הטיפוגרפיה של שלטי רחוב בירושלים

הילד שלי הוא ילדה

כשבנה של מרלו מאק (Marlo Mack) היה בן שנתיים הוא התעקש ללבוש בגדים ורודים עם כמה שיותר נצנצים. בגיל שלוש הוא התחנן שאימו תקנה לו שמלה ותרשה לו לגדל שיער ארוך. היא הסכימה, כמובן. לא הרבה זמן לאחר מכן, הוא החל לומר שבעצם-בעצם הוא בת, לא בן. ״הוא הביט לי בעיניים״, מספרת מרלו ״ואמר לי שמשהו התשבש אצלי בבטן, ולכן הוא יצא בטעות כבן. הוא ביקש שאחזיר אותו לבטן כדי שאפשר יהיה לתקן את הטעות״.

בפרק הראשון של הסדרה How to be a Girl מאק מדברת בעיקר על הקושי שלה להבין, להאמין ולקבל את העובדה שהבן שלה הוא בת. היא ניסתה לומר לו שאין בעיה, הוא יכול להמשיך לשחק בבובות, ללבוש שמלות, לגדל קוקיות - אבל למה להחליט? ואיך בכלל הוא יודע משהו כזה בגיל שלוש? התהליך שהיא עברה היה איטי ומרגש, וכלל, כצפוי, גם התמודדויות עם המשפחה המצומצמת והמורחבת, עם חברים ושכנים ובשלב מאוחר יותר גם עם ילדי בית הספר, הוריהם ומגיבים שונים ברשת שהחלו מאזינים לפודקאסט. בשלב הזה, הפודקאסט גם זכה לכותרת המשנה Daily Life With My Transgender Daughter (״חיי היומיום עם בתי הטרנסג׳נדרית״). מאק מספרת את הסיפור בעיקר באמצעות שיחות עם בתה, שמגיל צעיר מתגלה כמבריקה, בעלת היגיון בריא ויכולת נדירה לאמפתיה, וככל שהיא מתבגרת היא גם מסוגלת לנתח אירועים ואנשים בצורה מקורית ומעוררת התפעלות. בזמן האחרון מאק מעדכנת את מאזיניה רק אחת למספר חודשים, אבל מאגר ההקלטות המלא נמצא ברשת, מלווה באנימציה וגם בצילומים מאחורי הקלעים -  והוא מעניק הזדמנות מרתקת לעקוב אחר הילדות וההתבגרות של טרנסג׳נדרית, המשתפת אותנו בחוויותיה בכנות נדירה.