פה מתגלגלים בכיף

הרוחניות והמיינדפולנס השטחיים משכיחים את כוחו של הבודהיזם להצביע על מה שמחבר בין כולנו וחשוב באמת
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

כשאנשים מחוץ לאסיה חושבים על בודהיזם, הם נוטים לחשוב רק על פילוסופיה ומדיטציה. הם סבורים שלבודהיסטים אין אלוהים, מלחמות או אימפריות. הדת שלהם אינה קשורה לפולחנים או אמונה, אלא לחיפוש סיבות הסבל והדרך לסיים אותו באמצעות מדיטציה וחמלה. אף שישנה הצדקה לתדמית הזו, היא אינה נכונה ברובה, או לפחות חלקית מאוד. דימוי הבודהיזם שמכירים היום מי שאינם בודהיסטים דומה פחות להיסטוריה שלו, ויותר ליצירה של שלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. באותה תקופה, בודהיסטים ואוהדיהם יצרו בודהיזם מודרני. הם סילקו מתוכו את המרכיבים מן ההיסטוריה הבודהיסטית שלא התאימו לתפישת העולם הרציונלית המדעית אשר ליוותה את הקולוניאליות והמודרניזציה. במפגן מרשים של התחדשות היסטורית, הבודהיזם הפך בתוך עשורים בודדים מאחר מבוזה למושיע מרומם.

הבודהיזם הפך לדת מודרנית ורציונלית להפליא, וההצלחה הייתה כל כך גדולה, שבודהיזם נחשב לעתים קרובות לפילוסופיה בלבד, שאותה ניתן לאמץ ללא קשר להשתייכות דתית

יש אמנם לא מעט מה לבקר באופן שבו הקולוניאליזם כפה שינויים כאלה, אבל אין כל רע בכך שהוגים ילידיים יוצרים מחדש את הדתות שלהם. דתות ממציאות עצמן מחדש ללא הרף, בתגובה לשינויים פנימיים וחיצוניים כאחד. מה שבודהיסטים כמו ד. ט. סוזוקי עשו אינו שונה בהרבה ממה שמרטין בובר עשה עבור היהדות, מה שפאול טיליך עשה עבור הנצרות, מה שמוחמד איקבאל עשה עבור האסלאם או מה שסוואמי ויווקאננדה עשה עבור ההינדואיזם. כל ההוגים הללו חזרו ליסודות המסורות שלהם, כדי ליצור גרסה חדשה של דתם אשר התאימה יותר לעולם המודרני. הם גם הפריכו טענות מבחוץ כאילו גרסאותיהם נחותות. בעניין זה הבודהיזם הצליח להפליא, בעיקר בעיני מי שאינם בודהיסטים, שעבורם הבודהיזם הפך לדת מודרנית ורציונלית להפליא. ואכן, ההצלחה הייתה כל כך גדולה, שבודהיזם נחשב לעתים קרובות לפילוסופיה בלבד, שאותה ניתן לאמץ ללא קשר להשתייכות דתית.

אולם הצלחה הזו גבתה מחיר. היא הפכה את האופן שבו נתפש הבודהיזם מבחוץ למערכת של סטריאוטיפים אומללים למדי, כמו למשל במקרה שבו חוקר טיבט רוברט ת׳ורמן דיבר על הטיבטים  כעל ״גורי כלבי הים של התנועה לזכויות האדם״. במקרים הגרועים ביותר, הסטריאוטיפים הללו סיפקו כיסוי למעשי זוועות שבוצעו על ידי בודהיסטים במדינות כמו מיאנמר וסרי לנקה. יש לכך גם השפעה שלילית פוטנציאלית על מי שעוסקים בבודהיזם המודרני. מבקרים כותבים היום על McMindfulness, גרסה עממית של הקשיבוּת, שבמקום להתגבר על הסבל והאשליות, בעצם מחמירה אותם, מאחר שהיא מאפשרת לבני אדם להאמין שהם יכולים לחולל כל נזק שירצו, כל עוד הם מודטים פעם ביום. על פי הפילוסוף סלבוי ז׳יזאק, ההמלצה הבודהיסטית ״להרפות מדברים״ [או "לשמוט"] ולהתמקד בנשימה, כמוה כהפסקת המאבק בכל האכזריות וחוסר הצדק בעולם. כשאתם מתמקדים בהווה של הנשימה או תנוחת גופכם, אתם עלולים בהחלט לחוש בנוח בעולם שמלא מחלות וסטיות מכל סוג.

אנג סאן סו צ'י, מיאמנר, בורמה

בכמיהתו לגיבורה נשית ולפנים יפות של בודהיזם רוחני, המערב הכתיר לו גיבורה: אנג סאן סו צ'י - ולימים שמה נקשר בכוחנות, השמדת מוסלמים ורצח עם, במאבק פוליטי יצרי ומוכר. תצלום: מגזין Ms., 2012, ויקיפדיה

למי שמתעניינים רק בגרסה המודרנית המצוחצחת של הבודהיזם, ועם זאת רוצים להימנע מהבעיות של הבודהיזם המודרני, אני מציע דבר אחד: התייחסו ברצינות לגלגול הנשמות

אנשים שרוצים להבין את הבודהיזם באמת, על כל מורכבותו, צריכים לבלות זמן בארצות בודהיסטיות (לא רק במנזרים), ללמוד שפות עתיקות ומודרניות, וללמוד את כתבי ההוגים מכל העולם הפורשים היסטוריה יותר מפורטת של הבודהיזם והבודהיסטים. אבל עבור מי שמתעניינים רק בגרסה המודרנית המצוחצחת של הבודהיזם, ועם זאת רוצים להימנע מהבעיות של הבודהיזם המודרני –גם במונחי הבורות בכל הקשור להיסטוריה וגם במונחי הפוליטיקה העכשווית – אני מציע דבר אחד: התייחסו ברצינות לגלגול הנשמות.

העצה הזו בוודאי אינה נשמעת לכם הגיונית. גלגול נשמות (הקרוי גם לידה מחדש) הוא הרעיון שלפיו חלק מן התודעה ממשיך לחיות אחרי המוות, וממשיך לחזור למחוזות אלה או אחרים של הקיום, עד שהוא משתחרר באמצעות התרגול הבודהיסטי. ונדמה כי בדיוק את זה דוחים הבודהיסטים המודרניים החילוניים, ולעתים מסיבות טובות. בסופו של דבר, גלגול נשמות שימש לעתים קרובות כדי להצדיק דברים רעים או טובים שקורים לאנשים, על סמך מעשים שעשו לכאורה בחייהם הקודמים. אבל כשאני אומר שאנשים צריכים להתייחס לגלגול נשמות ברצינות, אני לא מתכוון לכך שהם צריכים לקבל כל פרט מהדוקטרינה הקלאסית. זו בכל מקרה שאלה עבור בודהיסטים בפועל ואחרים – שאלה שעל אודותיה אין לי זכות או יכולת לדבר. אני מתכוון לכך שעלינו לשקול ברצינות איך צריכה להיראות גרסה בת זמננו של רעיון גלגול הנשמות.

המחשבה על גלגול נשמות כיום היא, ראשית כל, תזכורת למורכבות של הבודהיזם, ולעובדה שלא ניתן להפריד בקלות בין פרקטיקות אינדיבידואליות לבין תולדות שמקורן בממסד הרחב יותר. כל שינוי בחיינו האישיים אינו נפרד משינוי בעולם הסובב אותנו. שנית, גלגול נשמות מציע דרך לחשוב על ההווה כקשור לעבר העמוק, וגם לכל עתיד אפשרי. אנחנו לא צריכים לחשוב על פרטי הפרטים של דוקטרינת גלגול הנשמות כדי להבין שכולנו יורשים של עבר שלא אנחנו יצרנו, וכי אנו נוריש עתיד שלא נראה בחיינו. שלישית, היחס הזמני בזה הוא גם יחס מוסרי, כי נובע ממנו שאנחנו תוצרים של חיים אחרים ואנחנו היוצרים של עתידים אחרים, ולכן אנחנו חולקים תלות הדדית גלובאלית וזמנית. ורביעית, מכאן נובע כי חלק מהמשימה שלנו כבני אדם היא להיות מודעים למה שעלול להשתכפל בטעות מעברנו, ולכן להיווצר מחדש, שלא במודע, בעתיד.

לאידיאל הבודהיסטי של סיום מעגל גלגול הנשמות יש מקבילה חילונית באידיאל של סילוק כל עקבות השגיאות שעשינו בעבר – חיים בחברה שאין בה פטריארכיה או עוני או אלימות

לאידיאל הבודהיסטי של סיום מעגל גלגול הנשמות יש מקבילה חילונית באידיאל של סילוק כל עקבות השגיאות שעשינו בעבר – חיים בחברה שאין בה פטריארכיה או עוני או אלימות. אם נתייחס ברצינות לגלגול הנשמות, נוכל להתקדם אל מעבר לצווי״להיות נוכחים ברגע״, ולהבין כי נוכחות של ממש פירושה התחברות ליותר מן הנשימה שלנו בלבד. הדבר יכריח אותנו להשלים עם האפשרות שאנחנו מחוברים לחיים ויצורים – ברחבי הזמן והמקום – רבים מכפי שנוכל לדמיין אי פעם.

קשיבות, מדיטציה, יוגה, ים, צעירה

להיות ברגע? להקשיב פנימה? האם זאת כל הבשורה, סיכום של 2500 שנה ויותר? תצלום: מטריק מאלרה.

על פי אחד הרעיונות רק מעטים מסוגלים לעזוב את המעגל ולהפוך לחלק מן האלוהי. רעיון אחר גרס כי המטרה היה אכן להפוך לחלק ממשהו

מחשבה מחודשת על גלגול הנשמות אינה חסרת תקדים. כפי שקרה עם מרכיבים אחרים של הבודהיזם, הרעיון השתנה עם הזמן. וכדאי להיזכר כי הבודהיזם נולד בין השאר כדי לקרוא תגר על תפישות נפוצות של גלגול נשמות, במקום שבו סידהארתא גואטאמה – במקום שהוא כעת גבול הודו-נפאל, בערך במאה החמישית לפני הספירה. במערכות אמונה אלה, חלק כלשהו מהאדם (כל דת או תנועה חשבה שמדובר בחלק אחר) ממשיך לחיות במעגל של לידה מחדש הקרוי סמסרה. ישנן גם תפישות שונות בנוגע למשמעות המעגל הזה, אבל גואטאמה ותלמידיו התנגדו לרעיונותיהם של מבחר בני תקופתם. על פי אחד הרעיונות רק מעטים מסוגלים לעזוב את המעגל ולהפוך לחלק מן האלוהי. רעיון אחר גרס כי המטרה היה אכן להפוך לחלק ממשהו. על פי גואטאמה, כולם, ללא קשר למקום היוולדם, מסוגלים לצאת ממעגל גלגול הנשמות. והיציאה אין פירושה הצטרפות לדבר מה, אלא הינתקות מוחלטת, או ״כיבוי״ של אש החיים. באחד הדימויים, המודעות היא כמו להבה שמועברת מנר לנר. אחרי ההארה, לא נותרים נרות להדלקה.

הבודהיזם, אם כך, התחיל בחלקו כמערכת השקפות חדשה בנוגע לגלגול הנשמות. ובמהלך ההיסטוריה, הוא נדון, השתנה והרחיב את הפוטנציאל של גלגול הנשמות הללו. למשל, בטיבט, כנראה מאז המאה ה-13, דוקטרינת הלידה מחדש קיבלה טוויסט משמעותי: היא שימשה כדי לזהות את התודעה של נזיר מת בילד שזה אך נולד, וכך להעניק לילד את תוארו הדתי והפוליטי של הנזיר הקודם. זהו הרקע למה שהפך להיות מסורת הדלאי לאמה. אף שהרעיון נבע מתורה קודמת שלפיה מי שהגיעו לנירוונה יכולים ״להפיץ״ את התודעה שלהם על פני האדמה כדי להדריך בני אדם בדרכם לשחרור, הוא קיבל משמעות והיסטוריה חדשות לגמרי בטיבט.

הדלאי לאמה

נושא תואר פוליטי ודתי, שניתן לו על ידי עמו, כדי שיפיץ תודעות מוארות מגלגולים קודמים: הדלאי לאמה (הנוכחי, במפגש בבריסל, 2016). תצלום: webted

דבריהם של בודהיסטים בני זמננו תואמים את ההבנה הנוכחית שלפיה מרכיבי הגוף האנושי התקיימו קודם לגוף בעולם הטבע. הם גם מבטאים תחושה אמיתית של תלות הדדית בין בני האדם לסביבתם

בעבר הקרוב יותר, בודהיסטים, כמו גם אנשים מבחוץ המבקשים להפוך את הבודהיזם למודרני יותר, המשיכו לפרש את רעיון גלגול הנשמות בהתאם לתקופתם. מאמצע המאה ה-19, בעת שתורת האבולוציה הלכה והתפתחה, הוגים כמו ראלף ולדו אמרסון החלו להעלות רעיונות לפיהם גלגול הנשמות הוא רמז להבנה של שינוי הצורה של המינים. לדבריו, ״גלגול הנשמות אינו אגדה. הלוואי שהיה. אבל גברים ונשים הם רק חצאי בני אדם״. בהטמעה כזו תמכו גם בודהיסטים כמו הרפורמטור הסיני טאי הסוּ, אשר דיבר על אבולוציה כמתארת ״מספר אינסופי של נשמות שהתפתחו במהלך אינסוף גלגולים״. ובודהיסטים בני תקופתנו, בעלי מודעות אקולוגית, כדוגמת טיק נהאט האן הרחיבו זאת ביחס לכדור הארץ כולו: ״אני יודע שבעבר הייתי ענן, נהר והאוויר. והיינו סלע. הייתי מינרלים במים... גז, אור שמש, מים, פטריות וצמחים״. דבריו תואמים את ההבנה הנוכחית שלפיה מרכיבי הגוף האנושי התקיימו קודם לגוף בעולם הטבע. הם גם מבטאים תחושה אמיתית של תלות הדדית בין בני האדם לסביבתם.

גלגול נשמות שימש גם כדי לחשוב על פוליטיקה. במאמרו משנת 1852 The 18th Brumaire of Louis Bonaparte כתב קארל מרקס:

״בני אדם מייצרים את ההיסטוריה של עצמם, אבל הם אינם עושים זאת כרצונם. הם אינם עושים זאת בנסיבות שבחרו בעצמם, אלא בנסיבות קיימות, נתונות, שהועברו אליהם מן העבר. המסורת של כל הדורות המתים מכבידה כמו סיוט על מוחותיהם של החיים״.

אני לא יודע אם מרקס הכיר את ההשקפות ההודיות בנוגע לגלגול הנשמות. סביר יותר שהוא חשב על רעיונות דומים שניתן למצוא בכתבי פיתגורס ואפלטון. אבל הוא היה קרוב יותר מכל לביקורת הבודהיזם של הברהמניזם, כי למערכת האפלטונית – כמו זו הברהמנית – לא היה סוף מוגדר: אנשים יכולים להתגלגל לנצח. מרקס לא ניסה לומר שגלגול הנשמות נמשך לעד, אלא שאנחנו צריכים לנקוט בצעדים מעשיים כדי לסיים אותו. עלינו לפנות לדבר מה חדש, מעבר לסיוט שהוא הדיכוי לאורך ההיסטוריה.

בני אדם מחפשים סיפוק באמצעות אכילה והזדווגות, אבל מגלים כי העונג שפעילויות אלה מסבות להם זמני להפליא. ועם זאת, אנחנו קמים ומנסים למצוא בהם סיפוק מדי יום ביומו. יתכן כי זו תחבולה נאה של הברירה הטבעית, שמונעת מכוחו של רצון עיוור של המין שלנו להמשיך להתקיים

אבל התייחסות רצינית לגלגול נשמות אין פירושה רק לחשוב על אודות הפוטנציאל האקולוגי או הפוליטי של השקפה זו. פירוש הדבר גם מחשבה רצינית על כישלונן של כל הדוקטרינות למלא את משימתן. זו סיבה נוספת לכך שאסור לנו לסלק את גלגול הנשמות מן ההבנה המודרנית את הבודהיזם. חשבו, למשל, על עבודתו של הסופר והחוקר רוברט רייט (Wright) וספרו הפופולרי Why Buddhism Is True (משנת 2017). על פי רייט, הבודהיזם אמיתי כי הוא מבין משהו מסוים מאוד על אודות השפעת הברירה הטבעית על המצב האנושי. כלומר, האבולוציה מונעת על ידי עונג חולף. בני אדם מחפשים סיפוק באמצעות אכילה והזדווגות, אבל מגלים כי העונג שפעילויות אלה מסבות להם זמני להפליא. ועם זאת, אנחנו קמים ומנסים למצוא בהם סיפוק מדי יום ביומו. רייט אומר כי זה תחבולה נאה של הברירה הטבעית, שמונעת מכוחו של רצון עיוור של המין שלנו להמשיך להתקיים. אילו היינו מסופקים לגמרי מארוחותינו או מיחסי המין שלנו, לא היה לנו את אותו דחף להמשיך לעסוק בהם. לכן האבולוציה גורמת לנו בעורמה לחשוב שנמצא סיפוק, כשברור שלא כך יקרה. הצרה היא שמעגל העונג, סיפוק וחוסר סיפוק הזה הוא, ובכן, די בלתי מספק. וזה מה שהבודהיזם מבין, ומה שמדיטציית הקשיבות יכולה לסייע לרפא. לרדוף ללא הרף אחר סיפוק זהו סבל. להיות מודעים לתהליך הזה ולמצוא מרחק ממנו באמצעות קשיבות – זו הקלה.

לאס וגאס

עוד מעט נמצא סיפוק, ועוד סיפוק ועוד סיפוק - ולעולם לא. תצלום: דייויד ויווס

בתחילת הספר, רייט מצהיר מה הוא חושב שנכון בבודהיזם. הוא כותב: ״אני לא מדבר על ׳העל-טבעי׳ או על חלקים מטפיזיים אקזוטיים יותר של הבודהיזם – גלגול נשמות, למשל״. אבל אם מביט בסיפור שהוא מספר על אודות מה שאמיתי בבודהיזם, נראה את גלגול הנשמות בפעולה. ראשית, ברעיון שלפניו בכל אדם ישנן עקבות של תהליכים היסטוריים שהתרחשו זמן רב לפני שמישהו מאיתנו נולד. שנית, בכך שבני האדם מונעים על ידי תהליך בסיסי של התחדשות אינסופית של עונג. שלישית, בכל שכאשר אנחנו חושבים שאנחנו פותרים בעיה, אנחנו לעתים קרובות פשוט יוצרים גרסה חדשה שלה. לכן האבולוציה, למשל, פתרה את בעיית המשכיות המינים על ידי יצירת בעיות אחרות של הישרדות עבור אותם מינים עצמם – בין אם באמצעות מגפות או השמנת יתר או תאוות עינוגים, שמובילות אנשים לחמוס ולהרוס אחרים. על הנטייה הזו ליצור כישלונות דיבר מרקס במאמרו על כישלון המהפכנים בצרפת. ובהמשך היא תהפוך לבעיה הרסנית עבור רבים ממאמיניו של מרקס עצמו.

כדי להתקדם לעבר סיום הסבל, ישנם מרכיבים בעולם – עוני, גזענות, שנאה – שפשוט חייבים להפסיק להיוולד מחדש

התייחסות רצינית לגלגול נשמות אין פירושה רק פיתוח הבנה מתוחכמת יותר של המקום שממנו אנו באים ושל האחריות שלנו כלפי העתיד, אלא גם התמודדות עם הנטייה שלנו לגרור אל העתיד בכוח את הטעויות שטעינו בעבר. התקווה היא שנוכל להבין טוב יותר את התנאים הללו ולהתעורר מהסיוטים הללו. על כך מסכימים גואטאמה, מרקס ורבים אחרים: כדי להתקדם לעבר סיום הסבל, ישנם מרכיבים בעולם – עוני, גזענות, שנאה – שפשוט חייבים להפסיק להיוולד מחדש.

יהודה המכבי, דואר ישראל, בול, אשר קלדרון

מגלגלים את העבר: בול יהודה המכבי (דואר ישראל, 1961), בעיצוב אשר קלדרון. תצלום: ויקיפדיה

התנאים הפוליטיים לסיום הגלגולים השליליים מתאפשרים, בחלקם, על ידי תפישה מוסרית של התלות ההדדית של בני האדם, שמאירה עבורנו גלגול הנשמות

התנאים הפוליטיים לסיום הגלגולים השליליים מתאפשרים, בחלקם, על ידי תפישה מוסרית של התלות ההדדית של בני האדם, שמאירה עבורנו גלגול הנשמות. אחד הרעיונות שאנו לומדים מן הדוקטרינה הקלאסית הוא שגלגול נשמות קושר רבים מאיתנו לאורך תולדות קיומנו. במילותיו של סטיבן קולינס (Collins) אחד מהפרשנים החשובים של הדוקטרינה  בקרב הציבור הדובר אנגלית, סיפורים על גלגול נשמות הם ״דרכים נרטיביות לחיבור זהויות זו לזו״. מישהו שאותו איננו מכירים, שאולי לעולם לא נכיר, יכול בהחלט להיות חלק משרשרת הקיום שלנו. ואכן, אחד המרכיבים המסקרנים ביותר בתפישה הקלאסית הוא שלא הכול או כולם באמת מחוברים. ישנם בני אדם ומרכיבים אחרים שמחוברים אלינו כיחידים, בכך שאנחנו קשורים לאורך הזמנים באמצעות העצמי שלנו בעבר ובעתיד. אבל ישנם אנשים ודברים שנשארים תמיד נפרדים. קולינס מציין כי מלבד מתי מעט מוארים, רובנו לעולם לא נדע אם או איך אנחנו קשורים לאחרים. אין מדובר כאן במוסר שבמסגרתו אנחנו נוהגים באחרים בטוב לב כי אנחנו יודעים שאנחנו קרובים אליהם, אלא שאנו עושים זאת, בדיוק משום שאיננו יודעים.

אם כך, גלגול נשמות אינו קשור לוודאות, אלא הוא אמצעי לפיתוח מוסר בתנאים של חוסר ודאות. אנחנו יכולים לחשוב עליו כעל סוג של הימור פסקאלי. כלומר, ממש כפי שהפילוסוף בן המאה ה-17 בלז פסקאל הימר כי בתום חיינו אלה כדאי יותר להאמין באלוהים, רק למקרה שאלוהים קיים, המוסר של גלגול הנשמות מציע כי כדאי יותר להאמין בחיבור ההדדי שלנו לכל אדם, חיה או צמח אחרים – בין אם נפגוש בהם אי פעם או לא – רק למקרה שאנחנו אכן קשורים אליהם. הגמול המידי של הימור כזה הוא: מאחר שאיננו יודעים איך אנחנו קשורים ליקום, ולאנשים, לצמחים, לבעלי חיים ולחיידקים שאתם אנחנו חולקים אותו, כדאי לנהוג בטוב לב ורוגע כלפי כל דבר וכולם.

היעדר הידיעה שלנו על אודות הקשרים המסוימים שלנו לעולם, צריכה לגרום לנו להתנהג באורח מוסרי כלפי העולם כולו

ישנן לכך מקבילות במסורות אחרות. בבשורה על פי מתי, למשל, ישוע אומר כי כל מי שהעניקו לו מזון, מלבוש או טיפול כשהיה במצוקה, יגיעו לגן העדן. כשמישהו שאל איך יכלו לעשות זאת עבורו, הוא ענה: ״אָמֵן, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, מַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם לְאֶחָד מֵאַחַי הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה לִי עֲשִׂיתֶם״. ישנה גם מסורת יהודית המדברת על ל״ו צדיקים נסתרים בזכותם העולם עומד על תילו. חוקר המיסטיקה היהודית גרשום שולם טען בשנת 1971 כי המיתוס הזה הוביל ל״מוסר אנרכי למדי: השכן שלך עשוי להיות אחד הנסתרים הללו״. גרסת גלגול הנשמות שאני תומך בה כאן מתווספת למסורות הללו, כשהיא דוחקת בנו להרחיב את המוסר על מעבר לאופן שבו אנחנו נוהגים בשכנים או באנשים שבהם אנו פוגשים. היעדר הידיעה שלנו על אודות הקשרים המסוימים שלנו לעולם, צריכה לגרום לנו להתנהג באורח מוסרי כלפי העולם כולו. הפוליטיקה של גלגול הנשמות שניתן לפתח מתוך המוסר הזה, מסרבת לראות את העולם כמחולק לחברים ואויבים, מנצחים ומפסידים. היא מציעה תפישה שלפיה כולנו טלאים אלה של אלה, קשורים יחדיו לגלגל הזמן. המשימה שלנו בעולם כזה אינה יכולה להיות להביס זה את זה, מאחר שאיש אינו האחר.

סוס לבן

קל לחשוב על הנסיך שאמור לבוא, אבל אולי קודם נחשוב על הסוס הלבן? תצלום: הלנה לופס

התייחסות רצינית לגלגול נשמות פירושה לחשוב על האופן שבו נוכל לשים קץ להיסטוריות הסבל

ישנן, כמובן, דרכים להגיע לכל המחשבות הללו בלי לעסוק בגלגול נשמות. הרעיון הבסיסי ניתן לניסוח באמצעות מסורות רבות. וכפי שאמרתי בראשית המאמר הזה, הדוקטרינה של גלגול הנשמות כוללת גם חסרונות פוטנציאליים, בעיקר כשהיא משתמשת כדי להצדיק את מקומם של אנשים בתוך סדר חברתי. אבל היתרון בהתייחסות רצינית לרעיון גלגול הנשמות הוא שהוא עשוי להוביל אותנו להבין יותר ברצון איפה וכיצד אנחנו משחזרים מבנים חברתיים בעיתיים. אולי נראה זאת במריטוקרטיות-לכאורה של ימינו, המצדיקות היררכיות וחוסר שוויון בנוסח הקאסטות, כפי שמספר מבקרים בני ימינו טוענים. ואולי נראה זאת במנזרים הבודהיסטים המודרניים במערב, שם חוזרים ונשנים מקרים של הטרדות מיניות. התייחסות רצינית לגלגול נשמות פירושה לחשוב על האופן שבו נוכל לשים קץ להיסטוריות הסבל. פירושה לעבוד לא רק במישור האישי או אפילו הלאומי, אלא באמצעות מוסר כלל עולמי המבוסס על התלות ההדדית בכל היצורים ובעולם הטבע. קשה לחשוב על משהו פחות אופנתי-סתמי מזה.

אברם אלפרט (Avram Alpert) הוא מרצה בתוכנית הכתיבה בפרינסטון ומחבר הספרים Global Origins of the Modern Self, from Montaigne to Suzuki (משנת 2019) ו-A Partial Enlightenment: What Modern Literature and Buddhism Can Teach Us About Living Well Without Perfection (משנת 2021).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מי התגלגל במי? תצלום: Gianmaria Gori / EyeEm, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אברם אלפרט, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על פה מתגלגלים בכיף

01
ד.ה.

הערה על האילוסטרציות שנבחרו למאמר הזה:
פעם אחת נכנס מישהו לחנות, וביקש לראות שעון קיר מהודר למשרד.
"אבל אנחנו לא חנות שעונים! " אמר האיש שישב שם.
"אז למה יש שעון גדול בחלון הראווה?"
"אני מוהל, מה רצית שאשים בחלון?..."

03
סמדר זאבי

בס"ד
גרשום שולם אחד מחוקרי ההיסטוריה היהודית שרבים נשענים על מחקריו.
לכל דת נרטיבים ייחודיים שונים בתכלית.
צריך להיזכר שלכל דת ישנם כמה מאפייני זהות. למשל, ביהדות היו כתות בנצרות מרד הפרוטסטנטים בקתולים. בבודהיזם המאפיינים המערביים החל מן המאה ה-19.
במבט יהודי- אירופאי, למיינפולנס יש מאפיינים שנשענים 98% על יסודות חכמי תורת הסוד היהודית ביניהם גלגול נשמות, לכן רואים הקבלות במאפיינים במובנים רבים בין כל הדתות.

06
tnhe

גלגול נשמות: בודהה אמר שכולנו מורכבים מהרבה חלקים. החלקים האלה קיימים בלי קשר אלינו, קיימים קודם שהיינו קיימים, מצטרפים יחד והופכים ל"אני". כשאנו מתים החלקים האלה מתפזרים וחוזרים למאגר החלקים הגדול, שטף חלקיקים ממנו יורכבו בעתיד צרופים חדשים של "אני" חדשים. זה פרוש גלגול הנשמות: לא נשמה קבועה שהיא לוז האדם וממשיכה להתקים אחרי מותו, אלא גלגול החלקים השונים בין האנשים השונים בזמנים שונים. אנחנו חלק מהיקום כי חלקים ממנו מתגלגלים בנו, ואחרי שנמות חלקים מאתנו יתגלגלו ביקום. מכל מקום, ה"אני" במובן צרוף חלקיקים מסוים הוא זמני ומסתים במות האדם.

07
ערן רוזיאביץ'

נגיעה יפה, בהירה וממוקדת בנושא מורכב ומרתק.
מנה מדויקת שמעוררת לחשיבה.
עושה לי רושם שאי שם בגילאי ה "70 לשיבה" האדם חווה לעומקו את היותו משהו בדרך, בין עבר לעתיד, חוויית הגלגול הבלתי נפסק.. ונראה שהחווייה הזו גם מטעינה אותו רוגע ועונג מתמשך.