כל הבלונדיניות....

המחקר העדכני מראה שסטריאוטיפים הם נכונים בעיקרם. באילו תנאים הם מועילים לנו? מה גבול השימוש האחראי בהם?
X זמן קריאה משוער: 17 דקות

לא בִּכְדי יצא לסטריאוטיפים מוניטין רע. הרי הם עלולים לשמש כתעמולה זדונית נגד קבוצות שלמות: ייצוגים תקשורתיים לא פרופורציוניים של אפרו-אמריקנים כפושעים, של נשים כמי שמתאימות אך ורק לגידול ילדים וטיפול במשק הבית, של ערבים ומוסלמים כטרוריסטים צמאי דם, של יהודים כיצורים מעוקלי-חוטם המבצעים רצח עם בתינוקות פלסטינים תמימים. ייצוגים אלה הם בלתי מדויקים, בלתי מוסריים ומעוררי סלידה, בלשון המעטה.

המאבק בדיכוי הוא דבר טוב, ומדכאים מנצלים סטריאוטיפים. לכן סטריאוטיפים נתפשו כדבר רע

אך אף על פי שאלה דימויים מוטים ומזיקים, סטריאוטיפים רבים – קרי אפיונים קבועים של קבוצות שלמות – טומנים בחובם גרעין של אמת. למעשה, גם אם סטריאוטיפים אכזריים תמיד אינם מדויקים, אין הדבר מפריך את מה שרוב האנשים מן השורה חושבים על אפרו-אמריקנים, נשים, יהודים, מוסלמים או כל קבוצה אחרת. ולכן עולה השאלה: מה אנשים באמת חושבים על הקבוצות האלה, והאם הדעות האלה אינן מדויקות?

לפני שנמשיך, ענו בבקשה על השאלון הבא:

  1. איזו קבוצה מבצעת יותר מעשי רצח?
  • גברים
  • נשים
  1. מבוגרים הם באופן כללי יותר ___ ופחות ___ מאשר מתבגרים.
  • קפדניים; פתוחים לחוויות חדשות
  • נוירוטיים; נעימים
  1. באיזו קבוצה אתנית/גזעית בארצות הברית נמצא השיעור הגבוה ביותר של אנשים שתמכו במועמדים הדמוקרטיים לנשיאות ב-2008 וב-2012?
  • לבנים
  • אפרו-אמריקניים
  1. אחוז גדול יותר של אמריקנים המזדהים בבירור כ___ נוהג ללכת לכנסייה ביום ראשון.
  • שמרנים
  • ליברלים
  1. בערב חג המולד, 2004, אב ושלושת ילדיו שוטטו ברחבי ניו יורק בשעה שבע בערב בחיפוש אחר מסעדה, אבל גילו שרוב המקומות סגורים או עומדים להיסגר. באותה שעה, אשתו ביצעה שורה של מטלות בבית. רוב הסיכויים שהמשפחה הזאת היא:

התשובות מופיעות בסוף הפסקה הזאת. אם צדקתם לפחות באחת, יש לכם ראיה אישית לכך שלא כל הסטריאוטיפים שגויים בהכרח (התשובות הן: א, א, ב, א, ג).

הטענות לגבי האי-דיוק האינהרנטי של הסטריאוטיפים מבוססות על... כלום

אם צדקתם בשלוש שאלות או יותר, ברכותיי – ההערכות הסטריאוטיפיות שלכם היו די מדויקות. מצד שני, אל תתלהבו מעצמכם יותר מדי. להרבה מאוד אנשים יש סטריאוטיפים מדויקים לא פחות משלכם. ובכל זאת, לרובנו אמרו שוב ושוב ש"סטריאוטיפים אינם מדויקים". למה?

ברוקר יהודי, סטריאוטיפ, רולנדסון

"ברוקר יהודי", תומס רולנדסון, 1789. תמונה: ויקיפדיה

סיבה אחת היא שלאורך המאה העשרים חוקרים ממדעי החברה עסקו רבות במאבק בדיכוי – אנטישמיות לאחר מלחמת העולם השנייה, גזענות וסקסיזם לאחר עליית תנועת זכויות האזרח ותנועת הנשים בשנות השישים, ועוד. המאבק בדיכוי הוא דבר טוב, ומדכאים מנצלים סטריאוטיפים. לכן סטריאוטיפים נתפשו כדבר רע.

הדרך המהירה ביותר לבטל טענה כלשהי לגבי קבוצה כלשהי היא להכריז: "זה סתם סטריאוטיפ!" השיטה הזאת "עובדת" בזכות ההנחה הרווחת שסטריאוטיפים אינם מדויקים, ובגלל הרמיזה המשתמעת מכך שככל הנראה הדובר הוא גזען. כך תקפותה של כל הערכה קבוצתית פסולה מבעוד מועד.

אבל תכלית מוסרית נאצלת (או היעדרה) אינה מיתרגמת לאמת מדעית (או פסילתה). באופן כללי איננו מניחים כי אנשים הנוטים להכללות מסוג אחר – למשל, לגבי מזג האוויר במדריד או לגבי טעמם של תפוזים – עושים משהו רע או לא מדויק. למרות זאת, כבר זמן רב שעולם המדע רואה בהכללות לגבי אנשים דבר רע או לא מדויק מיסודו, אף על פי שאין הוכחות לכך. כמעט בלתי אפשרי לנהל מחקר מדעי חברתי בנושא סטריאוטיפים בלי להיתקל במחקרים הטוענים כי אילו אינם מדויקים מיסודם.

כשרק התחלתי את המחקר שלי, הנחתי שכל אותם חוקרים ממדעי החברה המכריזים כי סטריאוטיפים אינם מדויקים, צודקים. רציתי לדעת מה הבסיס לטענות האלה – לא להפריך אותן, אלא לאשש אותן ולהציג לעולם את הנתונים המדעיים המוכיחים שסטריאוטיפים הם מוטעים. לכן, בכל פעם שנתקלתי במאמר שמצטט מקור כלשהו המשמש כראיה לכך שסטריאוטיפים אינם מדויקים, איתרתי את המקור הזה כדי להבין את הראיה.

וכך, אט אט, לאורך שנים רבות, גיליתי דבר מעניין: אין ראיות כאלה. הטענות לגבי האי-דיוק האינהרנטי של הסטריאוטיפים מבוססות על... כלום.

לדוגמה, מאמר קלאסי מ-1977 המתאר את מחקרם של הפסיכולוגים החברתיים מארק סניידר (Snyder), אליזבת טַנְקה (Tanke) ואלן בֶּרְשַׂייד (Berscheid), הכריז: "לעתים קרובות סטריאוטיפים אינם מדויקים". בסדר, אבל במאמרים מדעיים יש לגבות טענות כאלה, לרוב על-ידי ציטוט של מקור המשמש כראיה. זה חשוב, כדי שכל אחד יוכל למצוא את הראיה לטענה המדוברת. אבל כאן אין מקור.

ככל שקראתי עוד ועוד על סטריאוטיפים, גיליתי שמדובר בדפוס רווח. אף אחד מהמאמרים או מהספרים שהכריזו כי הסטריאוטיפים אינם מדויקים, לא סיפקו מקור, וגם אם כן, החיפוש הוביל למבוי סתום. חוקרים רבים מצטטים מ-The Nature of Prejudice, ספרו פורץ הדרך של הפסיכולוג החברתי גורדון אוֹלפּוֹרט (Allport), כמקור המוכיח שסטריאוטיפים אינם מדויקים, או לפחות שהם הפרזות של הבדלים אמיתיים. אמנם זה מה שטען אולפורט, אבל מלבד אנקדוטה או שתיים, שאין לראות בהן ראיה מדעית, הוא אינו מציג ראיות לכך שסטריאוטיפים הם אכן טענות מופרזות.

הפרקטיקות האלה הולידו תופעה שאני מכנה "מיתוס האי-דיוק של הסטריאוטיפים". ברגע שפסיכולוגים מפורסמים החלו לטעון שסטריאוטיפים אינם מדויקים, בלי להביא שום ציטוט או ראיה, כל אחד היה יכול לטעון זאת, וכך נוצרה האשליה שהאי-דיוק היסודי של הסטריאוטיפים הוא ממצא מדעי מוכח. המחקרים שבאו לאחר מכן יכלו לקבוע שסטריאוטיפים אינם מדויקים – כלומר לצטט מאמרים המאששים-כביכול את הטענה הזאת וליצור את הרושם שיש לה תימוכין מדעיים. רק מי שבחן את המחקר האמפירי שבבסיס הטענות האלה, גילה שאין שם כלום. רק חור שחור.

"אבל רגע!" אתם אומרים. "חוקרים מגדירים סטריאוטיפים כלא מדויקים – לא טוענים שהם אינם מדויקים מבחינה אמפירית. הרי הם יכולים להגדיר את התנאים לדיוק איך שהם רוצים". ועל כך אני עונה: "אתם בטוחים שזה הטיעון שאתם רוצים להשתמש בו כדי להגן על הטענה 'סטריאוטיפים אינם מדויקים'?"

בואו נבחן את הטיעון הזה לעומק. אם כל דעה לגבי כל קבוצה היא סטריאוטיפ, ואם כל הסטריאוטיפים אינם מדויקים, הרי שכל הדעות לגבי כל הקבוצות אינן מדויקות. אבל הרי לא ייתכן שכל הדעות לגבי כל הקבוצות אינן מדויקות, כיוון שזה אומר ש"לא מדויק" להאמין ששתי קבוצות נבדלות זו מזו או אינן נבדלות זו מזו – והרי בלתי אפשרי ששתי הטענות האלה גם יחד אינן מדויקות. כלומר ההנחה ש"כל הדעות לגבי כל הקבוצות הן סטריאוטיפים, וכולן אינן מדויקות", אינה קוהרנטית ברמה הלוגית.

את הבעיה הזאת נוכל לפתור אם נגדיר מחדש למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שסטריאוטיפים אינם מדויקים. אולי סטריאוטיפים הם רק תת-קבוצה של דעות לגבי קבוצות, ובה כלולות כל הדעות הלא מדויקות. במקרה זה, רק דעות לא מדויקות הן סטריאוטיפים, ודעות מדויקות לגבי קבוצות הן אפשרות קיימת, אך אינן מוגדרות כסטריאוטיפים. הפתרון הזה מפיג את חוסר הקוהרנטיות הלוגי הנובע מההנחה שכל הדעות לגבי קבוצות אינן מדויקות. אך בה בעת הוא מייצר סוג חדש של חוסר קוהרנטיות.

לפני שתקבעו כי דעה מסוימת היא סטריאוטיפ, יהיה עליכם לבדוק אמפירית שהדעה הזאת אינה מדויקת – אחרת לא תוכלו לדעת שהיא אכן סטריאוטיפ. וכשאני כותב "לבדוק אמפירית", איני מתכוון לבחון את החוויות האישיות שלכם, לצטט מהעיתון או לדבר על סרט. אני מתכוון לסקירה שיטתית של דעות בציבור הרחב ובחינת הדעות האלה כנגד קריטריונים קפדניים (כמו נתוני אוכלוסין או מחקרים דקדקניים של הבדלים בין קבוצות), וזאת כדי להוכיח שהדעות הרווחות בציבור אינן עולות בקנה אחד עם הקריטריונים האלה. מעטים בלבד מבין החוקרים הבוחנים סטריאוטיפים במדעי החברה מציגים ראיות מסוג זה, וכל מי שמסכים כי אנחנו זקוקים להוכחות אמפיריות ייאלץ להסיק כי מחקרים ללא הוכחות כאלה אינם ראויים להתייחסות. עם זאת, על אף נכונותי לבקר בחריפות מחקרים העוסקים בסטריאוטיפים, אפילו אני לא מוכן לפסול אלפי מחקרים – למרות האילוץ הלוגי הבלתי נמנע.

צעיר שחור, אפרו-אמריקני

"קארים: צעיר, מוכשר ושחור", תצלום: דייויד רוברט בילווס

סקירה ראשונית של הראיות הקיימות באשר למידת הדיוק של סטריאוטיפים הופיעה בספרי Social Perception and Social Reality: Why Accuracy Dominates Bias and Self-Fulfilling Prophecy (משנת 2012), ועודכנה בהמשך במאמרים נוספים. נערכו כבר יותר מחמישים מחקרים האומדים את מידת הדיוק של סטריאוטיפים דמוגרפיים, לאומיים, פוליטיים ואחרים.

הראיות ברורות. על סמך קריטריונים קפדניים מתברר כי דעותיהם של הדיוטות לגבי קבוצות תואמות היטב את מאפייניהן של הקבוצות האלה בפועל. ההתאמה הזאת היא אחת התופעות הנפוצות ביותר והקלות ביותר לשחזור בפסיכולוגיה החברתית. דיוקם של סטריאוטיפים אושש ושוחזר על-ידי חוקרים שונים ורבים, שבחנו סטריאוטיפים שונים והשתמשו בשיטות שונות בכל העולם. התברר שאנשים מן השורה טובים למדי בזיהוי הישגים אקדמיים, אישיות ומגוון של מאפיינים חברתיים וכלכליים נוספים של קבוצות גזעיות ואתניות בארצות הברית ובקנדה.

ראו לדוגמה מחקר שהתפרסם כבר ב-1978 בכתב העת  Journal of Personality and Social Psychology: הפסיכולוגים החברתיים קלארק מקולי (McCauley) וכריסטופר שְטיט (Stitt) השיגו תחילה נתוני אוכלוסין בארצות הברית המלמדים כי בהשוואה לאמריקנים אחרים, אפרו-אמריקנים מעטים יותר משלימים את חוק לימודיהם בתיכון או באוניברסיטה, ויותר אפרו-אמריקנים הם מובטלים, בנים לאֵם לא נשואה, או הורים לארבעה ילדים ויותר. אחר כך הם שאלו מגוון אנשים – סטודנטים, תלמידי תיכון, חברי איגוד, חברי מקהלה בכנסייה, תלמידים לתואר שני בעבודה סוציאלית, ועובדים סוציאליים מסוֹכנוּת של שירותי רווחה – מה לדעתם שיעור האמריקנים בכלל והאפרו-אמריקנים בפרט בהתייחס לכל אחד מהמאפיינים הללו. הערכותיהם של הנשאלים היו קרובות לנתונים, ונמצא מתאם גבוה ביניהן לבין ההבדלים בפועל.

אנשים מן השורה טובים גם בזיהוי הבדלים מגדריים רבים. עד שנות התשעים כבר התפרסמו מספר ניתוחי-על (המשלבים תוצאות ממחקרים שונים) בנושא הבדלים בין המינים. בדומה למקולי וסטיט, הפסיכולוגית החברתית ג'נט סְווים (Swim) – בשני מחקרים שהתפרסו בגיליון 1994 של Journal of Personality and Social Psychology – השתמשה בנתונים מניתוחי העל כבסיס. הנתונים האלה הראו, למשל, שזכרים משיגים תוצאות טובות יותר מנקבות במבחני מתמטיקה ושהם רגועים פחות ותוקפניים יותר, ואילו נקבות מושפעות יותר על-ידי לחץ קבוצתי וטובות יותר בפענוח אותות בלתי מילוליים. לאחר מכן היא ביקשה מאנשים לאמוד את גודל ההבדלים האלה. גם כאן הצליחו הנשאלים במשימה: נמצא מתאם גבוה בין ההערכות שלהם להבדלים בפועל. תוצאות דומות נמצאו לגבי כל מיני סוגים של סטריאוטיפים, כולל סטריאוטיפים לגבי קבוצות אתניות, קבוצות גיל, מקצועות, סטודנטים מחוגים שונים ומועדוני אחווה לנשים.

אף על פי שקיימות ראיות לקיומם של סטריאוטיפים לאומיים ופוליטיים לא מדויקים, כבר ארבעים שנה הולכות ומצטברות ראיות המלמדות  שסטריאוטיפים הם בדרך כלל דווקא כן מדויקים. ההצטברות הזאת נעשתה גדולה כל כך, שחוקרים ממדעי החברה מתקשים להתעלם ממנה או להתכחש אליה, אפילו אם היו מעדיפים לעשות זאת. אם אי אפשר עוד למחות בזעם צדקני כנגד חוסר הדיוק היסודי של הסטריאוטיפים, כיצד אפשר להציל את הרטוריקה? התשובה היא: למזער את חשיבותו של הדיוק הסטריאוטיפי. לפעמים, חוקרים מודרניים מודים בחוסר רצון שסטריאוטיפים הם מדויקים, אבל אז מכריזים, או רומזים, שזה לא חשוב כל כך.

לדוגמה, בספרו רב ההשפעה Prejudice: Its Social Psychology  (משנת 2010), כותב רופרט בראון (Brown): "שאלת דיוקם או אי-דיוקם ה'אובייקטיבי' של סטריאוטיפים אינה בעלת חשיבות מהותית מבחינת רוב חוקרי הדעות הקדומות". טקטיקה נוספת היא לטעון שאפילו אם הסטריאוטיפים מדויקים במידת מה כהכללות, הרי הם עדיין נוקשים ולא מדויקים בכל הקשור להערכת אינדיבידואלים. לדוגמה, אחד מספרי המבוא הפופולריים ביותר לפסיכולוגיה החברתית, "היצור החברתי" מאת אליוט ארונסון (Aronson, 1972), מכריז כי סטריאוטיפים הם: "ייחוס קווי אופי זהים לכל אחד מבני קבוצה, מבלי להתחשב בשוני הקיים בין אדם לאדם באותה קבוצה". 1

לדוגמה, אפילו אם לאסיאתים-אמריקנים יש בממוצע הישגים טובים יותר במתמטיקה מאשר לאמריקנים אחרים, אין זה מתקבל על הדעת להניח שכל בוגר תיכון אסיאתי-אמריקני הוא אשף מתמטי השואף לקריירה בהנדסה, נכון? טוב, כשמציגים את דעותיהם של אנשים בצורה הקיצונית ביותר והמוגזמת ביותר שניתן להעלות על הדעת, כדי שנוכל למחות בזעם צדקני כנגד חוסר תקפותם ומופרזוּתם של הסטריאוטיפים שלהם – ובכן, במקרה הזה אפילו אני מסכים שההנחה הזאת אינה מתקבלת על הדעת.

ילדה לומד חשבון, סופרת עם האצבעות

ילדה לומדת חשבון בהודו. תצלום: בינדאס מדהווי

אבל האם ההגזמות האלה נפוצות כל כך? או שמא רוב האנשים משתמשים בסטריאוטיפים באופן רציונלי פחות או יותר?

אני כמעט יכול לשמוע אתכם אומרים, "חכה רגע, מה זה בכלל שימוש 'רציונלי' בסטריאוטיפים? אפילו אם סטריאוטיפים הם מדויקים במידת מה, זה לא אומר שזה בסדר להשתמש בהם כדי לשפוט את הזולת. אנחנו צריכים לשפוט אנשים לפי ערכם, ולא לפי סטריאוטיפים!"

יש מידה של צדק בטיעון הזה. הסתמכות על הכללות תוביל לשיפוטים אישיים לא מדויקים. אפשר להבין זאת באמצעות דוגמה לא חברתית. אם פרד חושב שאנקורג' שבאלסקה חמה יותר ממדריד, והוא מסתמך על הדעה הזאת כדי לשער איפה יהיה חם יותר, הוא יטעה ברוב המקרים. וכך גם לגבי סטריאוטיפים. אם אלמר חושב ששחקני כדורסל מקצועיים הם נמוכים מאוד, והוא מסתמך על הדעה הזאת כדי לשער את גובהם, הרי שבדרך כלל הוא יטעה בגדול.

לכן על סמך ההנחה שכל הסטריאוטיפים הקבוצתיים אינם מדויקים, ניתן להסיק שאם ברצוננו לדייק, אסור לנו לעולם להשתמש בסטריאוטיפים כדי לשפוט אינדיבידואלים. אבל ההנחה הזאת אינה תקפה. מה עלינו לעשות אם הסטריאוטיפ שלנו אינו שגוי? חשבו על שלושת המצבים הבאים:

  1. איננו יודעים דבר על אדם נתון מלבד הקבוצה שהוא משתייך אליה
  2. אנו יודעים משהו על אדם נתון, אבל לא הרבה
  3. אנו יודעים הרבה על אדם נתון

נחזור לטמפרטורה באנקורג' ובמדריד. חלק ניכר מהאנשים יודעים שמדריד חמה יותר, באופן כללי. אם אינכם יודעים שום דבר נוסף על מזג האוויר, ורוצים לחזות בדיוק רב ככל האפשר את טמפרטורת השיא של אותו יום במדריד ובאנקורג', סביר להניח שתחזו כי במדריד תהיה טמפרטורה גבוהה יותר. האם משמעות הדבר שהדעות שלכם לגבי אקלים אינן רציונליות? שאתם גזענים כלפי אנקורג'? מובן שלא. משמעות הדבר היא שאתם מבינים כי בהיעדר סיבה לחשוב אחרת, תמיד מוטב לחזות שמקום בעל ממוצע טמפרטורה גבוה יותר, יהיה חם יותר.

אנקורג', אלסקה, רכבת, שלג

רכבת מגיעה לאנקורג', אלסקה. תצלום: מייקל הייז

אותו הגיון חל על סטריאוטיפים. אם אתם מתבקשים לנבא למי יש הכנסה שנתית גבוהה יותר – ללירוי ג'פרסון האפרו-אמריקני או לג'ורג' בילינגסוורת' הלבן, מה עליכם לעשות? בהנחה שאתם יודעים אפילו מעט על הכנסתם של אפרו-אמריקנים ולבנים בארצות הברית, אתם יכולים לשער שג'ורג' עשיר יותר. זה מה שאתם צריכים לשער בכל פעם שתישאלו מי עשיר יותר – הלבן האמריקני או האפרו-אמריקני.  לא תצדקו במאה אחוז מהמקרים, אבל תדייקו ככל האפשר, בהתחשב בנסיבות. האם משמעות הדבר שאתם חושבים שכל האפרו-אמריקנים זהים, או שאתם גזענים? מובן שלא.

לעתים יש לנו מידע ספציפי על האדם המדובר, והמידע הזה מועיל אך אינו מובהק. אולי המידע הזה מוגבל או דו-משמעי, ולכן, אף על פי שהוא ישפיע על השיפוט שלכם, הוא אינו יכול לקבוע לבדו את תוצאת השיפוט. במקרה של מזג האוויר, נניח שאתם יודעים דבר אחד על כל מקום: ג'יין, תושבת ותיקה של אנקורג', אומרת ש"קר" היום; גם יאן, תושב ותיק של מדריד, אומר ש"קר" היום. אינכם מכירים את יאן או את ג'יין, ואין לכם מידע נוסף.

המידע "הספציפי" שיש ברשותכם זהה לגבי שני המקומות. האם עליכם לחזות שהטמפרטורה בהם זהה? זה מטופש. במקרה המדובר, סביר להניח שמוטב לכם להסתמך הן על המידע הספציפי (שני התושבים אומרים ש"קר" היום, לכן סביר להניח שקר מהרגיל בכל אחד מהמקומות האלה), אבל גם על ההכללה התקפה, לפיה בדרך כלל קר יותר באלסקה מאשר בספרד. כלומר עדיין סביר יותר לחזות שבאנקורג' קר יותר מאשר במדריד.

אותו היגיון חל על סטריאוטיפים. הבה נבחן סטריאוטיפים לגבי פעילי שלום ופעילי אל-קאעידה. נניח ששמעתם את אותה אמירה ביחס לשני יחידים, שכל אחד מהם חבר באחת מהקבוצות האלה: הם "תקפו" את ארצות הברית. האם משמעות הדבר שהתנהגותם זהה? נראה שלא. סביר להניח כי ההתקפה שביצע פעיל שלום לא הייתה אלא ביקורת מילולית על מדיניות ארצות הברית. ההתקפה של חבר אל-קאעידה הייתה כנראה משהו אלים יותר. יהיה מטופש לחזות שהתקפה של אל-קאעידה תהיה זהה להתקפה של ארגון פעילי שלום. סביר להניח שהסטריאוטיפים שלכם יעזרו לכם – ולא ימנעו מכם – להבין היטב את אופי ההתקפות האלה.

אותם עקרונות נכונים גם ביחס לקבוצות שלא מקובל להחיל עליהן סטריאוטיפים מגדריים, לאומיים, גזעיים, חברתיים, דתיים או אתניים. אם סטריאוטיפ הוא מדויק בקירוב ואם יש ברשותכם מידע מועט או רב-משמעי בלבד לגבי אדם נתון, סביר להניח שהשימוש בסטריאוטיפ כבסיס לשיפוט של אותו אדם, ישפר את הדיוק שלכם.

לבסוף, הגענו למצב שבו יש לכם מידע ברור, רלוונטי ואינפורמטיבי מאוד לגבי אדם כלשהו. אני קורא למידע הזה "מובהק", כי הוא עונה ישירות על כל שאלה שיש לנו לגבי האדם שאנו מעריכים. נניח, למשל, שאנו רוצים להעריך את הישגיו האקדמיים של מישהו, ושאנחנו יודעים את ממוצע הציונים שלו ואת דירוגו בכיתה. במקרה הזה, חשיבותו של הסטריאוטיפ יורדת – בדיוק כמו במקרה שבו אנו יודעים מהן הטמפרטורות המדויקות באנקורג' ובמדריד.

שחקני כדורסל, לדוגמה, נוטים להיות גבוהים. נדיר מאוד למצוא שחקן כדורסל נמוך מ-1.90 מטר, וגם זה גבוה מאוד. אבל מדי פעם בפעם מתקבל לליגת ה-NBA שחקן נמוך באמת. ספאד ווב (Webb) היה שחקן חמישייה בשנות התשעים, וגובהו בערך 1.70 מטר. עכשיו שאתם יודעים מה גובהו, האם הסטריאוטיפ שלכם לגבי שחקני כדורסל אמור להשפיע על ההערכה שלכם לגבי גובהו? מובן שלא. הגובה שלו הוא הגובה שלו, ואין זה משנה שהוא חבר בקבוצה של אנשים גבוהים בהרבה מהממוצע. במצבים שבהם יש לנו מידע רב, ברור ורלוונטי לגבי אדם נתון, הסטריאוטיפ מאבד לחלוטין את חשיבותו.

ג'ון וול, רג'י ג'קסון, NBA, נב"א, כדורסל

ג'ון וול ורג'י ג'קסון במשחק NBA ב-2015. תצלום: קית' אליסון

על אף הלוגיקה הזאת, עלינו להמשיך בזהירות כאשר אנו מנסים להחליט אם להחיל סטריאוטיפים על אדם כלשהו. סטריאוטיפים כמעט לעולם אינם מדויקים לגמרי, וחלקם מאוד לא מדויקים. סטריאוטיפים פוליטיים הם מדויקים ולא מדויקים בעת ובעונה אחת. אנחנו יודעים לא מעט לגבי ההבדלים בעמדות הפוליטיות בין הצד השמאלי של המפה לצד הימני, אך בו בזמן יש לנו נטייה להפריז בהבדלים האלה ולהאמין שדעותיהם של אנשים מהצד השני של המפה הפוליטית קיצוניות יותר משהן בפועל. לדוגמה, רוב האנשים יודעים שליברלים תומכים בהפלות ובנישואים חד-מיניים יותר משמרנים. אבל גם ליברלים וגם שמרנים חושבים שהפערים האלה תהומיים, אף שאינם כאלה.

ישנם גם אי-דיוקים נפוצים לגבי הבדלי אישיות בין לאומים. לדוגמה, אולי תופתעו לגלות שהיפנים קיבלו דירוגים נמוכים למדי ברגישות מצפונית ודירוגים גבוהים בנוירוטיות – ההיפך מהסטריאוטיפ הרווח לגבי הקבוצה הזאת. מסתבר שדעותיהם של אנשים לגבי תכונות אלה כמעט אינן תואמות כלל את תכונותיהם האמיתיות של אנשים בעשרים ושש תרבויות, כולל ארגנטינה, צרפת, סין, רוסיה, בריטניה וארה"ב.

כדי להתמודד עם המורכבות הזאת, מוטב לפנות לסטריאוטיפ רק אם חסר לנו מידע נוסף, או אם המידע שיש ברשותנו הוא רב-משמעי, ולהתעלם מהסטריאוטיפ כשיש בידינו מידע מובהק. אבל גם כאן עלינו להיזהר. יש לנו נטייה להיות בטוחים יתר על המידה בדעותינו ובתפישותינו. אנו זקוקים למעט ענווה. בהיעדר ראיות מוצקות המאששות את תוקף תפישותינו, מוטב שלא נהיה בטוחים כל כך בנכונות הסטריאוטיפים שלנו. אם איננו בטוחים, הרי לא כדאי להסתמך עליהם. יתרה מזאת, אם אנחנו נדרשים לקבל החלטה חשובה – למשל לגבי העסקת עובדים או קבלת סטודנטים ללימודים – מוטב לאסוף כמה שיותר מידע מובהק.

שימוש רציונלי בסטריאוטיפים משמעו להסתמך עליהם רק כשיש לנו מעט מידע מובהק, או כשאין לנו מידע מובהק בכלל, ולהתעלם מהם כשיש לנו מידע מובהק. ומסתבר שזה מה שרוב האנשים עושים.

בדרך כלל, כשלאנשים יש מידע ברור, מובהק ורלוונטי, הם מסתמכים כמעט אך ורק על המידע הזה. ההסתמכות על מאפיינים אישיים, במקום על סטריאוטיפים, היא אחת התופעות הנפוצות ביותר והקלות ביותר לשחזור בפסיכולוגיה החברתית – ממש כמו ההתאמה בין סטריאוטיפים לתכונותיהן של קבוצות בפועל. לפני בערך עשרים שנה, כשהפסיכולוגית החברתית זיווה קוּנְדַה (Kunda) והפילוסוף פול תגארד (Thagard) ליקטו את כל המחקרים שהצליחו למצוא בנושא זה, הם הסיקו כי השפעתן של תכונות אישיוֹת, אידיוסינקרטיות, על השיפוטים שלנו, היא אדירה. במצבים אלה, השפעתם של סטריאוטיפים היא קטנה עד אפסית. לעומת זאת, כשאין לנו מידע אישי, או כשיש לנו מידע רב-משמעי, אנשים אכן מסתמכים על סטריאוטיפים, אף על פי שבמצבים כאלה, ההטיות הסטריאוטיפיות אינן משמעותיות.

בשנים האחרונות ספג המחקר הפסיכולוגי שורה של מהלומות קשות לתקפותו ולמהימנותו. נחשפו הונאות, פרקטיקות מחקריות מפוקפקות, קשיים בשחזור מחקרים מפורסמים ומסקנות בלתי מוצדקות בעליל. לאור זאת, היה אפשר לצפות שפסיכולוגים יכריזו בפני העולם שהנה, דווקא מצאנו שתי תופעות רווחות וניתנות לשחזור: מחד גיסא סטריאוטיפים הם מדויקים, מאידך גיסא אנו מסתמכים בעיקר על תכונות אישיות כשאנו מבצעים שיפוטים. אבל מי שציפה לכך, התאכזב.

אמירות לגבי אי-דיוקם של סטריאוטיפים עדיין שולטות בספרי הלימוד ובסקירות של סטריאוטיפיזציה. רבים חושבים כי "הכחשת מדע" היא תופעה המאפיינת בעיקר את חוסר האמון של הימין בשינוי האקלים ובאבולוציה. אך מסתבר שהיא קיימת גם אצל אנשי מדעי החברה עצמם, המתנגדים לראיות חותכות שמלמדות כי סטריאוטיפים רבים הם מדויקים ורציונליים.

אם הראיות החותכות אינן משנות את דעתכם לגבי "חוסר הדיוק" של הסטריאוטיפים, מה כן ישנה אותה? בניגוד לדתות ולאידיאולוגיות, המדע מתקן את עצמן לנוכח ראיות חדשות, ויש לקוות שגם אתם תפנימו את הראיות האלה. אין במאמר הזה שום טענה שאמורה לשכנע אתכם להפסיק להיאבק באפליה. אבל כולי תקווה כי בכל הקשור לחוכמה המקובלת ש"סטריאוטיפים אינם מדויקים", השתכנעתם שהגיע הזמן למעט תיקון עצמי מדעי.

לי ג'אסים (Jussim) הוא מרצה לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת רטגרס בניו ג'רזי. הוא פרסם מאמרים רבים בנושא תפישה חברתית, דיוק, נבואות המגשימות את עצמן וסטריאוטיפים. ספרו האחרון הוא Social Perception and Social Reality: Why Accuracy Dominates Bias and Self-Fulfilling Prophecy  (משנת 2012).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי לי ג'אסים, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על כל הבלונדיניות....

01
בני קרוב

המאמר של הפסיכולוג המלומד מדגים שוב את העובדה המדהימה ש 500 שנות התקדמות מדעית לא הגיעה עדיין לעולם הפסיכולוגיה.. לוגיקה של ימי הביניים עם מושגים כאלו מדעיים... בכל מקרה זה דווקא מדגים את הרעיון של חוזק הסטירואוטיפ

02
דודי

אחת הבעיות במאמר נעוצה במשפט "ידע ברור, מובהק ורלוונטי". החיים מזמנים מצבי החלטה רבים שבהם צריך להתבסס על ידע חלקי.

לדוגמה, נניח שאדם שסבור שיוצאי חלם הם פחות חכמים מהממוצע מראיין מועמד חלמאי לצורך קבלה לעבודה. בתחילת הראיון החלמאי מגמגם וטועה טעות טיפשית. בגלל הסטראוטיפ, המראיין ייטה יותר לייחס זאת לטיפשות ולא להתרגשות טבעית נניח, יזדרז יותר לגבש דעה על המועמד הספציפי שלפניו ואולי יגזור את גורלו.

04
אורי בראון

מאמר שלם שמתחמק מלענות על השאלה המרומזת בכותרת: האם בלונדיניות הן טיפשות? אם הבנתי נכון את הטענה המוזרה, שרוב הסטריאוטיפים נכונים; ואם הבנתי נכון, שהסטריאוטיפ "בלונדיניות הן טיפשות" שמרומז בכותרת כדוגמה לסטריאוטיפ נפוץ - נותר רק להסיק שזוהי עמדתו של כותב המאמר.

06
יאיר

יש סטריאוטיפים שניתן לדעת שהם לא נכונים לפי ידע מוקדם והגיון בסיסי. למשל ייחוס של תכונה לאוכלוסיה שלמה (כמו "כל הבלונדיניות טיפשות" בהמשך לכותרת) זה סטריאוטיפ לא נכון מפני שידוע לנו כבר שרוב התכונות האנושיות מופיעות בצורה של התפלגות נורמלית ולכן הגיוני להניח שבכל קבוצה של אנשים לא לכולם תהיה את אותה התכונה. וגם בקבוצה של כל הבלונדיניות סביר להניח שחלק קטן מהן יהיו חכמות, חלק קטן אחר יהיו טיפשות והרוב בעלות אינטיליגנציה ממוצעת. בדיוק כפי שידוע לנו שהתכונה מתפלגת באופן נורמלי באוכלוסיה הכללית.

    07
    סוציולוג

    הסטריאוטיפ הוא לא שכל הבלונדיניות טיפשות אלא שהן פחות חכמות מלא בלונדיניות. לסטריאוטיפים יש משמעות רק בהשוואה לקבוצה אחרת. טענה סטריאוטיפית היא שתכונה מסוימת (למשל חוכמה או טיפשות) היא הומוגנית יותר בתוך הקבוצה מאשר בין הקבוצות.