תנו למחשבה לנדוד

שליטה עצמית ודבקות במטרה הן מילות הקסם בחינוך היום. אבל חלומות בהקיץ מאפשרים לנו לשאוף גבוה, להיות יצרניים ואף למצוא משמעות בחיינו
X זמן קריאה משוער: 17 דקות

"מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" שאלה אותי הפסיכולוגית כשהייתי ילד, ואני עניתי בלי לחשוב פעמיים: "יש לי חלום שחוזר על עצמו – להיות פסיכולוג ולהרצות המון." במקום להכניס אותי לסבב המרצים, אמרה הפסיכולוגית להוריי שאני סובל משיגעון גדלות, ונשלחתי לחינוך המיוחד.
עד גיל שלוש הייתה לי דלקת אוזניים עשרים ואחת פעמים, ובעקבות כך התפתחה אצלי הפרעה בעיבוד שמיעה, שהקשתה עליי מאד להבין דיבור בזמן אמת. הרגשתי שאני נמצא צעד או שניים מאחורי יתר הילדים בכיתה, וכתוצאה מכך נסוגתי לתוך העולם הפנימי שלי.

בשנות הששים הזהירו ספרי לימוד את המורים שתלמידים שחולמים בהקיץ עלולים לפתח פסיכוזה. גם כיום מדענים מתמקדים בנזק שבחלימה בהקיץ באופן לא פרופורציונלי

כשחזרתי הביתה ביליתי את זמני בחיבור סיפורים על מסע בזמן, רקימת עלילות לאופרות סבון והגיית סצנות מעתידי כפסיכולוג מצליח. החלומות בהקיץ האלה היו בשבילי בריחה נחוצה ביותר מהמציאות בבית הספר, שבו תלמידים אחרים הציקו לי ולמורים לא היו תקוות גדולות לגביי. אבל איש לא היה יכול לחדור אל מעמקי נפשי, שהייתה מלאה תכניות לעתיד וחלומות על עולם אחר. התלמידים והמורים, מנגד, ראו בנסיגה הנפשית שלי מבית הספר הוכחה נוספת ללקות הלמידה שלי.
חוויות הילדות המוקדמת שלי גרמו לי להכיר בכוחם של חלומות בהקיץ - היכולת להתעלות על מגבלות ההווה ולהפליג למקומות ולזמנים רחוקים בכוח המחשבה, אותו זרם ספונטני של תמונות, זיכרונות, פנטזיות ומונולוגים פנימיים שנובע מתוך נפשנו, בלא תלות בתפיסה החושית. כשהאשימו פעם את וויליאם ג'יימס, מייסדה של הפסיכולוגיה באמריקה, שדעתו מוסחת, הוא השיב בשנינות שדעתו דווקא נוכחת בהחלט בעבור מחשבותיו שלו.

ההיסטוריה, למרבה הצער, לא נטתה חסד לחלומות בהקיץ. פרויד האמין שחולמים בהקיץ הם ילדותיים ונוירוטיים. בשנות הששים הזהירו ספרי לימוד את המורים שתלמידים שחולמים בהקיץ עלולים לפתח פסיכוזה. גם כיום מדענים מתמקדים בנזק שבחלימה בהקיץ באופן לא פרופורציונלי. במחקר שנערך לא מזמן הצהירו שני פסיכולוגים חשובים כי "אדם שדעתו נודדת הוא אדם לא מאושר".
לפני למעלה מחמישים שנה קבע מחקר חלוצי של ג'רום ל. סינגר מאוניברסיטת ייל כי חלימה בהקיץ היא תופעה נפוצה והתנהגות אנושית נורמלית. סינגר מצא כי קיימת שכבה חברתית רחבה של "חולמים בהקיץ מאושרים" – אנשים שנהנים מדמיון חי ופורה; הם משתמשים בחלומות בהקיץ כדי לתכנן את עתידם. חולמים בהקיץ ממין זה פשוט "מייחסים חשיבות לחוויות הפרטיות שלהם ונהנים מהן, מוכנים לקחת סיכון ולבזבז עליהן חלק מזמנם, אך כפי הנראה גם משתמשים בהם לתכנון יעיל ולשעשוע גרידא תוך כדי פעילות שגרתית ומונוטונית או כאשר הם משתעממים," דיווח סינגר. הוא כינה זאת "חלומות בהקיץ חיוביים-בונים."

לתוכנם של החלומות בהקיץ יש חלק משמעותי אך נסתר ברווחה הנפשית שלנו. ככל שאנשים מדווחים על חלומות בהקיץ שליליים פחות, כך רמת הרגשות השליליים והדיכאון אצלם נמוכות יותר

אולם הממצאים הקלאסיים האלה זוכים פעמים רבות להתעלמות, והורים, מורים, מנהלים וחוקרים בתחום מדעי הקוגניציה נוטים לפטור חלומות בהקיץ כפעילות מנטלית חסרת תועלת. מנקודת מבט אבולוציונית, אין בהשקפה שלהם הגיון. מדוע שנבלה כמעט מחצית משעות הערות שלנו בפעילות שעלולה לפגוע בסיכויי ההישרדות שלנו, אם אין לכך מטרה? מאינסטגרם ל- Xbox, מישיבות מנהלים להרצאות באוניברסיטה, בעידן שאנו חיים בו הסביבה החיצונית תובעת את תשומת לבנו בשורה של פיתויים שמתחרים זה בזה. לעתים רחוקות יש לנו הזדמנות להרהר, לדמיין או לחלום בהקיץ. כפי שציין סינגר, "המצב האנושי הוא כזה שעלינו להכריע ללא הרף כמה תשומת לב להקדיש למחשבותינו הפנימיות וכמה למידע שאנו מקבלים מן הסביבה החברתית או הפיזית החיצונית."

אולם ייתכן שאם נשחק עם התמהיל הזה כדי שנוכל להקדיש זמן רב יותר למחשבות ספונטניות, נתקרב יותר להגשמת החלומות שאנו רוצים בהם ביותר. מסתבר שהיכולת האנושית למסע בזמן באמצעות המחשבה מעמידה לרשותנו הזדמנויות אדירות להגשמת משאלותינו ותשוקותינו העמוקות ביותר.
במהלך העשור האחרון החלו חוקרים לבחון מחדש את תופעת החלימה בהקיץ, וגילו כי יש להשתחררות מן ההווה יתרונות מפתיעים. המסקנה שהולכת ומתבהרת היא שחלומות בהקיץ – אותה פעילות שכלית שנתפסה בעבר כחוסר תשומת לב רגעי ותו לא – יכולים להביא לתוצאות שהתפיסה הרווחת במדעי הקוגניציה שייכה במשך זמן רב לתחומן של התפיסה החושית והשליטה הקוגניטיבית. מחקרים שנערכים כיום מראים כי יש מחיר גבוה לזלזול בחיינו הפנימיים: התעלמות מחלומות בהקיץ פוגעת באיכות הלמידה שלנו, ביצירתיות שלנו ובאיכות חיינו.

חלומות שונים, חיים שונים

תוכן החלומות בהקיץ שונה מאד בין אדם לאדם. בעבודתו פורצת הדרך, זיהה סינגר שלושה סוגים עיקריים של חלומות בהקיץ, שכל אחד מהם קשור לפרופיל אישיות אחר. הסוג הראשון, שליטה נמוכה בקשב, מתאפיין בהסחות דעת תכופות ובקושי להתרכז הן בסביבה החיצונית והן בחוט מחשבה מסוים לאורך זמן. אנשים בעלי פרופיל אישיות זה אינם מדווחים על חלומות בהקיץ מורכבים, ודירוג המוכוונות שלהם נמוך. הסוג השני, חלימה בהקיץ חרדתית-אשמה, מתאפיינת ברגשות בלתי נעימים כמו חרדה, רגשי אשמה, פחד מכישלון, ופנטזיות אובססיביות, עוינות ותוקפניות ביחס לזולת. חולמים בהקיץ מסוג זה הם נוירוטיים ביותר.

ולבסוף החלימה החיובית-בונה מזוהה עם פתיחות מחשבתית ומשקפת דחף לחקור רעיונות, רגשות ותחושות. פתיחות מחשבתית קשורה בסמנים רבים לבריאות נפשית, כמו אושר, רגשות חיוביים ואיכות חיים גבוהה. לתוכנם של החלומות בהקיץ יש חלק משמעותי אך נסתר ברווחה הנפשית שלנו. ככל שאנשים מדווחים על חלומות בהקיץ שליליים פחות, כך רמת הרגשות השליליים והדיכאון אצלם נמוכות יותר.

מלבד תפקידם בהפגת השימוש בעזרת מעיין בלתי נדלה של בידור עצמי, חלומות בהקיץ מספקים לנו תנאים נפלאים להגשמת הפוטנציאל הטמון בנו. במחקר שנערך לא מזמן, הפריעו החוקרים מעת לעת למשתתפים שחלמו בהקיץ, וביקשו מהם לתעד את מחשבותיהם. החוקרים גילו שחלק נכבד מהמקרים שבהם דעת המשתתפים נדדה כללו מחשבות לגבי העתיד. ויתר על כך, נבדקים שהרבו לחשוב על העתיד גילו את הרמות הגבוהות ביותר של שליטה בקשב – הם הצליחו להמשיך באותו חלום בהקיץ לאורך זמן.

צוות החוקרים, שבראשו עמד ג'ונתן סקולר מאוניברסיטת קליפורניה, סנטה ברברה, הסיק שאצל רוב האנשים קיימת "הטיית פרספקטיבה" – כאשר נותנים להם זמן להרהור פנימי, החלומות בהקיץ שלהם מכוונים לעתיד וקשורים בהשגת מטרות ארוכות טווח. נראה שמדובר בהטיה אוניברסאלית; היא נצפתה בתרבויות שונות, כולל אירופה, ארצות הברית, סין ויפן. בנוסף לכך, החוקרים סבורים שהטיית הפרספקטיבה משמשת ל"תכנון אוטוביוגרפי" – קביעת מטרות הנוגעות לנו אישית והתכוננות אליהן, והעלאת תרחישים עתידיים אפשריים, כולל התגובה הרגשית של הזולת ותגובתנו בתגובה לאירועים המדומיינים.

הממצאים מאששים את תוצאותיו של מחקר קודם, שערך הפסיכולוג אריק קלינגר, ומראה כי הן חלומות בהקיץ והן החלומות שאנו חולמים בלילה משקפים את הנושאים שמטרידים אותנו באותו רגע – בין אם מחשבות על כוונות שלא הוצאו אל הפועל (להזמין מישהו לצאת, להשלים את תהליך הקבלה לתואר שני) או תשוקות ארוכות טווח שלא באו על סיפוקן, ממאוויים מיניים וחברתיים ועד דחפים אלטרואיסטיים או נקמניים. במילים אחרות, חלומות בהקיץ משקפים את כל מה שמניע אותנו כבני אדם. כתכונה עיקרית של חלומות בהקיץ, תכנון אוטוביוגרפי מסוג זה יכול להועיל בחלל הכיתה. באחד המחקרים פיתחו פסיכולוגים תכנית בת תשעה שבועות שהתקיימה בשעות שלאחר בית הספר, ובמהלכה ניתן לתלמידים לדמיין את העתיד האקדמי שהם מעוניינים בו, ולתרגל את המיומנויות הדרושות על מנת להגשימו.

הפסיכולוג א. פול טורנס עקב אחר קבוצה של תלמידי בית ספר יסודי במשך למעלה מ-30 שנה. הוא גילה שהגורם שניבא הישגים בתחום הפרטי והציבורי בצורה המדויקת ביותר הוא עד כמה יש לילדים דימוי ברור וממוקד בעתיד של עצמם

בסוף אותה שנה דיווחו התלמידים שהשתתפו בתכנית שהם חשים קשר חזק יותר לבית הספר, מייחסים חשיבות גדולה יותר להצלחה בלימודים, ומרגישים שעומד לרשותם מספר רב יותר של דרכי פעולה להגשמת חלומותיהם. אחוזי הנוכחות של אותם תלמידים בשיעורים היו גבוהים יותר; ובנוסף, הם הצליחו למצוא איזון טוב יותר בין הציפיות החיוביות שלהם לבין תוצאות שליליות אפשריות. נרשמה גם ירידה משמעותית בבעיות התנהגות אצל הבנים. במילים אחרות, חלומות בהקיץ עזרו לתלמידים להשיג בדיוק את הדברים שמחנכים מניחים שהם מחבלים בהם.
חשיבה על עצמנו בעתיד משתלמת גם זמן רב לאחר סיום בית הספר. באחד המחקרים הארוכים והמקיפים ביותר על הישגים יצירתיים שנערכו אי פעם, עקב הפסיכולוג א. פול טורנס אחר קבוצה של תלמידי בית ספר יסודי במשך למעלה משלושים שנה. הוא אסף מגוון רחב של סימנים מבטיחים ליצירתיות והישגים אקדמיים. באופן מפתיע, הוא גילה שהגורם שניבא הישגים יצירתיים ארוכי טווח בתחום הפרטי והציבורי בצורה המדויקת ביותר – אפילו יותר מסמנים אקדמיים כמו ציונים בבית הספר או מנת משכל – הוא עד כמה יש לילדים דימוי ברור וממוקד בעתיד של עצמם.

משמעות וזהות

חלומות בהקיץ עוזרים לנו לגבש זיכרונות ולמזג רעיונות ותכניות נפרדים, וכך לשפר את תחושת הזהות והמשמעות האישית שלנו. תפקוד חברתי ורגשי תקין והיכולת לצקת משמעות בחוויותינו מבוססות על "הרהור פנימי בונה," אומרת מרי הלן אימורדינו-יאנג, פסיכולוגית מאוניברסיטת דרום קליפורניה. תחושת חמלה או השראה – והיכולת לצאת מן הרגשות האלה ליצירת משמעות אישית – כרוכות ביצירת קישורים בין חיינו החברתיים החיצוניים לבין חיינו הנפשיים הפנימיים.
באחד מן המחקרים שערכה, אימורדינו יאנג שאלה סטודנטים כיצד השפיעה עליהם סדרה של סיפורים שעסקו בסבל של אחרים. ככל שהסטודנטים עצרו להרהר לזמן ארוך יותר לפני שענו, כך היו תשובותיהם יותר מופשטות מבחינה קוגניטיבית, מורכבות וחומלות, והם קישרו יותר בין הסיפורים לבין חייהם הפרטיים.

ילד חולם בהקיץ בסטודיו של אמו בוונצואלה 1963. צילום: A.Davis

ילד חולם בהקיץ בסטודיו של אמו בוונצואלה 1963. צילום: A.Davis

אלא שהחברה המודרנית מעדיפה לעתים קרובות פעולה וערכים בעלי נראות גבוהה, על פני חמלה ורמה גבוהה של מוסריות. אנחנו מעריצים מיומנויות שקל להבחין בהן, כמו קליעה מרהיבה לסל או נגינה מעוררת התפעלות בכינור, ונרתעים למראה קרסול מעוקם. אולם כדי שאדם אחר יעורר בנו השראה עמוקה, או כדי שנחוש חיבור של ממש לצרתו של הזולת, לא מספיק שנגיב למה שלפנינו. לשם כך דרוש מעשה מסוכן יותר – עלינו לנסות להיכנס אל חייו הרגשיים של אותו אדם. "עלינו לדמות איך אותו אדם מרגיש ואיך הוא פעל באופן מצטבר לאורך זמן, כדי להבין את המצב הנפשי הנוכחי שלו," מסבירה אימורדינו-יאנג. המדיה החברתית, תעשיית הבידור, ואפילו מטלות לימודיות שגרתיות, עלולות לעוות את תהליך הדמיון, מכיוון שהם גוזלים מילדים את ההזדמנות להרהר ולפתח משמעות אישית. פעילויות כאלה ממקדות את המשאבים הנפשיים שלנו בעולם החברתי המוחשי, הפיזי והמיידי, וגורמים להתפתחותו של עצמי שטחי.

דבקות במטרה

חלומות בהקיץ יכולים גם לשפר את השליטה העצמית והיצירתיות שלנו. במחקר שערך הפסיכולוג ג'ונתן סמולווד מאוניברסיטת יורק, התבקשו המשתתפים לבחור בין פרס כספי קטן ומיידי לבין פרס גדול יותר שיינתן להם במועד מאוחר יותר. במקביל התבקשו לבצע משימה פשוטה, ומשימה מורכבת יותר של זיכרון עבודה, במסגרתה נדרשו לזכור מספר פריטי מידע בו זמנית. ככל שאנשים חלמו בהקיץ יותר בזמן ביצוע המשימה הפשוטה, כך הצליחו לעמוד ביתר הצלחה בפיתוי המיידי; הציפייה לפרס גדול יותר בעתיד עזרה להם להחזיק מעמד.
ההזדמנות שניתנה למשתתפים אלה לחלום בנסיבות לא תובעניות סייעה להם להחליט החלטות בונות יותר לגבי חייהם. "חשיבה על עניינים בלתי-קשורים למשימה בסביבה שאינה מאתגרת," אומרים החוקרים, "היא סימן היכר של אנשים שמחליטים החלטות לגבי עתידם מתוך איפוק."

כדי לדעת לאילו הישגים אינטלקטואליים ויצירתיים מסוגל אדם מסוים, יש לתת לו לעסוק בפעילות בעלת משמעות, ולהעניק לו זמן למחשבה מעמיקה ולפיתוח ניסיון בתחום בעל ערך

באחד המחקרים המפורסמים ביותר שנערכו לגבי חשיבותה של שליטה עצמית, גילו הפסיכולוג ולטר מישל ועמיתיו שילדים רעבים בני שלוש עד חמש שהצליחו להסיח את דעתם מממתק נחשק שקרץ להם מן השולחן שמנגד לא רק זכו לתגמול מאוחר יותר, אלא גם הפגינו ביצועים אקדמיים וחברתיים טובים יותר בבגרותם, בהשוואה לילדים שמיהרו לבלוע את הממתק. "שליטה עצמית" ו"דבקות במטרה" הן מילות הקסם בחינוך היום. אין ספק שאלה תכונות חשובות ללמידה ולחתירה להישגים. אך אנשי חינוך ממעיטים בתרומתם של חלומות בהקיץ על עתיד מפתה יותר, המסייעים לנו לרסן תשוקות רגעיות, לדבקות במטרה שלנו.

הסטת תשומת הלב מן העולם החיצוני יכולה גם לעזור לנו למצוא את מעייני היצירתיות שלנו. רבים מהיצירתיים שבסופרים, באמנים ובמדענים בילו חלק ניכר מילדותם בחלומות בהקיץ. ברשימת החולמים בהקיץ המצליחים ניתן למנות את איינשטיין, ניוטון, משפחת ברונטה, ו"ה אודן וק"ס. לואיס.
חלק מהרעיונות היצירתיים ביותר שנהגו אי פעם היו תוצאה חלום בהקיץ. מחקרים שונים מראים כי הרעיונות היצירתיים ביותר שלנו אינם מתרחשים כשאנו מרוכזים במטרה. הם צצים דווקא כאשר דעתנו נודדת מהמשימה העומדת לפנינו אל עולמות ואפשרויות אחרים. רגע ה"אהה!" מתרחש בדרך כלל כאשר אנו יוצרים קישור בלתי צפוי בין הרהורי הפנאי שלנו לבעיה שמעסיקה אותנו.

במחקר טרי יותר, חוקרים מאוניברסיטת סנטה ברברה ביקשו מנבדקים למצוא שימושים בלתי שגרתיים לחפץ מצוי (כמו לבנה), במטרה לבחון חשיבה יצירתית. אחר כך קיבלו המשתתפים משימה כלשהי. המשתתפים שקיבלו מטלה קלה יחסית הצליחו לדמיין מספר גדול יותר של שימושים לחפצים, בהשוואה למשתתפים שהשלימו משימה תובענית, נחו למשך זמן קצר, או לא נחו כלל. למעשה, הייתה קפיצה של ארבעים אחוז ביצירתיות אצל אלה שהייתה להם ההזדמנות הרבה ביותר לחלום בהקיץ.

זה אישי

אפשר להחמיץ את יתרונותיהם של חלומות בהקיץ בקלות, אם מתבוננים בהם רק דרך העדשה של התביעות החיצוניות – תשומת לב לנעשה בכיתה, פתרון חידות מופשטות במבחן איי.קיו.. הם ברורים הרבה יותר כאשר מביטים בהם בהקשר של שאיפות בעלות משמעות אישית. כפי שכתבנו, עמיתתי רבקה מקמילן ואני, בביקורת שערכנו לא מזמן על מחקר שעסק בחלומות בהקיץ, "לא נורא אם עלינו לקרוא שורה בטקסט שלוש פעמים כי דעתנו נדדה, אם הצלחנו להגיע בעקבות כך להארה חשובה, להיזכר בזיכרון יקר ערך, או למצוא הגיון באירוע שהטריד אותנו." באופן דומה, "העובדה שהגענו הביתה בלי הביצים שהיו מטרת היציאה לא תרגיז אותנו יותר מדי, אם הצלחנו להגיע להחלטה לבקש העלאה, להתפטר מהעבודה או לחזור ללימודים."

כמובן שחלומות בהקיץ עלולים לפגוע בדרישות הניצבות לפנינו בהווה. עדיף שלא תפנטזו על שכנכם או שכנתכם לספסל בזמן בחינת הפסיכומטרי. חוסר יכולת לשלוט בלהג הפנימי שלנו עלול להוביל לתסכול ודיכאון, ולהביא לירידה בערנות, בהבנת הנקרא ובזיכרון לטווח קצר. אולם רוב החיים שלנו אינם מוקדשים למשימות תובעניות מבחינת קשב, ורוב המטרות האישיות שלנו מתמשכות הרבה מעבר לרגע הנוכחי. כשאנחנו רצים על הליכון, אוכלים ארוחת בוקר, תקועים בפקק תנועה או מתקלחים – איננו עוסקים בפעולות שמצריכות משאבים קוגניטיביים יקרים. למעשה, יתרונות החלימה בהקיץ משמעותיים ביותר כאשר הסביבה החיצונית שלנו אינה תובענית, ואנו חופשיים לשוטט בנוף הפנימי העשיר שלנו על הרגשות, הדימויים והפנטזיות הכלולים בו, להקדיש מחשבה לשאיפותינו לטווח רחוק ולתכנן את הדרך להגשמתן. "כשדעתכם נודדת, זה לאו דווקא אומר שהלכתם לאיבוד," מכריז ג'ונתן סמולווד.

ערוץ לחלומות בהקיץ

החשיבה האנושית אינה מתרחשת באזור אחד במוח, אלא תלויה במאמץ קבוצתי משולב של מספר רשתות. הקשב שלנו לסביבתנו החיצונית ולסביבתנו הפנימית נשען על מערכות מנטליות נפרדות. מערכת הקשב החיצונית – שמורכבת בעיקר מתקשורת בין שדה הראייה הקדמי והאונה הקודקודית העליונה – עוזר לנו להתמקד במה שבאמת קיים בעולם, מה שיש שם בחוץ.
יצירת חוויה פנימית, מנגד, תלויה בשיתוף פעולה בין הקורטקס הקדם-מצחי התיכון, ההיפוקמפוס, הסינגוליט קורטקס האחורי והפרקונאוס – רשת שזכתה לכינוי "רשת ברירת המחדל". האינטראקציה בין האזורים הללו מכסה טריטוריה מנטלית נרחבת, כולל זיכרונות אוטוביוגרפיים ומידע סמנטי (יום ההולדת של הנשיא, למשל), חשיבה על העתיד או תכנון שלו, דמיון העוסק באירועים חדשים, הנחת המצב הנפשי של אחרים, התלבטות בדילמות מוסריות, קריאת ספרות בדיונית, מחשבה על אודות עצמנו והערכת מידע חברתי ורגשי. אולם ככל שאנו מעניקים יותר חשיבות לסביבה החיצונית, כך אנו מגבילים את מעורבותה של רשת ברירת המחדל והתפקודים המנטליים שבתחום השפעתה.

"חלומות בהקיץ" מאת דנטה גבריאל רוזטי

"חלומות בהקיץ" מאת דנטה גבריאל רוזטי

דיכוי רשת ברירת המחדל חיוני ללמידה: רק כך אנו יכולים להקדיש תשומת לב למה שמתרחש סביבנו ולקלוט מידע חדש. אבל ייתכן שגם לתת-שימוש יש תוצאות מזיקות. לפי טענתה של אימורדינו- יאנג, ייתכן שהוא עלול למנוע התפתחות חמלה ואת יצירת המשמעות החיונית להבנת עקבית של העצמי בעולם.
כאן רשת הקשב הניהולי נכנסת לפעולה. רשת זו, שמורכבת בעיקר מתקשורת בין הקורטקס הקדם-מצחי האחורי-צדי ובין האונה הקודקודית התחתונה, מוקדשת לשליטה ודיכוי של הקשב. באופן מסורתי הדגישו מדעני קוגניציה את תרומתה של הרשת הניהולית למטרות שהן בעלות אופי מיידי יותר.

אולם לרשת זו יש תפקיד מוכר הרבה פחות – היא חוסמת את הסביבה החיצונית שלנו, ומאפשרת לנו למקד את יכולות הקשב המוגבלות שלנו במטרות אישיות וארוכות טווח. ממחקרים מן הזמן האחרון עולה כי רשת ברירת המחדל ורשת הקשב הניהולי פועלות לפעמים כבמעין צמד דינמי, ומשתפות פעולה כל אימת שאנו מבצעים משימה שדורשת הערכה ממושכת של מידע פנימי, מתכנון של העתיד למעקב אחר מידע חברתי או הערכת רעיונות יצירתיים.

הגדרה מחדש של אינטליגנציה

תיאוריות מסורתיות של אינטליגנציה אינן מכירות בפעולה המשותפת הזו. שליטה קוגניטיבית ופתרון בעיות מיידי הן בעיניהן הביטוי הטהור של תפקוד אינטלקטואלי. מבחני איי.קיו מגייסים בעיקר את רשת הקשב הניהולי. אך זו איננה אלא שכבה אחת של האינטליגנציה, שכבה שממוקדת בעניינים מיידים ולא-אישיים. הפעולות המנטליות של רשת ברירת המחדל – הקשורה בזיכרונות אישיים, חלומות, מטרות ושאיפות- אינה באה לידי ביטוי הולם.

וכאן טמון הקושי: התנהגות שנראית לא-אינטליגנטית כאשר מתבוננים בה דרך עדשה הממוקדת במטרות לא-אישיות וקצרות טווח, היא למעשה מבריקה כששופטים אותה באופן הוליסטי יותר ולטווח ארוך. יש דרכים שונות להיות חכם.
אם נבחנים אינם מקבלים הזדמנות להסתמך על המנגנונים של רשת ברירת המחדל, הרי שמבדקי אינטליגנציה מתעלמים לפחות ממחצית מחייהם המנטליים. מכיוון שמבחני איי.קיו אורכים על פי רוב שעות בודדות בלבד, הם עלולים להמעיט מאד בהערכת יכולתם של הנבחנים להישאר ממוקדים במשימה לטווחי זמן ארוכים יותר, ולהגשים בסופו של דבר את המטרות שנקבעו.

כפסיכולוג שחוקר אינטליגנציה אנושית, אני סבור שעלינו לאמץ תפיסה רחבה יותר של אינטליגנציה, כזו שמכירה בכך שאצל כל אחד מאיתנו קיימת דינמיקה בין תהליכים קוגניטיביים, רגשיים, מוטיבציוניים ואישיותיים שמשתנים ומתפתחים לאורך זמן. כדי לדעת לאילו הישגים אינטלקטואליים ויצירתיים מסוגל אדם מסוים, יש לתת לו לעסוק בפעילות בעלת משמעות, ולהעניק לו זמן למחשבה מעמיקה ולפיתוח ניסיון בתחום בעל ערך. במילים אחרות, אנשים זקוקים להזדמנות לנצל את התפקודים המגוונים של שתי הרשתות, רשת הקשב הניהולי ורשת ברירת המחדל.
רשת הקשב הניהולי משרתת את השאיפות האישיות שלנו. היא מסייעת לנו להישאר ממוקדים במשימותינו לאורך הדרך הארוכה שעלינו לעבור לשם השגתן. אבל התעלמות מחשיבות שיתוף הפעולה בין רשת הקשב הניהולי ורשת ברירת המחדל היא כמו הערכת יופיו של אדם כלשהו לפי תצלום של גופו בלבד: מדובר בתמונה חלקית, שמפספסת את היופי של האדם השלם.

פרדוקס הקשיבות

האנשים שחולמים את החלומות החיוביים והספציפיים יותר גם זוכים לציונים גבוהים יותר במדד הקשיבות (mindfulness), צורה תכליתית ובלתי שיפוטית של מודעות. אבל איך ייתכן שהן קשיבות, ששמה דגש על מודעות להווה, והן חלימה בהקיץ, שהיא התנתקות מהווה, מקדמות בריאות גופנית ונפשית? קשיבות עוזרת לפתח מספר תפקודים של קשב ניהולי, כולל שליטה בקשב, אינהיביציה, גמישות מחשבתית וויסות רגשי. כל אלה חיוניים לשם התמקדות רציפה בסביבתנו החיצונית והתעלמות מן הלהג הפנימי שלנו, בהתאם לצורך. אותן מיומנויות תורמות לחלימה בהקיץ חיובית בונה. הן מאפשרות לנו לבודד את עצמנו מן העולם החיצוני, ולחלום חלומות בהקיץ עזים ומובנים, בעלי ערך אישי עצום. הן עוזרות לנו לסנן חלומות בהקיץ שהם שליליים, נטועים בעבר וחוזרים על עצמם, שפוגעים ברווחה הנפשית שלנו. במילותיו של קלינגר, הם עוזרים לנו לשמור את תכניתנו לחיים לנגד עינינו.

היתרון הגדול בקשיבות אינו כפיפת אופן מחשבה אחד למשנהו. קשיבות מפתחת את יכולתנו לעבור בין אופנים שונים של פעילות נפשית – כלומר, היא מעניקה לנו גמישות בקשב. אנחנו יכולים לבחור לנתק את הקשב שלנו מן העולם החיצוני כדי להתרכז בזרם מחשבה פנימי שיכול להשתלם לנו מבחינה אישית, בין אם מדובר בתובנה חדשה או בהשלכה של עצמנו קדימה בזמן להצלחה. בסופו של דבר, אלה הן הפעילויות הנפשיות שהופכות כל אחד מאיתנו למיוחד, ונותנות לחיינו מטרה ומשמעות. החלומות בהקיץ הם שמאפשרים לנו לחרוג מתחומו של מה שיש, אל מה שיכול להיות.

לא, סקס דווקא אינו נפוץ בחלומות בהקיץ – הוא מספק תוכן רק לחמישה אחוזים מהחולמים. מערכות יחסים, מנגד, הן תמיד נושא חשוב, במיוחד התכוננות לתרחישים אפשריים באירועים חברתיים צפויים, בין אם מדובר בשורה מוצלחת לשיחה במסיבה, או בראיון קבלה לעבודה. החלומות בהקיץ שאתם חולמים יכולים לספק מידע בעל ערך לגביכם ולגבי תשוקותיכם העמוקות, וגם להעניק לכם שליטה טובה יותר על רגשותיכם ועל מעשיכם. אריק קלינגר מאוניברסיטת מינסוטה, העוסק זה שנים בחקר חלומות בהקיץ, גילה כי בגלל טבעם האישי כל כך, תוכן החלומות שונה מאד בין אדם לאדם. בכל זאת, הוא אומר, יש שני נושאים נפוצים, הגיבור הכובש והמרטיר המיוסר.

קו העלילה של הגיבור הכובש מתאר חולם בהקיץ שהשיג הצלחה או כוח, כמו שחקן NBA או זמר פופ, או שניצח פחד אישי, כמו דיבור בפומבי או הזמנת זר ליציאה. לרוב יש לחלומות האלה תוצאה חיובית, כמו קהל מריע או תשובה חיובית להזמנה חברתית. קלינגר מאמין כי פנטזיות כאלה משקפות צורך לשליטה ולהתגברות על התסכולים הקטנוניים של החיים. הם נוטים להיות נפוצים יותר בקרב גברים, הוא אומר, בהסתמך על ראיות אנקדוטליות. חלומותיהם של מרטירים מיוסרים מתארים תחושה שהם לא זוכים להבנה או להערכה. החולמים בהקיץ מסוג זה מדמיינים סצנות שבהן חברים או עמיתים לעבודה מכים על חטא על מעשיהם הפוגעניים, ובסופו של דבר מכירים בתכונות או באופי החיוביים של החולם. זה יכול להיות בוס שמתנצל על שלא העריך כראוי את עבודתם, או מאהב לשעבר שמתחנן לסיכוי נוסף, או קבוצה "פופולרית" בבית הספר שמבקשת את סליחתם על שלא כללו אותו במעגל החברתי שלהם.

סקוט בארי קאופמן, פסיכולוג קוגניטיבי החוקר אינטליגנציה ויצירתיות, הוא מחברו של Ungifted: Intelligence Redefined.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי סקוט בארי קאופמן, Psychology Today .

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על תנו למחשבה לנדוד

חלומות בהקיץ עשויים להעיד על קיומה של הפרעת קשב וריכוז A.D.H.D הם אחד הסימפטומים המובהקים של ההפרעה. כאחד שאובחן ככזה, רק בגיל מבוגר מאוד וסובל (או נהנה, תלוי בסיטואציה) עד היום מחלומות בהקיץ. אני יודע כמה סבל, לעג ועלבונות מצד דמויות סמכות (הורים, מורים), הם גוררים בילדות ("אסטרונאוט", "יוסי, ילד שלי מוצלח") כאילו שיש כאן עניין של בחירה. אין. אני מציע , שלפני שקופצים לשלל תאוריות באישיות, לשלול הפרעה נוירולוגית ולטפל בה במידת הצורך. ריטאלין ונגזרותיו (קונצרטה, אדראל) הם ממש גאולה בנושא.

02
חנוך ב.

לפי הבנתי את המאמר, יש פה טיעון סמוי שכל חלום בהקיץ שאדם חולם צריך להיות קשור איכשהו לעצמו ולשאיפותיו. האם הכוונה היא שמישהו לא מסוגל פשוט 'לספר לעצמו סיפור' שלא קשור דווקא אליו באופן אישי?

04
אילנה גרוס

קראתי בעניין על מה שאני חווה מתמיד, ורוצה להוסיף שזה
מוסיף המון לדמיון ולעולם הפנימי, אבל בנוסף לזה, לא הרבה. זה נשאר אצלי במקום של החלומות ולא מתפתח לכדי מיצוי הפוטנציאל. אני מניחה שזה כבר תלוי באופי.
אם עלי להגדיר את התופעה בכמה מילים אז, עיבוד פסיכולוגי של החיים עם עצמך. שאלה לכל החולמים, האם מישהו לוקח בחשבון גם את השקפתו של צד שני?