חול לחתולים
החתולים הביתיים הם המושלים האמיתיים בבית. למעשה, אנו מקבלים מהם רשות לחלוק איתם את נחלתם, שטח שהם שולטים עליו שליטה כמעט מוחלטת. דרישותיהם ידועות לנו ואנו מספקים להם אותן מזה אלפי שנים, כפי שהדבר מתועד בכתבי הקדמונים ובארכיאולוגיה הקדומה ביותר החושפת את ההתיישבות האנושית. בעידן המודרני, מסיבות פשוטות של נוחות, אסתטיקה ודו-קיום, ובוודאי כשהחתול גר בבית, עלינו לדאוג לצרכיו גם במובן המילולי הפשוט: כלומר למקום מוגדר, נקי ומסודר שבו החתול או החתולה יעשו את צרכיהם. היות שכך, מצאתי את עצמי, כמדי פעם, עורך סקר שוק קטן כדי לראות אילו סוגים של חול זמינים לארגז הצרכים של החתול הביתי.
כך מצאתי את עצמי נכנס לחנות לאביזרים לבעלי-חיים, ושואל מה יש להם בתחום הרגיש הזה. המוכרת, מסבירת פנים ומעוניינת להציג את המגוון הנאה שהיא מציעה ללקוחות, אמרה: "יש לי כמה חולות, תלוי מה אתה מעדיף וכמה אתה רוצה לשלם".
הדמיון העברי שלי הפיק ניצוצות. "חולות"? "כמה חולות"? – משהו פה אינו כשורה, משהו מתנגש עם ההרגלים הלשוניים.
"חול", בעברית, הוא חומר שמורכב מגרגרים זעירים שנוצרו בתהליך איטי של שחיקה של סלעים ואבנים. לשונית, מדובר בשם קיבוצי, בדומה ל"סוכר" ו"מלח", "חיטה" ו"שעורה". כלומר, המילה "חול" מציינת את החומר באשר הוא, ואין דרך למנות אותו. "חול" במובן הזה היא מילה שאין לה צורת רבים. לעומת זאת, כשאנו אומרים "חולות" כוונתנו לתופעה גאוגרפית-סביבתית, לשטח חולי, על פי רוב עם הבדלי גובה או מפלס. החולות של מכמורת, החולות בנגב המערבי, החולות של הסהרה – כל אלו מציינים נוף באזור מסוים, נוף חולי, אולי של גבעות חול. "חולות" במובן הזה היא מילה שאין לה צורת יחיד.
שמות עצם קיבוציים בעברית, ובמובן הזה "סוכר" ו"מלח" הם דוגמאות מצוינות, מתאפיינים בכך שאין להם צורת רבים. יתרה מכך, "סוכרים" הוא מונח בתחום הכימיה או התזונה, וכך גם "מלחים". צורות היחיד שלהם מציינות סוגים של סוכרים או מלחים על פי הגדרותיהם הכימיות. כלומר, בעברית (וגם בשפות אחרות) יש לשים לב לקיומם של שני "סוכר": האחד השם הקיבוצי; השני הציון לסוג ספציפי מבחינה כימית.
המקרה של "חול" חריף, קיצוני יותר, שכן ככל הידוע לי (ואולי יימצאו גיאולוגים שיתקנו אותי), אין ב"חולות" הצבעה על סוגים של חול, אלא רק ציון של תופעת הנוף או הקרקע, התופעה הגיאוגרפית-גיאולוגית. כדי לדבר על סוגים של חול, כמו בחנות המספקת מוצרים לחתולים, נצטרך אכן לדבר על "סוגים של חול". מובן שבדיבור, נמצא שאומרים "איזה חול אתה רוצה?", כשהכוונה היא שבתשובה יפורט סוג החול הרצוי.
אלא שבכל האמור בארגז הצרכים של החתול הביתי המודרני, "חול" מציין משהו אחר לחלוטין מן החול שאנו מוצאים למשל על שפת הים. חול לחתולים יכול להיות עשוי משורה ארוכה ומגוונת ביותר של חומרים: חמר מרוסק, ג'ל סיליקה, שאריות עץ ונסורת, חיטה ואפילו מעין כמוסות מגובשות של נייר משרידים של תהליך הייצור. פרמטרים רבים מחלקים את עולם ה"חול" לחתולים: מחיר, שיקולים אקולוגיים, ריח, עד כמה נוצר אבק, יכולת התגבשות, משקל, האפשרויות השונות לפינוי ה"חול" המשומש. החול המעולה, הריחני, המתגבש, המתפנה בקלות, הסופגני והעמיד מכיל לא פעם פחם פעיל, והוא מופק מסלעים ספציפיים, באורח כמעט בלעדי בשתי מדינות: קנדה ותורכיה.
לאור כל זאת, האם מדובר בכלל ב"חול"? על פי רוב, לא. יתכן שרק ה"חול" המופק מסלעים יכול להיחשב לחול, אם נסכים לקבל שתהליך תעשייתי מכוון ומתוכנן יכול להחליף את תהליך השחיקה הטבעי של סלעים, שהם המקור לחול בטבע.
מן הבחינה הלשונית, דומה שכשמדובר בחתולי הבית, "סוגים של חול" מתייחס למבחר הזמין בכל הנוגע לניקיון הארגז הביתי המשמש לצרכיהם. כך גם אפשר למנות את הסוגים, מה שלא רלוונטי לעשות, לפי הגדרה, כשמדובר ב"חול" כשם עצם קיבוצי. אם נרצה לדבר על חול דק או עבה, עשיר בסיליקון או בעל גוון שונה מהרגיל בהקשרים של עולם הבנייה, גם אז יהיה מקום לדבר על "סוגים של חול", כמו סוכרים ומלחים בכימיה.
העובדה ש"חול" לחתולים יכול להיות עשוי מחומרים שאינם קשורים לסלעים ואפילו מחומרים אורגניים מזכירה לנו ששם עצם ספציפי יכול להפוך למושג כללי יותר וככזה להתייחס למגוון אפשרויות. כך, למשל, בתחום המטבחים דובר על "שיש" מעץ או ממתכת, ואף היה זמן – ודומני שהוא חלף – שבו דוברי עברית שאלו אלו את אלו "מאיפה הפיליפינית שלכם?" והיו נכונים לקבל תשובות מגוונות כמו "סרי-לנקה" או "מולדובה". כי בין הכללי לספציפי יש לא פעם קשת רחבה של אפשרויות, לפעמים אפילו כחול אשר על שפת הים, או בחנות למוצרים לחיות. וכדי להסיר ספק: הרבה דברים אפשר למצוא בחנויות הללו, אבל לא דיונות הנמשכות אל האופק.