סיבה לבגידה

האם יש מניעים אבולוציוניים, טבעיים והגיוניים לכך שנשים בוגדות בבני-זוגן? במה הן שונות בכך מגברים?
X זמן קריאה משוער: 18 דקות

המדע יודע כיום לא מעט על האופן שבו בני אדם חוברים לבני זוג. האפשרויות השונות כוללות בין השאר: מפגשים מיניים חפוזים, זוגיות ארוכת טווח, בגידות אקראיות, מקרים של פוליגמיה (גבר אחד ומספר רעיות), פוליאנדריה (אישה אחת ומספר בעלים), מקרים של פוליאמוריה, גירושין ולעתים קרובות זוגיות סדרתית. את האסטרטגיות הללו קשה למיין תחת תוויות בודדות כמו "מונוגמיה" או "פוליגמיה". ואנחנו יודעים כמעט בוודאות שמונוגמיה הנמשכת לאורך חיים שלמים אינה הדפוס העיקרי.

למה נשים מנהלות כל כך הרבה רומנים, כשאלה אינם מגדילים את מספר הצאצאים שהן מסוגלות ללדת?

שיעורי הגירושין בארצות הברית עומדים כבר שנים רבות סביב 50 אחוזים, והם שונים אבל דומים מאוד בתרבויות שונות ברחבי תבל. בקרב זוגות נשואים, בגידות אינן עניין של מה בכך. בשנת 1952, הסקסולוג אלפרד קינסי העריך כי 26 אחוזים מהנשים ומחצית מן הגברים בוגדים, אם כי מחקרים אחרים הניבו נתונים שונים. אנחנו יודעים שבגידות הן הסיבה המרכזית לגירושין בעולם כולו, החל באינואיטים באלסקה וכלה באנשי ה"!קוּנג" בבוטסואנה. ואנחנו יודעים גם שמרבית המבוגרים בעולם המודרני, ובכללם כ-85 אחוזים בארה"ב – חוו לפחות פרידה אחת בקשר רומנטי.

פרידה, אדוורד מונק

"פרידה" (1896), אדוורד מונק, מוזיאון מונק, אוסלו. תצלום: Google Art Project, ויקיפדיה

אבל מאז ומתמיד חסרה פיסה אחת בפאזל הזה, הפיסה שהפריעה לנו להבין את אסטרטגיות הזוגיות, בעיקר בקרב נשים. למה נשים מנהלות כל כך הרבה רומנים, כשאלה אינם מגדילים את מספר הצאצאים שהן מסוגלות ללדת?

מנקודת מבט אבולוציונית, בגידותיהם של גברים פשוטות מאוד להבנה. אצל גברים התפתחה תשוקה עזה לגיוון מיני – תשוקה עזה יותר משל נשים, בממוצע – בשל האסימטריה בכל הקשור להשקעה בהורות. גברים יכולים להתרבות במאמץ קל יחסית, כיוון שכל מה שנדרש מהם הוא להפרות את האישה. כדי להוליד תינוק בודד, נשים נתבעות להשקיע בהיריון שאורכו תשעה חודשים והוא תובעני מבחינה גופנית. במילים אחרות: אב נשוי אשר לו שני ילדים, יכול היה להגדיל את תפוקת הפריון שלו בחמישים אחוזים, באמצעות הולדה אחת מוצלחת עם בת זוג לרומן. עבור נשים שיש להן כבר בן זוג למין, הבגידה אינה מגדילה – ולעולם לא תוכל להגדיל באורח דרמטי – את הצלחתן בכל הקשור לפריון.

השערת הגנים הטובים אינה מצליחה להסביר מדוע, בעקבות בגידה, נשים רבות כל כך סוטות מן המסלול ומשליכות את בן זוגן הנוכחי לטובת הגבר שעימו הן ניהלו רומן

למרות זאת, נשים מנהלות רומנים. עד כה התופעה הזו הוסברה באמצעות "השערת הגֶנים הטובים": התפישה שלפיה נשים פיתוח אסטרטגיית הזדווגות דואלית – הן מבטיחות לעצמן את השקעתו של גבר אחד, בעודן מזדווגות מהצד עם גברים שיש להם גנים טובים יותר משל בן זוגן הקבוע.

אבל השערת הגנים הטובים אינה מצליחה להסביר מדוע, בעקבות בגידה, נשים רבות כל כך סוטות מן המסלול ומשליכות את בן זוגן הנוכחי לטובת הגבר שעימו הן ניהלו רומן. הרעיון החדש שעלה בקבוצת המחקר שלי – השערת החלפת בן הזוג – מגשרת על הפער בהבנה המדעית, ומסבירה את מה שאנחנו רואים בעולם האמיתי. השערת החלפת בן הזוג טוענת כי נשים מנהלות רומנים כדי להיחלץ מזוגיות שאינה מוצלחת, ולהתקדם אל בן זוג מוצלח יותר.

עבור בני שני המינים, ההשערה מסבירה את מה שאנחנו רואים לעתים קרובות: שנה אחרי הכרזת נדרי נישואין בפומבי, אישה מוצאת את עצמה נמשכת מינית לחבר לעבודה. אחרי החלפת החיתול החמישי של התינוק באותו יום, גבר תוהה האם יתכן שטעה טעות איומה ומפנטז על אהובת נעוריו שחמקה ממנו. אחרי שש שנות נישואין, אישה מגלה שהיא המפרנסת העיקרית ועצלותו של בעלה גורמת לה שלא להאמין בזוגיות שלהם; היא שמה לב שעמיתהּ לעבודה משתהה בפתח המשרד שלה קצת יותר ממה שנדרש. אחרי שנים של חיים בדיכאון שקט, גבר פוצח ברומן סוער עם השכנה ממול. אישה מתוודה באוזני חברתה הטובה שהיא מאוהבת בגבר אחר, ומתחילה להכין בחשאי את הקרקע לעזיבתה את בעלה – חשבון בנק נפרד ותשלום ראשון לרכישת דירה.

בני אדם פיתחו אסטרטגיות שונות, המאפשרות להם להחליף בני זוג. זוהי תופעה נפוצה מאוד בקרב מינים שונים.

התרחישים המגוונים הללו נובעים מאותו מקור – בני אדם פיתחו אסטרטגיות שונות, המאפשרות להם להחליף בני זוג. זוהי תופעה נפוצה מאוד בקרב מינים שונים. הפשוטה מכולן היא אסטרטגיית ה"עזיבה", שבה אורגניזמים פשוט מפרידים את עצמם פיזית מבני זוג תובעניים. על פי השערת החלפת בן הזוג, בני אדם מיישמים גרסה של אסטרטגיית העזיבה, המלווה בהתאמות פסיכולוגיות אנושיות שנועדו לזהות ולנטוש בני זוג שהקשר עמם תובעני מדיי, לטובת בני זוג המביאים תועלת רבה יותר.

בתרבויות המודרניות, רבים לומדים להאמין במיתוס האהבה לכל החיים. מספרים לנו על התאהבות באחד והיחיד. אנחנו לומדים שהדרך לסיפוק נסללת באמצעות זוגיות אחת הראויה להערצה. אלא שעלילות סיפורי האהבה הבדיוניים מסתיימות על פי רוב במציאת האחד והיחיד הזה, ורק לעתים נדירות הן בוחנות מה קרה לאחר מכן. סיפור סינדרלה מסתיים כשהיא חוברת לנסיך. אחרי התגברות על אינספור מכשולים, בסופו של דבר הזוגיות מתממשת. פנטזיות רומנטיות בודדות בלבד עוקבות אחרי המשכו של סיפור הזוגיות – השחיקה ההדרגתית בהקשבה זה לצרכיו של זה, הירידה המתמדת ברמת הסיפוק המיני, הפיתוי המרגש של הבגידה, התהייה האם השגרה האפרורית של חיי הנישואין היא באמת כל מה שיש לחיים להציע.

פלרטוט, ג'ינס קרוע, ירך נשית

פלירטוט? תצלום: Chen Shiang Khoo

למעשה, אנחנו תוצריה של שושלת ארוכה ורציפה של אבות-אבותינו שעברו משברים בזוגיות – הם בחנו את ערכם של בני הזוג שלהם, אמדו את הסיפוק שלהם בזוגיות הנוכחית, הכינו תחליפים, העריכו את החלופות והחליפו בני זוג, כשבשלו לכך התנאים. כדי להבין מדוע, אנחנו חייבים להפנות את המבט אל אותם אבות קדמונים, ולגלות את האתגרים שעמדו בפניהם בכל הנוגע להזדווגות.

בני זוג לכל החיים יכולים לטפל בילדים – הכלי חסר התחליף הנושא את המטען הגנטי יקר הערך אל העתיד

בני האדם הקדמונים נאלצו להיאבק בשלושה תחומים: ראשית, סכנות הסביבה הפיזית – השגת די מזון, מציאת מקלט מסערות, התמודדות עם קור וחום קיצוניים. שנית, הם נאלצו להילחם בבעלי חיים אחרים. נחשים, חתולים טורפים וטפילים שהתנחלו בגופם איימו ללא הרף על הישרדותם. האתגר השלישי היה לא פחות מהותי – תחרות ועימותים עם בני המין שלהם. בני אדם אחרים, המצוידים בחצים ומקלעות לרוב, היו יחדיו כוח טבע רב עויונות ורב עוצמה.

על רקע שלושת המאבקים הללו, בני אדם פיתחו מגוון של אסטרטגיות הזדווגות, שהעיקרית בהן הייתה הזוגיות המחויבת וארוכת הטווח. בן זוג מחויב יכול לספק בשר במהלך החורפים הקרים, כששיחי פרי אינם מניבים פירות. בן זוג קבוע לאורך זמן יכול להציע הגנה מפני טורפים רעבים ובני אדם עוינים. בני זוג לכל החיים יכולים לטפל בילדים – הכלי חסר התחליף הנושא את המטען הגנטי יקר הערך אל העתיד. בקיצור, זוגיות ארוכת טווח מציעה שפע של יתרונות, ומסייעת במלחמה בכל שלוש החזיתות.

אבל משהו תמיד עלול להשתבש. צייד שנראה בתחילה מבטיח, עלול להתחיל לצלוע בגלל פציעה או זיהום. בן זוג קבוע עלול להיעקץ על ידי עכביש ארסי, להיפצע בקרב או להיהרג במלחמה בין קבוצות. מעמדו בקרב הקבוצה עלול לצנוח, וכתוצאה מכך הוא עלול לאבד את הגישה המועדפת שהייתה לו למשאבים חשובים של הקבוצה. ערכו של בן זוג, שבתחילה הבטיח דרך להתקדם מעלה, עלול לרדת מסיבות שונות. בחירה של בן זוג לטווח ארוך כרוכה בצפי לעתיד, אלא שלעתים קרובות העתיד צופן בחובו בגידות וטרגדיות.

בני זוג רבי ערך יותר, שבתחילה לא היו נוכחים או פנויים, מופיעים לעתים בתמונה

אתגר נוסף העומד בפני זוגיות מחויבת הוא העובדה שבני זוג רבי ערך יותר, שבתחילה לא היו נוכחים או פנויים, מופיעים לעתים בתמונה. ערכך כבן זוג עלול לעלות, ולהפוך אותך מושך יותר לבני זוג פוטנציאליים שבתחילה לא היו מעוניינים בך. בן זוג פוטנציאלי שלא היה פנוי בעבר, עשוי להתפנות פתאום בגלל מוות או נטישה של בן זוגו. איחוד של שני שבטים עשוי להציג פתאום עושר חדש של אפשרויות זיווג. בקיצור, התרחשויות בלתי צפויות בחיים סיפקו לאבותינו הזדמנויות חדשות להמיר את בני זוגם בבני זוג משובחים יותר.

מנגד, יחידים עלולים היו למצוא את עצמם מפסידים בני זוג שפסקו להתעניין בהם. בעל עלול היה לפתוח ברומן, ולהפנות משאבים משפחתיים יקרים לעבר אישה אחרת וילדיה. גבר עשוי היה להרגיש שמעמדו מצדיק אישה שנייה, וחלקה של האישה הראשונה במשאביו קטן פתאום לחצי. או שהוא עלול היה לגרש אותה לחלוטין, לנטוש אותה ואת שני הילדים התלויים בה, בדיוק כשגילהּ המתקדם הוריד את ערכה כבת זוג והקטין את הסיכויים שלהם למצוא זוגיות חדשה.

זוג, נשיקה, סערה

נשיקה ביום סערה. תצלום: כריסטיאן ניומן, unsplash.com

כל האתגרים הללו שעמדו בפני אבותינו, הביאו להתפתחות של פתרונות אסטרטגיים. חלק מהפתרונות כללו טקטיקות של שמירה על בני זוג, דחף לסלק את מי שעלולים לפתות את בני הזוג והיצמדות בכוח לבני זוג מחויבים. הטקטיקות הללו נעות בין ערנות לאלימות. אבל ישנו עוד מערך חשוב של פתרונות – התאמות להחלפת בני זוג – שבו נדון כעת.

למרות המחקר המדעי הרב שהתמקד בשלבים הראשונים של בחירת בני זוג ובמשיכה לבני זוג, ולמרות מחקרים מספר שהוקדשו לשמירה על בני זוג, תשומת לב מעטה יחסית הופנתה לאדפטציות השונות להחלפת בני זוג. אחת החשובות שבהן כוללת ניטור של ערכו של בן הזוג, המורכב מעשרות תכונות. מדובר בתכונות חברתיות – המעמד או ההערכה לה הם זוכים; רשת החברים ובני הברית שלהם; הכוח שמעניקים להם קשרי המשפחה שלהם. תכונות גופניות תורמות גם הן לערכם של בני זוג: למשל, יכולות אתלטיות, כוח גופני, משיכה וסימנים המעידים על בריאות.

ערכם של בני הזוג נקבע במידה רבה גם כפונקציה של הערך שהם מייחסים לכם

גם האישיות חשובה. האם בן הזוג הוא נמרץ, תלותי, שאפתן, יציב מבחינה רגשית, חברותי, נינוח או שתלטן? רוב התכונות הללו משתנות עם הזמן. מעמד חברתי עשוי לעלות או לצנוח. בריאות ורווחה משתפרות או מתדרדרות מיום ליום, אבל עלולות גם להינזק באופן בלתי הפיך על ידי טפיל, מחלה או פציעה. האישיות משתנה. רמות האנרגיה עלולות להשתנות בעקבות טראומה נפשית או גופנית. הפרעות פוסט טראומטיות נגרמות כתוצאה מסבל במלחמה או מתקיפה מינית. בחיים שאינם מנותקים ומבודדים לגמרי, שינויים במרכיבים הללו, שהם מהותיים לקביעת ערכו של בן הזוג, הם בלתי נמנעים ומחייבים ניטור מתמיד.

ערכם של בני הזוג נקבע במידה רבה גם כפונקציה של הערך שהם מייחסים לכם. המונח הטכני הוא welfare-trade-off ratio  (בראשי תבות: WTR, ובעברית: יחס שקלול תמורות הרווחה) – זהו היחס בין מידת החשיבות שבני הזוג מייחסים לרווחתם שלהם, לעומת החשיבות שהם מייחסים לרווחתכם. יש מי שבוחרים בני זוג ונדהמים לגלות שמדד WTR גבוה בתקופת החיזור הופך למדד WTR בעל נטייה אנוכית לגמרי מיד אחרי החתונה. זאת עשויה להיות אחת הסיבות לכך שגירושין נפוצים במיוחד בשנים הראשונות אחרי החתונה, ושיעורם מתייצב בשנים שלאחר מכן. בן זוג מתחשב במיוחד עלול לקצץ את השקעתו בכם ובקשר הזוגי בחלוף הזמן. הסיפוק ממערכות היחסים, מדד העולה ויורד במהלך השנים, הוא מנגנון הניטור הפסיכולוגי המרכזי שעוקב אחר מרכיבי הערך של בן הזוג, מידת ההשקעה והמחויבות שלהם וה-WTR שלהם ביחס אליכם.

ערכו הזוגי של כל אחד מבני הזוג הוא, כמובן, יחסי. לכן אין די בניטור שלו. דרוש גם מעקב אחר הערך העצמי. ערכם הזוגי של גבר או אישה עשוי לעלות עם הזמן. המעמד החברתי שלהם עשוי לעלות, הם עשויים לרשת ממון או משאבים, או להתבלט באמצעות מעשי גבורה, מנהיגות או חוכמה, שהופכים אותם לנחשקים יותר בשוק הזיווגים. אישה שערכה הזוגי עולה, עלולה לגלות שהיא אינה מרוצה מבעלה, אף אם נחשקותו הכללית נותרה כשהייתה.

ז'אק-לואי דויד, אהבת הלנה ופריס

"אהבת הלנה ופריס" (1788), ז'אק-לואי דויד, מוזיאון הלובר. תצלום: ויקיפדיה

נשים מושכות במיוחד נוטות להעלות את רף ההזדווגות שלהן, ומצפות לתכונות איכותיות יותר מבני זוגן, בתחומים כמו מעמד, משאבים, מחויבות ושיתוף פעולה. ערכה הזוגי של אישה משתנה אפילו במהלך מחזור הביוץ החודשי – מאחר שערכה הזוגי תלוי במידת הפוריות שלה, היא הופכת לנחשקת יותר בזמן הביוץ מאשר בתקופות אחרות במחזור. שינויים זעירים במידת המשיכה של האישה משקפים את השלב במחזור הביוץ. העור זוהר מעט יותר, היחס בין היקף המותניים לירכיים קטן מעט, והקול שלה עולה מעט – סממנים שמקושרים לתפישת היופי הנשי. העובדה שנשים מחמירות יותר בהעדפות בני זוג בדיוק באותו שלב במחזור שלהן, עשויה להעיד על כך שהן מנטרות את ערכן הזוגי שלהן ומשנות את הסטנדרטים שלהן בהתאם.

יש סימנים לכך שנשים מנטרות את ערכן הזוגי, וכשזה עולה, בני זוג חלופיים עשויים להיראות להן מושכים יותר

איננו יודעים אם השינויים המחזוריים הללו – או שינויים הנמשכים לאורך זמן רב יותר – במידת נחשקותה של האישה משפיעים, למשל, על מידת הסיפוק של אישה מבן זוגה הנוכחי, על משיכתה לבני זוג פוטנציאליים חלופיים, על מאמציה להכין לעצמה בן זוג חלופי או על מידת הפיתוי שלה לנהל רומן. אבל יש לכך עדויות משכנעות למדיי. ממחקר אחד התברר כי נשים נוטות יותר לחמוק ממאמצי שמירת-בת הזוג של בני זוגם בדיוק כשהן פוריות ביותר – וזו תופעה בולטת במיוחד בקרב נשים שבני הזוג שלהם אינם מושכים מאוד. נשים אלה מגלות פתאום עניין רב יותר באירועים חברתיים, אולי משום ששם הן עשויות לפגוש בני זוג חלופיים. והן מדווחות על יותר פלירטוטים עם גברים אחרים. ממצאים אלה מצביעים על האפשרות שנשים מנטרות את ערכן הזוגי, וכשזה עולה, בני זוג חלופיים עשויים להיראות להן מושכים יותר, ומשום כך הן בוחנות את ערכם של אלה.

על פי השערת החלפת בן הזוג, חיפוש החלופה הזוגית נמשך גם בקרב מי שנמצאים במערכת זוגית מאושרת. לעתים החיפוש הזה מתרחש בעוצמה נמוכה, כשבני זוג שזה עתה התפנו נכנסים לתמונה, או כשמידת הנחשקות או העניין של בן זוג פוטנציאלי עולים. לעתים החיפוש מופעל בעוצמות גבוהות, למשל כשאישה מפסיקה להיות מרוצה מבן הזוג הקבוע שלה ורוצה לצאת ממערכת היחסים.

המחקרים שלנו, שבראשם עמדו הפסיכולוגים דניאל קונרוי-בים (Conroy-Beam) מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה וקארי גץ (Goetz) מאוניברסיטת קליפורניה סטייט בסן ברנדינו, מצביעים על אפשרות שנשים התרות אחר בני זוג חלופיים פועלות בשלושה ממדים. הראשון הוא עניין: האם בן הזוג הפוטנציאלי שם לב אליהן ומפגין משיכה ותשוקה? קשר עין ממושך, חיוכים ממוקדים ומבטים מזווית העין הם חלק מן הסימנים המעידים על כך שהתשובה חיובית. האם הסימנים האלה מעידים על עניין מתמשך או על תשוקה מינית חולפת? נשים רבות מעדיפות שלא לעזוב את בן זוגן הקבוע לטובת משיכה זמנית, אף כי חלקן רואות בכך אות כי משהו מאוד לא תקין במערכת היחסים הקבועה שלהן. הממד השני הוא הערך הזוגי: פירוק הזוגיות הקיימת כדאי רק אם קיים פער גדול מאוד בין ערכו של בן הזוג החלופי לערכו של בן הזוג הנוכחי. הממד השלישי הוא זמינות: האם בן הזוג החלופי, המעוניין, באמת פנוי ממחויבויות מגבילות כמו בת זוג נוכחית או מחויבויות תובעניות מאוד לילדים קטינים? קונרוי-בים, גץ ואני גילינו גם שנשים צמצמו את מאמציהן לשמר את בן זוגן הנוכחי רק כשהן פעלו באחד משלושת הממדים הללו.

הדפוסים הקלאסיים והנפוצים הללו לא היו מתפתחים לעולם מבלי להשפיע על הכרעות והתנהגות באשר לזיווגים בעולם האמיתי. אז כיצד נשים מיישמות את אסטרטגיית החלפת בני הזוג הפוטנציאלית? אנחנו מצביעים על שלוש אסטרטגיות עיקריות – טיפוח בני זוג חלופיים, ניהול רומנים, והכנה לפרידה.

אישה אחת אמרה לי: "גברים הם כמו מרק. תמיד כדאי שיהיה לך אחד על אש קטנה". על פי השערת בן הזוג החלופי המשמש מעין גיבוי, אפילו אנשים החווים סיפוק גבוה יחסית בזוגיות שלהם, מכינים לעצמם חלופות, משום שדבר אינו בטוח בחיים או באהבה. מחקרים שערכנו בנושא, בראשות הפסיכולוג ג'ושוע דַנטְלי (Duntley) בריצ'רד סטוקטון קולג' בניו ג'רזי, גילו כי גם נשים וגם גברים דיווחו כי הם הכינו לעצמם חלופות – מחליפים פוטנציאליים לבני זוגם הנוכחיים, למקרה שמערכת היחסים תתפרק. בממוצע, מספר החלופות שהכינו בני שני המינים, היה שלושה. אנשים גם הודו שהאפשרות שבן זוגם החלופי הזה ינהל קשר רומנטי רציני עם אדם אחר מפריעה להם מאוד. מעניין לגלות כי נשים, יותר מגברים, נטו לדווח כי האפשרות שבן זוג שהן רואות בו מועמד חלופי ייכנס למערכת יחסים ארוכת טווח או יתאהב באדם אחר, מפריעה להן. הן גם אמרו – יותר מגברים – כי ינסו באופן פעיל למנוע מאותו בן זוג פוטנציאלי להינשא למישהי אחרת. ההשלכות של כך ברורות: קשר של בן זוג חלופי עם אדם אחר מקטינה את ערכו כבן זוג חלופי של ממש.

שיחה, זוג, ספסל

שיחה: חברים או... יותר מכך? - תצלום: אלכס הוליאוק.

לעתים, חברים בני המין השני, משמשים כ"גיבוי" כזה. נשים, יותר מגברים, נוטות לייחס משקל גבוה יותר למשאבים כלכליים וליתרונות גופניים של חבריהן בני המין השני – הבדלים מגדריים המשקפים במדויק את ההבדלים בין המינים בהעדפות המובילות לבחירת בן זוג לטווח ארוך. אבל האם יתכן שהעובדה כי האיכויות שנשים מעריכות בחבר מן המין השני ובבן זוג לטווח ארוך הן כמעט זהות, היא מקרית בלבד? על פי התיאוריה שלנו, נשים ישקיעו מאמצים רבים יותר במיצוב חברים בני המין השני כבני זוג חלופיים פוטנציאליים כשהנסיבות יצביעו על האפשרות שהגיעה השעה להחלפת בן זוג.

רמז נוסף הוא כי רק לעתים רחוקות בני אדם חושפים בפני בני זוגם את העובדה שהם רואים במישהו בן זוג חלופי אפשרי. ההכחשה הנפוצה היא "אנחנו בסך הכול חברים". אבל להיות "בסך הכול חברים" זו גם טקטיקה, המשמשת ציידים פוטנציאלים המנסים לפתות מישהו לצאת ממערכת יחסים ממושכת. בני זוג חלופיים כאלה נוטים בעצמם להסתיר את כוונות הזוגיות הללו שלהם.

זה הגיוני. בגידה היא אמצעי מועיל לעידוד גירושין, אבל היא גם מסוכנת. למעשה, בגידה היא הסיבה המובילה לאלימות מצד בני זוג במערכת אינטימית, והיא גם המניע העיקרי מאחורי רצח של בני זוג. למרות סיכונים אלה, כרבע מהנשים עדיין עושות את זה. מעניין לגלות כי נשים נשואות בראשית שנות השלושים שלהן הן אלה שנוטות יותר מכולן לנהל רומנים, אולי משם שהן רוצות להחליף בני זוג כל עוד הן עדיין נחשקות מאוד.

ההבדלים המשמעותיים בין המינים מצביעים על כך שעבור נשים בעיקר, הבגידה היא כלי שנועד לאפשר החלפת בן זוג

ראיות לא מעטות תומכות בהשערה שלפיה עבור נשים, בגידה היא כלי להחלפת בן זוג. ראשית, נשים שיוזמות רומנים סובלות, בדרך כלל, מחוסר סיפוק רב יותר בנישואיהן לעומת נשים שאינן יוזמות רומנים. זה אולי נראה לגמרי מובן מאליו, אבל אותם מחקרים גם מראים שזה אינו המצב אצל גברים. למעשה, רמת האושר של גברים בוגדים בנישואים אינה שונה משל גברים שנמנעים מלנהל רומנים. שנית, נשים נוטות הרבה יותר מגברים למעורבות רגשית או להתאהבות במי שעמם הן מנהלות רומן. כ-70 אחוזים מהנשים מדווחות כי התאהבו, לעומת 30 אחוז מהגברים בלבד. בנוסף, נשים נוטות לתרץ את קיומו של הרומן במעורבות רגשית. גברים טוענים על פי רוב שמדובר בתשוקה מינית טהורה. ההבדלים המשמעותיים הללו בין המינים מצביעים על סיבות מעשיות שונות מאוד לבגידה של נשים ושל גברים. הם מצביעים על כך שעבור נשים בעיקר, הבגידה היא כלי שנועד לאפשר החלפת בן זוג.

עבור מי שרוצות לסיים את הזוגיות הנוכחית שלהן, עזיבת הקשר המיני היא ללא ספק הצעד הסופי. טקטיקת היחלצות קלישאית אחת כוללת את המשפט "זה לא אתה, זה אני", בניסיון לצמצם את האפשרות לנקמה זועמת. טקטיקה אחרת כרוכה בהפיכת המערכת הרומנטית הקיימת למערכת חברית – גם כן בניסיון לצמצם את זעמו של האקס. במקרים מסוימים, נשים עשויות להמשיך לספק מין לאותו אקס לתקופה שנועדה לצמצם את עלויות הפרידה ממנו, או לנסות להפנות את תשוקתו לנשים אחרות. יעילותן של טקטיקות עזיבה כאלה ואחרות, והנסיבות שבהן כל אחת מהן מיושמת, עדיין דורשות מחקר מדעי.

חלזונות

חלזונות: זוג? ביחד? לחוד? תצלום: כריס ונגר

השערת החלפת בן הזוג מסבירה מגוון של ממצאים שבלעדיה היו נותרים מסתוריים. היא מסבירה מדוע מרבית האנשים מכינים לעצמם גיבוי בדמות בני זוג חלופיים, מדוע התכונות הנדרשות מחברים בני המין השני משקפות את התכונות הנדרשות מבן זוג של ממש, ומדוע בני זוג חלופיים פוטנציאליים בדרך כלל אינם מעוררים את חשדו של בן הזוג הנוכחי. היא מסבירה מדוע נשים חוות פחות סיפוק ממערכות היחסים הנוכחיות שלהן ברגע שבמאגר הזיווגים האפשריים מופיעה חלופה שערכה הזוגי גבוה יותר מזה של בן זוגם הקבוע. היא מספקת הסבר משכנע לשאלה מדוע נשים מוכנות לסכן כל כך הרבה כדי לנהל רומנים – שאלה שנחשבה לתעלומה אבולוציונית, משום שרומנים כאלה אינם מועילים להן במונחים של פריון.

ההכרה בכך שבני אדם פיתחו מערך פסיכולוגי המוקדש להחלפת בני זוג בוודאי תיראה לרבים מטרידה מאוד. גבר עשוי להיות מאוים מן האפשרות שאשתו נושאת פוליסת ביטוח זוגית, וכך גם מן העבודה שיש לה פנטזיות מיניות הכוללות את עמיתה לעבודה, או שיש לה "בסך הכול חבר", שהוא למעשה יריבו. ההבנה כי אתם ניתנים להחלפה בקלות רבה מכפי ששיערתם עלולה להיות מדכאת. ובוודאי לא נעים להבין פתאום שהאומללות שלך ושל בת זוגך אינה זמנית אלא מסווה לתכנית סודית שנועדה לפרק את מערכת היחסים שלכם.

אבל בזוגיות, דבר אינו נותר קבוע. האבולוציה לא תכננה את בני האדם לנישואים מאושרים שיימשכו כל חייהם. אבות אבותינו חיו בעולם שבו משהו בזוגיות עלול היה תמיד להשתבש. אלה ששרדו יחדיו בטוב ורע עשויים אולי לזכות בהערכה בזכות נאמנותם, אבל בני האדם המודרניים הם צאצאיהם של האבות המצליחים, שהיה לה ביטוח זוגיות חלופית; שהשקיעו אנרגיה בתכנון תרחישים, שדמיינו בראשם בני זוג אפשריים ותכננו אפשרויות עזיבה; ושפעלו להגשמת התרחישים הללו כשהתחשיבים הסודיים שלהם הראו כי כדאי להם להחליף בני זוג.

 

דייוויד באס (Buss) הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת טקסס, אוסטין. הוא פרסם מגוון רחב של ספרים ומאמרים. ספרו האחרון הוא The Evolution of Desire: Strategies in Human Mating (new edition, 2016).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מתוך "סעודת השייטים" (1880-1881), פייר-אוגוסט רנואר, אוסף פיליפס, וושינגטון די.סי. תצלום: Google Art Project, ויקיפדיה

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי דייוויד באס, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

11 תגובות על סיבה לבגידה

01
אריאל

אלוהים איזו כתבה מיזוגנית ופרימיטיבית!
מקוממת במיוחד היתה הקביעה ש"בגידה היא הסיבה העיקרית לאלימות בזטגיות ואף לרצח של בני זוג" לא, אדם אלים הוכ הסיבה לאלימות ורצח. לא בגידה.
( ובואו נודה בכך הרצח הוא תמיד של בנות זוג.. ).
אולי בהמשך יחקרו למה יש בני זוג אלימים, במקום למה דווקא נשים מנהלות רומנים.
הן הרי לא באמת צריכות - מבחינה אבולוציונית.... רק גברים. אז למה?
אה, זה בעצם מסביר כנראה את האלימות! מישהו חייב לינך את החיות הטיפשות שלא מבינות ולא פועלות כפי שהטבע תיכנן אותן!

    02
    Ayala Netzer

    כפמיניסטית אני דוחה בשאט נפש את האימרה שלך שהכתבה מיזוגנית ופרימיטיבית.
    דווקא כאמנית אני מתחברת לדברים שהובאו כאן.
    מסכימה עם עמדתך שאדם אלים הוא אדם אלים.
    אבל טוענת שאין צורך לבגוד על מנת לסיים מערכת יחסים.
    אפשר לסגור פרק ע"י זה שלא בוגדים באמון.אפשר לומר לא מתאים לי ,לצאת ממערכת יחסים ללא תהליך הבגידה,מה שיאפשר חברות עתידית עם בן הזוג לשעבר לאחר מכן.
    שאלתי חברה פמיניסטית מה ההגדרה שלה לבגידה. היא ענתה לי שבגידה זה המצב של לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. ז"א, לבגוד בבן הזוג בגלל מכלול סיבות רגשיות (חוסר תשומת לב, ) תשוקה וכד', אבל עדיין להשאר עם בן הזוג באינטימיות. עניתי לה שאפילו אני ,כפמניסטית לא מסכימה לבגידות ולההגדרה שלה אותן, כי... לפי ראייתי, כאשה בלתי מוחפצת, עצמאית, משוחררת,שאינה באמת צריכה גברים מבחינה אבולוציונית, אשה לא צריכה לבגוד על מנת לסיים פרק בחייה, אלא פשוט לסיים יפה ,ולעזוב.
    ללא תהליך הבגידה הבלתי נחוץ בעליל.

    03
    דן

    "מקוממת במיוחד היתה הקביעה ש"בגידה היא הסיבה העיקרית לאלימות בזוגיות ואף לרצח של בני זוג" לא, אדם אלים הוא הסיבה לאלימות ורצח. לא בגידה." -
    לא ברור למה את חושבת שהשניים סותרים את זה. במנגנונים של סיבה-תוצאה בהרבה מקרים יש שרשרת של סיבות שמובילות לתוצאה כלשהי. גם עצם העובדה שנותנים הסבר לתופעה כלשהי לא בהכרח אומר שנותנים לה איזשהי הצדקה ולו הקלה ביותר.
    "אולי בהמשך יחקרו למה יש בני זוג אלימים, במקום למה דווקא נשים מנהלות רומנים." - אני מניח שנעשו, נעשים ועוד יעשו גם מחקרים כאלה. סביר להניח שחיפוש בגוגל יעלה תוצאות רלוונטיות. בכל אופן, המחקר שעליו התבסס המאמר התייחס לנושא אחר, וגם זה מותר.

05
דורית

גם אני פמיניסטית, אבל זה לא העניין כאן ולא המשקפת הזאת היא הסיפור. יש פה מאמר נועז ומעניין מאוד על הניסיון להבין צדדים בזוגיות, בהתחלה שלה ובסוף שלה, בהקשר ביולוגי, מדעי. אתגר לא קטן, והמאמר שווה מאד

07
אריאל

לאיילה נצר - את מרבה לומר כמה פמיניסטית את. אני מבינה שברשותך נמצא המודל האחרון של הפמינומטר, אך לא בכך עסקינן...
העניין הוא שאין קשר בין בגידה לבין סיום הקשר ולבין אלימות. משום מה את כורכת הכל ביחד ולא ברור לי למה.
או שמא את מנסה לטעון (כפמיניסטית!) כי אם מישהי היא פחדנית ואינה מעזה לומר שלא טוב לה, ולבגוד במקום זאת - ראויה שינקטו נגדה באלימות?
ואם לא לזה התכוונת, אז למה רק לזה התייחסת? ומה הקשר בדיוק למה שנכתב בכתבה או בתגובה שלי?

ועם כל השאט שלך - לא הסברת עדיין למה הכתבה הזו לא מיזוגנית ולא פרימיטיבית כשהיא בודקת רק סיבות של נשים לבגידה ולא מכלילה אותן ביחד עם הסיבות לבגידה של כל המין האנושי ועוד קובעת שבגידות של נשים הן סיבה לאלימות כלפיהן.

    08
    Ayala Netzer

    אריאל
    כפמניסטית :) אני מבינה שזה מורכב.
    נשים מורכבות יותר מגברים,ובמיוחד בעניין הבגידות, ולכן כל תיאור הסיבות לבגידה הנשית בכתבה.
    לא טענתי לאלימות נגד נשים, ולא נגד נשים בוגדות בפרט.
    טענתי שאין צורך בבגידה .
    בכלל.
    אפילו אם אשה פחדנית .(הפחדנית לא פחדה לבגוד. לא ? )
    אם הקשר לא טוב ואינו עונה על הצרכים, אז נפרדים.
    לשם מה לבגוד, ולחזור לאותו בן בת הזוג שאינו עונה על הצרכים ?
    מבקשת שתכנסי לבלוג שלי ותראי מה אני מעלה.

    https://www.ayalanetzer.com/

09
YossiN

אני חולק על התזה העיקרית שהוצגה כאן ואם היא נבדקה מחקרית- אין לנו כאן את הנתונים

אם התיאוריה שלו נכונה, רוב המתגרשים (לתחושתי, בדרך כלל זו האשה שיוזמת את הפרידה) היו "לטובת" בין זוג חליפי שהוכן מראש.

בפועל, לפחות בסביבתי, רוב המתגרשות נותרות בגפן, לפחות זמן- מה. כלומר, היא לא התארגנה לעניין מבחינת הזוגיות.

יושם לב! אני לא אומר טוב/ רע אלא רק שהתיאוריה ל"למה" המוצגת כאן- אני לא רואה לה ביסוס בממצאים.

11
שייקה, פסיכולוג

מאמר מעניין ומרתק אבל, כמו שהעירו לפניי, לא ממש מוכיח את התזה המרכזית הקובעת כי גברים ונשים מפעילים באורח קבע מנגנון אופציונלי להחלפת בני זוג.
כל הנתונים שהובאו במאמר ניתנים להסברים אחרים, פשוטים יותר, והנסיון להביא מהם ראיה לנכונותה של התזה הדמיונית הזו - פשוט לא מקצועי מספיק.
ברור שישנם מצבים שבהם גברים ונשים מתחילים - במודע או שלא במודע - להכין את הקרקע ולבדוק את השטח לקראת אופציה של החלפת בן הזוג, אבל מכאן ועד להכליל ולקבוע שהדבר מתקיים אצל כל הזוגות הנשואים - רחוקה הדרך.
אצטט לדוגמה משפט מסיכום הכתבה - "השערת החלפת בן הזוג מסבירה מגוון של ממצאים שבלעדיה היו נותרים מסתוריים... היא מספקת הסבר משכנע לשאלה מדוע נשים מוכנות לסכן כל כך הרבה כדי לנהל רומנים – שאלה שנחשבה לתעלומה אבולוציונית, משום שרומנים כאלה אינם מועילים להן במונחים של פריון".
ובכן, אילו היינו בוחנים את תיפקוד הגברים והנשים שלו במונחים אבוצוליונים בלבד, אכן היתה זו תעלומה - ודרך אגב גם הפתרון בדמות נטיה אבולוציונית לחפש בן זוג יעיל יותר, גם הוא מוכר למומחי האבולוציה אלא שיש בו מס' בעיות.
אבל זו לא תעלומה - משום שהחברה האנושית התנתקה כבר מזמן מהרוטינה האבולוציונית, ויש לכך מאות דוגמאות, החל מפיתוח פצצת הגרעין (שאין כמותה לנסיגה אבולוציונית) ועד לתופעת מיעוט הילודה או ההומוסקסואליות המתרחבת בדור האחרון.
מי שמנסה לבחון את הדינמיקה האנושית המודרנית במונחים של אבולוציה בלבד - עושה עוול לכל התרבות האנושית.