שואה יש רק אחת

ייחודית? כזאת שאין אפשרות להשוות אותה לשום אירוע? חד פעמית? שונה מהותית? ואולי יש גם קווים משותפים עם מעשי השמדה אחרים?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

בשנת 1944 טבע המשפטן וניצול השואה רפאל למקין את המונח "ג'נוסייד", לציון התופעה של רצח אוכלוסיות שלמות. לאחר ארבע שנים נחתמה אמנת האו"ם בדבר מניעת רצח עם, על בסיס עבודתו של למקין. למקין וחוקרים אחרים טבעו מונחים נוספים כנגזרות של ג'נוסייד – חלקם חופפים – בהם ג'נוסייד תרבותי (מחיקת זהותה התרבותית של קבוצה אתנית על ידי רצח חלק משמעותי מבניה ומיוצריה), אתנוסייד (רצח קבוצה אתנית), פוליסייד (השמדת הנהגתה הפוליטית של אומה), דמוסייד (רציחתה של אומה בידי מנהיגיה) ועוד. במאה העשרים לבדה נרצחו כ-180 מיליון בני אדם בסכסוכים על רקע אתני, גזעי, דתי, לאומי או תרבותי. ובכל זאת, כפי שמציין יאיר אורון בספרו "הבנאליות של האדישות", "הצורך לבחון כל מקרה מול שואת היהודים מלמד כי היא הפכה זה לא כבר למעין קוד מוסרי", קנה מידה מוחלט, שעל פיו מודדים כל רצח-עם בעת החדשה.

עד כמה חריגה השואה בתולדות הג'נוסייד?

עד כמה חריגה השואה בתולדות הג'נוסייד? מבחינת שיעור הנרצחים מכלל האוכלוסייה האתנית שהייתה מטרת הרצח, מקרים רבים של רצח עם היו טוטאליים יותר מהשואה. שיעור השמדת האבוריג'ינים (הילידים האוסטרליים) על ידי המתיישבים הבריטיים באוסטרליה במאה ה-19 היה כ-90%. במאה ה-19 השמידו הבריטים עד אחד את האבוריג'ינים הטסמניים (באי טסמניה שמדרום לאוסטרליה), במה שמכונה "Black War" אך למעשה היה עימות בין שני כוחות בלתי שקולים – מיטב הטכנולוגיה, הארגון והנשק של האימפריה הבריטית מול שבטים דלי אוכלוסייה, בלתי מלוכדים וחסרי נשק. בתחילת המאה ה-19 עוד נמנו בטסמניה בין 3,000 ל-15,000 טסמנים, אך כבר ב-1876 מתה הטסמנית האחרונה שנותרה לאחר ההשמדה.

טסמניה, אבוריג'ינים, טרוגניני

טרוגניני (1812-1876), הטסמנית האחרונה. שרדה את רצח העם ועם מותה נעלם כל עמה. תצלום: ויקיפדיה

במחצית הראשונה של המאה ה-16 נספו כשמונה מיליון ילידים במחנות העבודה והמוות שהקימו הספרדים בפרו. כ-95% מבני השבטים באמריקה המרכזית והדרומית – האצטקים, בני האינקה, בני המאיה ובני שבטים רבים אחרים – נרצחו על ידי המתיישבים הספרדים במאות ה-16 וה-17. ההשמדה התרחשה בכל רחבי אמריקה, מבני שבט הבאותוקס (Beothuks) שבניו-פאונדלנד, קנדה, ועד שבט האצ'ה (Aché) שבפרגוואי. וארד צ'רצ'יל מאוניברסיטת בולדר בקולורדו ודייוויד סטאנארד מאוניברסיטת הוואי מנו מאות שבטים בצפון אמריקה שבין 90% ל-100% מאוכלוסייתם הושמדו בידי הספרדים והבריטים. בין עשרות מיליוני האינדיאנים שנרצחו על ידי הספרדים היו קבוצות אתניות שלמות. אזורים שלמים נמחקו מיושביהם. לעומת הספרדים והבריטים, הנאצים לא הצליחו לחסל כמעט אף היבט של היהדות: לא את האוכלוסייה, לא את השפות היידיש או העברית, לא טריטוריאליזם ולאומיות, דת או תרבות, להוציא צורת הקיום הכפרית הזעירה הייחודית של יהדות מזרח אירופה, השטעטל, שהוכחדה. בשתי האמריקות היו כ-75 מיליון נפש, מהם נספו לפחות 60 מיליון. יש חוקרים שטוענים שמספר התושבים המקוריים – וכן מספר הנרצחים – כפול מכך. הנאצים היו מתקנאים בהישג כזה.

האם ייחודיותה של השואה הוא במניע הגזעני שלה?

האם ייחודיותה של השואה הוא במניע הגזעני שלה? לא. מדיניותן של בריטניה, וארצות הברית אחריה, כלפי האינדיאנים בצפון אמריקה הייתה פרי אידאולוגיה גזענית, בתמיכת נשיאי ארצות הברית החל מאנדרו ג'קסון וכלה בתיאודור רוזוולט, שלדבריו, רצח האינדיאנים היה "מעשה צודק ובר-תועלת יותר מכל מעשה אחר שהתרחש בספַר שלנו". הספרדים טענו שצו האלוהים הוא שהאינדיאנים ימותו – לא בגלל דתם או תרבותם, ולא בגלל מוטיב בר-שינוי כלשהו בישותם, אלא בגלל גזעם. (גם אפליית היהודים ורדיפתם בספרד במאה ה-15, אגב, לא הייתה על רקע דתי או תרבותי אלא על רקע גזעי. גנאלוגים ספרדים התחקו אחר שושלות היוחסין של מומרים, וקביעת זהותם התבססה לא על תרבותם או דתם אלא על מוצאם הביולוגי. כיום היינו מכנים אפליה על רקע זה "גזענות".) באמריקה המרכזית והדרומית נתפשו האינדיאנים בעיני הספרדים הכובשים – הקונקיסטדורס ורוב אנשי הדת שהתלוו אליהם (עם חריגים מעטים כגון הכומר ברטולומה דה לאס קאסאס) – כיצורים שבין האדם לקוף. גם חלק ממצדיקיה הבריטיים של השמדת האבוריג'ינים השתמשו במונחים גזעיים: האבוריג'ינים נחשבו קופים ולא בני אדם.

קורטס, מוקטסומה, מלינצ'ה, אצטקים, ספרדים

הכובש הספרדי הרנן קורטס פוגש את מוקטסומה ב-8 בנובמבר 1519. ראשית סופה של העיר והמדינה האצטקית. כתב יד Lienzo de Tlaxcala, סביבות 1550. תצלום: ויקיפדיה

ועם זאת, יש הבדל מהותי בין רציחות אלה לבין השואה. רציחות אלה לא היו מטרה בפני עצמה אלא אמצעי להשגת מטרה צבאית, כלכלית, מדינית או חברתית, להשגת מאזן כוחות חדש. השמדת האינדיאנים על ידי הספרדים במרכז אמריקה ובדרומה הייתה תוצר לוואי של שיקול כלכלי ולא מטרה בפני עצמה: יותר זול היה להעביד את האינדיאנים למוות ולהחליפם באחרים מאשר להשקיע בהם ולהחזיקם בחיים. מיליוני אינדיאנים שרדו ברוב מדינות דרום אמריקה, והלבנים לא חשו תחושת כישלון עקב כך. גם השמדת האבוריג'ינים באוסטרליה לא הייתה פרי רצון להשמדתם הטוטאלית, אלא רצון לגרשם מטריטוריות שהמתיישבים הבריטים הלבנים ביקשו להתיישב בהן. רצח העם של הטורקים בארמניה, כותב אורון:

"נשא אופי מכוון יותר, היקפו היה רחב יותר, והוא התרכז בפרק זמן קצר הרבה יותר מאשר הרג בני אדם בווייטנאם [על ידי האמריקאים] ובאפגניסטן [על ידי הרוסים], אולם מעשי הזוועה הללו היו חלק ממדיניות ברוטלית של גירוש [לשם יישוב] מחדש; הם לא היו ניסיון להשמיד עם שלם. ארמנים רבים נותרו בחיים לאחר הטבח, והטורקים לא חשו תחושה של כישלון משהסתיים ההרג בלא לחסל כליל את העם הארמני ואף לא את מרבית בניו".

לו היו מבקשים הטורקים להשמיד את כל הארמנים, היו הארמנים ברובע הארמני בירושלים, תחת הכיבוש הטורקי, מטרה נייחת. אך הארמנים בירושלים נותרו ללא פגע במשך כל שנות המלחמה, עד כניסת גנרל אלנבי לירושלים ב-1917. כך היה גם רצח העם הצ'צ'ני במסגרת מדיניות היישוב מחדש שביצעה ברית המועצות תחת סטאלין ב-1944: בין שליש למחצית מבני העם הצ'צ'ני נספו, אך מטרתו של סטאלין לא הייתה השמדתם אלא העברתם מחבלי הארץ המסורתיים בהם התגוררו אל האזור שיועד ליישובם באסיה התיכונה. האינדונזים ביקשו לדכא שאיפות לאומיות וייחודיוּת תרבותית נוצרית במזרח טימור, בשילוב של מאבק דתות ולאומים, לא להשמיד את תושבי מזרח טימור. תחת משטר העבדות במושבות הבריטיות בצפון אמריקה ולאחר מכן בארצות הברית נחשב השחור כרכוש ולא כבן אדם, בקרב המתיישבים האירופאים בצפון אמריקה השחור נתפש כבעל חיים בעל ערך, שאסור היה לפגוע בו שכן הוא רכוש. תפישה כזו לא התקיימה לגבי היהודים תחת המשטר הנאצי.

היהודים נתפשו באידיאולוגיה הנאצית בתור זן ביולוגי שונה מהאדם, וקיומם נתפש כאיום קיומי לכל תרבות אנושית

רוסים ופולנים תחת הכיבוש הגרמני אמנם חששו מפני השמדה מוחלטת על ידי הגרמנים, כפי שמציינים טימותי סניידר ("ארצות דמים") וקתרין מרידייל ("המלחמה של איוואן"), אך מעולם לא הייתה תוכנית כזו. רצח שלושה מיליון שבויי המלחמה הסובייטים על ידי הגרמנים בברית המועצות החל מיוני 1941, היה פרי אידאולוגיה אנטי-סובייטית שבאה לידי ביטוי ב"פקודת הקומיסרים" וכן פרי הצורך למצוא פתרון לבעיה הצבאית הדוחקת של שבויי המלחמה שנפלו לידי הגרמנים בחודשי הקיץ של 1941; רצח העם הפולני, שהחל במבצע לחיסול אלפי בני האינטליגנציה הפולנית בספטמבר 1939 (מבצע אה-בה) והסתיים עם שחרור פולין כחמש שנים מאוחר יותר במחיר דמים של כשלושה מיליון פולנים קתולים, היה פרי תכנונה של גרמניה הנאצית ליצור "סדר עולמי חדש" במזרח אירופה, שבו יושמדו התרבויות, ההנהגות והסדרים הפוליטיים של האומות הסלאביות הנחותות, בהן פולין, אך גרמניה הנאצית לא תכננה להשמיד את האומה הפולנית או את האומה הרוסית, אלא "רק" למחוק את המבנים הפוליטיים שלהן ואת האליטות האינטלקטואליות והצבאיות שלהן, ולשעבד את אוכלוסיותיהן. במקרים אלה, ואחרים, נועד רצח העם לעצב מציאות מקומית, טריטוריאלית, מוגבלת. היהודים, לעומת זאת, נתפשו באידיאולוגיה הנאצית בתור זן ביולוגי שונה מהאדם, וקיומם נתפש כאיום קיומי לכל תרבות אנושית. לכן המטרה ברצח העם היהודי הייתה הרצח עצמו. כדברי זאב שטרנהל (במאמרו ב'הארץ', 30 במרס 2001):

"בשיטה הסטליניסטית התוצאה הסופית הייתה מחנה עבודה, ואילו בשיטה הנאצית התוצאה הייתה מחנה השמדה. מבחן הצלחתו של מפקד מחנה כפייה בסיביר היה אורכו של קטע מסילת ברזל שהצליח להניח ביום אחד, ואילו באושוויץ או בטרבלינקה המבחן היה כמות הגופות שהוכנסו למשרפות".

יהודים נשלחו ממקומות ריכוז בכל אירופה וצפון אפריקה הכבושות בידי הנאצים אל מחנות ההשמדה, למרות שהמשלוחים עמדו בניגוד לכל הגיון כלכלי וצבאי. רבים מהיהודים שהושמדו היו נחוצים לתעשייה הצבאית הגרמנית, בעיקר בשלביה האחרונים של המלחמה, כאשר כוח האדם הגרמני היה מגויס כולו לחזית, מגיל חמש עשרה ועד שישים. הרכבות, הדלק, חומרי הבניה, הכימיקלים, הנשק, התחמושת וכוח האדם ששימשו לגירושים ולהשמדה – כל אלה נדרשו בחזית, והכפפתם למטרת "הפתרון הסופי" פגעה במאמץ הצבאי בעת חרום, מול האויב הסובייטי. גם לאחר שאיבדו את פריז בקיץ 1944 לטובת בעלות הברית המשיכו הגרמנים לשלוח יהודים ברכבות מצרפת לאושוויץ. עד סוף 1944 המשיכו רכבות לשלוח יהודים מהונגריה לאושוויץ, כאשר חיילי גרמניה בחזית המזרחית נזקקו נואשות לדלק שהניע את אותן רכבות ולאספקה שיכלו רכבות אלו להביא. הגרמנים החשיבו את השמדת היהודים כיעד עליון, כמטרה שעליונה על ניצחון במלחמה. מבצעי ההשמדה נתנו עדיפות עליונה למשימתם על פני כל תכנית לאומית אחרת, גם במצב של סכנה קיומית לקהילה המשמידה.

ציקלון B, אושוויץ

אושוויץ: מיכלים ריקים של גז ציקלון B. תצלום: דניס ג'רוויס

ממה ביקשו הנאצים לגאול את האנושות? על פי תורת הגזע המודרנית הוגדר היהודי כחיה הנחותה מהאדם באופן ביולוגי. הוא לא תואר כאדם נחות, כמו שהוגדרו הגזעים הסלאביים של מזרח אירופה או הצוענים, אלא כגזע נחות מהאדם, וירוס, חיידק, טפיל, משהו שבין האדם לקוף. כך כתב היינריך הימלר, ראש האס-אס, בספרון "תת אדם", שראה אור בגרמניה בשנת 1942: "תת-האדם הוא יצור ביולוגי, שעוצב על-ידי הטבע, ולו ידיים, רגליים, עיניים ופה, ואפילו דבר-מה הדומה למוח. ועם זאת, יצור נורא זה הוא בן-אנוש רק באופן חלקי. יש לו מאפיינים הדומים לאלה של בן-אנוש, ולמרות זאת תת-האדם נחות בדרגתו הרוחנית והפסיכולוגית מכל חיה. בתוך יצור זה שוכנות תשוקות פראיות ובלתי מרוסנות: צורך מתמיד להרוס, המלא בתאוות הפרימיטיביות ביותר, בכאוס וברשעות קפואת דם. לא כל אלה הנראים בני אנוש הם אכן כאלה. אוי לו למי שישכח זאת".

אלון קונפינו (בספרו 'עולם ללא יהודים') מצטט את טיעונם של מדענים גרמנים שיצא לאור ב-1937:

"כמו החיידק נשא העגבת, היהודים הם נשאי הפשיעה בצורותיה הפוליטית והא-פוליטית. ... היהודי הוא היפוכו האמיתי של בן אנוש, אבר מושחת של ערבוב תת-גזעי. ... הוא התגלמות הרע המתריסה נגד האל והטבע. בכל מקום שזיהום מתפשט בו, הוא גורם למוות. מי שנאבק ביהודי, נאבק בשטן".

כל יהודי שהיה נשאר בחיים עלול היה להיות גרעין לצמיחתו של הגזע היהודי מחדש, ומכך התחייבה הטוטאליות של ההשמדה. מבחינה זו, יש ייחודיות לרצח העם היהודי. שום ציבור אתני מלבד היהודים לא נועד להשמדה מוחלטת שיסודה באידיאולוגיה.

ב-6 באפריל 1944 הגיע צוות גסטפו ששלח קלאוס בארבי במעלה דרך צרה ומתפתלת בהרי האלפים הצרפתיים כדי לעצור עשרים ילדים יהודים, הקטן שבהם בן ארבע, ולשלוח אותם לאושוויץ. קשה לשער שהנשיא ג'קסון או הכובשים הספרדים בדרום אמריקה היו רודפים את האינדיאנים באופן כה טוטלי; לנשיא ג'קסון לא הייתה בעיה עם האינדיאנים שמחוץ לארצות הברית, ולספרדים לא היה עניין ברצח לשם רצח, אלא רק בניצול לשם עבודה, הגם שכאמור ראו באינדיאנים יצורים נחותים מבחינה גזעית. אם היה טסמני יחיד מהגר לאינדונזיה או לפיליפינים, כנראה שהבריטים היו חסים על חייו. אם היה אינדיאני יחיד מהגר מארצות הברית, הנשיא ג'קסון לא היה שולח ספינת מלחמה אחריו. אך הנאצים ראו עצמם גואלי האנושות מכל יהודי, ולו יהיה זה גם ילד בן ארבע. באוקטובר 1943 אמר ראש האס-אס היינריך הימלר לקציניו בפוזן שבפולין:

"השמדת העם היהודי הוא אחד הדברים שאומרים אותם בקלות: "העם היהודי יושמד", אומר כל חבר במפלגה, "זה ברור, זה כתוב במצע שלנו, סילוק היהודים, השמדה, וזאת אנו עושים." ואז באים הם כולם, שמונים מיליוני הגרמנים ה"ישרים", ולכל אחד מהם היהודי ההגון שלו. מובן מאליו, האחרים הם חזירים, אבל היהודי האחד שלו הוא יהודי מצוין".

למעשה אמר: "אל תניחו לרגשותיכם הפרטיים להשפיע על גאולת העולם; גם אם יהודי מסוים הוא חברכם הטוב ביותר, עליכם לירות בו." ביוני 1941, עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות, זיהה יצרן הסבון פיינשטיין מהעיר קלייפדה שבליטא את שכנו וחברו-לשעבר, כעת סמל משטרה שעמד מולו ביחידת היורים. דבריו האחרונים היו: "גוסטב, תירה היטב!" (כריסטופר בראונינג, The Origins Of The Final Solution, ע' 254).

ועם כל ההכרה בייחודיותה של השואה, האם יש להשוותה למקרים אחרים של רצח-עם?

מה היה קורה אילו ניצחו הנאצים וזכו להגשים את האידיאולוגיה שלהם? זוהי שאלה ספרותית-בדיונית ולא היסטורית. ובכל זאת, יש הטוענים שבעצם הצגת השאלה ובניסיון לתת עליה תשובה, ניתן להאיר את האידיאולוגיה הנאצית ביתר בהירות. כתב צייד הנאצים סרז' קלרספלד:

"יש להניח שכל היהודים היו נרצחים; כל המסמכים הנוגעים לארגון ההרג היו מושמדים; כל מתקני המוות היו נהרסים; כל מחנות ההשמדה היו נמחים מעל פני האדמה... שתיקה הייתה אופפת את היעלמותם הבלתי מוסברת של היהודים מאירופה".

אורון מצטט בספרו את ההיסטוריון יעקב טלמון:

"השמדת יהודי אירופה בידי הנאצים שונה-חורגת מכל הריגות ההמונים בתכנון המודע, המפורט והמדוקדק שקדם לה, ובמימושו השיטתי; בהיעדר גורם של התפרצות אמוציונלית; בהחלטה המקוימת בקפדנות - לחסל הכל, עד בלתי השאיר שריד; במניעת כל אפשרות שמישהו יימלט בהגיע תורו להיות מחוסל - אם על ידי כניעה, אם על ידי הסתפחות מרצון או מאונס אל מחנה המרצחים, אם על ידי המרת דת או התמכרות לעבדות עולם בשכר ההישארות בחיים".

כתב ההיסטוריון וחוקר השואה יהודה באואר:

"אם נראה בשואה לא יותר מעוד מקרה של מעשים בלתי אנושיים שביצעו בני אדם בבני אדם, בבחינת "אדם לאדם זאב", אם נעמיד אותה בשורה אחת עם כל מעשי העוול הקורים עלי אדמות, אם נגיד כי השואה היא סך כל הפשעים שבוצעו על ידי הנאצים באירופה כולה - כל הגישות הללו הן פסולות ללא כפרה, והמשותף בהן הוא שהן מטשטשות את המאורע".

וסיכם יאיר אורון:

"הפשע שבוצע בידי הנאצים נגד העם היהודי באירופה, הכולל [...] הטלה על הקבוצה כולה אשמה וסטיגמה של קושרים ומזיקים, שחיסולם הפיזי הוא הכרח למען הבראת החברה ועתיד האנושות - אלה קובעים סוג של פשע בפני עצמו, מקיף ורחב יותר מרצח עם".

"אינטגרציה של השואה במניין ארוך של פשעים עוזרת לסילוף התמונה ההיסטורית ועלולה להוליך להחייאת האידיאולוגיה הרצחנית", סבר ההיסטוריון וניצול השואה ישראל גוטמן, המצוטט אצל אורון. "מי שאינו רואה את ההבדל בין תפיסות היסוד [של הנאצים לבין אלו של מבצעי רציחות עם אחרות], מי שאיננו מכיר בעובדה כי מצבם של היהודים היה יחיד במינו - מטשטש את ההיסטוריה."

אושוויץ

"רשימת השמות", אושוויץ. תצלום: ג'ורדי אסקוור

ועם כל ההכרה בייחודיותה של השואה, האם יש להשוותה למקרים אחרים של רצח-עם? יש הסבורים שמחקר היסטורי של תהליך ההשמדה הוא רדוקציה של השואה. יתר על כן, השארת השואה כאירוע לא מוסבר ולא נחקר, עונה על צורך נפשי עמוק של ניצולי שואה, לתת ביטוי להרגשתם שמה שקרה להם היה ייחודי בעוצמתו ובהיקפו בהיסטוריה. אך הימנעות מחקירה היסטורית תשרת את מכחישי השואה. כדי שהשואה לא תהפוך למיתולוגיה חסרת ביסוס יש למקם אותה בהקשרה ההיסטורי, להציגה כתוצר של נסיבות לאומיות, כלכליות ופוליטיות, להבין את הרקע התרבותי, החברתי והאידיאולוגי שלה – ובמסגרת זאת גם להשוות אותה. "מי שאומר כי אין לתופעת השואה הקבלה כלשהי ואי אפשר כלל להסבירה – טועה במיסטיפיקציה", סבר באואר. "מי שסבור שהשואה חורגת מרצח עם ושזו קטגוריה אחרת לגמרי, טועה אפוא טעות בסיסית, עקרונית, מבחינת ההבנה של התהליך ההיסטורי."

רבים משתמשים בזכר השואה לא כאזהרה מההיסטוריה אלא כסימן דרך, ספר לימוד או מקור לרעיונות לשם ביצוע עכשווי או עתידי של רציחות עם

אסור גם להציג את השואה כדבר שאין דומה לו בעולם, כי בכך הינו מנתקים אותה מתוך הקשרה ההיסטורי ומתוך מסכת חיינו היומיומיים, ובכך היינו פותחים לרווחה את השער בפני חזרתה. השימוש הנכון במונח שואה יהיה זה הבא לציין מדיניות השואפת להכחדתה הטוטאלית, הפיזית, של אומה.

השואה, אומר באואר, אינה ייחודית; היא אירוע חסר תקדים, במובן זה שעד כה היא התרחשה בהיסטוריה רק פעם אחת. אין פירוש הדבר שהיא אינה עשויה להתרחש שוב; שואה עשויה לחזור, בהתקיים מספר תנאים: כשציבור כלשהו יראה בזולתו חסר זכות קיום מבחינה ביולוגית; כשבציבור זה תתגבש שנאה במסה קריטית שדי יהיה בה כדי לגרום ליתר הציבור להיות אדיש לגורלה של הקבוצה השנואה; כשתעמולת השנאה תחצה סף קריטי בנאומי הפוליטיקאים והעיתונאים, בעצרות הרחוב ובפעילות הקבוצות החברתיות והפוליטיות; וכשהתנאים הכלכליים, הפוליטיים, הצבאיים והטכנולוגיים ייצרו חלון הזדמנויות ויאפשרו לקבוצות השנאה לצבור די כוח להוציא מהכוח אל הפועל את כוונותיהם. "עד עתה", אומר באואר, "קרה הדבר רק פעם אחת: ליהודים בידי הנאצים."

האם ההבחנה בייחודיותה של השואה היא אזהרה מפני הישנותו של העבר? רבים משתמשים בזכר השואה לא כאזהרה מההיסטוריה אלא כסימן דרך, ספר לימוד או מקור לרעיונות לשם ביצוע עכשווי או עתידי של רציחות עם. רצח עם משגשג גם בלא שקיימת בקרב הרוצחים כוונה להשמדה טוטלית, וגם ללא תשתית טכנולוגית מפותחת: ב-1994 רצחו בני שבט ההוטו ברואנדה, תוך שלושה חודשים, בין חצי מיליון למיליון מבני שבט הטוטסי – כמחצית מאוכלוסיית הטוטסי ברואנדה. הרצח לא היה פרי מעשיה של אומה טכנולוגית; רוב כלי הנשק ששימשו ברצח היו חרבות, סכינים ומאצ'טות. ועם זאת, תועמלני השנאה ששידרו ברדיו ברואנדה התייחסו לבני הטוטסי כאל "ג'וקים", כאל "לא אדם" שחובה להרגם.

"העבר לא מת", אמר ויליאם פוקנר, "הוא אפילו לא עבר". את המשפט הזה אפשר לקרוא כאזהרה: כדברי אורטגה אי גאסט, מי שאינו לומד מהעבר עלול לחיות אותו שנית – מצד הרוצחים, מצד הקורבנות – או משני הצדדים כאחד.

מקורותאולריך הרברט, מדיניות ההשמדה הנאצית 1945-1939 (יד ושם, 2001)אורון יאיר, הבנאליות של האדישות (דביר, 1995)באואר יהודה, השואה - היבטים היסטוריים (מורשת וספרית פועלים: 1982)באואר יהודה, יהודים, צוענים וסלבים : מדיניותו של הרייך השלישי, ילקוט מורשת, מ"וגוטפלד ארנון, ג'נוסייד: השמדת עם ב"ארץ החופש" – האינדיאנים של צפון אמריקה, 1776-1890 (האונ' הפתוחה, 2006)מרידייל קתרין, המלחמה של איוואן (עם עובד, 2009)סניידר טימותי, ארצות דמים (כתר, 2013)Stannard, David E., American Holocaust (N. Y.: Oxford U. P., 1992)Churchill, Ward, A little matter of genocide, holocaust and denial in the Americas, 1492 to the present (San Francisco: City Lights Books, 1997)

תמונה ראשית: באנדרטה לזכר השואה בברלין. תצלום: Steve

מאמר זה התפרסם באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

9 תגובות על שואה יש רק אחת

01
י.ד.

מרבית האנדיאנים מתו ממחלות ולא מרצח מכוון.

באשר לשואה הנאצים ראו ביהודים אנשים חסרי אותנטיות עצמית אשר מנסים לחפות על שנותם דרך השלטה של כל מיני תיאוריות אנטי אותנטיות. מכאן ההשוואה לחיידקים.

03
צבי ברנהרט

כפי שכתבתי ישירות לאהוד למקין לא הגדיר ג'נוסייד כ"רצח אוכלוסיות שלמות" אלא "a coordinated plan of different actions aiming at the destruction of essential foundations of the life of national groups, with the aim of annihilating the groups themselves."
כלומר הדגש שלו הוא לא על מעשיי הרצח אלא על הכוונה להשמיד קבוצה לאומית.

04
דרקולה

זה עוד מאמר שבסוף קריאתו נשאלת השאלה ,למה הוא נכתב? מה בעצם למדנו ממנו.
חבל שחרף המאמץ החשיבתי ושפע המקורות מושגת בעצם תוצאה מיותרת ואולי אף מבלבלת.
לעצם ענין "מיוחדותה" של השואה, הרי אין בכך שום משמעות לגבי כל הנלכד בתהליך "השמדה" :, אם זאת יזידית בצפון עירק,
ילד טוטסי בבורונדי, מוכה רעב במחנה בצ' קוריאה או פליט רצח בדרום סודן. כן גז, לא רכבת,כן "אידאולוגיה" ( ממש גאוני חשיבה היו רוזנברג,היידריך ושטרייכר) . האם זה מוריד מרצחנותם של גינגס-חאן או איואן האיום.
ובכל זאת נזכיר את תוכנית "מדגסקר" שלפני אושוויץ. ברגע שהקימו את המחנות ,אין משמעות לכך שהיו גם תוכניות פתרון אחרות ומכאן שרצח הוא רצח הוא רצח.

    05
    יוס

    יש ייחוד בשואה, אבל לא לדעת חוקרים מודרניים (מהצד השמאלי של המפה) שמבחינתם הכל רלטיביסטי.

    אבל רליטיוויזם הוא אשליה ואידיאולוגיה.

06
אבי

ייחודה של השואה, לטעמי, עומד על שלושה דברים:
אידיאולוגית - הרצח בוצע מתוך מניעים אידיאולוגיים טהורים (והייתה למעשה מימוש עקרון ה"אנטישמיות" באידיאולוגיה הנאצית).
טוטלית - השמדה מוחלטת של כלל הגזע היהודי. הדוגמאות במאמר מצוינות ומייצגות זאת.
אוניברסאלית - ההשמדה תוכננה להיות בכל העולם. ועידת ואנזה עסקה כזכור רק בסטטוס קוו", קרי: כיבוש אירופה.
זאת ועוד: כידוע, מעולם לא אותרה פקודה כתובה בחתימתו של היטלר בדבר ההשמדה המוחלטת (ראו בספרו של יגאל עילם - "ממלאי הפקודות"). הדבר המדהים בכך הוא כי מכונת הרצח פעלה "ברוח המפקד", כמייצגת את עיקרון המנהיג באידיאולוגיה הנאצית, קרי: כל גרמני נדרש לחשוב כיצד היטלר היה מתנהג במקומו בסיטואציה מולה עמד אותו גרמני. כך גם בעניין ההשמדה.
לפיכך, אין דין רצח עם כדין השואה.

07
סתם מישהו מהעמק

תגובתו של דרקולה מסכמת את רוב הטענות בדבר הבעייתיות הנגזרת מסוג מאמרים קצרים ביותר לצורך הצגת מידע, ניתוח והסקת מסקנות מאירועים "משני תרבות והיסטוריה נוסח "השואה".
אפשר להוסיף עוד ועוד דוגמאות אבל די מוזר שלמיטב ידיעתי אין (כמעט?) אף מחקר הבודק את המושג "תורישמו" ופרשת הגבעונים הכלול בתנ"ך ,ספר התשתית של התרבות היהודית לדורותיה, בקונטקסט הזה כולל המאמר שלפנינו. בואו נבדוק את הסוגיה כ"כנעני" היושב בטח בכפרו השלו ליד מגידו והנה חיילות בן נון קרבים והולכים.

08
יוס

כמו שנאמר - 95% בערך מה'רציחות' של עמים בעולם החדש היו מוות כתוצאה ממחלות שבאו מהמתיישבים.

השמדה תעשייתית מכוונת התקיימה רק בשואה.

הטענה על הרכבות שהסיחו משאבים - מיתוס, שלרוע המזל קיבל לאחרונה כסות אקדמית ע"י חוקר ישראלי. אבל הופרך היטב על ידי ביקורות מומחים. החוקר אגב עדיין מלמד את המיתוס במכללה בגליל העליון... קשה להצמית מיתוסים

09
נס חם

המונח שציינת 'תורישמו' הוא הרבה יותר רב-גוני ומורכב ממה שרצית לחשוב.
הציווי לאבד את שבעת עממי כנען שישבו בארץ ישראל על תנאי, לפני ביאת עם ישראל ממצרים, איננו טוטאלי ונותן אפשרות לעממי כנען להשתעבד או לעזוב את א"י לצמיתות. אילו גם היית מציין שהציווי האלוקי הנ"ל התעכב מאות שנים בסקאלה האלוקית, עד שמאפייני הרשע, הזימה, הפריצות והחברה הרצחנית, הסדומית והנואפת של עממי כנען 'תכריע את הכף', היה בכך יותר הוגנות לאמת. זאת ועוד, בתורת ישראל, העמים 'הרעים', כגון מצרים וסדום וכו, אינם נבחרים בכפיה ע"י הבורא, אלא כ'חייבים' המתחייבים כפי מעשיהם: אם העם המצרי הקדום היה בוחר להיות 'הומני' או אמפטי יותר במידותיו והנהגותיו, אזי ה'משבצת' של המשעבד לעם ישראל היתה 'מתמלאת' באומה אחרת, כגון אשור. על כך אמר רבי עקיבא במשנה בפרקי אבות, 'הכל צפוי' - הגזרה על השעבוד של עם ישראל קיימת, ו'הרשות נתונה' - הבחירה החופשית של האדם הפרטי, כמו גם של האומה שלו, קיימת אף היא. היסוד הזה נמצא בהרחבה בכל גדולי חכמי ישראל בדורות, כגון הרמב"ם {'הלכות תשובה'}, הרמב"ן, רבנו בחיי, רבי יוסף אלבו ועוד. חבל שהשטחיות וחוסר ההכרה (לא רוצה לומר 'בורות'), במקורות היהודיים הנצחיים שלנו, גורמת לגיבוב דברים שמחטיאה לגמרי את האמת האחת (אלא אם כן גם אתה 'רלטיביסט'.....)