ההיסטוריה של המצלמה ב-48 איורים

עם הנחיתה בארץ אחרת, הטלפון הסלולרי מזמזם בקצרה, מודיע על הודעת טקסט חדשה. חברת הטלפון הישראלית מתריעה כך: "לקוח יקר, לא קיים לך הסדר שיחות".

אכן, אמת לאימתה. אבל משהו מותיר בי תחושה לא נוחה. הנוסח, הנוסח: "לא קיים לך". אפשר היה לפטור את העניין באמירה שמדובר ב"שגיאה". ובכל זאת, טקסט עברי שנכתב בידי דוברי עברית וקיבל אישור מדרג בכיר יותר מאשר כותבי התוכן הזעיר, המכונה בימינו "מיקרו קופי", כך שהוא משמש כבר זמן ובוודאי במאות אלפי הזדמנויות. טקסט עברי עכשווי: "לא קיים לך הסדר שיחות".

האמת היא שאין לי הסדר שיחות חו"ל אצל הספק הסלולרי שלי, וגם לא היה לי באותה הזדמנות שבה נסעתי לחו"ל. "אין לי", "יש לי" – אלה הצורות הנפוצות, המקובלות לציון היותנו במצב שדבר מסוים בידינו, בחזקתנו, שייך לנו ומצוי בידינו וכדומה. הן מתבססות על הצמד "יש" ו-"אין", אלמנטים קבועים העומדים בראש אמירות המביעות קיום או אי-קיום, בהתאמה. סיומת הגוף הצמודה למילת היחס "ל-" מציינת מי הגורם שהדבר ברשותו, אצלו או שלו. משפטי "יש" ו"אין" הם הצורה הרגילה של העברית המודרנית לציין קיום ואי-קיום של דבר מבחינת מי שהדבר מיוחס לו.

בעברית יש גם אפשרות אחרת, המערבת את "קיים", צורת בינוני שמקורה ב"לקום" או "לקיים". משמעות הצורה "קיים" היא "חי, יציב, נמצא, קבוע, בתוקף" וכדומה. ואפשר כמובן לראותה בעבר, במבנה "היה קיים" שמשמעותו שדבר היה במציאות, נמצָא. "קיים" על פי רוב אינו מופיע עם מילת יחס, כך ש"קיים לי" הוא אנומליה מבחינת הדקדוק העברי הפורמלי.

חשוב לשים לב ש"קיים" על פי רוב מתייחס לקיום כללי במציאות, קיום שאינו מזדמן או אינו נוגע דווקא לתחומו של אדם מסוים או עניין מוגדר ומוגבל. מה שקיים קיים בפני עצמו, ללא קשר לנסיבות, ומה שלא קיים איננו, באורח מוחלט. לעומת זאת, "יש לי" ו"אין לי" יכולים בהחלט להורות על מצבים בני חלוף, נסיבתיים ומשתנים.

ובכל זאת, החברה הסלולרית התעקשה להודיע לי, ולאלפים רבים נוספים, ש"לא קיים לך הסדר שיחות". נוכח המשפט כפי שהוא, כטקסט אותנטי, עולות שאלות ומסתמנות השערות אפשריות. במבט ציני אפשר לומר שיתכן שהחברה הסלולרית רואה את עצמה כיקום מקיף-כל, ושאם אין לך אצלה הסדר שיחות, הרי שהסדר השיחות לא קיים (הס מלהזכיר את האפשרות שיש ללקוח הסדר אצל מישהו אחר, או אפילו הסדר, סידור או פתרון אחרים). ב"לא קיים לך" הם מכסים שני תחומים בעת ובעונה אחת: הצגת עצמם כיקום והצבעה אל הלקוח כמי שיש על שמו מעין חור באותו יקום שלם ומושלם. "לא קיים לך" מביט אלינו, אל אותו "אתה" שפנו אליו, מנקודת המבט השתלטנית של היקום של הענק המסחרי.

בנוסף לכך, יתכן שפנייה בנוסח המקובל של "אין לך הסדר שיחות" הייתה מחמיצה את הבעת צלו התאגידי הגדול של הספק, ומעלה את הסיכוי לתגובה של משיכת כתפיים מצדו של הלקוח. יש לעברית פתרון, בדמות הוספת ביטוי אדוורביאלי, כלומר ביטוי של מקום או זמן. כך יכלו לכתוב, למשל, "אין לך אצלנו..." או "אין לך עדיין..." ולפנות אל הלקוח. לדוברי העברית דבר כזה טבעי, והיה מתקבל היטב מבחינה לשונית, ואולי גם מבחינת היחס והגישה ללקוחות.

פה ושם נתקלתי – משום מה תמיד במערכות גדולות, אצל ספקי שירות תאגידיים – ב"קיים לך". פרט להתייחסות לעצמם ולמאגרי המידע שלהם כחזות פני הכול, יש פה גם עניין של פרספקטיבה. נציג החברה מביט במאגר הנתונים, ומתווך לנו את הממצא: לא קיים, והדבר נוגע לנו, היה צריך להיות לנו, על שמנו, דבר-מה שהיה נרשם ומתועד אצלם. "אין לך" או "יש לך" היו שומטים את הגוון הזה, של המבט אל המאגר. כן, בהחלט, יכלו לומר "לא קיים לך אצלנו..." אבל אז, חוששני, הם היו מביעים את האפשרות שאסור להביע בעולם המסחרי התחרותי: שקיים לי הסדר שיחות אצל מישהו אחר. כי האמת פשוטה: יש לי טלפון, יש לי דרכים להשתמש בו בחו"ל, וקיימת אצלי שביעות רצון מכל העניין. הרי הלקוח הוא הכול, והוא תמיד צודק.