שובו של השוק החשמלי

יום אחד בספטמבר האחרון נכנסה ג'יימי קמפבל בת ה-40 למעבדה לחקר המוח באוניברסיטת ניו מקסיקו באלבקרקי, שם החוקרים הצמידו לראשה שתי אלקטרודות עטופות בספוג. אחת הוצבה מעל עינה השמאלית, מול הקורטקס הפרה-פרונטלי, והאחרת בצד הראש, מול הקורטקס האודיטורי. סיבוב קל של החוגה, וזֶרֶם ישר קבוע של שני מיליאמפר זרם דרך האלקטרודות למשך 20 דקות. קמפבל הייתה הנבדקת הראשונה בניסוי קליני שבודק אם שיטת הטיפול המכונה "גירוי טרנס-גולגולתי בזרם ישר" (transcranial direct current stimulation, או בקיצור tDCS) מסוגלת לשכך את הזיות השמיעה שלה; כסכיזופרנית, היא שמעה רעש רקע כמעט בלתי פוסק – כמו במסיבת תה, שבה ספלים וצלחות מצלצלים ואנשים מפטפטים – מאז שמחלתה התגלתה כשהייתה בת 15. התרופות מעולם לא הצליחו למנוע את ההזיות. הניסוי דרש ממנה לעבור שני מפגשים של גירוי חשמלי מדי יום לאורך חמישה ימים. וינסנט קלארק (Clark), פסיכולוג וחוקר מוח מאוניברסיטת ניו מקסיקו ששימש כאחד המפקחים על הניסוי, השתאה למראה התוצאות.

החוקרים מתעקשים שהאופטימיות שלהם מוצדקת כי היא נתמכת בידי ממצאים חדשים על יכולתו של המוח להשתנות. תאי עצב מתקשרים זה עם זה בעזרת אותות חשמליים, וככל שהפעילות החשמלית בין התאים רבה יותר, מתחזק הקשר התפקודי ביניהם

"טיפול אחד ב-tDCS ולפתע מצבה טוב יותר משהיה לאורך כל חייה הבוגרים", אומר קלארק. לתדהמתם של החוקרים, הרעש פחת במידה דרמטית. חוקרים רבים בחזית מדעי המוח מצטרפים להתלהבותו של קלארק – ולא רק בתחום הזיות השמיעה. בשנים האחרונות נערך שפע של מחקרים במטרה לבחון את ההשפעות של tDCS ושל טכניקות נוספות של גירוי מוחי לא פולשני על מגוון של בעיות רפואיות. דיכאון, מיגרנות, חרדה, כאבים כרוניים, OCD, התמכרות וטנטון – מחקרים מראים שאת כל הבעיות האלה אפשר להקל בעזרת זרם מבוקר של חשמל לראש. באוניברסיטת פנסילבניה נערך כעת מחקר שמטרתו לגלות אם גירוי מוחי יכול לתקן ליקויים מוטוריים וקוגניטיביים המופיעים לאחר שבץ. חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס בודקים אם גירוי מוחי יוכל לעזור לנשים לווסת או להגביר את החשק המיני שלהן. ולא רק הפרעות עומדות למבחן – מדענים בודקים גם אם גירוי מוחי יכול גם לשפר את תפקודי המוח של אנשים בריאים – הזיכרון, היצירתיות ויכולות הלמידה.

החוקרים מתעקשים שהאופטימיות שלהם מוצדקת כי היא נתמכת בידי ממצאים חדשים מתחום הפלסטיות של מערכת העצבים – קרי יכולתו של המוח להשתנות. תאי עצב מתקשרים זה עם זה בעזרת אותות חשמליים, וככל שהפעילות החשמלית בין התאים רבה יותר, מתחזק הקשר התפקודי ביניהם. הרשתות העצביות שנבנות כשהקשרים האלה נוצרים ומתפרקים עם הזמן הן האחראיות לרוב תפקודי המוח הבסיסיים, כמו ויסות מצב רוח וזיכרון. ובשנים האחרונות החלו חוקרים להבין ששיבושים ברשתות האלה עשויים להיות אחת הסיבות להפרעות נפשיות. טכנולוגיות של גירוי מוחי לא פולשני אמורות להגביר או להפחית את הפעילות באזורי מוח מסוימים, להגביר את הפלסטיות ולשפר את תפקודן של הרשתות העצביות.

בהתאם לכך, מדענים משערים שגירוי חשמלי מוחי, בזכות הדיוק שלו, יעזור למטופלים במקרים שבהם טיפול תרופתי אינו יעיל. "הטכנולוגיות האלה מאפשרות לנו להתמקד באזורי המוח שבהם אנחנו רוצים לטפל בצורה מדויקת הרבה יותר מאשר תרופות", אומר מרק ג'ורג' (George), פסיכיאטר וחוקר מהאוניברסיטה הרפואית של קרוליינה הדרומית והעורך הראשי של כתב העת Brain Stimulation. "כשאנחנו משתמשים בתרופות, אנחנו שולחים שליחים כימיים כדי לשנות את הקישוריות", אומר פליפה פרני (Fregni), נוירולוג שמנהל את מעבדת הנוירו-מודולציה בבית הספר לרפואה של הרווארד. "וכאן זה אותו דבר, אלא שאנחנו משתמשים בשליחים חשמליים". אך מלבד כמה שימושים מוכרים היטב, כמו טיפול בדיכאון, יש עוד לנו עוד הרבה לגלות על כוחותיו הטיפוליים של החשמל. הפוטנציאל כבר ברור, וכעת, אומר פרני, "צריך ללמוד איך להשתמש בו".

הרכבת הזו עדיין מחכה בתחנה

מדענים מתנסים עם החשמל כסוכן רפואי כבר מאות שנים. רופא חצר באימפריה הרומית טיפל במיגרנות על-ידי הצמדת דג טורפדו חשמלי למצחם של מטופליו בשנת 47 לספירה, ובסוף המאה ה-18 כבר פותחו מכשירים חשמליים בניסיון לרפא מגוון של מחלות, החל משיתוק וכאב שיניים וכלה במלנכוליה והיסטריה. הניסיונות הללו לא הניבו התקדמות של ממש עד שנות ה-30 של המאה ה-20, אז נוירולוגים ופסיכיאטרים פיתחו את הטיפול בנזעי חשמל – המוכר כ"שוק חשמלי", או ECT – במטרה לסייע במקרים קשים של הפרעות מצב רוח. ה-ECT שולח מכה רבת-עוצמה ומטלטלת של זרם חילופין לקורטקס הפרה-פרונטלי של המוח, ואף על פי שהטיפול נחשב שנוי במחלוקת בגלל תופעות הלוואי החריפות שהוא עלול לייצר, כמו אובדן זיכרון וליקויים קוגניטיביים אחרים, רובם המכריע של המומחים מכירים ביעילותו, והוא עדיין משמש לטיפול במקרים של דיכאון קליני.

אחות מטפלת בחייל במלחמת העולם הראשונה בעזרת שוק חשמלי, באדיבות
Otis Historical Archives National Museum of Health and Medicine

אך לאחרונה פותחו שיטות שאפשר להגדיר כגרסאות עדינות יותר של ECT. לדוגמה, גירוי מגנטי טרנס-גולגולתי, או TMS, שבו מחזיקים סליל מגנטי מעל הראש כדי לייצר זרם חשמלי באזור המוח שתחתיו. שיטת ה-TMS פותחה במקור בשנות ה-80 כדי לעזור במיפוי תפקודי נוירונים, אבל כבר בעשור שלאחר מכן החלו חוקרים לשים לב שהיא מגבירה את היצירתיות, היכולת המתמטית ומיומנויות קוגניטיביות נוספות. הם החלו גם לחקור את יכולתה לשפר את מצב הרוח בעזרת ניסויים קליניים, וב-2008 אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי את השימוש ב-TMS לטיפול בדיכאון קליני. השיטה הזאת מתבססת על גירוי הקורטקס הפרה-פרונטלי, שאינו פעיל די הצורך אצל אנשים הסובלים מדיכאון. "אנחנו חושבים שהוא מחזיר את רשת המוח כולה למצב מאוזן ונכון יותר", אומרת קולין לוּ (Loo), חוקרת ופסיכיאטרית קלינית ממכון Black Dog באוסטרליה, שחוקרת את יישומיו של הטיפול בכל הנוגע להפרעות מצב רוח.

מחקרים שנערכו לאחר מכן הראו ששיטת ה-TMS עשויה גם לשכך מיגרנות, פוסט-טראומה, אפילפסיה ובעיות נוספות. אך היא אינה מושלמת: רק בקרב שליש מהמטופלים הסובלים מדיכאון כבד יש רמיסיה אחרי טיפול ב-TMS, ורק חצי מהמטופלים מפיקים ממנה תועלת כלשהי. יתר על כן, לרוב הפסיכיאטרים אין אפשרות להשתמש במכונות ה-TMS היקרות, לכן המטופלים נאלצים לנסוע למקומות מיוחדים כדי לקבל את הטיפול. מכיוון שברוב המקרים הביטוח לא מכסה זאת, העלויות עשויות להגיע ל-10,000 דולר ומעלה. מסיבות אלה הטכנולוגיה הזאת לא נמצאת בשימוש נרחב.

יכול להיות שחלק מחסרונותיה של TMS יתוקנו על-ידי tDCS, שחקנית חדשה יחסית בתחום. הטיפול ב-tDCS מתבצע בעזרת מכשיר נייד קטן שעולה רק כמה מאות דולרים, ואפשר לחשוב עליה כעל אחותה הקטנה של TMS – היא צעירה ממנה בערך בעשור ומשתמשת בזרם ישר חלש, השקול לעוצמתה של סוללת תשעה וולט, ולכן השפעתה עדינה הרבה יותר. במקום להכריח את תאי העצב לפעול, tDCS רק מעוררת את פוטנציאל הפעולה שלהם. "אפשר לומר שאנחנו מעודדים אותם", אומר רוי המילטון (Hamilton), נוירולוג מאוניברסיטת פנסילבניה שחוקר את השפעותיהן של שתי השיטות על התאוששות משבץ.

באופן כללי, חוקרים עדיין לא אימצו את שיטת ה-CES ומזהירים שהיא לא נבדקה בצורה קפדנית כמו שיטות אחרות. והעובדה שהמשתמשים עלולים להצמיד את האלקטרודות בצורה לא נכונה לראשם או לשחק עם הזרם, מקשה על הערכתה בהקשרים לא קליניים

כמו לגבי TMS, היישום המבטיח ביותר והנחקר ביותר עד כה של tDCS הוא לטיפול בדיכאון, בין השאר כי החוקרים יודעים לאן פחות או יותר עליהם לכוון את הגירוי. ובזכות אופן השימוש האחיד והמוסדר בשיטה, נתונים רבים הולכים ומצטברים. נראה ש-tDCS עוזרת בערך לחצי מהאנשים שסובלים מדיכאון קליני ולא נחלו הצלחה בטיפול תרופתי. ניסויים נוספים – מאות מהם – נערכים כיום במטרה לבחון את יעילות השיטה בטיפול בבעיות אחרות, אולם הם עקביים פחות וקטנים יותר בהיקפם. לדוגמה, יותר מתריסר מחקרים, ובהם מחקר הסכיזופרניה של קלארק, מנסים כעת לשחזר מחקר צרפתי מבטיח מ-2012, שבו הצליח השימוש ב-tDCS להפחית את הזיות השמיעה של 30 אנשים הסובלים מסכיזופרניה בכ-30 אחוז.

למרות מעמדה הניסיוני של שיטת ה-tDCS, היא מעוררת התלהבות רבה, וייתכן כי נגישותה הקלינית תלך ותעלה בעתיד: שתי חברות שעורכות כעת ניסויים קליניים מקוות שמנהל המזון והתרופות האמריקאי יאשר להפיץ מכשירי tDCS רפואיים בשנה הקרובה. נוסף על tDCS ו-TMS, שיטה נוספת שנקראת "אלקטרותרפיה באמצעות גירוי גולגולתי" (Cranial Electrotherapy Stimulation, או CES), צוברת פופולריות בהדרגה. במהלך הטיפול ב-CES, שיטה שכונתה במקור "אלקטרו-שינה" ופותחה בשנות ה-50 לטיפול באינסומניה, מוצמדות אלקטרודות לרקותיו של המטופל, ודרכן משוגרים פולסים של זרם חילופין בשבריר מהעוצמה של ECT. כמה מכשירי CES אושרו על-ידי מנהל המזון והתרופות בשנות ה-80 וה-90 לטיפול באינסומניה, בדיכאון, בחרדה ובכאב. שיטת הטיפול הזו זכתה לתנופה בשנה שעברה כשמנהל המזון והתרופות הסיר את הדרישה לרגולציה קפדנית יותר, וכיום אלה מכשירי הגירוי המוחי החשמלי היחידים שנמכרים ישירות לצרכן.

צ'רלס פישר הוא נשיא החברה שמייצרת את "הסטימולטור של פישר וואלאס" (Fisher Wallace Stimulator), אחד ממכשירי ה-CES הבודדים שקיימים כיום בשוק, והוא מספר שרופאים המשתמשים במכשיר שלו מדווחים על שיעורי הצלחה של כ-75 אחוז. אבל המחקרים שבוחנים את השימוש במכשיר מצומצמים. מחקר שנערך לאחרונה – אשר מומן על-ידי החברה של פישר ונערך על-ידי פסיכיאטרים מהמרכז הרפואי "הר סיני בית ישראל" בניו יורק – סיפק תוצאות מבטיחות לגבי יכולתו של המכשיר לטפל בהפרעה דו-קוטבית, אך כלל רק 16 נבדקים. איגור גלינקר (Galynker), המפקח הראשי על המחקר, אומר שקשה לנתח תוצאות ממספר קטן כל כך של נבדקים, אבל הוא מאמין שהמכשיר יעיל ומשתמש בו כרגע במרפאתו. "התרשמותי הקלינית היא שיש תת-קבוצה של אנשים שהמכשיר בהחלט עוזר להם", אומר גלינקר.

אבל באופן כללי, חוקרים עדיין לא אימצו את שיטת ה-CES ומזהירים שהיא לא נבדקה בצורה קפדנית כמו שיטות אחרות. והעובדה שהמשתמשים עלולים להצמיד את האלקטרודות בצורה לא נכונה לראשם או לשחק עם הזרם, מקשה על הערכתה בהקשרים לא קליניים. "אני בטוח שזה עובד, אבל צריך לזהות את הפרמטרים האופטימליים", אומר פרני. כדי להבין איך להשתמש בצורה הטובה ביותר בשיטות ניסיוניות של גירוי מוחי חשמלי נדרשת חקירה נוספת, בין היתר כי מעורבים כאן אינספור משתנים. "יש מאות, אלפי, ואף מיליוני דרכים ליישם כל אחת מהשיטות", אומר קלארק. גודלן ומיקומן של האלקטרודות, האמפליטודה והמֶשֶׁך של הזרם, וכמובן השילובים בין טכניקות הגירוי השונות – כל המשתנים האלה הם קרקע פורייה לניסויים, הוא אומר. "כאילו שכל אחת היא תרופה מסוג מעט שונה, וכל תרופה היא ייחודית". הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להמשיך לחקור, הוא מוסיף. "ולא לפסול אף שיטה עד שאנחנו בטוחים שהיא לא עובדת".

Reprinted from Psychology Today. ©2014 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Media Services, Inc.