כל מי שהחליט פעם להשתמש במאגרי הספרים החינמיים - פרויקט גוטנברג, פרויקט בן־יהודה - כדי להשלים קלאסיקה או שתיים במכשיר הדיגיטלי שלו, מכיר את התיסכול העיצובי שמתלווה להחלטה הזו. הספר יורד אל המכשיר בן רגע, ואז מונח שם על המדף המאויר בעטיפת ברירת־מחדל חיוורת, צבע בז' ושם הספר בגופן מערכת.
פרויקט Recovering the classics מתיימר לשנות את המצב. הפרויקט הפתוח מזמין כל אחד (גם אתכם!) לעצב עטיפה חדשה לקלאסיקה שזכויות היוצרים עליה פגו, וכמובן - להוריד ולהשתמש בעטיפות החדשות כדי לייפות את המדף הדיגיטלי שלכם.
הנה כמה עטיפות חדשות שאהבנו במיוחד:
תגובות פייסבוק
למרבה השמחה
ד״ר לורי סנטוס (Santos) היא חוקרת מוח ומרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ייל האמריקנית. כתב העת Popular Science בחר בה כאחת מעשרת המדענים המבריקים של שנת 2007, וההרצאה של ב-TED זכתה להמוני צפיות. סנטוס גם מלמדת קורס באושר, או כפי שהוא קרוי בשנתון האוניברסיטה ״פסיכולוגיה והחיים הטובים״, ולכן מסקרן מאוד להאזין לה בפודקאסט, שחוגג כבר עונה שישי The Happiness Lab.
סנטוס, שהקורס הזה שלה נחשב לפופולרי ביותר בתולדות האוניברסיטה (היוקרתית גם כך) - כך לפחות נטען בדברי ההקדמה שלה לפודקאסט - מזמינה את המאזינים להכיר את המחקרים האחרונים בתחום האושר, להבין למה אנחנו פועלים כפי שאנחנו פועלים ומה מביא לנו שמחה. בין הנושאים שהיא בודקת: איך מערבבים עבודה וחברים, האם כסף מעצים את אושרנו, מה קורה כשאנשים מבקשים עזרה, איך להעניק לאנשים מחמאות וכיוצא באלה. בפרק Big Bird Has Big Feelings מתקיים מפגש פסגה בין ד״ר סנטוס לבין ״ביג בירד״ מרחוב ההפתעות (כפי שכונה בעברית Sesame Street לפני היותו רחוב סומסום) והם משוחחים על רגשות גדולים גדולים ואיך להכיל אותם.
יש מצב שיש מצב
העברית המדוברת שלנו מתחדשת ומשתנה כל העת. לא רק שנוספות לה מילים, אלא שמופיעות בה צורות ונוצרים בה מבנים. יש מי שינסו לעקוב אחר ה"צורך" בתוספות למיניהן, ב"סיבה" לחידושים וב"יעילותם", ויחפשו הסברים-תירוצים להתבססותם של אחדים ולהיעלמותם של אחרים. כל אלו הם ביטויים לסקרנות טבעית של המתבוננים במתרחש בשפתנו הדינמית. אלא שעיקרם ספקולציה. גרוע מכך, הם משקפים הנחות שאינן בדוקות בדבר הדינמיקה של הלשון.
העיסוק ב"מה" וגם ב"איך" הוא מורכב, עשיר ומרתק, וגם נסמך על עובדות, על ממצאים אמפיריים מתוך טקסטים אמיתיים, טבעיים. ה"למה", עם כל ההרגל המלווה אותנו מילדות לשאול לסיבותיהם של דברים, מוביל אותנו לאזורים הפחות רציניים של המחקר.
אחד מאותם "מה" שצצו להם בעברית החיה הוא "יש מצב". וגם ביחס אליו, נפנה ראשית אל ה"מה" של העניין. "יש מצב" מופיע בעיקר בשני מבנים. האחד הוא משפט או פסוקית שמביעים אפשרות, סיכוי, היתכנות: "יש מצב שאראה אותה מחר". כלומר, יכול להיות, יתכן, עשויות להתקיים הנסיבות שבהן אראה אותה מחר. המבנה השני הוא בתשובה לשאלה, בתגובה לאמירה, כשמי שאומר "יש מצב" מאשר את מה שנאמר לו על ידי דוברת אחרת. "תבוא למשחק בשבת?", שואלת מי ששואלת, והדובר האחר עונה: "יש מצב". מדובר בתשובה חיובית, אך מעט מסויגת, כיוון שאין ודאות מוחלטת מצדו של המשיב. הכוונה שם, הרצון חיובי למדי, אבל אין התחייבות או הצהרה חותכת.
כמה דברים עולים מן המיפוי הראשוני, הקצר הזה. ראשית, הצורה "יש מצב" אינה מזמינה ניתוח של שני חלקיה. מדובר בצורה אחת, ואין לה קשר למשמעות המקורית המדויקת של "מצב", כפי שאין מדובר במשפט ישות, כלומר במשפט שמביע קיום של דבר. "יש מצב" הוא אלמנט שעומד בראש משפט שאלה המברר אפשרות, היתכנות, סיכוי. בנוסף לכך, ראוי לשים לב שהתחביר של "יש מצב", כלומר המופעים שלו במבני משפט שונים, מתחלקים לשני סעיפים: בשאלה ובתשובה. הדבר חשוב באופן כללי: דגמי המשפט והמבנים למיניהם המשמשים במשפטי שאלה אינם זהים לאלו המשמשים במשפטי תשובה, מה גם שבעברית התשובה אינה מהדהדת את השאלה במבנה תחבירי מיוחד. באנגלית, למשל, המצב שונה: לשאלה "Do you like King Charles?", תשובה תהיה לרוב "I do" (או "I do not", לפי טעמו של המשיב), כלומר התשובה תכלול אלמנט שמצביע על השאלה ועל המבנה שלה. בעברית, "יש מצב" של תשובה יכול לבוא גם בתגובה לשאלה שלא החלה ב"יש מצב".
בנוסף לכך, קיים בשפה "אין מצב" שהוא צורה שלילית של "יש מצב", כלומר גם במשפטים שמתחילים ב"אין מצב ש..." וגם בתגובה שהיא "אין מצב". חשוב תמיד לבדוק את צורות השלילה, שכן אין בהכרח סימטריה בין חיוב ושלילה בתחביר. ככל שייאספו נתונים אמיתיים רבים יותר, תהיה אפשרות למפות גם את "יש מצב" וגם את "אין מצב".
זאת ועוד: כל תחביר "יש מצב" הוא חלק מתחביר הדו-שיח בעברית המדוברת העכשווית. עד כה לא ראיתי שימוש בצורה שאינו בדו-שיח, אם כי הלשון עשויה להתפתח גם לשם, כמובן. יתכן שהתפקוד שלו בדו-שיח בלבד נוגע למשלבי השפה, שנוטים להיות שונים בדו-שיח לעומת המקובל בסיפור או תיאור, ולכן גם יכול להיות שבעתיד נראה את "יש מצב" מתקבל גם לסוגי טקסט נוספים, בתהליך שיתגבש לקבלתו כנורמטיבי באורח רחב יותר.
נקודה תחבירית נוספת נוגעת לכך שמיד אחרי "יש מצב" בראש משפט או פסוקית מופיע "ש-", הפותח את תוכן הפירוט של הדבר העשוי לקרות, להתקיים או להיות. "יש מצב שאתה קונה לי משולש פיצה?" וכו'. אלא שכאן גם המקום להוסיף שנפוצים מאוד מקרים מסוג "יש מצב אתה קונה לי משולש פיצה?", כחלק מתהליך רחב יותר של ויתור על ה"ש-" הוותיקה, המבוססת והטובה בפתיחה של פסוקית במבני משפט רבים בעברית המדוברת. בלי להיכנס לסוגיות של טעם אישי ובלי למפות ביתר הרחבה מקרים דומים של מבנים שבהם היינו רגילים לראות את ה"ש-" הזאת, אפשר לומר שבמקרה של "יש מצב אתה קונה לי..." וכדומה, ה"יש מצב" חזק ומבוסס דיו כדי להעביר לשומעים את המושג הברור שמדובר במשפט בקשה או בירור, כזה שבו מיד לאחר ה"יש מצב" תבוא הבקשה עצמה או הבירור המצופה.
הערה אחרונה נוגעת למקורות האפשריים ל"יש מצב". פה העניין פשוט מאוד: למיטב ידיעתי, הם אינם ידועים. אלא שכשאנחנו משוחררים מ"סיבות" ומ"יעילות" ומסתפקים בתיאור הדברים כפי שהם קיימים לנגד עינינו בפועל, אפשר להגיע לממצאים ברורים ובהירים. האם יתגלה מקור כזה בעתיד, בעקבות גילוי תיעוד שישכנע בתהליך שהתרחש בלשון והוליד את "יש מצב"? יש מצב.
הצליל האחד והאחד כצליל
צביה ליטבסקימסע בין הריאלי לסימבולי בעקבות הרומן "גם הדג ישיר" מאת חתן פרס...
X חצי שעה