יורם (אדמין)

דפקתי בשער של הזמן האבוד, איש לא ניגש.
דפקתי פעם נוספת, ועוד פעם ועד פעם.
שום תשובה.
בית הזמן האבוד מכוסה בקיסוס
כדי מחציתו; מחציתו האחרת – אפר.
בית שאיש אינו מתגורר בו, ואני דופק וקורא
מרוב כאב על כך שאני קורא ושאין שומעים לי.
פשוט לדפוק. ההד משיב
את כמיהתי לפתוח את החצרות הקפואות הללו.
הלילה והיום מתבלבלים בהמתנה,
בדפיקה שוב ושוב.

הזמן האבוד בוודאי אינו קיים.
הוא הבית הגדול הריק והמקולל.

כשאת חולפת בדממה בין העלים,
ציפור נולדת מחדש מתוך מותה
ומנופפת בכנפיה לפתע;
כל השיבולים רוטטות בשלות
כאילו היום עצמו מטה אותן,
ובחומרה, מדודים,
עוצרים המעיינות כדי לשתות את פנייך.

תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר