אמרו להם שהם משוגעים

לפעמים אנו נתקלים במילה ותיקה ומבוססת, קיימת בהחלט, אך מבט נוסף עליה מראה שהיא קפאה בזמן, נתקעה כמו זבוב בענבר. היא שם, היא מובנת, אך דבר אינו מתפתח ממנה וכל כולה קורנת מוגבלות ושיתוק.

כזו היא המילה "הסתדרות". היא עלתה בדעתי נוכח איזו ידיעה בתקשורת על מה עשויה לעשות או לא לעשות "ההסתדרות". הכוונה היא כמובן לארגון העובדים, שבגרסתו ההיסטורית היה המייצג העיקרי, הראשי, של העובדים המאורגנים בארץ ישראל ולאחר מכן במדינת ישראל. מאז השתנו דברים רבים, קמו להסתדרות מתחרים מכל עבר, ואפילו הבניין ברחוב ארלוזורוב בתל אביב אינו נהנה עוד ממעמד ציבורי או סמלי משמעותי. סביר שרבים מאוד מהישראלים אינם יודעים לומר את שמו של מי שעומד בראש הארגון. נסיבות היסטוריות, פוליטיות, כלכליות ואחרות גרמו לכך ש"הסתדרות", כלומר המילה "הסתדרות" הפכה כמעט בלעדית לשם הפרטי של אותו ארגון היסטורי, שאמנם ממשיך להתקיים בגרסה עכשווית, אך מקומו במציאות ובדמיון של הישראלים קטן לאין ערוך לעומת העבר.

מבט ימינה ושמאלה, ברחבי הציבוריות הישראלית, מגלה ש"הסתדרות" משמשת בשמות של ארגונים היסטוריים אחרים, כמו הסתדרות המורים וגופים דומים. אכן, "הסתדרות" צומצמה מכוח הטבע והגורל לרכיב בשם פרטי ארוך יותר. בתוך כך, עומעמה העדשה המאירה על מקור המילה, על מה שהיא מבטאת.

מבט עברי ענייני, קצר, מגלה שלפנינו שם עצם הבנוי על השורש "ס.ד.ר.", שם פעולה בבניין התפעל. אנשים התארגנו, כלומר יצרו לעצמם איזה סדר משותף, שגילומו בעולם הממשי היה הארגון הייצוגי של העובדים בארץ ישראל. יש האומרים שבמקור היה ויכוח על האפשרות להשתמש במונח "ארגון", שמקורו לועזי, ולכן הועדף על פניו המונח "הסתדרות". בכל אופן, ההסתדרות ההיא הוקמה בשנת 1920 ופעלה במתכונתה המקורית, פחות או יותר, עד שנת 1994. לאחר מכן, היא שינתה את אופייה וצורתה, ובמידה מסוימת גם את שמה, ובעניין היו מעורבים כנראה יועצי תדמית ומיתוג, וכך באה לעולם "הסתדרות העובדים הכללית החדשה", שם שמשמר את המותג ההיסטורי, מימים שקדמו למונח "מותג", ומוסיף לעצמו מיני איתותים שמנגידים אותו ל"הסתדרויות" אחרות שקמו או התחזקו בינתיים. כל זה, חשוב והיסטורי, אך פחות מעניין אותנו כאן.

אלא שבתוך כך, "הסתדרות", המונח, אכן ניתק מכל אפשרות לפרודוקטיביות לשונית-עברית, ונשכחה ההתארגנות של יצירת סדר משותף. הצורה "הסתדרות" יכולה להיות מובנת גם כתיאור של פעולה שקרתה מעצמה, אפילו באורח אורגני, אולי בלתי נמנע. היה אי-סדר, היה צורך חברתי, פוליטי, כלכלי או אחר, והתחולל איזה תהליך שהתוצאה היא הסדר המגולם בארגון, הסדר במציאות שהשתנתה מאליה, כך שההסתדרות היא תהליך וגם תוצאתו.

והארגון צבר כוח רב וכבש לעצמו מקום מרכזי במציאות וגם בתודעתם ובפיהם של דוברי העברית במשך כשלושה דורות. עד כדי כך, שאיש בוודאי לא נתן עוד את דעתו על הצד הלשוני, על התהליך, על התוצאה, על ההתגלמות שלהם במונח. הסתדרות העובדים בארץ ישראל נעשתה כה חשובה עד שהמונח שנבחר כדי לתאר אותה ארגונית ניתק מההקשר הלשוני, המורפולוגי, הפרודוקטיבי של העברית, ונותר כמסמן של דבר אחד: ארגון עובדים. וכך אכן אין פלא שנוצרו "הסתדרויות" עובדים אחרות.

תוצאה נוספת של התהליך הטבעי והחד הזה היא ש"הסתדרות" במובנים אחרים המשיכה להתקיים ללא קשר לארגון העובדים. כוונתי לשם הפעולה, פעולה ה"הסתדרות". וכידוע, בעברית שלנו, העכשווית, יש ל"הסתדרות" הזאת שני מובנים. האחד נוגע להיערכות בסדר מסוים, אך דומה שבכל הנוגע למובן הזה נמצא שימוש נרחב בפועל ("החיילים מסתדרים בשלשות", ואפילו "הנתונים לא מסתדרים לי כמו שחשבתי" וכו') והרבה פחות בשם הפעולה. המובן השני נוגע למציאת פתרון למצב לא נוח, לאלתור של פתרון או מוצא נדרש – "זה בסדר, אל תבואו במיוחד, הסתדרנו". אבל גם במובן הזה נמצא שימוש שגור בפועל, והרבה פחות, אם בכלל, בשם הפעולה.

כך מתגלה ש"הסתדרות" היא אכן מאובן מבודד למדי בעברית העכשווית. למיטב ידיעתי, המונח גם אינו משמש בתרגומים לעברית, כשיש צורך לדבר על ארגון עובדים במדינה אחרת. ה-CGT הצרפתי, למשל, ייקרא "הארגון הכללי של העובדים", וגם ארגונים באמריקה הלטינית, ששמם מבוטא באותם ראשי תיבות, לא יזכו להיקרא בעברית "הסתדרות". התהליך ההיסטורי של עלייתה וירידתה של הסתדרות העובדים בארץ ישראל מתגלם גם בהפיכת "הסתדרות" לשם פרטי, וככל שהוא ספציפי יותר, כך הוא שוקע בשכבה עמוקה יותר של הגאולוגיה הלשונית.