וכעת, כשאני חלש וקצר נשימה ושריריי המדולדלים מסרטן אינם חסונים כשהיו, אני שם לב שמחשבותיי מתמקדות לא בעל־טבעי או ברוחני, אלא במשמעותם של חיים טובים ובעלי ערך – ההגעה לתחושה של שלווה פנימית. מחשבותיי נודדות לשבת, יום המנוחה, היום השביעי של השבוע ואולי אף היום השביעי של החיים עצמם, שבו יכול אדם להרגיש שעבודתו הושלמה וסוף סוף, במצפון שקט, לנוח.
זו הפסקה המסיימת את "שבת", הטור האחרון (והיפהפה) שפרסם אוליבר סאקס בניו יורק טיימס, שבועיים בלבד לפני שמת היום בניו יורק, בגיל 82.
עוד סאקס באלכסון: סיפורים שסיפרנו לעצמנו
צילום: אריק צ'רלטון
תגובות פייסבוק
כמה פנים למנדט הבריטי?
אבישי מרגליתהאם השלטון הקולוניאליסטי בפלשתינה היה טוב או רע? הדעות בנושא חלוקות. מה...
X רבע שעה
האם הירוק היום יהיה ירוק מחר?
ברק פלמןהאם ערים יוצרות בעיות סביבתיות או שמא הן דווקא הפתרון? | משחר היווסדן...
X רבע שעה
מלח הלשון
תקשיבי, תקשיבי: יש לי עדיין
משהו לומר.
לא משהו חשוב, אני יודע, הוא לא
יציל את העולם, לא ישנה
חייו של אף-אחד – אבל מי
מסוגל היום להציל את העולם
או אפילו רק לשנות את כיוון
חייו של מישהו?
תקשיבי לי, לא אעכב אותך.
עניין קטן, כמו הגשם הדק
שמגיע לו לאט-לאט.
מדובר בשלוש או ארבע מלים, לא
הרבה יותר מכך. מלים שאני רוצה להפקיד אצלך,
כדי שאורָן לא יכבה,
אורָן הקצר.
מלים שאהבתי מאוד,
שאני אולי אוהב עדיין.
הן הבית, מלח הלשון.
אאוז׳ניו דה אנדרדה (Eugénio de Andrade) - שם העט של ז׳וזה פונטיניאש (José Fontinhas) - היה משורר פורטוגזי שנולד ב-1923 והלך לעולמו בשנת 2005. נחשב לאחד המשוררים הבולטים של פורטוגל במאה ה-20.
תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר