מדי חודש, בוחרים יוצרי האתר International Days בחג אחר, שנחוג במקום כלשהו בעולם, ומקדישים לו איור - בתנאי שהיום הזה נועד לציין ערכים הקרובים ללבם. איזה? אופטימיות, סובלנות, אי-אלימות, פתיחות, רוחב לב, סולידריות. חגים בינלאומיים המקדמים קרבה והקשבה זוכים לתמורה אומנותית הולמת (ומידע, כמובן):
זה, למשל, הוא יום ההגנה על קרנפים:
יום הג׳אז:
יום נגד אלימות כלפי נשים:
יום הנסיך הקטן:
תגובות פייסבוק
הרבה ברכיים
האם יש בעברית צורת זוגי?
במבט ראשון, השאלה נראית כמעט מיותרת, הרי יש לנו אוזניים ועיניים, ידיים, רגליים וירכיים, קרסוליים וברכיים. הצורה קיימת: -ayim, והדוגמאות לשימוש בה רבות. לא רק באיברי גוף, ובפריטים המשמשים בהקשר הנוגע לאיברים זוגיים כמו נעליים, מגפיים וערדליים, אלא במילים כמו מאזניים וכנפיים.
במבט נוסף, צריך לעצור לרגע ולפרק מעט את השאלה. הצורה קיימת כי אנו מזהים אותה, רואים אותה חוזרת במילים רבות שמשמעותן קשורה לעצם שמתגלה בשני מופעים מאוגדים, סימטריים, ביחד כמכלול. אחד ועוד אחד שיוצרים שניים – המצב הזה נוטה להיות ביסוד מילה שמסתיימת בצורן -ayim המציין זוג וזוגיות במובן של המכלול של שניים.
ובכל זאת, מדובר בקיום בעייתי. הריכוז הגדול של צורות זוגי במילים המציינות איברי גוף הוא מטעה. ריאה אחת, שתי ריאות – לא ריאותיים; כליה אחת ושתי כליות – לא כליותיים; גבה אחת ושתי גבות – לא גבותיים; תנוך אחד ושני תנוכים – ולא תנוכיים. האם נכנה את אלו "יוצאי דופן"? אך, יוצאי דופן ביחס למה? נראה כי יש מילים שמציינות אברי גוף שיש להן צורת זוגי. אך במילים אלו, צורת הזוגי מציינת לא רק את השניים או השתיים שיש לנו על פי הגדרה, מהטבע, אלא גם מספר גדול יותר. אורתופדים בודקים הרבה ברכיים במהלך יום עבודה ורופאי אף אוזן גרון מסתכלים לתוך הרבה יותר משתי אוזניים. לצד זה, כשאנחנו משתעלים והשיעול אינו עובר אנחנו הולכים לבדוק את הריאות, כלומר אפילו כשמדובר בריאות שלי עצמי, השתיים הן אכן "ריאות". זהו המצב גם באשר לאביזרים המשמשים איברי גוף זוגיים: נעליים, מגפיים, ערדליים. המילים מציינות גם זוג וגם הרבה. ועל הידיים אנו עוטים כפפות, לא כפפותיים, גם כשמדובר רק בידיים שלנו וגם כשאיננו גידמים.
שחלות, כמו כליות וריאות, יכולות להוביל אותנו לקביעה שמבחינת הצורות הזוגיות, המילים המציינות איברי פְּנים מתנהגות אחרת לעומת איברים הנראים לעין ברגיל, שהרי אין "שחלותיים". במובן הזה, נעיר כי "אין" מתייחס לכך שלמיטב ידיעתי, בשום טקסט עברי (לפחות בן הדורות האחרונים) המילה "שחלותיים" לציון שתי השחלות בגופה של אישה אינה מופיעה.
אכן, שאלת מה "יש" ומה "אין" בשפה מתגלה כאן במורכבותה המשמעותית. כי צורת הזוגי, כלומר הסיומת האמורה, -ayim, זמינה לנו למדי לשימוש. אך באיזה מובן היא זמינה? אמרתי "למדי" כי השימוש בה אינו חופשי לחלוטין, רחוק מכך.
קודם לכן, עוד מילה על "יש" ו"אין". בגישה האמפירית, כלומר הגישה שמסתכלת על הנתונים הקיימים בטקסטים, בלי להתערב בהם ובלי לשער "מה היה יכול להיות" או "מה אפשר" או "מה מותר", יש אסימטריה עקרונית. "יש" הוא מה שיש בטקסטים. "אין" משמעותו שלא מצאנו בטקסטים, אלא ש"אין" אינו מאפשר לנו לומר הרבה מעבר לכך, כי אם יופיע בטקסטים, לא נוכל להכחיש שה"יש" השתנה מעט. רצוי שיהיה זה יותר מאשר מופע יחידאי: הבלשן הגדול יעקב פולוצקי נהג לומר: "אחד יכול להיות טעות, שניים רושמים בצד, שלושה זה סעיף בדקדוק". הנחיה מתונה ומאוזנת לכל מי שגישתם אמפירית וחופשית מדעות קדומות ומתכתיבי בית הספר וספרי הדקדוק הדידקטיים.
יתרה מכך, אל לנו להיות שבויים בצורה. "מספריים" מציין כלי שיש בו מהות זוגית, אך אין לנו מילה לכנף האחת שלו. השם הפרטי של עיר הנצח, "ירושלים", נראה זוגי אך המקורות הקדומים, גם במקרא, מדברים על "ירושלם" ומקור השם כלל אינו ברור לנו, כך שאין סיבה לראות פה דווקא צורה זוגית, עוד לפני אזכור הזהירות שיש לנקוט בשמות פרטיים, שהם קטגוריה לשונית בפני עצמה.
אם כך, האם אפשר לומר שיש בעברית זוגי? הצורה קיימת. לא פעם היא משמשת בהקשרים של שניים או שתיים, הגם שהמילים הזוגיות יכולות להתייחס גם לריבוי גדול יותר. מעבר לצורה שאנו מזהים במילים מסוימות, האם הצורה עצמה זמינה לנו לשימוש יצרני? היא אכן זמינה, אבל יצירה של מילה בצורת זוגי שתציין שני פריטים זהים פחות או יותר תביע משהו נוסף. על פי רוב, יצירת מילה כזאת תיעשה במשלב הפואטי, או מתוך משחק וקריצה לקוראים או למאזינים. דוברים ודוברות של עברית יזהו את המשחק, יבינו את ההצבעה אל המישור הפואטי, וגם ידעו לא לחפש את המילה במילון שעל המדף. זהו אזור יצירתי, פתוח למדי של השפה העברית, שנותן עוד קיום לצורת הזוגי, אך גם מצביע על כך שבימינו, היא אינה חופשית לגמרי, בניגוד, למשל, לסיומת הרבים. יש ואין בעת ובעונה אחת, בעיה ותמיהה, בעיות ותמיהות, ואם תרצו: בעיותיים ותמיהותיים.
כשהתקליט היה תקליט
הפודקאסט 33 ⅓ מלווה את סדרת הספרים באותו שם, שראתה אור בהוצאת קונטיניום, וכמוה הוא מוקדש להרהורים, זיכרונות ומחשבות על תקליטים שפרצו דרך, שינו עולמות או לפחות עוררו השראה אצל אמנים אחרים. בסדרה האמריקנית ראו אור עד כה 161 ספרונים (ובהם עזרא פורמן כותבת על Transformer של לו ריד, גלן הנדלר כותב על Diamond Dogs של דייוויד בואי, לורן גלאס כותבת על Tapestry של קרול קינג ואיידה ולין כותבת על להיטי הזהב של השאנגרי-לה) וסדרות-אחיות ראו אור גם ביפן, ברזיל, ומספר מדינות באירופה.
בפודקאסט, המפיק פרינס פול (Prince Paul) סוקר אלבומים בלתי נשכחים בנימה אישית, כשהוא נעזר בסיפורונים מתוך ספרי הסדרה, כדי לשתף באנקדוטות ממאחורי הקלעים של העבודה על כל אלבום. עד כה הוא דיבר על ג׳נט ג׳קסון, סטילי דאן, ראמונס, דייוויד בואי, אליוט סמית׳, מטאליקה, פורטיסאד ופאבליק אנמי. המשך יבוא. כל פרק מלווה בטקסט מואר ומורחב.
דרוש: אדם מתון, הגיוני, צנוע ומעשי
ג'וליאן בג'ינילא אלים ולא בני-אלים: אנחנו אנושיים. עם הפגמים והיתרונות, המורכבות והמגבלות, ההישגים...
X 17 דקות