קץ האוניברסיטה

באלף השנים האחרונות, האקדמיה הייתה המוסד החברתי החשוב מכולם. עם עליית הרובוטים והבינה המלאכותית, האם אנו עדים כעת לדעיכתה?
X זמן קריאה משוער: 17 דקות

שורות שורות של עלמות וברנשים, צעירים, שזופים, עטופי גלימות, יושבים זקופי קומה. מגבעות עם כותרת מרובעת ושרוך תלוי מעטרות את ראשיהם. ברקע, סיסמאות בלטינית מערערות את שלוות האביב. אורח רב מעלה, יזם הון סיכון או מדינאי, משוחח על החיים בהומור ענייני. ערימה של דיפלומות, שנכתבו על מגילת קלף עם חותם, מונחת על דוכן. קצת אחר כך, נשמע הימנון, כובעים מושלכים באוויר ומישהו מכריז, תם הטקס. ואז, זרנוקים של שמפניה מבעבעת ניתזים אל על, מוזיקה חיה, דוכני אוכל, חיבוק עם ההורים, וסלפי.

בלי מחקר בסיסי לא היה מחקר יישומי, ובלעדי האחרון לא הייתה קידמה טכנולוגית, קטרי רכבות, אווירונים וטרנזיסטורים

פעם, דברים היו פשוטים יותר עבור האוניברסיטה. האינטליגנציה הייתה אנושית, התעסוקה הייתה אנושית והמורים היו אנושיים. דברים היו בהירים, לינאריים, כרונולוגיים. האקדמיה הכשירה סטודנטים לשוק התעסוקה במשך שלוש או ארבע שנים. היכולות הנדרשות היו קבועות, המשרות היו לכל החיים והלימודים לתואר היו חוויה חד פעמית. אינטליגנציה אנושית, עבודה אנושית ואוניברסיטה אנושית היו השילוש הקדוש של יציבות חברתית.

בעולם האנושי הזה, באלף השנים האחרונות, האוניברסיטה הייתה המוסד החברתי החשוב מכולם. ארגז החול של הפרויקט האנושי ומקום של השתובבות מלומדת. זה היה מרחב של הגות נינוחה. ערש המדעים המדויקים והביקורת החברתית. אכסניה לאייזיק ניוטון, אלכסנדר גרהאם בל, אלברט איינשטיין וג'ון סטיוארט מיל. ברשת של מוסדות חברתיים, גילדות, קולג'ים, אחוות ופרלמנטים, האקדמיה עיצבה את שוק המשרות יותר מכל מסדר חברתי אחר. בלי מחקר בסיסי לא היה מחקר יישומי, ובלעדי האחרון לא הייתה קידמה טכנולוגית, קטרי רכבות, אווירונים וטרנזיסטורים. ללא הקניית כישורים, דעת ואוריינות, במעבדות הכימיה או על לוחות הצפחה הירוקים, לא ניתן היה להשתבץ במשק, בבתי החרושת או בבתי המשפט. האקדמיה הייתה גם המייסדת של שוק העבודה המודרני וגם חסם הכניסה אליו.

בתור הזהב שלה, האוניברסיטה הייתה כל כך מוצלחת, שהיא גיבשה וליטשה את הגלמים המושלמים: הרובוט, הענן והאינטליגנציה המלאכותית. הגלמים המלאכותיים הללו יצרו בתורם עבודה מלאכותית, ושוק תעסוקה מלאכותי. ואלו מצדם נשאו בשורות רעות מאוד עבור האוניברסיטה.

קולג', טקס סיום, תואר ראשון

טקס סיום לימודים אקדמיים. שמחה, נאומים, יציאה לעולם. תצלום: Berry College

הרובוטים מגיעים, היכונו!

כתובת גרפיטי אדומה ברחוב בלומסברי בלונדון, מודיעה על עליית המכונות. "הרובוטים מגיעים, היכונו!". סטודנטים להנדסה ומדעים בקמפוס העתיק של הקולג' האוניברסיטאי של לונדון חולפים, שווי נפש, על פני הכתובת בדרך לשיעור. וכך גם היתר, חולפים, שאננים, על פני הכתובת שעל הקיר: נהגי מוניות, לבלרים, עוזרים משפטיים, יועצים פיננסיים, רופאים מנתחים, והמון אדם של תלמידים. איך אפשר להאשים אותם? הכל כבר יודעים שהרובוטים מגיעים.

נסיקת המכונות היא שיחת היום באוניברסיטאות הלונדוניות. ואולי, שיחת המאה. על כל במה, סביב כל ברזייה, ובכל דו"ח עב כרס, מנסים הבריטים לענות לשאלה איך יראה שוק העבודה העתידי והאם האקדמיה מכינה את הסטודנטים לשוק הזה: מקרוקוסמוס של רובוטים, של בינה מלאכותית ושל למידה חישובית (Machine Learning). עולם שבו מִקסום חלוקת המשאבים הוא הגביע הקדוש, ומחיקת "הגורם האנושי" ממפעלי ייצור, קווי אספקה, מערכות תחבורה, קופות רושמות, תרגום מסמכים ואינספור משרות נוספות, קורמת עור וגידים.

השיחות הללו מתקיימות בכל הערים הגדולות. בכל אולמות ההרצאה והספריות. הן החלו עם פרסום התחזית של קרל בנדיקט פריי ומיכאל אוסבורן, חוקרי עתיד מאוקספורד, שקבעו שבשלושים השנים הקרובות מחשבי-על ורובוטים יחסלו עד מחצית המשרות הקיימות, אלה של נהגי מוניות, אוטובוסים ומשאיות, לבלרים, רשמים, פועלי צווארון כחול, סוכני נדל"ן ורואי חשבון. המסמך האיקוני ההוא, ספרון תמים שמאז הפך לספרות קאלט אקדמית, מטיל עדיין צל ארוך וקודר על הדיונים של אנשי ההשכלה הגבוהה. הוא ממסגר אותם. חובק אותם. מוסיף להם תוגה דיסטופית.

קצב השינויים הטכנולוגיים והחדשנות החברתית עולה על מהירות ההסתגלות של מוסדות ציבוריים, ממשלות, בתי ספר ותיכונים

ההתדיינויות האלה מנסות להציב את האקדמיה במישור החברתי-טכנולוגי שהמסמך של פריי ואוסבורן משרטט: אם משימת האקדמיה בחברה היא הכשרת חוקרי העתיד, עובדי העתיד, ואם שוק התעסוקה נזיל, הפכפך, משתנה, מה ההשלכות על תכניות הלימודים לקראת תואר אקדמי? מה ההשפעה על תכנית הלימודים, על הארכיטקטורה והפונקציות של האקדמיה? מה ההשלכות על המרצים הקבועים, על הקמפוס? אז נכון, הרובוטים מגיעים, אבל לאן הם מגיעים, ומתי בדיוק, ומה הם יעשו שם כשהם יגיעו?

מחוץ לאוניברסיטה, ברחוב, הדיון הציבורי בהשלכות האוטומציה והבינה המלאכותית מאופיין בספק, בלבול, פסימיות, קיטוב, תגובתיות וקיצוניות. קצב השינויים הטכנולוגיים והחדשנות החברתית עולה על מהירות ההסתגלות של מוסדות ציבוריים, ממשלות, בתי ספר ותיכונים. בתווך, האוניברסיטה נזרקת למשבר זהות. המודל האקדמי הנושן מנוער בפראות. שיטות העבודה המסורתיות של מוסדות ההשכלה הגבוהה אינן מספקות את התובנות ואת ההכוונה הנחוצה כדי לנווט בהצלחה וביעילות בעתיד דינמי וסבוך.

חברת רואי החשבון העולמית ארנסט ויאנג הודיעה שבעתיד הקרוב החברה תפסיק לחפש בוגרי תארים מסוימים או בעלי השכלה מקצועיתעבור האקדמיה, השיחות האלה הן ניסוי מסקרן. האוניברסיטה הרי מאומנת להביט החוצה, על הטבע, על המבנים הגיאולוגיים והשמיים הפתוחים, על הכלכלה הגלובלית, על הפסיכולוגיה האנושית, ולשער השערות. היא אינה רגילה לאינטרוספקציה, לסיווג עצמי מחודש, לשאלות מסוג: מי אני? מה אני? התהיה אודות הרלוונטיות החברתית שלה היא מחשבה חדשה.

דיון אחד כזה, שמשך תשומת לב ציבורית רבה,  נערך לאחרונה באותו רחוב בלומסברי בלונדון, לא הרחק מכתובת הגרפיטי האדומה. השבועון הכלכלי האקונומיסט קיבץ אנשי מדיניות וטכנולוגיה לשיח ייצרי, בנוכחות 400 מהנדסים מודאגים, בנושא עתיד שוק העבודה. פרופסור לינדה גראטון, מומחית להון אנושי ומרצה בבית הספר למנהל עסקים של לונדון (LBS), ציינה בכנס שאמנם, 72 אחוזים מהמועסקים בבריטניה הם בעלי הכשרה אקדמית כלשהי, אבל הדבר עומד להשתנות. ארנסט ויאנג, היא הוסיפה, כבר הודיעו לתקשורת שבעתיד הקרוב החברה תפסיק לחפש בוגרי תארים מסוימים או בעלי השכלה מקצועית.

יחסית לסנונית ראשונה, חברת ארנסט ויאנג היא עוף גדול. ההצהרה הזו אינה מעידה על תחילתו של שינוי, היא השינוי בעצמו. ארנסט ויאנג היא אחת החברות הגדולות בעולם לראיית חשבון ולייעוץ עסקי. במקום לאתר בעלי השכלה אקדמית, החברה הבטיחה לנפות מועמדים על סמך סדרת מבחני אישיות ואינטיליגנציה שיערכו בפורטל מקוון. אלו יהיו "מבחני פיטר ת'יל", על שם המשקיע המפורסם מעמק הסיליקון שמציע 100 אלף דולר לסטודנטים שיסכימו לנטוש את לימודים לתואר האקדמי ויפנו את מרצם ליזמות טכנולוגית.

הכל תנודתי, הכל דינמי, הסכים עם הפרופסור עורך בכיר באקונומיסט, והזכיר אגב אורחא שהממשל האמריקני קבע שלמעלה מ-60 אחוזים מילדי ארצות הברית יעבדו בעתיד במקצועות שטרם הומצאו. ילדים רבים אחרים יגדלו להיות מבוגרים מחוסרי עבודה. הסטטיסטיקות האלה רלוונטיות עבור אירופה, אבל גם עבור מדינות מפותחות אחרות כמו סינגפור או ישראל. והן משמעותיות עבור מדינות ענק מתפתחות, דוגמת סין, מקום שבו רובוטים החלו כבר להחליף את המקומיים בפסי הייצור ולחסל מקצועות. כיצד האקדמיה יכולה בכלל להתכונן לעתיד כזה? איך תיראה האקדמיה בעתיד הזה?

רובוט, זרוע רובוטית

זרוע רובוטית רגישה נוטלת כלי מידו של אדם. תצלום: Tecnalia

תלוי את מי שואלים. דיוויד קול (Cole), בכיר בחטיבת IBM-Watson סמוך ובטוח שהשכלה אקדמית תהיה חיונית. בינה מלאכותית, רובוטיקה, כל החברות בשווקים האלה מדברות על העצמת האדם, לא על החלפתו, הוא טען. "מובן שאני מתייחס למקצועות מסוימים, כמו רופאים או מורים, אבל נראה את זה גם בתחומים אחרים".

לגראטון היו מחשבות מדוכדכות יותר. לפי גראטון, מה שראינו בעשור האחרון זה מה שנמשיך לראות בכל העולם: היעלמות של מקצועות. יישארו הרבה משרות שמצריכות כישורים בסיסיים בלבד. בוגרים של מוסדות יוקרתיים, של תכניות אקדמיות תובעניות, ייכנסו לשוק עבודה רובוטי והישגי יותר. בלית ברירה, חלקם ייאלצו לעבוד במה שאנחנו מגדירים 'עבודות של תיכוניסטים'. "זה יהיה מתסכל", היא הדגישה, "וההשלכות החברתיות של האכזבה לוטות בערפל". ייתכן שאנחנו יוצרים חברת פנאי וייתכן שאנחנו מתקינים חברת אבטלה של דיכאון כרוני, חרדה, ירידה בריכוז ובתפקוד והערכה עצמית ירודה.

העלייה ההדרגתית של המכונות תתווה מחדש את הגבול שבין העולם החברתי והעולם הטכנולוגי, הגבול שבין אנשים ומכשירים.

גראטון מטילה ספק, חוששת. היא רואה, כמו רבים אחרים, כיצד הטכנולוגיה – שהייתה עד לא מכבר כלי שרת ביד האדם, שלוחה של הגוף שלו, כלי קיבול של המחשבה שלו – גוזלת ממנו את הפרנסה. את התכלית. היא חוששת שמערכת היחסים בין החברה והטכנולוגיה, שהייתה בעבר מערכת יחסים משלימה, מרחיבה, של העצמה הדדית, הופכת למערכת יחסים דיאלקטית, שבה קונפליקט ולא הרמוניה עלול לאפיין את המשך ההתפתחות האנושית.

דבר אחד בטוח, העלייה ההדרגתית של המכונות תתווה מחדש את הגבול שבין העולם החברתי והעולם הטכנולוגי, הגבול שבין אנשים ומכשירים. עבור האוניברסיטה, התזוזה של קו הגבול הזה היא תזוזה הרת גורל. הרי האוניברסיטה יושבת על קו הגבול הזה. היא המקום שאליו נכנסים אנשים ושממנו יוצאים פטנטים ומהפכות פרדיגמטיות. היא נקודת המעבר ההיסטורית: הצ'ק פוינט צ'ארלי שמרכזת את כל ההמולה, את כל הסקרנות, את כל תשומת הלב, את כל ההמצאות. היא השער המרכזי לפעפוע של רעיונות וגאדג'טים, של תפישות חברתיות ותנועות פוליטיות.

"המוסדות שלא יעשו את זה, שלא יזוזו, שלא ישתנו עם שינוי המגמות, יהיו מוסדות לא רלוונטיים", היא הוסיפה. "כמו המקצועות הנעלמים, כך יעלמו גם מוסדות".

 

מוסדות נעלמים

התזוזה המדודה, אך העקבית, של תוואי הגבול בין המערכת החברתית והמערכת הטכנולוגית טרם שמטה את הקרקע מתחת למוסדות חינוכיים. קשה להצביע על דעיכה מוחלטת, על רעידת אדמה, בחשיבות החברתית והתרבותית של האוניברסיטה. אבל זה לא אומר שלא נרשמות תנודות סיסמוגרפיות נמרצות. זה לא אומר שהקרקע אינה רועדת, שאין שינוי.

השרטוט מחדש של הגבול בין העולם החברתי והעולם הטכנולוגי יוצר גיאוגרפיות חינוכיות חדשות, פותח כיסים של מגוון אקדמי ומכשיר אלטרנטיבות פדגוגיות ודידקטיות. המוסדות הוותיקים עדיין אינם נעלמים, אבל אפשר שהמתחרים שלהם כבר כאן.

קשה לבחור נקודה בזמן שבה זינקה לדרך האבולוציה של המוסדות החדשים. אם נאלצים לציין נקודת זמן, אז 2006 היא השנה. סלמאן "סאל" ח'אח’אן, אמריקאי ממוצא בנגלדשי בעל תארים במתמטיקה ומדעי המחשב מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), זנח קריירה מבטיחה בקרן גידור והתמסר לפדגוגיה ולפילנטרופיה חינוכית. בשנת 2004 ח’אןח'אן החל ללמד את האחיינית שלו מתמטיקה באמצעות אחת הפלטפורמות של Yahoo!, ובשנת 2006, לאור ביקוש במעגלי המשפחה, הוא העלה את הסרטונים החינוכיים הבסיסיים שיצר ליוטיוב. הפופולאריות של התכנים של ח’אן הרקיעה שחקים. תרומות של גוגל ושל ביל גייטס עזרו לאקדמיה של ח’אן, ארגון ללא מטרות רווח, לעבות את ספריית התכנים שלו ל-20,000 הרצאות בתחומי הכלכלה, הפיננסיים, האמנויות, המדעים, ההנדסה, המתמטיקה והמחשבים, ולתרגם אותן לחמש שפות.

סלמאן ח'אן, ביל גייטס, TED, חינוך מקוון

עתיד החינוך? סלמאן ח'אן וביל גייטס בהרצאת TED. תצלום: Steve Jurvertson

המטרה של ח’אן הייתה להנחיל חינוך חינם לתלמידים בכל גיל, בכל מקום. השליחות ההומניטארית, הגישה הנינוחה והתבנית החינוכית פגשו צורך עצום. ההישגים "בעולם האמיתי" של תלמידים באקדמיה הוירטואלית של ח’אן טובים יותר משל עמיתים תלמידי אוניברסיטאות אחרות. במחקר ייעודי בנושא, 65 אחוזים מהסטודנטים באוניברסיטת סטנפורד העידו שהאקדמיה של ח’אן הייתה משמעותית עבור החינוך שלהם. מחקר אחר מצא שביצועי התלמידים בדרום אפריקה שלמדו באקדמיה הדיגיטלית מתמטיקה השתפרו ב-14 אחוזים לעומת חבריהם לספסל הלימודים.

האבן שסלמאן ח’אן זרק למים העומדים של ההשכלה הגבוהה עוררה גלים. בשנת 2011 סבסטיאן ת'רון ייסד את Udacity, ספקית של קורסים פתוחים מקוונים מרובי משתתפים (MOOCS). הקורסים הראשונים משכו קהל של עשרות אלפי משתמשים. בשנת 2012 האוניברסיטה המקוונת גייסה למעלה מ-15 מיליון דולר מקרנות הון סיכון.

ת'רון, גרמני תכול עיניים, המייסד לשעבר של Google X, מעבדת הפיתוח אפופת המסתורין של גוגל, הבטיח כאחרון הגיבורים קוטלי-המפלצות הנורדיים בראיון למגזין Wired שבתוך 50 שנים מספר האוניברסיטאות בעולם יתרסק לעשר בלבד.   ל-Udacity, אליבא דת'רון, יש סיכוי לא רע להיות אחת מאותן עשר.

בשנת 2013, הוא שוב יצא לתקשורת. שנוי במחלוקת כמו בפעם הקודמת, ת'רון הצהיר שהמוצר של Udacity, המוצר שהוא פיתח בעצמו, הוא גרוע. האוניברסיטה הווירטואלית שלו, שעכשיו מעניקה שירותים בתשלום, שינתה את המיקוד האסטרטגי שלה מהשכלה כללית לחינוך מקצועי. בשנת 2014 היו לה 1.6 מיליון משתמשים ובאותה שנה הושק בה תואר שני מלא בעלות של 7,000 דולר. ההתמחות האחרונה של המוסד-עם-כוונות-רווח היא ננו-תארים. הננו-תארים, או תארי-מיני, מחולקים לננו-קורסים. החומר הלימודי יישומי והשותפים הפדגוגיים הם המעסיקים עצמם. ננו-קורס על אנדרואיד עם גוגל. ננו-תואר על כלי רכב אוטונומיים עם מרצדס בנץ. בתמורה למאתיים דולר לחודש, במשך שישה חודשים, התלמיד זוכה בדיפלומה ובמקרים מסוימים, בחוזה העסקה.

בחלוף הזמן, כך חלף גם הבאזז סביב האקדמיה של ח’אן, Udacity וספקיות קורסים וירטואליים נוספים כמו קורסרה. סדקים ובקיעים נרשמו בבשורה החינוכית החדשה. האינטרגציה של רכישת השכלה למבוגרים באירועי החיים הבוגרים התגלתה כבעייתית. החוויה האוטודידקטית הפכה לחוויה של בדידות. המצטרפים הנלהבים פרשו ושיעור השלמת הקורסים צנח. ולמרות זאת, הפלטפורמות החינוכיות-טכנולוגיות הדגימו כיצד אפשר לספק חינוך זול ומהיר. לאקדמיה של ח’אן יש למעלה מ-12 מיליון משתמשים רשומים שלומדים שיעור אחד פעם בחודש. לקורסרה יש 22 מיליון תלמידים רשומים. אנליסטים זהירים מעריכים שעם הגידול באוכלוסין, המעבר בין עבודות, והעלויות המאמירות של שכר הלימוד, מספר התלמידים הפעילים יגדל.

כך או כך, האקדמיה של ח’אן, אבל יותר ממנה Udacity, הפכו לסמלים של האקוסיסטמה החינוכית החדשה. אקוסיסטמה שפועלת ומשגשגת באזור המטושטש, האפרפר, שבין אוניברסיטאות ומעסיקים, בין החברה והטכנולוגיה. אקוסיסטמה שמאופיינת בווירטואליזציה ובאבולוציה מהירה, לעיתים תוך בליעה של מוצרים קודמים. האורגניזמים החדשים האלה מלמדים את הדינוזאורים הוותיקים שיעור או שניים בהתאקלמות וביכולת הסתגלות.

תארים שלמים מפורקים למודולים. מודולים מפורקים להתמחויות. התמחויות לקורסים. קורסים להרצאות. התוכן החדש הוא סרטון וידאו בן שש דקות

ח’אן ות'רון עוזרים לנו לתאר את האוניברסיטה החדשה בעידן המכונות, עידן הענן. הם מבצעים תרגיל בהחסרה: אקדמיה בלי קמפוס, בלי סגל, בלי נקודת ציון. אקדמיה שנמצאת בכל מקום (ubiquitous academia), ולכן נגישה לכל תלמיד, בכל גיל ובכל אזור זמן.

בשעה שהאקדמיה המסורתית חושבת במונחים של לימודים תלת-שנתיים לתואר, האקדמיה האולטרה-מודרנית מקשיבה לשוק. כאשר מעסיקים מבקשים מעובדים לרכוש מיומנויות וידע מקצועי חדש בתוך שבועות בודדים, המוסדות החדישים מגיבים. תארים שלמים מפורקים למודולים. מודולים מפורקים להתמחויות. התמחויות לקורסים. קורסים להרצאות. התוכן החדש הוא סרטון וידאו בן שש דקות. הקורס החדש נמשך ארבעה שבועות. אלו נקודות האופטימום. נדמה שהתוכן מבטא את רצון הסטודנטים. מחקר של מכון Pew, מצא ש-16 אחוזים בלבד מהאמריקנים סבורים שתואר ארבע שנתי מכשיר אותם להשגת עבודה מכניסה בכלכלה המודרנית.

איך אוניברסיטאות אמורות להגיב לצרכים המשתנים ולחדשנות המשבשת הזו? קולג'ים אחדים ינסו לגייס מרצים מבריקים בחוזים אישיים כובלים. מוסדות אחרים יתגנדרו בתשתיות פיזיות מבריקות, מעונות מצוחצחים, מעבדות משוכללות גדושות מדפסות תלת-ממד ומסכי מגע. כמו בכול מערכת אקולוגית לעיתים החזק ינצח את הסתגלן. בשלהי 2016, ותיקת האוניברסיטאות האנגליות אוקספורד, הכריזה על הקמת פלטפורמת MOOCS ראשונה בסיוע EdX. עבור מבשרי האקדמיה החדשה זה היה גם ניצחון סמלי חשוב, וגם איום. עבור הממסד האקדמי הוותיק זה ניסיון בגידור סיכונים.

אבל הפלטפורמה היא רק חלק אחד, חשוב ככל שיהיה, במשוואה הפדגוגית. השאלה איך יראה המוצר האקדמי, היא השאלה החשובה יותר.

 

אקדמיה אחת, עתידים רבים

דרך אחרת לשער את דמותה של האוניברסיטה החדשה, ולשער את "המוצר האקדמי", היא באמצעות חזרה לאותו קו גבול מקוטע, דהוי, בין המערכת החברתית והמערכת הטכנולוגית.

אם הציביליזציה צועדת לקראת מצב אנושי מובטל מעבודה, כפי שהלונדוניים הסקפטיים חוששים, אנו רואים לנגד עיננו מכללות שמפרידות את הלמידה מפוטנציאל ההשתכרות. בין אם המדינה אוכפת שכר בסיס ומעבירה דמי אבטלה ובין אם לאו, ללמידה יהיה ערך פנימי, אובייקטיבי, של למידה לשם למידה. בחברה של תת תעסוקה, חברה שבה העבודה כבר אינה מגדירה את הזהות האישית שלנו, אפשר שהאקדמיה תציע למלא את הריק. זה עשוי להוביל לפריחה מחודשת של מדעי הרוח, או לקידום המפעל הפילוסופי והעשייה האמנותית על גווניה.

בעתיד כזה, המחקר היישומי כפי שהכרנו אותו, בחוגים להנדסת מכונות או מדעי המחשב, יתמקם בנינוחות ובשלווה במעבדות של טסלה, אמאזון, אפל, אלפבת, ג'נרל אלקטריק ובכל אחת מחברותיהן לרשימת דירוג 500 החברות של כתב העת Fortune.

הקמפוס שוב יתמקד במדעי הרוח והחברה, ואולי גם באקטיביזם. הסטודנטים יפקדו את האקדמיה במטרה לספק את הסקרנות שלהם, להרחיב את הידע, להעמיק את החשיבה, לגבש זהות חברתית ופוליטית, לתהות על הדינמיקה של ההיסטוריה האנושית.

מחאת סטודנטים, חינוך, צוללות

"חינוך, לא צוללות", מחאת סטודנטים במלבורן, אוסטרליה. תצלום: אלואיז אקונה

האפשרות השנייה היא אינטגרציה מואצת של שוק אנושי ומכני, של בינה אנושית ומלאכותית, ושל מקומות תעסוקה היברידיים, שבהם אנשים ומכונות ינהלו אנשים ומכונות. בחברה כזו, ההשכלה תהיה מקצועית ואופורטוניסטית מצד אחד, ומותאמת אישית ומבוססת על העצמת נטיות טבעיות מנגד. המשרות ידרשו הכלאת מיומנויות והלימוד יתפרש לאורך החיים. איש השיווק ינתח מידע, ואיש העיצוב הגרפי יכתוב קוד. המעסיקים יעצבו את תכנית הלימודים והמרצים יגיעו מכל עבר. הקמפוס ייוותר הצומת של אנשים ומחשבות והוא יהיה הומה וסואן מתמיד.

ג'נרל אסמבלי היא מוסד fzv. משרדי החברה הם קמפוס, והקמפוס משרד. בעיני עצמה, החברה היא הפתרון לפער הכישורים הגלובאלי. היא מתמחה בטרנספורמציה תעסוקתית ואת השלוחות שלה אפשר למצוא בסידני ובבריסביין, בהונג קונג ובסינגפור, בלונדון, בבוסטון, בשיקגו ובניו יורק. התאגיד האוניברסיטאי הזה הכשיר למעלה מ-35,000 סטודנטים שהשתלבו ב-2,500 חברות. הדגם של ג'נרל אסמבלי נסמך על שיתופי פעולה אסטרטגיים בין סטודנטים ומעסיקים. החניכים משלמים 8,000 או 10,000 דולר. הם לומדים קוד או ניתוח נתונים, עיצוב חווית משתמש או שיווק ומנהל עסקים, במשך סמסטר אחד אינטנסיבי. הסילבוס מבוסס על דו-שיח עם חברות שנועד לזהות חוסרים בהון אנושי וכישורים בשוק העבודה ולפתח תכנים במטרה למלא את הפערים האלה. במהלך הסמסטר סטודנטים מתוודעים למעסיקים. יועצי קריירה מסייעים לתלמידים בהכנת מצגות וראיונות. מיזמים מוצלחים זוכים לחשיפה באירועים שבהם נוכחים מנהלים מהשוק הפרטי.

לדעת ג׳ייק שוורץ, המייסד של ג'נרל אסמבלי, הגבולות המעומעמים בין חברה פרטית ומוסד חינוכי הם יתרון, לא חיסרון. הרציונאל העסקי של הצוות והאובססיה למדידת ביצועים הם שאחראים להצלחה. מדד התוצאה המרכזי של ג'נרל אסמבלי הוא שיעור הבוגרים שמשתכרים משכורת קבועה, בעבודה במשרה מלאה, במשלח היד המועדף עליהם. במחזור 2015, שלושה רבעים מהסטודנטים נועצו בשירותי הקריירה של ג'נרל אסמבלי לחיפוש עבודה.  מתוכם, 99 אחוזים השתלבו בעבודה במשרה מלאה, בשכר תחרותי, בתעשייה המועדפת עליהם בתוך 180 ימים או פחות.

אם הרובוטים אכן ימשיכו לכרסם בעוגת השוק ולדחוק מועסקים אל השוליים, דגם שלישי של מוסדות ומכללות עשוי להתפתח. נוכח השוק המכני, שוק של ברזלים וסיליקון, האקדמיה תבחר להתמקד בהשכלה סוציאלית וטיפולית ולכוון לשוק התעסוקה האנושי. אותו מחקר של פריי ואוסבורן על עתיד שוק העבודה סימן את המגזרים הללו כמוגנים יחסית מפלישת המכונות. עובדים סוציאליים, מטפלים ופסיכולוגיים, עובדי רווחה, מחנכים, הכל יזכו לעדנה בעידן המכונות השני. 'המקצועות האמפתיים', הדורשים אינטיליגנציה הרגשית, יצירתיות וכישורים הבין-אישיים יהיו גם המקצועות הנחשקים.

בכל אחד מהתרחישים האלה, האקוסיסטמה החינוכית תעבור מהפכים דרמטיים. אין זה מן הנמנע שעליית הדגמים החדשים תוביל להיעלמות המוסדות הנושנים. ייתכן גם שהמערכת האקולוגית החינוכית תהיה מגוונת יותר ותציע התארגנויות שונות, שיפעלו אלו בצד אלו. ואולי, האקדמיה אינה צריכה לעשות דבר. אולי, היא צריכה להיזכר בנכס החשוב ביותר שעומד לרשותה – הסטודנטים.

מאז הגימנסיון, הפוליטכניק והאקדמיה היוונית הקלאסית של אפלטון, זה היה הערך הנלווה הגדול ביותר של האקדמיה: היכולת ליצור ידידויות ושותפויות. חרף כל התמורות שהיא עברה, כל המדבריות ורכסי ההרים שהיא חצתה, הדיכוי, הנידוי ומאבקי הלגיטימציה, האוניברסיטה נותרה הכר הפורה ביותר לשותפויות אינטלקטואליות ויצירתיות. ליצירה של הון חברתי, של אמון, של רשתות קשרים. חישבו על כהנמן וטברסקי, או פייג' וברין, או היולט ופקארד. אין הסדר מוסדי אחר שמאפשר לאנשים צעירים לפתח רשתות קשרים המבוססות תאוות ידע וסקרנות, כמו האוניברסיטה. סטודנטים יזכרו בעובדה שהשותפים העתידיים שלהם הם השכנים שלהם לספסל הלימודים, העמיתים שלהם באגודה או האקטיביסטים הלהוטים שארגנו איתם מחאות והפגנות. הדיקנים יצטרכו לטפח את השותפויות הללו. את כור המצרף האינטלקטואלי והתרבותי.

כך או אחרת, המשמעות של רעיון הלמידה תשתנה: משינון בר-חלוף לתִרגול מתמשך, מרכישת השכלה תחומה בזמן, לרצף אינסופי של התפתחויות קטנות, מצטברות. המחיצה בין סטודנט ועובד תיעלם. האדם, הנוכח תמיד בשוק העבודה ותמיד מסגל מיומנויות, יהיה חייב להוסיף ולהתעצב, להוסיף ולהתנסות. מי שירצה להיות רלוונטי, יהיה חייב להאזין לפודקאסטים (תכניות רדיו אינטרנטיות לפי דרישה) בדרך למשרד בבוקר, לעיין במגזינים דיגיטליים במהלך האימון הגופני בערב, לקרוא מאמרים מקצועיים בחופשות ולפתח יכולת מתקדמת של השלת כישורים ורכישת כישורים לאורך החיים הבוגרים. הוא יבקר באקדמיה הקלאסית בשעה שהוא יתפעל אווטאר פעיל בקורסרה, בלינקדאין, ב-Udacity ובאקדמיה של ח’אן.

ואולי השאלה אינה איך תיראה האקדמיה החובקת כל, או איך הבינה המלאכותית תשפיע על התפקיד החתרני, המחאתי, שהקמפוס משחק בחברה. אולי השאלה היא כיצד האדם, שהיה ונותר ישות מוגבלת, יעמוד בציפיות לספוח מידע. כיצד האדם – איש משפחה, איש מקצוע, עמל, מוכה, מוכרע על ידי מגיפת העומס המנטלי והקוגניטיבי, העומס בגירויים ובמידע – יצליח לאמץ יכולות חדשות לאורך החיים. לגלות גמישות בלתי-נדלית. כל דיון מוסדי חוזר בסוף אל המרחב הפרטי, ובמרחב הפרטי הגורל של מוסדות נגזר.

אפשר שהאוניברסיטה הייתה מוסד חברתי כל כך מוצלח, כל כך יעיל, שהיא עיצבה את הגלמים האולטימטיביים: הרובוט, הענן והאינטליגנציה המלאכותית. ואפשר שהגלמים האלה לא יעצרו בהנדסה מחדש של העבודה, בהנדסה מחדש של השוק ובהנדסה מחדש של האקדמיה. אפשר שהגלמים האלה ימשיכו בהנדסה מחדש של הכל. ואלו בשורות מסוג אחר לגמרי.

 

אסף צחור הוא דוקטורנט למדע, טכנולוגיה, הנדסה ומדיניות, אוניברסיטת לונדון, בוגר במדעים, אוניברסיטת אוקספורד

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אסף צחור.
§ מאמר | # חינוך
- דימוי שער"שיעור האנטומיה של ד"ר ניקולס טולפ", רמברנדט, 1632. תצלום: פרויקט יורק, ויקיפדיה

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

23 תגובות על קץ האוניברסיטה

01
נועם

למדתי בג'נרל אסמבלי ולמדתי באוניברסיטת תל אביב ואני יכול לתמוך במאמר הזה. ג'נרל אסמבלי זה מוסד מדהים והחוויה האקדמית-מקצועית מגדירה מחדש גם את הלימודים וגם את המעבר לשוק העבודה.

05
Boaz

20 שנה, זה מה שנשאר לאקדמיה כפי שאנחנו מכירים אותה. שורת הסיום של המאמר היא ההתחלה של הפרק הבא בהשכלה האנושית ובהוויה האנושית. ברגע שמדענים יצליחו לפצח את השילוב של חומר אורגני (עצבים) עם חומר מלאכותי (סיליקון ומוליכים למחצה) - מה שמאסק וקורצוויל מקדמים - הגישה ליעד לא תהיה מותנית בזיכרון. ואז האקדמיה תהפוך ללא רלוונטית. זה לא דבר טוב וזה לא דבר רע. כמו שאסף צחור כתב במאמר הקודם שלו, הקידמה הטכנולוגית אדישה לעלייתם ונפילתם של מוסדות חברתיים.
מאמר טוב. תודה.

    06
    תגובה לבועז

    אין סיבה ללמוד שלוש או ארבע שנים מה שאפשר ללמוד בחצי שנה. אין סיבה לשלם הון למרצים לא טובים. אבל מה שמשאיר את האוניברסיטה רלוונטית היא הדרישה של שוק העבודה לתנאי מינימום. כמעט כל הצעת עבודה דורשת השכלה גבוה ומעסיקים ומראיינים לא יודעים להתמודד עם מועמד חכם שלא למד לתואר ראשון.

07
דנית

לקראת מציאות נוירוטית ומופרעת יותר.
"...המחיצה בין סטודנט ועובד תיעלם... מי שירצה להיות רלוונטי, יהיה חייב להאזין לפודקאסטים בדרך למשרד בבוקר, לעיין במגזינים דיגיטליים במהלך האימון הגופני בערב, לקרוא מאמרים מקצועיים בחופשות ולפתח יכולת מתקדמת של השלת כישורים ורכישת כישורים לאורך החיים הבוגרים..." - מי רוצה לחיות בעולם כזה?

    08
    חושב ש...

    בחלק משמעותי של התעשייה שאני נמצא בה (היי-טק) זו כבר מציאות קיימת. הלימודים באוניברסיטה הציבו בסיס ראשוני שכבר פסק מלהיות רלוונטי ומאז כל יום (וכל היום) לומדים, מתעדכנים וממשיכים קדימה. השאלה "מי רוצה לחיות בעולם כזה" מתקשרת בעיקר לתחום העיסוק שאת רוצה להתמקצע בו. חשוב לציין שזו כמובן בחירה - אני לא חושב ש"כולם" צריכים לחיות ככה. רק מי שרוצה.

09
ל.מ.

כל כך קל להכריז על הקץ של תופעה. כמו פרנסיס פוקויאמה ו"קץ ההיסטוריה והאדם האחרון" שלו שחזה את השתלטות הדמוקרטיה על כל שיטות הממשל האחרות ומתבדה מאז ועד היום. ההיסטוריה היא היסטוריה של ניגודים ושל סכסוכים. המוסדות החדשים יקראו תיגר על האוניברסיטה, חלקם יצליחו "לגנוב" סטודנטים, חלקם יפשטו את הרגל. בתגובה, האוניברסיטה תשתנה קצת ותציע קורסים אונליין. אבל האוניברסיטה לא הולכת לשום מקום.

10
דן

עוד סיבה לבכורת האוניברסיטה אפשר למצוא בתיאוריית האיתותים (Signalling theory), אנשים הולכים ללמוד באוניברסיטה רק כדי שיוכלו להגיד שהם למדו באוניברסיטה, כדי למצוא בני זוג, כדי לשדרג שכר, כדי להתקבל לעוד אוניברסיטה אחרת יוקרתית, כדי לרצות את ההורים, כדי להיות אטרקטיביים ומושכים בעיני הזולת.
בני אדם הם יצורים ביולוגיים, שנמצאים בתחרות אחד עם השני, שמגיבים לאיתותים ובתור יצורים ביולוגיים הם חשופים להסחות הדעת מהסוג של איזה מוסד לימודי סיימת וכמה קשה היה החוג שלך. הם צריכים לקבל החלטות מהר ולשפוט אנשים אחרים מהר, ושיוך לאוניבריסטה מספק תשובה מהירה.
כמובן שבמקצועות ההנדסה או האדריכלות מלמדים ידע מעשי, אבל סמלי הסטטוס חשובים הרבה יותר בחברה שלנו.

    11
    אנתרופולוג

    איתות בממלכת האדם (להבדיל ממלכת בעלי החיים) הוא עניין של הבנייה חברתית ולכן גם זה לא מספיק כדי להגן על האוניברסיטה (לפני הנאורות זה היה נחשב להיות גדול וחזק). מה שאני רוצה לומר הוא שתפיסות חברתיות משתנות תדיר ומשפיעות בתורן על המשמעות הנתפסת והמומצאת לפעמים של מוסדות, כמו האוניברסיטה. למשל יתכן שעבודה בגוגל היא איתות חזק הרבה יותר מתואר אקדמי בכל מישור חברתי.

12
אלקין בא מן הים

אני בשולי הגיליון של ל.מ., כי התחלתי לכתוב לפני שכתב:

לראשונה, האוניברסיטה צריכה רפורמה! לראשונה, האוניברסיטה צריכה בדק בית! האוניברסיטה, בשמה הלטיני VNIVERSITAS MAGISTRORVM ET SCHOLARIVM, שנמצאת איתנו מאז המאה ה-10 לפסה"נ, עומדת כעת בפני אתגר חסר תקדים - אחרי 1000 שנים של התפתחות אנושית. קריסת הפיאודליזם, המדינה הצנטרליסטית, התיעוש, הריניסאנס או הנאורות, אינספור מהפכות פוליטיות בכל המדינות שארחו והזינו אותן, אפילו עצם התמורות שכל אלה חוללו בחלוקת העבודה האינטלקטואלית מימי הטריוויום והקוודריוויום לימי "לימודי כדור הארץ" - האוניברסיטה עברה את כולם בלי שום שינוי נראה לעין, אותו מונולית ישן ומוכר, אבק דרכים גרידא. אבל הרובוטים: זה סיפור אחר. הרי הרובוטים הורגים הכל, לא שמעת? היו על זה איזה חמש הרצאות בTED. עתידנים (או "חוקרי-עתיד", שישמע מכובד) צופים שינויים כה דרסטיים במבנה החברה והמשק שגם הג'וקים לא ישרדו, אז האוניברסיטה? הרי ברור שהיא, השמרנית והמעונבת, מטרה נוחה לגדודי הרובוטים מהמטריקס שבאים לצבוא עלינו. אך טבעי. זו גם הסיבה שהאוניברסיטה היא מטרה נוחה לאסף צחור: יש משהו אסתטי בהתמודדות הכפויה הזו בין הרובוטים החדשניים למרצים הקרתנים. אז "לא יהיה מעניין לבדוק?" וכן הלאה. לא שזה אשכרה מעניין לבדוק, פשוט סביר שיהיו לזה קוראים. לא שגם יהיו לזה קוראים: באלכסון, כמו בכל מגזין אינטרנטי, הניסיון להביא קוראים נעשה חשוב לאין ערוך משבאמת יקראו.
אני מצטער: חייב להיות משהו פגום במאמר שמנסה לדבר על רפורמות שדרושות לאוניברסיטאות בלי להיכנס לקצת היסטוריה. להגיד שהאוניברסיטה הייתה "המוסד החברתי החשוב מכולם באלף השנים האחרונות" זה כמובן פוסטמאות צרופה, אבל המוסד אכן קיים אלף שנים. הייתי מצפה שמשהו שמחזיק אלף שנים ניחן בשרידות יוצאת דופן, או לחלופין, שגבולות הגזרה שלו מאוד רחבים. כך וכך, מצב עניינים מפתיע זה - שמוסד חברתי שמלווה אותנו כ"כ הרבה זמן, לכאורה תוך מילוי אותה הפונקציה הבסיסית - אומר דרשני. מכותב רציני על הנושא, אחד שאשכרה למד אותו ולא רק ציטט מכוני מחקר, שיש לו מודעות לדרך החתחתים שעברה האוניברסיטה, שעמדה בפני אתגרים קיומיים, אך שגם בהגדרה המציאה את עצמה לחדש לאור ההיגיון הכלכלי והפוליטי הפנימי של מדינות מערביות - הייתי מצפה שיסביר לי פרט אחד פשוט: מה עושה את המשבר הזה ייחודי. למה דווקא הרובוטיקה תביא לשינויים מהפכניים שהמהפכה הצרפתית, נגיד, לא גרמה להם. למה להניח שדווקא הרובוטיקה מהפכנית.
הרי זו לא סקירה שקולה של ההשלכות המעשיות של משק רובוטי-יותר בממסד האוניברסיטאי המאובק: זה יהיה שגרתי ופדטסריאני מדי. כתוב לנו "קץ האוניברסיטה" בכותרת כי זה מה שהכותב מרגיש שיקרה, לא (רק) כי המו"ל שלו מומחה לקליקבייט. המחבר מתריע על "מהפכים דרמטיים" שתעבור "האקוסיסטמה החינוכית". כל התרחישים הוא מציע משנים רדיקלית את האוניברסיטה - שוב, שינויים רדיקליים מאשר עברה בין המאה התשיעית למאה העשרים, כפי שהוא שמח להודות. האוניברסיטה שורדת כמתכונתה רק בתרחיש האבטלה הקיצוני - זה שבו בני אדם לא צריכים לעבוד יותר, ומכאן שמצבם ממילא בקנטים. בשאר המקרים היא נהיית משהו אחר בתכלית, ואפילו הכותב מבין (ונדמה, מייחל) שפנינו לא לשם, אלא לאיזה היפרקפיטליזם טרנסהומניסטי מואץ, שערב לחכם של מכוני מחקר פרינג'יים מסוימים. הרעיון שהמשק הרובוטי החדש והאוניברסיטה יוכלו להתקיים זה לצד זה נפסל מראש, בלי ששאלנו את עצמנו ולוא לרגע מה האוניברסיטה, ככזו, מסוגלת או לא מסוגלת לסבול.
ננסח את השאלה אחרת: למה שהאוניברסיטה תהיה עד כדי כך מחוילת? למה שפתאום, אחרי 1000 שנה של תנומת עופרת בשולי דרך ההיסטוריה, היא תשים את היד על הדופק של החברה ותתחיל להגיב לשינויים בשוק העבודה? " שיטות העבודה המסורתיות של מוסדות ההשכלה הגבוהה אינן מספקות את התובנות ואת ההכוונה הנחוצה כדי לנווט בהצלחה וביעילות בעתיד דינמי וסבוך." העתיד אף פעם לא היה דינמי וסבוך קודם? האם האקדמיה אפילו התיימרה לנווט בהצלחה וביעילות? הנה, ניקח את המצב כבר היום: האם היום האוניברסיטה כיום היא מופת של אינטגרציה עם השוק? אנחנו באמת יכולים לומר, עם יד על הלב, שתארים הם מסלול ישיר לקריירה? הם לכל היותר מרכיב, שהולך ומצטמק עם הזמן. כולנו יודעים את זה, חצי מאיתנו שם בתקווה שזו תהיה התוספת המקרית שתטה את הכף, והחצי השני עושים הימור מוצלח על מקצוע טכני, אבל זה עדיין הימור. האוניברסיטה עוד עומדת (עובדה: עתידנים צפו בכדור הבדולח שלהם שרק עכשיו, כשהרובוטים קמו עליה, היא הולכת לקרוס.) מי שמבין היסטוריה יגיד לכם שדברים לא שורדים רק מפני שהם מותאמים לסביבה שלהם - הדגם שהגיע לשיא שכלולו בתיאוריית האבולוציה, שאין חשובה ממנה להבנת תהליכים מסוימים - אלא גם, לעתים, כי זה לא מפריע לאף אחד שימשיכו להתקיים - כלומר, יש ממשק מוגבל עם הסביבה... אם אנשים מספיק מטומטמים כדי לעשות תואר בלימודים קלאסיים, ומוכנים לשלם ממיטב כספם וזמנם, למה שימשהו ירצה למנוע מהם בכוח? הרובוטים לא צריכים סתם להופיע - הם צריכים שרביט קסם ביד, כדי שהאוניברסיטה לא תשיג כאלה תוצאות מינימליות. זה סוד הקסם של הישרדותה: היא למעשה פריפריאלית, מתמזגת עם העולם שכולנו חיים בו רק כדי ללבות את התשוקות שלנו, ואז לשוב ולהתכסות בערפילי מגדל השן לפני שאנחנו משיגים אותה.
צחור אולי מבולבל בגלל שהוא שומע בתקשורת על משברים אקדמיים חדשות לבקרים - אך "משבר" כזה איננו אלא תדהמתם של אנשי תקשורת שנזכרים לסירוגין שלאקדמיה אין תועלת פרקטית. אין ולא הייתה. הקפיצה הכללית בנרשמים ובתקנים הייתה טרנד חד-פעמי, בלי להיכנס לסיבות הדמוגרפיות שלו - טבעי שיבוא שפל אחרי הגאות. מה שהשתנה לאחרונה, זה שפעם חוסר תועלת פרקטית לא היה עילה להפעיל עליה לחץ; היום היא כן, ושלל תכניות הבראה מפוקפקות באות לעשותה רק מועילה ופרקטית, ולהסיר מעל העובד את היומרה הטורדנית הזו לטפח כישרון שלא עוזר למעביד, ערך עצמי, להרוויח קמצוץ של זמן בחיים שלא משועבד לאנשים אחרים ולחברה. האוניברסיטה לא יכולה לפעול אחרת מכפי שתפעל בלי לבטל את ה-raison d'etre שלה. האדונים הנכבדים מבקשים לשים "קץ לאוניברסיטה", חד וחלק.
(אני אפילו לא אומר שזה לא הדבר הנכון לעשות - עדיף שאנשים לא יקוו למה שאי אפשר להשיג. נראה שכיום האוניברסיטה לא יכולה אלא לטפח תקוות שהמציאות תבוא ותנפץ - רק בגלל זה שתלך לאלף עזאזלים. אני גם לא דואג לאלה שרוצים השכלה לשמה, שלטובתם הגוף הזה הוקם - הם ימצאו איזו דרך להרוות את הפטיש המסוים שלהם. אבל צריך להיות לנו ברור שהאקדמיה ש"מקשיבה לשוק", היא לא "אולטרא-מודרנית" אלא סתם לא האקדמיה. האקדמיה של היום לא מחוברת לשוק, אז גם האקדמיה של מחר לא תהיה - צחור קונה את ההצדקות של ספין-דוקטורים ואז מנסה לבנות על זה.)
הכותב לא יודע את כל זה? הרי גם בשבילו האוניברסיטה היא ממסד מונוליתי ומאובק, שלא "מספק את התובנות" ומה לא, כך שהוא עלול היה להסכים איתי. אבל זה לא שהוא יודע או לא יודע, אלא שסתם לא אכפת לו. כמו מכוני המחקר והעתידנים עליהם הוא נסמך - אנשים שבתחרות הגדולה על קידום הידע היו מקבלים מדליית עופרת - הוא חייב להניח שהאוניברסיטה היא tabula rasa, לוח חלק שה'מהפכה' הטרנדית האחרונה פשוט תקעקע עליו מה שתרצה, מושא פסיבי ל-disruption ההיי-טקי כמו כל דבר תחת השמש, מזיהום אוויר עד אוכל לכלבים. למה? כי הוא מעוניין בגורם הכביכול-מהפכני הרבה יותר מאשר הוא מעוניין בהבנת המציאות.
מה שמוביל אותי לנקודה יותר כללית, והיא כל שגעת הרובוטיקה העלובה הזאת שהרימה ראש מהמזבלה של TED. תרשו לי להגג כמה הגיגים. בעיני, מגד עתידות הוא לא אדם משכיל, הוא נוכל. גם אם בן אדם עם תואר עושה את זה הוא נוכל. תואר יכול לכסות על הכל, כמובן, כולם מכירים את האנקדוטה על החמור שהשאירו בחניון וכו'. ויש לנו אינפליציה של מומחים לכל דבר, גם זה מוכר (אני לפעמים שואל את עצמי מה זה, סימפטום לכך שאנחנו מטומטמים מכדי לקבל החלטות? אך נזכר שזה לא סימפטום לכלום, האנשים האלה הם הפרייארים של המאה, משלמים הון בשביל למכור לאחרים ולעצמם את היומרה של מומחיות כי היא עצמה דבר נחשק.) המשחק הזה כל-כך בולט וולגארי בכל ויכוח הרובוטיקה שאנחנו מנהלים... לדוגמא, כל הצעקות ההיסטריות האלה על ההשלכות של טכנולוגיה, כאילו שעוד רגע מגיע הקיפוד מהמטריקס לכתוש את כולם, בשעה שלפי שעה היא משרתת את האינטרסים הכלכלים הצרים ביותר: ברון-השוד ההיי-טקיסט רוצה לשלם לפחות בני אדם אז הוא משלם למכוני מחקר שיפתחו לו רובוטים שידעו להחליף את האריס-המשרדי שלו. כל הבעייתיות לא הייתה נוצרת אלא במשטר כלכלי מאוד מסוים, מקרי והיסטורי (לא "הקפיטליזם", אגב) - אבל עבור הלשונות המושחזות של יצירי הת'ינק-טנקס למיניהם, זה כביכול "השרטוט מחדש של הגבול בין העולם החברתי והעולם הטכנולוגי", או " העלייה ההדרגתית של המכונות" ש"תתווה מחדש את הגבול שבין העולם החברתי והעולם הטכנולוגי, הגבול שבין אנשים ומכשירים." מדברים איתך על איזה מולעך הרס-יוצר שומפטריאני, מפחיד נורא. רק מה? הבנזונה פשוט רוצה לפטר כמה מאות עובדים שלו! הנה סוכן השינוי ההיסטורי שלך - טייקון זחוח מארה"ב שצובת עובדות שלו. אין כאן החלטה אחת שאיננה מקרית ואיננה רצונית; יש משהו זדוני בלהתסכל על זה כתהליך דטרמיניסטי, בשעה שכל מי שמעורב (אפילו אלכסון!) בו יכול להפסיק בכל רגע - ומכאן, שיש לו אחריות ממשית אליו.
הנה השלכה זדונית במיוחד, שניכרת בכתיבתו של צחור ושל המקורות האנגלופוניים שלו. לצורך העניין, בסדר, הרובוטיקה תזעזע את העולם עד היסוד. לא נראה לי, אבל נניח. שימו לב שפתאום הוא נקלע להלוך-מחשבה דתי מזעזע, אפוקליפטיקה הטרנס-הומניסטית שאין מגעילה ממנה (אני שוב מזכיר, כל זה בשירות האינטרסים הגולמיים והגסים ביותר - " ההשכלה תהיה מקצועית ואופורטוניסטית מצד אחד, ומותאמת אישית ומבוססת על העצמת נטיות טבעיות מנגד. המשרות ידרשו הכלאת מיומנויות והלימוד יתפרש לאורך החיים" - הפרוגרמה הניאו-ליברלית 'להצלת' ההשכלה הגבוהה מימים ימימה.) מצד אחד, כל עוויתות האימה האלה מפני המולעך ממטרופוליס, כאמור. "כיצד הטכנולוגיה – שהייתה עד לא מכבר כלי שרת ביד האדם, שלוחה של הגוף שלו, כלי קיבול של המחשבה שלו – גוזלת ממנו את הפרנסה. את התכלית. [...] שמערכת היחסים בין החברה והטכנולוגיה, שהייתה בעבר מערכת יחסים משלימה, מרחיבה, של העצמה הדדית, הופכת למערכת יחסים דיאלקטית (sic), שבה קונפליקט ולא הרמוניה עלול לאפיין את המשך ההתפתחות האנושית." אבל לצד הדבר הזה, מתקיים איזה דימוי נוסף, בו "ההשלמה" ו"ההעצמה ההדדית" ממשיכות להתקיים, אבל רק במחיר הרס גמור של הסטטוס-קוו: "אינטגרציה מואצת של שוק אנושי ומכני, של בינה אנושית ומלאכותית, ושל מקומות תעסוקה היברידיים, שבהם אנשים ומכונות ינהלו אנשים ומכונות." כלומר, לא אנשים מנהיגים מכונות, אלא סטראטה מכאנו-אנושית של אדונים מנהיגה סטראטה מכאנו-אנושית של עבדים. עכשיו, אנחנו מסתכלים ואומרים שזה חרא גמור. חצור אומר משהו קצת אחר. הוא אומר שזה בלתי-נמנע, אז זה לא משנה אם אנחנו חושבים שזה חרא או לא. אז, מתחיל להתגלות אצלו משהו חמור יותר: ניכר שהוא מתרגל לרעיון, וכבר לא חושב שזה חרא גמור, אלא מצפה לזה קצת; אני מדבר מניסיון בו ובשכמותו. המחשבה שאנשים כפופים למכונות לא אמורה לקסום לאף-אחד -שום תועלת חברתית מצטברת לא מצדיקה שרובוט יחליט אם אני אמות ברעב או לא. אין בזה שום דבר טוב, זאת האפוקליפסה. "דינמי" ו"היברידי" הם לא שמות התואר שהיית רוצה שישתרבבו לתיאור האפוקליפסה. חצור חי עם זה - מבעד לשלילי לכאורה, הרגל המחשבה האסכטולוגי מוצא ביסורים את הגאולה, את הפדיון הטרנסצנדנטי, מעולם מוכר שהוא למעשה בר-חלוף וחסר חשיבות. המעבר למישור גבוה יותר כרוך בויתור על היקר בעולם החומרי, הרגעי והלא-ממשי שאנחנו חיים עליו.

    13
    עתידן וחוקר עתידים

    אני חוקר עתידים (עתידים ברבים ולא ביחיד מכיוון שאין עתיד אחד), אני עוסק בחיזוי מגמות טכנולוגיות-חברתיות בחברת ייעוץ בינלאומית מוכרת, למדתי גם באוניברסיטה העברית וגם בסטנפורד (בראשונה אפשר למצוא הרבה אנשים כמוך, בשנייה אפשר למצוא אנשים שמבינים שהכל משתנה בקצב מהיר ומתגבר).
    אחרי שאני מתעלם מהתגובה האלימה שלך (״חרא״, ״מטומטמים״) ואחרי שאני מתעלם מהטחת העלבונות המיותרת ("חוקרי-עתיד, שישמע מכובד", "עתידנים יקבלו מדליית עופרת") – אני מפנה אותך לתופעת "ההאצה הגדולה" (http://www.igbp.net/news/pressreleases/pressreleases/planetarydashboardshowsgreataccelerationinhumanactivitysince1950.5.950c2fa1495db7081eb42.html).
    לך, תקרא, תעבור על גרפים ונתונים עובדתיים, תשכיל קצת, ותבין שהמציאות היום שונה מכל דבר שהכרנו בעבר. שקצב השינוי משתנה. שהשילוב של רובוטיקה, בינה מלאכותית ויכולות האחסון בענן הן לא תופעות ישנות כמו "קריסת הפיאודליזם" (אם הוא אי פעם קרס באמת) או המהפכה התעשייתית (אם היא אי פעם הייתה אירוע מבודד).
    אם אתה חושב מר אלקין שבא מן הים שדווקא המערכת החינוכית תהיה חסינה להתפתחויות האלה אז תמשיך לטמון את הראש בחול.
    האוניברסיטה, ידידי שבא מן הים, עומדת היום בפני אחד האתגרים הקיומיים הגדולים ביותר שלה. חבל שאתה מתעקש לא לראות את זה.
    ואחרי כל המילים שלך אתה אומר שהאוניברסיטה היא מוסד פריפריאלי? אתה רציני? אתה סותר את עצמך.
    לגבי הכותרת, התגובה שלך אירונית. הכותרת עובדת כמובן, אם אתה טורח להתייחס אליה באריכות. היא הביאה אותך לקרוא את הטקסט הארוך, מהתחלה ועד הסוף, ולהגיב תגובה יצרית (ואגרסיבית). מה רע עם מעט פרובוקציה כדי להעלות נושא חשוב לדיון?
    ונסיים במשל של נאסים טאלב על תרנגול ההודו, שלאורך כל השנה הבעלים שלו פיטם אותו קצת יותר בכל יום, ואז ערב לפני חג ההודיה הבעלים הגיש לו ארוחה גדולה במיוחד, ותרנגול ההודו היה שמח, הוא ידע שמחר תהיה ארוחה גדולה יותר. ואז הגיע חג ההודיה והתרנגול איבד את ראשו.
    אז, מגיב יקר, תרנגול הודו יקר, רק בגלל שהשמש זרחה באלף השנים האחרונות לא אומר שהיא תזרח מחר. רק בגלל שהאקדמיה שרדה את אלף השנים האחרונות לא אומר שהיא תשרוד את חמישים השנים הקרובות. הדבר היחיד שנשאר לנו לעשות הוא ללמוד על השינוי ולהתכונן אליו בכל המוסדות החברתיים שלנו, וזה מה שצחור מנסה לעשות כאן.
    אלכסון הוא מקור ידע מושלם. הוא מפורסם במדינה חופשית עם חופש ביטוי (בינתיים). אם יש לך בעיה לך תנסה לכתוב מאמר אמיתי ולא סתם טוקבק.

14
ישי א

אחרי שנים של כתיבת עבודות אקדמיות עבור סטודנטים
הגעתי למסקנה שעודף לימודים אקדמיים עושה את האדם טיפש ומאובן

" למה יש באוניברסיטאות כל כך הרבה ידע?

כל סטודנט חדש שמגיע לאוניברסיטה
מגיע עם קצת ידע
וכשהוא יוצא משם יש לו אפס ידע
וככה הידע מצטבר "

פעם חשבתי שזו סתם בדיחה
אבל יש בה יותר מגרעין של אמת...

16
תומר

עם הטכנולוגיות הקיימות מזמן היה אפשר להקים אוניברסיטה חינמית או כמעט ללא עלות לסטודנטים. מהלך כזה היה -חוסך- המון גם למדינה וחוקרים רבים יוכלו להתפנות למחקר. לפגוש פיזית חברים בלימודים, דבר חשוב, אפשר גם לא דווקא באולם ההרצאות.

19
סטודנט ישראלי מיואש

מאמר אדיר. הלוואי שמישהו באקדמיה הישראלית היה מנסה להמשיך את השיחה שהתחלת כאן ולשאול שאלות נוקבות על המבנה, מודל הרווח והתרומה החברתית והתעסוקתית האמיתית של האוניברסיטאות והמכללות בישראל.
בתור סטודנט לשעבר באוניברסיטה ישראלית רצינית ובוגר תואר שני במכללה ישראלית יוקרתית והיום תלמיד לתואר שלישי באוניברסיטה אחרת, עצוב לראות את הדירוגים האחרונים של מוסדות האקדמיה בישראל ועצוב לראות שהרלוונטיות החברתית והתעסוקתית שלהן הולכת ודועכת.
מי ינער את המודל המיושן?

    20
    אין נביא בעירו

    אל תבנה על זה - האקדמיה הישראלית תמשיך בשאננות שלה, האוניברסיטאות ימשיכו בהתדרדרות שלהם, הגרעונות ימשיכו לטפוח, המוחות ימשיכו לנדוד לארה״ב לאנגליה לאוסטרליה ולמזרח, והדמוגרפיה, התרבות הנמוכה והשיח הציבורי המתלהם והשטוח יחסלו את המעט שישאר. זו לא ישראל ששמענו עליה מההורים שלנו. אי אפשר להיות גם רודף חרב ואימפיטרליסט וגם איש ספר וליברל, כל אחת היא משרה מלאה. אלו תפיסות ערכיות סותרות ואין מספיק תקציב.

21
שרי

אין ספק שהמודל הנוכחי גם במחלקות להנדסה לא עובד. הסטודנטים מגיעים לשנה השניה והשלישית ללימודיהם ורובם מפסיק להגיע להרצאות. הם עולים על השיטה איך ללמוד למבחן, קולטים את הידע ושופכים את הכל במבחן המרצים טובים ככל שיהיו כבר לא גורמים להם לחשוב. כבר לא מעניינים אותם בכלל. רצוי לקבל ציון עובר, מהר ולברוח לשוק העבודה. חלקם כבר עובדים ורק זקוקים לתואר כדי לבסס את מעמדם. הם לא רוצים באמת לדעת. הם רק רוצים לסמן וי ולהמשיך הלאה. וזה עצוב מאוד..
התקופה של הלימודים האקדמיים צריכה להיות התקופה הכי יפה בחיים.
סטודנטים מוקפים בחברה, בהעשרה, בחוויות מוקפים סביבה שהיא חממה.
אבל אין זמן לזה במרוץ לשלב הבא בחיים. 
יתכן שהקדמה אחראית למצב. יתכן שהעליה ברמת החיים, התחרות התמידית, השאיפה להגיע מוקדם ככל האפשר לבית קרקע ורכב יוקרה וכל רגע שנעצור לחשוב רק יעכב אותנו.
קורסי אינסטנט, התמחות אינסטנט
והופ מתחילים לייצר הכנסה.
מאוד מקווה שזה לא העתידים שנכונו לילדנו
מאמינה שהמדינה צריכה לאפשר לילדיה להשיג את ההשכלה הטובה ביותר במינימום עלות, (עם מעונות לכולם!) כדי שיוכלו לעצור רגע, לחשוב רגע, לפרוח. להנות מהתקופה הזו כי היא לא חוזרת. גם לא בתואר השני או השלישי. הלוואי שהיתה דרך לגרום להם להבין זאת.
ותודה לכם על מאמר מצוין!

23
איתן ארז

התגובה של קודמך, אלקין הבא מן הים, ושלך, מייצגות בעיני את מהות הקונפליקט בעניין שרידות המוסד האוניברסיטאי.
בעוד התגובה של אלקין, נראית בעצמה דונמא מצוינת לשיא שכלול ושליטה בידע ושפה רבים על מנת להעביר בצורה מושכלת ומושלמת את דעתו - דוגמא של ידע הנרכש באלף השנים האחרונות באוניברסיטאות - כי לא היה בִילתן.
כהדיוט בנושא, ברור לי שהמהפכה האדירה וחסרת התקדים בצבירת ידע, השוואתו ויישומו - כבר מייתרים חלקים ניכרים מהסובב אותנו כיום.
בפודקאסט אחד, בדרך לעבודה - יש יותר מידע, ידע ותוכן משיעור שלם באוניברסיטה, שאינו נגיש וזול כמו פודקאסט.
את הפעילויות הראדיקליות, מהפכניות או מפרות אפשר יהיה למצוא בזום, בחללי עבודה, או בכיכרות ובבתי הקפה שבינתיים לא ייעלמו מהנוף.
כתבתי ברישא ששתי התגובות שלכם מייצגות את הקונפליקט, הרי שתגובתך שלך, עתידן וחוזה עתידים - המפנה את קודמך ללימוד, בדיקת נתונים ועובדות - כדי להציג את עמדתך - מסכמת ומציגה את העניין.
כבר עכשיו, ובקצב מואץ בעתיד - לא יהיה לאנשים זמן או משאבים ללימודים אקדמאיים אנכרוניסטיים, מסורבלים ולא יעילים. יישארו כמה אוניברסיטאות לעשירים, שמרנים וחובבי השכלה קלאסית, אך מספרם ילך ויפחת עד כי לא יוותרו הרבה אנשים לשיתוף בשפה ובתוכן האקדמיים הקלאסיים.
כמו אספרנטו.
שפתך, לעומת זאת, עתידן וחוקר עתידים, תהיה, (וכבר עכשיו) שפת הקיצורים, הלינקים, האייקונים, העובדות נטו, שפת ההפניות למקורות - תהיה השפה השלטת, המדוברת, הנפוצה והמובנת.
נשמע מאוד מעניין ללמוד לטינית למשל, אפשר גם לרכוש ולהבין הרבה ידע כללי תוך לימוד לטינית, - ידע עולם, אבל מה בדיוק אפשר לעשות עם זה כיום, וכמה צריך להשקיע כדי לעשות זאת דווקא באוניברסיטה?- ויותר מכך - האם יש דבר שאי אפשר למצאו בשניות בגוגל טרנסלייט או בוויקיפדיה?