מה שלמדתי ממפוח עלים

כשקבוצת אזרחים מתארגנת היטב, מגלה מחויבות, מתייצבת פיזית היכן שצריך ופועלת בחוכמה, אפשר להשיג הישגים לטובת הכלל: סיפור על מפוחי עלים עם לקח דמוקרטי כללי
X זמן קריאה משוער: 12 דקות

זמן רב חשבתי שהבעיה אצלי בראש. בילדותי ובנעוריי, ידעתי שסוג מסוים של רעש הוא הסוג שעלי להימנע ממנו. בלנדרים במטבח, מייבשי שיער בחדר האמבטיה, שואב אבק שפועל ברחבי הבית – כולם יצרו צליל חזק ויבבני שנוכח החיווט הספציפי שקיים אצלי בין האוזניים והמוח, מנע ממני מלחשוב על דבר פרט לצליל הנורא עצמו, כל עוד הוא המשיך להישמע. במשך השנים אימצתי לעצמי שגרת חיים: השתמשתי באטמי אוזניים יעילים במיוחד אם היה עלי לכתוב או להתרכז במשהו בעודי יושב במקום רועש במיוחד. במקרים קשים במיוחד, לאטמי האוזניים הוספתי גם אוזניות מבטלות רעש.

...ואז נודעו לי דברים אחדים ששינו את התפישה שלי הן ביחס למפוחי עלים ובמידה מסוימת גם ביחס לפוליטיקה

עם חלוף הזמן, מערכת ההגנה הכוללת אטמי אוזניים בתוספת אוזניות הפכה לציוד של קבע כשאני כותב. והסיבה לכך הייתה שהשימוש במפוחי עלים המופעלים בדלק בשכונה שלי בוושינגטון הבירה התרחב משעות אחדות בשבוע בקטע מרובה העלים ביותר בסתיו, למצב שבו המכשירים הללו מופעלים ברוב ימות השבוע, על פני רוב השבועות בשנה. הדבר קרה תודות לעלייתה של אופנה "המראה המטופח" שצוותי גינון עכשוויים מצופים להגיע אעליו. אחד הנושאים הוותיקים ביותר שלי כעיתונאי הוא כיצד שינויים בטכנולוגיה מאלצים בני-אדם להתאים את הרגליהם ואת פרנסותיהם. חשבתי שאני עושה את חלקי בכך שאני משתמש בציוד שמאפשר לי לעסוק בעבודתי בעוד אחרים עוסקים בשלהם. נראה היה שיש בכך אפילו בונוס: בעוד חלקים אחרים בגופי נשחקים כפי שאפשר לצפות לאור גילי המתקדם, השמיעה שלי נותרה חדה. ואז נודעו לי דברים אחדים ששינו את התפישה שלי הן ביחס למפוחי עלים ובמידה מסוימת גם ביחס לפוליטיקה.

רעש, אוזניות

בעולם כה רועש, לפעמים אוזניות לא מספיקות. תצלום: איפנג צ'ונג

דבר אחד שלמדתי קשור לטכנולוגיה של מפוחי העלים. עוצמת הרעש הגבוהה שלהם, שזמן רב ראיתי בה את התכונה הבולטת ביותר שלהם, היא רק ההיבט יוצא הדופן השני שלהם. הפלא האמיתי הוא העובדה שהטכנולוגיה שלהם היא כמעט בגדר מאובן קדמון. וכיוון שהטכנולוגיה כל כך גסה וישנה, רמת הזיהום שהם גורמים לה אדירה מעבר לכל שיעור.

בימינו, כשאנו נתקלים במנועים, אנחנו בדרך כלל רואים תוצר של עשרות שנים של עבודה קשה שמטרתה להשיג יעילות רבה יותר. הדגמים האחרונים של מנועי סילון על בסיס טורבינה הם יעילים עד 80 אחוז יותר  ממקביליהם משנות ה-50. תחנות כוח הפועלות על גז טבעי אמנם פולטות יותר פחמן מאשר מתקנים סולריים או כאלו הפועלים באמצעות הרוח, אך הן פולטות מחצית מכמות הפחמן לעומת תחנות כוח המופעלות בפחם. כיום, המכונית הממוצעת בארצות הברית יעילה בכמעט 200 אחוזי לעומת מקבילתה משנות ה-50, ופליטות הגזים הגורמות לערפיח ושמקורן במכוניות נמוכות בכ-99 אחוז.

החריג הבולט הוא מכונה שאנו נתקלים בה בעיקר בציוד שנועד לטפח מדשאות וגינות: "מנוע שתי פעימות", מנוע ותיק וצנוע. הוא פשוט יותר, זול יותר וקל משקל יותר ממנועים בעלי ארבע פעימות המצויים ברוב המכוניות, ויש לו יחס כוח/משקל טוב יותר. אך הוא הרבה יותר מזהם ופחות יעיל בצריכת הדלק, כיוון שהוא מתוכנן כך שהוא מערבב יחד תערובת של דלק ושמן בתא הבעירה, ולאחר מכן יורק החוצה עד שליש ממנה כאירוסול לא שרוף. אם ראיתם "טוק-טוק", אותן מוניות רועשות שנראות כמו תלת-אופן במקומות כמו בנגקוק וג'קרטה, עם עשן סגול העולה מצינור המפלט שלהן, ראיתם מנוע שתי פעימות בפעולה.

חוקרים מצאו שכל מטר מעוקב של פליטה מצינור המפלט מטוסטוס עם מנוע שתי פעימות העומד במקום הכיל מזהמים ברמה הגבוהה פי 60,000 מהרמה הבטוחה

אך אינכם עתידים לראות עוד הרבה מוניות כאלו בערים הללו, כיוון שממשלות באסיה ובמקומות אחרים אוסרות על השימוש במנועי שתי פעימות ודוחקות אותם להיעלם מן העולם, כדי להקטין את רמת הזיהום. ב-2014, מחקר שהתפרסם בכתב העת Nature Communications גילה שפליטות VOC (סוג של גזי פחמן שיכול לגרום לערפיח ולהזיק לבני-אדם) היו בממוצע גבוהות פי 124 במנועי שתי פעימות בטוסטוסים העומדים במקום לעומת רמת הפליטה של הגז ממשאית או ממכונית. ביחס לבנזן (Benzene), מזהם הגורם לסרטן, החוקרים מצאו שכל מטר מעוקב של פליטה מצינור המפלט מטוסטוס עם מנוע שתי פעימות העומד במקום הכיל מזהמים ברמה הגבוהה פי 60,000 מהרמה הבטוחה. במידה רבה, מנועי שתי פעימות נעלמו מהטוסטוסים, מהאופנועים הקלים וממנועי השטח הנמכרים בשוק האמריקני. רגולטורים ברחבי העולם דוחפים את מנועי שתי הפעימות הישנים יותר לפח הזבל של ההיסטוריה.

וספה, מנוע שתי פעימות

נוסטלגית ורעילה מאוד. תצלום: קיארה לואה.

הירידה בשמיעה שממנה סובלים צעירים ומבוגרים רבים נגרמת במידה רבה על ידי עלייה ברמות הרעש הסביבתי בערים – צופרים, תנועת כלי הרכב, עבודות בנייה ומפוחי עלים – דבר שעלול לגרום לשורה של הפרעות, מלחץ דם גבוה ועד לדיכאון ומחלות לב

אלא שהמנועים הללו ממשיכים להיות הכוח המניע מאחורי משבי הרוח במהירות של יותר מ-300 קמ"ש הנפלטים ממפוחי עלים הנשאים על גבם של גננים. כקטגוריה, מדובר בנישה צרה. אך השפעתן של המכונות הקטנות הללו גדולה. ב-2017, מועצת משאבי האוויר של קליפורניה (California Air Resources Board) פרסמה אזהרה שנראית מדהימה, אך איש לא ערער עליה: עד שנת 2020, מפוחי עלים, מכסחות דרש וציוד דומה המופעל בדלק בקליפורניה עתידים לגרום ליותר זיהום של האוזון מכל מיליוני המכוניות בקליפורניה ביחד. עד כדי כך מזוהמים מנועי שתי הפעימות. והמכוניות הפכו לנקיות עד כדי כך.

ובכן, זה דבר אחד שלמדתי על מפוחי עלים המופעלים בדלק. הדבר השני שגיליתי הוא הנזק שמפוחים העלים גורמים לשמיעה. מובן שהדאגה העיקרית של קהילת הבריאות הציבורי כיום אינה מפוחי עלים, אלא מגפת האופיואידים, וכן התמכרויות מסוגים אחרים. הדאגה השנייה לאחר מכן היא השמנת היתר, וכן סוכרת ונגעים אחרים הנגרמים בגלל השמנת היתר. אך באותה רשימה, עולה במהירות גם תופעת אובדן השמיעה. לפי דו"ח משנת 2017, מטעם המרכזים לבקרה על מחלות ומניעתן (Centers for Disease Control and Prevention), רבע מן האמריקנים בין הגילים 20 ו-69 שדיווחו על שמיעה טובה עד מצוינת, למעשה סובלים מירידה בשמיעה. הבעיה נגרמת במידה רבה על ידי עלייה ברמות הרעש הסביבתי בערים – צופרים, תנועת כלי הרכב, עבודות בנייה ומפוחי עלים – דבר שעלול לגרום לשורה של הפרעות, מלחץ דם גבוה ועד לדיכאון ומחלות לב. "בראשית דרכי, הייתי נתקל באנשים בשנות ה-60 שלהם, עם בעיות שמיעה", כך אומר רוברט מאיירס (Robert Myers), מומחה אף-אוזן-גרון באוניברסיטת אילינוי בשיקגו. "כעת אני רואה את הבעיה בקרב אנשים בשנות ה-40 שלהם".

מפוחי עלים הם ערמומיים במיוחד. משהו בצליל שלהם משך את תשומת לבי כבר מזמן

מפוחי עלים הם ערמומיים במיוחד. משהו בצליל שלהם משך את תשומת לבי כבר מזמן. מחקר ביוזמת ג'יימי בנקס (Jamie Banks), מדענית ומייסדת Quiet Communities, ארגון ללא כוונות רווח מאזור בוסטון, כימת את העניין. מהנדסים אקוסטיים מחברת האדריכלות Arup השוו בין מפוחים המופעלים בדלק לעומת מפוחים המופעלים בסוללות, שרמות הרעש שלהם, לפי טענת היצרן, זהות. הניתוח שלהם הראה שמפוחים המופעלים בדלק יוצרים הרבה מאוד "אנרגיית קול" בטווח התדרים הנמוך. העניין עשוי להיראות לא מזיק – הרי מי לא אוהב צליל בס עמוק במוזיקה? – אך יש לו השלכות מפתיעות. צליל התדר גבוה – זמזום של יתוש, מקדחה של רופא שיניים – מושך את תשומת לבנו, אך הוא אינו מגיע רחוק. הוא צונח במהירות עם המרחק ומתקשה לחדור מחסומים. אם אתם בחדר הסמוך, יתכן שלא תשמעו אותו כלל. לעומת זאת, רעש בתדר נמוך הוא בעל יכולת חדירה גדולה: הוא חוצה קירות, מחסומי בטון וגם סוגים רבים של התקנים להגנה על השמיעה. המחקר האקוסטי גילה שבשכונה המאוכלסת בצפיפות, מפוח הפועל על דלק שמסווג כיוצר 75 דציבל בערך, יכול להשפיע על מספר בתים גדול פי 15 לעומת מפוח המופעל בסוללה היוצר את אותם 75 דציבל.

נזקי שמיעה הם עניין מצטבר. כשהתאים הזעירים באוזן הפנימית, הנראים כשערות זעירות, ונועדו לחוש בצליל, והמכונים stereocilia, ניזוקים – בדרך כלל בגלל חשיפה ממושכת לצלילים ברמה של 85 דציבל ומעלה – הם לרוב נהרסים ללא תקנה. גננים (ובעלי הבתים) שמשתמשים במפוחים המופעלים בדלק, במרחק של חצי מטר מאוזניהם, מייצרים רעש של 100 דציבל ויותר, בשימוש במפוחים החזקים ביותר. מאיירס אמרה לי: "בכל פעם שאני רואה את צוותי העובדים הללו, אני חושבת לעצמי: בעוד עשר שנים, הם יהיו בדרך לחירשות בטרם עת".

מפוחי עלים

הם ישלמו את המחיר, וגם אנחנו. תצלום: אד דאננס.

בשלושת העשורים מאז שמפוחים הנישאים על הגב נעשו פופולריים, לפחות 100 ערים בארה"ב אסרו על השימוש בהם או הגבילו אותו. רוב הערים הללו הן בקליפורניה, כיוון שקליפורניה היא המדינה היחידה שלרשויות שלה יש הסמכות לקבוע את הסטנדרטים הרצויים להן בתחום זיהום האוויר. לאור סטנדרטים של זיהום אוויר שהיו אגרסיביים יותר מאשר במדינות אחרות, קליפורניה זכתה לטיפול מיוחד ב"חוק האוויר הנקי" (Clean Air Act), כשהוא עבר ב-1970. ביתר ארה"ב, החוק מעניק את הסמכות לקבוע את הסטנדרטים לממשל הפדרלי, כלומר למעשה לרשות להגנה על הסביבה (Environmental Protection Agency, EPA).

בהתחשב במצבה של ה-EPA, אפשר להבין אם מי שרוצים לקבוע רגולציה למפוחי עלים מרימים ידיים בייאוש. אך רצה הגורל ויש דרך אחרת, לגיטימית מבחינה מדעית וחוקית, לתקוף את העניין: לפעול נגד מפוחים המופעלים בדלק לא כיוון שהם מזהמים אלא כיוון שהם יוצרים רעש רב כל כך.

החל ב-2013 אשתי דב ואני נסענו ברחבי ארה"ב כדי לדווח על סיפורים שעניינים שיפור התנאים המקומיים, סיפורים שדומה שהתחילו תמיד באמירה מסוג "תהיתי למה העיירה שלי לא..., אז החלטתי להיות מעורב". במשך שנים היינו מעורבים שנינו בבתי הספר של ילדינו ובקבוצות הספורט שהם נטלו בהן חלק. אבל תהינו מדוע העיר שלנו – וושינגטון – אינה עושה משהו נגד הסכנה שבמפוחי עלים, נוכח הפתרון הברור שהיה זמין. הצטרפנו לקבוצה שכונתית קטנה – שבשיאה בקושי מנתה עשרה אנשים – כדי לנסות להשיג שינוי ברגולציה או בחקיקה, תוך שאנחנו משתמשים ברעש כנימוק, ולא בזיהום האוויר.

בנובמבר 2015 זכינו להצלחה הראשונה שלנו, כחברי שהוועדה המייעצת השכונתית שלנו – יחידת השלטון המקומית הזעירה ביותר במחוז קולמביה – הצביעו 8 נגד אחד לטובת הפסקה הדרגתית של השימוש במפוחי עלים המופעלים בדלק. (הקול המתנגד בא מליברטריאני שהתנגד לכל רגולציה שהיא, כעיקרון). במבט לאחור, הבקשה שעלתה בעקבות ההצבעה הייתה זהירה להדהים. פשוט ביקשנו שהחברה מטעמנו במועצת העיר, מרי צ'ה, תקדם חקיקה שתקבע איסור כזה. כך היא עשתה. העניין לא התקדם בכלל עד סוף הקדנציה של מועצת העיר ב-2016. ב-2017 היא שוב קידמה את היוזמה. במשך 18 החודשים שלאחר מכן, עודדנו בהצלחה יותר משליש מכל המועצות השכונתיות בעיר, המייצגות שבעה מתוך שמונת הרבעים בבירה, לקדם פעולה של מועצת העיר בנוגע להצעת החוק. כל מי שמודע לקווי ההפרדה הגזעיים, הכלכליים והאחרים בוושינגטון יכול להעלות בדעתו כמה ארגון, פעילות והסבר נדרשים כדי להשיג תמיכה רחבה כל כך.

שני לוביסטים של התעשייה אמרו שחדשנות בשוק ו"שימוש אדיב" במפוחי עלים הם התשובה. חברי המועצה האזינו לשניים, והיה ברור שקשה להם להאמין למשמע אוזניהם

ביולי 2018, יו"ר מועצת העיר, פיל מנדלסון, זימן שימוע כדי לדון בחוק. כמעט עשרים עדים דיברו לטובת ההצעה. היו בהם חברים בקבוצה שלנו וכן מדענים, רגולטור לשעבר, מהנדס אקוסטי, נציגים של מועדונים ואגודות, אזרחים ותושבים מהשורה, מעצבי גינות שעברו למפוחי המופעלים בסוללות בלבד. מול כל אלו ניצבו שני לוביסטים של התעשייה, שאמרו שחדשנות בשוק ו"שימוש אדיב" במפוחי עלים הם התשובה. חברי המועצה האזינו לשניים, והיה ברור שקשה להם להאמין למשמע אוזניהם. בסתיו, המועצה כולה אישרה את החוק, פה אחד. בדצמבר, ראש העיר וושינגטון, מיוריאל בראוזר (Muriel Browser) חתמה על החוק. מינואר 2022, השימוש במפוחי עלים המופעלים בדלק יהיה מנוגד לחוק בכל רחבי וושינגטון הבירה.

לאחר עשרות שנים של כתיבה על פוליטיקה לאומית, אני סבור שההתנסות לימדה אותי לקחים אחדים בנוגע לפוליטיקה מקומית. יתכן שהלקחים מובנים מאליהם, אבל הם ברורים מאוד.

אנדרטה, מלחמה, וושינגטון

בוושינגטון מנציחים מלחמות גדולות, אבל אפשר לנצח גם במאבקים מקומיים חשובים. תצלום: בריטני קולט.

ראשית: חשוב להופיע, לבוא. הקבוצה שלנו נפגשה פיזית מדי שבועיים או שלושה במשך יותר משלוש וחצי שנים. מי שהיה אולי החבר המתמיד והפעלתן ביותר שלנו, עורך דין, הציג חומרים בעשרות פגישות של מועצות שכונתיות. היכרנו את יועצי החקיקה והאחראים ללוח הזמנים עבור רבים מ-13 חברי מועצת העיר וושינגטון.

להחזיק בעובדות גם הוא עניין חשוב. כן, אפילו בארה"ב של ימינו. בראשית התהליך, התחושה הייתה ש-99 אחוז מהכיסוי העיתונאי והתגובות ברשת היו של לגלוג, בסגנון "נו, באמת, בעיה של העולם הראשון!". זה השתנה. הוושינגטון פוסט, הניו יורק טיימס, הוול סטריט ג'ורנל והוושינגטון מונת'לי, וכן פרסומים אחרים, הפנו את תשומת הלב לבעיית מפוחי העלים, ולעתים קרובות טענו שיש לאסור על השימוש במפוחים הפועלים בדלק. רמת הלגלוג האוטומטי ירדה לכדי כ-5 אחוזים ממה שהייתה, בקרב מי שפינו זמן כדי להקשיב לעובדות. כעת הם מבינים שרעש הוא העשן מיד שנייה של ימינו.

אל תתקעו במוסכמות, ב"חוכמה המקובלת". היא חוכמה עד שלב מסוים, ואז היא אולי לא חוכמה וגם לא מקובלת

מומנטום, טכנולוגיה וגם תזמון הם גורמים חשובים. לכל אורך הדרך דאגנו מפני האפשרות שתעשיית הגינון תארגן מאמץ לוביסטי גדול נגד החוק, אך היא לא עשתה כן. כמעט כולם בתעשייה יודעים שבעוד 10 שנים, כמעט כל מפוחי העלים יפעלו באמצעות סוללות. אחד הטיעונים שלנו היה שאנחנו פשוט מזרזים תהליך שעתיד להתרחש ממילא.

חשוב שתהיה דמות מובילה. במפגש של "פגוש את חבר המועצה", בבוקר יום שבת גשום בסתיו של 2015, מארי צ'ה אמרה שהיא תישאר לצדו של החוק המוצע, אם היא תוכל לסמוך על כך שאנחנו נופיע. אנחנו עשינו את החלק שלנו, והיא עשתה את שלה – והלכה עם העניין עד הסוף.

גם למזל יש חשיבות. במסע הראשון שלו במועצת העיר, החל ב-2016, החוק של צ'ה הועבר לוועדה שיושב הראש שלה היה חבר מועצה שהגישה שלו להצעות חוק רבות הייתה פשוט "אז מה יצא לי מזה?" להפתעת הכול, וכנראה גם להפתעתו שלו, יריב בעל סיכויים מעטים לכאורה גבר עליו בבחירות המוקדמות לקראת בחירות 2016.

הלקח הסופי הוא זה: אל תתקעו במוסכמות, ב"חוכמה המקובלת". היא חוכמה עד שלב מסוים, ואז היא אולי לא חוכמה וגם לא מקובלת. כולם אומרים שבוושינגטון אי-אפשר להזיז כלום. בפעם הזאת, כולם טעו.

 

ג'יימס פאלוז (James Fallows) הוא כותב קבוע ב"אטלנטיק" מסוף שנות ה-70. פאלוז כתב רבות ממקומות שונים בעולם ואף עבד תקופה מסוימת ככותב הנאומים הראשי של הנשיא קרטר. ג'יימס פאלוז ואשתו, דבורה פאלוז, הם המחשבים של הספר Our Towns: A 100,000-Mile Journey Into the Heart of Americaשראה אור בשנת 2018 והיה לרב-מכר, וגם שימש כבסיס לסרט תעודי ב-HBO.

כל הזכויות שמורות לאלכסון.Copyright 2018 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency.The original text was published here.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי.

תמונה ראשית: מפוח עלים. תצלום: Carlo Franco, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ג'יימס פאלוז, Atlantic.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על מה שלמדתי ממפוח עלים

02
סגן אלוהים

אלוהים - אתה מעל לכל. חבל שבעוד שנים אחדות לא תוכל לשמוע את המחמאה הזו. בישראל יש חוק איסור שימוש במפוח עלים אבל מי הפסיקו? רק עובדי הקבלן העירוני בשכונת רמת הכרם בירושלים. פנייה למנהל האיזור כפתה על הגננים להפסיק. יש גם במנגנון העירוני אנשים שומרי חוק והגונים.

03
קרובי כרוב סגול

שטויות כדי שלא נעסוק בנושאים חשובים, אני גנן כל הכלים שלי עובדים על חשמל והם שקטים להפליא. כשרוצים שהציבור לא יעסוק בנושאים חשובים מעסיקים ומטרידים את הציבור בשטויות.

    05
    ענבל

    נראה לי שלא ממש הבנת על מה הכתבה. היא על דבר שצריך וחסר מאוד: התארגנות של אזרחים מהשורה כדי לשפר את החיים של כולם. לא חשוב?