כן, לשנות את הקפיטליזם

נדרשת גישה חדשה, כזאת שרואה בכלכלה גינה שמצריכה טיפול מוקפד, ולא מטאפורה מתה מהמאה ה-19
X זמן קריאה משוער: 9 דקות


הכלכלה "עובדת חָלָק", אנחנו אומרים. היא "צוברת תאוצה", או שהיא "נתקעת" או "מקרטעת". ייתכן שהיא זקוקה ל"ויסות" או "הנעה". אנחנו רוצים שהיא "תשמור על שיווי משקל". היא "מייצרת מקומות עבודה" כשהיא "משומנת היטב". אנחנו לא רוצים שהיא "תתחמם יתר על המידה". אנחנו "משמנים לה את ההילוכים". היא "נותנת גז". היא "קורסת". היא "מפיקה תשואות". וכולי.

הסיפור הזה, המנותק מן העולם, על המכונה המתקנת את עצמה, הוא ההמנון של אנשי השוק החופשי בכל העולם

אנחנו מדברים במונחים האלה על החיים הכלכליים מאז תחילתו של העידן התעשייתי. ואין ספק, מטאפורת המכונה נושאת בחובה סיפוק בסיסי: היא משדרת תחושה של יעילות, תנועה בלתי פוסקת, פעולה רציפה והמרה יצרנית של תשומות לתפוקות.

אבל כיום אנחנו יודעים, בביטחון מדעי, שצורת החשיבה הזאת, שאנו מכנים "תפיסת המכונה" (Machinebrain), שגויה באופן מהותי. היא סנוורה אותנו והסתירה מאיתנו את אופן ההתנהגות האמתי של אנשים ומוסדות. היא חיזקה את אידיאולוגיית ה"חלחול" של כלכלת ה-laissez-faire השמרנית בעלת השקפות השוק המסורתיות, כלכלה המקובלת על שמאל ועל ימין גם יחד.

תפיסת המכונה מבוססת על ההנחה ששווקים הם יעילים להפליא, בני אדם רציונאליים להפליא, התמריצים ברורים להפליא והתוצאות הולמות להפליא. מכיוון שהשוק תמיד צודק, צוברת סדרה של אמיתות הנגזרות מכך, כוח מכניסטי. אסדרה היא דבר מיותר מעיקרו, מכיוון שהיא מתערבת בפעולתה של המכונה. תמריצים כספיים ממשלתיים הם "בזבוז". גם העשירים וגם העניים ראויים למעמדם. ולכן, מיסוי המוטל על העשירים תוקע את תהליך יצירת מקומות העבודה.

הסיפור הזה, המנותק מן העולם, על המכונה המתקנת את עצמה, הוא ההמנון של אנשי השוק החופשי בכל העולם. והוא סיפור מרתק, כל עוד תימנעו משני דברים: בדיקת הראיות והבנה מודרנית של מערכות. אין לנו כלל ראיות, משום אומה ובשום תקופה, לקיומה של כלכלה בת-קיימא משגשגת, ברמת תפקוד גבוהה, שלא כללה גם מידה רבה של אסדרה, התערבות ממשלתית פעילה, ומיסוי פרוגרסיבי. בהחלט אין ראיות שמוכיחות שהשוק יעיל להפליא. למעשה, כל הראיות מצביעות בכיוון ההפוך. אמפירית, כלכלת החלחול נכשלה. אין מקרה אחד שבו הקלות במס שניתנו לעשירים הניבו הכנסות נטו גדולות יותר למדינה.

מאז תחילתו של העידן התעשייתי אנחנו מדברים על כלכלה במונחים מעולם המכונות.

ההתרסקות הכלכלית והמיתון הגדול של שנת 2008 היו אמורים להיות הוכחה בלתי ניתנת להפרכה לאי-יעילותם של שווקים וחוסר הרציונאליות שלהם, לניתוק המוחלט מן המציאות של האמיתות האלגנטיות של השקפות השוק המסורתיות. כאשר לאחר המשבר התוודה אלן גרינספן הנדהם לגבי "פגם" בהשקפת העולם שלו - כלומר, שמודל השוק היעיל הניח שבנקאים וצרכנים הם רציונאליים - תפיסת המכונה הייתה צריכה לאבד באופן סופי ומוחלט את כל תוקפה.

ובכל זאת, היא ממשיכה לחיות, כמו אידיאולוגיה זומבית. הסיפור הזה עדיין מעצב את השפה וההנחות הסמויות של מדיניותם הכלכלית של רשויות מחוקקות, בנקים מרכזיים וחדרי ישיבות תאגידיים. נאמניה האמריקנים, רובם רפובליקנים, ממשיכים להנציח אותה. אך מתמיה ביותר שכך נוהגים גם מבקריה הנושנים, רובם דמוקרטים. הם מוכרים תמריצים כדרך "לשקם את שיווי המשקל". הם קוראים לעסקים הקטנים "מנועי יצירת מקומות העבודה". הם מקבלים את הנחת ה"סכום-אפס" שהגדלת האסדרה והמיסוי משמעותה הפחתת העושר, ומתדיינים רק לגבי מידת הנזק שיש להסב. התוצאה היא כישלון מוחלט של הפרוגרסיבים למשוך את עינו של הציבור, אף שאותה עין מסוגלת לראות שתפיסת המכונה פשטה את הרגל.

עכשיו תורו של הגנן

מה שנדרש לנו כעת היא מסגרת עבודה כלכלית חדשה, המעוגנת בהבנה מודרנית של האופן שבו הדברים עובדים באמת. למרבה המזל, מהפכה מדעית שקטה שהתחוללה במהלך 40 השנים האחרונות, מלמדת אותנו שכלכלות אינן פשוטות, קוויות וצפויות כמו מכונות. הן מורכבות, בלתי קוויות וסתגלניות כמו מערכות אקולוגיות, ותלויות באותן לולאות משוב ודינמיקות התפתחותיות. יש להבהיר, הכלכלה אינה בדיוק כמו מערכת אקולוגית, אלא היא למעשה סוג אחד של מערכת אקולוגית. ככזו, כדאי לחשוב עליה כעל גן, לא כעל מכונה. היא תניב פירות רבים אם יטפלו בה כראוי, ותוצף בעשבים רעים אם לא.

בסיפור שמספרת "תפיסת הגַּן" (Gardenbrain), השווקים אינם יעילים להפליא, אבל הם יעילים אם מנהלים אותם כראוי. אנשים אינם רציונאליים, מחושבים ואנוכיים להפליא; הם מונעים על-ידי רגשות, הערכות משוערות והדדיוּת. והתוצאות אינן בדיוק כפי שהן אמורות להיות; אלא הן משקפות את סוגי ההתעצמות המתמשכת ולולאות המשוב - מעגלי צדק או מערבולות קטלניות - שמעוותים את כל המערכות המורכבות.

בעוד שתפיסת המכונה מצדיקה את האמונה שעל כל אדם לדאוג לעצמו, תפיסת הגן מכירה בכך שלכולנו טוב יותר כשלכולנו טוב יותר. בעוד שתפיסת המכונה טוענת שאי השוויון הוא תופעה צפויה הנובעת מחלוקה לא שווה של כישרון ומוסר עבודה, תפיסת הגן חושפת אותו כתופעה הנובעת מחלוקה לא שווה של הזדמנויות, תופעה שמתגברת את עצמה ומתעצמת.

vermont

"ביריד השנתי של ורמונט, 1941". צילום: ג'ק דלנו

אז בחשבכם על תפקידה של המדינה בחיים הכלכליים, אל תדמיינו מה יעשה המכונאי; דמיינו מה יעשה הגנן. הממשלה אינה מסובבת כפתורים או לוחצת על דוושות, או רק זזה הצידה ומנסה לא להפריע; היא זורעת, מנכשת, מזינה ומשקה. תפיסת הגן קוראת תיגר על רבים מהרעיונות המקודשים של ימינו לגבי אסדרה, מיסוי והוצאות ממשלתיות.

נביט בנושא האסדרה. ההנחה המקובלת בכלכלה היא שהשווקים הם יעילים להפליא ולכן מתקנים בעצמם את שגיאותיהם. לפיכך, אסדרה - שמשמעותה "הגבלה או מניעה" - היא התערבות בלתי רצויה בתהליך נטול חיכוך של יצירת עושר. ואם הכלכלה אכן הייתה מכניסטית, היה אפשר לומר שהאסדרה מאיטה אותה ושאמריקנים יכולים להאמין בלב שלם שאסדרה מועטה יותר תוביל לשגשוג רב יותר.

אבל תפיסת הגן מאפשרת לנו לראות שהכלכלה לא מסוגלת לתקן את עצמה בדיוק כפי שגן לא מסוגל לטפל בעצמו. הגן דורש גננים. ואסדרה - יצירתם של תקנים להעלאת איכות החיים הכלכליים - היא זריעה של פעילות יעילה, ניכוש של פעילות מזיקה וסיוע למערכת האקולוגית הכלכלית לצמוח ולהסתגל.

האם ניתן לטפל בגן בצורה מגושמת ובלתי יעילה? כמובן. ובכל זאת, אסדרה נבונה היא האופן שבו חברות אנושיות הופכות ג'ונגל חסר תועלת לגן משגשג. היא האופן שבו אנו ממירים אנוכיות בתוך קבוצה לעבודת צוות חברתית שמחזקת את הקבוצה. העובדה הזו מסבירה מדוע בכל מקום שבו נמצאות חברות פרטיות מצליחות נמצאת גם כלכלה מוסדרת (מטופלת), ובמקום שבו אין אסדרה נמצא עוני.

נביט גם בחוכמה המקובלת לגבי מיסים. לפי היפותזת השוק היעיל, מיסים הם חילוץ של משאבים ממכונת העבודות. תפיסת המכונה מחייבת הגדרה כזו של מיסוי: דבר שאינו רק נפרד מפעילות כלכלית, אלא אף עוין אותה. זו הסיבה שרוב האמריקנים מאמינים שמיסים נמוכים יותר יובילו אוטומטית לשגשוג רב יותר. הטלת מיסים על העשירים היא הענשת "יצרני העבודות" שמהם מחלחל העושר לכל השאר. ובכל זאת, לו היה שמץ של אמת בטענה שעבודות נוצרות כשהעשירים נעשים עשירים יותר, ושיעורי המס שלהם יורדים, היינו טובעים היום בעבודות ובשגשוג כללי. אין ספור ראיות, שחומקות מעיני הציבור, מוכיחות שתפיסה זו פשטה את הרגל תפיסת הגן מאפשרת לכם להכיר במיסים כחומרי המזון הבסיסיים שמזינים את הגן. מערכת מיסוי מתוכננת היטב - שבה כולם תורמים ומרוויחים - מבטיחה שחומרי המזון מופצים בתפוצה רחבה כדי לדשן ולעודד צמיחה. תפיסת הגן חושפת את הטיפשות שבהורדת המיסים לאמריקנים העשירים ביותר בתואנה שהם "יצרני העבודות". עבודות הן תוצאתה של לולאת משוב אורגנית בין צרכנים לעסקים. מעמד ביניים פורח, ולא עושר נוסף לעשירים, הוא הדבר שמייצר משרות.

כשעושר רב מדי מרוכז בידיים מעטות, הדבר משול לזריעת כל הזרעים בפינה אחת בלבד של ערוגת הפרחים. הבעיה בריכוז כזה של עושר ואי-שוויון אינה בעיה של הוגנות, אם כי ייתכן שזה חלק מהעניין; הבעיה היא שמצב כזה הורס את הצמיחה הכלכלית על-ידי ריסוק לולאת המשוב שבין הצרכנים לעסקים.

האגדה על ההוצאה הממשלתית

לבסוף, נביט בנושא ההוצאות הממשלתיות. רבים רואים בהוצאות הממשלתיות בזבוז, שמשמעותו "ניצול או חיסול של ערך". ואכן, רוב האמריקנים מאמינים שזה בדיוק מה שהממשלה עושה עם כספי המיסים שלהם. אבל בעזרת תפיסת הגן אנחנו מבינים שההוצאות הממשלתיות אינן עסקה חד-פעמית ששורפת כסף כפי שמנוע שורף דלק, אלא חלק מלולאת המשוב המתמשכת שמזרימה כסף למערכת. הוצאות כספי המיסים על חינוך, בריאות, כבישים ופיתוח משמעותן השקיית הצמחים והפצת חומרי המזון, שהם המיסים, ברחבי הגן.

הסתכלות זו על הכלכלה לא הופכת אתכם למתנגדים לקפיטליזם. למעשה, אין דבר שתומך יותר בקפיטליזם, בעסקים ובצמיחה מאשר תפיסת הגן

אמת, לא כל ההוצאות הממשלתיות יעילות בצורה שווה. עליהן להיות אסטרטגיות ולהיעשות מתוך שיקול דעת. ולא כל הוצאה ראויה היא בת-ביצוע. אבל ההשקפה הזו עוזרת לנו להבין למה, מבין קרוב ל-200 אומות בכדור הארץ, הכלכלות משגשגות ביותר הן אלה שממסות יותר מכולן ומוציאות יותר כסף מכולן, בשעה שהמדינות שממסות מעט ומוציאות מעט כסף, כושלות. חשוב מזה, הדבר מבהיר מדוע צנע רב יותר לא מסוגל להחיות כלכלה פרטית חלשה, ומדוע הוצאות גדולות יותר כן מסוגלות לעשות זאת.

מיסוי והוצאות ממשלתיות מזינים כלכלות. אסדרה היא הדרך שלנו להפוך ג'ונגל חסר תועלת ועוין לגן שופע שמניב פירות. תעסוקה אינה נוצרת על-ידי רווחים תאגידיים, ובטח שלא על-ידי התחנפות לעשירים; אלא היא תוצאה של "מחזור חיים", לולאת משוב שתחילתה בביקוש הצרכני. הלקוח ממעמד הביניים הוא יצרן העבודות האמתי, ולא הקפיטליסט העשיר.

הסתכלות זו על הכלכלה לא הופכת אתכם למתנגדים לקפיטליזם. למעשה, אין דבר שתומך יותר בקפיטליזם, בעסקים ובצמיחה מאשר תפיסת הגן. אם נתמקד בטווח הארוך, ולא בקצר, בהבדל שבין עשבים כלכליים רעים לבין שפע כלכלי, ביכולתם של השווקים להסתגל ולהתפתח ובתלות ההדדית העמוקה שבין כל אחד מחלקי השלם לחלקיו האחרים, נקבל שיעורי צמיחה ושגשוג גבוהים שרבים ייהנו מהם, ושיהיו ברי-קיימא ובעלי היכולת לתגבר את עצמם.

זה מה שקורה כאשר אנשים חושבים שבאמת אפשר לתת למערכת לנהל את עצמה

 

לעתים תכופות, הדיונים הכלכליים שלנו ממוסגרים כבחירה: אסדרה, מיסוי והוצאות ממשלתיות, או לאו. זה מגוחך. ההתמוטטות הפיננסית העולמית, אסונות בטיחות המזון בסין והעדר נהלי בנייה לקראת רעידות אדמה בהאיטי, הם כולם דוגמאות למה שקורה כאשר אנשים חושבים שבאמת אפשר לתת למערכת לנהל את עצמה. הכלכלה היא גן ועלינו לטפל בה. אם נתחיל לספר את הסיפור הזה, הדיונים שלנו ייעשו פורים יותר.

פרופסור סם טישרמן. צילום: UPMC

פרופסור סם טישרמן. צילום: UPMC

אם נראה בכלכלה גן ונשתמש במטאפורות שהתפיסה הזו מספקת, נוכל ליצור דרכים חדשות לראות את העולם, באופן מודע או אינטואיטיבי. דרכים אלה ישקפו בדיוק רב יותר את המציאות הסמויה ויובילו, סביר להניח, להחלטות מדיניות טובות יותר ולצמיחה רבה יותר. בכלכלה, כמו בכל גן, יש לטפל כדי שהיא תפרח. הדמוקרטיה שלנו היא כמו גנן שמחליט מה לשתול, מה לנכש ומה להזין. הכלכלה שלנו ומרכיביה, כמו כל האורגניזמים הנמצאים בטבע, צריכה להסתגל כדי לשרוד. האסדרה, המיסוי וההוצאות הממשלתיות הם הכלים שמשמשים אותנו כאומה ומאפשרים לנו לעשות זאת. עלינו להפיק מהם את המרב.

אז אנחנו לא מסדירים, אנחנו מטפחים. אנחנו לא מבזבזים, אנחנו מזרימים. אנחנו לא ממסים, אנחנו משקים ומדשנים. אם הכלכלה היא מערכת אקולוגית, אז עלינו להיות ערים לעובדה שאנחנו, בני האדם, לא משגשגים בג'ונגלים. גן עדן היה גן. ואם נעבוד יחד, הכלכלה שלנו תהיה דומה יותר לגן עדן.

ניק האנאור הוא שותף ב-Second Avenue Partners, קרן הון-סיכון המתמחה בטכנולוגיות חדשות. אריק לו הוא סופר, מחנך ויזם אזרחי. יחד הם פרסמו בשנת 2007 את הספר, The True Patriot. 

.All Rights Reserved. Published in Hebrew by special permission. The article first appeared in the Winter 2012/3 issue of the Royal Society for the encouragement of Arts, Manufactures and Commerce's Journal. To the website of RSA 

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ניק האנאור, RSA London.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

18 תגובות על כן, לשנות את הקפיטליזם

מחברי המאמר טוענים, למעשה, שהשימוש במטאפורות לא נועד רק לתאר את המציאות, אלא שלמטאפורות תפקיד הרבה יותר דרמטי בעיצוב האופן שבו אנו תופסים את המציאות. הרעיון הזה עומד במרכזו של המחקר של ג'ורג' לייקוף, חוקר בלשנות וקוגניציה, http://georgelakoff.com המראה כיצד שפה בכלל, ומטאפורות בפרט, מארגנות את המערכת הקוגניטיבית.

06
אמיר מרקסביץ

תפיסת הגן שתוארה כאן איננה קרובה לקפיטליזם. מחד, נאמר שבני אדם אינם ראציונלים לחלוטין אך מאידך מוצע להציב איזה גנן מושלם וראציונאלי שינהל הכל לפי ראות עיניו. האם הגנן שלנו הוא כן ראציונלי? מעבר לכך, גנן בעולם האמיתי מבקש להפריח את הגן שלו לטובתו הפרטית, והוא אף תולש עשבים שוטים. האם שליט מושלם וראציונלי יוכל לדעת מה טוב לכל הפרטים בחברה או שינהל את עיניניי המדינה כפי שבפועל קורה - מתוך קוצר ראיה ולטובתו האישית?
הקפטיליזם לא מתיימר להציג מודל מושלם כי כאמור בני אדם אינם מושלמים - אך לפחות הוא אינו מבקש לכפות מחשבות אוטופיות של מיעוט על רוב באמצעים אלימים (חוק).
אדם ששואף לחופש לא יכול לקוות לכפייה של אורח חיים אחיד על אוכלוסיה מגוונת כמו שקיימת היום בישראל.

    08
    עומר

    הטענה שלך היא שהגנן לוקה באותם סימפטומים של חוסר-רציונליות בהם לוקים כל הפרחים והעשבים בגן שלו.
    אני מאמין שחלק גדול מאוד, ואני משוכנע שיש מחקרים שידעו לכמת בדיוק עד כמה, מאותה חוסר רציונליות שיש להמונים נובעת מהיותם המון, עדר. הגנן הוא לא עדר.
    כך שנשארנו אם אותו חלק לא רציונלי בגנן שנובע מאישיותו ואמונותו - דמוקרט, רפובליקן, קומוניסט, קפיטליסט.

    ואם נמשיך לרכב על אותה מטאפורה - הגן הדמוקרטי הוא גן של צמחים טורפים, שיכול להחליף את הגנן אם האחרון לא מטפל בו.
    אני עכשיו נכנס למערבולת - מכיוון שאם העם בוחר את מנהיגיו, הוא עושה זאת באופן לא רציונלי, עקב היותו עדר. וחזרנו לנקודת ההתחלה.
    אלא אם אנחנו סינים.

09
מיצ

נניח שהאידיאל הוא מעצמה חדשה ומשגשגת כלכלית כמו דרום קוריאה.
האם מה שדרוש הוא משטר צבאי דיקטטורי / גנן שישלוט לכמה שנים ושיפריח את הכלכלה אך ידכא את התושבים, כדרכן של דיקטטורות, ואז תתרחש מהפכה, והעם הדמוקרטי ישגשג כלכלית מתוך אותן חורבות דיקטטוריות שהשאירו אחריהן כלכלה פורחת?
לא נשמע כזה רע, ככלות הכל...

10
ניר

לא ידוע לאיש היקר שהממשלה האמריקנית, במעורבות אגרסיבית, היא זו שיצרה את הבועה בשוק הנדלן האמריקני?

לא ברור לו שהמשבר מתמשך תודות למעורבות ממשלתית עד היום הזה ממש?

גנן רציונלי, מה, פרלמנט פוליטי שצריך להיבחר כל 4 שנים מחדש, עליהם נשים מבטחנו, אנשים כמו מירי רגב ופואד בן אליעזר?

אני מעדיף להשוות את הכלכלה לגוף האדם:
גם כאן מדובר בגוף אורגני.
גם כאן קשה לנו ליצור מדדים חיצוניים שבאמת מבהירים מתי המצב טוב ומתי לא.
גם כאן לעתים ניסיונות לתקן עלולים לקלקל.

ובניגוד לאנלוגיית הגן כאן אפשר להבין די בקלות מה "רע" ומה "טוב" ולמי. אנחנו יכולים לחוש בכאב בטן, הנובע מאלרגיה או מחלה, ולעתים המערכות שלנו לא יתפקדו מושלם כדי להתגבר על המחלה ללא התערבות חיצונית.

כתבתי על זה כאן:
http://shareconomy.wordpress.com/2013/04/16/%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90-%D7%90%D7%93%D7%9D-%D7%97%D7%93%D7%A9/

12
אלי

הכותב מתיימר להיות ״קפיטליסט״ אך הוא לא, כי:
הוא אינו ״מאמין״ לשוק.
הוא ״מאמין״ למדינה - ובריכוזיות שלה.

כך שמצג השווא, על ידי שימוש במטאפורת הגן (המקסימה, דמגוגית) לא מתעלה מעבר לטיעונים הסוציאליסטיים המוכרים.

אין לי בעיה עם סוציאל-דמוקרטיה, אבל עלינו לקרוא לילד בשמו.

זהו לכל היותר הצעת שיח סוציאליסטי חדש, וככזה הוא נהדר.

13
ויטלי יא

אף אחד לא זקוק ל"גנן" שכופה שירותים שהוא ביקש או זקוק להם.
ולגבי הכלכלות המובילות בעולם, הנתונים מראים את ההיפך. המדינות המובילות הינן החופשיות ביותר מבחינה כלכלית (שוודיה, נורווגיה, סינגפור, הונג קונג וכולי) והן לא מדפיסות כסף כדי ליצור אוטופיה ואשליה של אושר

    14
    גיל

    הונג קונג אינה מדינה. סינגפור רחוקה מלהיות חופשית. בסקנדינביה יש מס הכנסה הגבוה בעולם.
    בכל הדוגמאות שהן מדינות אתה תגלה שהאזרחים אוהבים מאד את המדינה בתור גוף שיודע לתת בחזרה ולפקח על השוק.

15
aranse

אמיר,הגנן אינו שליט,גנן לא מצווה על הצמחים לצמוח אלא מנסה לחוש ולהבין מה מעקב את צמיחתם ומה מעודד אותם ולפעול בהתאם.
בין הקיצוניות של דיקטטורת הפרט(קפיטליזם) לזו של דיקטטורת ההמון(המיוצג לכאורה על ידי אב מיטיב ויודע כל) משתרע מרחב אינסופי של רגישויות ותובנות להשפעת הדדיות הפרט לחברה ולהפך,תובנות אלה וכאלה גם משקפות נאמנה את פריצות הדרך התפישתיות שמדעי הטבע והחברה עברו במאה השנה האחרונות,לצערנו הישגים אלה נשארו מחוץ להישג דעתו של המגזר העסקי והכלכלי,והרי לך אסון חברתי .
האדם מסוגל לרציונליות אלא שהגדרת הרציונליות זקוקה לעדכון מתמיד,לשכלול והעמקה ,כך שתכלול גם פרמטרים כמו מוסר ורגש ואהבה ותשוקה... שרק שקלול שלהם ישנה את הריאלי למשהו שאינו רק סיוט קר ומנוכר שבו רק האגואיזם הכי חזירי זוכה לתגמול מיידי בעוד שכל נסיון לקיום עשיר ורגיש ומתחשב ומתוחכם יותר זוכה לענישה אכזרית

16
aranse

גלעד,יש יחס ברור ומובהק בין מידת דיוקה של המטפורה לבין מיקומה על הקוו שנמתח מהתיאור למתואר,מהדיבור לדבר,במובן העמוק ביותר המציאות היא שפה,לא רק שהפער בין הדימוי למדומה אינו מוחלט אלא שמידתו המשתנה היא שמשנה את החברה ובכלל.
ברור שמטפורות משנות את המציאות,מה שצריך להיחקר זה המידה המשתנה שבה הן עושות את זה,כי מהתנועה הזאת ניתן לגזור את הנתון המשמעותי לגבי המציאות ופשרה.
במאמר המובא כאן,נטען,לדעתי בצדק,שמטפורת המכונה לא זהה במידה מספקת למציאות שאותה היא מתיימרת לתאר ולכן השפעתה חסרה,מחסירה.

נכון, aranse, והדברים שאתה כותב מתאימים ל Whorfian Hypothesis המסבירה כיצד השפה מעצבת את התודעה. ההתאמה (או חוסר ההתאמה) בין המטאפורה למציאות היא נקודה מאוד חשובה כי מטאפורה לא מתאימה עלולה לעוות את תפיסת המציאות. האם, למשל, מטראפורת ה"וילה בג'ונגל" של אהוד ברק מהווה דרך מדוייקת לתפוס את מצבה של מדינת ישראל במרחב?

18
אר אן

גלעד,במקום לשפוט כל מטפורה לגופה(ואין ומעולם לא הייתה מטפורה מדוייקת מספיק) אפשר לנסות גם להעריך את תולדות המטפורה בכלל,שבלווא הכי אם מבינים את צורת התפתחותה והקצב של התקרבותה למציאות שהיא מתארת אז לא רק שגם היכולת לאמוד את דיוקה משתפרת אלא שגם תכלית הדרך הזאת מתבהרת,מה שבתורו מאפשר סיכוי רב יותר ליצירת מטפורות איכותיות יותר.
מה שהתכוונתי לומר זה שהמידה שבה השפה מעצבת את המציאות גם היא משתנה,ולכן לטווח ארוך מטפורות טובות נשמרות ושומרות עלינו ואלה הגרועות נכחדות(תוך שהן גם מכחידות חלקים ניכרים מאיתנו),האבולוציה של היצורים החיים מקבילה ומשרה לאבולוציה של הרעיונות,מידת ורמת ההתפתחות מקיימת זיקה ברורה לרמת היכולת לייצר מטפורה מדוייקת יותר,מטפורה מדוייקת יותר משפיעה טוב יותר,אבל בגלל שאנחנו עדיין חיים במטפורה גרועה למדי אז השפעתה של זו הטובה לא פעם הרבה פחות ניכרת מזו הגרועה,ולכן בשביל לזהות כהלכה את הזיקה בין שפה למציאות צריך למצוא דרך לקיים תפישה שהיא גם דינמית מספיק וגם ארוכת טווח.