אלכסון קלאסיק עובר או איבר?

האם העובר שוכן בתוך האֵם או שמא הוא חלק ממנה? של מי הוא? שאלות גדולות עם השלכות מעשיות מרחיקות לכת
X זמן קריאה משוער: 12 דקות

בשנה שעברה, לאחר פגרה ארוכה, חזרה ברידג'ט ג'ונס אל מסכי הקולנוע. אבל בסרט החדש "ברידג'ט ג'ונס בייבי" (2016), מצבה של הגיבורה שלנו, בגילומה של רנה זלווגר, שונה משמעותית משהיה בסרטיה הקודמים. לאחר שורה של תקריות רומנטיות ומיניות משעשעות המלוות בטלטלה רגשית, ברידג'ט ג'ונס נכנסת להיריון. כפועל יוצא היא מוצאת את עצמה, בעודה יושבת במטבח ואופה לחמניות, במצב רוח מהורהר ופילוסופי מאוד. היא מביטה בלחמניות שהולכות ונאפות בתוך התנור, ואז מביטה בבטנה ומשווה את עצמה למכשיר החשמל: "גם לי יש לחמנייה בתנור? [מטאפורה מקובלת באנגלית להיריון] האם התינוק גדל בתוכי, או שאני מגדלת איבר-תינוק שהוא חלק ממני?"

האם זה באמת הגוף שלי, ולכן יש לי זכות להפיל? מה נכלל בהגדרת הגוף שלי?

ברגע שהלחמניות מוכנות היא מתחילה לאכול מהן, בוהה בכמיהה באלה שהשאירה בצד בשביל חבריה ושואלת: "האם אני באמת אוכלת בשביל שניים? האם באמת יש כאן שני יצורים שצריכים לאכול, או פשוט יצור אחד גדול יותר מהרגיל?" היא אף שוקלת הפלה ושואלת: "האם זה באמת הגוף שלי ולכן יש לי זכות להפיל? האם יש לי אוטונומיה מוחלטת על הגוף שלי, ומה נכלל בהגדרה הזאת, 'הגוף שלי'?" השרעפים נמשכים עוד עוד...

לחמניות, תנור

לחמניות טריות בתנור. תצלום: Ryan McDonough

בסדר, אז ברידג'ט ג'ונס לא באמת שואלת את השאלות האלה, אבל פילוסופים דווקא כן שואלים אותן. המדעים (ובייחוד הביולוגיה) תרמו רבות לידע שלנו בכל הקשור לרבייה של בני אדם ויצורים אחרים, ולכן טבעי לחשוב ששאלות מסוג זה אמורות להישאר בתחומי המדע. אבל זו טעות, מכיוון שיש שאלות פילוסופיות הקשורות להיריון שהמדעים אינם עונים עליהן, ולכן הן נותרות שרויות בערפל.

לפי אחת התפיסות כשמדובר בהיריון, האורגניזם האימהי הוא השלם, והעובר הוא איבר בתוכו

כדי להמחיש זאת, נחזור לברידג'ט ג'ונס. ברידג'ט מכנה בחיבה את מה בתוכה בשם "בייבי", כלומר "תינוק". אנחנו נשתמש במונח החביב פחות (אבל המדויק יותר) "עוּבּר", שבאמצעותו נתאר כאן את הדבר שגדל בתוכה בכל אחד משלבי ההיריון, מההתעברות ועד הלידה. לא נדבר כאן על ברידג'ט בלבד, וגם לא נדבר רק על אימהות-לעתיד ממין אדם. הדיון שלנו באשר למטאפיזיקה של ההיריון רלוונטי לכל יונקת בעלת שליה. כלומר הוא יכלול גם אוגרות ונקבות היפופוטם, אבל לא יכלול, לדוגמה, נקבות קנגורו. מסיבה זו נשתמש במונח "אורגניזם אימהי" כדי להתייחס ליונקת השלייתית ההרה, בין שהיא אנושית או לא, בין שיש לה מעמד חברתי של אֵם ובין שלא. בנוגע לתפקידו של "האורגניזם האבהי", או האב, מובן שגם הוא רב-חשיבות, אבל הוא נותר מחוץ לגבולות הדיון שאקיים כאן לגבי מעמדו המטאפיזי של ההיריון.

אם כך, מהו הקשר המטאפיזי בין האורגניזם האימהי לעובר? אחת התשובות האפשריות היא שהעובר הוא חלק מהאורגניזם האימהי, בדיוק כמו איבריו וגפיו של אותו אורגניזם. נקראת לזה "מודל האיבר". תשובה אפשרית נוספת היא שהאורגניזם האימהי נושא את העובר, או מכיל אותו, ושהעובר הוא ישות מובחנת. נקרא לזה "מודל המְכָל". איזה מודל הוא הנכון? והאם התשובה לשאלה הזאת משתנה לאורך ההיריון? אין זה עניין של בחירה בלבד, או הגדרה לשונית שונה לאותו מצב. יש פה עניין מהותי שעלינו לברר, וכפי שנראה, האמת בנוגע לקשר המטאפיזי בין העובר לאורגניזם האימהי היא בעלת השלכות מרחיקות לכת על הפרקטיקות המוסריות והמשפטיות שאנו מחילים על נושא ההיריון. אבל לפני שנגיע להשלכות האלה, נבחן מקרוב את שני המודלים המטאפיזיים המתחרים האלה.

הפילוסופית אלסליין קינגמה (Kingma) מאוניברסיטת סאות'המפטון הבריטית מגינה על מודל האיבר במאמרה "Were You a Part of Your Mother?: The Metaphysics of Pregnancy" (יראה אור בקרוב בכתב העת Mind), המציג את העובר כחלק מהאורגניזם האימהי. להיות איבר משמעו להיות חלק משלם, דבר שאין לו מעמד בפני עצמו. כשמדובר בהיריון, האורגניזם האימהי הוא השלם, ויש לו חלקים רבים, כמו זרועות, רגליים, לב, ריאות וכולי. העובר הוא פשוט אחד החלקים האלה. ולכן אפשר לומר שלפי מודל האיבר, העובר הוא חלק מהאורגניזם האימהי ותו לא, בדיוק כמו כל איבר אחר.

האם אדם יכול להיות חלק מאדם אחר?

אבל יש לציין שהעובר גם שונה מאוד מאיבריו האחרים של האורגניזם האימהי, כפי שכל האיברים שונים זה מזה ואת חלקם אף ניתן לתפוש כישויות בפני עצמן עם מעמד ייחודי משל עצמן, אף שבה בשעה הם חלק מתוך שלם. אז אף על פי שמודל האיבר מגדיר את העובר כחלק מהאורגניזם האימהי, הוא אינו מציין איזה מין דבר הוא העובר. לפי מודל זה, האורגניזם האימהי והעובר אינם נפרדים זה מזה. מתקיים ביניהם קשר שבין חלק לשלם. לשם האנלוגיה, אפשר להשוות את הקשר המטאפיזי הזה לקשר שבין חתול לזנבו. העובר הוא חלק מהאורגניזם האימהי כפי שהזנב הוא חלק מהחתול. אבל זנב החתול אינו חתול בעצמו – הוא פשוט הזנב של החתול! ואילו העובר עשוי בשלב כלשהו בהיריון להפוך לאותו סוג של ישות כמו האורגניזם האימהי. עובר השוכן בתוך אישה עשוי להפוך להיות אדם, בדיוק כמוה.

אז האם אדם יכול להיות חלק מאדם אחר? ברידג'ט ג'ונס תעזור לנו לבחון את השאלה הזאת. תארו לכם שברידג'ט מגלחת את שיער ראשה ביום ראשון, אחרי תקלת חמצון שהתרחשה בשבת (לגמרי סביר). ביום ראשון יש לנו ברידג'ט נטולת שיער, שהיא במובן מסוים חלק מברידג'ט של שבת, מכיוון שברידג'ט של ראשון היא בדיוק אותה ברידג'ט של שבת, מינוס אחד מחלקיה (השיער), שהיעדרו משאיר חלק אחר של ברידג'ט – קרחתה – מאוורר ומאושר. אז ביום שבת יש לנו ברידג'ט שלמה, עם שיער, ובראשון אחד מחלקיה הוסר, ואנו נותרים עם מה שנשאר מברידג'ט – ברידג'ט בלי שיער. האם ברידג'ט הקירחת של יום ראשון היא חלק מברידג'ט שופעת השיער של יום שבת? יש מי שיאמר, מה פתאום, שכן אם זה היה המצב, אז ביום שבת יהיו לנו שתי ברידג'טיות – הקירחת ובעלת השיער, והקירחת אינה אלא חלק מבעלת השיער – מה שאומר שיש לנו ברידג'ט אחת יותר מדי, בייחוד כיוון שהן נמצאות באותו מקום ובאותו זמן.

אם דבר אינו יכול להיות חלק מדבר אחר מאותו סוג, העובר אינו חלק מהאם

מסיבה זו, יש פילוסופים ששולפים את עיקרון "המקסימליות", לפיו דבר מסוג מסוים אינו יכול להיות חלק מדבר אחר מאותו סוג. כלומר חתול אינו יכול להיות חלק מחתול, ואדם אינו יכול להיות חלק מאדם. כך נמנעת התפוצצות האוכלוסין הנובעת מהימצאותו של יותר מאדם אחד בתוך אותו גוף. אם עיקרון המקסימליות אכן נכון, מודל האיבר יאלץ לראות בעובר ובאורגניזם האימהי דברים שונים מסוגים שונים. זאת מכיוון שאם העובר הוא חלק מהאורגניזם האימהי, ושום דבר אינו יכול להיות חלק מדבר אחר מאותו סוג, הרי שהעובר והאורגניזם האימהי הם דברים מסוגים שונים.

עובר, היריון, סריקה, צילום

אישה הרה וצילום סריקה של עוברהּ. תצלום: מייקל פוקס.

במקרה של ברידג'ט ג'ונס, האורגניזם האימהי הוא אדם. אז מהו העובר אם לא אדם? אולי עובר הופך להיות אדם בפני עצמו רק בלידה, כשהוא כבר אינו חלק מהאורגניזם האימהי. אם זה נכון, ברידג'ט טועה כשהיא מדברת על העובר שלה כאילו הוא אדם וקוראת לו "בייבי". לפי מודל האיבר ועיקרון המקסימליות, יהיה מדויק יותר אם ברידג'ט תחשוב על העובר שלה כעל איבר עוברי שהיא מצמיחה, ולא אדם בפני עצמו המתקיים בתוכה.

הגישה הזאת סבירה ביותר בשלבים הראשונים של ההיריון של ברידג'ט, כי מיד לאחר ההתעברות, העובר אינו אלא אוסף של תאים שאולי לא תמהרו להגדיר כאדם – הרי הוא אינו נראה כמו אדם, אינו חושב כמו אדם ואינו מתנהג כמו אדם! אף-על-פי-כן, לקראת סוף ההיריון ההבחנה הזאת מתחילה להיטשטש, כי רגע לפני הלידה העובר דווקא דומה מאוד לאדם במובנים רבים (האם הוא חושב כמו אדם וזכאי למעמד של אדם עם זכויות? זאת כבר שאלה אחרת). מודל האיבר אינו מאפשר לעובר להיות אותו סוג של יצור כמו האורגניזם האימהי – במקרה של ברידג'ט ג'ונס, להיות אדם כמוה – אלא אם אנו דוחים את עיקרון המקסימליות. אחרת, אם עיקרון המקסימליות תקף, כלומר אם העובר והאורגניזם האימהי הם יצורים מאותו סוג, הרי שעלינו לדחות את מודל האיבר כיוון שהוא ישלול את היותו של העובר חלק מהאורגניזם האימהי.

לפי גישה אחרת האורגניזם האימהי הוא כלי קיבול לעובר, והקשר בינם הוא כמו הקשר שבין כוך ליצור המאכלס אותו

תפישה חלופית היא מודל המְכָל, שנראה כמו ההיפך המוחלט ממודל האיבר, מכיוון שהוא טוען כי העובר אינו חלק מהאורגניזם האימהי, כמו איבר, אלא מוכל בתוך האורגניזם האימהי. אז לפי מודל המכל, האורגניזם האימהי הוא כלי קיבול לעובר, והקשר בינם הוא כמו הקשר שבין כוך ליצור המאכלס אותו. הדבר הקטן שוכן בתוך הדבר הגדול, כמו דייר ששוכר בית. העובר, כדייר, מתגורר בתוך האורגניזם האימהי. זוהי עמדתם של הפילוסופים בארי סמית (Smith) ובֶּריט ברוגארד (Broggard) במאמרם Sixteen Days (משנת 2003) ב-Journal of Medicine and Philosophy. הם מציגים אנלוגיה לפיה העובר שוכן בתוך חלל כלשהו באורגניזם האימהי, כפי שגביע יוגורט שוכן בתוך מקרר, או – אם לחזור לדוגמה הקודמת – כפי שלחמנייה שוכנת בתוך תנור בזמן האפייה.

חתלתולים

חתלתולים, תצלום: ניקול קלי

מודל המכל (כמו מודל האיבר) אינו מציין מפורשות איזה מין דבר הוא העובר, אלא רק טוען שהוא מוכל בתוך דבר אחר. אבל בדוגמאות שהזכרנו הדייר והכוך הם דברים מסוגים שונים. לדוגמה: הדייר השוכר הוא אדם, אבל הדירה היא מבנה; הלחמנייה היא מזון, אבל התנור הוא מכשיר חשמל. עם זאת, כשמדובר בהיריון, הדייר והכוך עשויים להיות דברים מאותו סוג, אם אכן נסווג גם את האורגניזם האימהי וגם את העובר כבני אדם (או ככל בעל חיים אחר שאנו דנים בו). אם לפי הגדרת הכוך, הדייר והכוך חייבים להיות דברים מסוגים שונים, הרי זה אומר שמודל המכל אינו מאפשר לנו לראות בעובר ישות מאותו סוג כמו האורגניזם האימהי. לכן חשוב מאוד שפילוסופים יחקרו הגדרות ותפישות מסוג זה כדי לחדד את הדיונים שבהם אנו מחילים אותן.

יישומם של המודלים והתפישות האלה אינו מוגבל לדיונים מטאפיזיים: הם רלוונטיים גם לדיונים בנושא האתיקה של הרבייה. רבות מהטענות שאנו מעלים כדי לאשש את עמדותינו בסוגיות של הפלה ופונדקאות, למשל, ניצבות (לעתים בלא יודעין) על קרקע מטאפיזית, כיוון שאלה סוגיות בעלות יסודות פילוסופיים. לכן עלינו לארגן את החשיבה המטאפיזית שלנו כדי שנוכל לגבש עמדות אתיות. המטאפיזיקה של ההיריון חשובה לא רק בגלל השלכותיה המטאפיזיות כשלעצמן, אלא גם כי היא הבסיס לחלק גדול מהערכים שאנו דוגלים בהם ולחלק גדול מהמחלוקות שאנו מנהלים סביב נושא ההיריון והסוגיות האתיות שנלוות לו – שהן מהמפַלגות והחריפות ביותר שאנו כחברה מתמודדים עמן. מכאן שלמטאפיזיקה של ההיריון יש קשר חשוב לסוגיות של אתיקה של רבייה, ולכן דיון פילוסופי הוא צעד הכרחי בדרך ליישוב דיונים אלה.

נשקול תחילה את נושא הפונדקאות. מודל המכל נוכח בבירור בתפישת הפונדקאות שלנו, ונדמה שהוא גם הבסיס לתפישות המוסריות והמשפטיות שלנו באשר לפונדקאות. מודל המכל מצייר את האורגניזם האימהי כאינקובטור או כבית גידול לעוברים, ואת העובר כישות, שבסך הכול שוכנת בתוך האורגניזם האימהי אך מתפתחת באופן עצמאי, בנפרד ממנו. עצם השימוש במילה "פונדקאית" ממחיש שהאֵם נתפשת כישות נפרדת שמשכירה את הרחם שלה. מכאן אנו למדים שהפונדקאית נתפשת כמכל ותו לא, והעובר נתפש כמי שמאכלס את החלל שהפונדקאית מספקת לו. וכך הדבר נתפש בחברה - כשירותי היריון. לכן פונדקאות נחשבת לעבודה פיזית שמהותה אספקת חומרי מזון ותנאים פיזיים לעובר. המשתמע הוא שתפקידה של הפונדקאית הוא להיות מכל בטוח שבתוכו העובר יוכל לצמוח באופן עצמאי. כל זה מצביע בבירור על מודל המכל שעליו דיברנו.

אבל לפי מודל האיבר, העובר הוא חלק מהאם הפונדקאית. כלומר בגישה זו, פונדקאות אינה משולה להשכרת הרחם, אלא דומה יותר לסחר באיבר גוף (קרי העובר). אם העובר הזה מסווג כאדם, ובה בעת כחלק מהאורגניזם האימהי האנושי (עמדה הדוחה את עיקרון המקסימליות), הרי שעסקה פונדקאית היא סחר באיבר גוף ובאדם גם יחד. אם העובר הוא חלק מהאורגניזם האימהי, הרי שלא כל כך פשוט להחליף את האורגניזם האימהי, כיוון שיש קשר יסודי בינו לבין העובר – קשר חזק הרבה יותר מאשר במצב שבו האורגניזם האימהי נחשב למכל ותו לא. לפי מודל האיבר, פונדקאות נראית כמו מכירה של מוצר, כאשר המוצר הוא האיבר העוברי של האורגניזם האימהי (מוצר שאפשר לסווג כאדם בפני עצמו). גישה זו סותרת את הגישה העולה ממודל המכל, לפיה פונדקאות היא עבודה פיזית, השכרה של רחם.

אימהות, אמא, תינוק, עגלה, ברלין, ציור קיר

אימהות: אמנות רחוב בברלין. תצלום: Metro Centric

כעת נבחן את החשיבה שבבסיס החקיקה המתירה הפלות, לפחות בנסיבות מסוימות. ייתכן שהמוטיבציה לחקיקה הזאת גלומה בסיסמה "הגוף שלי, הבחירה שלי". אם מודל האיבר אכן תקף, הרי שהסיסמה הזאת נכונה כלשונה, כיוון שהעובר הוא אכן חלק מגופו של האורגניזם האימהי. מובן שהעניין מסתבך כששואלים אם העובר נחשב לאורגניזם עם זכויות משל עצמו, שעשויות לסתור את זכויותיו ורצונותיו של האורגניזם האימהי. כאן יש חשיבות לעיקרון המקסימליות, כי הוא שקובע אם בתוך האורגניזם האימהי יש איבר עוברי "לא אנושי" או איבר עוברי "אנושי". אם העובר אכן נחשב אדם, למרות היותו חלק מאדם אחר, אז לא בטוח שנוכל להישען אך ורק על תפישת "הגוף שלי, הבחירה שלי" – הרי בגוף האימהי יש גוף אחר. לעומת זאת, אם מודל המכל הוא המודל התקף, אז הסיסמה אינה נכונה כלשונה, כיוון שהעובר אינו חלק מגופו של האורגניזם האימהי. במקרה זה, תומכי הסיסמה "הגוף שלי, הבחירה שלי" צריכים להגן על זכותו של האורגניזם האימהי להחליט איך להשתמש בגופו, אפילו אם התוצאה היא חיסולו של אורגניזם אחר, מובחן.

מעניין שנטיות ביו-פוליטיות אחדות נשענות על תפישות מטאפיזיות סותרות. לדוגמה, עמדה פרוגרסיבית התומכת גם בפונדקאות וגם בהפלות, עשויה להסתמך על מודל המכל ועל מודל האיבר בהתאמה, כדי לתת לגיטימציה ל"השכרת רחם" במקרה של פונדקאות, או כדי לתת לגיטימציה להפלה ברוח "הגוף שלי, הבחירה שלי". מנגד, עמדה שמרנית יותר המתנגדת לפונדקאות ולהפלות, עשויה להסתמך על מודל האיבר ועל מודל המכל בהתאמה, כדי לשלול את הלגיטימציה של סחר באיברים במקרה של פונדקאות, אבל לשלול את הלגיטימציה של הריגת ישות עצמאית במקרה של הפלה. לאור מורכבות הדיונים האלה, מודל האיבר ומודל המכל לבדם אינם מספיקים לקביעת הלגיטימיות או היעדר הלגיטימיות של עמדות אלה, מכיוון שהם לבדם אינם קובעים מה מעמדו של העובר ואיזה מין דבר הוא, אלא רק אם הוא חלק מהאורגניזם האימהי או לא. כדי לייתר את הקשר הנדרש בין המודלים האלה לתפישות הביו-פוליטיות השונות, יש לבצע מהלך פילוסופי נוסף, כמו למשל קבלתו או דחייתו של עיקרון המקסימליות (בכדי לקבוע אם העובר הוא אדם בפני עצמו), או כמו חקירה באשר לטיב זהותם האישית של עוברים והזכויות שמגיעות להם (בכדי לקבוע אם הם בני אדם ומה מעמדם המוסרי).

אף על פי שהמודלים המטאפיזיים שהתוויתי כאן אינם מובילים למסקנות מוסריות, חשוב שנעשה סדר בסוגיות המטאפיזיות האלה, אם ברצוננו לשקול בבהירות את השאלות האתיות והפוליטיות הסובבות את נושא הרבייה. בסופו של דבר באמת חשוב להבין אם בסך הכול יש לך לחמנייה בתנור, או שמא העובר הוא חלק ממך, איבר מאיברייך.

סוּקי פין (Finn) היא פוסט-דוקטורנטית לפילוסופיה באוניברסיטת סאות'המפטון. היא עובדת בפרויקט “Better Understanding the Metaphysics of Pregnancy”. היא עוסקת גם בתחום המטא-מטאפיזיקה והפילוסופיה של הלוגיקה.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: אישה בהיריון. תצלום: WIN Initiative/Neleman, אימג'בנק /גטי ישראל

המאמר מובא לכם כחלק מיוזמה שלנו, "אלכסון קלאסיק", שמביאה מדי פעם דברים שפרסמנו בעבר, חשובים במיוחד, עבור עשרות אלפי קוראינו החדשים שאולי לא הכירו את האוצרות שצברנו ושלא נס ליחם.

המאמר התפרסם לראשונה ב"אלכסון" ב-31 באוגוסט 2017

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי סוקי פין, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על עובר או איבר?

02
י' מהקיבוץ

הדיון הזה חסר פרט מהותי אחד והוא שלבי ההריון.
שהרי בסופו, הלידה - אין ספק שהעובר הופך להיות אדם נפרד ועצמאי.
ובתחילתו - רק מספר תאים בודדים שאין להם זכות/יכולת קיום ללא האם.

באיזה שלב בהריון הופך העובר לאדם? כשיש לו לב? כשיש לו יכולת לשרוד עצמאית? אולי עוד קודם לכן?

03
אריאל

מסכימה עם מי שמעליי ומוסיפה שבדיון הזה חסר עוד פרט מהותי - מה קורה אחרי הלידה?
הרי האם לרוב צריכה להחליט אם לגדל את התינוק או לא. וזה הדבר שלרוב מאד משפיע על החלטתה אם לשמור אותו או לא. ובטח בעיקר בארץ בה הרבה יותר נפוץ להפיל מאשר ללדת ולמסור לאימוץ

04
יורם גרשמן

התיחסו יפה לשאלת ה׳מתי הופך העובר לאדם׳, ואני רוצה להתייחס דווקא למשפט ״הדיון שלנו באשר למטאפיזיקה של ההיריון רלוונטי לכל יונקת בעלת שליה. כלומר הוא יכלול גם אוגרות ונקבות היפופוטם, אבל לא יכלול, לדוגמה, נקבות קנגורו.״ ולתמוה, מדוע לא קנגורו?
בניגוד לבע״ח רבים ודווקא בדומה לילודי אדם הקנגורו הצעיר נולד לפני זמנו ומבלה זמן רב בכיס. כך למשל גור הקנגורו האדום נולד בגיל 33 יום ומבלה עוד שנה בכיס, מתוכם 70 יום צמוד לפטמה - האם זהו הריון של 33 יום, של 103 יום או של שנה? האם ההבדל בין רחם לכיס כל כך משמעותי?

05
מאירה הילית מורן

יתכן שבעבר - לא ניתן היה לקבוע בודאות את נכונות אחד מהמודלים. כיום המצב שונה לחלוטין. כיום ברור מאד שהעובר הינו ישות עצמאית ושונה מאברי גוף האם - ה-DNA של שניהם שונה. מה שאיננו כך כאשר מדובר באיבר כלשהו מגוף האשה, שאז ה-DNA זהה בכל התאים והאיברים של האשה.
אי לכך מודל המיכל הוא המודל הנכון, ולפי היהדות, החל מהיום ה-40 הוא נחשב ישות בפני עצמו, פחות או יותר מהרגע שיש לו דופק ומוח פעילים.
ההחלטה של אשה על גופה - להמשיך או להפסיק הריון - משמעותית מאד שכן ישנו עיקרון ביהדות: "אין דוחים נפש מפני נפש".
אם האשה מחליטה שאיננה מעונינת להיות מיכל - זכותה, אך זכותו של העובר היא להמשיך לחיות והיא איננה יכולה ליטול חיים של ישות אחרת ולהפסיקם.
אם ניתן להמשיך לגדל את העובר מחוץ לרחם זו דרך אחראית יותר עבור האם, שאיננה מעונינת בעובר, ללא שתבצע רצח פשוט.