שותפים לרצח

מה גורם לאנשים רגילים לשתף פעולה עם פשעים מזעזעים? היכולת של רוצחים לזהות ולאמן שותפים לפשע היא נדבך מרתק של המוח הפלילי
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

קרלה הומולקה הייתה נערה מוצלחת מכל הבחינות. תלמידת תיכון בת 17, עם שיער בלונדיני שופע, עיניים כחולות בורקות, חיוך מפתה ושורת מחזרים הנלחמים על תשומת לבה. אבל קרלה לא פנטזה על הגברים הטיפוסיים של סנט קתרינס, עיר הולדתה המפוהקת בדרום אונטריו. היא רצתה גבר שיכניס התרגשות לחייה. לילה אחד ב-1987 נכנס פול ברנרדו למסעדת הווארד ג'ונסון שבה סעדה קרלה עם חברה. עיניה נפערו. הבחור הגבוה, הנאה והמרשים ניגש לשולחנן והציג את עצמו בחיוך שובב. לא רק שהוא היה מקסים ומושך, אלא שהוא הודיע לקרלה שהוא מתלמד בחברה יוקרתית לניהול חשבונות. היא זינקה על ההזדמנות והזמינה אותו להצטרף אליהן.

פול, אז בן 23, אהב את הפלרטטנות של קרלה, את המבטים שהגניבה אליו. והדבר החשוב ביותר? היא נראתה צייתנית ונכונה לרצות. בזמן שדיברו הוא ניסה להבין כיצד לפתות אותה בהצלחה. היא התמסרה במהירות מפתיעה. תוך שעתיים הם כבר היו במיטה. הם התחילו להיפגש באופן קבוע. מבחינת קרלה, פול היה הגבר שהיא חיכתה לו, הגבר שיגשים את הפנטזיות הרומנטיות שלה. ואף על פי שהיו לפול חברות נוספות, קרלה לא חשדה בדבר, כי נראה שהוא מעריץ אותה. היא למדה במהירות שיש לו תשוקות מיניות בלתי רגילות, ולא היססה לספקן. היא הגישה לו אזיקים, כתבה הערות מפורטות והזמינה אותו לבחור אילו "מעשים חולניים וסוטים" היא תעשה.

בתחילה פול היה מרוצה. נערות אחרות נכנעו לתשוקותיו בהסתייגות, אבל קרלה קיבלה אותן בשמחה. אף על פי כן התחיל העניין שלו בה לדעוך במהרה, והיא נבהלה. היא הייתה מאוהבת בסטטוס שהקנה לה בעיני אחרים הגבר המושך והמצליח הזה. היא השוויצה בו בפני חברים ובני משפחה, שמצדם כינו את הזוג "קן וברבי." בייאושה לשמר את הקשר, שינתה קרלה את התסרוקת וסגנון הלבוש שלה לפי רצונו של פול והמשיכה להיענות לדרישותיו המיניות. התסבוכת הזו קיבלה חותם של קביעות כשבני הזוג התארסו שנתיים לאחר שהכירו.

יותר מחמישית מהרוצחים הסדרתיים פועלים בצוותים, לרוב של שניים. אחד מהם תמיד יהיה הדמות הדומיננטית שמנצל אדם הסובל מחוסר ביטחון עמוק

ובזמן שקרלה תכננה חתונה מפוארת, המשיך פול להעמיד את מחויבותה במבחן. הוא הציע שהם ישלבו נערה בחיי המין שלהם. בתחילה קרלה סירבה, אך אז פול החל שוב להתרחק והיא נלחצה ונכנעה לרצונו. קרלה החליטה שאם סקס עם נערה הוא הדבר שישאיר את פול בחייה, היא תסכים לזה. גם אם הנערה שפול חשק בה היא תמי, אחותה בת ה-15 של קרלה. פול התלהב מהמחשבה על בעילת בתולה; הוא שם עין על תמי במשך חודשים, ונהג להביט בה ישנה. פול הודיע לקרלה שלחג המולד הוא רוצה במתנה את הבתולין של תמי, וקרלה הסכימה "לתת" לו אותם.

בערב חג המולד שמה קרלה סם הרגעה במשקה של תמי ואז השתמשה בהלוטן, חומר הרדמה שגנבה מהמרפאה הווטרינרית שבה עבדה, כדי למנוע מתמי להתעורר. במרתף ביתה הסריטו את עצמם בני הזוג כשפול אונס את תמי וקרלה חודרת אליה באצבעות. ואז התרחשה תפנית בעלילה כשתמי הקיאה, נחנקה ומתה. קרלה ופול הנסערים הלבישו אותה מחדש לפני שהתקשרו לשירותי החירום. לאחר שרקחו סיפור שתמי השתכרה באירוע משפחתי והתעלפה, הם המתינו בנשימה עצורה לשמוע את תוצאות הנתיחה שלאחר המוות. הרופא לא בחן את הגופה של תמי בקפידה מספקת ולכן לא גילה מה באמת קרה. לאחר שהוסרו מהם החשדות הם המשיכו בחתונתם כמתוכנן, אף שהוריה האבלים של קרלה רצו לדחות אותה. לא רק שזוג הפושעים לא התאבל, אלא שתוך זמן קצר התחילה קרלה להתלבש בבגדיה של תמי כדי שפול יוכל לשחזר את האונס.

הדחפים האלימים והסדיסטיים של פול רק התגברו לאחר מותה של תמי. חצי שנה לאחר מכן הוא חטף את לסלי מהאפי בת ה-14, ויחד עם קרלה אנס ורצח אותה וביתר את גופתה במרתף ביתם. עשרה חודשים לאחר מכן עזרה לו קרלה באופן פעיל לחטוף נערה נוספת, קריסטן פרנץ' בת ה-15, שגם אותה הם אנסו ורצחו. מבחינת פול, אלה היו רק הזוועות האחרונות בשורה ארוכה של פשעים שהוא כבר ביצע כאנס סדרתי; לפני שפגש את קרלה הוא תקף מינית לפחות 14 נשים אחרות. כשפול החריף את התקפותיו ועבר ממישושים לאונס – בעיקר של נערות מתבגרות מאזור סקרבורו, אונטריו – הוא נודע לציבור ולמשטרה בשם "האנס מסקרבורו."

לאחר שחלקים מגופתה של לסלי מהאפי נמצאו בתוך גוש בטון באגם סמוך, ולאחר שגופתה של קריסטן פרנץ' נמצאה זרוקה בתעלה, שיערו הרשויות שהרוצח של שתי הבנות הוא האנס מסקרבורו. חוקרים המתמחים בסדיזם מיני החליטו לפנות לציבור בטלוויזיה בגלל שידעו שרוצחים מסוג זה חיים לעתים קרובות עם נשים או חברות שיוכלו לזהות את תכונות האישיות שיתוארו בשידור ולהזעיק את הרשויות. אך הם לא חזו שבת הזוג של הרוצח המסוים הזה משתתפת בפשעים בעצמה. פול וקרלה צפו בשידור יחד. פול זלזל בהודעה כי האמין שהתיאור אינו מדויק ושהוא יישאר חופשי. קרלה חלקה עליו; היא הרגישה שהרשויות הולכות ומתקרבות אליהם.

זוג מהגיהינום

לעתים קשה להבין כיצד אדם רגיל לכאורה כמו קרלה משתתף בביצוע פשעים נתעבים. לפעמים שותף לדבר עברה פשוט נמצא במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. אך לפעמים הוא הופך ברצון לאחד מחצאיו של צמד רצחני. יותר מחמישית מהרוצחים הסדרתיים פועלים בצוותים, לרוב של שניים. אחד מהם תמיד יהיה הדמות הדומיננטית שמחפשת אדם בעל חוסר ביטחון עמוק ומנסה לנצל נעורים, נזקקות, אי-יציבות נפשית או אינטליגנציה נמוכה, אומר אריק ו' היקי (Hickey), פסיכולוג פורנזי ומחבר הספר Serial Murderers and Their Victims. הוא ניתח יותר מ-500 צוותים של רוצחים סדרתיים וגילה שאחד מבני הזוג תמיד שולט באחר.

מערכות היחסים של הצמדים הרצחניים מתאפיינות בתלות הדדית חזקה שבה כל אחד מהצדדים זקוק למשהו מהותי מן האחר, מסביר אל קרלייל (Carlisle), פסיכולוג בבית סוהר לשעבר ומחבר הספר I'm Not Guilty: The Case of Ted Bundy. "האדם הדומיננטי זקוק לנאמנותו המוחלטת של השני כדי להעניק תוקף לעצמו," אומר קרלייל. חסידו הכנוע זקוק לעוצמה ולסמכות של האדם הדומיננטי, אז הוא מנסה להפוך לצלו ולחקות את אמונותיו ועקרונותיו המוסריים. כל אחד מהם מקבל הצדקה מן האחר."

גרג מקרארי (McCrary), קרימינולוג התנהגותי וסוכן FBI לשעבר שעבד על החקירה של ברנרדו והומולקה, אומר שלאנשים כמו ברנרדו יש לעתים קרובות יכולת לזהות שותפים פוטנציאליים. "זה דומה לתופעה שבה אנשים נורמליים נפגשים ומחליטים שהם הולכים להסתדר מצוין," אומר מקרארי, "אבל אצל הזוגות האלה מתרחשת תפנית אפלה בעלילה. הם מתבייתים זה על זה וחשים בריגוש של נפש תאומה. זה מחשמל." ברגע שאדם כזה מתביית על שותף אפשרי, הצעד הבא הוא בדרך כלל לבחון אותו. "זה תהליך של חקירה," מסביר מקרארי. "הרוצחים האלה הם כמו דייגים שמחכים לראות מי יחלוף על פניהם וינגוס בפיתיון. אם האדם האחר לא מגיב טוב, אפשר להתייחס לתקרית כאל בדיחה. כשהם מוצאים מישהו שמגיב כפי שהם מקווים, הם חושבים לעצמם, 'הוא יוכל לעשות את זה איתי.' אולי הם יאמרו לו: 'מה היית חושב עלי אם הייתי אנס?' ואם אין לו בעיה עם זה, הם יכולים לעבור לשלב הבא."

קרלה הייתה הבחורה הראשונה ששיתפה פעולה עם הסטיות של פול בנכונות רבה כל כך. חלק מהבחורות שאיתן יצא לפני כן חשו בסכנה וסיימו את הקשר במהירות. אבל קרלה לא התלוננה

בסופו של דבר הרוצח הדומיננטי רוצה שליטה פסיכולוגית מלאה, ובמקרה של סדיסט מיני, גם שליטה פיזית מלאה. כשדומיננטיות זו מושגת, היא יכולה להטות מבעוד מועד כל עימות מוסרי אפשרי לטובת הצד הדומיננטי. החשיבות הרגשית שנוצקת בשותפות חזקה יותר מאשר קוד מוסרי אישי שעשוי למנוע מהשותף לבצע פשע. אלה הם משחקי השליטה הקטלניים ששיחק פול עם קרלה. יכולתו לזהות בקרלה במהירות את התכונות שהוא מחפש – בחורה צעירה המתעניינת בו מאוד ונכונה לשתף פעולה עם סטיותיו המיניות – אפשרה לו להינעל על שותפה פוטנציאלית. ברגע שהם התחילו לצאת היא נעשתה נואשת לזכות בתשומת לבו ולהגשים את הפנטזיות הרומנטיות שלה עצמה, וזה אפשר לו לנתב אותה למעשים דוחים אף יותר.

קרלה הייתה הבחורה הראשונה ששיתפה פעולה עם הסטיות של פול בנכונות רבה כל כך. חלק מהבחורות שאיתן יצא לפני כן חשו בסכנה וסיימו את הקשר במהירות. אבל קרלה לא התלוננה. האובססיות המיניות המעוותות שלו ויכולתו לתמרן את קרלה ולשלוט בה, מוטטו אט אט את עמוד השדרה המוסרי שלה. כשקרלה הסכימה למעשים מיניים משפילים, כשצייתה לכל פקודה, היא העבירה לידיו את השליטה על כל היבט בחייה. בגלל התלות שלה בפול, בגלל רצונה העז לשמור עליו, היא נעשתה חשילה אף יותר. גם לאחר שארגנה את האונס של אחותה, שהסתיים במוות, נותרה קרלה נאמנה. אף אחד לעולם לא היה חושד שקרלה תתנהג כך. אף אחד מלבד פול. מרגע שהכירו, הוא חש באור הירוק הפנימי שלה. משם נדרשה רק סדרת צעדים כדי להפוך נערה ממוצעת לפושעת מסוכנת.

צעדים קטנים

ב-2002 פרסמו רוברט הייזלווד (Hazelwood), סוכן FBI לשעבר, וג'נט וורן (Warren), חוקרת של רפואה פסיכיאטרית קלינית, מחקר שמספק תובנות על התפתחותם של צוותי הרוצחים. הם ראיינו 20 נשים וחברות ("שותפות צייתניות") של אנסים סדיסטיים, שארבע מתוכן צפו בפשע או השתתפו בו. למרות שהמדגם נחשב קטן, המחקר שלהם – אשר פורסם ב-Journal of Family Violence – הפך לכלי בסיסי בהבנת חוויית ההטמעה של השותף. רוב הנבדקות שלהם היו נשים ממעמד הביניים בעלות רקע של התעללות פיזית או מינית במשפחה, שבני זוגם חוללו בהן שינוי בעזרת כמה צעדים. ראשית, הגברים זיהו שמדובר באדם פגיע. לאחר מכן הם פיתו אותן במתנות ושבחים, ובה בעת בודדו אותן ושָׁחֲקוּ את הגבולות האישיים והנורמות המיניות שלהן. חלקם גם השתמשו בתהליך נפוץ בקרב מתעללים: הם ערבבו אכזריות ועונש עם חום וחיבה. הם סיפקו את צרכיהן של הנשים לפני שהכאיבו להן.

המוטיבציות של הנשים להשתתף ברצח הן מורכבות, אך לרוב נעות בין אהבה לבין פחד על חייהן וחיי ילדיהן. חלקן אימצו לעצמן מנגנונים של הרחקה, כגון דיסוציאציה או פשוט הרחקת המבט בעת המעשה האלים

הפגנת ה"אהבה" הראשונית של המגייס היא תכסיס לרכישת מידע שאפשר לנצל. לאחר מכן ביצעו הגברים מעשה מיני שהנשים מעולם לא חוו לפני כן. בזכות הדינמיקה הצייתנית שנוצרה הם הוסיפו עוד ועוד מעשים מיניים כאלה עד שהסטייה הפכה לשגרה. הם הגבירו את התלות של בנות הזוג בהם והגבילו את הקשר שלהן עם העולם החיצוני. נשים אלה היו שבריריות מלכתחילה, וכעת הפכו הגברים בשבילן למקור בלעדי של ערך עצמי, חברה וכיוון בחיים. "לרובן היו הפרעת אישיות תלותית וביטחון עצמי נמוך," אומר הייזלווד. "אלה שדיברתי איתן העידו על סלידה מהגבר, אך גם על אימה וכניעות מוחלטות."

המוטיבציות של הנשים להשתתף ברצח הן מורכבות, אך לרוב נעות בין אהבה לבין פחד על חייהן וחיי ילדיהן. חלקן אימצו לעצמן מנגנונים של הרחקה, כגון דיסוציאציה או פשוט הרחקת המבט בעת המעשה האלים. באופן כללי, היה עליהן להסכים לדבר שהן תיעבו באופן מהותי, כמו פגיעה באדם אחר או רצח, כדי להשיג דבר שהן זקוקות או משתוקקות לו – הביטחון, הסטטוס החברתי והאהבה שהעניק להן הגבר, ושבהם היו תלויות. פול ברנרדו פעל לפי דפוס זה עם כל הנערות שאיתן יצא, כולל קרלה הומולקה. בתחילה הוא היה קשוב, אדיב ואכפתי. הוא ידע איך לדבר עם הורים. רק כשחשב שהוא שולט בבחורה הוא היה פונה להתעללות מילולית ופיזית. נערות אחרות נבהלו וחתכו את הקשר, אבל קרלה הגיבה בצייתנות מוחלטת. ברנרדו הפחית את ערכה העצמי ואף פגע בה פיזית, והיא איבדה את הביטחון ונעשתה יותר ויותר תלותית. היא קיוותה שה"נסיך" שלה יחזור להיות הגבר האוהב שהיה בהתחלה.

נדיר מאוד שהאישה היא הדומיננטית בצמדי רוצחים הכוללים גבר ואישה, אך זה לא בלתי אפשרי. ב-2013 בפנסילבניה הציעה מירנדה ברבור, 19, לבעלה הטרי אליט שיירצחו מישהו יחד. היא הבטיחה לו שהיא כבר רצחה בעבר ולא נתפסה. בני הזוג, שנישאו רק שלושה שבועות קודם לכן, השתמשו במודעת "קרייגסליסט" כדי לפגוש את טרוי לה פררה בן ה-42 ולפתותו בהצעה למפגש מיני. לפי הוראותיה של מירנדה התחבא אליט מתחת לשמיכה במושב האחורי של ה-SUV שלהם בזמן שמירנדה נהגה לקניון כדי לאסוף את הקורבן. ברגע שטרוי התיישב, אליט כרך חבל סביב צווארו ומירנדה דקרה אותו. לאחר מכן הם השליכו את הגופה, ניקו את כלי הרכב והלכו למועדון חשפנות כדי לחגוג את יום הולדתו ה-22 של אליט. כשהם נתפסו המציאה מירנדה סיפור על הגנה עצמית. אליט, השותף החלש, הודה באשמתם.

לחטוף נפש שברירית

אדם דומיננטי לא תמיד זקוק לקשר רומנטי כדי לשכנע אדם חלש יותר להשתתף ברצח. במקרה של ג'ון אלן מוחמד ולי בויד מאלבו, שבמהלך שלושה שבועות ב-2002 ירו אקראית ב-13 אנשים באזור וושינגטון די.סי. (שמתוכם מתו עשרה), מערכת היחסים הייתה דומה לזו של אבא ובן – השותף הצעיר היה זקוק נואשות לאהבה אבהית. מאלבו, 17, סבל כילד מהתעללות והזנחה. הוא לא ידע שאפשר אחרת עד שראה איך ג'ון אלן מוחמד, 42, מתייחס לבנו. כשמוחמד הגיש משקאות לילדים המשחקים עם בנו בלי שאף אחד ביקש זאת ממנו, מאלבו קיבל טעימה מהדבר שהוא רצה כל כך: תשומת לב ואהבה. מוחמד טיפח קשר רגשי עם מאלבו, חילק לו שבחים ותמך בו; בסופו של דבר היה הנער מוכן לעשות הכול בשביל דמות האב הזאת.

אנתוני מיולי (Meoli), פסיכולוג פורנזי ומחבר הספר The Diary of the D.C. Sniper מסביר שמאלבו "ראה בהם רב-אמן ושולייתו. אם הוא היה בוחר שלא לציית, אהבתו של ג'ון הייתה מתנדפת, בדיוק כמו זו של אביו ואמו שזנחו אותו פעמים רבות בעבר. כדי להבטיח שמוחמד תמיד יהיה שם בשבילו כדמות אב, הוא ציית לכל מילה שלו, גם כשזה הזיק לו."  מאלבו עצמו הודה בכך בדיעבד כששאלו אותו כיצד הצליח מוחמד לטעת בו תחושת נאמנות חזקה כל כך. "הוא לא ממש היה צריך להחדיר אותה," אמר מאלבו למיולי במהלך ריאיון. "ב-15 השנים האחרונות היה בי חור שההורים שלי יצרו, וניסיתי למלא אותו. [מוחמד] היה צריך רק לתמוך בי, לא להבריז, להיות עקבי. הוא היה רע, הוא היה נורא, אבל הוא היה שם." 

גם חברויות של בני אותו גיל עלולות להוליד צמדים רצחניים. ב-2009 הלכו כריסטופר גריבל, 20, סטיבן ספיידר, 17, ושני חברים נוספים לביתה של קימברלי קייטס בניו המפשיר. ספיידר רצח אותה עם מצ'טה בזמן שגריבל דקר את ג'יימי, בתה בת ה-11. שני הנערים הנוספים עמדו בצד והביטו במתרחש בחלחלה. ג'יימי העמידה פני מתה וכך הצליחה לשרוד ולהזעיק עזרה. כל ארבעת הבנים נאסרו ביום שלמחרתגריבל הודה בפני המשטרה שהוא חשב שזאת הייתה חוויה "מגניבה." החרטה היחידה שלו, הוא אמר, היא שהילדה שרדה. הוא נראה עליז כשהוביל את החוקרים למקום שהוא וספיידר קברו בו את כלי הנשק.

קנט קיהל (Kiehl), נוירופסיכולוג ומחבר הספר The Psychopath Whisperer: The Science of Those Without Conscience, שוחח עם גריבל כדי לעזור לעורך דינו להבין למה ילד שקט וצנוע מבצע מעשה נתעב כזה. קיהל גילה שגריבל, אשר חונך בביתו, חי חיים מבודדים בבית מורמוני אדוק. הוא הבין שחסרים לו כישורים חברתיים ושמנת המשכל שלו נמוכה. "זה היה כמו לדבר עם ילד בן עשר," אומר קיהל. "היה חסר לו ניסיון חברתי, כאילו שהוא חי בתוך בועה." סביר למדי שספיידר, נער עם היסטוריה של מעשים פליליים מופרעים, שתל רעיונות במוחו של גריבל הנוח להשפעה. "התחושה הקלינית שלי," אומר קיהל, "היא שלילד הזה פשוט יש נפש שברירית. אדם כזה אפשר לשכנע לעשות כל דבר."

ומה לגבי קרלה? בניגוד ללי בויד מאלבו וכריסטופר גריבל, קרלה הומולקה לא הייתה שברירית. היא גדלה בבית יציב עם הורים אוהבים. היו לה לא מעט ויכוחים עם אביה, אבל היא מעולם לא עברה התעללות פיזית או רגשית. כל מי שהכיר אותה אמר שהיא אדם אינטליגנטי. "אין ספק שלא הייתה לה בעיה של ביטחון עצמי," אומר מקרארי. אז איך ידע פול ברנרדו שיהיה קל כל כך לפתות אותה?

ללא פול, ייתכן שקרלה הייתה ממשיכה בחייה כאדם חסר רגישות ולעולם לא רוצחת אף אחד. אבל התלות שלה בו, הנרקיסיזם האנוכי וחוסר הבגרות שלה, אפשרו לפול לתמרן אותה בקלות

פער הגילים עזר: היא האמינה שפול טוב יותר מנערים בני גילה. אבל הרדאר של פול התביית על משהו מהותי יותר. למען האמת, תדמית הילדה הטובה של קרלה אף פעם לא הייתה מושלמת. גם לפני שהיא פגשה את פול היא אהבה "לדבר מלוכלך." היא התייחסה בבריונות לאנשים שנראו מוזר. פעם אחת היא זרקה את אוגר המחמד של אחת מחברותיה מחלון הקומה השנייה עם מצנח מאולתר, והתייחסה לכל התקרית בביטול לאחר שהחיה מתה בנפילה. היא השתוקקה לריגושים, הפרה כללים ולא הפגינה חמלה כלפי האחרים. ללא פול, ייתכן שקרלה הייתה ממשיכה בחייה כאדם חסר רגישות ולעולם לא רוצחת אף אחד. אבל התלות שלה בו, הנרקיסיזם האנוכי וחוסר הבגרות שלה, אפשרו לפול לתמרן אותה בקלות לפי רצונו.

אך בסופו של דבר קרלה מיהרה להציל את עצמה. אותן תכונות שמושכות את השותף הדומיננטי לשותף החלש עלולות לסכן את המפעל כולו. "זה מעיד על חוסר הביטחון העצמי שלהם," אומר אריק היקי על דפוס החשיבה של השותפים. "הם נואשים כל כך להיות שייכים, וכשהעניינים קורסים הם מבינים שניצלו אותם, שלא באמת הייתה כאן מערכת יחסים, ומתחילים להתרחק. לו היו מאמינים שלאדם האחר אכפת מהם, הם לא היו ממהרים להגן על עצמם, אבל כשהם מכירים במציאות תחושת הנאמנות פוחתת." זה מה שקרה לקרלה. בינואר 1993 היכה אותה פול בצורה קשה כל כך עד שהיא נאלצה ללכת לחדר מיון. המשטרה האשימה את פול בתקיפה, וקרלה חיפשה מפלט אצל משפחתה. בפברואר נמצאה התאמה בין שלוש דגימות דנ"א מערכות אונס של קורבנות סקרבורו לבין הדנ"א של פול. כשהמשטרה באה לחקור את קרלה על מקרי האונס, הנאמנות שלה לפול התפוגגה.

קרלה שכרה עורך דין ותוך זמן קצר נפגשה עם בלשים מכוח המשימה ותיארה בפניהם את קורותיה. היא הביטה בהם מבעד לפוני ארוך והציגה את עצמה כנערה אומללה שפחדה לעזוב את בעלה המכה האכזרי. היא לא הזכירה את תמי, אך תיארה את התקיפות והרציחות של מהאפי ופרנץ'. היא השתתפה בהן בעל כורחה, היא אמרה, וניסתה לנחם את הנערות ברגעיהן האחרונים. בקול רך שכנעה קרלה את חוקריה שהיא הייתה לכודה, שהאהבה נשאה אותה אל עולמו האלים של פול. "הוא התייחס אלי כמו לנסיכה," היא אמרה להם. "בבקשה תבינו, אהבתי אותו אז. הוא אף פעם לא שעמם אותי כמו אחרים." ועכשיו, היא אמרה, היא רוצה שיירקב בכלא.

ברנרדו נעצר והואשם ב-42 עבירות פליליות. מכיוון שקרלה שיתפה פעולה והודתה בהריגה, היא נשפטה לשתי תקופות מאסר בנות 12 שנים שעליה לרצות בו-זמנית. רק כשקלטות הווידאו של בני הזוג התגלו מאוחר יותר הבינו החוקרים שקרלה שיקרה. היה ברור שהיא לא מנחמת את הקורבנות אלא משתתפת באופן פעיל בתקיפות של בעלה, וכשהגופה של תמי הוצאה מקברה התגלה הסיבה האמיתית למותה. אבל העונש כבר ניתן. אף על פי שהוא נתפס בסופו של דבר, שלוש בנות נרצחו כי האינסטינקטים שלו זיהו שותפה לרצח. ברנרדו מרצה כיום מאסר עולם.

קתרין רמסלנד היא פסיכולוגית פורנזית מאוניברסיטת דה-סיילס. היא חיברה 50 ספרים, בהם The Mind of a Murderer ו-The Human Predator.
Reprinted from Psychology Today. ©2014 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי קתרין רמסלנד, Psychology Today .

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על שותפים לרצח

03
ציונה

פסיכופטית ששיקרה בבית המשפט. לא מבינה איך לא העמידו אותה לדין על כך ששיקרה. הרי היא נשבעה לדבר אמת.
בכל אופן, היא נישאה לאחיו של עורך הדין שלה ויש להם 3 ילדים.

04
מקס צור

ומה עם השופט האידיוט שפנו אליו אחרי כן, לבחון מחדש את הנושא של עדות השקר של קרלה? שופט סופר אידיוט, ולפי כל מה שקרה שם, מערכת המשפט בקנדה שווה ל...!!!!!!!!!!