מי יתרום לי לב?

בשעת דחק, סביר שרובנו יחשוב שחיי אדם עדיפים על חיים של יצור אחר. ובכל זאת: אפשר לטעון אחרת, ואפילו צריך
X זמן קריאה משוער: 19 דקות

בינואר 2022, הושתל בחזהו של גבר בן 57 מבולטימור לב של חזיר. השתלה ממין אחר (Xenotransplantation) משתמשת בבעלי חיים שאינם אנושיים כמקור לאיברים עבור בני אדם. הרעיון להשתמש למטרה זו בבעלי חיים עשוי אמנם להיות מטריד, אבל בני אדם רבים סבורים שזו הקרבה ראויה, בתנאי שנוכל לשכלל את הטכנולוגיה (האיש מת חודשיים לאחר מכן). כפי שאמרו בשנה שעברה הביו-אתיקנים ארתור קפלן וברנדן פרנט: ״רווחת בעלי החיים חשובה, בוודאי, אבל לחיי בני האדם יש ערך מוסרי גדול יותר״.

אנחנו הורגים יותר ממאה מיליארד בעלי חיים הנמצאים בשבי מדי שנה, לצרכי מזון, ואנחנו הורגים כנראה למעלה מטריליון חיות בר בשנה למטרות דומות, ואנחנו משתמשים באותו תירוץ: לחיי בני האדם יש משקל מוסרי גבוה יותר

ברור שהשתלה ממין אחר אינה המעשה היחיד שבו בני האדם כופים על בעלי חיים אחרים משא שנועד להביא לנו תועלת. אנחנו הורגים יותר ממאה מיליארד בעלי חיים הנמצאים בשבי מדי שנה, לצרכי מזון, ואנחנו הורגים כנראה למעלה מטריליון חיות בר בשנה למטרות דומות. אנחנו אמנם לא טורחים להצדיק את המעשים הללו לעתים קרובות מאוד, אבל כשאנחנו עושים זאת, אנחנו משתמשים באותו תירוץ: לחיי בני האדם יש משקל מוסרי גבוה יותר.

האם זה נכון?

מרבי בני האדם מתייחסים לרעיון עליונותם של בני האדם כמובן מאליו. וזה הגיוני, משום שהמחשבה שאנחנו חושבים יותר מבעלי חיים אחרים מועילה לנו. אבל עדיין כדאי לבחון אותה באורח ביקורתי. האם ניתן להצדיק את הרעיון שישנם חיים שיש להם, באופן כללי, ערך מוסרי גבוה משל אחרים, ושלחיי אדם בפרט ישנו ערך מוסרי גבוה מאשר לחייהם של מי שאינם בני אדם? ואפילו אם כן, האם מכאן נובע שעלינו להעדיף את עצמנו במידה גדולה כל כך, כפי שאנחנו נוהגים כעת?

פילוסופים של המוסר מעלים לעתים טיעונים המבוססים על יכולות, כדי לבנות על פיהם מדרג של מינים. למשל, בספרה משנת 2019 How to Count Animals, More or Less טוענת שלי קגן (Kagan) כי עלינו להעניק ערך מוסרי רב יותר לאינטרסים האנושיים, כי יש לנו יכולת גבוהה יותר לפעולה מכוונת מאשר לבעלי חיים אחרים. לי יש יכולות קוגניטיביות שאין לחזיר, ולכן יש לי אינטרסים שאין לו. יש לי גם יכולת להביע שמחה וסבל בעוצמות גבוהות משל החזיר, ולכן יש לי, לעומת חזירים, עניין רב יותר בכל הקשור ברווחתי.

חזיר, אישה

לשניהם יש אינטרסים, שניהם רוצים רווחה וחיים טובים. תצלום: בן מאטר

פילוסופים של מוסר גם מציעים אפשרות ליצור היררכיה של מינים בהתאם לטיעונים הקשורים למערכות יחסים. למשל, בספרו משנת 2001 Defending Animal Research, טוען ברוך ברודי (Brody) שעלינו להעניק לאינטרסים האנושיים משקל רב יותר כי יש לנו קשרים מיוחדים ותחושה של סולידריות עם בני מיננו. על פי השקפה זו, עלינו ״לייחס פחות חשיבות״ מהאינטרסים של בעלי חיים שאינם אנושיים, מאותה סיבה שעלינו לייחס פחות חשיבות מהאינטרסים של הדורות העתידיים: בתוך כל קטגוריה יש לנו חובות מיוחדות שאינן קיימות בין קטגוריות.

בתגובה לטיעונים אלה ודומיהם, ישנם פילוסופים של המוסר שטוענים שעלינו לדחות כליל את סידור המינים בהיררכיה. למשל, בספרה משנת 2018 Fellow Creatures, כריסטין קורסגארד (Korsgaard) טוענת כי לרוב אין טעם לשאול אם לאדם או לחזיר יש חיים טובים יותר, כי לכל מין של בעל חיים יש צורת חיים אחרת, ואנחנו יכולים להעריך את טיבם רק ביחס למדדים של אותה צורת חיים. השוואה בין בעלי חיים לחזירים היא, לכן, חסרת טעם.

אפילו אם נקבל את היררכיית המינים מטעמים של הבדלים ביכולות ובמערכות יחסים, עדיין לא נובע מכאן שהתפישה שלנו את עצמנו כיוצאי דופן מועדפים היא ראויה

אני אמנם חושב שיש טעם לשקול את הפסילה הזו של היררכיית המינים, אבל אני רוצה להגן על רעיון נפרד: אפילו אם נקבל את היררכיית המינים מטעמים של הבדלים ביכולות ובמערכות יחסים, עדיין לא נובע מכאן שהתפישה שלנו את עצמנו כיוצאי דופן מועדפים היא ראויה. עלינו לשקול בזהירות את המשקל המוסרי של כל בעל חיים, במקום לקבוע בפשטות שאנחנו עליונים. וכשנעשה זאת, יתכן שהממצאים יפתיעו אותנו.

אם נתייחס ברצינות לטיעונים שלנו בדבר עליונותם של בני האדם, המסקנה המתבקשת אינה שאנו עדיפים תמיד אלא שאנו עדיפים לעתים. ולאור היקף הסבל והמוות של בעלי חיים שאינם בני אדם בעולם, והיקף שיתוף הפעולה שלנו עם הסבל והמוות הללו, ניתן לראות שבני האדם הם יוצאי דופן דווקא במובן הפוך: אם כבר, יש לנו יותר ויותר טיעונים מבוססי יכולות ומערכות יחסים להעדיף את בעלי החיים שאינם בני אדם.

נמלה, עלה ירוק

לכו אל הנמלה ותחשבו על שיתוף פעולה, הקרבה עצמית, נאמנות ומערכות יחסים: האם ברור לנו שאנחנו עליונים? תצלום: שנון פוטר

ברצוני להבהיר: מטרתי כאן אינה לטעון נגד אותה תפישה של בני האדם כחריגים שעל פיה הם בהכרח חשובים יותר מבעלי חיים אחרים. אם אתם חושבים שכל אינטרס אנושי, זעיר ככל שיהיה, קודם לכל אינטרס של בעל חיים שאינו אנושי, גם אם הוא גדול מאוד – למשל, שטיפול בגירוד קטנטן של אדם קודם למניעת מותם של 100 אלף פילים – אז ישנם טיעונים טובים נגד התפישה שלכם, אבל לא בהם אני מתכוון להתמקד כאן.

אם אתם נמנים על הרבים החושבים שיש לנו עדיפות על פני בעלי חיים אחרים בזכות היכולות ״הגבוהות יותר״ ומערכות היחסים ״החזקות״ יותר שלנו, אתם טועים

מטרתי היא לטעון נגד צורה מתונה של תפישת בני האדם כעליונים, אשר לפיה הם חשובים מטבעם יותר מבעלי חיים אחרים. אם אתם נמנים על הרבים החושבים שיש לנו עדיפות על פני בעלי חיים אחרים בזכות היכולות ״הגבוהות יותר״ ומערכות היחסים ״החזקות״ יותר שלנו, אתם טועים. ישנם יותר מדי בעלי חיים שאינם אנושיים, וחיינו כרוכים בהם במידה גדולה כל כך שהדבר אינו אפשרי. התפישה ״המתונה״ הזו אינה מוסרית כפי שנדמה לכם.

בואו נבחן את הטיעונים הללו בעד העדפת בני האדם בזה אחר זה, החל בטיעונים המבוססים על יכולות.

כן, יש לי יכולת גבוהה יותר לפעולה מכוונת (agency, כלומר הגדרה עצמית) לעומת בעלי חיים שאינם אנושיים. אני יכול להתרחק מאמונותיי, תשוקותיי ומעשיי ולשאול אם יש לי סיבה לתמוך בהם. כתוצאה מכך, אני יכול להשתמש בראיות ובהיגיון כדי לקבוע יעדים ארוכי טווח ולפעול להגשמתם. לעומת זאת, תולעת מסוגלת לעשות רק את מה שנראה טבעי, מרגע לרגע, בלי לעצור אי פעם כדי להעריך את בחירותיה.

למה ההבדל הזה משנה? סביר להניח שלמי שפועלים מתוך כוונה מודעת יש מגוון אינטרסים שאין ליצורים אחרים (non-agents). לא ראוי שתכלאו אותי, משום שכדי לחיות חיים טובים אני צריך להיות מסוגל לקבוע מטרות משלי ולהגשים אותן. לעומת זאת, יתכן שאין זה בלתי ראוי לכלוא תולעת (אם מטפלים בה כראוי), משום שכל מה שהיא צריכה כדי לחיות היטב זה, כנראה, אוויר, לחות, חשיכה, חמימות, מזון ותולעים אחרות.

יש לי גם יכולת לרווחה (כלומר לאושר, סבל ומצבים אחרים כאלה) הגבוהה משל בעלי חיים רבים אחרים. משום שיש לי מוח מורכב יותר ממוחה של התולעת, אני יכול לחוות יותר אושר וסבל בכל זמן נתון. ומאחר שמשך החיים שלי ארוך משל התולעת, אני יכול גם לחוות יותר אושר או סבל לאורך זמן – בתנאי, כמובן, שאחיה חיים מלאים במידה סבירה.

חילזון

מוחנו מורכב יותר, אז מה? מה ידוע לנו על אושרו וסבלו של חילזון? (ועל התולעת אנחנו מעדיפים לא להסתכל אפילו). תצלום: מיראלי מירהשמיאן

למה ההבדל הזה משנה? סביר להניח שבעלי יכולות גבוהות יותר לרווחה עלולים לאבד יותר מאשר יצורים בעלי יכולת נמוכה לרווחה. אפילו אם הגבלת חופש התנועה של התולעת היא מעשה רע, הגבלת חופש התנועה שלי תהיה מעשה רע פי כמה. כל יום שבו אהיה כלוא יזיק לי יותר, ובסך הכול איאלץ להיות כלוא מספר רב יותר של ימים.

אני סבור כי טיעונים כאלה, המבוססים על יכולות, הם הגיוניים במידה מוגבלת. קביעת סדר עדיפויות תובעת לשקול איזה מחיר עלול כל אחד לשלם בכל מצב נתון, והיכולות שלנו הן חלק ממה שקובע את המחיר שנשלם. אבל הטיעונים הללו אינם מצליחים לבסס את העליונות האנושית אפילו במידה מועטה. היכולות של יצורים אנושיים ושאינם אנושיים חופפות במידה ניכרת, וקביעת סדר עדיפויות מחייבת לשקול גם משתנים אחרים.

לבעלי חיים רבים שאינם אנושיים יש זיכרון, רגשות, מודעות עצמית, מודעות חברתית, יכולות תקשורת, היגיון מעשי ועוד. כך שמבחינה מעשית, הפעולה המכוונת של בני אדם ושל בעלי חיים אחרים חופפת במידה מרובה

ראשית, יכול להיות שלא תמיד יש לנו יכולת פעולה מכוונת גבוהה משל בעלי חיים אחרים. בראשית חיינו, כולנו חסרים את יכולת הרפלקציה, חלקנו מאבדים את היכולת הזו בשלב מאוחר יותר בחיים ויש בינינו מי שלעולם אינם מפתחים יכולת כזו. לעומת זאת, לבעלי חיים רבים שאינם אנושיים יש זיכרון, רגשות, מודעות עצמית, מודעות חברתית, יכולות תקשורת, היגיון מעשי ועוד. כך שמבחינה מעשית, הפעולה המכוונת של בני אדם ושל בעלי חיים אחרים חופפת במידה מרובה.

יתרה מכך, אפילו כאשר יש לנו יכולת פעולה מכוונת גבוהה משל בעלי חיים אחרים, ההבדל הזה עשוי להיות קטן ממה שנדמה לנו. תפישת הפעולה המכוונת שלנו היא אנתרופוצנטרית, במובן זה שאנחנו רואים ביכולת האנושית הזו את תו התקן שאליו יש להשוות את כל צורות הפעולה המכוונת האחרות. אבל בעוד שהפעולה המכוונת של בני האדם אכן מרשימה, היא מרשימה גם אצל בעלי חיים אחרים. ואם נבחן את הפעולה המכוונת של בעלי חיים שאינם אנושיים בפני עצמה, יתכן שנגלה צורות אחרות של הגדרה עצמית שחסרות אצל בני אדם.

אם יכולת הרווחה שלנו היא בסך הכול פונקציה של מורכבות מוחנו ואורך חיינו, אז יתכן שלחלק מבעלי החיים האחרים יש יכולת גבוהה יותר לחוש רווחה מאשר לבני האדם

בדומה לכך, יתכן שלא תמיד יש לנו יכולת גבוהה יותר לרווחה לעומת בעלי חיים אחרים. אם יכולת הרווחה שלנו היא בסך הכול פונקציה של מורכבות מוחנו ואורך חיינו, אז יתכן שלחלק מבעלי החיים האחרים יש יכולת גבוהה יותר לחוש רווחה מאשר לבני האדם. למשל, לפילים אפריקנים יש מספר גדול פי שלושה של נוירונים מאשר לבני האדם, והם חיים משך זמן דומה. לכן, על פי צורת ההשוואה הזו, לבעלי חיים אלה יש יכולת רווחה גבוהה משלנו.

פילים, אמא וגור, פילה

פילים מרגישים רווחה, אהבה, צער, נאמנות, אבל ואחריות הורית. מי שמנו מעליהם? תצלום: ניל וזולמה סקוט

יתרה מזאת, אפילו כשיש לנו יכולת גבוהה יותר משל בעלי חיים אחרים לחוש רווחה, ההבדל זה עשוי, שוב, להיות קטן יותר משנדמה לנו. יתכן מאוד, שהיכולת הזו שלנו אינה פשוט פונקציה של מורכבות המוח ומשך חיינו. המחקר שלנו את תודעת בעלי החיים נמצא עדיין בשלבים מוקדמים, ואף שיתכן כי מספר כפול של נוירונים, לדוגמה, פירושו יכולת כפולה לחוש רווחה, יתכן בהחלט כי ההבדל בין יכולות אלה הוא גדול יותר או קטן יותר.

נניח שאתם יכולים להציל אדם מפציעה קלה או להציל חזיר מפגיעה אנושה. במקרה זה, יתכן שראוי כי תצילו את החזיר

בקצרה, טיעונים מבוססי יכולות אינם מצליחים לאשש צורות מתונות של תפישת בני האדם כמועדפים. אם אנו סבורים שלבני האדם יכולים להיות אינטרסים עזים אפילו כשהם חסרים את היכולת לרפלקציה רציונלית (וזו, כמובן, המציאות) אז עלינו לחשוב שכך עשוי לקרות גם אצל בעלי חיים אחרים. ואם אנחנו מניחים לבני אדם ליהנות מהספק במצבים של אי ודאות בנוגע למידת האושר והסבל שאנחנו מסוגלים לחוש (וכך, כמובן, צריך) אז עלינו לנהוג באותה צורה בבעלי חיים שאינם אנושיים.

ישנם גורמים נוספים שהם רלוונטיים לאופן שבו אנו קובעים את סדר העדיפויות שלנו:

למשל, אפילו אם בדרך כלל בני אדם עלולים לשלם מחיר גבוה יותר מבעלי חיים שאינם אנושיים, יתכן שזה אינו המצב במקרים מסוימים. נניח שאתם יכולים להציל אדם מפציעה קלה או להציל חזיר מפגיעה אנושה. במקרה זה, יתכן שראוי כי תצילו את החזיר.

באורח דומה, אפילו אם אדם עלול לשלם מחיר גבוה יותר מבעל החיים שאינו אדם, יתכן שלא כך המצב ביחס לבעלי חיים רבים אחרים. נניח שאתם יכולים להציל אדם מפציעה קלה או להציל אלף חזירים מפציעה קלה. גם במקרה זה, בהחלט יתכן שראוי יותר שתצילו את החזירים.

לבסוף, מוסר הוא יותר מתועלת ונזק, לפחות באופן מעשי. לעולם לא נתיר לרופאים להרבות בני אדם כדי להשתמש בבשרם או באבריהם, משום שזכויות ״התורמים״ גוברות על התועלת של מקבלי התרומה. למה לא לחשוב שהדבר עשוי להיות נכון גם ביחס לבעלי חיים שאינם אנושיים?

אנו כופים באופן קבוע מצוקות קשות על בעלי חיים אחרים, בתמורה לתועלות זעירות עבור בני האדם

דברים אלה מעלים ספקות חמורים בנוגע לעדיפות של בני האדם. אנו כופים באופן קבוע מצוקות קשות על בעלי חיים אחרים, בתמורה לתועלות זעירות עבור בני האדם. ה״נזק״ לבני האדם מאכילת צמחים במקום בעלי חיים בטל בשישים לעומת הנזק לבעלי החיים המגודלים בתעשיית המזון.

שאנל, מספר 5, בושם, איילים

כמה איילים הרגנו כדי להפיק בשמים? מי נתן לנו את הזכות? (השימוש בבלוטות מן החי להפקת בושם נאסר על ידי אמנה בינלאומית). תצלום: פרננדו אנדרדה

אנחנו גם גורמים באופן קבוע מצוקות לבעלי חיים שאינם אנושיים, עבור כל אדם שנהנה מכך. בכל שנה אנחנו הורגים לפחות טריליון בעלי חיים הגדלים בחוות וחיות בר – מספר שאינו כולל חרקים – כדי לאכול אותם. זהו מספר גדול יותר מסך כל בני האדם שהתקיימו מאז ומעולם. ואנחנו הורגים אותם בכל שנה.

אנחנו משתמשים באורח קבוע בבעלי חיים לא אנושיים בדרכים שלעולם לא היינו מרשים לעצמנו להשתמש בבני אדם

ואנחנו משתמשים באורח קבוע בבעלי חיים לא אנושיים בדרכים שלעולם לא היינו מרשים לעצמנו להשתמש בבני אדם. זה אינו מצב פשוט שבו אנחנו מצילים את עצמנו במקום להציל אותם (אף שאנחנו עושים גם את זה): זהו מצב שבו אנחנו מנצלים ומכחידים אותם בהיקף כלל עולמי.

התוצאה ברורה. אפילו אם אנחנו סבורים שהיכולת הגבוהה יותר שלנו לפעולה מכוונת ולחוויית הרווחה מציבה אותנו בעדיפות על פני יצורים בעלי יכולות נמוכות יותר – באותם תנאים – עדיין ראוי שנתהה אם ההבדל הזה מצדיק במידה כלשהי את ההתנהגות הנוכחית שלנו.

אבל מה בנוגע לטיעונים המצדיקים את להעדיף בני אדם בהתבסס על מערכות יחסים – טיעונים המתמקדים בקשרים שלנו לבני אדם ולבעלי חיים אחרים?

בני אדם רבים סבורים שלפחות במובן המעשי, יש לנו זכות וחובה להעדיף את עצמנו ואת הקהילות שלנו. עלי לדאוג לעצמי לפני שאדאג לך, ועלי לטפל במשפחתי לפני שאטפל במשפחה שלך. ואם ניתן להפגין העדפה כזו בהקשר של קבוצות קטנות כמו משפחות, אולי מותר לנו לעשות זאת גם בהקשר של קבוצות גדולות יותר כמו מינים.

למעשה, ישנם פילוסופים של המוסר המאמינים כי האנלוגיה הזו מתאימה לא רק למינים אלא גם לקבוצות גדולות אחרות כמו דורות. הם טוענים שאנחנו יכולים להתחשב פחות באינטרסים של בעלי חיים שאינם אנושיים וגם באלה של הדורות הבאים, בחלקו משום שיש לנו מערכות יחסים קרובות יותר עם בני הקטגוריות הללו מאשר עם מי שמחוץ להם, ובחלקו משום שיחס שווה לגמרי כלפי כל היצורים המודעים מכאן ועד קץ כל הימים עשוי להיות תובעני מדי.

טיעון כזה קשור בחלקו לאינטרסים האישיים שלנו. אם נרשה למוסר להיות חסר פניות במידה רבה מדי, אז לאינטרסים האישיים שלנו יהיה משקל נמוך מאוד יחסית. אבל ראוי שיהיה להם משקל יחסי צנוע לפחות, גם בגלל שיש לנו זכות לדאוג לעצמנו וגם בגלל שאנחנו צריכים לעשות זאת כדי שנוכל לדאוג לאחרים. אז עלינו לאפשר למוסר להיות מוטה במידת מה כדי ליצור מרחב שבו נוכל לדאוג לעצמנו.

אני צריך לטפל במשפחה שלי לפני שאטפל במשפחה שלך כי יש לי קשרים מיוחדים עם משפחתי. והדבר עשוי להיות נכון גם ביחס לקבוצות גדולות יותר כמו מינים ודורות

סוג כזה של טיעון קשור גם הוא בחלקו למערכות היחסים שלנו. יש לנו חובות מיוחדות בהקשר של מערכות יחסים מיוחדות. אני צריך לטפל במשפחה שלי לפני שאטפל במשפחה שלך כי יש לי קשרים מיוחדים עם משפחתי. והדבר עשוי להיות נכון גם ביחס לקבוצות גדולות יותר כמו מינים ודורות. לכן, עלינו לאפשר למוסר להיות מוטה במידת מה, כדי לתת מקום גם לחובות שלנו הנובעות ממערכות יחסים.

חיילים, אוקראינים, קייב, הפגזה

האם יש אינטרסים עדיפים? בעיני הרוסים, פגיעה באוקראינים היא אינטרס של "המשפחה הרוסית": חיילים אוקראינים מוצאים מחסה בשעת הפגזה רוסית בקייב, 2022. תצלום: manhhai

אבל אפילו אם נקבל אמיתות הטענות הללו ואת העובדה שהן כוללות גם קבוצות כמו מינים ודורות, עדיין עלינו לדחות את העמדה הנוכחית שלנו, המעניקה עדיפות לבני אדם. ישנם הרבה יותר יחידים בין המינים והדורות מאשר בקבוצה אחת כזו. והחיים שלנו נעשים יותר ויותר קשורים בין מינים ודורות, באופנים שיש להם השלכות חשובות עבור האינטרסים ומערכות היחסים שלנו.

נניח שיש לי חובה לטפל במשפחתי לפני שאטפל במשפחה שלך, במצב שבו כל המשתנים האחרים זהים. האם מכאן נובע שאני יכול להתייחס למשפחה שלך בכל צורה שתתחשק לי? ברור שלא. זה יהיה לא ראוי מצדי לקחת מזון מהמשפחה שלך כדי להאכיל את משפחתי, בעיקר אם למשפחתי יש הרבה יותר מזון מכפי שיש למשפחתך. זה גם יהיה לא ראוי מצדי להרוג את המשפחה שלך כדי לספק למשפחתי בשר אדם לאכילה, במקום, למשל, אורז ושעועית.

הטיעונים הללו נכונים גם לאורך המינים והדורות. בני אדם גוזלים משאבים מבעלי חיים אחרים ומהדורות הבאים, על אף שבמובנים רבים יש לנו כבר הרבה יותר משיש להם. אנחנו גם הורגים מדי שנה מאות מיליארדי בעלי חיים שאינם אנושיים לצרכי מזון, בדרכים שכופות איומים סביבתיים ובריאותיים גם על הדורות הבאים – אף שיש לנו גישה לחלופות אנושיות, בריאות ובנות קיימא, המבוססות על צמחים.

יתרה מזאת, קווי מדיניות חדשים שיועילו לבעלי חיים שאינם אנושיים ולדורות הבאים יועילו גם לנו. כפי שתוכנית One Health של ארגון הבריאות העולמי מזכירה לנו, בני אדם, בעלי חיים אחרים ובריאות הסביבה קשורים אלה באלה. אנחנו חייבים לצמצם תעשיות כמו כריתת יערות, חקלאות תעשייתית וסחר בחיות בר, לא רק למען בעלי חיים שאינם אנושיים ולמען הדורות הבאים, אלא גם עבור עצמנו: פסולת, זיהום, מחלות זיהומיות וסכנות אחרות מפעילויות אלה פוגעים בנו כבר עתה.

כשהמעשים שלנו מזיקים לבעלי חיים שאינם אנושיים ולדורות הבאים, יש לנו חובה, שנובעת ממערכות היחסים שלנו, לצמצם ולתקן את הנזקים הללו בין אם אכפת לנו מהיחידים הללו ובין אם לא

עלינו לזכור כי יש לנו חובות הנובעות ממערכות יחסים גם לאורך מינים ודורות. רבים מאיתנו מטפלים בבני מינים אחרים או דורות אחרים: אין מישהו שחשוב לי יותר מהכלב שלי, סמוקי, והורים רבים מרגישים כך כלפי ילדיהם, נכדיהם וכן הלאה. וכשהמעשים שלנו מזיקים לבעלי חיים שאינם אנושיים ולדורות הבאים, יש לנו חובה, שנובעת ממערכות היחסים שלנו, לצמצם ולתקן את הנזקים הללו בין אם אכפת לנו מהיחידים הללו ובין אם לא.

בקצרה, טיעונים המבוססים על מערכות יחסים אינם מצליחים לאשש את הצורות הנוכחיות של מתן עדיפות דורית לבני אדם. אפילו אם יש לנו זכות או חובה לדאוג לעצמנו ולבני אדם אחרים החיים כיום, אנו עדיין חייבים להתייחס לבעלי חיים שאינם אנושיים ולדורות הבאים בצורה טובה יותר כדי להגשים את המטרה הזו. אנחנו גם חייבים להתייחס אליהם טוב יותר למענם, בעיקר כשהמעשים שלנו מזיקים להם. חובותינו הנובעות ממערכות יחסים חורגותהרבה מעבר למה שאולי חשבנו.

ברווז, מעוף

שחייו לא יהיו הימלטות מפנינו, שיהיה לו היכן לנחות בביטחון, להטיל ביצים, לגדל את הדור הבא. תצלום: וינסנט ואן זלינחה

כשאנחנו משלבים את התפישות הללו בנוגע ליכולות ולמערכות יחסים, אנחנו מגיעים למסקנה מפתיעה: לא רק שעלינו להעדיף את עצמנו פחות, אלא שלא בכל המקרים עלינו לתת עדיפות לעצמנו. אחרי הכול, אפילו אם נייחס פחות חשיבות לאינטרסים של בעלי חיים שאינם אנושיים ושל הדורות הבאים, האוכלוסיות הללו הן עדיין כל כך גדולות, והמעשים שלנו עדיין משפיעים עליהם במידה רבה כל כך, שלאינטרסים שלהם יש בסיכומו של דבר משקל מוסרי גבוה משלנו.

וכשאנו כורכים יחד את הטיעונים הביולוגיים והדוריים, אנחנו מגיעים למסקנה מפתיעה עוד יותר: עלינו להעדיף לא רק את בעלי החיים שאינם אנושיים בהווה ואת בני האדם העתידיים, אלא גם, ובעיקר, את בעלי החיים העתידיים. למשל, כשאנחנו מעריכים את השפעת משבר האקלים, עלינו לייחס משקל מוסרי גבוה להשפעות על מינים אחרים. אילו אוכלוסיות יתרחבו ויתכווצו, ומה יקרה לרווחתם של בעלי חיים יחידים?

אמנם, יתכן שיהיה גבול למידה שבה נוכל להעדיף בהווה את בעלי החיים הלא אנושיים הנוכחיים והעתידיים, משום שאין לנו כעת די ידע, כוח ורצון פוליטי שדרושים לנו כדי לעזור להם בהיקף כזה. לכן יתכן שנצטרך להעניק לעצמנו עדיפות כעת כדי להיות מסוגלים להעדיף אותם בעתיד.

עלינו להעדיף בעלי חיים שאינם אנושיים הרבה יותר מכפי שאנו עושים כעת. אנחנו כבר מסוגלים לפגוע בהם הרבה פחות ולעזור להם הרבה יותר, ובמקרים רבים, השינויים הללו יועילו גם לנו. עלינו לזכור שאירועי העתיד תלויים בהתרחשויות בהווה. לטוב או לרע, הבאים אחרינו יירשו את העולם שאנחנו יוצרים

אבל אפילו אם נקבל את הטיעון הפרגמטי הזה, עדיין עלינו להעדיף בעלי חיים שאינם אנושיים הרבה יותר מכפי שאנו עושים כעת. אנחנו כבר מסוגלים לפגוע בהם הרבה פחות ולעזור להם הרבה יותר, ובמקרים רבים, השינויים הללו יועילו גם לנו. עלינו לזכור שאירועי העתיד תלויים בהתרחשויות בהווה. לטוב או לרע, הבאים אחרינו יירשו את העולם שאנחנו יוצרים. כך שאם אנחנו רוצים יורשים שסדר העדיפויות שלהם יהיה שוויוני יותר, גם אנחנו צריכים לעבוד כדי לפתח סדרי עדיפויות כאלה.

המסקנה היא שעלינו לבחון מחדש ומן היסוד את מערכת היחסים שלנו עם בעלי חיים אחרים. בקביעת העדיפויות לאורך מינים, מוטלת עלינו האחריות לאפשר למידע ולטיעונים הטובים ביותר להכתיב לנו את הדרך, ולא להסיק מלכתחילה מסקנות אנוכיות.

וכשנפסיק לנסות להשפיע על המסקנות, אלה עשויות להיות שונות לגמרי. כבר כעת מן הראוי היה שנתייחס לבעלי חיים אחרים בצורה טובה פי כמה, ובסופו של דבר, יתכן שנצטרך אפילו להעדיף את האינטרסים שלהם על פני אלה שלנו. עלינו להתחיל להתכונן כבר כעת לאפשרות הזו.

ג׳ף סבו (Jeff Sebo) הוא מרצה בתוכנית ללימודי הסביבה. הוא מלמד ביו-אתיקה, אתיקה רפואית, פילוסופיה ומשפטים והוא עומד בראש התוכנית לתואר שני של אוניברסיטת ניו יורק בחקר בעלי חיים. הוא גם חבר הוועד המנהל של המרכז להגנה על הסביבה ובעלי החיים באוניברסיטת ניו יורק, וחבר בוועדה המייעצת של סדרת Animals in Contextבהוצאת NYU. הוא מחבר שותף של הספרים: Chimpanzee Rights (משנת 2018), Food, Animals, and the Environment(משנת 2018). ספרו Saving Animals, Saving Ourselves ראה אור בשנת 2022.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תרגמה במיוחד לאלכסון: דפנה לוי

תמונה ראשית: חזרזיר. תצלום: טים מקפרסון, אימג'בנק/גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ג'ף סבו, AEON.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על מי יתרום לי לב?

01
יוסי להמן

יש קשיים בטעונים המובאים במאמר.
1. כותב המאמר מתייחס לבני האדם מול שאר המינים. בכך הוא מתעלם מההבדלים בין מינים שונים. יונקים כמו חזיר או חתול אינם זהים במעמדם המוסרי לדגים או לנמלים לפי קריטריוני היכולות והיחסים שהוא הציג. זה חשוב משום שחלוקה לשתי קטגוריות דורשת הכרעה בין הכל או כלום. אבל יש דרכי ביניים. אפשר למשל להמנע מאכילת יונקים, וכן לאכול דגים.
2. כותב המאמר טוען שהטעונים להעדפת האדם על ידי בני האדם מקובלים עליו, אלא שהם לא מידתיים. בני האדם פוגעים במספרים עצומים של בעלי חיים. זה נכון. ואולם המחבר אינו מציע מה מידתי בעיניו ובכמה מוצדק לפגוע.
3. המחבר אינו מציע הצעות מעשיות כגון מעבר לתזונה טבעונית או צמחונית. או שאולי יש להקצות יותר משאבים לפתוח טכנולוגיות לייצור בשר מלאכותי? הוא מסתפק בשיפוט ערכי ולא מרחיק מעבר לכך. כדי לייצר שינוי צריך פעולות מעשיות.
4. כותב המאמר מציב עצמו בעמדה של צופה, מנתח ושופט חיצוני. אבל הוא בעצמו בן אדם. היה טוב אם היה אומר מילה או שתיים מה הוא עצמו בוחר לעשות בעניין שעליו הוא כותב.
5. מרביתנו מעוניינים להרבות את הטוב ולהקטין את הסבל אבל לא יודעים איך. אנחנו לא רוצים לפגוע בדורות הבאים. מה עלינו לעשות? זו השאלה ששואלת תורת האתיקה. המאמר לא עונה על כך.

02
א

יש בעלי חיים עם מוח הרבה יותר גדול משל האדם שחיים כפול יותר מהאדם אז למה הם לא מנצלים אותנו לרעה?

בעלי החיים היו פה לפנינו ועבדו את האדמה כך שכשהאדם נהיה כבר היה לו שפע של צמחים לחיות מהם..

רוב האדם הורס את האדמה ומייבש אותה הופך אותה למדבר..
אם האדם ימשיך לפעול רק מאגו הוא הראשון שיימחק מכאן.

הטבע תמיד מנצח אין מה לעשות
מאפר באנו ולאפר נשוב
אז הדרך היחידה של האדם לשרוד בהרמוניה היא כבוד