גלויות מהמאדים

מסיבות חברתיות ורגשיות, מדובר בשדה מוקשים ברור. הביטוי הדו-אברי, "הספקטרום האוטיסטי" כולל בתוכו בעיות ומורכבויות לא מעטות, וכוונתי לצד הלשוני של הדברים. ראשית, הביטוי כמכלול מציג בעיה נפוצה ברמה האנליטית: הספקטרום אינו אוטיסטי, אלא שהכוונה לספקטרום המיוחס לתופעת האוטיזם, כלומר לנקודות שונות על פני ספקטרום שאליהם ממופים כמי שמאובחנים כאוטיסטים.

"ספקטרום", המילה עצמה, היא בעלת מקור לטיני: spectrum פירושו "מראה, התגלות חזותית, דימוי" כשברקע נמצא הפועל שפירושו "להביט על-". המופעים הבסיסיים של ספקטרום בלשונות המודרניות הם בתחומי הפיזיקה, הכימיה והמתמטיקה. ספקטרום האור הנראה, טווח הצבעים, הקרינה האלקטרומגנטית וכו' – בפיזיקה; ספקטרום הספיגה או הקליטה של קרינה שחומר מייצר כשהוא נחשף לאנרגיה – בכימיה; וגם במתמטיקה יש לנו ספקטרום בהקשרים שונים הנוגעים להגדרה של קבוצה רציפה, חד-ממדית, אינסופית ואולי תחומה בקצותיה, כלומר טווח. בעברית, את כל אלו אפשר לאגד ביחד בצורה סבירה באמצעות המונח "רצף". ואכן, גם בכל הנוגע לאוטיזם מדברים על "הרצף האוטיסטי" ונפוץ לשמוע בקיצור "על הרצף" וביטויים דומים.

בכך בהחלט לא תמו המורכבויות, שלא לומר הבעיות.

העיקרית שבהן אינה תחביר הצירוף "הרצף האוטיסטי", או "הספקטרום האוטיסטי" וגם לא הדיון החוץ-לשוני בשאלה מה משמעותו של רצף כזה, כיצד הוא בנוי, ומה בין הדימוי והמציאות המדידה, ככל שהיא מדידה ובת-השוואה בין בני-אדם שונים. הבעיה הלשונית הנוספת שאפשר לזהות כאן היא המונח "אוטיזם".

החל בראשית המאה ה-20, בהקשרים הנוגעים לנפש ולאחר מכן לנוירולוגיה, הופיע המונח הגרמני Autismus ומיד מקבילו הטבעי באנגלית autism. מדובר בגזירה מאוחרת מיוונית, שבה αὐτός פירושו "עצמ-" (כלומר "self"), כך ש-autism מתייחס לתופעה של הפנייה אל העצמי או ההתכנסות בַּעצמי. מבחינה נוירולוגית תשומת הלב ניתנה לתופעה שמאותרת בילדוּת ונמשכת במהלך החיים הבוגרים והמתאפיינת בשונויות בתקשורת, בהתפתחות הלשונית, בקשר העין ובחוויות חושיות. כלומר, ההערכה נעשתה ביחס ל"נורמה", שמכונה באנגלית בהקשר הזה typical, ולעומתה התופעות הקשורות לאוטיזם מכונות atypical. היסטורית, autism גם שימש לציין פתולוגיה נפשית בעלת הקשרים פסיכיאטריים, המתאפיינת במרוכזות מוחלטת בפנטזיות שבהן האדם שם עצמו במרכז ואשר נקשרו לסכיזופרניה ולאי-שפיות כללית. השימוש הזה נחשב כעת היסטורי ולא רלבנטי, והוא נעלם מהשיח העכשווי. בכל אופן, באנגלית, בהקשר הנוירולוגי שתואר כאן, נטבע הצירוף autism spectrum, כלומר הספקטרום של האוטיזם.

אני מזכיר שמוקד הדיון הקצרצר כאן הוא השאלות הלשוניות שעולות מכל המידע הזה, ובפרט בעברית.

לאחר שהתופעות הנוירולוגיות זכו להכרה וגם נודעו בציבור והיו לחלק שגרתי בשיח החברתי והתרבותי, דוברי העברית מיהרו לשמוט, במידה רבה, את המונח "אוטיזם" ולדבר על מי שהם "על הרצף" או "בספקטרום" וכדומה, לעומת "נוירו-טיפיקליים", כלומר מי שהם typical, ובמשתמע הם אמת המידה שעל פיה, עד דרך ההשוואה והשלילה, אפשר (אולי) להגדיר תופעות המצדיקות לומר שאדם נמצא "על הרצף [האוטיסטי]". וכל זה, תוך התרחקות שיטתית למדי מ"אוטיזם" ו"אוטיסט" וכו', שהספיקו לזכות לתיוג כשמות גנאי, שרבים סבורים, מאמינים ומרגישים שמוטב לכולנו להימנע מהם.

וחבל. ראשית, במצב הזה אין לנו דרך עברית טובה לציין את המצב, התופעות, האבחונים וכל מה שקשור לאוטיזם, שנותר – בקצה הסקלה האידאולוגית – מוגדר בניגוד ל"טיפיקליות" (נוירולוגית ואחרת). ושנית, לא ניצלנו את כוחה הרב של העברית המאפשרת יצירתיות וגמישות בהמצאת מילים לפי הצורך. האלמנט "עצמ-" אינו בהכרח קל לטיפול ולשימוש, אבל הוא פורה למדי: עצמי, עצמיות, עצמאות ומאז אשפוזיו של ראש הממשלה אריאל שרון גם למדנו את "עצמוני" שמציין את "ספונטני" בתחום הפיזיולוגי-רפואי, ובפרט בכל הנוגע לנשימה. אפשר היה לחשוב על "עצמנות" ל-autism ומכאן לומר על אדם שהוא "עצמני", והמילים היו לא רק עבריות אלא גם חדשות וטריות, ללא מטענים רעיוניים או תחושות שנגררות מוויכוחי עבר ומבורוּת היסטורית. יש עוצמה ב"עצמ-" (ואיני מתכוון לצליל), כפי ש"אוטונומיה" בנויה גם היא על αὐτός היווני, כך "עצמאי", "עצמוני" ו"עצמני" יכולים לדור בכפיפה אחת, ללא צורך בהגדרה על דרך השלילה, תוך מתן גוון חיובי למכלול התופעות המורכבות, החמקמקות, והראויות לכל יחס והתייחסות מצד החברה, ולכן גם מצד הלשון המשמשת את החברה.