DON'T SHAVE, אל תתגלחו, זהו הדיבר הראשון (והיחיד) של מועדון שיער הפנים באוסטין, טקסס.
המועדון הוקם לפני 11 שנה, חבריו כולם מטפחים זקנים ושפמים מורכבים ומתוחכמים במיוחד, ובשנה החולפת המועדון אירח את אליפות העולם בטיפוח שפמים וזקנים.
אליפות העולם מחולקת לקטגוריות (ההסבר המלא, למעוניינים לעצב את שיער הפנים שלהם בהתאם, הקליקו כאן) - שפם בהשראת דאלי, זקן ושפם מהפנטזיות, שיער פנים קיסרי, שפם אנגלי ועוד.
רשימת הזוכים כאן, וגלריית התמונות של הנבחרת האמריקנית כאן.
הצלם גרג אנדרסון תיעד את התחרות הבינלאומית במלואה, בגלריית תמונות נפלאה, כאן.
(התמונה הראשית והצילומים כאן למטה, כולם משל Greg Anderson, @gregandersonphoto)
תגובות פייסבוק
סרבן ההמנון
שי לבתמונת השער של כתב-העת "טיים" נחשבת לסמל סטטוס. עדיין. מאחרוני האייקונים של...
X 7 דקות
חשבתי שאנחנו עשויים מכסף
כשליז הייתה קטנה, היא שאלה את אימא שלה אם הם עשירים. ״אימא אמרה לי שאנחנו מבוססים״, היא נזכרת, ״ושאני לא אגיד את המילה הזאת ׳עשירים׳, לעולם״. אבל הם היו עשירים, אפילו מאוד. ליז, לימים ליז לאנג (Liz Lange) מעצבת האופנה שנודעה בעיקר בזכות הבגדים האולטרה-מעוצבים שלה לנשים הרות, זוכרת בית על החוף ובית בעיר ועוד בית בקצה השני של ארצות הברית, כולם גדולים מאוד, אחוזות בעצם, ומטוס סילון פרטי שאליו מגיעים, כמובן, במסוק שנוחת על גג הבית, ועוד ועוד.
המשפחה שהפודקאסט The Just Enough Family עוקב אחר קורותיה היא משפחת סטיינברג. שהתעשרה כמעט בין לילה בזכות עסקיו של הדוד סול, שיש אומרים כי שימש השראה לאחת הדמויות בספרו של תום וולף ״מדורת ההבלים״. בעוד המיליונים זורמים כמעט ללא הפסקה לחשבון הבנק של סול, שהעסיק את מרבית בני המשפחה ובאחרים תמך מרחוק, התרחשו לא מעט דרמות במשפחת סטיינברג, וכתבת הניו יורקר אריאל לוי (Ariel Levy) משחזרת אותן אגב ראיונות, שיחות אינטימיות ועדויות. בין פרקים שנושאים כותרות נפלאות כמו Park Avenue Shtel או Pumpkins and Monmeys הולך ונפרש סיפורה של משפחה יהודית, שלא העריכה במיוחד הישגים אקדמיים, אבל ידעה להתענג על ממון ועל המעמד החברתי שהוא מביא עמו (עד כדי כך שאפילו גולדה מאיר מוזכרת בפודקאסט). אלא שאז התחוללה תפנית דרמתית, העושר המשפחתי חלחל מבין האצבעות וכמעט נעלם לגמרי, ועמו הלכו גם קשרי המשפחה ההדוקים, הבילויים המשותפים והערבות ההדדית - ונעלמו. ״המשפחה שיש לה מספיק בדיוק״, זו מכותרת הפודקאסט, אינה משפחת סטיינברג. זוהי משפחה בדיונית שליז המציאה באחד הסיפורים שכתבה בילדותה. ״הרגשתי שמשהו בחיים שלנו מוגזם נורא״, היא מספרת, ״וחלמתי על משפחה אחרת, שיש לה מספיק בדיוק. לא חסר לה כלום וגם אין לה עודף. זה נראה לי טוב״.
המוות
יש ערבים שבהם המוות מביט בי בסתר
באופק הניצת;
ויש בקרים שאני חש בו ממתין לי בלב סערה.
המוות נוכח מולי לעתים קרובות,
ובכל פעם הוא דומה לי יותר;
אני חש את מגעו הלבן בלב המותש
או בעיניו של מי ששונא.
יש לילות שהוא ישן איתי
ושהוא נותר דבוק
בעפעפיי.
המוות הוא שם איטי
שגופי לומד לבטא.
קרלֶס דוּאָרְטֶה (Carles Duarte), יליד 1959, הוא בלשן ומשורר קטלאני עטור פרסים שמילא תפקידים מרכזיים בממשל של קטלוניה. ספרו "טריפטיך עברי" תורגם לעברית וראה אור בהוצאת "כרמל".
תרגמה מקטלונית: ריטה מלצר