סוף עונת הנישואין

ברחבי העולם, בני אדם מתחתנים. אבל ההסדר הזוגי הזה נמצא בירידה חדה. מה הסיבות לכך? מה הדבר אומר על המחויבות הזוגית שלנו?
X זמן קריאה משוער: 21 דקות

בגיל 17, ג׳ון המפריז נויס חשב הרבה על נשים. הוא היה נער מוזר בעל צוואר ארוך ודק וכתפיים שמוטות, שהיה מוטרד מאוד מהשאלה עד כמה חשוב להיות נאה כדי להצליח, בעיקר בכל מה שקשור לנשים. והוא היה ביישן. ״כל כך לא הגיונית ומוגזמת היא הביישנות שלי,״ הוא כתב ביומנו, ״שאני ממש בטוח שהייתי יכול לחשוש פחות מול סוללת תותחים מאשר מול חדר מלא גברות שאיני מכיר״. לא היה לו מושג שהוא עתיד לקיים יחסי מין עם עשרות נשים וללדת ילדים, במשך לפחות תשע או עשר שנים.

נויס נולד בשנת 1811. אביו היה חבר קונגרס שייצג את ורמונט. אמו התאמצה לטעת בבנה אמונה דתית, בתקווה שהוא יהיה כומר שיפיץ את ״הבשורה הנצחית״. בשנת 1831 נדמה היה כי תפילתה עומדת להיענות. נויס, שהיה אז בן עשרים, הכריז כי הוא עומד להקדיש את עצמו לשירות האמת האלוהית, והצטרף לסמינר לכמרים באנדובר, מסצ׳וסטס. אולם במקום לאמץ את הדוקטרינה של מוריו,  הוא נשבה בלהט התחייה הדתית ששטף בסערה את צפון מזרח ארצות הברית. הוא עזב את אנדובר לטובת אוניברסיטת ייל וחולל שם מהומות כשהטיף לפרפקציוניזם – הרעיון, שנחשב לדברי כפירה, ולפיו חיים דתיים חייבים להיות נקיים מכל חטא. נויס היה וכחן וכריזמטי, הפך לכוכב מקומי ומשך קהלים קטנים של תומכים, מתנגדים וסקרנים.

בערך באותו זמן, נויס פגש את אביגיל מרווין. הוא היה בן 22. היא הייתה בת 30. קשה למצוא מידע על אודות מרווין, מלבד העובדה שהיא הייתה חכמה, יפה וצנועה, ושהיו לה עיניים אפורות כהות. רבים מתיאוריו של נויס אותה ספוגים בדימויים דתיים אקסטטיים. בתקופה שבה הוא הפסיק לאכול ולישון, ורק שוטט, אחוז טירוף, ברחובות מנהטן, הוא דמיין אותה ״עומדת, ממש בלב היקום, קורנת הוד כמו מלאכית״ (אם כי בטירופו, הוא תהה האם היא בעצם התגלמות השטן).

״אהבתי אותך כפי שלא אהבתי איש מעולם״, הוא הכריז והתוודה כי ״המחשבה על נישואים הייתה בלתי נמנעת״

מרווין הייתה מעריצתו הראשונה של נויס, והוא אהב אותה. ב- Confessions of Religious Experience (שראה אור ב-1849) הוא הודה כי ״היא הייתה ללא ספק האדם שאליו נקשרתי יותר מכל אדם אחר עלי אדמות״. הוא נמשך ליופייה, לצניעותה ולתעוזה שלה, אבל לא פחות חשוב, הוא שאב ממנה השראה. ״אביגיל מרווין הייתה חברתי הראשונה באמונה הקדושה״, הוא כתב. ״זה היה אף טבעי שאתעניין בה במיוחד ואראה בה שותפה לסוד״.

חוסר היציבות של נויס הפחיד את מרווין בסופו של דבר. אחרי התקף מאניה שחווה בניו יורק, היא נטשה אותו ואת התנועה הפרפקציוניסטית. מאוחר יותר, אביה התרה בנויס שלא יתקרב אליה. אבל כשמרווין הכריזה כי היא מאורסת לגבר בשם מֶריט פלאט, נויס שלח לה מכתב. ״אהבתי אותך כפי שלא אהבתי איש מעולם״, הוא הכריז והתוודה כי ״המחשבה על נישואים הייתה בלתי נמנעת״. נכון, היא הייתה מאורסת, אבל זה לא הטריד את נויס. הוא היה משוכנע שהם שייכים זה לזה בנישואים שמימיים. ״אלוהים יבהיר לך כי הוא שקשר בינינו בנישואים אלמותיים, לָכֵן אֵת אֲשֶׁר־חִבַּר אֱלֹהִים לֹא יַפְרִידֶנּוּ אָדָם״ [מתוך הבשורה על פי מרקוס].

טבעות נישואין, חתונה

חתונה ונישואין, האידיאל הישן. תצלום: באטריס פרס מויא

מרווין ובעלה החדש עברו להתגורר באיתקה. נויס בא בעקבותיהם, אבל מרווין סירבה להתייחס אליו. ואז הוא החל לפתח את תיאוריית האהבה החופשית, שלמרבה הנוחות, יכלה להצדיק את יחסיו עם מרווין. הוא פירט את הרעיון במכתב לחברו דייוויד הריסון. הריסון הראה את המכתב לאחרים, והוא התפרסם בסופו של דבר בעיתונים בכל החוף המזרחי. הוא הביא לנויס פרסום וגם בוז. הפסקה האחרונה של המכתב הייתה זו שעוררה את רוב המחלוקת:

״כשרצון אלוהים יעשה על פני האדמה, כמו בגן העדן, לא יהיו נישואים. סעודת החתונה החגיגית היא חגיגה שכל מנה בה מוגשת בחינם לכל אורח. לבלעדיות, קנאה, מריבות, אין מקום כאן... האישה שאותה אני מכנה אשתי – היא שלכם, היא של ישוע, ובאמצעותו היא כלתם של הקדושים כולם. היא יקרה בידו של זר, ועל פי הבטחתי לה אני שמח בכך. חזקתי עליה חורגת מברית הנישואים של העולם הזה, ואלוהים יודע את התכלית״.

התוכנית שלו, שתקפה את המוסד הנחשב כל כך, נשמעה בלתי אפשרית. והיא הרגיזה את תושבי ניו-אינגלנד יראי השמים. אולם נויס הצליח, איכשהו, לגרום לה להתממש.

אולי יש משהו עמוק באנושיות, המעורר אותנו ליצור קשרי נישואים ולקחת בהם חלק. אבל דווקא משום כך – בשל הראשוניות של מוסד הנישואים, ונטייתו הבלתי מעורערת להתקיים – הרגע ההיסטורי הנוכחי כל כך מפתיע

היום נויס מוכר בעיקר כמי שהקים את קהילת אוֹנְיֶדָה, אוטופיה דתית ששאפה, בין השאר, לחיסול הנישואים. כל גבר יוכל לבקש מכל אישה לשכב איתו. כל אישה בתורה רשאית לדחות כל גבר. המשפחה הגרעינית נעלמה. זוגות שפתחו מערכות יחסים רומנטיות זכו לביקורת, והרכוש והטיפול בילדים היו משותפים. הקהילה התנגדה כל כך לגילוי אהבה דביקה, שאימהות ואבות ננזפו אם הפגינו חיבה מיוחדת כלפי ילדיהם שלהם.

ניסוי אונידה הוא אחד משורה ארוכה של מסעות-צלב לביטול הנישואים, שהגיעו החל מצפון אפריקה במאה השנייה, ועד ישראל במאה העשרים. וכמו כל האחרים, גם ניסוי זה נכשל. אחרי 30 שנות כפייה, 30 שנות ביקורות ושטיפת מוח דתית, הדחף ליצור מערכות יחסים ייחודיות היה בלתי נשלט. חברים צעירים בקהילה התמרדו. חלקם קיימו מערכות יחסים סודיות, אחרים פרשו מהקהילה ונישאו מחוץ לה. ב-9 ביוני 1879, כתב אחד התושבים: ״חוסר הסיפוק ממשיך להתפשט... ישנן אי נוחות וחרדה גדולות בקרב המעמדות החושבים. כולם מחכים שיקרה משהו חד משמעי״.

העובדה שנויס לא הצליח להשמיד את הנישואים מדגימה עד כמה המוסד הזה עמיד. וכי אולי יש משהו עמוק באנושיות, המעורר אותנו ליצור קשרי נישואים ולקחת בהם חלק. אבל דווקא משום כך – בשל הראשוניות של מוסד הנישואים, ונטייתו הבלתי מעורערת להתקיים – הרגע ההיסטורי הנוכחי כל כך מפתיע. בכל העולם צונחים שיעורי הנישואים. ילדים נולדים מחוץ לנישואים בתדירות חסרת תקדים. אחד ממבקרי התופעה הזהיר כי ״יתכן כי עומדת להתרחש אפוקליפסת נישואים״. האם זה נכון? האם אכן נחרץ גורלם של הנישואים? ואם כן, מדוע? מה הורג את המוסד העתיק ביותר בעולם?

בפעם הראשונה בתולדות ארה״ב, רוב הבוגרים הצעירים אינם נשואים. בשנה שעברה, הלשכה לסטטיסטיקה של בריטניה דיווחה כי נישואים הטרוסקסואליים ״נמצאים השפל של כל הזמנים״. ושיעור הילדים הנולדים מחוץ לנשואים גדל להדהים, וחצה את קו 50 האחוזים במדינות סקנדינביה ובמדינות רבות אחרות

בשנת 2002, דאנן וייט מ-Relate – ארגון היועצים הגדול ביותר בבריטניה – צוטט ב״דיילי מייל״ כמי שטען כי הנישואים ״ייכחדו בעוד 30 שנה״. אמנם נותרו עוד 12 שנה, אבל הדברים משקפים את המגמות בעולם כולו. בפעם הראשונה בתולדות ארה״ב, רוב הבוגרים הצעירים אינם נשואים. בשנה שעברה, הלשכה לסטטיסטיקה של בריטניה דיווחה כי נישואים הטרוסקסואליים ״נמצאים השפל של כל הזמנים״. ושיעור הילדים הנולדים מחוץ לנשואים גדל להדהים, וחצה את קו 50 האחוזים במדינות סקנדינביה ובמדינות רבות אחרות. כפי שאמרה ההיסטוריונית סטפני קונץ (Coontz), אנחנו ״בעיצומו של שינוי עולמי היסטורי בכל הקשור בנישואים וחיי המשפחה״.

מייגן מרקל, חתונה

מייגן מרקל: צעירה שהחליטה להתחתן כמו פעם, בנישואין רגילים. תצלום: סו, מהטלוויזיה של ניו זילנד

קריסתם הברורה של הנישואים מדהימה, משום שמדובר במוסד כל כך נפוץ. נכון, ישנם (או היו) מקומות שבהם נשים נישאו למספר אחים, מקומות שבהם אנשים יכולים להינשא לרוחות רפאים או לבני דודים, מקומות שבהם נישואים הם דבק שנועד לקשור בין משפחות וליצור בריתות. נכון, יש מקומות שבהם נישואים נחגגים בריקודים ומשתה, החתן מקושט כנסיך ורוכב ברוב הדר על סוס, כשמשפחתו סוגדת לו כעדה של אסירים משוחררים – ובמקומות אחרים לא נערך כל נשף, גבר חולק את ארוחתו עם אישה וכעת כולם יודעים שהם ביחד. נכון, נישואים הם זיקית, המתאימה את עצמה למוסכמות ולציפיות בסביבתה. ועם זאת, כפי שהאנתרופולוג ג׳ורג׳ מרדוק (Murdock) סיכם בחיבורו Social Structure (משנת 1949), אין חברה ״שהצליחה למצוא תחליף הולם למשפחה הגרעינית״.

אבל מרדוק לא הכיר את אנשי מוסואו מדרום מערב סין. הם מתגוררים בגובה של יותר משני קילומטרים מעל פני הים, על חופיו העשירים בצמחיה של אגם בצבע טורקיז המוקף בהרים המכוסים ירוק עד ונישאים לגובה רק משל הר פוג׳י. והם גם עומדים במרכז אינספור מחקרים אנתרופולוגיים.

אף שמערכות יחסים רבות כאלה הן ארוכות טווח, אין בין שני בני הזוג מחויבות כלשהי, אין טקס רשמי שמתחיל או מסיים את הקשר, ובעיקרון, כל אחד מהם יכול לקיים מערכות יחסים מרובות כאלה

אנשי המוסואו ידועים בכך שאינם נישאים. במקום נישואים יש להם מוסד הקרוי ״טיסאה״ (מילולית: ״הלוך ושוב״). המערכת יחסים כזו, גבר ואישה חיים ואוכלים בבתים משלהם (אין תיאורים של מערכת טיסאה שאינה הטרוסקסואלית). כשמתעורר החשק, הגבר מבקר את האישה, ואם היא מסכימה, הוא מבלה אצלה את הלילה ויוצא מביתה בבוקר. אף שמערכות יחסים רבות כאלה הן ארוכות טווח, אין בין שני בני הזוג מחויבות כלשהי, אין טקס רשמי שמתחיל או מסיים את הקשר, ובעיקרון, כל אחד מהם יכול לקיים מערכות יחסים מרובות כאלה. הדבר דומה לקשר לא מחייב, אלא שאם האישה הרה, יש לאב מחויבויות מספר כלפי הילד.

בפועל, אנשי מוסואו גם מתחתנים. הם החלו לעשות זאת מרגע שהגיעו אליהם האנתרופולוגים, והמנהג דומה מאוד לנישואים המקובלים כיום במערב. הם קוראים לו ז׳י-צ׳י-הא-דז׳י, שפירושו ״שתיית אלכוהול וארוחה״, והכוונה לארוחה חגיגית של אלכוהול ובשר בקר המלווה את טקס הנישואים. הנשואים מהווים – או היוו עד לאחרונה – מיעוט בקרב המוסואו. כשאנתרופולוגים סיניים סקרו לראשונה 1700 בוגרים בני מוסואו בשנת 1956, הם גילו כי 74 אחוזים מהם היו בקשרי טיסאה, ופחות מעשרה אחוזים היו נשואים רשמית. אפילו לאחר שהעושר, התיירות והטמעת מנהגים מתרבויות אחרות שינו את חיי המוסואו, הנישואים נותרו צורת חיים משנית. כאשר בשנת 2008, האנתרופולוגית שיבון מטיסון (Mattison) חקרה את קהילות המוסואו שזכו לביקורים תכופים של תיירים, היא גילתה כי 13 אחוזים מהמבוגרים היו נשואים, ו-23 אחוזים מהם ניהולו מערכות יחסים של ״הלוך ושוב״. 64 האחוזים הנותרים היו רווקים או גרו ביחד עם בני זוגם. בקרב קהילה זו הנישואים היו, כנראה, פחות בולטים מבכל חברה אחרת בכדור הארץ.

מוסואו

צעירה בת מוסואו: אין לה סיבה להתחתן או להתחייב לבלעדיות של גבר. תצלום: רוב וודינגטון

כדי להבין למה בקרב אנשי מוסואו היה לנישואים כל כך מעט כוח, עלינו קודם להבהיר מה הם נישואים. הם מורכבים משני חלקים. ראשית ישנו הקשר הזוגי, מערכת יחסים ממושכת שבה על פי רוב שני אנשים מקיימים יחסי מין, חיים ביחד, משתפים פעולה מבחינה כלכלית ומולידים ומגדלים צאצאים. בני אדם מתאימים ביולוגית לקשר זוגי, ומהאופן שבו אנו מנהלים את מערכת היחסים שלנו, נדמה כי היא נועדה הפתרון לגידולם של ילדים. אין פירושו שבני אדם נמצאים בקשר זוגי יחיד בכל עת, ואין פירושו גם שחריגות מן הקשר הזה הן פגומות או רעות. באינדונזיה, זוגות בני מיננגקבאו לא נהגו לגור ביחד. במערב אפריקה, זוגות בני יוּרובה, לא נהגו לרתום את כל משאביהם לטובת משק הבית. ואינספור זוגות, בחברות בכל העולם, לא מתרבים או אינם מגדלים ילדים. כוונתי לומר שבני אדם נוטים לנהל מערכות יחסים ארוכות טווח, ואלה מספקות את הבסיס לנישואים.

קשר-זוגי לבדו אינו מהווה נישואים. לשם כך יש צורך גם במיסוד. מערכת היחסים צריכה להיות עטופה בזכויות ואחריות, עם כללים המוכרים על ידי החברה

אבל קשר-זוגי לבדו אינו מהווה נישואים. לשם כך יש צורך גם במיסוד. מערכת היחסים צריכה להיות עטופה בזכויות ואחריות, עם כללים המוכרים על ידי החברה כמו ״איש מבני הזוג לא יקיים יחסי מין מחוץ למערכת היחסים״ או ״כל ילד שנולד מן האיחוד הוא בן לקבוצה שממנה הגיעה אמו״. כדי להבהיר מתי זוגות מקבלים מעמד ממוסד, החברות מכריזות על הנישואים באמצעות פעולות ברורות: למשל אמירת ״הרי את מקודשת״ או שבירת כוס לעיני הקהל.

שני יסודות הנישואים הם חלשים בקרב אנשי המוסואו. לא רק שמערכות היחסים ״הלוך ושוב״ שלהם חופשיות מפורמליות מוסדית, הם גם נעדרים את ההתנהגויות הנפוצות בקשרים זוגיים של בני אדם. בני הזוג מקיימים יחסי מין, נכון, ולפעמים אפילו מולידים תינוקות, אבל הם לא גרים יחד, ושיתוף הפעולה הכלכלי שלהם זעיר לעומת שיתוף המשאבים המאפיין את מרבית מערכות הנישואים.

למה בני מוסואו חריגים כל כך? התשובה מגיעה מג׳יאמה, בת מוסואו אשר בשנת 1963 סיפרה את סיפור חייה לאנתרופולוגים הסיניים. ג׳יאמה הייתה הצעירה – והבת היחידה – בין עשרה אחים. משום כך, היא הסבירה, ״אימא שלי פינקה אותי מהתחלה. היא לא הניחה לי לעשות שום דבר קשה או מלוכלך והורתה לאחיי לעשות את כל העבודה״.

מערכת הטיסיאה הראשונה של ג׳יאמה החלה כשהייתה בת 14. בתחילה, היא חששה לעבור לגור בחדר משלה ולקהל אורחים. ״חלק מהבנות הקניטו אותי ואמרו: ׳גי׳אמה, את פוחדת לגור בחדר משלך?׳ ואני אמרתי: ׳קצת...׳ באותה תקופה חשבתי שילדה קטנה כמוני, מי ירצה אותי בתור האז׳אויו [בת זוג ביחסי הלוך-ושוב] שלו?״

מערכת היחסים הזו התבררה לה כקלה ונעימה, ולכן בן הזוג הראשון שלה הציע לה להינשא. ״כל כך טוב להיות בני זוג ׳הלוך-ושוב׳ זה של זה״, השיבה לו ג׳יאמה. ״לעולם אל תזכיר שוב את העובדה שאתה רוצה שאהיה אשתך. אחרת אמא שלי ואחיי יגרשו אותך״.

יש לי תשעה אחים. מי צריך חתן? אם אתה רוצה להיות בן זוג הלוך-ושוב שלי, בוא נשאיר את זה ככה

ג׳יאמה לקחה לעצמה בן זוג שני, אף שמערכת היחסים הסתיימה כשהרתה. אחרי שילדה, היא לקחה לעצמה שלושה בני זוג – אחד מהם היה ליאנגז׳ה בובו (Liangzhe Bubu), גבר שהיא מתארת כצעיר, ישר ונאה. כשהוא רצה להתחיל מערכת יחסים איתה, הוא שלח לה מלח, מעיל, חצאית, עלי תה וזוג נעליים. הם נהגו להיפגש במשך שנתיים, אז ילדה את בנה השני. האבהות הביא אותו להציע לה נישואים:

״כולם אמרו שהתינוק דומה לו. הוא היה כל כך גאה ואמר שהיה רוצה להתחתן אל תוך משפחתי ולהיות חתן. אמרתי לו: ׳יש לי תשעה אחים. מי צריך חתן? אם אתה רוצה להיות בן זוג הלוך-ושוב שלי, בוא נשאיר את זה ככה. לעולם אל תיכנע שוב לגחמה הזו׳. הוא כמובן לא היה מאושר לשמע הדברים. מאותו רגע, הוא בא אליי לעתים פחות ופחות תכופות״.

תשובתה של ג׳יאמה לבובו היא המפתח. מי צריך בעל כשיש תשעה אחים?  במרבית החברות, השאלה הזו כלל אינה עולה, משום שהאחים עסוקים בטיפול בילדיהם שלהם. אבל המבנה החברתי של אנשי מוסואו הוא יוצא דופן. במקום לעבור לגור עם בני הזוג המיניים שלהם, גברים ונשים נשארים לעתים קרובות לגור בבית אמם. אחים ואחיות בוגרים גרים ביחד, וכתוצאה מכך, אחריה של האישה יכולים לעזור לה לגדל את ילדיה. ישנן, כמובן, גם צורות מגורים אחרות. חיי המשפחה של אנשי מוסואו הלכו והשתנו במהלך עשרות שנים, וכשהאנתרופולוגים הגיעו אליהם לראשונה בשנות החמישים הם מצאו אפילו כפרים שבהם הקהילה הייתה מאורגנת על פי בתי אב (ובכפרים אלה, כצפוי, היה לנישואים מעמד חזק יותר). ובכל זאת, הלקח המרכזי תקף: כשנשים תלויות פחות בבני הזוג המיניים שלהם, הקשרים הזוגיים נחלשים.

האם דבר דומה מתרחש גם בשאר העולם? האם הנישואים מתמוטטים משום שנשים מועצמות זקוקות פחות לקשרים זוגיים?

בהרהור ראשון, נדמה כי התשובה היא כן. כותבים רבים מייחסים את ירידת מעמדם של הנישואים לכך שהיום קל מתמיד להיות אם יחידנית. לא מפתיע, בהתחשב, למשל, בכך שבאיסלנד הנתונים הסטטיסטיים מדהימים – למעלה מ-70 אחוז מהלידות בשנת 2018 היו מחוץ לנישואים. אמילי אפשטיין (Epstein) כתבה ב-2016 ב״אטלנטיק״ כי באיסלנד, ״שילוב של תוכנית רווחה נדיבה וחברה חילונית, הפכו את הנישואים למיושנים וכמעט מיותרים – ולעומת זאת הצמיחו תרבות ייחודית של אימהוּת עצמאית... החיים בקהילה קטנה פירושם שקרובים נמצאים לעתים קרובות בסמוך, ויכולים לעזור בטיפול בילדים״.

חוקרת מדע המדינה ג׳נט ג׳ונסון (Johnson) הגיעה למסקנה דומה בכתבה בניו יורקר משנת 2015. ג׳ונסון כתבה על ״התרבות הייחודית של האימהות היחדנית באיסלנד״, וציינה כי ״הורים איסלנדיים מקבלים תשלומי קצבה גדולים, ובכלל זה חופשת לידה בת תשעה חודשים בתשלום, שניתן לחלק בין ההורים, וגני ילדים במחיר סביר. למרבית האנשים יש גם רשת של קרובים הזמינים בקרבת מקום, ונושאים עמם בעול״. ממש כפי שנשות מוסואו נעזרות באחיהן ואחיותיהן, נשים במערב נעזרות במשפחה, חברים ותמיכה ממשלתית.

הנטייה העיקרית אינה עלייתה של ההורות היחידנית, אלא דעיכת הפורמליות של הנישואים. אנשים עדיין חוברים לזוגיות. הם עדיין גרים יחד. הם עדיין עושים סקס, מגדלים תינוקות ומשתפים משאבים. הם פשוט אינם מתחתנים

אימהוּת יחידנית כנראה אכן קלה היום יותר מאשר בעבר. אבל כל ההערות הללו מחמיצות את העיקר. הנטייה העיקרית אינה עלייתה של ההורות היחידנית, אלא דעיכת הפורמליות של הנישואים. אנשים עדיין חוברים לזוגיות. הם עדיין גרים יחד. הם עדיין עושים סקס, מגדלים תינוקות ומשתפים משאבים. הם פשוט אינם מתחתנים. הם אינם כובלים את מערכת היחסים שלהם לחבילת הזכויות והחובות שהממשלות מכנות בשם ״נישואים״. כפי שחוקר הדמוגרפיה האיסלנדי ארי קלינגוּר ג׳ונסון (Ari Klængur Jónsson) הבהיר במאמרו משנת 2019, ״אומה של ממזרים?״ רוב הלידות מחוץ לנישואים באיסלנד אינן של אימהות יחידניות, אלא של זוגות החיים ביחד.

בעיני דמוגרפים, העלייה בחיים המשותפים ללא נישואים היא שעומדת במרכז המהפכה הזו. המספרים מדהימים. בארה״ב, מספר הזוגות ההטרוסקסואלים החיים יחד ללא נישואים עלה מ-1.6. מיליון בשנת 1980 ל-8.5 מיליון בשנת 2018. בנורבגיה, שליש מהנשאלים בשנת 1984, ענו כי הם אינם רואים כל פסול בחייהם של זוגות לא נשואים עם ילדים. בשנת 2007 למעלה מארבע חמישיות צידדו בחיי זוגיות ללא כל כוונה להינשא. ״שינויים חסרי תקדים בתזמון, במשך ובמהלך מערכות היחסים האינטימיות הכוללות מגורים משותפים, הפכו את מחקר הנישואים למורכב הרבה יותר מאשר בעבר״, כך נפתח מחקר של חוקרים מאוניברסיטת קורונוול שבניו יורק. העלייה במספר הגרים ביחד ללא נישואים היא הסיבה המרכזית לכך״.

זוג, שבדיה, בחור, בחורה

ביחד, וזה מספיק: זוג בשבדיה. תצלום: כריסטיאן ברדנהורסט

כדי להסביר את דעיכתם של הנישואים, אין צורך לבחון את ההורות היחידנית ואת היחלשות הקשרים הזוגיים. עלינו לבחון את המגורים המשותפים ללא נישואים.

אם רוצים לבחון את המגורים המשותפים, אין צורך אלא לשאול את בריאנה פרלי-האריס (Brienna Perelli-Harris). כדמוגרפית מאוניברסיטת סאות׳המפטון הבריטית, היא בילתה למעלה מעשרים שנה במחקר השינויים בלידות וזוגיות. כמו חוקרים רבים בתחומה, היא החלה את דרכה במחקר של מקום יחיד – רוסיה הפוסט-סובייטית – אבל כיוון שמבנה המשפחה משתנה בכל העולם, היא ראתה צורך לערוך מחקרים משווים. לכן היא קיבצה חוקרי דמוגרפיה, אנתרופולוגים וסוציולוגים והקימה את ה-Nonmarital Childbearing Network.

הרשת הזו היא קבוצה בינלאומית של חוקרים, המנסים להבין אילו שינויים במבנה המשפחה הם אוניברסליים ואילו הם ייחודיים למדינות מסוימות. הם החלו במחקר של נתוני סקרים, אבל כפי שפרלי-האריס מציינת, ״אלה היו נתונים שטחיים, שלא סיפקו הסברים – סיבות לכך שאנשים מתנהגים כפי שהם מתנהגים – ועל ההבדלים בנטיות הללו בין מדינות שונות״. משום כך הם נקטו בגישה שונה: קבוצות מיקוד. הם הזמינו בכל פעם שישה עד שמונה אנשים, ושאלו אותם שאלות כמו ״האם אנשים צריכים להינשא כשהם רוצים ללדת ילדים?״ או ״בעוד חמישים שנה, אתם חושבים שאנשים עדיין יתחתנו?״ הם פרסמו את תוצאות המחקר בשנת 2014, אחרי שבחנו 79 קבוצות מיקוד ובהן כמעט 600 משתתפים בשמונה מדינות באירופה ובאוסטרליה.

כמעט בכל מקום, אנשים הסכימו כי נישואים תובעים מחויבות גדולה יותר ממגורים משותפים. אתם נודרים נדר קבל חברים ובני משפחה, ומסכימים כי אם תרצו לפרק את הקשר, תיאלצו להתמודד עם קשיים מנהליים נוראיים, הלא הם הגירושים

במדינות הללו התקיים רצף שלם של סוגי זוגיות: מאיטליה, שם התברר בסקרים קודמים כי 14 אחוזים מהמשיבים גרו ביחד ללא נישואים, ועד נורבגיה, שם 80 אחוזים מהמשיבים חיו כך. למרות המגוון, ניתן היה להבחין במאפיינים משותפים. כמעט בכל מקום, אנשים הסכימו כי נישואים תובעים מחויבות גדולה יותר ממגורים משותפים. אתם נודרים נדר קבל חברים ובני משפחה, ומסכימים כי אם תרצו לפרק את הקשר, תיאלצו להתמודד עם קשיים מנהליים נוראיים, הלא הם הגירושים. כפי שמשיב רוסי אחד אמר, ״אני יכול לעזוב מגורים משותפים בקלות רבה הרבה יותר מנישואים״. הנישואים כוללים ״משהו כמו אזיקים״.

אנשים מקבלים את המחויבות שבנישואים, משום שהנישואים מעניקים הטבות. אפשר לגור ביחד, ואם תרצו, גם ללדת ילדים. אתם מרגישים בטוחים יותר כי גם בני זוגכם מחויבים. ואתם מקבלים הטבות על פי חוק, שחלקן חיוניות לפרנסתכם. אחד ממשתתפי המחקר נזכר כיצד בגרמניה המזרחית לשעבר, רק זוגות נשואים הורשו לקבל הלוואות. ״לא הייתה דרך אחרת״, הוא אמר.

נישואים מאבדים את המונופול שלהם בנוגע להטבות, בחלקם משום שממשלות מעניקות גם לרווקים הטבות שהיו מוגבלות בעבר לזוגות נשואים

הוא השווה זאת להווה. ״היום״, הוא אמר, כאדם שאינו בזוגיות, ״אני נכנס לחנות רהיטים וקונה את כל הדירה שלי בהלוואה״. דבריו משקפים את הנטייה החברתית הרחבה יותר: נישואים מאבדים את המונופול שלהם בנוגע להטבות, בחלקם משום שממשלות מעניקות גם לרווקים הטבות שהיו מוגבלות בעבר לזוגות נשואים. עם זאת, הגורם המכריע הוא כנראה הקבלה ההולכת וגדלה של המגורים יחד ללא נישואים. ככל שהמוסכמות המיניות הופכות נוקשות פחות, בני זוג שאינם נשואים יכולים לגור ביחד. הם יכולים לגדל יחד תינוקות ולבנות ביחד את חייהם. והם יכולים לעשות זאת מבלי לכבול את חייהם בחוזה נישואים נצחי. משתתף הולנדי במחקר סיכם את כוח המשיכה של המגורים המשותפים לעומת הנישואים במילים, ״זה כמו מנוי. קל לבטל ולהמשיך הלאה״.

חדר שינה, מיטה זוגית

זאת לא שאלה של חתונה, רק של מזומנים ואשראי. תצלום: צ'סטיטי קורטיחו

ההבדל בין נישואים למגורים משותפים מצטמצם עוד יותר, ככל שממשלות מכירות בזוגיות של מגורים משותפים. בעיני הממשלה ההולנדית, זוגות רשומים המתגוררים יחד ללא נשואים שווים כמעט לגמרי לאלה שנישאו. שוודיה וצרפת אינן מפגרות בהרבה. הדבר מועיל לזוגות החיים ביחד, שיכולים כעת לאמץ ילדים ולהגיש ביחד את דו״חות המס שלהם, אבל התוצאה פרדוקסלית: המגורים המשותפים הופכים לצורת הנישואים החדשה. זכרו שנישואים הם קשר זוגי ממוסד. כלומר סקס+כלכלה+מגורים משותפים, עטופים בחובות וזכויות. כשממשלות מאפשרות לבני זוג החיים יחד ללא נישואים לבטח את בני זוגם שאינם עובדים, או תובעות שישלמו דמי מזונות אחרי פרידה, הם מעצבים סוג חדש של נישואים, עם פחות מחויבות.

אפילו בקרב הנורבגים המעדיפים חיים משותפים ללא נישואים, הנישואים נתפשים כאידיאל. פשוט המשמעות שלהם משתנה. המעטפת המעשית של הנישואים אמנם נושרת, אבל המחויבות שבליבם נותרת

למרות נטיות אלה, רוב האנשים רוצים בסופו של דבר להתחתן רשמית. על פי סקר עדכני של מכון המחקר ״פיו״ בארה״ב, כ-70 אחוזים מהמשיבים אמרו כי נישואים הם הכרחיים או חשובים לחיים מספקים. אפילו בקרב הנורבגים המעדיפים חיים משותפים ללא נישואים, הנישואים נתפשים כאידיאל. פשוט המשמעות שלהם משתנה. המעטפת המעשית של הנישואים אמנם נושרת, אבל המחויבות שבליבם נותרת. הנישואים הופכים לאופן שבו אנשים שמרגישים רגשות עזים זה כלפי זה מחזקים וחוגגים את מערכת היחסים שלהם. הם הופכים להיות מה שהדמוגרף האמריקני אנדי צ׳רלין (Cherlin) כינה בשנת 2018 ״פסגה״ (capstone): סמל לחיים וזוגיות ממומשים. באוסטריה, בלגיה, בולגריה, אסטוניה, צרפת, גיאורגיה, נורבגיה ושוודיה, גיל הנישואים החציוני הוא לפחות שלוש שנים אחרי הגיל החציוני של לידת הילד הראשון. ״נישאנו אחרי 11 שנה,״ מסבירה משתתפת נורבגית במחקר של פרלי-האריס. ״שרדנו את תקופת גידול הילדים הקטנים, ולכן החלטנו לחגוג כך את אהבתנו״.

אותו רעיון עולה בשיחות הנוגעות לנישואים חד-מיניים. בשנת 2006, הסוציולוגית האמריקנית קתרינה קימפורט ((Kimportראיינה הומואים ולסביות שנישאו שנתיים קודם, בתקופה הקצרה שבה נישואים כאלה הוכרו כחוקיים בסן פרנציסקו. חלק מהמשיבים דיברו על ההשלכות החוקיות, אחרים ראו בנישואים מעשה פוליטי. אבל רבים התמקדו באהבה. אישה שהציגה את עצמה בשם אָדי תיארה את נישואיה לג׳ולי. שתיהן ממוצא אתני מעורב, אבל באו מרקע שונה. אדי גדלה באומנה, בבית בעל הכנסה נמוכה. ג׳ולי גדלה בבית מהמעמד הבינוני הגבוה. אדי היא לבנה וילידה אמריקנית וג׳ולי היא לבנה ומזרח תיכונית. בעיניהן, כך הסבירה אדי, הנישואים הם מימוש האהבה שמתעלה אל מעבר להבדלים במוצאן. ״אהבה היא העיקר״, היא אמרה. ״לא המעמד. לא הגזע. לא שום דבר מכל אלה. רק אהבה ושני אנשים שעושים מה שהם אמורים להיות מסוגלים לעשות, כלומר לאהוב זה את זה״.

הגמוניה של הנישואים הרשמיים על פני מערכות היחסים הולכת ומסתיימת. ועם זאת, כמו שהדינוזאורים הפכו לציפורים, הנישואים הרשמיים שורדים, ורק משתנים והופכים לשוליים יותר

כשארגון זכויות הלהט״בים Equality California ערך בשנים 2007-8 מסע פרסומות בטלוויזיה, הם שאלו צופים: ״מה היה קורה אילו לא יכולתם להינשא לאהובכם?״ בעיניהם, וכנראה בעיני מרבית תושבי קליפורניה שצפו בסרטונים, נישואים לא סימלו התבגרות, הולדת ילדים או קבלת הגנה חוקית, אלא אהבה.

האם אכן צפויה אפוקליפסת נישואים? על פי המגמות הנוכחיות, היא כבר כאן. המודרניות, הרסנית ובלתי צפויה כמו אסטרואיד, פוררה את המוסכמות החברתיות. ההגמוניה של הנישואים הרשמיים על פני מערכות היחסים הולכת ומסתיימת. ועם זאת, כמו שהדינוזאורים הפכו לציפורים, הנישואים הרשמיים שורדים, ורק משתנים והופכים לשוליים יותר. את מקומם תופסביבר שלם של מערכות יחסים חדשות. מגורים משותפים בלתי מחייבים לזוגות שרק בודקים את חום המים; קשרים רשמיים עבור מי שאינם מוכנים לחתום על החוזה הגדול; ומגוון הסדרים פחות מוכרים, החל בחיים בנפרד-ביחד (כשבני זוג בקשר ממושך מתגוררים בכתובות נפרדות) ועד מערכות פוליאמוריות המכונות kitchen-table polyamory (כשסבך של בני זוג שאינם מונוגמיים מנהלים קשר אינטימי מספיק כדי לאכול ביחד, כולם, ארוחת בוקר).

הנישואים נחלשים. הם משתנים. אבל הם לא ייעלמו בעתיד הקרוב.

מאנוויר סינג (Manvir Singh) כותב את עבודת הדוקטורט שלו בתחום הביולוגיה האבולוציונית של בני האדם, באוניברסיטת הרווארד. הוא מתעניין במקורותיהם של מנהגי תרבות אוניברסליים (או כמעט אוניברסליים) ובכלל זה מוזיקה, נישואים, שמאניזם וכישוף.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: דמויות חתן וכלה לעוגת חתונה. תצלום: studiocasper, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי מאנוויר סינג, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על סוף עונת הנישואין

    02
    יורם

    תודה, ינה. והנה יש לעורך בעיה: לשנות ולהחמיץ אירוניה שקוראת חדת עין ראתה פה, ואולי לא התכוונו אליה, או לא לשנות ולהרוויח את האירוניה שהיא מאוד במקום. והשינוי הרי ימחק את הבסיס להערה הטובה והמשעשעת שלך... קשים חייו של עורך, גם אם הוא דבק בפתגם הידוע "מי שלא טועה, טועה".
    בתחושה מסוימת של החמצה, נחזיר למייגן מרקל את מקומה הראוי לצד הבכיר המלכותי-לשעבר-לעתיד, ולקייט מידלטון עוד נמצא מקום מתאים, במסגרת זוגית או אחרת. תודה רבה וחיוך גדול מכאן!

03
רון

לדעתי חסר משתנים חשובים: אופי/תרבות החברה שבה חיים האנשים והנשים (וגם בני/ות הזוג) והגישה/התנהגות של א. החברה/הקהילה הממוסדת (במידות מסויימות) למוסד החברתי של ״ללא נישואין״, ב. היחידים בחברה (למשל, השכרה או מכירה של דירות לזוגות מסוגים מסויימים).
ו

04
סמדר זאבי

בס"ד
צריך להבין שהיחס לנשים בכל תקופה משתנה. בעבר הצורך להינשא היה בעקבות רצון לשינוי סטטוס האישה מרווקה לנשואה, ביהדות הייתה סיבה דתית, האישה היא כלי והגבר נושא בעול הפריון. בחברה הכללית הסיבות היו אחרות.
חשוב גם להבין מהי מחויבות?
כיצד הטכנולוגיה שינתה את החברות בעולם?
ומה טיבם או יותר נכון אחריתם של "חסרי ממסד הנישואין"?

05
רותי

אם נסכם את המאמר- מצד אחד- נישואים נתפסים כמיותרים, ואילו בסוף המאמר מצביע הכותב על עובדת היותם אידיאל בעבור רבים. רק לי הטיעונים סותרים זה את זה?

כל החילוניות חייבות להפסיק להתחתן ברבנות!
וכל מסורבות הגט החילוניות- צריכות להפסיק לחכות לגט- ולהמשיך בחייכן עם בני זוג חדשים- וגם ללדת ילדים עם מי שאתן רוצות!
כן יירבו " ממזרים" בישראל!

כדי לפתור את בעיית מסורבות הגט החילוניות וה"ממזרים"-צריך להתארגן ברשתות החברתיות-וכל ניתן ללדת מאות או אפילו אלפי "ממזרים" חדשים בכל שנה-ותוך כמה שנים הנושא כבר לא יהיה רלבנטי בכלל לחילוניות!
כן ירבו "ממזרים" בישראל!