עוד לא מאוחר מדי לכתוב יצירת מופת

צ'רלס דיקנס פרסם את "רשומות מועדון הפיקוויקים", הרומן הראשון שלו, בגיל 26, אבל ישנם סופרים גדולים שפרסמו את רומן הביכורים שלהם בגיל מאוחר הרבה יותר: וויליאם גולדינג פרסם את "בעל זבוב" בגיל 44, ו"ההוביט" התפרסם כשטולקין היה בן 46.
שירות הספרים האלקטרוניים Blinkbox Books יצר אינפוגרפיקה מרתקת המשווה בין סופרים ידועים בשלושה ממדים: הגיל שבו פרסמו את ספרם הראשון, הגיל שבו פרסמו את הספר שהקנה להם את תהילתם ומספר הספרים שפרסמו בחייהם. הרשימה כוללת מגוון רחב של סופרים, בהם דוסטויבסקי, קואלו, סטיינבק, דאגלס אדאמס וסלמאן רושדי. אפשר לזהות בה שונוּת גדולה בגילאי הפריצה של סופרים ידועים.

במידה ואתם שואפים להיות סופרים, יש לכם כמה שנים טובות בהן תוכלו להפיק יצירות מופת שייזכרו לדורות. מאידך, אם אתם משוררים, הסיפור מעט שונה. לסופרים, אם ננסה להדגים, תוחלת חיים ארוכה מזו של משוררים. ג'יימס קאופמן מהאוניברסיטה של קליפורניה בחן את אורך החיים של 1,987 סופרים ומשוררים שמתו במאות האחרונות. הוא מצא כי תוחלת החיים של סופרים היא 66 שנה; של מחזאים 63 שנה; ושל משוררים רק 62 שנה. אחת ההשערות להסברת הפער גורסת כי משוררים נוטים לדיכאון, צורכים יותר אלכוהול ונוגדי דיכאון אחרים המקצרים את חייהם. הסבר אחר קשור לעובדה שסופרים יוצרים את יצירותיהם המוערכות בגיל מבוגר יחסית. משוררים, מאידך, מפרסמים את עבודותיהם הטובות בגיל צעיר, ולכן מי שמת צעיר וכתב שירה יוגדר כמשורר שנפטר, אך אם כתב ספרות ומת בגיל צעיר, ייתכן שאפילו לא זכה להכרה כאמן. וייתכן כמובן ששני ההסברים נכונים. ועם זאת, הפתרון עשוי להיות הרבה פחות רומנטי - שירה מפרנסת פחות מכתיבה ורמת התזונה והטיפול הרפואי קשורים שניהם לרמת ההכנסה – המקשר החמקמק במקרה הזה.

לצפייה באינפוגרפיקה באתר Electric Lit.