סופה של ההצגה הגדולה בתבל

אחד מביטויי הפליאה, השבח וההתלהבות המעניינים בעברית שלנו הוא "אין עליך", שמוצדק לייצג אותו עם סימן הקריאה: "אין עליך!"

שני דברים כדאי להקדים: האחד, שעל אף שלרוב מדובר בביטוי שנאמר לאדם שאליו מתכוונים, יש גם צורות בגוף שלישי, "אין עליו", "אין עליה" וגם "אין עליהם", "אין עליהן"; והשני הוא שפירושו של "אין עליך" הוא "אין אף אחד כמוך, אף אחד אינו גדול ממך, אינו עולה עליך בתכונה שבמוקד תשומת הלב – אתה עליון על כל האחרים שעולים על הדעת".

הביטוי הקצר, הדיבורי, הנפוץ, פותח פתח לשורה מגוונת של נושאים. ראשית, השימוש ב"על" מצטרף לשימושים אחרים במילת היחס במובן הנוגע להתמודדות, לאיום, להתגברות. אפשר להביא לעניין הזה דוגמא מקראית מפורסמת: "פלישתים עליך, שמשון", כלומר "הפלישתים עטים עליך, מאיימים עליך". השימוש הזה ב"על" נפוץ ומגוון ומתועד לא רק בעברית אלא גם בשפות שמיות אחרות ובהן ערבית. דוגמא נוספת מהעברית המדוברת תהיה "מה יש לך עליו?", שלרוב יבטא חומרים המשחירים את דמותו של האדם המדובר, ודומה לו השימוש העולה ממשפט כמו "מה אתה בא עלי עם שטויות, אתה לא רואה שאני עסוק במשהו רציני?", כשהכוונה היא שאותן "שטויות" מפריעות, מציקות, מאיימות על הדובר.

פרט ל"על" במובן השלילי והקשור לעימות או לאיום, "אין עליך" מציג עיקרון עמוק בלשון בכלל. הכוונה לכך שאין סימטריה בין חיוב ושלילה. ל"אין עליך" אין מקבילה חיובית שצורתה "יש עליך". כלומר, "אין" אינו תמיד "ההיפך" של "יש". שוב אנו רואים את חשיבותו של ההקשר, של השימוש. ב"הקשר" יש לראות פה לפחות שני מעגלים. הראשון הוא ההקשר התחבירי המיידי: "אין עליך" הוא ביטוי בעל שני חלקים שהקשר ביניהם יוצר יחידה צמודה, מהודקת היטב. ההקשר השני נוגע לשימוש, לשיבוץ של "אין עליך" בטקסט רחב ומפורט יותר. כקריאת פליאה, כהבעה של התפעלות, כייחוס של שבח, "אין עליך" מתפקד בכוחות עצמו, ללא כל צורך ב"אח" סימטרי בטבלה כלשהי של צורות בספר דקדוק.

עניין נוסף שיש לקחת בחשבון נוגע לתפקידים המגוונים של "אין", כשבהקשר המעסיק אותנו כאן יש לזכור את "אין" (ובעיקר "אין, אין") בעברית המדוברת, שהוא אמירה בפני עצמה ומשמעותה שהדובר מביע חוסר אפשרות להתעלות בדברי שבח על דבר שהוא מתייחס אליו. ה"אין" הזה משתתף גם בביטויים כמו "אין דברים כאלו", שכביטוי של פליאה, התפעמות ושבח, אינו עומד מול "מקביל חיובי" בדמות "יש דברים כאלו".

כל אלו מוכיחים שבעברית המדוברת יש "אין" שאין לו "יש". והם גם מוכיחים שיש יותר מ"אין" אחד. מילון ראוי לשמו היה מפרט מספר ערכים: אין (1) במובן של משפטי ישות ואי-ישות ("יש חלב", "אין סוכר"); אין (2) בביטויים מסוג "אין, אין...", להבעת התפעמות שמשדרת חוסר יכולת למצוא מלים ראויות; אין (3) בביטויים מסוג "אין עליך", משמעות שהיה צורך להפנות אליה גם מהערך העוסק ב"על", שיכלול את כל עושר השימושים המגוונים והדקים ב"על" בשפה העברית המודרנית (עם הפניות לעברית לדורותיה).

אין לנו מילון כזה, אבל אפשר בהחלט לומר ש"אין על העברית כמו שהיא בחיים האמיתיים": ככל שפה, היא ניצבת בפנינו על כל עושרה (והנה לכם עוד "על"), ותפקידנו לאסוף דוגמאות, להשוות, לנתח את התחביר ולהתקרב לתיאור מפורט, עשיר ומרובד של הלשון כפי שהיא. והרי לא נוכל להכחיש את מה שאנחנו מרגישים כשמישהו אומר לנו ש"אין עלינו": אנחנו יודעים זאת כי אנחנו דוברי עברית מודרנית, ישראלית, חיה ומרובדת, בדיוק באותה המידה שאנחנו יודעים שמדובר במשלב דיבורי, בביטוי של קירבה בלתי אמצעית, שגם נדע היכן להשתמש בו, ואולי גם היכן להימנע ממנו. הגמישות שלנו כדוברים נמצאת ביחסי גומלין מורכבים עם הגמישות של השפה, בתהליך מתמיד של גילוי ויישום, ניסוי, תהייה, קבלה ודחייה. מול כל אלו אנו בהחלט יכולים להניד בראשנו ולומר "אין, אין..."