על הפנים ועל המוות

הטכנולוגיה המתקדמת המסוגלת לזהות פנים, להשוות למאגרי נתונים וגם להסיק עלינו מסקנות על פי תווי פנים מבטיחה רבות וגם מעלה שאלות וחששות. אנה פנינו מועדות?
X זמן קריאה משוער: 22 דקות

בשנה שעברה, חברה מרוסיה פתחה ברשת את האתר FindFace, שניתן להעלות אליו תמונות ולמצוא באמצעותן את הפרופיל המתאים ברשת החברתית VK, התואמת המקומית של פייסבוק. אם מישהו צילם אתכם ברחוב או מצא תמונה שלכם באתר אחר ויש לכם פרופיל ב-VK, האתר יזהה מי אתם. טרולים מיהרו להשתמש באתר כדי לחשוף שחקניות בסרטי פורנו, להטריד אותן ואת חבריהן ולנהל שיחות "שיימינג" בפורומים תחת הכותרת המשותפת "זונה שנתגלתה".

ידענו תמיד שהפנים שלנו מכילות מידע שאחרים יכולים לפענח, אבל כעת העיניים האלקטרוניות הנוכחות תמיד יכולות להתבונן בנו בתשומת לב ולזהות אפילו אותות זעירים ביותר בהבעותינו

במקביל, משטרת מוסקבה משתמשת באמצעים לזיהוי פנים עם רשת של 160 אלף מצלמות הפרושות ברחבי העיר, וסין משתמשת במצלמות ובתוכנות לזיהוי פנים כדי לאתר הולכי רגל החוצים את הכביש שלא במעבר חצייה. בחלק מסניפי "קנטקי פרייד צ'יקן" בסין אפשר לשלם באמצעות סריקת פנים, והמבקרים בבתי שימוש נדרשים לאפשר למצלמות לסרוק את פניהם לפני שהם מקבלים נייר טואלט. בדובאי, השוטרים מרכיבים מכשירי Google Glass כדי לזהות אנשים ברחוב. ואצלנו, בארצות הברית, פניהם של מחצית מן המבוגרים האמריקנים כבר שמורים במאגרי זיהוי הפנים של הממשלה. יותר ויותר קשה להתנהל בעולם בפרטיות, מקוונת או לא. אין צורך להיות כוכב פורנו או נוכל כדי להרגיש בשל כך אי נוחות.

לאחרונה חוקרים מפתחים טכניקות שאינן מסתפקות בזיהוי פנים אלא גם מנתחות הבעות כדי לדעת על מה אנחנו חושבים. הבעות הפנים שלנו מעידות על רגשותינו, ומבנה הפנים עשוי להעיד על הגנטיקה שלנו. ידענו תמיד שהפנים שלנו מכילות מידע שאחרים יכולים לפענח, אבל כעת העיניים האלקטרוניות הנוכחות תמיד יכולות להתבונן בנו בתשומת לב ולזהות אפילו אותות זעירים ביותר בהבעותינו.

מצלמות מעקב, מצלמות אבטחה, אנגליה

מצלמות אבטחה ומעקב ברחוב באנגליה. תצלום: WieEhNa

בעודנו דנים בהשלכות המוסריות של הנושא, טכנולוגיית זיהוי הפנים מתפתחת בקצב גובר. אמזון, למשל, מבצעת ניסוי בחנויות מכולת העוקבות אחר הלקוחות במהלך הקנייה. טכנולוגיה כזו עשויה להעניק לחיינו ממד של ביטחון, נוחות והתאמה לצרכים האישיים שלנו, אבל היא יכולה גם ללכוד אותנו מאחורי סורגים של ממש, סורגי הנורמות החברתיות והפרנויה. ככל שהיכולת של המכונות משתכללת, אין לנו ברירה אלא להשלים עם המחיר, המפורש או המובלע. משום כך ראוי שנתבונן אל תוך העיניים האלקטרוניות הללו, בניסיון להבין את השימוש שנעשה בהן וכן את הסיכונים והיתרונות.

אין מקום מחבוא

משתמשים באתרי היכרויות בוחרים בקפידה את מה שהם חושפים ברשת, מסתירים מידע שנראה בעיניהם לא מחמיא או כזה שיאפשר למחזרים שאינם רצויים למצוא אותם מחוץ לרשת. אבל שם בדוי כבר אינו יכול לשמש מסתור כבעבר. כדי לבדוק עד כמה קל לזרים למצוא מידע אישי על אודותיכם, אלסנדרו אקוויסטי (Acquisti), חוקר פרטיות מאוניברסיטת קרנגי מלון בפיטסבורג, ערך ניסוי. הוא ושניים מעמיתיו השתמשו בדפדפן רשת כדי לאסוף תמונת פרופיל של כחמשת אלפים משתמשים באתר Match.com מאחת הערים בצפון אמריקה. הם גם אספו תמונת של מאה אלף משתמשי פייסבוק מאותה עיר. בעזרת תוכנה מסחרית זמינה לכל בשם PittPatt הם הצליחו להתאים כעשירית מן התמונות מאתר ההיכרויות לתמונות מפייסבוק. לפני הולדת התוכנות הללו, ניסיון כזה היה מצריך כחמש מאות מיליון השוואות ידניות.

כוונו את המצלמה בטלפון לפניו של אדם זר, וקבלו את שמו, מספר הביטוח הלאומי ותאריך הלידה שלו

בשלב הבא, החוקרים עצרו סטודנטים שצעדו ברחבי הקולג', וצילמו כל אחד מהם שלוש תמונות נפרדות. הם שאלו את הסטודנטים איך היו מרגישים אילו זר יכול היה לצלם אותם ולגלות באמצעות הצילומים את תחביביהם ואת מספר הביטוח הלאומי שלהם. הדירוג הממוצע, בסולם שבו 1 מסמן נינוחות גמורה ו-7 מסמן תחושה של אי נוחות רבה, התשובה הממוצעת הייתה בין 5 ל-6. וזה בדיוק מה שהחוקרים עשו: הם זיהו באמצעות התמונות את הפרופילים של הסטודנטים בפייסבוק, גילו את שמותיהם האמיתיים, תחביביהם ומידע נוסף. לאחר מכן הם הזינו את המידע באלגוריתם נוסף כדי למצוא ברשת את מספרי הביטוח הלאומי של המצולמים. בכרבע מן המקרים הם ניחשו נכונה את חמשת הספרות הנכונות – נקודת התחלה שאפשרה להם לגלות גם את שאר הספרות – לאחר ניסיונות בודדים בלבד. ניתן לשפר בקלות את שיטת החיפוש שלהם באמצעות תמונות נוספות או אלגוריתם משופר. תגובות הסטודנטים כללו משפטים כמו "מדאיג מאוד", "מפתיע ומדהים", "מזעזע... גורם לי לחשוב מחדש על מה שכדאי לי לחשוף ברשת". לשם השעשוע, הצוות של אקוויסטי פיתח אפליקציה של מציאות רבודה לאייפון: כוונו את המצלמה בטלפון לפניו של אדם זר, וקבלו את שמו, מספר הביטוח הלאומי ותאריך הלידה שלו.

זיהוי פנים

תכנת זיהוי פנים: טווח גיל, מין, סימנים מיוחדים ועוד. תצלום: ג'ורג' קורטל

אקוויסטי השתמש רק בתמונות הפרופיל, אבל אנשים מעלים מדי חודש לפייסבוק מיליארדי תמונות, ורובן מתויגות בשמות. מחקר שנערך לאחרונה גילה כי באמצעות השימוש באלבומי תמונות, הערות ומידע על המקום והזמן שבו צולמו התמונות, רשת החברים ומה שנראה ברקע, ניתן לזהות אפילו אנשים בתמונות שאינן מתויגות, כשפניהם מטושטשים. "אנשים מעדיפים לחשוב שהם אנונימיים ובלתי נראים, אף שהם מפרסים המון ידע על עצמם בכל רחבי הרשת", אומר הפסיכולוג ניקול רול (Rule) מאוניברסיטת טורונטו, החוקר תפישות חברתיות. "כשאתם יושבים בסלון, נדמה לכם שיש לכם פרטיות, אבל זו המקבילה הדיגיטלית של פרסום על גבי שלט חוצות בכביש מהיר".

הפרסומים הלא מכוונים הללו מתאפשרים בשל פיתוחים אחרונים בתחום של בינה מלאכותית המכונה "למידת מכונה" – במסגרתו מחשבים מגלים בעצמם דפוסי מידע. מכוניות ללא נהג, מחשבים המסוגלים לשחק "גו", תרגום אוטומטי ופיתוחים מרכזיים נוספים בתחום למידת המכונה נובעים משלושה גורמים מרכזיים. ראשית, כוח החישוב גדל בהתמדה, וכעת שבבים הנבנים במיוחד לצורך למידת מכונה מסוגלים להריץ אלגוריתמים במהירות וביעילות אדירות. שנית, מאגרי ה"ביג דאטה" הולכים וגדלים, ולא רק בגלל מיליארדי תמונות בפייסבוק. אנחנו מוקפים בחיישנים המלקטים מידע על העולם ומזינים אותו למאגרי נתונים. המידע אינו חושף רק את חיינו האישיים. הוא מסייע לאימון מחשבים, שזקוקים למספר עצום של דוגמאות כדי ללמוד. ילד יכול לראות נקניקיה אחת ולזהות בהמשך חייו כל נקניקייה שייתקל בה, אבל מחשב חייב "לראות" אלפי או מיליוני נקניקיות.

שלישית, האלגוריתמים השתפרו. פיתוח רשתות נוירונים מלאכותיות, או רשתות עצבים מלאכותיות הוא התחום הלוהט ביותר כעת בלמידת מכונה. המודלים הללו, המבוססים על תוכנה, פועלים באופן שמזכיר את פעולת המוח. "נוירונים", שכל אחד מהם מכיל פיסות מידע זעירות, מעבירים אותם לשכבות אחרות ברשת. בתחילה, עוצמת הקשר בין הנוירונים אקראית, אבל עם הזמן, ככל שהרשת מצליחה לנחש נכונה או לטעות (לא, זו אינה נקניקייה) היא מקבלת משוב ומשתנה בהתאם. ברגע שהיא מאומנת, ניתן להשתמש בה במצבים שבהם התשובה אינה ידועה מראש.

רשתות עצביות יכולות להכיל מיליוני נוירונים המסודרים בעשרות שכבות למה שמכונה בשם למידה עמוקה. ישנן דרכים אפשריות רבות לארגון הנוירונים, אבל אחד המבנים החשובים ביותר כרגע הוא הרשת העצבית המפותלת (Convolutional neural network או בקיצור ConvNet). אלה אלגוריתמים הנסמכים על פעולות מתמטיות המאפשרות לזהות דפוסים גם אם הם נבדלים קלות אלה מאלה, ממש כפי שאנחנו מזהים פנים גם אם אנחנו מביטים בהן מזווית שונה.

מאז שנת 2012, רשתות מסוג ConvNets משמשות ככלי מקובל לזיהוי פנים. לשם זיהוי פנים ישנן רשתות עצביות המתרגמות דימויים כמו תמונות מאתר ההיכרויות למערכת של מספרים המייצגים תווי פנים. לאחר מכן, אלגוריתם נוסף מביט בתמונת היעד – נגיד, התמונה בפייסבוק – שהתווים שהיא מציגה הכי מתאימים לאלה שבתמונת המקור. ככל שמחשבים, מאגרי מידע ואלגוריתמים יוסיפו להשתפר, כך תשתפר יכולתם לזהות אותנו. ככל שהם יימצאו בשימוש זמן רב יותר, כך הם יהפכו חזקים ומדויקים יותר. וזו רק ההתחלה.

אולי העובדה שכל חיינו מתועדים בפומבי תגרום לנו לסלוח למשובות נעורים. אולי נלמד לראות זה את זה יותר כאנשים שלמים. ואולי נהפוך לפרנואידים ונפסיק לבטוח אלה באלה

האם זיהוי פנים ישנה את האופן שבו אנחנו מתנהגים? אפשרות אחת: לאנשים לא יהיה אכפת. כל עוד לא נראה את המצלמות, ואת האנשים שמביטים בפרופיל המקוון שלנו וכל עוד לא נראה איך הם משתמשים במידע שלנו, יכול להיות שלא נשים אליהם לב. ואפילו אם בתיאוריה הפרטיות חשובה לנו, יכול להיות שלא נוכל לשמור עליה בפועל. "זה יתבע מאמץ כמעט על אנושי כדי שאדם יצליח לנהל כראוי את הפרטיות שלו", אומר אקוויסטי. מחוץ לרשת, אנחנו מצליחים לנהל את הפרטיות שלנו לא רע: כשאתם מנהלים שיחה בנושא רגיש במהלך ארוחה במסעדה והמלצר מתקרב, אתם מנמיכים את הקול. אבל ברשת אתם לא רואים את המלצר. לדברי אקוויסטי, יש כאן חוסר סימטריה בכל הנוגע למידע: אנחנו לא יודעים בדיוק מה אנשים יודעים עלינו, מי יודע מה או מה הכוונות שלהם.

בית קפה בלונדון

שיחות בבית קפה בלונדון, תחת כיפת השמיים. מי מקשיב? מי מזהה פנים? מי אוסף מידע? תצלום: רוברטו טרומבטה.

גם ההשפעות הבינאישיות של זיהוי פנים עדיין לא ברורות. מה יקרה כשלא נוכל כבר להפריד בין הפרסונות שלנו או למנוע זליגה של מידע בין העולמות החברתיים שלנו? או כשמישהו יפגוש אתכם בבר או יקליק על הפרופיל שלכם ברשת "לינקד-אין" ויוכל להשתמש בתמונה שלכם כדי לגלות כל גרם של מידע שיש על אודותיכם ברשת, כולל צילומים ממועדון סקס או הפגנה פוליטית? אולי העובדה שכל חיינו מתועדים בפומבי תגרום לנו לסלוח למשובות נעורים. אולי נלמד לראות זה את זה יותר כאנשים שלמים. ואולי נהפוך לפרנואידים ונפסיק לבטוח אלה באלה. בכל מקרה, לא יהיה לנו מרחב או שהות לפתח מערכות יחסים חדשות בצורה אורגנית. "פרטיות מספקת את היכולת לווסת את מידת האינטימיות עם אדם אחר", אומר אקוויסטי.

יש לנו מידע על האופן שבו אנשים משתנים כשהם חשים שמישהו צופה בהם. מחקרים בשוודיה, באנגליה ובארה"ב מצביעים על כך שמצלמות אבטחה מצמצמות מעט את שיעורי הפשיעה בסביבתן הקרובה מאוד. אחרי שאדוארד סנודן חשף רבים מהאופנים שבהם הממשל עוקב אחרי האזרחים, צנח מספר המעיינים בעמודי ויקיפדיה המוקדשים לנושאים כמו "טרור" או "פצצות מלוכלכות".

מחקר שנערך בהלסינקי בחן מקרים קיצוניים של מעקב: החוקרים התקינו מיקרופונים ושלוש או ארבע מצלמות ב-12 בתים של משתתפי המחקר, ובנוסף הם ניטרו את הפעילות על גבי הרשת האלחוטית, במחשבים ובטלפונים הניידים (הקשות על הקלידים, צילומי מסך וכו'). החדירה הזו לפרטיות נמשכה חצי שנה. בסקרים ובראיונות, הנבדקים דיווחו על מתח, חרדה וכעס הולך וגובר. הם הביעו אי נוחות עמוקה נוכח האפשרות שהרשויות יצפו בצילומים שלהם אם כי לא עברו על חוק כלשהו. גם האפשרות שהצילומים יגיעו לתקשורת הטרידה אותם מאוד, מחשש ש"יעשה בהם שימוש כדרמה מסחרית או משהו כזה". במקום השלישי מבחינת אי נוחות הם דרגו את האפשרות שחברים ומכרים ייחשפו למידע. אבל בממוצע, עם הזמן, הם התרגלו למעקב הטכנולוגי. מחצית מהמשתתפים אמרו כי הם הניחו עוד קודם שלאחר אירועי 9.11 תנועותיהם ברשת מנוטרות בלאו הכי. חלקם אמנם שינו את הרגליהם ("לא ממש יכולתי לעשות סקס במטבח, בגלל המצלמות") אחרים דווקא לא עשו זאת ("אחרי שהבנתי שכבר נכנסתי למטבח בעירום מספר פעמים, הנמכתי את הסף...").

עז, הצצה מהחלון

גם היא מציצה למטבח. תצלום: סרז' מלקי

התגובות המגוונות בקבוצת הנבדקים בפינלנד אינן אמורות להפתיע. אקוויסטי ועמיתיו כתבו על חוסר העקביות שלנו בכל הנודע לפרטיות. במחקר אחד, כשהנבדקים נתבקשו לדרג את חששותיהם מפני האפשרות שאדם זר יגלה את נטייתם המינית, מחצית מאלה שדירגו את רמת אי הנוחות שלהם כ-7 מתוך 7, כבר חשפו את נטייתם המינית בפרופיל הפייסבוק שלהם. אנשים גם מוכנים לשלם תמורת שמירה על הפרטיות יותר מכפי שהם מוכנים לשלם תמורת האפשרות לזכות בפרטיות – וזו דוגמה לאפקט הבעלות. אפילו מידת החום בחדר עשויה להשפיע, באורח לגמרי לא הגיוני, על מידת הנכונות של אנשים להיחשף.

אם נרצה לאגור את כל המידע ולחשב כל צעד לפני שניחשף, יהיה עלינו להשהות כל פעילות אחרת בחיינו: על פי ההערכות, הזמן האבוד שיוקדש לקריאת סעיפי הפרטיות בכל אתר אינטרנט שבו יבקרו, יעלה לאמריקנים כטריליון [אלף מיליארדים] דולר בשנה.

השלכות השימוש בזיהוי פנים הן זדוניות ומועילות ולעתים קרובות כוללות שילוב של השניים. הוויתור על האנונימיות מונע מאיתנו לפעול בחופשיות משום שהוא כובל אותנו לעבר שלנו ולמי שאנחנו במקומות אחרים. כשזרים יכולים לעיין בביוגרפיה שלכם, על כל חלקיה המהוללים והמקוללים, אין לכם אפשרות להתחיל מחדש בכל פעם שאתם נכנסים לחדר או פוגשים אדם שלא הכרתם. מצד שני, הדבר מאפשר להימנע בקלות רבה יותר מלפגוש אנשים בעלי מוניטין רע; נוכלם סדרתיים יצטרכו להשקיע במבחר חדש של שפמים מלאכותיים. נוכל גם ליהנות מיותר נוחות וביטחון כמו רכישות בחנויות ללא ארנק וזיהוי של טרוריסטים בקהל. לרוע המזל, בשלב זה, איננו יכולים לדעת אם היתרונות עולים על המחיר. "כולנו חלק מניסוי חברתי אדיר ממדים", אומר אקוויסטי.

מה מסתתר מאחורי הפנים שלנו

בינה מלאכותית מזהה לא רק את פנינו, אלא גם את הרגשות המובעים בהם. הפנים שלנו חושפים יותר מקורות חיינו – מי אנחנו, מה עשינו, איפה היינו. הם גם חושפים את מה שמתחולל בתוך הראש שלנו. הבעות פנים התפתחו כדרך לאותת לאחרים על מצבנו הנפשי. אנחנו יכולים לשלוט בתקשורת שלנו כשאנחנו מחייכים בנימוס לשמע בדיחה של עמית לעבודה, או ברמה הלא מודעת, כשניתן לראות על פנינו כיצד אנחנו מרגישים, במשחק פוקר. בני אדם מסוגלים לקרוא היטב הבעות פנים, אבל מכונות פותחות אפשרויות חדשות. הן מסוגלות לדייק יותר, הן אינן מתעייפות ודעתן אינה מוסחת, והן יכולות להתבונן בנו כשאין איש בסביבה.

הדבר המעניק לנו הזדמנות לעזור לאנשים שאינם מסוגלים באופן טבעי לפענח הבעות פנים. דניס וול (Wall), חוקר נתונים ביו-רפואיים באוניברסיטת סטנפורד, נתן את משקפי-גוגל לילדים אוטיסטים. הם הרכיבו את המכשיר המצויד במצלמה ומחובר לתוכנה המאתרת פנים ומזהה רגשות. המכשירים הציגו בפניהם מילים, צבעים או אימוטיקונים על מסכים קטנים המחוברים למשקפיים, שהילדים יכלו לצפות בהם כשנשאו את עיניהם מעלה. התוכנה יכלה לפעול ללא הפסקה, אבל הילדים יכלו גם לשחק משחקים שבהם, למשל, היה עליהם לנחש את רגשותיו של אדם שבו התבוננו. ההורים יכלו להתבונן בהקלטות ביחד עם הילדים ולהסביר להם מצבים של אינטראקציות חברתיות מורכבות. הילדים לא הורשו להרכיב את המכשירים בכיתה, אבל המורים דיווחו שהאימונים הללו שיפרו את המעורבות וקשר העין שלהם. וול אומר ששימושים דומים עשויים לסייע לאנשים עם בעיות קשב או לסובלים מדיכאון, שעל פי המחקרים נוטים שלא להבחין בחיוכים.

גבר נורדי, זקן, בלונדיני

שלווה? תום? הפתעה? גיחוך? מבוכה? תצלום: פביאן מולר

נד שנין (Shanin), חוקר מוח שפיתוח אפליקציה למשקפי-גוגל עבור ילדים אוטיסטים, אומר כי כולם יכולים להפיק תועלת מסיוע כזה. "בכל פעם שאני מדבר על הנושא אני מתבדח ואומר שטוב שאנחנו עושים את זה עבור אנשים על הספקטרום, כי הם זקוקים לזה ואנחנו לא. הרי כולנו מצטיינים בזה כל כך, שאנחנו יודעים בכל רגע נתון בדיוק מה בני הזוג שלנו חושבים".

ישנם אכן מצבים שבהם הטכנולוגיה מפענחת הבעות פנים טוב יותר מאנשים נוירוטיפיקלים. באחד המחקרים, אנשים הוקלטו בעת ביצוע שתי מטלות: התבוננות בסרטון וידיאו שבו נראה תינוק צוחק, ואשר עורר בתגובה חיוכי עונג; ומילוי של טופס מתסכל ברשת, פעולה שעוררה הבעות של תסכול, המזכירות במידה רבה חיוך. כשמשתתפים אחרים צפו בהקלטות בניסיון להבדיל בין החיוכים לבין התסכול, הם לא הצליחו בכך יותר מאשר לו היו מקטלגים את הסרטונים אקראית. לעומתם, אלגוריתם של למידת מכונה, זיהה את כולם נכונה. בעולם האמיתי, אנשים מסתמכים על ההקשר ולא רק על הבעת הפנים. "ברוב המקרים, בחינה של תנועות פנים ללא הקשר לא תגלה לנו מה אנשים מרגשים או על מה הם חושבים", אומרת ליסה פלדמן בארט (Feldman Barrett), פסיכולוגית וחוקרת מוח מאוניברסיטת נורת'איסטרן בבוסטון.

בניסוי אחר, משתתפים צפוי בסרטונים שבהם נראו אנשים טובלים את זרועם במי קרח או במים חמים, ומעמידים פני סובלים. המשתתפים, שנתבקשו להבחין בין המצבים האמתיים לבין העמדות הפנים, זיהוי נכונה פחות מ-60 אחוז מהמקרים, גם לאחר אימונים מתאימים. אלגוריתם למידת מכונה הצליח לזהות נכונה 85 אחוזים מהמקרים.

המחקרים האלה מעלים את האפשרות להשתמש בגלאי שקר המבוססים על בינה מלאכותית – בתוך מכשיר דמוי המשקפיים של גוגל. מה קורה כשהחיוכים המנומסים שלנו לא יועילו יותר? כשהשקרים הלבנים שלנו יהפכו שקופים? כשההתנהגויות המנומסות שלנו כבר לא יוכלו לשמש כחומר סיכה חברתי? אפילו אם תהיה בידינו הטכנולוגיה ליצירת דיסטופיה כזו, יתכן שנחליט לא להשתמש בה. אחרי הכול, אם מישהו אומר שהתספורת שלכם מוצאת חן בעיניו, עד כמה אתם מתאמצים לבחון את אמיתות ההצהרה שלו? אנחנו מעדיפים לשמר בדיות חברתיות מסוימות. "חלק מהאוכלוסייה ירצה דברים כאלה", אומר וול, "אבל אני חושב שהרוב יעדיף לשבת ולשוחח עם אנשים אחרים כמו פעם".

מרבית האלגוריתמים לזיהוי פנים שייכים לאחד משני הסוגים: האחד, אלגוריתמים של למידת מכונה (ובכלל זה רשתות עצביות) המאומנים לתרגם תמונה להגדרת רגש. התהליך הזה פשוט יחסית, אבל מצליח בעיקר כשמדובר בהבעות פנים סטריאוטיפיות, שאינן בהכרח נפוצות. הסוג השני הוא שיטות העושות שימוש באלגוריתם (ושוב, כולל רשתות עצביות או כאלה המכונים "מכונות וקטורים תומכים") המזהות בכל תמונה קבוצה של "יחידות פעולה" פעילות או תנועות פנים הקשורות להתכווצות של שרירים מסוימים. אלגוריתם נוסף מתרגם, לאחר מכן, את יחידות הפעולה להבעות רגש. שיטה זו גמישה, אבל ניתוח יחידות פעולה עלול להיות בעייתי. ברגע שמוסיפים שינויים בתאורה, תנוחת הראש והתנהגויות ייחודיות של אדם מסוים, רמת הדיוק נפגעת.

פנים, פרצופים, הבעות

הבעות פנים. מה יגידו האלגוריתמים? תצלום: ריקרדו נובילה

לפענוח אוטומטי של הבעות פנים יש יישומים רבים. זוגות עשויים להשתמש בו כדי להבין טוב יותר זה את זה – או כדי להבין את עצמם ואת הסימנים שהם מפגינים בפועל במהלך שיחה. דוברים בפני קהל עשויים להשתמש בו כדי להבין את הקהל שלהם במהלך הרצאות מקוונות או לא מקוונות, או כדי לתרגל את שפת הגוף שלהם. צוותים עשויים להשתמש בפענוח כזה כדי לנטר ולשפר את הדינמיקה בתוך הצוות. אנשים הנושאים ונותנים על חוזים, או חוקרי פשע, יכולים להשתמש בו כדי לקדם שלום, ביטחון (או כדי לבצע מניפולציות).

שימוש בלמידת מכונה לניתוח שיחות עם אנשים הסובלים מדיכאון יכול לצפות אובדנות, גם כי אלגוריתמים מסוגלים להיות אובייקטיביים יותר מבני אדם

בפרק מספרו האחרון, אנשי מדעי המחשב ברייס מרטינז (Martinez) ומישל ולסטאר (Valstar) מאוניברסיטת נוטינגהאם שבבריטניה, מתארים את התרומה האפשרית שפענוח הבעות פנים עשוי לתרום לרפואה התנהגותית באבחון וטיפול בהפרעות כמו דיכאון, חרדה, אוטיזם וסכיזופרניה, וכן בשליטה בכאב (הערכת פציעות ומעקב אחר השיקום). לואיס-פיליפֶּה מורנסי (Morency), איש מדעי המחשב מאוניברסיטת קרנגי מלון, השתמש בניתוח וידיאו כדי לגלות אנשים בדיכאון, שאינם מחייכם פחות מאחרים, אבל החיוכים שלהם שונים – קצרים ורפים יותר. הוא גילה גם שדיכאון גורם לגברים לקמט את מצחם יותר ולנשים לקמט את מצחן פחות. הוא דיווח לאחרונה כי שימוש בלמידת מכונה לניתוח שיחות עם אנשים הסובלים מדיכאון יכול לצפות אובדנות. אלגוריתמים מסוגלים להיות אובייקטיביים יותר מבני אדם, וניתן להשתמש בהם בהיעדר רופאים, כדי לנטר אנשים במהלך שגרת חייהם. הם יכולים גם לזהות שינויים זעירים לאורך זמן. מורנסי מקווה שנתונים אובייקטיביים ועקביים יותר של מצבי נפש יאפשרו לרופאים להעריך טוב יותר את החולים, באמצעות "בדיקת דם של בריאות הנפש", לדבריו.

חברת "אפקטיבה" (Affectiva) שנולדה מתוך מעבדת המדיה של המכון הטכנולוגי במסצ'וסטס (MIT) אספה נתונים על שישה מיליון פרצופים מ-87 מדינות, וניתחה אותם עבור עשרות לקוחות. התוצאות שימשו בין השאר לבניית רובוט חמוד יותר, שמתקשר עם הלומדים בשיעורי שפה; בנייה של תצוגת תאורה ענקית המגיבה להתנהגות הקהל וניתוח של תצהירים משפטיים. החברה גם מפתחת פתרונות אוטומטיים שנועדו לנטר את ערנותם של נהגים כדי להבטיח שהם מוכנים לקחת שליטה על כלי רכב עצמאיים-למחצה, ולהעריך מצבי רוח כדי לשפר את חוויית הנהיגה.

ניתוח פנים משמש לעתים קרובות למדידת תגובות של קהל למודעות, משום שחלק גדול מן הכסף בעולם הטכנולוגיה מושקע בפרסום. שם גם נמצא הפוטנציאל לניצול לרעה. במחקר אחד של צרכנים בסופרמרקט, חלק מן המשתתפים הביעו אי נוחות מהאפשרות של ניתוח שינויים זעירים בהבעות הפנים שלהם. "הבנת התחושה האמיתית שלך כלפי מוצר מסוים, שאתה עצמך אולי לא מודע לה... זה קצת מבהיל", אמר אחד המשתתפים. "זה כמו מעקב אחר המחשבות שלך, ולא רק אחר הרגלי הקנייה שלך".

ברור שעלינו לדון בכך לעומק לפני שנסכים לשימוש בניתוח הבעות פנים. אילו נורמות וחוקים נדרשים כדי לשמר את תחושת הפרטיות הפנימית? אין ספק שלניתוח הבעות פנים יש יתרונות רבים למשתמשים, אבל כל עוד אנחנו לא ממש מבינים או חושבים על הפרטיות שלנו, יתכן שההסכמה המודעות היא רק אשליה, ואנשים עשויים להכיר אותנו במידה שתגרום לנו אי נוחות.

טייפקאסטינג – אבל מדויק

בשנת 2014, קמה חברה ישראלית בשם Faception שהבטיחה כי הבינה המלאכותית שהיא עושה בה שימוש יכולה לסווג מספר סוגי טיפוסים באמצעות ניתוח פנים – ובהם שחקן בינגו, חוקר באקדמיה ופדופיל. הם לא חושפים את הלקוחות שלהם, אבל טוענים שביצעו עבודות בתחום ביטחון הפנים, ומתכוונים כנראה להגנה על הציבור מפני שחקני בינגו קיצוניים. אם נתעלם לרגע מן השיווק המעורר תמיהה הזה, הראיות מעידות על כך שמבנה פנים אכן חושף מספר תכונות פנימיות.

מאמר שפורסם לאחרונה ברוב סערה, הדגים כיצד למידת מכונה יכולה לנחש (ברמת דיוק גבוהה מניחוש אקראי) נטייה מינית על ידי ניתוח של תמונות דיוקן באתר הכרויות. מדד ה-AUC של האלגוריתם – כלי המדידה הסטטיסטי המתחשב בתשובות שליליות וחיוביות שגויות, ועל פיו תוצאת 0.5 מעידה על אקראיות ואילו 1.0 על תוצאה מושלמת – היה 0.81 עבור גברים ו-0.71 עבור נשים. מנחשים אנושיים הגיעו לתוצאות של 0.61 ו-0.51 בהתאמה. במילים אחרות, אם המחשב יתבקש לזהות אילו עשרה גברים מתוך אלף הם כנראה הומוסקסואלים, הוא יזהה נכונה כתשעה מהם.

מיכל קוסינסקי (Kosinski), פסיכולוג מאוניברסיטת סטנפורד ועמיתיו, כתבו מאמר המזהיר ממה שעתיד לקרות. הם השתמשו ברשת עצבית ובאלגוריתמים מקובלים אחרים – הזמינים לכל ממשלה ובכלל זה לממשלות במדינות שבהן הומוסקסואליות נחשבת לפשע שגזר דינו מוות. המבקרים טוענים כי האלגוריתמים משתמשים בדקויות כמו יציבה או מידת הטיפוח המבוססים על מיניות, ולכן גורעים מאמינות המחקר, אבל גם כך סימנים נוספים שמקורם בהבעות פנים יכולים לשמש בעולם האמיתי. ויתרה מזאת, השיטה אינה צריכה להיות מושלמת כדי להשפיע: די שהיא תשמש ככלי לסינון מוקדם כדי לצמצם את קהל האנשים שיימצא במעקב.

פוקר, WPT, שחקן פוקר

כנגד כל מעקב: שחקן פוקר מקצועני. תצלום: MyWPT

אחת הסכנות בשיפוט אוטומטי בנוגע לתכונות או נטיות היא הטעמתן של הטיות על אף מראית עין של אובייקטיביות. מאמר שפורסם לאחרונה על ידי חוקרים מסין השתמש בלמידת מכונה (ובכלל זה רשתות עצביות מפותלות) כדי להעריך "נטייה לפשע" על סמך תמונות דיוקן. אלא שאת הערכת הנטייה הפלילית הם לא ביססו על ביצוע פשעים בעבר ואפילו לא על תכונות כמו אלימות או אי שליטה בדחפים, אלא על קיומה של הרשעה פלילית. ודרכו של אדם המערכת המשפט כרוכה באינספור שיפוטים סוביקטיביים, כולל הטיות הקשורות להופעתו החיצונית. יכול להיות שאדם כלשהו נראה מרושע. לאותו אדם יש סיכוי גדול מלאחר להיתפס ולהיות מורשע בעבירה. האלגוריתם לומד אז שאנשים בעלי מראה מרושע נוטים יותר לבצע פשעים. הוא משתמש במידע הזה כדי ללכוד ולהרשיע עוד אנשים בעלי מראה מרושע. והמעגל נמשך. קל לראות נטיות הקשורות לגזע ולמעמד מוטמעות ומועצמות כך.

בהתבסס על תווי פנים, אנשים מסוגלים לחזות תכונות אישיות, נטייה פוליטית, יהדות, מורמוניות והצלחה בתחומי הכלכלה והפוליטיקה

עם זאת, קוסינקי מקווה שבינה מלאכותית תוכל לצמצמם אפיונים ("פרופיילינג") מוטעים. אפילו אם אובייקטיביות גמורה היא אשליה, מחשב עשוי להיסמך על אותות אובייקטיבים יותר לעומת בני אדם. קוסינסקי רואה יתרון נוסף לפרופיילינג אוטומטי: סובלנות גבוהה יותר. הוא אמנם לא יוציא איש מהארון ללא הסכמה, אבל סבור שאם כולם יוצאו מהארון, יתכן שהומוסקסואליות לא תיחשב טאבו. "אתם באמת חושבים", הוא שואל, "שאם אנשים בסעודיה יבינו ששבעה אחוזים משכניהם, בני הדודים והדודים שלהם ובני המשפחה המלכותית הם הומוסקסואלים, הם יעלו אותם על המוקד?"

גם תכונות אחרות מקבלות ביטוי בפנים, באמצעות הגנטיקה, הסביבה או שילוב בין השניים. ניקולס רול, הפסיכולוג מטורונטו החוקר תפישה חברתית, היה לאחרונה שותף בכתיבת פרק בספר הסוקר את התחום. בהתבסס על תווי פנים, הוא גילה כי אנשים מסוגלים לחזות תכונות אישיות, נטייה פוליטית, יהדות, מורמוניות והצלחה בתחומי הכלכלה והפוליטיקה. אלא שניבוי הצלחה בעסקים דומה למדי לניבוי הרשות פליליות: אין לבלבל אותם עם ניבוי של תכונות אינהרנטיות של ממש.

בני אדם המבצעים תחזיות כאלה עושים זאת במידת הצלחה של ניחושים אקראיים או מעט למעלה מזה. בוועידת Psychology of Technology שהתקיימה לאחרונה, תלמיד המחקר של קוסינקי פוֹרוּץ קאמבטה (Kahmbatta) גילה כי בינה מלאכותית מסוגלת להפגין ביצועים מוצלחים יותר. אבל נראה כי ביצועי המחשב לעולם לא יהיו מופלאים. וגם אם כן, יכול להיות שההשלכות לא יהיו חמורות כפי שאנו חוששים, משום שכבר עתה קיימות דרכים טובות יותר לזיהוי העדפות מיניות, אמונה פוליטית וכל השאר: האמירות, התנועה והלבוש של בני אדם.

מגרפה, פנים, זיהוי פנים

אנחנו רואים פה פנים. מה יראה המחשב? מה הוא יבין? תצלום: פיט הינדל

התנהגות העבר מספקת צפי טוב יותר להתנהגות עתידית מן המראה הנוכחי שלכם

"התנהגות העבר מספקת צפי טוב יותר להתנהגות עתידית מן המראה הנוכחי שלכם", אומר אלכסנדר טודרוב (Todrov), פסיכולוג מאוניברסיטת פרינסטון ומחבר הספר Face Value. אם מעסיקים אפשריים רוצים לדעת אם הם שוכרים את שירותיו של טרוריסט לעתיד או של שחקן בינגו, כדאי להם יותר לעיין בפיד שלכם בפייסבוק מאשר בתמונת הפרופיל. מחקריו של קוסינקי מראים כי, בהתבסס על הלייקים בפייסבוק, מחשב יכול לחזות מגוון של תכונות ובכלל זה אישיות, אינטליגנציה, דת ושימוש בסמים. למעשה, המחשבים מעריכים אישיות טוב יותר מבני זוגם של בני אדם. במובנים רבים, הם לומדים להכיר אותנו טוב משאנחנו מכירים את עצמנו.

מלבד תכונות האישיות והנתונים הדמוגרפים, בינה מלאכותית יכולה לזהות בפנינו הפרעות גנטיות והתפתחותיות. מרבית הגנטיקאים הקליניים משתמשים כיום באפליקציה בשם Face2Gene המסוגלת להעריך את ייתכנותן של כאלפיים תסמונות. היא מסייעת להבחין בין הפרעות שונות שבהן יש לפנים מראה חריג במידת מה, ויכולה להציע אבחנה אפילו כשאין בפנים סימנים שעין אנושית מסוגלת להבחין בהם בקלות. Face2Gene למדה בעיקר מפנים של אנשים לבנים, ולכן מקסימיליאן מונקה (Muenke) גנטיקאי במכון הלאומי לחקר הגנום מפתח אפליקציה שמתאימה למגוון גזעים, כיוון שבמדינות עניות אין משאבים לסריקה ידנית של ילדים. הוא מציין כי בניגריה ישנם למעלה מ-180 מיליון תושבים, אבל אין אפילו גנטיקאי קליני אחד. טכנולוגיה כזו תוכל אמנם לשמש לאבחון אנשים נגד רצונם,  אך "היתרונות גדולים מן החסרונות האפשריים", הוא אומר.

כמו בנוגע לכל טכנולוגיה, גם לזו יש חסרונות ויתרונות. הפנים שלנו מכילות עושר של מידע, ואיננו יכולים לדעת מה יקרה אם נלקט את המידע הזה, עד שנעשה זאת בפועל. אם לשפוט על סמך פיתוחי העבר – מכוניות, טלוויזיות, האינטרנט – יתברר לנו שרוב חששותינו הם לשווא, אך דילמות חברתיות אחרות שאיננו צופים כעת, בוודאי יתעוררו.

איבר הגוף הכי חשוף לציבור שלנו הוא בו זמנית גם האיבר האינטימי ביותר שלנו. התפתחנו לחלוק אותו עם אנשים הנמצאים בקרבתנו – ולזכות בגישה דומה לפניהם שלהם. בקרוב, הברית החברתית הבסיסית הזו, עלולה להיות מופרת.

 

מת'יו הטסון (Matthew Hutson) הוא כותב עצמאי הכותב בתחומי המדע, האינטרנט, רובוטיקה, בטיחות סייבר ואינטליגנציה מלאכותית.

Reprinted from Psychology Today. Copyright 2017 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Content Agency.

The original article appeared here

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: תאומים היפסטרים. תצלום: Eugenio Marongiu, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי מת'יו הטסון, Psychology Today.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על על הפנים ועל המוות

01
דוידי

קלעתם בבחירה שלכם, אלכסונים, בדיוק כשמתגלה עומק המעקב המופקר של צוקרברג ולקוחותיו הענקיים. בסופו של דבר, לתת לענקי הטכנולוגיה גם לקרוא את הפנים שלנו לא יביא שום תועלת. הפעם כדאי לסגור את השער לפני שהסוסים יברחו, לשם שינוי.

04
אסף

מאמר מעולה. רק דבר אחד לא עלה על הדעת - שנתחיל להסתיר פנים. באסיה החולים עושים את זה. בחברות מוסלמיות הנשים עושות את זה. מצי אצלנו?
התרגום רצוף שגיאות הקלדה, לידיעת העורכים.