נזר הבריאה מגרד בראשו

כל העסק הזה הוא שלנו, לא? הטבע פעל לשכלל את האדם עד לשלב המופלא הנוכחי, נכון? דווקא גאוותנו העצומה היא קריאה מובנית לבחון את מקומנו ביקום, ללמוד ענווה כדי לחיות היטב
X זמן קריאה משוער: 20 דקות

רובנו שותפים לסברה שבני האדם הם השלב העליון בסולם החי, הצומח והדומם, "נזר הבריאה" (ביטוי עברי של מפרשי תנ"ך מאוחרים). אמנם נמצא בקהל היצורים בעולם תכונות גופניות מופלגות וטובות בהרבה משלנו, או אף כאלה שאנו חסרים לגמרי, אך איש לא יערער על עליונות כושר החשיבה, ההמצאה, היצירה, ועומק המודעות העצמית של האדם.

אראסמוס מרוטרדם, נזיר, סופר וצייר מתחילת המאה ה-16, התייחס בציניות שנונה למושג נשגבות האדם, וטען שרק אם האדם יאמץ את הסכלות, הבורות וקלות הדעת, הוא יתגבר על עגמת הנפש שבסתירה בין התואר הנשגב שזכה בו, ובין היותו בעצם האומלל ביותר:

"אם נשקיף על עולמנו במבט ציפור, כפי שמביט עליו יופיטר, הרי מה רבות התלאות והצרות הפוקדות את חיי האדם: לידתו עלובה ומזוהמת, חינוכו מרובה עינויים, ילדותו כרוכה בעלבונות רבים, עלומיו עמוסים עמל ויגע, זקנתו מעיקה, מותו אכזרי ובלתי נמנע, שורה ארוכה של מחלות, תאונות, צרות ומצוקות – דבש מהול ברעל! ואין צורך להזכיר כמה רעות גורם האדם לחברו! עוני, כלא, חרפה, עינויים, מרידות, סכסוכים, גידופים, מחלוקות, רמאות.... מי הוא אותו אל זועם, שגזר על האדם להיוולד לצרה ויגון?" ("שבחי הסכלות", אראמוס מרוטרדאם, תרגם מלטינית חיים הלפרין. ספרית פועלים, 1966)

ניתן בהחלט לאמץ את הרציונליות, הנאורות והמדע, ולהבין שגם אם אין מוצא מכבלי הטבע וממוגבלות החשיבה האנושית

אלא שלצורך פתרון סתירה מעיקה זו, אין צורך לאמץ את הסכלות והבורות לחיקנו, בציניות השנונה של אראמוס שטען זאת בשנת 1510 בבאזל, אלא ההפך. ניתן בהחלט לאמץ את הרציונליות, הנאורות והמדע, ולהבין שגם אם אין מוצא מכבלי הטבע וממוגבלות החשיבה האנושית, ניתן לחיות עם תובנות אלו, בתנאי שנעמיק בהן מבלי להתחמק.

חכמה ובינה יפה לבית, אך לא אל מחוצה לו

מאז ומתמיד אנו בני האדם, מנצלים היטב את המפתחות והכלים הייחודיים רק לנו, שאין לשום יצור אחר בעולם. יכולות חשיבה ויצירה מופלאות אלו מאפשרות לנו לשנות את הסביבה לצרכינו: ליישר הרים, להטות נהרות, לברא יערות, ולהפוך מישורים וגבעות לערים בנויות המגרדות את קו הרקיע, לבנות גשרים ומנהרות, להאיר את הלילה, להצל את האור, לכפוף ולשעבד לצרכנו יצורים מעולם החי והצומח, ואף מקרב החברה האנושית הנחותה בעינינו, להיות אדוני השמיים והארץ לטובתנו ורווחתנו – ובקיצור, להיות נזר הבריאה.

אך בעוד אנו מסוחררים מהיכולות המדהימות שלנו, הסתערנו גם על פיצוח סודות העולם לשעבדו לצרכנו. מתברר, להפתעתנו, שמישהו או משהו היתל בנו: המפתחות שקיבלנו "כנזר הבריאה", אינם מתאימים אלא, וגם זאת במגבלות מסוימות, לביתנו פנימה. הם אינם מתאימים לפיענוח העקרונות והכללים על פיהם מתנהל העולם. למורת רוחנו, הם חבויים תחת מעטה עבה של אי הבנה ואי ידיעה, בחשאיות גמורה, ונשארים בלתי מפוענחים, ולא נותר לנו אלא לצפות בעיניים כלות בטבע הגלוי והנסתר, בעודנו מנועים מלגעת בו באמת.

נפילת המלאכים המורדים, ברויגל

"נפילת המלאכים המורדים" (1562), פיטר ברויגל האב. תצלום: ויקיפדיה

התפישה לפיה אנו נזר הבריאה, נטועה בנו משחר ההיסטוריה. אבות אבותינו אמרו באינסוף גרסאות וניסוחים ובמגוון גדול של שפות והקשרים כי "על האדם לראות את עצמו כאילו כל העולם נברא עבורו" [מקור עלום, גם אם מרבים לצטטו], או "כל העולם לא נברא אלא בשבילי" (תלמוד בבלי, סנהדרין, ל"ז, ע"א). לשיטתם, הייחודיות האנושית, הנשגבות על כל החי והצומח היא אות ומופת שהיקום, העולם וכל אשר בו, קיימים לשם מטרה ליצור ולטפח את רווחתנו.

קשה לנו להשלים עם כך שהדחף לדעת, הסקרנות שאינה ניתנת לשליטה, תחושת התרוממות הרוח של ההתנשאות מעל הכל, הנם אמצעים מוגבלים שאינם מאפשרים להשיג ולדעת את סתרי העולם, ואף למשול בו

אך הנסיון והמחשבה האנושית המצטברת במהלך הדורות מראה אחרת. קשה לנו להשלים עם כך שהדחף לדעת, הסקרנות שאינה ניתנת לשליטה, תחושת התרוממות הרוח של ההתנשאות מעל הכל, הנם אמצעים מוגבלים שאינם מאפשרים להשיג ולדעת את סתרי העולם, ואף למשול בו. מה שעומד בין תובנה זו, מגבלות השכל, לבין ההודאה בכך, הוא האגו שלנו, המפציר בנו לומר שאין זה כך, שמדובר אך ברפיון אינטלקטואלי, ואם נתאמץ עוד קצת – נצליח לפענח את סודות הטבע.

האמנם?

בעוד אנו תוהים אם שכלנו מתאים וגדול דיו להקיף את האתגר להבין את סדרי העולם, עלינו להתמודד עם תחושת השפלה, כשהטבע מראה לנו שהמשותף ביננו לבין, למשל, עכבר השדה, גדול בהרבה משדמיינו (האדם והעכבר חולקים כ- 90% מהגנום שלהם). אנו מתקשים לראות עצמנו כשווים למגוון העצום של יצורים חיים, ככפופים לצרכי גוף בסיסיים, ממש כשל עכבר השדה, פיל או זבוב, ויש אומרים גם לזקיק פטריה כלשהי, או מיקרוב בלתי נראה. אנו מנסים לשכנע את עצמנו שאנו טובים מהם, נעלים מהם, מוחנו גדול ויכולותיו גדולות הרבה יותר, והוא מזמן חוויה, משמעות ואף אושר לחיינו, שהיא נחלת האדם בלבד.

מותר האדם?

ההנחה שאנו נזר הבריאה, ומן הסתם שאנו תכליתה, אכן נשמעת זחוחה, יהירה וילדותית שכן היא אינה מבוססת. אחד מאבות הפילוסופיה והמתמטיקה, רנה דקארט, מצא איזון מעורר השתאות בין רציונליות לאלוהים. הוא הפריד באופן קטגורי בין נזר הבריאה, כלומר בין בני האדם, ובין כל חי אחר הפועל "כמו אוטומט", כי הוא חסר תודעה ומודעות עצמית להכיר באלוהים. גם היום רבים אוחזים בתפישה זו, ויש בהם גם מי שמאמין בעליונות אינטלקטואלית -רוחנית לא רק על בעלי חיים, אלא על בני אדם אחרים, נחותים מהם, לשיטתם.

ניתן להתעמת עם הגיגי דקארט אלה, שלא הסתמכו אלא על ידיעותיו הדלות מאד בתחילת המאה ה-17 על אודות החי בעולם. אנו יודעים כיום שניתן לייחס לבעלי חיים תודעה. לא צריך להיות חוקר בתחום כדי לראות ולחוש באופן בלתי אמצעי בתודעה של כלב, חתול, סוס, פרות, כבשים ויצורים רבים אחרים.

אך כיצד נבסס השערה כזו? הרי מהי אותה תודעה – טרם נמצאה הגדרה מוסכמת. ראו דיון מעניין בסוגיה "המינים שעלינו לייחס להם תודעה", באתר הזמן הזה.

שפע בלתי נדלה של מחקרים מצביעים על כושר חשיבה והמצאה מפעימים, ואף מודעות עצמית ואישיות ייחודית פרטית בקרב בעלי חיים, למשל, פיל, דיונון, ויצורים אחרים, שהחוקרים אותם מתארים כל אחד מהם כ-"היצור הפיקח ביותר מבין בעלי החיים".

דיונון

גם הוא חכם: דיונון מצוי. תצלום: Hans Hillewaert, ויקיפדיה

אך לא רק יצורים גדולים ומפותחים מצטיינים בכך. ישנם חוקרים הטוענים שגם לתיקן הבית (ג'וק) ישנה תודעה, ותיאוריהם די מדהימים: "התיקנים חיים חברתיים עשירים: אפשר לחשוב עליהם כעל חיים בקהילות. הקבוצות מחליטות באופן קולקטיבי על מקום ההזנה והמקלט, ויש עדויות לתקשורת מתוחכמת, באמצעות אותות כימיים (...). כאשר פרטים מוחזקים בנפרד, הם מפתחים הפרעות התנהגותיות; יש להם זיכרונות מרחביים עשירים, שבהם הם משתמשים כדי לנווט; והם עשויים אפילו להכיר חברי הקבוצה על בסיס אישי. (...) לתיקנים יש כנראה כישורים דומים של למידה אסוציאטיבית, זיכרון ותקשורת...".

חוקרים אחרים העלו טענות דומות ואף עשירות יותר בנוגע לתודעה של נמלים, דבורים, ויצורים מורכבים יותר, זוחלים, הולכי על ארבע או בעלי סנפירים. אך כשמנסים לראות מה הביא את החוקרים למסקנה שלתיקן הבית או לדולפין יש תודעה, נראה שיש מקום גם לספקנות ולוויכוח לגיטימי, כי הרצון למצוא משהו שדומה לתודעת האדם כנראה אינו מאפשר לראות דברים אחרת.

אך למה לעצור רק בבעלי חיים? ישנה ספרות מחקרית ענפה, וגם ספרות חובבים על אודות תודעה של צמחים. מודעות לסביבה, התאמה לתנאים משתנים, תגובות למתרחש, תקשורת מסתורית בין הפרטים, תגובה פיזית או כימית למפגעים ואחר וכדומה. למשל, בספר מרתק, שמטלטל את כל מה שחשבנו שידענו על צמחים, "החיים הנסתרים של העצים", כותב פטר וולבן: "עצים הם יצורים חברתיים; הם מגדלים באהבה את צאצאיהם; הם חשים כאב ויכולים לזכור, סועדים את שכניהם הזקנים והחולים, חיים חיי אהבה ורגש ואף חולקים שפה משותפת..." (תרגום מגרמנית: ניב סבריאגו).

נראה שהכשל המרכזי בניסיון למקם אותנו כנזר הבריאה או להפחית ממעמדנו זה בקרב החי והצומח, הוא היעדר הבנה שלנו מה זו תודעה

המבקרים של ציידי מודעות בקרב החי והצומח, יאמרו, ובצדק, שיש בתיאורים פואטיים כאלה האנשה מופרזת, תיאורים שובי לב, השאובים מהדחף הבלתי מודע לראות בחי אחר חלקים מעצמנו. עצם הנטיה להשליך התנהגות אנושית על התנהלות של פיל, צמח או רכיכה ימית, ומכאן להסיק את קיומה של תודעה, היא למעשה ניסיון לחיזוק הבכורה של האדם מעל כל מעשי הבריאה באשר הם.

נראה שהכשל המרכזי בניסיון למקם אותנו כנזר הבריאה או להפחית ממעמדנו זה בקרב החי והצומח, הוא היעדר הבנה שלנו מה זו תודעה. בנוסף, אין בידינו יכולת של ממש לדבר במושגים שאינם אנחנו, ואינם מוכרים לנו. איננו יכולים להוציא עצמנו מתהליך הבדיקה והחקר, ובכך אנו מאבדים את הסיכוי לגלות ולהבין משהו שאינו קשור בנו. כשל זה מוביל אותנו הלאה, למגבלות החשיבה האנושית שיפורטו בהמשך.

שרך, עלה

עלה של שרך: אולי יש לצמח תודעה, אולי מגולמת בו תודעה. בוודאי מורכבות מעבר לשכלנו האנושי. תצלום: אגאת מרטי.

החשיבה והיצירה האנושית – האם השמיים הם הגבול?

אותות המבשרים את ההבחנה במגבלות החשיבה האנושית הדהדו כבר בימי קדם. התיעוד הראשון המוכר לנו, נמצא בלוגיקה ההינדית עוד באמצע האלף הראשון לפני הספירה, ואולי אף מוקדם יותר. הלוגיקנים ההינדים הבינו מזמן, את מה שהלוגיקה המערבית הבינה מאוחר הרבה ויותר, שמושגים כמו נכון או לא נכון, יש או אין, אמת או שקר, הם מגבלה של ההיגיון האנושי, המבוסס על חשיבה בינארית, ולכן מראש הרחיבו וקבעו שלכל טיעון יש ארבע אפשרויות, שניתן להתאים לו אחד מהמצבים הבאים, גם אם לא תמיד ברור לנו, תוצרי המערב, מה המשמעות של קביעה זו: (1) אמת; (2) שקר; (3) לא אמת ולא שקר; (4) אמת וגם שקר.

מאז ומעולם לא חדלו רודפי חכמה ודעת לשאול עצמם, האם באמת "השמיים הם הגבול?" מהן מגבלות ההבנה, היצירה והדמיון שלנו? האם החברה האנושית מגיעה לגבולות היכולת האינטלקטואלית שלה? "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי־אָרֶץ הַגֵּד אִם־יָדַעְתָּ בִינָה", עונה אלוהים לאיוב (בפרק ל"ט) כשהאחרון מתלונן כנגד סדרי עולם, שהוא אינו מבין אותם ואף סבור שאינם הוגנים. "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשת התבונן, אין לך עסק בנסתרות (תלמוד בבלי, חגיגה) – מודים החכמים בתלמוד הבבלי בקוצר ידינו להבין הכל. הם ראו בשאיפה זו סכנה מוחשית לאמונה הבלתי מותנית באל כל יכול וכל יודע, ומכאן סכנה לבריאות הנפש ואף לחיי ההוגה.

"אין לי כל רצון לפגוע באיש מאמין, אבל אני חושב שלמדע יש הסבר משכנע יותר מאשר בורא אלוהי", סטיבן הוקינג

בעידן הנוכחי נמצא אינסוף התבטאויות בעניין. "גבולות המח האנושי הם המסתורין הגדול של היקום שלעולם לא יפתר" אמר נשיא החברה למדעים בבריטניה, לורד ריס, והוסיף:

"היבטים מסוימים של המציאות – תיאוריה מאוחדת של פיזיקה או הבנה מלאה של התודעה – עשויים לחמוק מאתנו משום שהם מעבר למוח האנושי, בדיוק כפי שרעיונותיו של איינשטיין יבלבלו שימפנזה".

אמנם הדברים נאמרו מפי איש אשכולות, אך נראה שהם כלליים מדי, ואינם נותנים תשובות קונקרטיות באשר למגבלות החשיבה האנושית. הטקסט שבין השורות מרמז, שייתכן שיקום איינשטיין חדש, שימצא תובנה מתמטית או אחרת, שתפענח באחת סוגיות שנראות היום בלתי פתירות. כך למשל ניתן גם להבין את קביעתו של סטיבן הוקינג, בספרו האחרון, Brief Answers to the Big Questionsשראה אור אחרי מותו: "אין אלוהים. אף אחד אינו מנהל את היקום". וכך הוא כותב: "אני סבור שהיקום נוצר באופן ספונטני מכלום, על פי חוקי המדע (...) אם אתה מקבל, כפי שאני עושה, כי חוקי הטבע קבועים, אז לא לוקח הרבה זמן לשאול: אם כך, איזה תפקיד יש לאלוהים ביקום?" והוקינג מוסיף: "אין לי כל רצון לפגוע באיש מאמין, אבל אני חושב שלמדע יש הסבר משכנע יותר מאשר בורא אלוהי", ואף מביא הסבר (שאגב, מסתמך על בעיה ללא פיתרון – מהות הזמן, וזו חולשת הטיעון): "סוף סוף מצאנו משהו שאין לו סיבה [המפץ הגדול], כי לא היה זמן שהתקיים לפני כן, פירוש הדבר עבורי לפחות, שאין אפשרות של קיום בורא, כי לא היה זמן עבור הבורא להתקיים בו".

אורורה בוריאליס, איסלנד

יש מי שמנהל את כל זה? תצלום: ג'ושוע ארל

אם נתעלם מהגלוי לעין והכותרות הגדולות על אודות קביעה זו ("אין אלוהים"), ניתן להבין בין השורות שהוקינג מתקומם בספרו נגד התפישה שמתרצת את מגבלות המחשבה האנושית, בקיום אלוהים כל יכול וכל יודע, בלתי נתפש ובלתי נראה, שאינו חומרי ואינו מכאן. הוא רומז כנראה, באופטימיות סנטימנטלית למדיי של אדם שנפרד מהעולם, שהוא משאיר תובנה זו לבאים אחריו: אל תתיאשו! ברבות הימים יעלה בידי האדם להסיר את מסתורין היקום באמצעות השכל, שאינו מוגבל כפי שאנו סבורים כיום.

התובנה לפיה מתנת הבריאה לאדם טובה לבית פנימה, אך אינה כלי שיאפשר לו להבין את העולם, חלחלה לאט לשיח המדעי

התובנה לפיה מתנת הבריאה לאדם טובה לבית פנימה, אך אינה כלי שיאפשר לו להבין את העולם, חלחלה לאט לשיח המדעי – במיוחד במדעים המדויקים מתמטיקה ופיזיקה, שהחלו לדון בסוגה מטרידה של בעיות – "סוגיות ללא פיתרון", בעיות שניתן להוכיח שאין להן פתרון מעצם מהותן. ישנן דוגמאות לכך בתחום הנדסת המישור, בעיות שחכמי יוון וסיציליה של המאה הרביעית ואילך הראו כי הן בלתי פתירות, אלא כאקסיומה – ככה זה וזהו. למשל: לא ניתן לחלק זווית כלשהי (להוציא מקרים פרטיים ספורים) בסרגל ומחוגה לשלושה חלקים שווים; או, לא ניתן להוכיח שסכום זויות המשולש במישור הוא 180 מעלות, אלא לקבל זאת כטיעון שלא נסתר.

דוגמה אחרת היא הסוגיה מימי ניוטון המסתמך על קודמים לו, בוויכוח בשאלה האם אור מתפשט כמו גל או כמו סדרה עוקבת של חלקיקי חומר. אך אז כנראה, איש עדיין לא העלה על דעתו שהתשובה היא זה וגם זה, או לא זה ולא זה, כלומר מדובר בדבר שהוא מחוץ להבנתנו, לכושר ההכלה של שכלנו. הביטחון שניתן היה לפתור את הסתירה נבע מהאמונה כי לא תיתכן בעיה שמוחו של נזר הבריאה לא יוכל לפתור.

בתחילת המאה ה-20, המתמטיקאי הגרמני הדגול דויד הילברט, האמין שניתן לבסס את המתמטיקה כמבנה קשיח ומוצק. הוא האמין שלכל טיעון מתמטי ישנה הוכחה המאששת או שוללת אותו, גם אם עדיין לא נמצאה. ב-1928 הוא טבע את המונח Entscheidungsproblem ("בעיות הכרעה"), כלומר קיימת פרוצדורה מתמטית, אלגוריתם שבאמצעותו ניתן להחליט האם טיעון מתמטי כלשהו הוא אמתי או שקרי, נכון או לא נכון.

אך האופוריה של ההתעלות האינטלקטואלית הייתה קצרה. ב-1931 זעזע המתמטיקאי קורט גדל  את קהילת המתמטיקאים בהוכחה מוסמכת ומוצקה, לפיה, במילים פשוטות, לא ניתן להוכיח אם טיעונים מתמטיים מסוימים הם אמת או שקר. אלן טיורינג, המתמטיקאי הבריטי הדגול שמילא תפקיד מרכזי בפיענוח צופן האניגמה במלחמת העולם השנייה, הראה בעקבות גדל ב-1937 שלא קיים אלגוריתם כללי שניתן באמצעותו להחליט אם טיעון מתמטי כלשהו הוא אמת או שקר. זו הייתה רק שאלה של זמן עד שהשדים של אי-הידיעה המובנית שהוחבאו במרתף ממבוכה, יצאו לאור, ובעיות כאלה, שאינן פתירות, גם צצו גם בסוגיות פיזיקאליות. מכניקת הקוואנטים שפרצה בסערה לעולם המדעי טכנולוגי במאה ה-20, הרחיבה את סוגיות ה- Entscheidungsproblem – למשפחות של בעיות ללא הכרעה: ישנן מערכות או חלקיקים שיכולות להתקיים במספר מצומצם של מצבים (למשל, שני מצבים שנכנה אותם "למעלה או למטה"), ובמקרים מסוימים המערכת או החלקיק מצויים בו זמנית למעלה ולמטה – תופעה בלתי נתפשת בשכלנו ובדמיוננו.

אניגמה, אלן טיורינג

לזה לטיורינג עוד היה פתרון: מכונת אניגמה להצפנה. תצלום: אלסנדרו נסירי, המוזיאון למדע ולטכנולוגיה במילנו, ויקיפדיה

בשנים האחרונות נמצאה הוכחה מורכבת אך מוצקה (גם אם נראה שפחות ממניין אנשים בעולם כולו מבין אותה לפרטיה), שסתירת ה--Entscheidungsproblem קיימת גם בתכונות הקוונטיות של החומר (סוגיות אלה מכונות סוגיות מרווח ספקטרלי – "spectral gap question").  ראו מאמר לקהל הרחב ב"סיינטפיק אמריקן " מאוקטובר 2018, "The Un(solv)able Problem".

יש להדגיש, שלא מדובר כאן רק במגבלות החשיבה הלוגית. לצד תובנות ונסיון אנושי מצטבר, גם בניסיונות להסביר מצבים חסרי פתרון לוגי בינארי, ניתן להצביע גם על מצבי תודעה נדירים אך מוכרים, שמבהירים לנו שחשיבה לוגית טהורה של "כן"-"לא" שאנו מקדשים במדע, היא חלק קטן ממרחבי חשיבה, חוויה ותובנה מגוונים ועמוקים הרבה יותר, שלנו, לנזר הבריאה, אין גישה אליהם, ואנו מסוגלים לכל היותר להצצה חטופה, אקראית ובלתי ניתנת לשחזור ובקרה. אנו מכירים בעיות ללא פיתרון, או מצבים בלתי אפשריים של למשל, הימצאות בו זמנית בזמנים ובמרחבים שונים זה מזה, במרחבי תודעה שאינם כפופים לכוחות הטבע ואיסוריהם כמו מצבי חלום, מדיטציות עמוקות, דמדומי שינה, הזיות, חוויות נרקוטיות שונות, או תפקוד לא נורמטיבי, אקראי או קבוע, של אזורים שונים במח.

האבולוציה כסולם ליצירת האדם – הסולם ושברו

האם הבריאה / התפתחות היקום מכוונת ליצירת האדם או לא – אפשר להתווכח, וממילא נראה שוויכוח זה היה- הווה-יהיה עקר ממשמעות. רבים ביננו יודעים או סבורים שמוצאנו מהתפתחות חיים שהחלו בשברי חומרים אורגניים שנוצרו באקראי, שהתקבצו לחלבונים, שהתקבצו לתאים, שהתקבצו לקבוצת תאים, והפכו ליצורים חיים שונים, במגוון גדל והולך, במורכבות הולכת וגדלה, עד לשלב, לפני כמיליון עד שני מיליון שנים (הערכה שנתונה עדיין במחלוקת מדעית ערה), אז הופיע באפריקה היצור הומו ספיאנס (ששמו בלטינית: האדם החכם/ החושב), האדם שאנו, ועל ראשו מתנוסס נזר הבריאה, לפחות מאז שיצא מאפריקה למרחבי אסיה ואירופה לפני כ- 70 אלף שנה.

אבותינו דברו על אדם, חי וצומח, והותירו לדת, דמיון ולפואטיקה להגדיר את איכויות החי, ששיאם כמובן הוא האדם המדבר

מספירת מלאי, חלוקה וקטלוג של החי בעולמנו, נמצא שאבותינו דברו על אדם, חי וצומח, והותירו לדת, דמיון ולפואטיקה להגדיר את איכויות החי, ששיאם כמובן הוא האדם המדבר, שגם הוא נתון לחלוקה היררכית של איכויות, המעסיקה עדיין את החברה האנושית (מוצא, צבע עור, מגדר, השקפות עולם ועוד).

גם הסוגיה מהם בעצם החיים לא נתנה מנוח, וככל שהעמיקו לחקור בה, התברר כי התשובה מורכבת, וכיום סבורים שעצם המונח חיים מקיף שורה ארוכה של יצורים, בעלי מורכבות שונה של תכונות, שחלקן אינן מוכרות לנו והן מחייבות חלוקה שונה מזו השרירותית שהכרנו קודם.

מן המאה ה-19 ואילך, הודות למשוגעים לדבר שאספו בשקדנות אובססיבית מיני חי וצומח מכל קצוות העולם, היה ברור שלא די לחלק את העולם לחי וצומח בלבד. לפני 50 שנה (בשנת 1969), הציע אקולוג אמריקאי, רוברט ויטיקר , לחלק את החי לחמישה ענפים, (המכונים "ממלכות"), שכוללים ממלכות של בעלי חיים, צומח, פטריות ועוד שני סוגי חיים משונים (פרוטיסטה ו-מונרה) שאינם מוכרים אלא לעוסקים בתחום. כבר כאן נדחק האדם לפינה. מרבית החיים אינם אלה המוכרים לנו, אלא מיקרואורגניזמים, פטריות ויצורים מוזרים, רובם המכריע חד-תאיים לא מוכרים, שהערכות אודות כלל המסה שלהם על כדור הארץ, בשמיים, באדמה ובתוך האדמה, גדולות בהרבה ממסת בעלי החיים והצמחים גם יחד, (80% לעומת 20% בלבד בהתאמה) ובכך התערער מאד הרעיון שדווקא האדם הוא מטרת כל תהליך השינוי הדינמי האינסופי בעולמנו.

פטרייה

פטרייה. כן, אבל איזה מין יצור זה? תצלום: מאט ארץ.

את הגירוש הסופי של האדם ממרכז עולם החי הציע קרל ווז , מיקרוביולוג אלמוני (אז) מאוניברסיטת אילינוי, שהצעתו התקבלה על דעת רוב החוקרים בתחום אחרי ויכוחים וספקות רבים, רק לאחר כשני עשורים מיום פרסומה. ווז התבסס על מציאת מבנים משותפים בניתוח גנטי של היצורים, בעוד שלפניו עסקו במיון תכונות שניתנות לצפייה וכימות. ב- 1976 ווז הציע שרטוט מהפכני של "עץ החיים". העץ מתאר שלוש ממלכות מרכזיות (חיידקים, ארכיאונים ואיקריטים) שמתחלקות ל-23 תת-ממלכות (במקום חמש הממלכות של ויטיקאר). הצומח והחי המוכרים לנו נדחקו למספר ענפים צדדיים, ורוב העץ מורכב מיצורים חד תאיים של חי. ואילו האדם נחבא אי שם בתת ממלכה בעלי חיים בממלכת האיקריטים. גודלו של כל יצור ממש אינו קובע את מרכזיותו וחשיבותו בעולם החי, ובולט היעדר התייחסות לכושר החשיבה ולמודעות של כל יצור.

כך כותב ביל ברייסון בספרו "ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל" משנת 2003, בתרגום יכין אונא:

"מרבית הגוונים [של החיים] שייכים לעולם הדברים הקטנים, החד-תאיים שרובם הגדול לא מוכרים עדיין. דחף אנושי טבעי הוא לראות באבולוציה שרשרת ארוכה של שיפורים, התקדמות בלתי פוסקת לעבר הגדול והמורכב יותר – במילה אחת לעבר האדם. אנו מחניפים לעצמנו. הרוב הגדול של הגיוון האמתי באבולוציה, הנו בקנה מידה קטן. אנו, הגדולים, פשוט מקרים שוליים- אולי ענף צדדי מעניין".

ועוד לא דברנו על שבריריות העולם ועל הזמן הדורס כל

המהלומה העיקרית, גם אם לא האחרונה לגמרי, במסכת ניתוץ "נזר הבריאה", למרות כושר החשיבה, הדמיון, ההמצאה והיוזמה שאין להם אח ורע בעולם החי, הכוללת גם את ניפוץ רעיון בחירתנו כמטרת הבריאה כולה, מגיעה בסקירה מושכלת של תולדות יקום בכלל ועולמנו הקטן בפרט, על פי הידוע לנו עד כה.
אם נביט ביקום במבט הצופה לא רק במאה שנות חיי האדם הבודד ומשך התקופה שבה קיים המין האנושי, נקבל תמונה לא מעודדת על עתידנו: אנו, בני האדם הופענו וקיימים כיום, בהרף עין קוסמי ותו לא. משך הזמן שבו אנו קיימים על פני האדמה זעיר ולא משמעותי (כשתי מאיות האחוז מזמן היווצרות הפלנטה שלנו ועד היום). כדור הארץ, הקיים כבר כ-4.5 מיליארד שנים, עובר שינויים מפליגים ובלתי פוסקים ביבשה, במים, בהרים, בקרחונים, הכול בא והולך, נעלם, צץ ונע על פני הנוף הבלתי קבוע. כדור ארץ הוא עולם כאוטי שחרב ונבנה ללא הרף. החיים אמנם הופיעו פחות ממיליארד שנה לאחר היווצרות הארץ, אך מאז עברה הפלנטה חבטות אדירות מגופים חיצוניים, ואינסוף שינויים של הנוף, האקלים והרכב האטמוספירה, ועמם גם שפע עצום של יצורים חיים שבאו, נעלמו, ונוצרו חדשים ללא הרף. אנו מדברים במונחים של "הכחדות המוניות", שהן אירועים המבטאים דינמיות שאינה עוצרת לרגע. מינים רבים נעלמו מהנוף המשתנה ללא הכר בקטסטרופות עולמיות חד פעמיות או בתהליכים איטיים יותר, ומיד הופיעו חיים אחרים, שונים מעט והרבה משהיו, התפתחו והשתנו למגוון מינים עצום, עד החורבן הבא וחוזר חלילה.

מעריכים שמין ביולוגי נתון שורד בממוצע כארבעה מיליון שנים בלבד. הרעיון שאנו בני אדם איננו כאלה, וחסינים מגורל עגום זה, נראה אמנם סנטימנטלי ונסלח, אך מדובר בציפיות לב, באשליות שממתיקות את חיינו כאן ועכשיו בלבד

בספירה דקדקנית, על סמך מידע הולך ומצטבר בחקר תולדות החי והצומח על הפלנטה מראשיתה, מעריכים שמין ביולוגי נתון שורד בממוצע כארבעה מיליון שנים בלבד, בטרם נכחד, או משתנה ואף מתפצל למספר מינים. הרעיון שאנו בני אדם איננו כאלה, וחסינים מגורל עגום זה, נראה אמנם סנטימנטלי ונסלח, אך עלינו להודות שמדובר בציפיות לב, אשליות, שממתיקות את חיינו כאן ועכשיו בלבד. אין מי שיעמוד וידבר זכות עלינו וימנע בדרך כלשהי את הכחדתנו, החלקית ולבסוף המלאה, טובים וחכמים ככל שנהיה.

מנהטן

מפעל אנושי ענק, שנראה לעתים נצחי, ולעתים בן חלוף כמונו. מנהטן בשעת שקיעה בחודש ינואר. תצלום: מייקל דישנצה.

גם התפישה הלא מודעת של רוב החברה האנושית, לפיה מטרת הבריאה התממשה בעצם הופעתנו, והנה, הגענו הנה לשקט וליציבות, וגן העדן נמצא מעבר לפינה – אינה אלא הגיג שמקורו בדמיוננו היצירתי הפורה, ואשר ננטע במסורת עתיקת יומין.

הארץ שתחת רגלנו, שאגב, אנו יודעים עליה מעט מאד, אלא בשולי הדברים בלבד, אינה אלא שכבה דקה להחריד, שעלולה להיעלם ללא אזהרה מוקדמת כלשהי. בכל רגע, ללא כל התרעה, עלולה האדמה לפעור את פיה להשליך, לבלוע, לשרוף, למחוץ, לחנוק, לקבור ולהפוך לאדים חלקים גדולים ממנה על כלל תכולתם. גלי ים אימתניים עלולים להגיע בכל רגע נתון ולשטוף הכול, וכך גם ממטרים עזים של מבול וסערות חשמל הרסניות. כהרף עין עלולה להגיע תקופה שבה הכול קופא, או מתייבש למדבר צחיח. אפילו היבשות המוכרות לנו אינן קבועות כלל. הן נעות ללא הרף בקצב של מספר סנטימטרים בשנה, ואין דבר שיעצור את השינויים המפליגים בנוף.

בניגוד לדמיון הפורה של יוצרי תרבות ובידור מוכשרים במגוון מדיות עדכניות, המרגיע את חששות הקיום שלנו – בכל רגע נתון, ללא כל אזהרה, מטאור או התפרצות עזה של קרינה מהשמש עלולים להכחיד ולהרוס את העולם, שעל חורבותיו יקום עולם חדש ואחר. גם וירוס קטן עלול לשנות את מבנהו ולהערים על מערכת החיסון האנושית כדי למחות מעל פני האדמה במהירות חלק גדול מהאוכלוסייה האנושית. ועוד לא אמרנו דבר על מה שהאדם מעולל לאדם.

ואף על פי, ולמרות כל זאת

הזכות להיות "נזר הבריאה", בתפישה שבה האדם במרכז, מסייעת להשגת איכות חיינו כאן ועכשיו, אך אינה המפתח להבנת העקרונות שעליהם מושתת העולם. ונראה שאין בכוחו של המוח האנושי, חכם ומפותח ככל שיהיה, לפענח עקרונות אלה. "עץ החיים" האבולוציוני מרמז על כך שלא ניתן לנתק אותנו מכל החי המצוי כאן, ולמורת רוחנו ושכלנו, אנו מקרה שולי בענף שולי למדי בעץ החיים האבולוציוני של מכלול החי בעולם, חלק מובנה ובלתי נפרד ממנו. ההתפתחות שלנו אינה מרכזית כלל, ולכל היותר אנו מקרה יוצא דופן בדינמיות השינויים בעולם החי. מרבית עולם החי נסתרת מעיננו, ומדובר ביצורים שגודלם מילימטרים בלבד. אנו כאן במיעוט, ועלינו להשלים עם כך שאנו כאן להרף עין בלבד.

למרות כל זאת ניתן למצוא נחמה, לפחות בזכות להבין כל זאת בשכלנו וליבנו, וכך לנהל חיים טובים ושלמים יותר. המעמד הנשגב מעל הטבע הוא רק משאלת לב, לגיטימית מובנת ונסלחת, אך אין בה ממש. הלהט שלנו, והדחף לדעת, להבין, לחקור ולפענח, לא יאפשרו לנו כנראה לפענח את הסודות הכמוסים של אופן התנהלות העולם. אבל זכינו במתנה גדולה – בכושר מחשבה, יצירה ודמיון, והיא מאפשרת לנו לנהל חברה אנושית באופן בו כל אחד ואחד מאתנו ממצה את חייו כאן בנינוחות ושלווה יחסיים, גם בידיעה שהאנושות אינה חפה מאיומים בלתי פוסקים על הישרדותה, וודאי שאינה נצחית.

 

ד"ר אברום רותם הוא פיזיקאי, מהנדס אלקטרוניקה ויזם הייטק. בשני העשורים האחרונים עסק בייעוץ אקדמי בשילוב טכנולוגיות בחינוך, לצד כתיבה ענפה בתחום המקצועי, ופירסם 3 רומנים.  שנים רבות עוסק באינטגרציה בין תחומי עניין וידע באתיקה, פילוסופיה, תאולוגיה (יהדות, הינדואיזם, נצרות), היסטוריה ומדעים.

תמונה ראשית: כוכבי ים. תצלום: עוביידאללה אדם, unsplash.com

Photo by Ubaidhulla Adam on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על נזר הבריאה מגרד בראשו

01
הכל

תודעה היא בסך הכל נקודה בין נקודות שלכל אחת מהן תכונה וכאשר הן מאוגדות יחדיו נוצר תוצר הנפש הנשמה המשרת כמרכז תודעתי לתודעות שלכל אחת מרכזו דעה המשרתת את הגוף המקיים כך כל תא בגופינו וכך גם כל גן בין גנים או יקום בין יקומים כחלק מגוף האין סוף שהוא בהגדרה אלוהים =הגוף המבני המקיים בתוכו את כל הרובדים והשכבות היקומים וכלל אותנו כעצמו וכפי שאני אוכל תפוח ומרגיש רענן כך היקום אוכל ומשייך לעצמו גלקסיות מהשכנים היקומיים ומרגיש רענן וכך האין סוף ניזון מעצמו היחסי הפרוס על כל עבר בין איזוריו השונים ובקיצור יש הרבה מה לומר על שאתה כותב יפה וברור אך חסר לך מידע רב כתוצר מהשענות על המדע אשר מגביל את עצמו ואותך דרך הגדרות ומילים שלא אומרות את שהן מנסות לומר כתוצר למיצוב ההגדרה והמילים כך שיומרו את אותו הדבר כבר אלפיי שנים דרך היגיון שלא נשען על כלום תודה וסליחה זה לא אישי וכבר ישנו הייצור שרואה את חכמי ומדעני האדם ומבין את שלא תבינו לעולם גם אם תרצו כי את התמונה המלאה לא רואים דרך משקפת ואפילו הפוך את הנוף המלא רואים דרך עצימת עניים וקשב לרחש הפנימי שם האמת ברורה כאור הלבנה בלילה נסתר כגלויי יש עוד מלא לומר אך אין למה תודה וסליחה אם פגעתי דרך הנאמר חג שמח

02
קובי בלום

כל הכבוד לד"ר אברום רותם על המאמר המאלף והמרתק, שמצליח לחבר בין תחומים שונים ורחוקים לכאורה של הידע האנושי. למרבה הצער, הענווה והצניעות הנגזרים עלינו ממאמר זה, ומתובנות אחרות, לא ממש מוצאים את ביטוין במציאות האנושית. כחלק שולי וזניח של עץ החיים, על פני פלנטה נידחת ושולית בפני עצמה, אנחנו מרשים לעצמנו, כ"נזר הבריאה" להרוס ולהכחיד, ביד קלה, טבע שלם ומופלא, וזאת רק בגלל שצירוף נסיבות אקראי וזמני אפשר לנו, בשוליים, לשפר את הגנום שלנו.

לא נראה שכל זה יגמר טוב..

03
ארנה בקל

מאמר מרתק! מעורר מחשבה ומעלה שאלות מהותיות על מיקומו של האדם בעולם הזה...
מסכימה עם התובנה ש"ניתן למצוא נחמה, לפחות בזכות להבין כל זאת בשכלנו וליבנו, וכך לנהל חיים טובים ושלמים יותר. המעמד הנשגב מעל הטבע הוא רק משאלת לב, לגיטימית מובנת ונסלחת, אך אין בה ממש."
קהלת כתב: "הכל הולך אל מקום אחד, הכל היה מין העפר והכל שב אל העפר" (קהלת ג', כ')
האמנם?

04
הרב אור טוב

יופי של כתיבה, תובנות וידע. אני מתחבר מאוד לסגנון שלך.
ולגבי יהירותו/תודעתו של היצור האנושי:
1. האם אנו יוצאים מנקודת הנחה כי כדור הארץ הוא מיקרוקוסמוס של היקום כולו?
קרי - אופן היווצרות החיים על כוכבנו הפצפון מחייבת את אותה הפרקטיקה גם בכוכבים רחוקים שלא רק שאיננו מכירים אלא גם שלא נכיר לעולם?
מי קבע שהתודעה של האדם שייכת לאדם? האור שייך לאדם? הוא נוצר והיה קודם? והתודעה? אולי היא שיצרה את האדם ולא להיפך?
האם היקום היה לפנינו ויהיה אחרינו?
איזה יקום? זה שאנו חווים דרך העיניים?
הרי אין מחלוקת שזה בכלל לא היקום. זו רק חוויה אנושית. השולחן לא באמת קיים כפי שנדמה לנו שהוא קיים.
אז הוא יהיה קיים גם אחרינו?
התפיסה היהירה של האדם שהיקום מוגדר כפי שהגדרנו אותו היא לא רק מביכה אלא גם טיפשית לאור ההכרה והידע שאין קשר ולא מיקרי בין האופן בו בנוי העולם לבין זה שאנו חווים.
ההסבר היחיד שניתן לתת ליקום מבוסס על חוויותינו. הרי אין או יש הן המצאות יחסיות שהיקום מצפצף עליהן בקשת.
לפיכך, נזר הבריאה כמושג מתארת את שיא טיפשותו של האדם אשר מחד כבר הבין שהעיט והוא אינם חווים את אותו היקום ולכן אין מושג כזה שנקרא יקום אלא בראשו בלבד, ואידך, באופן מאוד תמוה, מתעקש להתעלם מזה ולאמר: נכון אבל. נכון אבל. כי לא כל כך בא לו להשלים עם המסקנה העגומה, מבחינתו, שכמה שידע יותר, יבין פחות.
המשפט המדהים ביותר שנכתב בעברית מתאר זאת נפלא:
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
בראשית - הזמן לא קיים.
ברא - בריאה היא היקום. ואין יכולת לאדם להבינה.
אלהים - אמונה היא התודעה והיא המדע והיא זו שאתה תראה כשמים וארץ
אתה מוגבל. שמים וארץ. גבולות גזרה של היקום. כל תיאור אחר לא יהיה לך מובן ממילא.