנים מומחים. למשל, גורמן סיפר לי כיצד הוא פגש קבוצה של נשים שמאניות שפשוט שרות שירי ערש שהן גדלו איתם במקום ה-icaros. רבים מהשרלטנים הללו עלולים לא להיות מסוגלים לעזור לאנשים במהלך החזיונות האפלים והמטלטלים שהם חווים, שלא לדבר על התמודדות עם מקרי חירום בתחום בריאות הנפש או הבריאות הפיזית, שמתרחשים מדי פעם במהלך הטקסים.

איקיטוס, פרו

איקיטוס, פרו: בסוף השבוע 10% מהתושבים עסוקים באיוואסקה. תצלום: דב דאווד.

כל זה גם מקשה על זרים לזהות מתי שמאן, בין אם מדובר בשרלטן או ב-curandero בעל הכשרה, חוצה את הקווים. מערביים נוטים לא פעם להטיל מושגים של שלמות כמו-קדושה או של טוהר על שמאנים בעולם האיוואסקה, בעוד שהתרבויות של אותם אנשים רואה בהם בני-אדם רגילים בתכלית, שפשוט יש להם הכשרה רוחנית מיוחדת או כישרונות מסוימים. הם עלולים לנסות לנצל את כוחם לרעה, ביחוד עם זרים פגיעים ומבודדים, בדיוק כמו כל אדם אחר שמוצא עצמו בעמדה של כוח. האמונה שהניצול לרעה הזה הוא חלק מהטקס, חלק מאיזה כישוף אזוטרי זר, ככל הנראה שיחקה תפקיד מרכזי בגל גובר וניכר לעין של מקרי ניצול מיני וכפייה הקשורים לטקסי איוואסקה.

אנשים מן החוץ חייבים להיות הרבה יותר מודעים ובעלי מצפון באשר לסיבות ולדרכים שלהם בבואם להיכנס בשערי מסורות האיוואסקה של מסורות אחרות, ולשקול את האפשרות ליצור מסורות משל עצמם

יחד עם זאת, דבר מכל אלו, אפל וכאוב ככל שהוא עלול להיות, אינו חייב בהכרח להתפרש כקביעה שעל אנשי המערב להתרחק מן האיוואסקה. משמעות הדבר היא רק שאנשים מן החוץ חייבים להיות הרבה יותר מודעים ובעלי מצפון באשר לסיבות ולדרכים שלהם בבואם להיכנס בשערי מסורות האיוואסקה של מסורות אחרות, ולשקול את האפשרות ליצור מסורות משל עצמם.

בראשית המאה ה-20, ברזילאים קתוליים עירוניים רבים, שלרובם היה קשר קלוש וידע לא פחות קלוש, אם בכלל, בכל הנוגע לתרבויות ילידיות ולמסורותיהן, עברו לעומק האמזונס כדי להפיק גומי לתעשיית הרכב והתיעוש בכלל. לאחר שהם התיישבו שם, הם נתקלו במסורות של שתיית איוואסקה, וכמו אנשים מודרניים בני אמריקה הצפונית או אירופה, הם זיהו בהן דבר-מה בעל ערך. אך במקום לאמץ ולייבא את הטקסים כחבילה אחת, מפיקי גומי מסוימים החלו ליצור טקסים משלהם, על בסיס ניסיון ולימוד מסוים של מנהגים ילידיים וידע באשר למסגרות התרבויות שלהם עצמם וגם של בני המקום.

בסופו של דבר, הם פיתחו שלוש דתות איוואסקה ברזילאיות חדשות ומובחנות: ברקינייה (Barquinha), סנטו דיימה (Santo Daime) ואוניאאו דו וז'טאל (União do Vegetal, או UdV). אמונת סנטו דיימה, שנמנים עליה אלפי חסידים, בעיקר בברזיל אך גם באירופה ובצפון אמריקה, מציגה את הטקסים כמעשים דתיים, תוך הסתמכות על מושגים קתוליים הנוגעים לאמונה וביטוייה ועל הדרכים להגיע לגאולה, ובמסגרת זאת הם משתמשים בטקסים כדי לחקור את סערת הנפש האישית שלהם ולפתור אותה. הטקסים שלהם מערבים קדושים קתוליים וכן דמויות משמעותיות בתנועות הרוחניות שלהם עצמם ובתנועות ספיריטואליסטיות ברזילאיות, ומשלבים אותם במזמורים שהם שרים במקום ה-icaros וגם בחזיונות שהם רואים. האמונה משקפת במידה גוברת את האמונה של חסידיה העירוניים והמתעשרים בכוחם של דיבוקים, בפרשנות של הטריפים שלהם דרך העדשה הזאת, ומתוך הופכת ההשתלטות של הרוחות על המאמינים כמעט לחלק עיקרי בטקסים.

גרוב, שחקר את השפעת האיוואסקה על חסידי UdV בראשית שנות ה-90 ושוב בשנים הראשונות של המאה ה-21, אומר שהוא "התרשם מאוד מן האופן שבו UdV יצרה מסגרת אופטימלית להקשר התרבותי שלה", ובכך קידמה חוויות חיוביות.

איוואסקה, צ'קרונה, פרו

לכל המרבה במחיר: איוואסקה וצ'קרונה (צמח הזיה נוסף), למכירה באמזונס של פרו. תצלום: קרייג נאגי

דת הסנטו דיימה אימצה גם היא ראייה קהילתית, שבמסגרתה החקירה הפנימית שאדם עורך היא מעשה דתי המשפיע על הרווחה הרוחנית של כל השאר, כשהחקירה דורשת פעולות ברורות ומשותפות. זהו חלק עיקרי מהסיבה שבגללה סנטו דיימה וכן דתות איוואסקה חדשות אחרות מקפידות לא פעם שזרים, שאולי אינם באים להשתתף בטקסים שלהם מהסיבות שחברי הקהילה מתכוונים להן, מודרים מן הטקסים כליל.

מערביים יכולים וקרוב לוודאי שגם צריכים, להתייחס לאיוואסקה ככלי שהם יכולים לשלב במערכות הפעולה שלהם. לעשות כן יהיה בבחינת מעשה שמאני אמזוני גמיש ומתאים את עצמו באורח ראוי, יותר מאשר הניסיונות להשתלב במסגרות ובמסורות קיימות תוך הפעלת כוח ומנופי השפעה

היווצרותן לאחרונה של הדתות הללו ומה שנראית גם כהצלחתן, מורה על כך שמערביים יכולים וקרוב לוודאי שגם צריכים, להתייחס לאיוואסקה ככלי שהם יכולים לשלב במערכות הפעולה שלהם. לעשות כן יהיה בבחינת מעשה שמאני אמזוני גמיש ומתאים את עצמו באורח ראוי, יותר מאשר הניסיונות להשתלב במסגרות ובמסורות קיימות תוך הפעלת כוח ומנופי השפעה. מבחינות רבות, אנחנו כבר עתה בונים מסורות מערביות מובחנות – אלא שאיננו עושים זאת בהכרח בדרכים מודעות ומכבדות.

מרק איישלה (Aixalà) מהמרכז הבינלאומית לחינוך, מחקר ושירות אתנו-בוטאני, קבוצה שמנסה לעזור לחברות אנושיות לנווט בסבך המגעים החדשים שלהן עם איוואסקה ועם צמחים פסיכואקטיביים נוספים, מציין שהמסגרות המושגיות והמנהגים בטקסי איוואסקה שמתקיימים במערב ובמרכזים המתמקדים בתיירים באמזונס, בהובלת שמאנים, הולכים ומתרחקים מן הטקסים שנועדו לבני התרבויות הילידיות עצמן, וזאת כדי להיענות לצרכים ולדרישות של בני המערב. הוא אומר שבאופן כללי, הם שיטחו או ביטלו טקסים הקשורים לרוחניות אמזונית מופשטת או לכישוף, והפחיתו כל מה שאינו מדבר באורח ישיר על חיפוש אחר ריפוי ותמורה פנימית במובן הפסיכולוגי.

כרוכה בכך באורח בולט זניחה של ה-icaros לטובת מוזיקת רקע מרגיעה יותר, כזאת שלכאורה מעגנת את הנוכחית בחוויה. הם גם הרחיבו את הממדים ואת המשך של הגבלות התזונה שלפני הטקסים, תוך התאמה לשיח הבריאות המערבי, והוסיפו מהלכים לסוף הטקסים, כדי לסייע למשתתפים לעכל את חוויותיהם. במקרים מסוימים, הם גם החליפו את המתכונים למרקחות שלהם כדי לעודד חזיונות צבעוניים, מסעירים ומבלבלים יותר.

"הקמנו דת שלמה סביב איוואסקה", אומר גורמן, מערכת חדשה של אמונות ומנהגים חיים על גבי הסט הישן, "ואני לפעמים קצת מניד בראשי". כך גם עושים מספר אנתרופולוגים וקבוצות ילידיות שרואים בדיוק בטרנד הזה צורה של קולוניאליזם חדש.

אלא שמה היא איוואסקה – לפחות בתפישה המערבית – אם לא מרחב להערכה מחדש של ההטיות והפחדים שלנו – כולל אלו הקשורים לשימוש באיוואסקה במסגרות טיפוליות מערביות?

יחד עם זאת, פוטיו מציינת שבטקסי איוואסקה בארה״ב בעיקר, יש מי שהחלו להתרחק באורח מודע מחיקוי או מהתאמה של מסורות מן האמזונס, והחלו לפתח נוהגים משלהם, המבוססים על צרכים והקשרים התרבותיים הספציפיים שלהם. "הם מבינים שהרבה מן הדברים המוצעים בהקשר אותנטי לא נועדו להם", מסבירה פוטיו, ושיתכן מאוד שהם והקהילות שלהם יפיקו תועלת רבה יותר מגישות חדשות.

יש לקוות שהגישות החדשות הללו יכללו גידול מקומי של חומרים, כדי להפחית את צריכת-היתר וגם את המחירים עבור הקהילות באמזונס. פרט לכך, מי שיעשו כן עדיין יוכלו גם להוקיר תודה, ויש לקוות שגם לפצות חומרית, את התרבויות הילידיות שהם לעתים באים איתן בשיחה או שואלים מהן אלמנטים חיוניים.

ריק סטרסמן (Strassman), קול בולט במחקר של DMT, מציע שאם אנו מעוניינים בחוויות טיפוליות, הרי שלעצב טקסים שמשלבים מעגלי איוואסקה עם תרפיות מערביות עשוי להיות כיוון מועיל. וכך אנו סוגרים את המעגל כולו ומגלים את מה שחוקרי איוואסקה רבים במערב כבר בוחנים, ומה שחסידים נלהבים נוטים לדחות ואף להימלט מפניו.

אלא שמה היא איוואסקה – לפחות בתפישה המערבית – אם לא מרחב להערכה מחדש של ההטיות והפחדים שלנו – כולל אלו הקשורים לשימוש באיוואסקה במסגרות טיפוליות מערביות?

מקורות:

Traditional Healing Practices Involving Psychoactive Plants and the Global Mental Health AgendaHealth and Human Rights, Vol. 22, No. 1, SPECIAL SECTION: Mental Health and Human Rights (JUNE 2020), pp. 145-150The President and Fellows of Harvard College on behalf of Harvard School of Public Health/François-Xavier Bagnoud Center for Health and Human Rights

"Ayahuasca," the South American Hallucinogenic Drink: An Ethnobotanical and Chemical InvestigationEconomic Botany, Vol. 26, No. 2 (Apr. - Jun., 1972), pp. 101-129Springer on behalf of New York Botanical Garden PressTHE PSYCHOTROPIC BANISTERIOPSIS AMONG THE SIBUNDOY OF COLOMBIABotanical Museum Leaflets, Harvard University, Vol. 21, No. 5 (March 9, 1966), pp. 113-127, 129-140Harvard University HerbariaBanisteriopsis in Witchcraft and Healing Activities in Iquitos, PeruEconomic Botany, Vol. 24, No. 3 (Jul. - Sep., 1970), pp. 296-300Springer on behalf of New York Botanical Garden PressDrinking the South American Hallucinogenic AyahuascaEconomic Botany, Vol. 32, No. 2 (Apr. - Jun., 1978), pp. 154-156Springer on behalf of New York Botanical Garden PressHallucinogenic Music: An Analysis of the Role of Whistling in Peruvian Ayahuasca Healing SessionsThe Journal of American Folklore, Vol. 84, No. 333 (Jul. - Sep., 1971), pp. 320-327American Folklore SocietySome Relationships between Music and Hallucinogenic Ritual: The "Jungle Gym" in ConsciousnessEthos, Vol. 3, No. 1 (Spring, 1975), pp. 64-76Wiley on behalf of the American Anthropological AssociationForbidden Therapies: Santo Daime, Ayahuasca, and the Prohibition of Entheogens in Western SocietyJournal of Religion and Health, Vol. 54, No. 1 (February 2015), pp. 287-302SpringerSpirit Possession in a New Religious ContextNova Religio: The Journal of Alternative and Emergent Religions, Vol. 15, No. 4 (May 2012), pp. 60-84University of California Press

FOR EXPORT ONLY: "AYAHUASCA" TOURISM AND HYPER-TRADITIONALISMTraditional Dwellings and Settlements Review, Vol. 18, No. 1, HYPERTRADITIONS: TENTH INTERNATIONAL CONFERENCE DECEMBER 15—18, 2006 — BANGKOK, THAILAND (FALL 2006), pp. 73-74International Association for the Study of Traditional Environments (IASTE)

מרק היי (Hay) הוא כותב עצמאי תושב ברוקלין המתעניין בתת-תרבויות מסוגים שונים. עוד עליו אפשר למצוא באתר הפרטי שלו.

הקטע המקורי הופיע באתר JSTOR Daily, כאן.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי.

תמונה ראשית: איוואסקה: ענפי הצמח, עלים וכוס עם משקה שמופק מהצמח. תצלום: eskymaks, אימגב'נק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי מרק היי, JSTOR Daily.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על טרמפ לעומק ההזיה

01
אברום רותם

מאמר מעניין וחשוב. תודה.
למרות שאני מודע לכך שהרפתקנים חסרי בינה וניסיון לא יקשיבו להזהרות, אלה שסבורים שהעולם והם- אחוקים, והם יכולים לעשות כרצונם, אזכיר בכל אופן:
מאד ממליץ להתרחק מהצד הפרקטי של העניין. מכיר אישיות אקדמית יוצאת דופן, שתרמה לחקר האקדמי אודות התודעה בכלל, ובין השאר חקרה את השפעות האיוואסקה על התודעה. נראה שהשימוש המופרז באיוואסקה בפרט לשם מחקריו, ולצורך כך ובחן התנסויות אישיות בעצמו, חירפנה אותו למצב נפשי בלתי הפיך לשארית חייו.
אז אנא.... גאולה לא תמצאו שם.