איך נראה עץ בונזאי מרחף בחלל? ככה

במהלך לימודיי באוניברסיטה, התחלתי ללמד אנגלית בבית ספר תיכון בירושלים. אחת הכיתות, כיתה י"א, כללה בנות בלבד, כעשרים במספר. היה זה בית ספר מקצועי בשכונה שמעולם לא התרחקה מקו העוני או מסף המצוקה. מנהל בית הספר הזהיר אותי ימים אחדים לפני תחילת עבודתי: "אתה האשכנזי השני שהם באים איתו במגע קרוב. אני הראשון". אך לא בכך דווקא היה טמון הקושי במפגש. הקושי התגלה במהלך אחד השיעורים הראשונים באותה כיתה י"א. בעודי מדגים את הנושא הקשה על דוברי עברית באשר הם, ההבדל בין זמני ההווה השונים באנגלית, ניגשה אלי תלמידה, התקרבה אלי מאוד, ולחשה לאוזני:

"אני צריכה להתפנות".

אמנם השתחררתי מהצבא שנים אחדות קודם לכן, אך נראה כי לא השתחררתי ממנו די הצורך. במוחי עלתה תמונה צבאית: חיילים בשטח, עשן צבעוני מרימון שהושלך בשל פציעתו של אחד מהם, ומסוק פינוי היורד לאיטו כדי לפנות את הפצוע, שבמקרה הזה היה פצועה, בחולצה בצבע תכלת ושפתון אדום בוהק.  שאלתי אותה בדאגה:

"מה קרה לך?"

עיניי הכינו עצמם לדימום, ליד שבורה, לפציעת ראש שטרם הבחנתי בה. והיא אמרה, דחיפות בקולה:

"אני צריכה להתפנות".

"אבל מה הבעיה? מה קרה לך?"

חוסר סבלנותה היה כעת ברור, אך לחישתה נעשתה עוד יותר חרישית:

"המורה... אני צריכה ללכת לשירותים".

נעלמו המסוק והחיילים וגם העשן הצבעוני התפוגג. מה היה ההבדל בין אדום ולבן? האם הראשון מורה על הרוג והשני על פצוע? היה משהו כזה, לא? בדל המחשבות התפוגג גם הוא עם דלת הכיתה שנטרקה מאחורי התלמידה הממהרת בצעדים קטנים של רגליים צמודות בבהילות.

"להתפנות", כך למדתי באותו יום, משמש כדי לציין "ללכת לשירותים", כלומר "לעשות את הצרכים", בין אם מדובר במה שמכונה באנגלית number 1 ובין אם ב-number 2. אבל איך אומרים את זה בעברית שלנו?

"העברית שלנו" הוא מונח כוללני, שעלול להיות מעורפל כמו הסצנה בכיתה באותו בית ספר ירושלמי. ביני ובין התלמידות נפערו תהומות רבים, אבל התהום הרחבה, העשירה והמרתקת ביותר הייתה התהום הלשונית. התהום הייתה בוודאי דורית וגאוגרפית לא פחות מאשר עדתית.

אך הממצא היה ברור, והוא הסתבר מדוגמאות רבות שנצברו אצלי בתקופה שמיד לאחר המקרה: בפיהם של צעירים וצעירות ממוצא מזרחי, בירושלים של לפני כשלושים שנה, זה היה המובן של "להתפנות". כשאני הייתי באותו גיל, בחיפה של שנות השבעים המאוחרות, לא כך התייחסנו לעשיית הצרכים, להליכה לשירותים, להשתנה ולחרבון, להטלת מים ולפעולת מעיים, ל"לעשות פיפי" או "לעשות קקי". מהמורים והמורות ביקשנו שירשו לנו "ללכת לשירותים", וזכורה מורה אחת, בכיתה ח', שדרשה לדעת, לאוזנה, אם מדובר בצורך מסוג אחד או מסוג שני, כי בראשה פעל אלגוריתם ולו טבלה בת ארבע אפשרויות: בנים ובנות, וסוג ה"צורך", ועל פיה, תוך שקלול מזג האוויר ביום הנתון, היא הייתה מחליטה אם להרשות לנו לצאת מהכיתה ואם כן – מתי. איני יודע מה אמרו לה בדיוק, ואני חושד שהיו רמיזות בהבעות פנים שהביעו את סוג הצורך ואת דחיפותו. אני העדפתי לא לבקש ממנה דבר. בבית הספר הריאלי של אותם ימים, איפוק הוערך לפחות כמו דיוק בדיווח.

בכל אופן, לקסיקון הצרכים ועשייתם הוא מגוון ועשיר בשפות רבות. בני-אדם נוטים להתייחס לעניינים הללו בדרכים עקיפות, ברמיזה, מתוך רגשות מבוכה ומיני טאבו. בשפות אירופיות ובהן אנגלית יש גם מונחים טכניים שנגזרו במקור מלטינית. באנגלית הם to urinate ו-to defecate. גם בעברית הלקסיקון הזה מזמן תובנות לא מעטות, לשוניות, תרבותיות ואחרות.

אך כאן, הפעם, אעיר רק שיש טעם להתבונן ב"להתפנות" ולראות את ההבדל התחבירי בין שני ה"להתפנות" בעברית שלנו. הראשון, שפירושו לקחת את עצמך מהמקום שבו אתה נמצא ולהותיר אותו פנוי, כלומר הצורה הרפלקסיבית של "לפנות", מניחה שהמושא הוא מבצע הפעולה עצמו. הוא היה במקום ולאחר הפעולה הוא לא יהיה במקום. "להתפנות" השני, זה הקשור לפעולות המעיים או שלפוחית השתן, מניח שהמושא הוא תכולתם של האברים הללו, ושהאדם מפנה אותם מתוכו ונותר פנוי מהם.

ההבדל התחבירי הזה אינו קטן, גם אם לא בהכרח קל להדגימו בפעלים אחרים. באותו יום בבית הספר בירושלים, הוא התגלה לי במלוא בהירותו, עם הדלת שנטרקה מאחורי התלמידה שהתפנתה מהכיתה כדי ללכת להתפנות.