מה עשה חומסקי בכיתה א׳?

"מה יש בשם? מה שאנו מכנים בשם ורד, בכל שם אחר היה מדיף ריח לא פחות מתוק". בשורה הקלאסית שלו ב"רומאו ויוליה", שייקספיר מכיר בכך ששם, ולמעשה כל מילה, הוא בסך הכול אוסף של צלילים המקושרים למושג. על אף שלשונות עשויות מדי פעם לבחור באונומתופיאה ולהעניק לנו את "בום" לציון פיצוץ או "מיאו" לציון היללה של החתול, לרוב המילים יש קשר אקראי למדי עם המושגים שהן מייצגות, כפי שסבור גם הבלשן האבולוציוני קני סמית' מאוניברסיטת אדינבורו במאמר משנת 2022 בכתב העת Current Directions in Psychological Science.

אם כך, כיצד אנו לומדים לכנות פרח קוצני, בעל עלי כותרת רכים, בשם "ורד" ולא באמצעות איזו סדרה אקראית אחרת של פונמות?

אנחנו לומדים שפה באמצעות שקיעה כל-כולנו בשפה שמשמשת את הקהילה הלשונית שלנו, ובכך שאנו משתמשים בשפה כדי לממש את מטרות התקשורת וכדי לגרום לכך שדברים בעולם ייעשו, אנו מייצרים נתונים לשוניים נוספים, שאנשים אחרים, בתורם, עשויים ללמוד מהם

"השפות האנושיות עוברות ללא הרף במעגל של למידה ושימוש: אנחנו לומדים שפה באמצעות שקיעה כל-כולנו בשפה שמשמשת את הקהילה הלשונית שלנו, ובכך שאנו משתמשים בשפה כדי לממש את מטרות התקשורת וכדי לגרום לכך שדברים בעולם ייעשו, אנו מייצרים נתונים לשוניים נוספים, שאנשים אחרים, בתורם, עשויים ללמוד מהם", הסביר סמית'.

התהליך הזה, המאופיין בשיתוף פעולה, מאפשר לשפות להשתנות ואפילו להתפצל אלה מאלו על פני הזמן, ועם זאת, ילדים בשלבי התפתחות שונים בדרך כלל רוכשים שליטה בשפה המדוברת המשתנה ללא הרף בלי לקבל הרבה הוראות מפורשות.

המהפכה הקוגניטיבית ותחום הבלשנות

תיאוריות למידה קלאסיות, ובכללן התניה פבלובית וביהביוריזם מבית מדרשו של סקינר, התמקדו בקשר בין גירויים ובין התגובות החיצוניות של אדם או של בעל חיים, בלי לעסוק באופן שבו הלמידה מיוצגת באורח פנימי, כך הסביר מייקל סי. פרנק, מנהל התוכנית למערכות סימבוליות באוניברסיטת סטנפורד, בראיון ל-APS Observer.

העיקר: איך מגיעים למצב המבורך הזה? תצלום: אנני ספראט

בשנות הארבעים של המאה ה-20, גישות פילוסופיות לחקר הדעת – ובראשן הפסיכואנליזה מבית מדרשו של פרויד – פינו מקומן בארצות הברית לגישה אמפירית, ניסויית, כך על פי ג'ורג' מילר מאוניברסיטת פרינסטון, בסקירה שהתפרסמה בשנת 2003 בכתב העתTRENDS in Cognitive Sciences. השינוי הזה אפשר לפסיכולוגיה להתפתח ל"מדע אובייקטיבי המבוסס על חוקי התנהגות מדעיים", כך על פי מיל, אך הוא גם גרם לחוקרים רבים בארה"ב להתרחק מחקר של תהליכים מנטליים כמו תפישה וזיכרון, מחקר שנמשך בארצות אחרות, ובהן בריטניה, שווייץ ורוסיה.

"מהפכת הנגד הקוגניטיבית בפסיכולוגיה החזירה את הדעת [ה-mind] לפסיכולוגיה הניסויית", כתב מילר, ובכך גם את ההבטחה החדשה למדע בינתחומי שיוכל להסביר הן את פונקציות הייצוג והן את פונקציות החישוב של המוח האנושי. במהפכה הזאת היה תפקיד מרכזי לבלשנים כגון נעם חומסקי מאוניברסיטת אריזונה, שקבע שכל השפות עולות מתוך מובן אינטואיטיבי של "דקדוק אוניברסלי" שקובע אילוצים קוגניטיביים על האופן שבו שפה אנושית אמורה להישמע, וכך מאפשר לילדים לרכוש במהירות את שפת אימם, בעודם גם מבינים את השפה באורח מתמטי.

כיום ישנה הסכמה רחבה ולפיה ילדים לומדים שפות על ידי יצירה של ייצוגים פנימיים הקשורים אלו לאלו ברשתות אסוציאטיביות מורכבות

כיום, כך מסביר פרנק, ישנה בתחום זה הסכמה רחבה ולפיה ילדים לומדים שפות על ידי יצירה של ייצוגים פנימיים הקשורים אלו לאלו ברשתות אסוציאטיביות מורכבות. הדבר נכון לא רק למושגים קונקרטיים יותר כמו "כלב" או "עוגייה", אלא גם למילים בעלות משמעות מופשטת יותר כמו "לא" ו"זהה", שילדים עשויים להידרש לזמן רב יותר כדי ללמוד אותן.

על פי מודלים של צבירה הייצוגים הללו נלמדים על ידי חשיפה לשונית מצטברת, אומר פרנק. כל חשיפה למילה ספציפית, בין אם היא מופנית אל הילד או פשוט נקלטת על ידי ילדה שהמילה מושמעת לידה, מתוארת לא פעם כטיפה של מים שצונחת לתוך דלי.

"בכל פעם שילד שומע את המילה, יש עוד טיפת מים בדלי. וכשהדלי מתמלא, הילד למד את המילה", אמר פרנק. המעקב אחר האופן שבו הטיפות מצטברות בדליים, והאופן שבו הצבירה עשויה להיות שונה בין משפחות בשל הסטטוס הסוציו-אקונומי השונה שלהן ובשל גורמים נוספים, עשוי לסייע לחוקרים ליצור מודלים של האופן שבו ילדים רוכשים שפה.

פרנק ועמיתיו ג'ורג' קצ'רגיס (Kachergis) ווירג'יניה מרצ'מן (Marchman), מאוניברסיטת סטנפורד, תיאור את  תהליך הלמידה הזה בהרחבה במאמר ב-Current Directions in Psychological Science משנת 2021. ילדים צעירים מאוד עשויים להיראות בהתחלה כמי שלומדים שפה באיטיות, כיוון שהם זכו לחשיפה במידה שמאפשרת להם למלא רק מספר דליים שאינם עמוקים, אך החשיפות הללו ממשיכות להצטבר עד שהדליים העמוקים יותר, שנועדו למילים קשות יותר – כמו פעלים בעלי משמעות מורכבת – מוכנים לעלות על גדותיהם, כשהתוצאה היא "התפוצצות" של אוצר מילים בקרב פעוטות רבים בסביבות גיל שנתיים.

מודלים חישוביים של צבירה

אופן אחד שבו מודלים של צבירה בכל הנוגע ללימוד שפה עשויים להיות שונים זה מזה הוא המידה שבה הם מבדילים בין מילים שנאמרות ישירות לילד לבין דיבור שילדים שומעים לידם במקרה

מעבר לקווי הדמיון הכלליים הללו, אופן אחד שבו מודלים של צבירה בכל הנוגע ללימוד שפה עשויים להיות שונים זה מזה הוא המידה שבה הם מבדילים בין מילים שנאמרות ישירות לילד לבין דיבור שילדים שומעים לידם במקרה. בעוד שמודלים מסוימים עשויים להציב את כל הדיבור כבעל ערך זהה פחות או יותר, מודלים אחרים סבורים שדיבור ישיר אל הילדים יוצר טיפה הרבה יותר גדולה שצונחת לדלי, דבר המאפשר לילדים ללמוד אוצר מילים גדול יותר במהירות רבה יותר כשהמבוגרים בחייהם מערבים אותם בשיחה.

במקרה של קונפליקטים כאלו בין מודלים מוצעים, יש ערך וטעם לשימוש במודלים מתמטיים.

"כשקראנו בספרות האקדמית הזאת, מצאנו שכולם חשבו בערך על אותם רעיונות בסיסיים, אבל הם לא הצליחו למצוא שפה משותפת, משום שלא הייתה מסגרת לתיאור ההצעות השונות באותם מונחים", אמר פרנק. "מודלים חישוביים יכולים לסייע לגבש הצעות כך שיהיה ניתן להשוות ביניהן ולבחון אותן בפועל".

לפי פרנק ועמיתיו, למידת שפה, רכישת שפה, היא תחום שמתאים במיוחד ליצירה של מודל חישובי. הסיבה לכך היא שלחוקרים קל יחסית להשתמש בטכניקות כגון ניטור סביבתי כדי לקבל מדד אובייקטיבי של החשיפה של ילדים לשפה, בניגוד לתופעות פסיכולוגיות סובייקטיביות יותר כגון האישיות, שלרוב נחקרות על ידי שימוש בנתונים של סקרים. הידיעה בדיוק לכמה מילים ולאילו סוגים של מילים ילדים נחשפים ברמה יומיומית יכולה לסייע לחוקרים בתחום הפסיכולוגיה ליצור "מודל סטנדרטי" של האופן שבו המשתנה הזה, ומשתנים אחרים, תורמים ללמידת השפה.

"אוצר המילים המוקדם מניח את היסוד להצלחה בקריאה כשילדים מתחילים ללמוד בבית הספר, כך שלאחרונה היה עניין רב בהבנת התפקיד של קלט לשוני בלמידה של הילדים. התחום הזה עורר מחלוקות רבות, ורבים תיארו את הנרטיב המדבר על 'פער מילים' ככזה המטיל סטיגמות, אבל יש גם אזור שבו יתכן שנוכל לסייע לילדים להצליח ולהתפתח, בעזרת התערבויות נכונות".

המאבק למען השיטה הפונטית

החוקרים תומכים בהחלט בשימוש בשיטה שכוללת הנחייה מפורשת של התלמידים והתלמידות בנוגע לצלילים של כל אות לפני שהם מתמודדים עם מילים, משפטים וטקסטים, בעוד שמורים ומורות רבים ממשיכים ליישם את גישת ׳השפה כמכלול׳ לקריאה בכיתה

מחלוקת נמשכת נוספת בעולם לימוד השפה נוגעת לשאלה מהי הדרך האפקטיבית ביותר ללמד ילדים לקרוא. במקרה הזה, החוקרים תומכים בהחלט בשימוש ב-phonics, שיטה שכוללת הנחייה מפורשת של התלמידים והתלמידות בנוגע לצלילים של כל אות לפני שהם מתמודדים עם מילים, משפטים וטקסטים, בעוד שמורים ומורות רבים ממשיכים ליישם את גישת "השפה כמכלול" לקריאה בכיתה, כפי שכתבו החוקרות אן קאסלס (Castles), קתלין ראסל (Rastle) וקייט ניישן (Nation) במאמר משנת 2018 בכתב העת Psychological Science in the Publlic Interest.

"האיכות וההיקף של הראיות המדעיות שיש בידינו כיום מורים על כך שמלחמות הקריאה אמורות להגיע לסיומן. אך ויכוח עז והתנגדות חזקה לשימוש בשיטות המבוססות על ראיות מדעיות – נמשכות", כתבו החוקרות.

גישת השפה כמכלול, שמתוארת כ"משחק ניחושים פסיכו-בלשני" על ידי קנת' גודמן (Goodman) מאוניברסיטת אריזונה, המצדד בשיטה, מעודדת את התלמידים להסיק משמעות של מילים מתוך רמזים הקשריים. הגישה הזאת נראית הגיונית באורח אינטואיטיבי למבוגרים שיודעים לקרוא ולכתוב מזה עשרות שנים, אך בדיוק כיוון שקריאת עיתונים ורומנים שלמים יכולה להיראות כפעולה קלה בעיניהם של קוראים מנוסים, אין פירוש הדבר שילדים מצוידים במה שדרוש להם כדי לזנק אל המים העמוקים של ההתמודדות הלשונית.

"מסקנה כזאת שקולה להתבוננות בפסנתרנים מיומנים המבצעים קונצרטים שלמים והגעה למסקנה שהוראת הנגינה בפסנתר אמורה להתנהל על ידי הושבת ילד או ילדה מול דפי תווים של יצירה של צ'ייקובסקי. החתיכה החסרה בתצרף הזה היא השאלה כיצד תהליכים כאלו מתפתחים אצל ילדים", הסבירו קאסלס ועמיתותיה.

ומערכת אלכסון שואלת: האם הממצאים תקפים גם לשפות שהכתב בהן הברתי, למשל? תצלום: בכניסה לבית ספר ברג׳סטאן, הודו, צולם על ידי: אלן אסנג׳ו

גישת לימוד השפה כמכלול מובילה ילדים ללמוד בעל פה מילים אינדיבידואליות במקום ללמוד ׳לפצח את הצופן האלפביתי׳ הדרוש כדי לקרוא מילים שהם לא ראו מעולם קודם לכן – רכיב חיוני באוריינות

בניגוד לגישה הפונטית, גישת לימוד השפה כמכלול מובילה ילדים ללמוד בעל פה מילים אינדיבידואליות במקום ללמוד "לפצח את הצופן האלפביתי" הדרוש כדי לקרוא מילים שהם לא ראו מעולם קודם לכן – רכיב חיוני באוריינות. לצורך הדגמה, קאסלס הציעה סדרה של מחקרים מאת הפסיכו-בלשן בריאן בירן (Byrne) מאוניברסיטת ניו אינגלנד ועמיתיו. הם גילו שילדים בגיל טרום בית הספר שלימדו אותם לקרוא על פי ראייה את המילים "fat" ו-"bat" לא היו מסוגלים ליישם את הידע הזה כדי להבדיל בין המילים "fun" ו-"bun" בטקסט, אלא אם כן מנהלי הניסוי לימדו אותם באורח מפורש את האותיות f ו-b בנוסף למילים הכתובות בשלמותן.

לאחרונה, משרד החינוך הבריטי דיווח שהחובה ללמד באורח פונטי באנגליה העלתה את אחוז התלמידים בני 5 ו-6 שעברו מיונים פונטיים מ-58% בשנת 2012 ל-81% בשנת 2017. באורח דומה, במחקר שנערך בשנת 2016 עם תלמידים מיותר מאלף בתי ספר, סטיבן מצ'ין (Machin) מה-London School of Economics and Political Science ועמיתיו גילו שתלמידים באוכלוסייה הכללית שזכו ללמוד בדרך הזאת הראו רמה גבוהה משופרת של הבנת הנקרה עד גיל שבע, ואילו תלמידים שדיברו אנגלית כשפה שנייה או שבאו ממשפחות מעוטות הכנסה גילו שיפור כזה עד גיל 11.

"התוצאות הללו תואמות את הדעה שהוראה מפורשת של הפונטיקה מסייעת לכל הילדים להצליח לגשת לחומר טקסטואלי בשלב מוקדם יחסים בהוראת הקריאה ושההוראה המפורשת הזאת חיונית במיוחד לחלק מהילדים", כתבו קאסלס ועמיתותיה.

חלק גדול מהפער בין הקונצנזוס המדעי לנוהגים המקובלים בכיתה נוגע לאופן שבו מדע הקריאה העביר את מסקנותיו לציבור, כך לדעת החוקרים. על אף שיש שפע של מקורות מחקריים המראים את התועלת שבגישה הפונטית, בהזדמנויות נדירות בלבד הוצגו הממצאים הללו לאנשים מן השורה באורח ידידותי, כלומר באופן שיבהיר מדוע הגישה הפונטית עובדת וכיצד אסטרטגיית הלמידה הזאת תומכת באוריינות.

"מדעני קריאה, מורים ומורות, וגם הציבור יודעים כולם שקריאה דורשת יותר ממיומנות בתחום האלף-בית", הסבירו קאסלס ועמיתותיה. "אנו מאמינות שמיעוט הדיון ביחס לתהליכים שמעבר לפונטיקה תרם להתנגדות הנמשכת לשימוש בפונטיקה בשלבים הראשונים של לימוד הקריאה".

הגישה הפונטית אינה מיועדת להיות התחנה הסופית עבור ילדים שלומדים לקרוא. לעומת זאת, היא מספקת בסיס של התאמה בין צליל וסמל שעליו התלמידים יכולים להיסמך כדי להתקדם לזיהוי מילים ברמה הגבוהה יותר ולהבנה של טקסטים שלמים.

בנוסף להתבוננות בהתנהגות בפועל של הילדים בכל הנוגע לקריאה, בסיטואציות של ניסויים, המחקר שנערך על ידי בירן ועמיתיו, ושתואר לעיל, מדענים מתחום הפסיכולוגיה עושים שימוש במידול חישובי כדי להשוות תיאוריות קריאה שונות אלו לאלו ולנתונים מהנבדקים. תוכניות המחשב הללו מקודדות כך שהן מזהות מחרוזות של אותיות תוך שימוש ב"טרנספורמציות" שונות שמייצגות תהליכים קוגניטיביים שונים שתומכים בקריאה, כולל תערובת של זכירה של מילים שלמות והיגוי פונטי.

ילדים הופכים לקוראים בשטף כשהם יכולים להסתמך בעיקר על מובן ישיר, אם כי אפילו מבוגרים מסתמכים על היגוי פונטי כשהם נתקלים במילה חדשה או לא מוכרת

"כל המודלים מתכנסים בכך שהם מייצגים שני תהליכי מפתח קוגניטיביים בקריאה של מילים: אחד המערב תרגום של איות של מילה לצליל שלה ומשם למשמעות, ואחר שכרוך בהשגת גישה למשמעות באורח ישיר מתוך הכתיב, ללא הדרישה לעשות זאת דרך פונולוגיה", כתבו החוקרות.

ילדים הופכים לקוראים בשטף כשהם יכולים להסתמך בעיקר על מובן ישיר, אם כי אפילו מבוגרים מסתמכים על היגוי פונטי כשהם נתקלים במילה חדשה או לא מוכרת.

התמודדות עם דיסלקציה

רכישת מיומנויות הקריאה הללו יכולה להיות קשה במיוחד לילדים עם דיסלקציה, לקות התפתחותיות שמפריעה ליכולת לזהות אותיות ומילים והקיימת בעד 10% מהאוכלוסייה הכללית, כפי שכתבו יוהנס ציגלר, קונרד פרי ומרקו זורזי במאמר משנת 2020 בכתב העת Current Directions in Psychological Science. למרבה המזל, העבודה של ציגלר ועמיתיו מצביעה על כך שמידול חישובי יכול לשמש לא רק כדי לבחון כיצד דיסלקציה מפריעה לקריאה, אלא גם כדי לזהות אילו התערבויות תהיינה כנראה היעילות ביותר עבור כל תלמיד.

"ילדים מגיעים למשימה של לימוד קריאה כשיש ביניהם הבדלים אינדיבידואליים גדולים במיומנויות בתחומי אוצר המילים, הפונולוגיה והכתיב", כתבו החוקרים. "אנו מאמינים שמידול חישובי מותאם אישית יהיה בעל תפקיד חשוב לא רק באיתור המוקדם של דיסלקציה אלא גם בהקשר של התערבויות מבוססות-ראיות".

בדומה למודלים שתוארו לעיל, תיאוריית הקריאה המדברת על פענוח פונולוגי ולימוד עצמי גורסת שילדים מתחילים ללמוד לקרוא שפה אלפביתית על ידי כך שמלמדים אותם מפורשות למפות צלילים לאותיות, ואז הם מוכנים להתחיל ללמד את עצמם מילים באורח עצמאי יותר, כך לדברי ציגלר ועמיתיו. יחד עם זאת, קוראים וקוראות חדשים עשויים עדיין להזדקק לעזרה בלימוד מילים שאינן תואמות את כללי ההגייה הרגילים. למשל, באנגלית, כ-20% מהמילים – כמו yacht ו-choir – נהגות באורח לא רגיל ויתכן שקוראים יצטרכו שמישהו ילמד אותם את ההגייה שלהן באורח מפורש.

המודל החישובי של ציגלר ועמיתיו מייצג את התהליך הזה ככולל את ההבנה של הקורא של האותיות והפונמות, שמוזנות דרך רשת של פענוח ככל שהקורא מפתח של הלקסיקונים של ההגייה ושל הכתיב הדרושים כדי להפוך לקורא שוטף.

המודלים החישוביים הייעודיים זיהו את ההגייה הנכונה של קבוצת מילים ברמה דומה של דיוק כפי שהילד זיהה אותה

במחקר משנת 2019, החוקרים השתמשו בגורמים הללו כדי לחזות כיצד 388 ילדים עם דיסלקציה יתפקדו בסדרה של משימות של קריאה בקול רם. נתוני הקלט של ציגלר ועמיתיו אספו נתונים על כל ביצוע של כל ילד במטלות הגייה, כתיב ואוצר מילים. תוך שימוש בקלט הזה, המודלים החישוביים הייעודיים זיהו את ההגייה הנכונה של קבוצת מילים ברמה דומה של דיוק כפי שהילד זיהה אותה.

בעוד שמודלים קודמים של דיסלקציה הורו על כך שקריאה מופרעת או מוגבלת על ידי חסר בהגייה או בכתיב, ציגלר ועמיתיו מצאו שמודל רב-חוסרים היטיב הרבה יותר לחזות את ההתנהגות בפועל של הילד בקריאה.

"חשוב לשים לב שאף כי הנתונים האנושיים הצביעו על התאמה בלבד, הקשר בין חוסרים ובין תוצאות במודל הוא קשר סיבתי ואפשר להשתמש בו כדי להסיק תחזיות אמפיריות", הוסיפו החוקרים. "מודלים מותאמים אישית כאלו יכולים לשמש כדי לחקור כיצד שינוי היעילות של רכיב אחד באמצעות התערבות יכול לשנות את ביצועי הקריאה עבור ילד מסוים".

השפה, בין אם בדיבור ובין אם בקריאה, היא כלי שמשתנה וצומח תדיר, אך העבודה של ציגלר ושל חוקרים נוספים מראה שבכל זאת יתכן שאפשר להצביע על האופן שבו היא פועלת בלב-ליבה. בעוד עשרות שנים, הפרח שאנו מכנים בשם "ורד" אולי ייקרא בשם אחר לחלוטין, אך המדענים בתחום הפסיכולוגיה ידעו יותר מאי-פעם על התהליכים שמעורבים באופן שבו אנו לומדים לומר את המילה.

מקורותCarroll, P., & Traylor, J. (2020). The history of psychology—The cognitive revolution and multicultural psychology [MOOC chapter]. Introduction to Psychology. Lumen Learning.https://courses.lumenlearning.com/waymaker-psychology/chapter/reading-the-cognitive-revolution-and-multicultural-psychologyCastles, A., Rastle, K., & Nation, K. (2018). Ending the reading wars: Reading acquisition from novice to expert. Psychological Science in the Public Interest, 19(1), 5–51. https://doi.org/10.1177/1529100618772271  Decision Lab. (n.d.) The Whorf hypothesis. https://thedecisionlab.com/reference-guide/linguistics/the-whorf-hypothesis  Kachergis, G., Marchman, V. A., & Frank, M. C. (2021). Toward a “standard model” of early language learning. Current Directions in Psychological Science, 31(1), 20–27. https://doi.org/10.1177/09637214211057836  Miller, G. A. (2003). The cognitive revolution: A historical perspective. Trends in Cognitive Science, 7(3), 141–144. https://doi.org/10.1016/S1364-6613(03)00029-9  Smith, K. (2022). How language learning and language use create linguistic structure. Current Directions in Psychological Science, 31(2), 177–186. https://doi.org/10.1177/09637214211068127  Ziegler, J. C., Perry, C., & Zorzi, M. (2020). Learning to read and dyslexia: From theory to intervention through personalized computational models. Current Directions in Psychological Science, 29(3), 293–300. https://doi.org/10.1177/0963721420915873  

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

המאמר פורסם במקור ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

תמונה ראשית: אבני משחק של אותיות ב-Scrabble, תצלום: ז׳ן הו, unsplash.comPhoto by Zhen Hu on Unsplash