ילדים זה לא פייק

פעם לימדנו את ילדינו שחייה, או רכיבה על אופניים וסמכנו על הטבע והעולם. היום, נחטא לתפקידנו אם לא נלמד אותם להתנהל בעולם התעתועים, בין האינטרנט לחיים עצמם
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

בקר טוב, התעוררת, וביקשת לבדוק מה קורה בעולם. נכנסת לאתר החדשות הרגיל שלך. זה שאתה מרגיש בו הכי נוח ושייתן לך את המידע הכי עדכני. אחרי דקה וחצי של קריאה מהירה וסקירת העובדות, אתה מרגיש מוכן לפגוש את היום שלפניך. אבל האם אתה מודע לכך שבין כל הכתבות והמידע, נחשפת ב-90 שניות לעשרות פרסומות, וגם המידע שקראת, האובייקטיבי לכאורה, מושפע מזהות הכותב והאתר ומכיל ערבוב של עובדות ופרשנות? האם אתה, כאדם בוגר, מודע לאופן שבו האינטרנט משפיעה על עיצוב התפישה, הזהות וההתנהגות שלך? האם אתה ער לניסיונות הסמויים והבלתי פוסקים לשינוי עמדותיך? זה יכול להיות בחדשות, בפרסומות סמויות, ב״פייק ניוז״ ברשת החברתית ובהרבה מגרשים אינטרנטיים נוספים.

הילדים של ימינו נכנסו לעולם של יח״צנות אישית מגיל אפס, לעולם שבו חברוּת הפכה ממושג איכותי למושג כמותי, המתורגם למספר לייקים ו-shares

אבל מה עם הילדים שלך? הילדים שנולדו לתוך האינטרנט ואינם מכירים או זוכרים דבר מקודם. הילדים אשר מבלים שעות ברשת. הילדים של היום נחשפים לאינסוף פרסומות, לשיח מתלהם, לתכנים אלימים ומיניים בוטים, למידע שיקרי, לחברוּת-כאילו. הילדים האלה נכנסו לעולם של יח״צנות אישית מגיל אפס, לעולם שבו חברוּת הפכה ממושג איכותי למושג כמותי, המתורגם למספר לייקים ו-shares. איך יכולים ילדים להתמודד עם שלל אתגרים אלו ונוספים ללא כלים לשיפוט? איך מתמודדים ילדים עם אינסוף האפשרויות הקסומות שלכאורה רק רוצות להיטיב עמם, אך למעשה רוצות להפוך אותם לתושבי קבע באפליקציה, באתר, ברשת החברתית. האם אנחנו נותנים להם את הכלים להתמודד עם השפעות האינטרנט הזמין בכל מקום ובכל זמן? אז איך מחנכים ילדים לחשיבה שתאפשר להם יותר למידה והתנהגות נכונים יותר?

בואו נדבר על מספר כללים בסיסיים שיעזרו גם לילדים וגם לנו ההורים. בעולם הדיגיטלי שבו אנו חיים, עם כל הכלים המתוחכמים שנועדו להשפיע על עמדותינו ועל התנהגותנו, כל אחד צריך ויכול לשפר את החשיבה הביקורתית שלו. ההליכה עם ילדינו עקב בצד אגודל בנתיב פיתוח החשיבה הביקורתית תעזור להם וגם לנו גם בשדרוג מערכת היחסים בנינו.

קרמיקה, אריחים, יצורים ימיים

ים מושך של אשליות. תצלום: מיצ'ל לואו

הגנת יתר בילדוּת מניבה חוסר הגנה בבגרות

הרצון להגן על הילדים שלנו מכל תסכול בילדות, מונע מהם לפתח את מערכת החיסון ואת יכולתם להתמודד כבוגרים. האם אתם הורים "נפלאים" הרודפים אחרי ילדיכם עם הבננה, מונעים ממנו כל התנסות שעשויה להיות מתסכלת, ומכינים במקומו את שיעורי הבית? כן, כולנו רוצים "להכין" את הילדים לחיים, ולכן לפעמים אנחנו עוטפים אותם בשכבות הגנה אינסופיות ומנסים למנוע מהם תסכול וחווית כישלון. אבל הדבר מזיק יותר משזה מועיל. ילדים שיודעים שאנחנו נמצאים מאחור ופוגשים את העולם לאט ובצורה הדרגתית, מתפתחים וגדלים טוב יותר. ילדים צריכים לחוות ולפגוש את העולם בהדרגה, וללמוד שהוא מורכב ומכיל דברים טובים ונפלאים ולעיתים דברים מתסכלים ואולי אפילו כישלונות.

הורה צריך להכין את ילדיו אט אט גם לאתגרי החיים הדיגיטליים

עודדו את הילדים לנתח מסרים ולקבל החלטות בזהירות. המוח שלנו מבקש לזהות במצב הנוכחי מאפיינים המוכרים לו מן העבר ואז להפעיל תהליך אוטומטי שבו אנחנו משתמשים באותה תשובה שהשתמשנו בה בעבר לפתרון של הבעיה בהווה. אולם החשיבה המהירה הזו אינה מאפשרת הבנה טובה של מה שלפנינו

ילדים צעירים זקוקים להורה חם וסמכותי, שיודע להגדיר את גבולות התנהגות שלהם במגרש הדיגיטלי. הילדים הם אולי גאונים דיגיטליים המשתלטים במהירות על כל גאדג'ט ואפליקציה אבל אין להם כלל חוכמת רחוב. צריך לעזור לילדים לפתח אט אט חשיבה ביקורתית. ההורה צריך להפוך ליותר מנחה ולעבור בהדרגה לרקע, בעת שהאחריות נמסרת למתבגרים. לאחר שהילדים מפנימים זאת, צומת שבה הם צריכים לקבל החלטה היא ההזדמנות שלהם לפתח את יכולת הבחירה. כשאנחנו חושבים במקום ילדינו איננו עוזרים להם לגדול, אלא מפריעים. עלינו להכין אותם להתמודד אט אט בכוחות עצמם, כדי לא ללמד אותם להיות תלותיים וחלילה לגרום לכישלונם כבוגרים. ילדים תלותיים יתקשו לחשוב חשיבה ביקורתית. בבגרותם, הם עלולים להיות מושפעים מתדמיות ולא ממהויות, ולחפש דמויות סמכותיות שיוכלו להיתלות בהן.

לרוב המוחלט של שאלות החיים והאתגרים הצצים במהלכם אין תשובה אחת נכונה

ההורים, כמו בית ספר, עלולים להתפתות ולחפש תשובה אחת נכונה, במקום המצריך תשובות מורכבות וגמישות. עלינו לעזור לילדינו לא לטעות ולחשוש שישנה תשובה אחת נכונה לכל בעיה נתונה. עודדו את הילדים לנתח מסרים ולקבל החלטות בזהירות. המוח שלנו מבקש לזהות במצב הנוכחי מאפיינים המוכרים לו מן העבר ואז להפעיל תהליך אוטומטי שבו אנחנו משתמשים באותה תשובה שהשתמשנו בה בעבר לפתרון של הבעיה בהווה. אולם החשיבה המהירה הזו אינה מאפשרת הבנה של האדם שמולנו או של צומת קבלת ההחלטות שאנו נמצאים בה. למעשה אנו כופים את המפה הפשטנית שלנו על המציאות המורכבת. זהו מתכון לטעויות קשות. בפועל, עלינו להאט את תהליך קבלת ההחלטות. ילדים המחפשים תשובה אחת נכונה יתרצו בקלות לתשובות פשטניות, להשפעת הרוב, לגורמי סמכות ויחפשו מנהיגים שייתנו להם תשובות פשוטות לשאלות מורכבות.

סימן ניצחון, וי, שתי אצבעות, כף יד

מה זה? ארוכה הדרך להבנה, ועוד יותר - לניצחון. תצלום: לוסיאן אלכס

פיתוח היכולות הרגשיות

תפקיד ההורים מהרגע הראשון לחיי ילדיהם הוא לתת להם חום ואהבה. תינוקות מפתחים סוג של ריקוד רגשי עם הדמות המטפלת שדרכה הם מקבלים את האישור להיותם אינדיבידואלים תקפים בעולם ואת היכולת לנבא את העולם. בעידן המולטי-טסקינג זהו אתגר אמיתי להיות נוכחים באמת עם תינוקות. מחקרים ראשונים מצביעים על כך שילדים שהוריהם מרבים להשתמש בסמרטפון סובלים מעיכוב בהתפתחות שפה. למעשה, תפקיד ההורים הוא לעזור לילדים לבנות פסנתר אמוציונלי ההולך וגדל ולסייע להם ללמוד לנגן בו. גם פה, יצירת הרושם שישנה תשובה אחת נכונה, סט קבוע של תגובות רגשיות המחוברת באופן אוטומטי למצב בחיים, עלולה לעורר בילדים פחד שיגרום להם להגיב באופן שסוגר את הליך החשיבה המורכב הנדרש מהם במצב הספציפי שהם נקלעים אליו. הדינמיקה הזו מאפיינת את חשיבת המוח ההישרדותי שפועל על פי כללי חשיבה אוטומטיים מגבילים. כתוצאה מכך, הילדים מגיבים בתגובה רגשית שאינה אדפטיבית, ויוצרים לעתים קרובות נבואה שלילית המגשימה את עצמה, שבה ההתנהגות בתגובה לאיום לכאורה גורמת לסביבה להגיב באופן מקביל והילדים מקבלים אישוש לצפיותיהם. תנו לילדים לתרגל מצבים חברתיים מורכבים. תנו להם לשחק את התפקידים השונים בסיטואציה. למדו אותם, לדוגמה, את ההשפעה של מסרים אלימים באמצעות משחק תפקידים שבו הם משחקים לחליפין את הקורבן, התוקפן והצופים. דברו איתם על מה שמרגיש כל צד באירוע אלים. ככל שהם גדלים, נסו לעזור להם גם לתרגם מצבי חיים שבהם הם אינם מתפקדים היטב, באמצעות הרחבת הרפרטואר הקוגניטיבי והרגשי ויצירה של תגובה טובה יותר למצב הנתון. למדו אותם על שלהוב הרגשות המתרחש ברשתות החברתיות. ילדים בעלי יכולות רגשיות נמוכות יתקשו להבין אבל מי שיש להם יכולות רגשיות מפותחות יבינו היטב. לבסוף, ילדים בעלי יכולות רגשיות יוכלו להבין טוב יותר כיצד האינטרנט פועל על רגשותיהם ואט אט ללמוד לנטרל השפעה זו.

להגיע לעובדות

אחד האתגרים הלא פשוטים בחיינו הוא להבין מה הן העובדות. העולם שלנו מבלבל כל הזמן בין עובדות לאמונות, בין עובדות לעמדות, בין עובדות לפרשנות. יש לכך מגוון סיבות, החל מבורות ועד לרצון להפעיל אנשים ולדחוף אותם לעמדה מסוימת או לרכישת מוצר ושירותים

אחד האתגרים הלא פשוטים בחיינו הוא להבין מה הן העובדות. העולם שלנו מבלבל כל הזמן בין עובדות לאמונות, בין עובדות לעמדות, בין עובדות לפרשנות. יש לכך מגוון סיבות, החל מבורות ועד לרצון להפעיל אנשים ולדחוף אותם לעמדה מסוימת או לרכישת מוצר ושירותים. ככל שהעובדות אמורות להשפיע על הילדים באופן משמעותי יותר, כך חשוב ללמד אותם לבדוק את העובדות הרלוונטיות. אין ספק שמדובר באתגר, שכן האתגר רובץ גם לפתחנו, המבוגרים האחראים. במקרים מסוימים נוכל ללמד את הילדים לפנות למומחים, תוך שהם מעריכים את מומחיותם הספציפית, ועושים זאת בזהירות. אלא שיש עובדות שלא מומחים יוכלו לאמת, אלא ניסוי אמפירי. בעניין הזה, נפתח בפנינו תחום עיסוק שלם, שמעלה דרישות משלו: מהו אמפיריציזם? כיצד עורכים ניסוי? כיצד בונים קבוצת ביקורת? כיצד מנסחים שאלה לבדיקה? כל אלו אתגרים הניצבים בפני מחנכים והורים. ילדי המאה ה-21 חייבים לקבל את הכלים הללו מוקדם ככל האפשר, כדי להתמודד עם עולם שבו העובדות מוטלות בספק מסיבות טובות או רעות, עולם שבו מושג העובדה נמצא תחת מתקפה.

מאחר שיש שפע אתרים ברשת שהמידע בהם אינו מהימן, ההורים צריכים לבצע מחקר קטן ולגלות מי עומד מאחורי אתרים רלוונטיים. בוא ניקח לדוגמה את ההתפתחות הגופנית של ילדים. לעתים קרובות ילדים חוששים שמא ההתפתחות שלהם אינה תקינה. הרבה מידע ברשת הוא מידע מטעה. לפעמים בגלל חוסר מקצועיות ולפעמים מתוך מגמה לגרום לילדים לרכוש מוצרים ושירותים.

ילדים שלא ידעו להבחין בין עובדות לפרשנות או עמדות יושפעו בקלות ממניפולציות ולא יהיו להם כלים לברר האם המידע שנמסר להם אמיתי או מטעה. הם לא יבינו שמאחורי מסרים יש אינטרסים – ובחלק מהמקרים, אלה אינם דווקא חיוביים.

ירח אדום, לילה, ירח

זה ירח, כך הוא נראה: עובדה. תצלום: קלי סיקמה

לדוגמה, הילדים היום נחשפים לפרסומות מתוחכמות, שלעיתים מלמדות אותם אפילו איך ללחוץ על ההורים כדי שאלה ירכשו עבורם מוצר נחשק. בגיל צעיר הילדים אינם מבינים את המשמעות של פרסום ומסחר. למדו את הילדים לשאול שאלות כמו מה המטרה של הפרסומת? מדוע הפרסומת מעוצבת כך? כיצד משפיעה עלי הפרסומת מי קהל היעד של הפרסומת? מהו המוצר או השירות שהפרסומת מבקשת למכור? חשוב שיבינו שלמפרסם יש אינטרס למכור ולאו דווקא לשרת את הרווחה הפיזיולוגית או הפסיכולוגית של הצרכן, ולכן עליהם לבחון את המסר בזהירות ולהפריד בין העובדות לבין המעטפת המטעה.

חשוב לא פחות ללמד אותם להבחין בקמפיינים סמויים, שבהם לא תמיד ברור שמדובר בפרסום: הילדים צופים בילדים שהם לכאורה כמותם צורכים מוצרים שונים, החל בסמרטפון חדש וכלה בחולצה מדהימה מבלי להיות מודעים שזהו ניסיון מתוחכם להשפיע עליהם. ככל שהילדים גדלים עלינו להכין אותו למפגש עם ניסיונות השפעה מתוחכמים יותר. בנוסף עלינו לעזור להם להבין שזמן הוא משאב חשוב ביותר בחיים והאינטרנט מלא במלכודות, לא רק בדמות מוצרים בני קיימא אלא גם במלכודות המבקשות לגרום להם להתמכר כדי שיבלו בתוכן את זמנם.

באותו אופן ילדים צריכים ללמוד להגן על עצמם מפני פניות בעלות אופי מיני. הם חייבים להבין מהו מסר הפולש לפרטיותם ברשת, ומהו גבול הקרבה הלגיטימי מחוץ לרשת. ההבנה של מה מתאים ומה אינו מתאים צריכה להיבנות לפני שהם נכנסים לרשת חברתית, אחרת הילדים יגבשו קריטריונים על פי התנהלות הרשת והם עלולים לפתח נורמות נמוכות במיוחד. כל פניה שהיא חריגה כמו מעבר מהיר לתכנים אישים או בקשה למפגש פיזי צריכה לעבור את מסננת השאלה "מה האינטרס של הצד השני?" ולהדליק נורה אדומה. חוסר יכולת להבין ולנתח מסרים מילוליים ופיזיים יהפוך את הילדים לקורבנות קלים לגורמים מניפולטיביים למיניהם מאנשי מכירות ועד לפדופילים.

סולם ערכי

"ערכים" היא מילה גדולה והורים רבים נמנעים לגעת בנושא מתוך סוג של מבוכה, ומתוך אמונה שהילדים כבר ירכשו ערכים חיוביים תוך כדי התפתחותם הטבעית. אלא שבחיים אין לרגע אחד ריק של ערכים, ואם לא תלמדו את ילדיכם ערכים, הם יאמצו את ערכי העולם שסביבם ואתם לא תמיד תהיו שלמים איתם. בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות יהיו אלו ערכי האינטרנט והרשת החברתית שישפיעו על עיצוב הערכים של ילדיכם. לכן, עלינו לשמש להם דוגמה אישית מגיל צעיר, ולעזור לילדים ליצור סולם ערכים חיובי שישמש מצפן מכוון להמשך חייהם. לכשיגיע ללחץ חברתי של קבוצת הרוב לאמץ ערכים, יהיה להם יותר כוח לא להיכנע ללחץ אלא לבחור את ערכיהם על פי המצפן שכבר עיצבו.

יש לעודד ילדים לשקף את תחושותיהם במצבים שבהם היינו רוצים שיהיו יותר אמפתיים, גם אם הם מרגישים את ההפך הגמור. יש לעזור להם לנתח את החוויה הרגשית ולעודד אותם להיענות לאתגר הכניסה לנעליו של אחר דרך היזכרות בחוויית אישיות שלהם

אני מבקש להדגיש שלושה כיוונים ערכיים שהם מעשה תרגום של כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו, אבל הפעם לערכים מוצהרים של הילדים. הערכים שבהם נתמקד הם אחריות אישית, אמפתיה וחשיבה ביקורתית. כווונתי לאחריות האישית כשהורים מאפשרים לילדיהם לגדול באופן עצמאי, מתוך תפישה של הילד כאדם אוטונומי, אשר כחבר במשפחה ובקהילה צריך לקחת אחריות על הצרכים והיעדים המשותפים של המשפחה, הקהילה והחברה.  וכן, זה מתחיל בדברים הכי בסיסיים כמו ללמד ילד לנקות אחרי ששיחק ולעזור לסדר את הביתף ומתקדם אט אט לאחריות גדולה יותר. חשוב לתת דוגמה אישית ולדון בחשיבותה באופן פתוח עם הילדים ולא להשתמש בהטפה וביותר מדי סמכותיות נוקשה. ככל שהילדים גדלים, יש לשתף אותם יותר ולהסביר יותר כדי להבטיח תהליכי הפנמה.

הערך השני שחשוב מאד בעיני הוא האמפתיה, וגם הוא חלק מהרחבת הרפרטואר הרגשי. עודדו את ילדיכם לבחון מצבים בחיים מבעד לעיניהם של אחרים. היכולת לעשות זאת בנויה גם על היכולת של הילד לנתח את ההתנסויות האישיות שלו כדי "לגעת" בחוויה של האחר. יש לעודד ילדים לשקף את תחושותיהם במצבים שבהם היינו רוצים שיהיו יותר אמפתיים, גם אם הם מרגישים את ההפך הגמור. יש לעזור להם לנתח את החוויה הרגשית ולעודד אותם להיענות לאתגר הכניסה לנעליו של אחר דרך היזכרות בחוויית אישיות שלהם. כשילד אינו רוצה לחלוק צעצוע עם ילד אחר, בקשו בעדינות שיבוא הצידה, אל תהיו נוקשים, קרים וסמכותיים אלא להפך, שקפו את ההתנהגות שאתם רוצים ללמד. היו חמים, חבקו אותו הסתכלו בעיניו ונסו ביחד איתו להיזכר בחוויה שלו שבה ילד אחר לא רצה לשחק איתו. למדו את ילדיכם בהדרגה לשים לב למצוקות של ילדים גם כשהם לא באינטראקציה ישירה איתם, אלא נמצאים באותו מרחב פיזי כמו לדוגמה ילד ילד דחוי שאיש אינו משחק איתו. נסו לגרום לו לדמיין את תחושותיו אילו הוא היה הילד שאיש אינו רוצה לשחק איתו ומשם עודדו אותו להפוך להיות גורם מתערב חיובי שיעזור לילד להשתלב במעגל החברתי.

ילדות, ביחד

עניינים חשובים, ביחד. תצלום: אנני ספראט

הערך השלישי הוא חשיבה ביקורתית. חשוב שילדים ילמדו לראות הכול בעין בוחנת ולחשוב חשיבה ביקורתית, שתביא אותם להתנגד לשטיפת מוח של התקשרות ולניסיונות להשפיע על התנהגותם בדרכים מתוחכמות. כדי להכין ילדים לעידן הדיגיטלי יש להבין את הערכים שהם יספגו ברשת. עלינו לבחור בגישה מאוזנת, המדגישה מצד אחד את החיובי – אינסוף אתרי מועילים – ומצד שני מבינה הפן השלילי– למשל, משחקי מחשב אלימים. ילד שאין לו סולם ערכי המאפשר לו לבחון ולהשוות בין שני הצדדים יהיה מועד למניפולציות.

דוגמה אישית

המודעות לתהליכים שעוברים הילדים יעזרו לכם להבין כיצד אתם צריך לבנות את מעטפת ההגנה של החשיבה הביקורתית בעולמכם האישי. בדוגמה האישית אתם משמשים בית ספר חשוב ביותר לחשיבה ביקורתית. נסו לתרגם את ערכיכם למעשים יומיומיים קטנים

ככלל מסכם, חשוב להדגיש שוב שהורים חייבים לתת דוגמה אישית לילדיהם. חשוב לזכור שהמלמד הוא בראש ובראשונה לומד. כולנו זקוקים לשדרוג היכולת שלנו לחשוב חשיבה ביקורתית. המודעות לתהליכים שעוברים הילדים יעזרו לכם להבין כיצד אתם צריך לבנות את מעטפת ההגנה של החשיבה הביקורתית בעולמכם האישי. בדוגמה האישית אתם משמשים בית ספר חשוב ביותר לחשיבה ביקורתית. נסו לתרגם את ערכיכם למעשים יומיומיים קטנים. זכרו שילדים לומדים ללא הפסקה, גם כשאינכם מודעים לכך. השימוש בחשיבה ביקורתית מציב רצף של אתגרים שבחלקם אנחנו נכשלים. הפתיחות והלמידה שלנו מהכישלונות יאפשרו גם לילדים להיפתח אלינו ולחלוק את האתגרים שלהם. לעומת זאת, ילד שלא ראה דוגמה חיובית לחשיבה ביקורתית יטה לחקות את חוסר החשיבה הביקורתית של הדמויות הדומיננטיות בחייו.

כלי משחק מעולה לפיתוח חשיבה ביקורתית הוא משחק ששת כובעי החשיבה שפיתח אדוארד דה בונו. במשחק זה מלמדים ילדים לנתח בעיה נתונה בעזרת כיווני חשיבה שונים. כל כובע במשחק – כחול, לבן, צהוב, שחור ירוק ואדום – מסמל אופן חשיבה אחר. כדי ליצור תהליך חשיבה טוב על הילד להשתמש בכל כיווני החשיבה ביחד. למעשה, המסקנה שלו אינה צריכה להיות "תשובה נכונה",  אלא כזו הנובעת מהבנה מורכבת שהוא עצמו יצר. הכובע הכחול הוא הכובע שמנהל את המשחק. הוא המחליט באיזה כובע להשתמש בכל רגע נתון. הכובע הלבן הוא כובע העובדות, הוא מתמקד בעובדות היבשות נטו. הכובע הצהוב עוסק בפרשנות על סמך העובדות בכיוון חיובי. הכובע השחור הוא הכובע הפסימי. הוא לוקח את אותן עובדות ושואל במבט שלילי למה לא. הכובע הירוק הוא הכובע היצירתי, הכובע המוביל את העובדות ואת מה שהכובעים הצהוב והשחור תרמו לכיוון יצירתי. הכובע האדום הוא הכובע הרגשי, שהופך את התהליך הרגשי ללגטימי לחלוטין. אין עובדות, אלא תחושות בטן שהן לגיטימיות לחלוטין כחלק מתהליך החשיבה. רצוי להשתמש בכובעים ממש ובאמצעותם ללמד את המורכבות של כיווני חשיבה שונים. המשחק עוזר להאט את קצב קבלת ההחלטות וגם להבין ולנתח תהליכי חשיבה של כל ילד ושל אחרים.

ולסיכום יש שני תסריטים באשר להשפעה הדיגיטלית על חיי ילדינו, תסריט חיובי ותסריט שלילי. בתסריט השלילי הילדים שלנו ימשיכו להיות מופצצים במסרים מסחריים מתוחכמים, הבנויים על כך שהם ימשיכו לשהות ברשת ולא יוכלו להתנגד. הם יושפעו יותר ויותר מהרצון לזכות בלייקים ודומיהם, הם יהיו קורבנות קלים למלכודות אינטרנטיות מתוחכמות. האינטרנט למעשה יעצב את ההערכה העצמית שלהם, את הזהות שלהם, את הגדרות החברות הפרטיות האינטימיות שלהם ואת כל ערכיהם. זה כבר קורה סביבנו וזה יחמיר אם לא נעזור לילדינו לנהל את חייהם באמצעות חשיבה ביקורתית. על פי התסריט החיובי, נצליח לעזור לילדינו והם ילמדו איך להשתמש ברשת באופן חיובי, מאוזן ומעצים. החשיבה הביקורתית תעזור להם לדלג על המהמורות השליליות ולהתמקד בהיבטים החיוביים והמעצימים של הרשת. כאמור, דבר זה יקרה רק אם ניקח את העתיד בידיים, נהפוך לשחקנים פעילים, נבין שחשיבה ביקורתית היא המפתח לשימוש נבון ומעצים ברשת עבור ילדינו ונתרגם הבנה זו למעשה.

 

 תמונה ראשית: קוביות סוכר, תצלום: מאי מו, unsplash.com

Photo by Mae Mu on Unsplash

המחבר מודה לטל שני וליורם מלצר על הערותיהם המועילות

מאמר זה התפרסם באלכסון ב

תגובות פייסבוק

2 תגובות על ילדים זה לא פייק

02
אהוד

כתבה מעולה! התחברתי מאוד לרעיון שטומן בחובו המחשק “ששת הכובעים”. בכללותה הכתבה כתובה בעיני, באופן נקי ויפה. לא מצאתי בה רבב, התחברתי לכל מילה ומילה.